בסימן כוכב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בסימן כוכב
הוספה למועדפים

בסימן כוכב

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: מתרגמים שונים
  • הוצאה: בית עקד
  • תאריך הוצאה: 2003
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים

איתמר יעוז-קסט

איתמר יעוז-קסט (1934-2021) נולד ב-1934 בהונגריה, במשפחה חילונית-מתבוללת, על-אף היותו נצר לשושלת רבנים וצדיקים מפורסמת. ב-1944 נלקח עם בני משפחתו למחנה ריכוז והשמדה בגרמניה. עלה ארצה ב-1951 וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת תל-אביב. מ-1956 פירסם שירה, פרוזה, מסות ותרגומים, והיה המייסד והעורך של הוצאת עקד של בטאוניה הספרותיים. בשנות ה-80 החל לבקש את דרכו בכיוון האמוני-הדתי בעולמה של היהדות.
בשנים 1999-2000 שימש כנשיא אגודת הסופרים העברים בישראל.
זכה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם: פרס ראש-הממשלה (פעמיים), פרס ע"ש לאה גולדברג, פרס נשיא המדינה על מכלול יצירתו השירית ופרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום השירה. כמו כן זכה בעיטור-כבוד מטעם נשיא הונגריה על תרגומיו מן השירה ההונגרית לעברית.

תקציר

זו הפעם הראשונה מוגש לקורא העברי מבחר רחב, בצורת אנתולוגיה, מיצירותיהם של משוררים יהודים (או משוררים ממוצא יהודי) שכתבו את שיריהם ברוב לשונות התרבות - במאתיים וחמישים השנה האחרונות. החל בהיינריך היינה, גאון השירה האירופית ועד ליוסף ברודסקי הצעיר, חתן פרס נובל, שהלך לעולמו לפני שנים אחדות. ובתווך - שורה ארוכה - ארוכה של משוררים בעלי מוניטין בינלאומיים, שכמה מהם הניחו יסודות לשירה המודרנית הכללית, או משוררים שהינם בעלי מוניטין ותהילה בגבולות ארץ יצירתם, כגון אלזה לאסקר-שילר, ריכארד בר-הופמן, קאמיל באלתאזר, איוואן גול, אלן גינסברג, הוגו פון-הופמנסטל, נלי זק"ש, איציק מאנגר, פרץ מארקיש, אוסיפ מנדלשטאם, אומברטי סאבא, אברהם סוצקבר, אנטוני סלונימסקי, אלחנדרה פיסארניק, בוריס פסטרנק, טריסטאן צארה, פאול צלאן, מיקלוש ראדנוטי, אייזיק רוזנברג, אדריין ריץ', דלמור שוורץ, קארל שפירו, זילפריד ששון ועוד רבים אחרים, מכל חלקי תבל. בסך הכל - מאה במספר.

אכן, אוסף זה נועד להגשים בתחום השירה (במסגרת האפשרויות הטכניות ומגבלותיהן), את רעיונו של ביאליק בדבר כינוס תרומותיהם של יוצרים, שמוצאם מעם ישראל, אך פעלו מחוץ ללשונם הלאומית: העברית. לפיכך ערוכה אנתולוגיה זו על-פי שלל תימאטיקות, הזורעות אור על מצבו של האדם היהודי בעת החדשה, מזווית-ראייה של היצירה השירית — הן על רקע גורלו הקיבוצי, והן על רקע גורלו האישי של האדם היהודי, גם בעת נסיונותיו להתרחק מצור מחצבתו. זאת, תוך שיקוף ההיבטים האנושיים-הליריים, אשר רק השירה יכולה לשקפם.

השירים שבספר מוגשים לקורא בשפת-תרגום עדכנית - ובחלקם הגדול בתרגומים שהוכנו במיוחד לצורכי אנתולוגיה זו. זהו ספר אשר מן הראוי כי יימצא על כל מדף-ספרים הכולל ספרי שירה, ועל כל מדף-ספרים הכולל יצירות מעולמה של היהדות — היהדות על גלגוליה רבי הפנים והניגודים.

פרק ראשון

היינריך היינה
*
 
עוֹמֵד בָּדָד עֵץ אֹרֶן
בַּצָּפוֹן, עַל הַר חָשׂוּף;
מְנַמְנֵם בִּכְסוּת לֹבֶן,
בִּכְפוֹר וְשֶׁלֶג עָטוּף.
 
חוֹלֵם עַל בַּת־הַדֶּקֶל,
שֶׁבַּמִּזְרָח הַרְחֵק —
בָּדָד תֶּאֱבַל בְּשֶׁקֶט,
עַל צוּק־סֶלַע דּוֹלֵק.
 
