מה זאת אהבה: ארבעה סיפורים מבריקים שמנסים לברר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מה זאת אהבה: ארבעה סיפורים מבריקים שמנסים לברר
מכר
מאות
עותקים
מה זאת אהבה: ארבעה סיפורים מבריקים שמנסים לברר
מכר
מאות
עותקים

מה זאת אהבה: ארבעה סיפורים מבריקים שמנסים לברר

4.2 כוכבים (15 דירוגים)

עוד על הספר

יוקיו מישימה

יוקיו מישימה (1970-1925) מסופריה הבולטים של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה. וידויה של מסכה נחשב לספרו הראשון, למרות שקדמו לו יצירות שזכו לפרסום מצומצם. מישימה סיים לכתוב את ספרו בשנה שבה החל ללמוד באוניברסיטת טוקיו. לאחריו כתב עוד 23 ספרים (את האחרון סיים ביום האחרון לחייו), כארבעים מחזות ומעל תשעים סיפורים קצרים, קבצי שירה ומאות מאמרים. מישימה הושפע מסופרים אירופיים שאת כתיבתם הכיר היטב. מישימה הכיר את המסורות העתיקות של יפן והטיף לשמירה על ערכיהן, והיה ידוע בחיבתו לאומנויות הלחימה המסורתיות. בגיל 45 , כשהוא בשיא הצלחתו, שם מישימה קץ לחייו לפי כללי הטקס של הסמוראים אותם העריץ.

אנטון צ'כוב

אַנְטוֹן פַּאבלוֹבִיץ' צֶ'כוֹב (ברוסית: Антон Павлович Чехов;‏ 29 בינואר 1860 – 15 ביולי 1904‏‏) נולד בטָגַנרוֹג שבדרום רוסיה. סבו היה איכר צמית, שהצליח לקנות את חירותו וחירות בני ביתו בכסף. אביו, שהיה סוחר זעיר, עקר ב-1876 עם בני המשפחה למוסקבה, אך צ'כוב נשאר בטגנרוג לסיים את לימודיו בגימנסיה והצטרף אל משפחתו ב-1879, עם כניסתו לפקולטה לרפואה באוניברסיטת מוסקבה. עוד כשהיה סטודנט החל לכתוב סיפורים היתוליים קצרים, שהתפרסמו בכתבי עת הומוריסטיים בחתימה "צ'כונטה". גם לאחר שהוסמך כרופא לא עסק צ'כוב במקצועו, אלא הקדיש את כל עיתותיו לכתיבה. ב-1886 ראה אור קובץ סיפוריו הראשון וזכה להצלחה גדולה; אך כבר באותה שנה החל צ'כוב להשתחרר מן הסגנון ההיתולי והגס במקצת שסיגל לו בהשפעת כתבי העת ההומוריסטיים והתחיל שוקד על ליטוש הפרוזה המעודנת ורבת־הניואנסים המייחדת את סגנונו הבשל. ב-1890 יצא צ'כוב למסע (שהיה קשה ואף מסוכן בימים ההם) לאי האסירים סָחָלין, ופרסם את רשמיו בספר תיעודי מזעזע האי סחלין. ב-1891 קנה לו צ'כוב אחוזה במליכוֹבוֹ, מדרום למוסקבה, והתיישב בה עם הוריו, אחותו ואחיו הצעיר. כאן כתב את הטובים שבסיפוריו. ב-1897 אילצה אותו מחלת השחפת שלקה בה לעזוב את מליכובו ולהתגורר במקומות היפים לבריאותו: עד יום מותו הוא התגורר לסירוגין בחצי האי קרים ובנאות מרפא בצרפת ובגרמניה. בשנים האחרונות לחייו כתב את מחזותיו הנודעים ("בת שחף", "הדוד ואניה", "שלוש אחיות", "גן הדובדבנים", ראו אור בתרגומו של אברהם שלונסקי, עם עובד, 1969) והעלה אותם על בימת התיאטרון האמנותי המוסקבאי בשיתוף פעולה עם הבמאי הדגול ק"ס סטניסלבסקי. צ'כוב מת ב-2.7.1904 בבאדנוַיילר שבגרמניה. כמעט כל מחזותיו ורבים מסיפוריו תורגמו לעברית.

