אהבה בחקירה: חלק 2
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אהבה בחקירה: חלק 2
הוספה למועדפים

אהבה בחקירה: חלק 2

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מירב איינשטיין

מירב איינשטיין, בת 42, גרושה ואימא ל-3 דרקונים, יועצת כלכלית בבקרים ופנטזיונרית חסרת תקנה בלילות.

ראיון "ראש בראש"

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

"היא חזרה!"

לאלכס יש כל מה שרצתה – משרד משלה, פנטהאוז יוקרתי במנהטן, רמת חיים מפנקת, משפחה וארגון סודי שקיבלה בירושה מאימה. 

יותר משנה חלפה מאז איתן רוק פענח את אחת מפרשות הרצח המסועפות ביותר, אבל בתקופה האחרונה נראה שהמזל לא מאיר לו פנים. הוא לא מצליח לפענח אף חקירה, ובכלל, בחודש האחרון נראה שחלק גדול מהחשודים פשוט נעלמו. 

המפגש המחודש בין שניהם מצית מחדש את האש - איתן חושד שאלכס בחרה לעמוד בראש ארגון פשע ואחראית לעבודה הרבה שנוחתת עליו, ואילו אלכס מבינה שהיא צריכה להיזהר ממנו.

כשחברם הטוב בסכנה, אין להם ברירה אלא ללמוד לשתף פעולה יחד. האם יצליחו? האם איתן יוכל להניח בצד את תפקיד איש החוק כדי לסלוח ולעזור לה פעם נוספת? האם אלכס תוכל להתגבר על הדחף שלה להשיג צדק, ובכל מחיר? 
מה ינצח? החוק או הצדק? ואולי האהבה?

"אהבה בחקירה" הוא מהדורה חדשה לרומן המתח עוצר הנשימה שמכר כבר אלפי עותקים וזכה לביקורות נלהבות. האירועים הבלתי צפויים ישאירו את הקוראים ערניים עד השעות הקטנות של הלילה.

מירב איינשטיין מגדירה את עצמה כאישה חדשה. היא אם חד-הורית לשלושה ילדים, מחלימת סרטן, יועצת כלכלית בבקרים ופנטזיונרית חסרת תקנה בלילות.

פרק ראשון

פרולוג


יום רביעי, 21 במרס

האוויר בחוץ היה קפוא, מינוס עשר מעלות, ובשעת בוקר מוקדמת כזאת, כשהשמש עמדה לזרוח, אלכס עדיין הייתה לבדה. היא רצה לאורך האגם הקפוא, כבר סיבוב שני שלה, ומכיוון שגופה הספיק להתחמם, בכל נשיפה היא פלטה אדים אל האוויר הלח.

כבר שנה שהיא מקפידה על שגרת היום שלה, ללא קיצורי דרך, ללא ויתורים, ללא משאים ומתנים עם עצמה וללא התבכיינות. היא בכתה מספיק. למעשה, בחודש הראשון היא בקושי קמה מהמיטה רק כדי לאכול ולשתות, אבל ברגע שהשביעה את צרכיה הגופניים הבסיסיים, היא העדיפה לחזור למיטה ולא להתמודד עם הריסות חייה. בחודש השני רות עמדה על כך שאלכס תצטרף אליה לטיולים רגליים, בכל פעם ליעד אחר. לפעמים הן גם נסעו ברכבת, ואלכס לא יכלה שלא להתפעל מהנופים שנפרשו לפניה, מההרים המושלגים, מהאגמים הקפואים ומכרי הדשא המוריקים, שגם בקור הזה סיפקו מזון לפרות המדושנות, שהגיעו כאן במגוון צבעים שלא ראתה מימיה.

רות ידעה מה היא עושה. שם, על פסגות ההרים, באחת מתחנות רכבת הגלייסר אקספרס, הן התחילו לדבר. במשך חודש שלם שפכה אלכס את ליבה בפני רות חלק אחר חלק, ורות לא האיצה בה, היה להן כל הזמן שבעולם. היא בטחה ברות מספיק כדי לספר לה על אותו הלילה שמצאה את איתן בזרועותיה של בריטני ועל החלטתה לנקום בו ובה יום אחד. היא בכתה גם על כך שנאלצה להיפרד מרנדי, שהיה עבורה כמו אח. היא שיתפה אותה בתחושותיה כלפי אימה, אביה הביולוגי וזה שגידל אותה בידיעה ברורה של מי ומה היא. הן דיברו על הצוואה ועל הארגון שאימה הקימה לפני שנרצחה. בחודש הזה רות בעיקר הקשיבה לאלכס, תמכה בה, ואפשרה לה לפרוק את כל מה שעצר אותה מלהמשיך קדימה ולהתפתח. היא ידעה שזה צריך לבוא ממנה וגם ידעה שזה יקרה. היא רק צריכה זמן.