 
מגרמנית: אברהם זמרני

בסימן כוכב

שירי משוררים יהודים בספרות העולם

אנתולוגיה
 

מבוא (קטע)
מוגשים כאן לקורא העברי שירים שנכתבו על־ידי יהודים (או בעלי מוצא יהודי) ברוב לשונות התרבות, כשההתבוננות בקֶשת הלשונות מעוררת שאלות ותמיהות, כגון: מדוע בשפה אחת מספר המשוררים היהודים הוא גדול ורב, לפעמים בלי כל פרופורציה למספר היהודים במדינה שבשפתה הם כותבים, ואילו בשפה אחרת — בניגוד למצופה — ניתן למצוא אך בקושי משוררים מזרע ישראל? התשובה על קושיות אלו מורכבת, כנראה. שהרי ניתן היה להניח, לדוגמה, כי בצרפת, מולדת "החופש, השוויון והאחווה", ובעלת התרבות הגבוהה — יקומו ראשוני המשוררים היהודים הנחשבים. ואולם, המציאות מוכיחה, כי עד למאה העשרים קשה למצוא, באנתולוגיות הכלליות לשירה צרפתית, שמות של יהודים בקרב המשוררים הנודעים, וגם בשנים מאוחרות יותר — מיספרם אינו גדול, באופן יחסי (פרט לעשורי השנים האחרונות ממש — מן הסתם עקב הגירה). כנגד זה — על אדמת גרמניה קם הראש־והראשון לשירתם של יהודים הכותבים בלשון ארץ־הולדתם — בעת החדשה. הלא הוא היינריך היינה. העובדה שהוא חי שנים רבות על אדמת צרפת, ואף נקבר בה — אינה משנה מבחינת הקביעה. ועוד, התבוננות בחלוקה הלשונית מעלה, כי מרבית המשוררים היהודים, בשלהי המאה התשע־עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, חיים ופועלים במרכז אירופה ובמזרחה: בגרמניה, בפולין, בהונגריה וברומניה. כמו כן ברוסיה — ערב המהפכה הגדולה ובימי סטאלין. להופעתם של יוצרים יהודים בעלי מוניטין, בתחום השירה באנגליה, אנו עדים רק על רקע מלחמת העולם הראשונה, בצורה מהוססת למדי, בדמותם של זיגפריד ששוּן ואייזיק רוזנברג (נפל כחייל במלחמה, אך זכה להערכה־של־ממש רק שנים הרבה לאחר מכן).

בתקופה זו, במרכז אירופה, כבר פועלים בעוז משוררים יהודים כותבי־לועזית וחשובים, בעיקר בתחום האוואנגארד (טריסטאן צארה, איוואן גול, מאקס ז'אקוב, אלזה לאסקר־שילר וגרטרוד סטיין המתחמקת מכל הגדרה ז'אנרית).

הם — בין מחוללי תנועת דאדא, הסוריאליזם, האכספרסיוניזם וזרמי מודרנה נוספים. שירת אמריקה, באותה עת, נאלצת להסתפק, למעשה, בדמותה של אֶמה לַזארוס. משוררת חיוורת למדי, אשר יצאו לה מוניטין בזכות שירהּ "קולוסוס חדש", שנחקק על "פסל החרות" שבסמוך לניו־יורק, שיר המבטא כמיהתם של מהגרים (ובתוכם יהודים) לחיי חופש וכבוד, בבואם בשערה של המולדת החדשה:

"־־־ כאן, בשערי־השקיעה שטופי־הים אשר לנו/ תעמוד אשה אדירה עם לפיד; שלהבתהּ:/ ברק כלוא, ושמהּ/ אֵם־הגלויות./ ביָדהּ הנוהרת/ נושאת הזמנה חובקת־עולם ומאירה (־־־) היא קוראת/ בשפתיים דוממות: 'תנו לי את העייפים שבכם, את העֲניים שבכם, / את המוניכם המתגודדים צמאים לנשימה חופשית (־־־) את אלה שילחו אלַי — את מחוסרי־הבית, את פליטי־הסערה,/ הן נושאת אני את לפידי לצד דלת־הזהב." (מאנגלית: יהודית בן־צבי הלר).

