דמיון מודרך

הקדמה
כוח ההדמיה
 

בתחילת הקיץ של שנת 1974 שהיתי במשך שישה שבועות בירושלים כפרופסור אורח במשפטים ובפסיכיאטרייה בבית הספר לרפואה בבית החולים הדסה עין כרם. באותו זמן הייתי פסיכואנליסט פרוידיאני ורופא, שקיבל הכשרה רפואית מסורתית, התמחה בפסיכיאטרייה והמשיך להתמחות כפסיכואנליסט. קריירה כזו הייתה חלומי מאז היותי בן 19, והגשמתי את החלום בגיל 37. כאשר נסעתי לירושלים, סברתי שאני יודע "עובדות" בלתי מעורערות על הנפש ועל התודעה, ושיש בידי את התשובות המרכזיות ביותר בנוגע לחיי הנפש. אך באותו הקיץ בירושלים השתנו תפישותי בנוגע לנפש ולקשרים העמוקים שבינה ובין הגוף. אחת מתוצאות השינוי היא ספר זה. הספר הוא פרי של יותר מ־15 שנות עבודה קלינית ושימוש בכוחות הנרחבים של ההדמיה הנפשית לריפוי הפרעות גופניות ורגשיות ולסלילת דרך לבריאות ולהרגשה כללית טובות יותר.

בירושלים פגשתי בחור שעבר פסיכואנליזה אינטנסיבית במשך שלוש שנים, חמש פעמים בשבוע, כדי לצאת מדיכאון מתמשך. האנליזה שלו הביאה הקלה מועטה בלבד, ולאחר שלוש שנות טיפול עקר הוא פנה לאישה שטיפלה ב"דמיון מודרך", או ליתר דיוק, ב"חלימה בהקיץ". לאחר ארבע פגישות עמה – פעם בשבוע במשך חודש – הוא ראה את עצמו כמי שנרפא.

לאור תפישותי הפרוידיאניות, לא האמנתי לו. עם זאת נותרה העובדה, שבתוך חודש הוא יצא מדיכאונו באמצעות טיפול מסוג שונה.

התעוררה בי סקרנות עמוקה, ונפגשתי עם המטפלת שלו. גברת קולט אבולקר־מוסקאט (וכפי שגיליתי אחר כך, עמיתתו של המטפל רוברט דסוייל, אשר פיתח את שיטת ההדמיה המכונה "חלימה מונחה בהקיץ"). פגישה זו שינתה את חיי. אמרתי לגברת אבולקר־מוסקאט ששמעתי על הצלחתה המופלאה בטיפול בבחור, אך מעולם לא שמעתי על שיטת הטיפול שלה. לאחר שהחלפנו כמה משפטים על ההדמיה הנפשית, נזכרתי ואמרתי לגברת אבולקר־מוסקאט, שההסבר של פרויד לאנליטיקאים על השימוש ב"אסוציאציות חופשיות" הוא שבמהותו זה תרגול בהדמיה. על־פי פרויד, האנליטיקן אומר למטופל לדמיין את שניהם נוסעים ברכבת, כשהמטופל מסתכל החוצה מבעד לחלון ומתאר לאנליטיקן מה הוא רואה.

גברת אבולקר־מוסקאט הגיבה בשאלה: "באיזה כיוון נוסעת הרכבת?" הופתעתי משאלה זו שנראתה לא קשורה לעניין. כיצד זה קשור לטיפול? כשאני מודאג שמא אשיב את התשובה "הלא נכונה", אמרתי בזהירות שרכבות נוסעות במאוזן, והוריתי בידי כיוון מאוזן. גברת אבולקר־מוסקאט הורתה בידה ובזרועה כיוון של תנועה אנכית מעלה ושאלה: "ומה אם הכיוון היה משתנה לציר הזה?"