בדיוק בתאריך הזה, לפני שנה, עלתה אלכס לאחת מפסגות ההרים לבדה. היא רצתה לשבת במקום הגבוה ההוא ולשוחח עם אלוהים. היא רצתה לקבל ממנו סימן, משהו שיעזור לה להבין מה היא צריכה לעשות. היא ישבה שם כמעט יום שלם והמתינה. בסוף היום, כשצעדה לבית שבו שהתה עם רות, היא חזרה מישהי אחרת, בוגרת יותר ומוכנה לכל מה שרות תרצה ללמד אותה.

והיא התחילה להתאמן. רות העירה אותה בכל יום בחמש בבוקר למרות מחאותיה, והן יצאו לריצה של שעתיים בכמה מסלולים קבועים. לאחר מכן, במהלך ארוחת בוקר, רות הייתה מספרת לה על הארגון של אימה. היא הציגה בפניה את כל החומר שהיה ברשותה ונתנה לה ללמוד בעצמה, לכתוב רשימות ולשאול שאלות. רות גם הפגישה את אלכס עם מומחים כדי שתרחיב אופקים ותצבור ידע רב בתחומים מגוונים, החל מתחומים פיזיים כמו אנטומיה, קרב מגע, שימוש בנשק ופריצת מנעולים, דרך תחומים קוגניטיביים כמו קבלת החלטות, משא ומתן, פסיכולוגיה, קריאת שפת גוף ואפילו גרפולוגיה, וכלה בתחומי רוח שונים כמו אומנות ופילוסופיה.

כעת, שנה בדיוק לאחר שהתחילה את הכשרתה, היא כבר לא הייתה זקוקה לרות שתעיר אותה מוקדם בבוקר, שתקיים איתה שיחות מוטיבציה ושתדריך ותאמן אותה.

כשהשמש זרחה וסנט מוריץ החלה להתעורר, היא עמדה על שפת האגם, הסדירה את נשימתה, הניחה את ידיה על מותניה, עצמה את עיניה ופקחה אותן לאחר כמה שניות, כשהיא מחייכת ונושמת את חייה החדשים.

את הקילומטר האחרון לבית היא גמאה בריצה מהירה מאוד, וכשהיא נכנסה וטרקה את דלת העץ הכבדה מאחוריה, רות כבר ישבה סביב שולחן האוכל הערוך ושתתה קפה.

"בוקר טוב," אלכס בירכה את רות בעודה מתנשמת.

"בוקר טוב. איך היה?"

"היה מצוין," היא ענתה והמשיכה לעמוד עוד דקה, ידיה על מותניה.

"בואי, למה את לא מתיישבת?" רות הצביעה לעבר כיסא ליד השולחן ומזגה לה קפה.

אבל אלכס המשיכה לעמוד שם ולחייך. היא סקרה במבטה את הבית הקטן הכפרי, את רצפת העץ החורקת, את קירות האבן, את החלונות המעוגלים עם הזגוגיות הכפולות הצבעוניות, את הווילונות הבהירים מבד השיפון, את המנורות שהפיצו אור צהוב חם ואת כל מה שקראה לו בית בשנה ושלושת החודשים האחרונים.

"רות, אני מוכנה, הגיע הזמן לחזור."

מירב איינשטיין

מירב איינשטיין, בת 42, גרושה ואימא ל-3 דרקונים, יועצת כלכלית בבקרים ופנטזיונרית חסרת תקנה בלילות.

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

אהבה בחקירה: חלק 2 מירב איינשטיין

פרולוג


יום רביעי, 21 במרס

האוויר בחוץ היה קפוא, מינוס עשר מעלות, ובשעת בוקר מוקדמת כזאת, כשהשמש עמדה לזרוח, אלכס עדיין הייתה לבדה. היא רצה לאורך האגם הקפוא, כבר סיבוב שני שלה, ומכיוון שגופה הספיק להתחמם, בכל נשיפה היא פלטה אדים אל האוויר הלח.

כבר שנה שהיא מקפידה על שגרת היום שלה, ללא קיצורי דרך, ללא ויתורים, ללא משאים ומתנים עם עצמה וללא התבכיינות. היא בכתה מספיק. למעשה, בחודש הראשון היא בקושי קמה מהמיטה רק כדי לאכול ולשתות, אבל ברגע שהשביעה את צרכיה הגופניים הבסיסיים, היא העדיפה לחזור למיטה ולא להתמודד עם הריסות חייה. בחודש השני רות עמדה על כך שאלכס תצטרף אליה לטיולים רגליים, בכל פעם ליעד אחר. לפעמים הן גם נסעו ברכבת, ואלכס לא יכלה שלא להתפעל מהנופים שנפרשו לפניה, מההרים המושלגים, מהאגמים הקפואים ומכרי הדשא המוריקים, שגם בקור הזה סיפקו מזון לפרות המדושנות, שהגיעו כאן במגוון צבעים שלא ראתה מימיה.

