עורב לבן

פרק א
מה שעושה טוב לכיס

"אני מקווה שאתה לא מתבלבל" אמר אלדרו בעודו מתווכח עם המוכר בשוק. ״קילו תפוחים שווה חמש מטבעות״
״לא, חצי קילו עולה חמישה מטבעות, קילו שלם שווה עשרה!״ ענה לו המוכר שהתחיל להתרגז, הבל פיו הגיע לאפו של אלדרו ומבטו הפך ממחויך למוטרד.
בעוד השניים מתווכחים, היה ניתן לראות כמה השוק חי. מלא באנשים מדברים, שמש קורנת על הפירות, וצלילי מטבעות מרשרשים בשקים קטנים מעור נשמעו מכל פינה.
״יודע מה, מה הכי יקר שלך?״ שאל אלדרו בלהט.
״אין לך כסף בשביל זה, לך הביתה ילד.״
״שאלתי, מה הכי יקר שלך?״ התעקש אלדרו.
השניים הסתכלו זה על זה, בקרב מבטים שבוחנים זה את זה. המוכר התייאש אל מול מבטו המחויך של אלדרו. ״תותים מהגבעה. אתה לא תוריד אותי לפחות מעשרים מטבעות כסף לתות״ אמר המוכר בביטחון. אלדרו הביט בו באי אמון.
״קודם כל תראה לי את הסחורה, אחר כך נדבר על המחיר״. המוכר הסתובב אל ארגזי הסחורה שלו, והבחין כי שתי חבילות תותים קטנות נעלמו.
״מה? איפה התותים שלי?!״ צעק והסתובב אל אלדרו, שכמו רוח כבר לא היה שם ובמקומו נשאר על הדלפק של המוכר תפוח נגוס.
אלדרו, אדריאן ואלכס המשיכו ללכת ברחבי השוק, צוחקים ומרוצים מהשלל החדש והאדמדם שהרוויחו. לפתע צלילי מנגינה קופצנית ושמחה נשמעו מהמשך הדרך. אלכס חייך והצביע לכיוון מקור המוזיקה ואמר ״היום אמור להגיע לפה הקרנבל הנודד!״
הם רצו לאחר שהכניסו את השלל לתיקים, ומצאו את עצמם מצטרפים אל קהל האנשים הצפוף. היו שם גם ליצנים, להטוטנים, ואנשי קרנבל שונים ומשונים. צבעים, דגלים, מסכות, תלבושות, מוזיקה ואש אשר ננשפת מפיותיהם של אנשים שאין זו מולדתם. הקרנבל נודד ממקום למקום, מתפרנס ממסיבות כמו אלו שרק הוא יודע ליצור.
וזוהי רק מסיבת רחוב, הקרנבל פשוט הגיע העירה, זה הכל.
המסיבה הגדולה והאמיתית תתקיים בהמשך. לפתע הם הבחינו בין אנשי הקהל באנה, יסמין ורוֹזִי, שהיו נלהבות מהמראות והצלילים המרהיבים. קריאות שלום נשמעו משני הצדדים.
״מה אתן עושות כאן?״
״דיברנו על משהו.. ואז הקרנבל לפתע הופיע משום מקום״ ענתה יסמין. הם החלו להסתובב יחד, להתרוצץ בין האנשים. הם התפצלו. אלדרו הלך לבדו וכייס אנשים שאינם משגיחים על חגורתם. אדריאן ואנה נשאבו יחדיו אל מצעד הלהטוטים המרהיב, עמוק יותר בתוך הקהל. יסמין, רוזי ואלכס הסתובבו יחדיו וחיפשו כיסים גם הם. לאלכס היו יכולות כיוס מספיק טובות, אבל רוזי ויסמין עשו לו חיים קלים.
יסמין, צוענייה עם שיער שחור גולש, נמשים מעטים ונזם על האף. היא ידעה איך להסיח את דעתם של העוברים ושבים בשיחות מפתיעות. לבושה בחולצת בטן וחצאית צבעונית וארוכה, עונדת תכשיטים שונים מזהב ואבני חן שקישטו את גופה. תוך זמן קצר אלכס הושיט את ידיו ולקח לעצמו כמה שקי מטבעות. ורוזי, היא רקדה בין האנשים, מושכת אליה כל כמה זמן מישהו חדש כבן זוג לריקוד. היה קשה לסרב לה. תנועת הגוף שלה הייתה כמו אש לוהטת, ושיערה הכתום-אדמדם תפס עיניים רבות, אין זה צבע שיער נפוץ בעיר. היא ידעה למשוך אליה גברים ונשים כאחד, נותנת לכל אחד להרגיש רצוי. ובעוד הקורבנות נפלו ברשת, יסמין ואלכס כייסו כיסים ואפילו תכשיטים כמו צמידים ושרשראות. בכל מקום עם קהל צפוף ואווירה אנרגטית, רוזי ויסמין היו צמד מנצח.