חדירה נרחבת של משוררים יהודים לשירת ארה"ב, קנדה ודרום־אמריקה ניכרת בסמוך למלחמת העולם השנייה (מן הראוי לציין את פועלם של דלמור שוורץ וקארל שפירו, שני משוררים מארה"ב), וחדירה זו נמשכת ביתר־שאת לאחר השואה — במקביל להתרוקנותם של מרכז אירופה ומזרחה מיהודים. בזמן זה מתעצמת הנוכחות הספרותית היהודית באנגליה — והיא משתקפת יפה, אף כי בהיקף צנוע למדי, בספר "אותם פנים" שכבר הזכרתי, בתרגומו העדכני והקָליט של המשורר משה דור, בעשותו עבודה חלוצית.

באופן כללי ניתן לומר, כי השואה הביאה לצמיחת שירה גדולה ומרתקת בארצות רבות — ודי אם נזכיר בהקשר זה את נלי זק"ש — כלת פרס נובּל ואת פאול צֶלאן, מחברו של השיר המפורסם "פוגה של מוות". הווית השואה, כמצופה, זוכה לביטויה המרשים ביותר, אולי, בשירת יידיש.

לכאורה, פליאה היא העדרם הכמעט־מוחלט של משוררים יהודים בעלי שיעור־קומה בשפה הערבית. תופעה זו מסביר פרופ' ששון סומך, כשהוא טוען כי היהודים שבארצות ערב נמשכו לתרבות הצרפתית והאנגלית וכתבו בשפות אלו. ואמנם המשורר זיגפריד ששוּן האנגלי — מוצא משפחתו מיהדות עיראק, ואילו המשורר אדמונד ג'אבס, הכותב צרפתית, הינו יליד מצרים.

כאן המקום להצביע גם על שתי תופעות נוספות ומסקרנות — הן של מיעוט יוצרים והן של ריבוי יוצרים יהודים בספרויות "העם המארח": הספרות הצ'כית היא דלה למדי במשוררים יהודים, כשהסיבה נעוצה גם פה, כטענת הסופר גבריאל דגן, בהימשכותם של יהודים לתרבות מפותחת יותר, הלא היא התרבות הגרמנית (ראה, קפקא, ברוד, וֶרפֶל). לעומת זאת, המשוררים והסופרים שבארץ השכנה, הונגריה, תופסים חלק נכבד מן המפה הספרותית הלוקאלית, כשההסבר המקובל לתופעה זו: תחושת בידודם של ההונגרים בלב אירופה, הדומה במידת־מה לתחושת הבידוד היהודית — הולידה סימביוזה זמנית בין שני העמים. זאת, לרבות העובדה, כי שגשוגה הממשי של הספרות ההונגרית החל במאה התשע־עשרה — במקביל לאמנציפציה הכללית של היהודים; מה שהקל על חדירתם של יוצרים יהודים לריקמת התרבות של הסביבה.

אך אנתולוגיה זו, בסופו־של־דבר, לא נועדה לגולל את קורותיה של השירה הנכתבת בעולם בידי משוררים יהודים או בעלי מוצא יהודי. הכוונה היא בספר זה: להגיש לקורא שירים בעלי איכות אסתיטית ומעוררי־עניין, על־פי תימאטיקות המשקפות הוויה יהודית והוויה כלל־אנושית גם־יחד. לשון אחר: את עולמו של אדם מישראל בגילויי חייו השונים, באספקלריה של היצירה הלירית. ואמנם הוחלט על צורת עריכה זו בעקבות לבטים הרבה, כשהאפשרויות הניצבות בפני העורך, מבחינת מבנה הספר, הן ארבע במִספר: א. מבנה על־פי לשונות־כתיבה ועל־פי גיאוגראפיה, ב. מבנה כרונולוגי, ג. מבנה אלפא־ביתי, ד. מבנה תימאטי, תוך התחשבות בשייכותו הספרותית־הלאומית של היוצר ובמוניטין שיצאו לו בחוג התרבות שבו הוא פעל.

 

איתמר יעוז-קסט

איתמר יעוז-קסט (1934-2021) נולד ב-1934 בהונגריה, במשפחה חילונית-מתבוללת, על-אף היותו נצר לשושלת רבנים וצדיקים מפורסמת. ב-1944 נלקח עם בני משפחתו למחנה ריכוז והשמדה בגרמניה. עלה ארצה ב-1951 וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת תל-אביב. מ-1956 פירסם שירה, פרוזה, מסות ותרגומים, והיה המייסד והעורך של הוצאת עקד של בטאוניה הספרותיים. בשנות ה-80 החל לבקש את דרכו בכיוון האמוני-הדתי בעולמה של היהדות.
בשנים 1999-2000 שימש כנשיא אגודת הסופרים העברים בישראל.
זכה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם: פרס ראש-הממשלה (פעמיים), פרס ע"ש לאה גולדברג, פרס נשיא המדינה על מכלול יצירתו השירית ופרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום השירה. כמו כן זכה בעיטור-כבוד מטעם נשיא הונגריה על תרגומיו מן השירה ההונגרית לעברית.