רות ידעה מה היא עושה. שם, על פסגות ההרים, באחת מתחנות רכבת הגלייסר אקספרס, הן התחילו לדבר. במשך חודש שלם שפכה אלכס את ליבה בפני רות חלק אחר חלק, ורות לא האיצה בה, היה להן כל הזמן שבעולם. היא בטחה ברות מספיק כדי לספר לה על אותו הלילה שמצאה את איתן בזרועותיה של בריטני ועל החלטתה לנקום בו ובה יום אחד. היא בכתה גם על כך שנאלצה להיפרד מרנדי, שהיה עבורה כמו אח. היא שיתפה אותה בתחושותיה כלפי אימה, אביה הביולוגי וזה שגידל אותה בידיעה ברורה של מי ומה היא. הן דיברו על הצוואה ועל הארגון שאימה הקימה לפני שנרצחה. בחודש הזה רות בעיקר הקשיבה לאלכס, תמכה בה, ואפשרה לה לפרוק את כל מה שעצר אותה מלהמשיך קדימה ולהתפתח. היא ידעה שזה צריך לבוא ממנה וגם ידעה שזה יקרה. היא רק צריכה זמן.

בדיוק בתאריך הזה, לפני שנה, עלתה אלכס לאחת מפסגות ההרים לבדה. היא רצתה לשבת במקום הגבוה ההוא ולשוחח עם אלוהים. היא רצתה לקבל ממנו סימן, משהו שיעזור לה להבין מה היא צריכה לעשות. היא ישבה שם כמעט יום שלם והמתינה. בסוף היום, כשצעדה לבית שבו שהתה עם רות, היא חזרה מישהי אחרת, בוגרת יותר ומוכנה לכל מה שרות תרצה ללמד אותה.

והיא התחילה להתאמן. רות העירה אותה בכל יום בחמש בבוקר למרות מחאותיה, והן יצאו לריצה של שעתיים בכמה מסלולים קבועים. לאחר מכן, במהלך ארוחת בוקר, רות הייתה מספרת לה על הארגון של אימה. היא הציגה בפניה את כל החומר שהיה ברשותה ונתנה לה ללמוד בעצמה, לכתוב רשימות ולשאול שאלות. רות גם הפגישה את אלכס עם מומחים כדי שתרחיב אופקים ותצבור ידע רב בתחומים מגוונים, החל מתחומים פיזיים כמו אנטומיה, קרב מגע, שימוש בנשק ופריצת מנעולים, דרך תחומים קוגניטיביים כמו קבלת החלטות, משא ומתן, פסיכולוגיה, קריאת שפת גוף ואפילו גרפולוגיה, וכלה בתחומי רוח שונים כמו אומנות ופילוסופיה.

כעת, שנה בדיוק לאחר שהתחילה את הכשרתה, היא כבר לא הייתה זקוקה לרות שתעיר אותה מוקדם בבוקר, שתקיים איתה שיחות מוטיבציה ושתדריך ותאמן אותה.

כשהשמש זרחה וסנט מוריץ החלה להתעורר, היא עמדה על שפת האגם, הסדירה את נשימתה, הניחה את ידיה על מותניה, עצמה את עיניה ופקחה אותן לאחר כמה שניות, כשהיא מחייכת ונושמת את חייה החדשים.

את הקילומטר האחרון לבית היא גמאה בריצה מהירה מאוד, וכשהיא נכנסה וטרקה את דלת העץ הכבדה מאחוריה, רות כבר ישבה סביב שולחן האוכל הערוך ושתתה קפה.

"בוקר טוב," אלכס בירכה את רות בעודה מתנשמת.

"בוקר טוב. איך היה?"

"היה מצוין," היא ענתה והמשיכה לעמוד עוד דקה, ידיה על מותניה.

"בואי, למה את לא מתיישבת?" רות הצביעה לעבר כיסא ליד השולחן ומזגה לה קפה.

אבל אלכס המשיכה לעמוד שם ולחייך. היא סקרה במבטה את הבית הקטן הכפרי, את רצפת העץ החורקת, את קירות האבן, את החלונות המעוגלים עם הזגוגיות הכפולות הצבעוניות, את הווילונות הבהירים מבד השיפון, את המנורות שהפיצו אור צהוב חם ואת כל מה שקראה לו בית בשנה ושלושת החודשים האחרונים.

"רות, אני מוכנה, הגיע הזמן לחזור."