אולגה טוקרצ'וק

אולגה טוקרצ'וק (1962) היא סופרת פולנייה, פסיכולוגית במקצועה, זוכת פרס נובל לספרות בשנת 2018 אשר תוארה כאחת מהסופרות המוערכות והמוצלחות ביותר בדורה. כמו כן זכתה בפרס מאן בוקר הבינלאומי עבור ספרה "טיסות". וכן בפרס יאן מיכלסקי.
טוקרצ'וק היא פעילה פוליטית בעלת עמדות שמאלניות, היא חברת מפלגת הירוקים הפולנית. מאז 1998 היא מתגוררת בכפר הקטן קראיאנוב (פול') ליד נובה רודה.
טוקרצ'וק היא פסיכולוגית יונגיאנית וכתיבתה מושפעת מהגישה היונגיאנית. היא בעלת הוצאת הספרים פרטית רוטה (Ruta), באמצעותה מוציאה טוקרצ'וק את ספריה. ספרה ספר יעקב העוסק ביעקב פרנק תורגם לעברית על ידי מרים בורנשטיין והופיע בהוצאת כרמל, ירושלים תש"פ. הספר יצא לאור בשנת 2014, לאחר שבע שנים של תחקיר מעמיק, איסוף מסמכים, לימוד ההיסטוריה של המאה ה-18, גימטריה, קבלה ומילים מהשפה העברית.

קתרין אן פורטר

קתרין אן פורטר היתה סופרת אמריקנית. היא נולדה בטקסס ב-1890. אמה נפטרה כשהייתה בת שנתיים. בגיל חמש עשרה נישאה פורטר לג'ון הנרי קונץ, הראשון מבין ארבעה בעלים. בשנות העשרים שלה בילתה בין טקסס לשיקגו ועבדה בתור שחקנית, זמרת ולאחר מכן מזכירה. ב-1917, אחרי מאבק ממושך בשחפת, עבדה בתור כתבת במדורי החברה במגזין. כעבור שנתיים עברה להתגורר בגריניץ' וילג' בניו יורק, ושם החלה להתרכז ברצינות בכתיבת פרוזה. למרות הגלות שכפתה על עצמה, מביתה בדרום ומן התרבות של דרום ארצות הברית, בכתיבתה השתמשה פורטר במרחק כדי להשלים עם שורשיה. היא התפרנסה מכתיבה עיתונאית, ופרסמה את סיפורה הראשון במגזין "סנטרי". ב-1930 ראה אור ספרה הראשון Flowering Judas אוסף מופתי של סיפורים קצרים. רק כעבור כעשור פרסמה את ספרה השני, שלוש נובלות בשם "סוס חיוור, רוכב חיוור". ב-1944 פרסמה קובץ סיפורים נוסף, "המגדל הנטוי וסיפורים אחרים". הספר "ספינת השוטים" שראה אור ב-1962 הוא הרומן היחיד שכתבה. הוא עסק בחייהם של קבוצת מטיילים בינלאומית וזכה להצלחה מיידית. הרומן התבסס על ביקורה של הסופרת בגרמניה, כשלושים שנה לפני כן, ותקף את חולשתה של החברה שאפשרה את מלחמת העולם השנייה. מאז 1962 המעיטה פורטר לכתוב, אף שזכתה בפרס פוליצר על "כל הסיפורים" ב-1966. פורטר הלכה לעולמה ב-1980 והיא בת 90. היא האריכה לחיות אחרי רבים מבני זמנה והותירה אחריה קורפוס מצומצם אך רב עוצמה. כתיבתה המוקפדת והביקורת החריפה, שמתחה לא רק על בני זמנה, אלא על החברה האנושית בכללותה העניקו לה מקום של כבוד בתור אחד הקולות המרכזיים בספרות האמריקנית של המאה ה-20.