כעת, כ־15 שנה לאחר מכן, איני יכול לשחזר את המחשבות שחלפו במוחי באותו רגע. איני בטוח שידעתי זאת אז. מה שידעתי, ואני עדיין יודע ומכיר כאמת של אותו הרגע, הוא שהוצפתי הכרה פנימית, מה שמכונה חוויית ה"אה". זה היה רגע שיא מבחינה רגשית. נראה שהתנועה האנכית חילצה אותי מהאחיזה המאוזנת בדפוסים הנתונים והרגילים של הסיבה והתוצאה. יצאתי לחופשי וראיתי שמטרת הטיפול – מטרת היותנו אנושיים – היא לעזור להגשים את החופש, להתקדם אל מעבר לנתון, אל החדש שכולנו מסוגלים להגיע אליו ואל יכולתנו לחדש וליצור מחדש. את זה ההדמיה מאפשרת.

בתשע השנים הבאות למדתי אצל גברת אבולקר־מוסקאט הדמיה. למדתי על האחדות בין גוף לנפש, בין הפיזי למנטלי, ולמדתי את שיטות הטיפול בחלימה בהקיץ, אשר אפשרו לי לעזור למטופלי להתייחס ישירות לאחדות הגוף־נפש ולהשתמש בה. טיפול החלימה בהקיץ הוא מסע חווייתי עמוק אל החיים הפנימיים אגב שימוש בחלומות הלילה של האדם או השיח היומיומי כנקודת מוצא לחקירה בזמן הערות. תרגילי ההדמיה בספר זה הם מעין חלומות בהקיץ – חלומות שיכולים ליצור מציאות.

הדמיה מחשבתית היא מצב שבו הנפש חושבת בתמונות.

ישנן דרכי חשיבה שונות. המוכרת ביותר לנו היא החשיבה הלוגית; מן המאה ה־17 ניתנה לסוג זה של חשיבה עדיפות על השאר, מכיוון שהיא הבסיס למדע. עם זאת קיימות דרכי חשיבות אחרות שאינן לוגיות, דרכים אינטואיטיביות, אשר מתקיימות לצד המחשבה הלוגית. חשבו על מצב שבו אתם חווים הבזק של תובנה: אתם רואים פתאום דרך חדשה לעשות משהו, זוכים בהבנה חדשה או מוצאים פתרון לבעיה שנדמית חסרת פתרון. סוג זה של חשיבה נקרא אינטואיציה. כפי שטען נכונה המחנך כלב גטגנו, ללא אינטואיציה לא היינו יכולים לחשוב על שום דבר חדש.

כמו האינטואיציה הדמיה מחשבתית היא סוג של חשיבה לא לוגית. בחשיבה לוגית סיבתית משתמשים ליצירת קשר עם אנשים בעולם היומיומי ועם מה שמכונֶה המציאות האובייקטיבית. הדמיה מחשבתית היא שימוש במחשבה ליצירת קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו. מניסיוני כמטפל קליני, המבקש ממטופלים לצלול אל תוך חייהם הפנימיים, דימויים הם היוצרים את המבנה הזה של החיים הפנימיים.

ההתנסות התכופה ביותר בשפת הדימויים החזותיים מתקיימת בחלומות בעת השינה ובחלומות בהקיץ. כל מי שמכיר את הריפוי בהדמיה לומד כמעט מיד שאנו יכולים להשתמש בשפה זו בקלות שבה אנו משתמשים בשפה המדוברת. ואכן, היכולת להבין ולתקשר בשפת הדימויים החזותיים קודמת כנראה ליכולת לתקשר במילים. כדי להיות מודעים לשפת הדימויים, עלינו רק להפנות את תשומת ליבנו אליהם.

