המדריך לנוירוט המתחיל

1

טיילתי בחוץ בתל אביב. שעה וחצי טיילתי. אולי פחות ואני משקר. לבד, ברחוב. חשבתי שאולי יקרה לי איזה משהו. אולי אני אפגוש בחורה, סתם פתאום בלי-קשר. ברור שזה לא קרה. במקום זה סתם פחדתי שיאנסו אותי. במקום זה פגשתי את טים באבולעפיה. זה לא היה קשור שפגשתי אותו. אבל למה זה היה צריך להיות קשור בכלל, לא ידעתי. הוא שיגע אותי. הוא רצה להחנות את האוטו שלו. נסעתי אתו להחנות את האוטו. בהתחלה חשבנו שאין בחניון שליד המאק שומר ואפשר לחנות שם בחינם. אחרי זה שמתי לב שכן יש שם שומר, ואמרתי לו שיש שם שומר. הוא שילם לשומר. הוא ביקש ממני שלושה שקלים. נידבתי לו את שלושת השקלים, והוא החזיר לי ארבעה. איך הרווחתי ככה שקל, בכלל, על מה ולמה? בכל אופן. שקל זה טוב כשאתה קמצן.
הגענו אל המאק. אמרתי לטים שיהיה בשקט. אורי יכעס עלינו על שאנחנו פורצים לו ככה לדירה. שאלנו את עצמנו אם לפתוח את המזגן. התלבטות קצרה והחלטנו שכן. עם מזגן, בלי מזגן, אורי יכעס. נשכבנו על הספה המעופשת לישון. טים התחיל לנחור עוד לפני שהראש שלו פגע בסדין. המזגן הרעיש ולא הצלחתי להירדם. הבוקסר של טים נכנס לו לחור של התחת והסיט את תשומת הלב שלי כמו פצע פתוח. הסתובבתי. פתחתי את הטלוויזיה. ראיתי סרט תיעודי על מישהו שעשה סרט תיעודי, איזה שוודי אחד. לסרט קראו בננות. תבע אותו תאגיד אמריקני אבל הוא נלחם חזק, השוודי, וניצח. למדתי שאסור לאכול בננות של חברת 'דול', כי היא מנצלת את העובדים שלה. (בסוף אכלתי בננות של דול, וזה דפק אותי). מה זה עוזר לי לדעת את זה בכלל? זה חומר משובח לשיחה. אבל בכלל בארץ החברה הזאת לא מוכרת (בננות, ולא מוכרת, לאנשים), אז אין לי עם מי לדבר על זה, וגם ככה לא הייתי מדבר על זה, או מדבר בכלל, עם אף אחד, בכללי. ניסיתי לישון. הכרית הריחה מאבק. העיניים שלי צרבו, וכל הזמן נכנס לי לאף שובל של ריח של סיגריות מהמאפרה שהיתה על שולחן הקפה. שעה קלה של הרהורים לקחה בשבילי לקום ולהזיז את המאפרה. הריח של הסיגריות נפסק, אבל המשיך הריח של האבק. ניסיתי לישון על הגב ככה שהאף שלי לא יפנה לכיוון הכרית. זה לא עזר. עדיין צרבו לי העיניים. כנראה שנרדמתי אחרי שלוש שעות בערך. בפעם האחרונה שהסתכלתי בשעון היה ארבע ארבעים וארבע. קמתי בשש וחמישים ונשארתי ער עד שאורי קם. הוא יצא מהחדר שלו אל חלל הסלון, לא מופתע מהופעתנו הבלתי צפויה. הצבעתי על התחת של טים שמצופה לייקרה, להראות לאורי. גם המאק קם. הוא התיישב על הדק, שהיה פס עץ על עדן החלון, לגלגל סיגריה. אורי הלך לעבודה. טים קם בבהלה והלך גם הוא. אמרתי למאק שבדירה הבאה שהם משכירים שייקחו כל חלון, רק לא מזרחי. מזרחי זה רע, כי השמש נכנסת לך הביתה ושורפת לך את הנשמה על הבוקר. "מה עדיף?" הוא שאל. אמרתי שהכי טוב דרומי או צפוני, למרות שלא באמת היתה לי שום הסמכה לענות על השאלה ההיא, סתם, שקר חסר אחריות. "הנה, יש לנו חלון דרומי", הוא אמר, והצביע על החלון הצפוני. ברוב חוצפתי, צחקתי עליו. הוא התנצל על זה שהתבלבל. אחרי זה גם הוא הלך לעבודה. נשארתי לבד, התיישבתי לכתוב את כל מה שקרה ולעשן סיגריה. הכנתי קפה עם יותר מידי סוכר. ירקתי את הקפה לכוס, ואז שתיתי שוב מהכוס שירקתי אליה, כי שכחתי שהיה שם קפה עם יותר מדי סוכר.