תקציר

בימים בהם אהבה היא מותג ובנק הוא משפחה, אנו מציעים לכם ארבע אספקלריות צלולות, ממיטב הספרות העולמית, שכל אחת מהן מיטיבה להעמיק במורכבתו של הרגש החמקמק ולזקק תובנה שהלב נוטה להסתיר מהראש.

אהבתו של הנזיר ממקדש שיגה | יוקיו מישימה (יפנית)

הוא והיא | אנטון צ'כוב (רוסית)

ערב עם הסופר | אולגה טוקרצ'וק (פולנית)

חבל | קתרין אן פורטר (אנגלית)

פרק ראשון

אהבתו של הנזיר ממקדש שיגה
יוקיו מישימה


מיפנית: אירית ויינברג1
 

1


לא מן הנמנע כי יהיה מי שיאשים אותי בקלות דעת, כיוון שאני עומד להתחיל את סיפורי בלי שטרחתי לדרוש ולחקור בספרים הישנים. לפי שעה, המקור היחיד המצוי ברשותי הוא האגדה המופיעה בכרך השלושים ושבעה של "קורות השלום הגדול".2 כידוע, סיפור אהבתו של הנזיר ממקדש שיגָה שבארצנו מובא שם בקיצור נמרץ, בהקבלה לסיפור הודי על פרוש בעל קרן אחת.   

נכון לומר כי יותר מכפי שעניין אותי הפן הרגשי של האהבה, משכה אותי האמת הפסיכולוגית הפשוטה, זו הקשורה למאבק בין אהבה רומנטית לאמונה. במערב לא חסרות דוגמאות לכך, אך ביפן זהו נושא נדיר. אצלנו, נושא העולם הבא נמנה בבירור עם הגורמים הקשורים לאהבה רומנטית. המאבק בין העולם הזה לעולם הבא התחולל לא רק בקרבו של הנזיר אלא גם אצל האישה שבה התאהב. אפשר אף להרחיק לכת ולומר כי השניים עיצבו את סיפור אהבתם מתוך סיכון אדיר של עצם תפיסותיהם לגבי מבנה העולם. שהרי, אם נדייק, האמונה ב"אדמה הטהורה", שפרחה מאז אמצע תקופת היאן, לא הייתה דת בלבד, ולמעשה הציעה תפיסת עולם רחבת היקף.

ב"עיקרי הלידה מחדש בארץ הטהורה", חיבורו של הנזיר אֶשין,3 נאמר כי גם אם נמנה את עשרת התענוגות לא תהיה זו אלא טיפה בים בהשוואה לתענוגות הארץ הטהורה. וכידוע, אלה הם עשרת התענוגות: לזכות לקבלת פנים של רבבות קדושים, לחזות בפתיחתו של פרח הלוטוס, לחוות את כוחו של הבודהה בגופך שלך, לחוות את חמשת החושים בצורה הטהורה ביותר, להוביל אחרים אל תורת הבודהה, להתקיים בין קדושים, לראות את הבודהה וללמוד את תורתו, לעבוד את הבודהה לפי נטיית הלב, ולהתקדם בדרכו של הבודהה.

הקרקע בארץ הטהורה עשויה אבני תכלת. לאורך הדרכים בה מתוחים חבלי זהב. המישורים משתרעים עד אין קץ. בכל אחד מן האזורים הקדושים עומדים חמישים מיליארד ארמונות ומגדלים בנויים משבע האבנים הטובות, ובתוך הארמונות, על במות משובצות באבני חן, פרושים בדים מרהיבים. בתוך הארמונות ומעל לגגות המגדלים מלאכים מנגנים מוזיקה שמימית ומהללים בשירה את הבודהה. גנים מקיפים את ההיכלים, את המנזרים, את הארמונות והמגדלים, ובתוכם בריכות טוהרה. בקרקעית בריכת הזהב — חול כסוף, ובקרקעית בריכת השוהם — חול בדולח. הבריכות מכוסות בפרחי לוטוס נוצצים בשלל צבעים, ובכל משב רוח קליל מתפזרים לכל עבר ניצוצות ססגוניים לאינספור. יש כאן גם ברווזים, גם אווזי בר, גם ברווזי מנדרין, גם עגורים, גם טווסים, גם תוכים וגם קָלַבינקוֺת. ציפורים אינספור, וצבעיהן כשל מאה מרגליות, מזמרות יומם ולילה שירי הלל לבודהה בקולן הענוג. ואולם, יהיה קולן ענוג ככל שיהיה, כשמדובר בהתקהלות כה גדולה של ציפורים, סופה מן הסתם שתקים שאון טורדני.  