כפי שניווכח, הפן המופלא של עבודה עם דימויים הוא שכרוכים בה שינויים פיזיולוגיים. ההשפעות הגופניות המועילות של ההדמיה לא היו מפתיעות כל־כך, אילו חשבנו בדרך כלל על המאפיינים הנפשיים והגופניים כעל שני היבטי המונח גוף. אך במשך 300 שנה הפרידה הרפואה המערבית בין גוף לנפש, בעוד שום מערכת רפואית לאורך ההיסטוריה, לרבות הרפואה המערבית לפני המאה ה־17, לא ערכה הפרדה כזו.

היום מתחילה הרפואה המערבית לבחון בהיסוס את הקשר שבין גוף לנפש. רפואה התנהגותית ופסיכונוירואימונולוגיה הן שתי דוגמאות למאמצים בכיוון זה. מחקרים רבים בהיפנוזה הראו באופן ישיר יותר את השפעת הנפש על הגוף. חוקרים גילו, למשל, שאנשים שהופנטו יכולים לגרום לעצמם צריבות מקיסוס רעיל, להימנע מהצריבות, לרפא כוויות ולהסיר יבלות.

אף שהרפואה המערבית (והמדע המערבי) מסרבת לקבל את הרעיון שהנפש יכולה לשנות את מצב הגוף, היא מקבלת לחלוטין את ההפך – שהגוף יכול להשפיע על הנפש – והיא משתמשת דרך קבע בקשר זה. תרופות הרגעה, תרופות נגד דיכאון וחומרי הרדמה מהווים כולם דוגמאות לכך. מכיוון שברור שהגוף יכול להשפיע על הנפש, האם לא הגיוני שהשימוש בכוח הנפשי, כמו כוח רצון או הדמיה, יכול להשפיע על הגוף?

ניסיוני הקליני במשך 15 השנים האחרונות הוכיח לא רק את השפעת הנפש על הגוף, אלא גם את כוח ההדמיה המחשבתית לסייע בריפוי הגוף. נוכחתי בכוח הריפוי הזה במגוון בעיות ומחלות גופניות, כגון: דלקת מפרקים כרונית, ערמונית נפוחה, ציסטות בשחלות, סרטן השד, פריחה בעור, טחורים ודלקת הלחמית. חבר שלי השתמש בהדמיה כדי להירפא מסרטן בכבד; ב־1982 אמרו לו הרופאים שיש תקווה קלושה בלבד להחלמתו למרות הטיפול הכימותרפי שקיבל. הוא החליט להשתמש בשיטות הדמיה עם הכימותרפיה במשך שנתיים, ואחרי שנת 1984 הפסיק את הכימותרפיה אבל המשיך בטיפול בהדמיה. היום הוא המקרה היחיד של אדם במצבו שהחלים, המתועד במרכז לטיפול בסרטן ממוריאל סלואן-קטרין בניו יורק.

אף שדיווחים רבים על יעילות הטיפול בהדמיה היו בחזקת אנקדוטות, כלומר התבססו על דיווחים אישיים, הם מהווים מידע רלוונטי ואמיתי כמו מידע הנאסף בשיטות של מדעי הטבע. יש לציין שכיום שני ירחונים מרכזיים של מדעי הטבע מוקדשים למחקר בנושא הדמיה: ג'ורנל אוף מנטל אימג'רי (מאוניברסיטת מרקט) ואימג'ינשן, קוגנישן ופרסונליטי (מאוניברסיטת ייל).

פתגם ידוע אומר: "אין חדש תחת השמש". מימרה קדומה זו נכונה גם לתחום החדש כביכול של הדמיה חזותית.

השימוש הרפואי בהדמיה היה קיים בתרבויות רבות ברחבי העולם במשך מאות שנים (בטיבט, בהודו, באפריקה ובקרב האסקימואים והאינדיאנים באמריקה), ובמקרים מסוימים במשך אלפי שנים. בעולם המערבי התפתחה הרפואה ממקורותיה הקדומים במצרים ועד לתקופת התנ"ך, ולפיכך הייתה ההדמיה שיטה מרכזית ולעיתים השיטה העיקרית לטיפול רפואי בפגיעות גופניות, וזאת עד שנת 1650 בערך, כאשר מדעי הטבע והחשיבה הרפואית המודרנית התחילו להיות דומיננטיים.

