פרשת קרנקביל

1. על רוממותם של החוקים

רוממותו של המשפט טמונה כל־כולה בכל פסק דין שפוסק השופט בשמו של העם הריבון. זֵ'רוֹם קְרֶנקבִּיל, רוכל, למד היטב עד כמה החוק נעלה כשהועמד לדין פלילי באשמת העלבת שוטר במילוי תפקידו. בשעה שתפס את מקומו על ספסל הנאשמים באולם המפואר והקודר הוא ראה את השופטים, פקידי בית המשפט ועורכי הדין בגלימותיהם, את רַשָּם בית הדין העונד שרשרת[4] לצווארו, את הז'נדרמים, ומאחורי מחיצה — את ראשיהם המגוּלים של צופים דוממים. הוא נתן דעתו על כך שהוא עצמו יושב על מושב מוּרם, כאילו עצם הופעתו בפני השופטים משרה על הנאשם עצמו כבוד מבשר רעות. בקצהו של האולם, בין שני עמיתיו, ישב אב בית הדין, מר בּוּריש. סַנסנֵי הדקלים של המסדר האקדמי היו תלויים על חזהו. הפרוטומה המסמלת את הרפובליקה והנוצרי הצלוב ניצבו מעל, באופן שכל החוקים האלוהיים והאנושיים היו תלויים על ראשו של קרנקביל.

אימה אחזה בו. בהיותו חף לחלוטין מכל רוח פילוסופית, הוא לא תהה אם יש מקום לשכנות זו של ישו הנוצרי ומריאן בבית המשפט. ואולם, היה בכך חומר למחשבה מכיוון שבסופו של דבר, הדוקטרינה האפיפיורית והמשפט הכנסייתי מנוגדים בנושאים לא מעטים לחוקת הרפובליקה וספר החוקים האזרחי. ככל הידוע, הדֶקרֵטָאלים[5] לא בוטלו. כבעבר, הכנסייה הנוצרית מורה כי אין תוקף לשלטון כלשהו אלא אם כן היא הכתירה אותו. ואילו הרפובליקה הצרפתית ממשיכה לטעון שאין היא תלויה בשלטון האפיפיורי.

קרנקביל יכול היה לומר במידה מסוימת של צדק:

'רבותיי השופטים, מכיוון שהנשיא לוּבֶּה[6] אינו משיח האלוהים, הרי שהנוצרי הזה התלוי מעל ראשיכם, באמצעות הקונסילים הכנסייתיים, כופר במרותכם. או שהוא נמצא כאן כדי להזכיר לכם את זכויות הכנסייה המקעקעות חוקיכם או שאין להימצאותו שום משמעות הגיונית.'

דברים שעליהם אב בית הדין בּוּריש היה אולי משיב:

'הנאשם קרנקביל, מלכי צרפת היו מאז ומתמיד מסוכסכים עם האפיפיור. גִיוֹם דה נוֹגָארֶה[7] נוּדה על ידי הכנסייה, אך לא התפטר מתפקידיו בשל דבר של מה בכך. הנוצרי התלוי בבית המשפט אינו הנוצרי של גרגואר השביעי ושל בוניפציוס השמיני. הנוצרי התלוי כאן הוא, אם תרצו, הנוצרי של האוונגליון שלא הכיר ולו מילה אחת מחוקי המשפט הכנסייתי ולא שמע מעולם על הצווים הקדושים.'

על הדברים האלה היה קרנקביל רשאי להשיב:

'הנוצרי של האוונגליון היה מרדן. יתרה מזאת, הוא קיבל עונש שכבר אלף ותשע מאות שנה מחשיבים כל העמים הנוצריים כטעות משפטית חמורה. אני בהחלט מאתגר אותך, אדוני אב בית הדין, לגזור עליי בשמו ארבעים ושמונה שעות מעצר בלבד.'

ואולם, קרנקביל לא הגה שום התייחסות היסטורית, פוליטית או חברתית. הוא נותר שרוי בתימהון. המערכת שסבבה אותו הולידה בו אידאה נעלה של המשפט. חדור רגשי כבוד, אחוז אימה, הוא היה נכון לתת את אמונו בשופטים באשר לאשמתו שלו. בליבו הוא לא ראה עצמו כפושע, אבל הוא חש עד כמה פעוט ערך הוא מצפונו של רוכל ירקות ופירות מול סמלֵי החוק ומערכת הענישה החברתית. אפילו עורך הדין שלו כבר כמעט שכנע אותו שהוא אינו חף מפשע.

חקירה קצרה וחפוזה העלתה את האישומים נגדו.

[4] הכוונה ככל הנראה לשרשרת זהב ומדליון של המלך, הנהוגים באותם ימים.
[5] דֶקְרֵטָאל הוא צו מאת האפיפיור שאינו מסמך רשמי ולכן אינו חתום בחותמו. דקרטאלים נועדו לרוב לפרש את חוקי המשפט הכנסייתי של הכנסייה הקתולית.
[6] Émile François Loubet, נשיא הרפובליקה הצרפתית בין השנים 1899–1906.
[7] גיום דה Nogaret י(1260–1313), שומר החותם של המלך פיליפ הרביעי. אביו, יליד טולוז, נדון ככופר.