"היי אלכס, תעביר את הגפרורים״ אלכס העביר לאדריאן את הגפרורים שבידו, כשישבו השניים בבית הקפה של דניס.
״היית צריך לראות את רוזי. איך שהיא מזיזה את האגן והשיער האדום שלה מתנופף, אנשים פשוט עומדים מהופנטים. אני צריך לבוא איתן לשוק לעיתים יותר קרובות".
״בהחלט. יסמין ורוזי באמת יודעות לתפוס תשומת לב רבה.״
״מה איתך, עקצת איזה כיס, או דוכן? ראיתי אותך ואת אנה נעלמים קצת".
"האמת שלא ממש. כל הקרנבל הזה, דעתי הוסחה מאוד. חוץ מזה, רציתי ליהנות".
"אדריאן, אחי, לא מתאים לך. אתה יודע לתפוס הזדמנויות. אנה הסיחה את דעתך?"
"אז מה, אתמול אתה ואני עשינו עבודה טובה. מה רע? אז רציתי לחשוב פחות פיננסי". אלכס לקח שאיפה מהסיגריה שלו, ואמר:״ פשוט ראיתי אותך ואת אנה ביחד כשהקרנבל עבר, וממש... לא יודע, חייכתם".אדריאן נאנח והשיב ״בסדר אלכס, תשתה את הקפה שלך". אלכס לגם מהקפה שלו בחיוך קטן.
״אני ואנה הלכנו לרקוד, והסתובבנו בין האנשים הלהטוטנים. זה היה מרהיב! התרכזנו בלצפות ביורקי אש, להטוטני סכינים, ומחליפי מסיכות. זה היה כיף!" אדריאן שאף מהסיגריה שלו. לפתע בחור גבוה עם שיער שחור, עיניים מעט מלוכסנות וחיוך רחב יצא מתוך בית הקפה, מניח את ידיו על כתפיהם של השניים. השניים חייכו כשהביטו בו. ״דניס! מה העניינים גבר, אתה בהפסקה עכשיו?״ אמר אדריאן בחיוך.
היה זה דניס, הבעלים של בית הקפה בו השניים יושבים.
״אני עובד מהבוקר,״ ענה דניס ״בזמן שאתם בטח רקדתם ועקצתם בין הקהל, אני עבדתי כאן ומכרתי קפה ומאפה לכל המבוגרים השכונתיים״.
אדריאן ואלכס צחקו מתשובתו. ״כשישבתי לנוח קצת ולצפות במצעד של הקרנבל, רציתי להירגע ולשתות איזו בירה עם מישהו".
דניס פנה למלצר קרוב ואמר "שלוש כוסות של חיטה, ברגע שידייך מתפנות".
המלצר הנהן והמשיך בדרכו. "חיטה, דניס?"
"כן. זו בירה שהגיע אלי לאחרונה מנֵרוֹס. הם קוראים לה נווה חיטה".
"נשמע טוב" אמר אלכס, ואדריאן הסכים איתו.
"השלטון עושה לך בעיות עם הסחורה?" שאל אדריאן. "בשנים האחרונות המשטר לא נותן לכל אחד להיכנס או לצאת מהעיר".
"אני יודע על מה אתה מדבר, אדריאן. הוא אמנם לא עושה לי בעיות, הסחורות שאני מייבא לא פסולות לפי החוק, אבל הם תמיד בודקים. כל אחד, כל עסק. והם עושים זאת עם עין די מאיימת. היה לי מקרה שהם ביטלו לי עסקה כי הספק עצמו היה מעורב באיזה משהו מפוקפק לטענתם".
המלצר הגיע והניח את שלושת כוסות הבירה על השולחן. דניס חייך והרים את הכוס שלו.
"לפחות אני יודע שאני יכול להיות רגוע מהמשטר המעצבן הזה בסופו של יום".
הם חייכו איתו והרימו גם את הכוס.
"לחיים!"

״אדריאן, אם לא נצא עכשיו לא נספיק לראות את הלהטוטנים של הקרנבל בכיכר העיר״.