במאה זו התפשטה הפסיכותרפיה הפרוידיאנית בחלקים רבים של אירופה, באנגליה ובאמריקה, אך התנועה שדגלה בשימוש בהדמיה נותרה בלתי מוכרת. נעשה בה שימוש במיוחד בצרפת, בגרמניה ובאיטליה על־ידי מטפלים עצמאיים, שהידוע שבהם היה קרל יונג. אנשים אלו היו רופאים ופסיכולוגים במקצועם והשתמשו בשיטות ההדמיה בעיקר לטיפול במחלות נפשיות ובבעיות רגשיות. הטכניקות שהם פיתחו כונו בשמות שונים: חלום מונחה בהקיץ (רוברט דוסוייל), דמיון פעיל (קרל יונג), הדמיה מונחית פעילה (הנסקרל לונר) ופסיכוסינתזה (רוברטו אסגוילי). עבודתם סללה את הדרך לפיתוח הטיפול בהדמיה במחלות גופניות.

אנשים אינם יודעים שהדמות בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בפסיכולוגיה של המאה ה־20, זיגמונד פרויד, האיש שהמציא את הטיפול בדיבור, טיפל בהצלחה בהדמיה בנער בן 14 שסבל מעווית בלתי רצונית – ועשה זאת בפגישה טיפולית אחת בלבד. מה שאירוני במיוחד במקרה זה הוא שהטיפול הושלם בהצלחה על־ידי שימוש באמצעים לא אנליטיים, ואילו ב־25 הכרכים של כתבי פרויד לא דווח על אף מקרה של טיפול פסיכואנליטי שהושלם והצליח; זה הטיפול היחיד שהושלם בהצלחה המוזכר ב־25 הכרכים של כתבי פרויד שהתפרסמו, וזו הפעם היחידה שפרויד השתמש בהדמיה כשיטה טיפולית.

להלן המקרה כפי שדווח על־ידי פרויד ב־1899 בפירוש החלומות:

נער בן 14 בא אלי לטיפול פסיכואנליטי, כשהוא סובל מ – tic convulsif, מהקאות היסטריות, מכאבי ראש ועוד. בתחילת הטיפול אמרתי לו שאם יעצום את עיניו, יראה תמונות או יחשוב על רעיונות שעליהם יספר לי. הוא ענה בתמונות. החיזיון האחרון שראה לפני שבא אלי עלה שוב באופן חזותי בזיכרונו. הוא שיחק דמקה עם דודו וראה את הלוח. הוא חשב על מיקומים שונים של כלי המשחק, שיהיו לטובתו או לא לטובתו, ועל פעולות במשחק שאסור לעשותן. אחר כך הוא ראה פגיון מונח על הלוח – חפץ שהיה שייך לאביו, אבל בדמיונו הוצב על הלוח. אחר כך היה מונח מגל על הלוח ואחר כך חרמש. לאחר מכן הופיעה שם תמונת איכר זקן הקוצר בחרמש את העשב מול ביתו המרוחק של המטופל.

פרויד אמר לצעיר מה פירושו לסמלים. אך הדבר החשוב בהקשר זה הוא הטכניקה של פרויד – טכניקה של הדמיה מחשבתית. אחרי הטיפול הזה, מצהיר פרויד, נעלמו העווית והתסמינים האחרים של הנער. נראה כי גם השימוש של פרויד בהדמיה נפסק.

ספר זה מציע בפעם הראשונה יישום של הדמיה מחשבתית בטיפול בבעיות גופניות ורגשיות, היוצרות מגוון מחלות נפוצות (ולעיתים נדירות). תרגילים אלו מעניקים לכם נקודת התחלה להשתתפות בריפוי עצמכם. איני מציע שתחדלו ללכת לרופא או ליטול תרופות. אני מציע שיטה נוספת שבאמצעותה תוכלו ליטול חלק פעיל בבריאותכם ולהבריא.