עוד על הספר

  • תרגום: מתרגמים שונים
  • הוצאה: בית עקד
  • תאריך הוצאה: 2003
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
בסימן כוכב איתמר יעוז-קסט
היינריך היינה
*
 
עוֹמֵד בָּדָד עֵץ אֹרֶן
בַּצָּפוֹן, עַל הַר חָשׂוּף;
מְנַמְנֵם בִּכְסוּת לֹבֶן,
בִּכְפוֹר וְשֶׁלֶג עָטוּף.
 
חוֹלֵם עַל בַּת־הַדֶּקֶל,
שֶׁבַּמִּזְרָח הַרְחֵק —
בָּדָד תֶּאֱבַל בְּשֶׁקֶט,
עַל צוּק־סֶלַע דּוֹלֵק.
 
 
מגרמנית: אברהם זמרני

בסימן כוכב

שירי משוררים יהודים בספרות העולם

אנתולוגיה
 

מבוא (קטע)
מוגשים כאן לקורא העברי שירים שנכתבו על־ידי יהודים (או בעלי מוצא יהודי) ברוב לשונות התרבות, כשההתבוננות בקֶשת הלשונות מעוררת שאלות ותמיהות, כגון: מדוע בשפה אחת מספר המשוררים היהודים הוא גדול ורב, לפעמים בלי כל פרופורציה למספר היהודים במדינה שבשפתה הם כותבים, ואילו בשפה אחרת — בניגוד למצופה — ניתן למצוא אך בקושי משוררים מזרע ישראל? התשובה על קושיות אלו מורכבת, כנראה. שהרי ניתן היה להניח, לדוגמה, כי בצרפת, מולדת "החופש, השוויון והאחווה", ובעלת התרבות הגבוהה — יקומו ראשוני המשוררים היהודים הנחשבים. ואולם, המציאות מוכיחה, כי עד למאה העשרים קשה למצוא, באנתולוגיות הכלליות לשירה צרפתית, שמות של יהודים בקרב המשוררים הנודעים, וגם בשנים מאוחרות יותר — מיספרם אינו גדול, באופן יחסי (פרט לעשורי השנים האחרונות ממש — מן הסתם עקב הגירה). כנגד זה — על אדמת גרמניה קם הראש־והראשון לשירתם של יהודים הכותבים בלשון ארץ־הולדתם — בעת החדשה. הלא הוא היינריך היינה. העובדה שהוא חי שנים רבות על אדמת צרפת, ואף נקבר בה — אינה משנה מבחינת הקביעה. ועוד, התבוננות בחלוקה הלשונית מעלה, כי מרבית המשוררים היהודים, בשלהי המאה התשע־עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, חיים ופועלים במרכז אירופה ובמזרחה: בגרמניה, בפולין, בהונגריה וברומניה. כמו כן ברוסיה — ערב המהפכה הגדולה ובימי סטאלין. להופעתם של יוצרים יהודים בעלי מוניטין, בתחום השירה באנגליה, אנו עדים רק על רקע מלחמת העולם הראשונה, בצורה מהוססת למדי, בדמותם של זיגפריד ששוּן ואייזיק רוזנברג (נפל כחייל במלחמה, אך זכה להערכה־של־ממש רק שנים הרבה לאחר מכן).

בתקופה זו, במרכז אירופה, כבר פועלים בעוז משוררים יהודים כותבי־לועזית וחשובים, בעיקר בתחום האוואנגארד (טריסטאן צארה, איוואן גול, מאקס ז'אקוב, אלזה לאסקר־שילר וגרטרוד סטיין המתחמקת מכל הגדרה ז'אנרית).

הם — בין מחוללי תנועת דאדא, הסוריאליזם, האכספרסיוניזם וזרמי מודרנה נוספים. שירת אמריקה, באותה עת, נאלצת להסתפק, למעשה, בדמותה של אֶמה לַזארוס. משוררת חיוורת למדי, אשר יצאו לה מוניטין בזכות שירהּ "קולוסוס חדש", שנחקק על "פסל החרות" שבסמוך לניו־יורק, שיר המבטא כמיהתם של מהגרים (ובתוכם יהודים) לחיי חופש וכבוד, בבואם בשערה של המולדת החדשה:

"־־־ כאן, בשערי־השקיעה שטופי־הים אשר לנו/ תעמוד אשה אדירה עם לפיד; שלהבתהּ:/ ברק כלוא, ושמהּ/ אֵם־הגלויות./ ביָדהּ הנוהרת/ נושאת הזמנה חובקת־עולם ומאירה (־־־) היא קוראת/ בשפתיים דוממות: 'תנו לי את העייפים שבכם, את העֲניים שבכם, / את המוניכם המתגודדים צמאים לנשימה חופשית (־־־) את אלה שילחו אלַי — את מחוסרי־הבית, את פליטי־הסערה,/ הן נושאת אני את לפידי לצד דלת־הזהב." (מאנגלית: יהודית בן־צבי הלר).