״למה כזה דחוף לך לראות אותם אלדרו?״
״שמעתי שאחרי מופע הסכינים הם יעשו הגרלה על חלק מהסכינים שהופיעו איתן. לך תדע אם נזכה באחת! חוץ מזה, הרקדניות יהיו שם.
ואל תגיד לי ששחכת את הג'ינג'ית מהפעם הקודמת שהם הגיעו".
אלדרו חייך וקרץ לו.
אדריאן צחק וענה לו ״אין ספק. לך, אני כבר אפגוש אותך שם״.
אלדרו עזב את הסלון, ואדריאן יצא למרפסת שמחוצה לו. בקומה הראשונה של המגדלור היה את המשרד של גורדו לצד חדר השינה שלו, וחדר השינה של אנה. בנוסף, ישנה רחבה קטנה שמהווה סלון לבית יחד עם ספות וכיסאות, אשר מוביל למרפסת קטנה.
המגדלור הזה, הם קראו לו בית. או אולי זה בית, שאחרים קראו לו מגדלור.
אדריאן ראה את גורדו יושב במרפסת, שותה קפה ומדליק את המקטרת שלו. ״אני לא רואה אותך הרבה כאן במרפסת אדריאן. אני מניח שברגע שאתה יוצא להביט בירח אתה כבר עושה את זה מהחדר שלך.״ אמר גורדו, ואדריאן הופתע מדבריו.
״גורדו, איך אתה יודע שאני אוהב לצפות בו?״
״הוווו, ועוד איך אני יודע. ואתה הכי אוהב כשהוא מלא, ללא פינה אחת של חושך עליו. עגול כמו אפרסק, מאיר על הארץ ומגרש את החשיכה שעל אמא אדמה לפינות הצדדיות של האופק. תמיד אהבת לצפות בירח, מאז שהיית קטן. כמו זאב בודד, שנותן לאור הירח להאיר לו את הדרך. פעם אחת אפילו אמרת לי שיום יבוא, ובני האדם ייבנו כרכרה מעופפת שתעזור לנו להגיע אליו.״
אדריאן חייך וגיחך בנבוכות. "האמת שאני זוכר חלק מזה, כן גורדו.״ אדריאן החל לבהות בשולחן עליו מניח כרגע את שתי ידיו. במפה שעל השולחן, במאפרה, בצלחת מלאת הפירות, ובספר. מזמן באמת לא היה כאן במרפסת של הסלון. יש לו אחת קטנה משלו בחדר.
״תקשיב גורדו, אתה יודע שאני לא נוהג להיכנס לעניינים האלה, אבל אני חייב להבין... מה בנוגע לנוצה? אתה יודע, ששמתי בכספת של המפונק? אני מתכוון, מר... מר הרשטוג?״
גורדו הביט באדריאן בחוסר נוחות והשיב ״כן, הרשטוג. תקשיב אדריאן, רציתי לדבר איתך על זה, אבל אחרי המשימה האחרונה שלך ושל אלכס רציתי לתת לכם קצת הפסקה״.
״אה, באמת? דבר אליי״.
״אדריאן, אני לא רוצה שתכעס מאי הבנה, אבל... משהו בי ידע שהרשטוג לא ישלם. רציתי לנצל את ההזדמנות וללמד אותו שמגנב אמיתי לא גונבים. אמרתי לך לקחת את מה שיש בכספת כדי להעביר לו גם מסר, לא בשביל השלל עצמו״.
אדריאן הבין לפתע בליבו למה גורדו אמר לו ולאלכס לשמור את השלל לעצמם.
״אני מבין... ומה עכשיו?״
״דיברתי על כך עם אדון ריוונגטון. גם הוא לא מרוצה מכך. אחרי הכל, חלק מהתשלום שייך לו, ולא הכל שולם".
״גורדו, התכשיטים מהכספת עדיין אצלנו, אנחנו יכולים לתת לו חלק מהם כתשלו-״
"אדון ריוונגטון לא צריך לדעת על התכשיטים אדריאן״ קטע גורדו את אדריאן בדבריו. אדריאן חייך, וגורדו המשיך. ״בכל מקרה, אני והוא החלטנו לנקוט צעד בנוגע למקרה הזה, ולמר הרשטוג יהיו שתי אופציות... אם הוא יבחר בדרך הקלה, הוא יחזור אליי ואל ריוונגטון עם תשובה וישב לשוחח איתנו על העניין כמו אנשים מתורבתים.