סביב הבריכות ועל גדות הנהרות צומח סבך של עצים מופלאים. גזעיהם עשויים זהב סגול, ענפיהם כסופים ופריחת האלמוגים שלהם משתקפת במים. מן השמים משתלשלת מקלעת חוטים מופלאה, ועליה תלויים פעמונים מופלאים לאינספור, מצלצלים את פלאי החוק הבודהיסטי, והרחק בשמי האינסוף זרועים כלי נגינה מסתוריים המנגנים מאליהם.

אם מתעורר באדם רצון לאכול, יופיע מאליו לנגד עיניו שולחן שבע המרגליות, ועליו כלים עשויים משבע המרגליות, עמוסים במעדנים מובחרים. את המטעמים האלה אין לאדם כל צורך ליטול ולהביא אל פיו. מספיק אך להביט בגוניהם ולהריח את ניחוחם כדי לטהר את הבשר ואת הנפש, להשביע את הרעב ולהזין את הגוף. בתום הסעודה שלא נאכל בה דבר, נעלמים הכלים והשולחן כלעומת שהופיעו.

וכך גם המלבושים — עוטים את עצמם על הגוף. אין כל צורך בתפירה, בכביסה, בצביעה או בהטלאה. אין גם צורך במנורות, שהרי האור האלוהי מאיר תמיד ובכל מקום. מזג האוויר מתון כל השנה, ואין צורך לא בקירור ולא בחימום. האוויר רווי מאות ואלפי ניחוחות עדינים, ועל העולם יורד גשם בלתי פוסק של עלי כותרת של פרחי לוטוס.

בפרק "שער ההתבוננות" שבחיבור "עיקרי הלידה מחדש בארץ הטהורה" כתוב כי מי שיצא זה לא כבר למסע בדרך ההתבוננות לא יהיה מסוגל להיכנס אל מעמקי הארץ הטהורה, ולפיכך עליו להקדיש את תעצומות נפשו לפיתוח והרחבה של כוח הדמיון. הדמיון הוא קיצור דרך המאפשר לנו לפרוץ מתוך הממד הארצי ולחזות בבודהה בכבודו ובעצמו. דמיון כה רב־עוצמה מסוגל להתרחב עד אין קץ על ידי התרכזות בפרח לוטוס אחד ויחיד. 

התבוננות מיקרוסקופית בפרח הלוטוס בשילוב עם חשיבה קוסמית עשויים להניח בסיס לקוסמולוגיה ולתווך בינינו לבין היקום. אך תחילה עלינו לדעת כי בכל אחד מעלי הכותרת של פרח הלוטוס יש שמונים וארבעה אלף עורקים, וכי כל אחד מן העורקים קורן בשמונים וארבעה אלף זהרורים. נוסף על כך, קוטרו של הפרח הקטן ביותר הוא מאתיים וחמישים יוֹגַ'נות. ואם אורכה של יוג'נה אחת, כפי שנאמר בכתובים, הוא אכן שלושים רי,4 משתמע מכך כי בארץ הטהורה פרח שקוטרו שבעת אלפים וחמש מאות רי נחשב לפרח קטן.

לכל פרח שמונים וארבעה אלף עלי כותרת, ובין כל אחד ואחד מהם עשרה מיליארד אבני חן, וכל אחת מהן זוהרת באלף זהרורים. מתוך גביע הפרח המרהיב ביופיו מיתמרים ארבעה עמודי פז, וכל אחד מן העמודים האלה עצום כמו מיליוני ריבוא הרי סוּמֶרוּ.5 הבדים התלויים בין העמודים מעוטרים בחמישים מיליארד אבני חן, וכל אחת מאבני החן בוהקת בשמונים וארבעה אלף זהרורים, ולכל אחד מן הזהרורים שמונים וארבעה אלף גוני זהב, וגם כל אחד מגוני הזהב האלה משתנה ללא הרף.