חדירה נרחבת של משוררים יהודים לשירת ארה"ב, קנדה ודרום־אמריקה ניכרת בסמוך למלחמת העולם השנייה (מן הראוי לציין את פועלם של דלמור שוורץ וקארל שפירו, שני משוררים מארה"ב), וחדירה זו נמשכת ביתר־שאת לאחר השואה — במקביל להתרוקנותם של מרכז אירופה ומזרחה מיהודים. בזמן זה מתעצמת הנוכחות הספרותית היהודית באנגליה — והיא משתקפת יפה, אף כי בהיקף צנוע למדי, בספר "אותם פנים" שכבר הזכרתי, בתרגומו העדכני והקָליט של המשורר משה דור, בעשותו עבודה חלוצית.

באופן כללי ניתן לומר, כי השואה הביאה לצמיחת שירה גדולה ומרתקת בארצות רבות — ודי אם נזכיר בהקשר זה את נלי זק"ש — כלת פרס נובּל ואת פאול צֶלאן, מחברו של השיר המפורסם "פוגה של מוות". הווית השואה, כמצופה, זוכה לביטויה המרשים ביותר, אולי, בשירת יידיש.

לכאורה, פליאה היא העדרם הכמעט־מוחלט של משוררים יהודים בעלי שיעור־קומה בשפה הערבית. תופעה זו מסביר פרופ' ששון סומך, כשהוא טוען כי היהודים שבארצות ערב נמשכו לתרבות הצרפתית והאנגלית וכתבו בשפות אלו. ואמנם המשורר זיגפריד ששוּן האנגלי — מוצא משפחתו מיהדות עיראק, ואילו המשורר אדמונד ג'אבס, הכותב צרפתית, הינו יליד מצרים.

כאן המקום להצביע גם על שתי תופעות נוספות ומסקרנות — הן של מיעוט יוצרים והן של ריבוי יוצרים יהודים בספרויות "העם המארח": הספרות הצ'כית היא דלה למדי במשוררים יהודים, כשהסיבה נעוצה גם פה, כטענת הסופר גבריאל דגן, בהימשכותם של יהודים לתרבות מפותחת יותר, הלא היא התרבות הגרמנית (ראה, קפקא, ברוד, וֶרפֶל). לעומת זאת, המשוררים והסופרים שבארץ השכנה, הונגריה, תופסים חלק נכבד מן המפה הספרותית הלוקאלית, כשההסבר המקובל לתופעה זו: תחושת בידודם של ההונגרים בלב אירופה, הדומה במידת־מה לתחושת הבידוד היהודית — הולידה סימביוזה זמנית בין שני העמים. זאת, לרבות העובדה, כי שגשוגה הממשי של הספרות ההונגרית החל במאה התשע־עשרה — במקביל לאמנציפציה הכללית של היהודים; מה שהקל על חדירתם של יוצרים יהודים לריקמת התרבות של הסביבה.

אך אנתולוגיה זו, בסופו־של־דבר, לא נועדה לגולל את קורותיה של השירה הנכתבת בעולם בידי משוררים יהודים או בעלי מוצא יהודי. הכוונה היא בספר זה: להגיש לקורא שירים בעלי איכות אסתיטית ומעוררי־עניין, על־פי תימאטיקות המשקפות הוויה יהודית והוויה כלל־אנושית גם־יחד. לשון אחר: את עולמו של אדם מישראל בגילויי חייו השונים, באספקלריה של היצירה הלירית. ואמנם הוחלט על צורת עריכה זו בעקבות לבטים הרבה, כשהאפשרויות הניצבות בפני העורך, מבחינת מבנה הספר, הן ארבע במִספר: א. מבנה על־פי לשונות־כתיבה ועל־פי גיאוגראפיה, ב. מבנה כרונולוגי, ג. מבנה אלפא־ביתי, ד. מבנה תימאטי, תוך התחשבות בשייכותו הספרותית־הלאומית של היוצר ובמוניטין שיצאו לו בחוג התרבות שבו הוא פעל.