אם הוא יבחר בדרך הקשה... אתה נכנס לתמונה. אם הוא לא חוזר אלינו, אני אסיק מכך שהוא מנסה להתחמק מאיתנו. כאשר הרשטוג מתחמק ממשהו, הוא יוצא לחופשה מחוץ לוולסטון, ובזמן החופשה הוא דואג שכל החובות או הבעיות שלו יעלמו... ולא בתשלום. כאשר הוא לא בוולסטון, אי אפשר לעקוב אחריו או לגעת בו, והוא מרשה לעצמו להשתמש באמצעים יותר קיצוניים מבאופן רגיל. אני לא רוצה שאותם אמצעים יפגעו בי, ובטח שלא בכם הילדים שלי״.
אדריאן החל להיות מודאג מדבריו של גורדו. ״ובכן גורדו, מה אתה רוצה שאעשה?״
״הרשטוג לא שונה מאף עשיר אחר בעיר הזאת, הם כמו דובים. הם יכולים להיות בעלי כוח רב, אבל גם הם מתקפלים כשפוגעים להם בין הרגליים". אדריאן צחק מתשובתו הלא צפויה של גורדו, שהמשיך לדבר. ״העיר אמנם לא בהסגר, אבל אתה לא יכול יותר לצאת ממנה בלי סיבה מספיק טובה, או לפחות אחת שהמשמר יאשר אותה. כדי לצאת אתה הרי צריך, טוב לפחות כשאתה עשיר, ליווי משטרתי ואישור יציאה. לכן, אם הרשטוג לא חוזר אליי עם תשובה בשלושת הימים הקרובים, אתה תלך אליו הביתה, שוב. אני מראש אתן לך פתק מזויף, וכשתהיה בפנים תחליף את אישור היציאה של הרשטוג בפתק המזויף״.
״כדי שהמשמר לא יאשר את יציאתו?״
״כן, אדריאן״.
"הבנתי. אני אחכה שתגיד לי אם המשימה תצא לפועל, או שבאופן מפתיע השמן המפונק יחזור להיות בקשר איתך ועם אדון רווינ... לא חשוב, פשוט תעדכן אותי.״
"אד׳, חשוב לי שתדע שאתה ואלכס תלכו אליו, שוב. לא אף אחד אחר. המשימה תצטרך להתבצע מהר, ללא הסחות דעת. אתה ואלכס כבר הייתם בבית שלו, ואתם תוכלו לנווט שם מהר פעם נוספת, אני בטוח".
"יאמר לזכותו של אלכס, שהוא ממש השתפר בפריצות" אמר אדריאן.
גורדו חייך. "חסר לו שלא, הוא כאן כבר מספיק זמן".
אדריאן נזכר בשאלה שעדיין לא קיבל עליה תשובה. מה פשר הנוצה? הוא גם נזכר שהכספת הייתה מאחורי ציור של עורב. האם יש קשר בין השניים?
״תגיד גורדו,״ החל אדריאן להגיד, וגורדו סובב את פניו חזרה אל אדריאן.
״אמרת שמר הרשטוג צריך לחזור עם תשובה.״ גורדו הנהן בהסכמה לטענתו של אד׳.
״משמע, שלחתם לו הודעה, נכון?״ שאל אדריאן. גורדו לא הבין לאן אדריאן חותר.
״אני לא זוכר ששלחת אותי או מישהו מאיתנו לשלוח לו הודעה.״
גורדו החל להבין מה הולך להיות בפיו של אדריאן, שאמר:
״הנוצה הייתה ההודעה הזו. ידעתי שיש בה מסר, אבל לא חשבתי שהיא הודעה שיש לענות לה. מה הודעתי לו בדיוק כשהנחתי את-״
״אדריאן תקשיב, אתה יודע כמה אני משתף אותך יותר מכולם כשזה מגיע ללקוחות גדולים. אבל אתה צריך לדעת מתי להפסיק״
״גורדו רק תסביר לי את הנוצ-״
״אדריאן מספיק.״
שקט שרר באוויר. אדריאן לא ידע אם להמשיך לנסות למלא את סקרנותו בתשובות.
״אדריאן, אלדרו מחכה לך. לכו תנו למוחות הצעירים שלכם להתפרע בעודכם חוזים בצועניות בכיכר העיר, או בלהטוטי הלהבים המגניבים שלהם". אדריאן חייך חצי חיוך, וקם. הוא החל לצעוד והגיע למשקוף בין המרפסת לבית, אך הוא נעצר כשגורדו לפתע אמר ״חכה רגע. שב איתי עוד דקה, אדריאן".
אדריאן התיישב היכן שישב מקודם.