ריכוז התודעה בדימויים האלה מכונה "התבוננות בכן הלוטוס שעליו יושב הבודהה", וזהו קנה המידה לתפיסת העולם המצויה ברקע של סיפור האהבה שאני עומד לספר.

יוקיו מישימה

יוקיו מישימה (1970-1925) מסופריה הבולטים של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה. וידויה של מסכה נחשב לספרו הראשון, למרות שקדמו לו יצירות שזכו לפרסום מצומצם. מישימה סיים לכתוב את ספרו בשנה שבה החל ללמוד באוניברסיטת טוקיו. לאחריו כתב עוד 23 ספרים (את האחרון סיים ביום האחרון לחייו), כארבעים מחזות ומעל תשעים סיפורים קצרים, קבצי שירה ומאות מאמרים. מישימה הושפע מסופרים אירופיים שאת כתיבתם הכיר היטב. מישימה הכיר את המסורות העתיקות של יפן והטיף לשמירה על ערכיהן, והיה ידוע בחיבתו לאומנויות הלחימה המסורתיות. בגיל 45 , כשהוא בשיא הצלחתו, שם מישימה קץ לחייו לפי כללי הטקס של הסמוראים אותם העריץ.

אנטון צ'כוב

אַנְטוֹן פַּאבלוֹבִיץ' צֶ'כוֹב (ברוסית: Антон Павлович Чехов;‏ 29 בינואר 1860 – 15 ביולי 1904‏‏) נולד בטָגַנרוֹג שבדרום רוסיה. סבו היה איכר צמית, שהצליח לקנות את חירותו וחירות בני ביתו בכסף. אביו, שהיה סוחר זעיר, עקר ב-1876 עם בני המשפחה למוסקבה, אך צ'כוב נשאר בטגנרוג לסיים את לימודיו בגימנסיה והצטרף אל משפחתו ב-1879, עם כניסתו לפקולטה לרפואה באוניברסיטת מוסקבה. עוד כשהיה סטודנט החל לכתוב סיפורים היתוליים קצרים, שהתפרסמו בכתבי עת הומוריסטיים בחתימה "צ'כונטה". גם לאחר שהוסמך כרופא לא עסק צ'כוב במקצועו, אלא הקדיש את כל עיתותיו לכתיבה. ב-1886 ראה אור קובץ סיפוריו הראשון וזכה להצלחה גדולה; אך כבר באותה שנה החל צ'כוב להשתחרר מן הסגנון ההיתולי והגס במקצת שסיגל לו בהשפעת כתבי העת ההומוריסטיים והתחיל שוקד על ליטוש הפרוזה המעודנת ורבת־הניואנסים המייחדת את סגנונו הבשל. ב-1890 יצא צ'כוב למסע (שהיה קשה ואף מסוכן בימים ההם) לאי האסירים סָחָלין, ופרסם את רשמיו בספר תיעודי מזעזע האי סחלין. ב-1891 קנה לו צ'כוב אחוזה במליכוֹבוֹ, מדרום למוסקבה, והתיישב בה עם הוריו, אחותו ואחיו הצעיר. כאן כתב את הטובים שבסיפוריו. ב-1897 אילצה אותו מחלת השחפת שלקה בה לעזוב את מליכובו ולהתגורר במקומות היפים לבריאותו: עד יום מותו הוא התגורר לסירוגין בחצי האי קרים ובנאות מרפא בצרפת ובגרמניה. בשנים האחרונות לחייו כתב את מחזותיו הנודעים ("בת שחף", "הדוד ואניה", "שלוש אחיות", "גן הדובדבנים", ראו אור בתרגומו של אברהם שלונסקי, עם עובד, 1969) והעלה אותם על בימת התיאטרון האמנותי המוסקבאי בשיתוף פעולה עם הבמאי הדגול ק"ס סטניסלבסקי. צ'כוב מת ב-2.7.1904 בבאדנוַיילר שבגרמניה. כמעט כל מחזותיו ורבים מסיפוריו תורגמו לעברית.