ברצוני להדגיש כי התרגילים המוצגים בספר אינם תרגילים להתמודדות עם המחלה. הם אינם דרכים חדשות להתמודדות עם התנסויות עכשוויות; ההדמיה מעניקה טכניקה ליצירת התנסויות חדשות. במקום להגיב על התנסויות אתם יוצרים אותן – כפי שאתם עושים כאשר אתם מציבים לעצמכם מטרה חדשה.

המבנה של הספר פשוט. ראשית אני מציג הכנה נפשית קלה לביצוע ההדמיה, כמה מהרעיונות העומדים בבסיסה וטכניקה גופנית פשוטה הדרושה לביצועה. אחר כך אני מציג תרגילי הדמיה לטיפול ביותר מ־75 הפרעות גופניות ונפשיות. לאחר מכן מוצגים תרגילי הדמיה רבי־עוצמה שיעזרו לכם להתחזק ולשמור על בריאותכם. בהמשך אני מציין שמונה הנחיות לפיתוח ההדמיה שלכם, תהליך טבעי לרוב האנשים. ואני מסיים בהערות קצרות, הנוגעות למה שנראה לי השלכות רחבות של ההדמיה.

זה מדריך לשימוש בהדמיה לריפוי עצמי של האדם וליצירת בריאות טובה.

ברצוני להסביר את משמעותו של ספר זה באמצעות השוואה, שבעיני דומה מאוד למציאות החיים. אני מתייחס לחיי כל אחד מאיתנו כאל גינות שיש לטפח. כולנו במהותנו גננים שבידיהם הופקדו גינות המציאות שלהם. כגננים, יש לנו תפקידים מיוחדים, בעיקר עישוב, זריעה וכמובן קטיף.

אי אפשר לקבל יבול בגנים מלאי עשבים שוטים. העשבים יגברו על הזרעים וימנעו מהם להכות שורש ולצמוח. מחלות קלות וקשות ואמונות שליליות הן עשבים שוטים, שאפשרנו להם לצמוח בגנינו הפרטיים. רגשות כמו חרדה, דיכאון, פחד, בהלה, דאגה וייאוש, הם כולם עשבים שוטים. אמונות ורגשות שליליים קשורים מאוד למחלות קלות וקשות. כל מי שמכיר באחדות הבסיסית של גוף־נפש לא יופתע ממצאי החוקרים על כך שיש התאמה בין רגשות שליליים למערכת חיסונית חלשה. באותו אופן אמונות חיוביות מעוררות רגשות חיוביים, כמו הומור, שמחה ואושר, וחוקרים הראו שרגשות חיוביים קשורים קשר הדוק לתגובות חיסוניות בריאות.

הדמיה מחשבתית היא שיטה לטיהור הישן, לטיהור עשבי אמונות שליליים והחלפתם בזרעי אמונות חדשים וחיוביים. בכך שתהפכו לגננים במציאותכם, יהיה הריפוי העצמי אפשרי.

הבריאות היא נושא שחשוב לכולנו. לעיתים קרובות תהיתי מדוע אנו מפנים את המשימה החיונית של שימור עצמי לסמכויות חיצוניות. חלק מהתשובה הוא שעד כה לא היו לנו כלים לעזור לעצמנו. הדמיה מחשבתית היא אחד הכלים האלו, ואנו יכולים להשתמש בה כדי לטפל בגינותינו ולקחת אחריות לעצמנו. לאחר שמתחילים להיות גנן פעיל, רוכשים שליטה רבה בבריאות מכפי שהיה אפשר להעלות על הדעת לפני כן.

אלה התקווה, השליטה, הסמכות והחירות האמיתיות שאנו יכולים לזכות בהן הודות להדמיה מחשבתית כפי שאתאר בפרקים הבאים.