אולגה טוקרצ'וק

אולגה טוקרצ'וק (1962) היא סופרת פולנייה, פסיכולוגית במקצועה, זוכת פרס נובל לספרות בשנת 2018 אשר תוארה כאחת מהסופרות המוערכות והמוצלחות ביותר בדורה. כמו כן זכתה בפרס מאן בוקר הבינלאומי עבור ספרה "טיסות". וכן בפרס יאן מיכלסקי.
טוקרצ'וק היא פעילה פוליטית בעלת עמדות שמאלניות, היא חברת מפלגת הירוקים הפולנית. מאז 1998 היא מתגוררת בכפר הקטן קראיאנוב (פול') ליד נובה רודה.
טוקרצ'וק היא פסיכולוגית יונגיאנית וכתיבתה מושפעת מהגישה היונגיאנית. היא בעלת הוצאת הספרים פרטית רוטה (Ruta), באמצעותה מוציאה טוקרצ'וק את ספריה. ספרה ספר יעקב העוסק ביעקב פרנק תורגם לעברית על ידי מרים בורנשטיין והופיע בהוצאת כרמל, ירושלים תש"פ. הספר יצא לאור בשנת 2014, לאחר שבע שנים של תחקיר מעמיק, איסוף מסמכים, לימוד ההיסטוריה של המאה ה-18, גימטריה, קבלה ומילים מהשפה העברית.

קתרין אן פורטר

קתרין אן פורטר היתה סופרת אמריקנית. היא נולדה בטקסס ב-1890. אמה נפטרה כשהייתה בת שנתיים. בגיל חמש עשרה נישאה פורטר לג'ון הנרי קונץ, הראשון מבין ארבעה בעלים. בשנות העשרים שלה בילתה בין טקסס לשיקגו ועבדה בתור שחקנית, זמרת ולאחר מכן מזכירה. ב-1917, אחרי מאבק ממושך בשחפת, עבדה בתור כתבת במדורי החברה במגזין. כעבור שנתיים עברה להתגורר בגריניץ' וילג' בניו יורק, ושם החלה להתרכז ברצינות בכתיבת פרוזה. למרות הגלות שכפתה על עצמה, מביתה בדרום ומן התרבות של דרום ארצות הברית, בכתיבתה השתמשה פורטר במרחק כדי להשלים עם שורשיה. היא התפרנסה מכתיבה עיתונאית, ופרסמה את סיפורה הראשון במגזין "סנטרי". ב-1930 ראה אור ספרה הראשון Flowering Judas אוסף מופתי של סיפורים קצרים. רק כעבור כעשור פרסמה את ספרה השני, שלוש נובלות בשם "סוס חיוור, רוכב חיוור". ב-1944 פרסמה קובץ סיפורים נוסף, "המגדל הנטוי וסיפורים אחרים". הספר "ספינת השוטים" שראה אור ב-1962 הוא הרומן היחיד שכתבה. הוא עסק בחייהם של קבוצת מטיילים בינלאומית וזכה להצלחה מיידית. הרומן התבסס על ביקורה של הסופרת בגרמניה, כשלושים שנה לפני כן, ותקף את חולשתה של החברה שאפשרה את מלחמת העולם השנייה. מאז 1962 המעיטה פורטר לכתוב, אף שזכתה בפרס פוליצר על "כל הסיפורים" ב-1966. פורטר הלכה לעולמה ב-1980 והיא בת 90. היא האריכה לחיות אחרי רבים מבני זמנה והותירה אחריה קורפוס מצומצם אך רב עוצמה. כתיבתה המוקפדת והביקורת החריפה, שמתחה לא רק על בני זמנה, אלא על החברה האנושית בכללותה העניקו לה מקום של כבוד בתור אחד הקולות המרכזיים בספרות האמריקנית של המאה ה-20.

עוד על הספר

מה זאת אהבה: ארבעה סיפורים מבריקים שמנסים לברר יוקיו מישימה, אנטון צ'כוב, אולגה טוקרצ'וק, קתרין אן פורטר

אהבתו של הנזיר ממקדש שיגה
יוקיו מישימה


מיפנית: אירית ויינברג1
 

1


לא מן הנמנע כי יהיה מי שיאשים אותי בקלות דעת, כיוון שאני עומד להתחיל את סיפורי בלי שטרחתי לדרוש ולחקור בספרים הישנים. לפי שעה, המקור היחיד המצוי ברשותי הוא האגדה המופיעה בכרך השלושים ושבעה של "קורות השלום הגדול".2 כידוע, סיפור אהבתו של הנזיר ממקדש שיגָה שבארצנו מובא שם בקיצור נמרץ, בהקבלה לסיפור הודי על פרוש בעל קרן אחת.   

נכון לומר כי יותר מכפי שעניין אותי הפן הרגשי של האהבה, משכה אותי האמת הפסיכולוגית הפשוטה, זו הקשורה למאבק בין אהבה רומנטית לאמונה. במערב לא חסרות דוגמאות לכך, אך ביפן זהו נושא נדיר. אצלנו, נושא העולם הבא נמנה בבירור עם הגורמים הקשורים לאהבה רומנטית. המאבק בין העולם הזה לעולם הבא התחולל לא רק בקרבו של הנזיר אלא גם אצל האישה שבה התאהב. אפשר אף להרחיק לכת ולומר כי השניים עיצבו את סיפור אהבתם מתוך סיכון אדיר של עצם תפיסותיהם לגבי מבנה העולם. שהרי, אם נדייק, האמונה ב"אדמה הטהורה", שפרחה מאז אמצע תקופת היאן, לא הייתה דת בלבד, ולמעשה הציעה תפיסת עולם רחבת היקף.

ב"עיקרי הלידה מחדש בארץ הטהורה", חיבורו של הנזיר אֶשין,3 נאמר כי גם אם נמנה את עשרת התענוגות לא תהיה זו אלא טיפה בים בהשוואה לתענוגות הארץ הטהורה. וכידוע, אלה הם עשרת התענוגות: לזכות לקבלת פנים של רבבות קדושים, לחזות בפתיחתו של פרח הלוטוס, לחוות את כוחו של הבודהה בגופך שלך, לחוות את חמשת החושים בצורה הטהורה ביותר, להוביל אחרים אל תורת הבודהה, להתקיים בין קדושים, לראות את הבודהה וללמוד את תורתו, לעבוד את הבודהה לפי נטיית הלב, ולהתקדם בדרכו של הבודהה.

הקרקע בארץ הטהורה עשויה אבני תכלת. לאורך הדרכים בה מתוחים חבלי זהב. המישורים משתרעים עד אין קץ. בכל אחד מן האזורים הקדושים עומדים חמישים מיליארד ארמונות ומגדלים בנויים משבע האבנים הטובות, ובתוך הארמונות, על במות משובצות באבני חן, פרושים בדים מרהיבים. בתוך הארמונות ומעל לגגות המגדלים מלאכים מנגנים מוזיקה שמימית ומהללים בשירה את הבודהה. גנים מקיפים את ההיכלים, את המנזרים, את הארמונות והמגדלים, ובתוכם בריכות טוהרה. בקרקעית בריכת הזהב — חול כסוף, ובקרקעית בריכת השוהם — חול בדולח. הבריכות מכוסות בפרחי לוטוס נוצצים בשלל צבעים, ובכל משב רוח קליל מתפזרים לכל עבר ניצוצות ססגוניים לאינספור. יש כאן גם ברווזים, גם אווזי בר, גם ברווזי מנדרין, גם עגורים, גם טווסים, גם תוכים וגם קָלַבינקוֺת. ציפורים אינספור, וצבעיהן כשל מאה מרגליות, מזמרות יומם ולילה שירי הלל לבודהה בקולן הענוג. ואולם, יהיה קולן ענוג ככל שיהיה, כשמדובר בהתקהלות כה גדולה של ציפורים, סופה מן הסתם שתקים שאון טורדני.  

סביב הבריכות ועל גדות הנהרות צומח סבך של עצים מופלאים. גזעיהם עשויים זהב סגול, ענפיהם כסופים ופריחת האלמוגים שלהם משתקפת במים. מן השמים משתלשלת מקלעת חוטים מופלאה, ועליה תלויים פעמונים מופלאים לאינספור, מצלצלים את פלאי החוק הבודהיסטי, והרחק בשמי האינסוף זרועים כלי נגינה מסתוריים המנגנים מאליהם.

אם מתעורר באדם רצון לאכול, יופיע מאליו לנגד עיניו שולחן שבע המרגליות, ועליו כלים עשויים משבע המרגליות, עמוסים במעדנים מובחרים. את המטעמים האלה אין לאדם כל צורך ליטול ולהביא אל פיו. מספיק אך להביט בגוניהם ולהריח את ניחוחם כדי לטהר את הבשר ואת הנפש, להשביע את הרעב ולהזין את הגוף. בתום הסעודה שלא נאכל בה דבר, נעלמים הכלים והשולחן כלעומת שהופיעו.

וכך גם המלבושים — עוטים את עצמם על הגוף. אין כל צורך בתפירה, בכביסה, בצביעה או בהטלאה. אין גם צורך במנורות, שהרי האור האלוהי מאיר תמיד ובכל מקום. מזג האוויר מתון כל השנה, ואין צורך לא בקירור ולא בחימום. האוויר רווי מאות ואלפי ניחוחות עדינים, ועל העולם יורד גשם בלתי פוסק של עלי כותרת של פרחי לוטוס.

בפרק "שער ההתבוננות" שבחיבור "עיקרי הלידה מחדש בארץ הטהורה" כתוב כי מי שיצא זה לא כבר למסע בדרך ההתבוננות לא יהיה מסוגל להיכנס אל מעמקי הארץ הטהורה, ולפיכך עליו להקדיש את תעצומות נפשו לפיתוח והרחבה של כוח הדמיון. הדמיון הוא קיצור דרך המאפשר לנו לפרוץ מתוך הממד הארצי ולחזות בבודהה בכבודו ובעצמו. דמיון כה רב־עוצמה מסוגל להתרחב עד אין קץ על ידי התרכזות בפרח לוטוס אחד ויחיד. 

התבוננות מיקרוסקופית בפרח הלוטוס בשילוב עם חשיבה קוסמית עשויים להניח בסיס לקוסמולוגיה ולתווך בינינו לבין היקום. אך תחילה עלינו לדעת כי בכל אחד מעלי הכותרת של פרח הלוטוס יש שמונים וארבעה אלף עורקים, וכי כל אחד מן העורקים קורן בשמונים וארבעה אלף זהרורים. נוסף על כך, קוטרו של הפרח הקטן ביותר הוא מאתיים וחמישים יוֹגַ'נות. ואם אורכה של יוג'נה אחת, כפי שנאמר בכתובים, הוא אכן שלושים רי,4 משתמע מכך כי בארץ הטהורה פרח שקוטרו שבעת אלפים וחמש מאות רי נחשב לפרח קטן.

לכל פרח שמונים וארבעה אלף עלי כותרת, ובין כל אחד ואחד מהם עשרה מיליארד אבני חן, וכל אחת מהן זוהרת באלף זהרורים. מתוך גביע הפרח המרהיב ביופיו מיתמרים ארבעה עמודי פז, וכל אחד מן העמודים האלה עצום כמו מיליוני ריבוא הרי סוּמֶרוּ.5 הבדים התלויים בין העמודים מעוטרים בחמישים מיליארד אבני חן, וכל אחת מאבני החן בוהקת בשמונים וארבעה אלף זהרורים, ולכל אחד מן הזהרורים שמונים וארבעה אלף גוני זהב, וגם כל אחד מגוני הזהב האלה משתנה ללא הרף.

ריכוז התודעה בדימויים האלה מכונה "התבוננות בכן הלוטוס שעליו יושב הבודהה", וזהו קנה המידה לתפיסת העולם המצויה ברקע של סיפור האהבה שאני עומד לספר.