״תקשיב. אתה צריך להבין שזה לא שאני לא סומך עליך. אם לא הייתי סומך עליך לא הייתי שולח אותך למשימה הזו. תרצה או לא תרצה, אתה הגנב המוצלח ביותר במשפחתנו. כשאני מסתכל על אלדרו, אני רואה כייס מצוין. כשאני רואה את אלכס, אני רואה פורץ מנעולים טוב. כשאני מסתכל על רוזי, אני רואה מתמקחת מעולה. כשאני רואה אותך, אני רואה כמעט הכל. התגנבות, כיוס, טיפוס, פריצה, ואני יכול להמשיך הלאה. כל היכולות שאנחנו יכולים לבקש לעצמנו בשביל להחזיק את המשפחה הזאת, כל מה שאני הייתי יכול לבקש כשהייתי בגיל שלך. חשוב לי שתדע אד׳... אפשר להגיד שבשבילך השמיים הם הגבול".
אדריאן חייך ולקח את האפרסק מצלחת הפירות, הניח אותו ליד גורדו ואמר ״אם השמיים הם הגבול גורדו, אז כדאי שאכוון לירח".
״ובכן חברים!״ אמר אלכס מחויך, ״התכנסנו הערב סביב שולחן זה כדי להגיע למסקנה: מה עושים עם התכשיטים שגנבנו לטובת הכלל?"
כל החבר׳ה ישבו מסביב לשולחן בסלון, בעוד שאלכס עמד בראש השולחן, לצד השלל שהוא ואדריאן גנבו מהבית של הרשטוג אתמול. אלדרו הניח על השולחן שקי מטבעות. רוזי ויסמין פיזרו גם הן על השולחן תכשיטים שונים שגנבו. יסמין לרגע אמרה "אוי, את האחד הזה רציתי דווקא לשמור לעצמי" ולקחה עגיל נוצה בודד.
״אני חושבת שצריך להמיר את התכשיטים לכסף, ולהשתמש בכסף הזה לחגיגת הקרנבל של חג הבדולח! נקנה מסכות, אוכל, מזכרות שונות״ אמרה רוזי. בינק נשף עשן מכלי הנרגילה והעביר את הצינור אל אלדרו.
״אני חושב שאתה יכול לשמור את השעון אלכס, אבל תמיר את שתי השרשראות לכסף ונוכל לקנות אלכוהול יוקרתי וקצת טחב״ אמר בינק. שיערו מעט בהיר וכתפיו רחבות.
חיוכה של רוזי ירד מעט, כשהיא הסתכלה לכיוונו ואמרה ״הרעיון שלי יותר טוב. חג הבדולח קרב ובא וצריכים ליהנות בו כמה שיותר!״
״נכון, ולכן אני אומר שוב, שצריך לתפוס ראש טוב בערב הקרנבל. הטחב ירים את האווירה לאורך כל הערב! לא צריך מסיכות ואוכל בשביל זה!״
״אוי בינק, די כבר, אתה מדבר בלי לחשוב.״ השיבה.
״רוזי, אני ריאלי, את נשמעת מגוחכת״. ענה בינק. באותו רגע, לא רק שיערה של רוזי היה אדום, אלא גם פניה. היה ניתן לחשוב שקיטור יוצא מהאף שלה, אף על פי שצינור הנרגילה היה בכלל אצל אלדרו, שאמר ״רוזי, את מבינה שאת רוצה לקנות דברים שאפשר לגנוב בקלות כן? אוכל, מסיכות, כרטיסים... משחק ילדים.״
״הו, מישהו הגיוני, לעומת גברת עגבנייה״ אמר בינק בלגלוג. אנג׳ל צחקה מתגובתו של בינק, ושיערה של רוזי לפתע נהיה כבר פחות אדום מפניה הכעוסות. אנג׳ל הוסיפה ״אני יותר מעדיפה את הדברים שרוזי ציינה, אבל אני לא יכולה שלא להסכים עם העובדה שקל להשיג אותם בחינם מאשר הטחב.״ רוזי לקחה תוך רגע בגסות את צינור הנרגילה מאלדרו, ולקחה שאיפה ארוכה בעוד אלדרו נשאר אדיש.
אנה הרימה את ידה מחויכת ״אני חושבת שאפשר להשתמש בכסף כדי לקנות כרטיסים למסיבה הפרטית! לא החופשית והגדולה שתהיה בחוץ כנראה, אלא זאת שיש שם אנשים עשירים מבית האצולה, מסיבה יוקרתית. רק מי שיהיה לו די כסף לכרטיסים שלה יוכל להיכנס אליה. תארו לעצמכם מה יהיה בפנים!״
״אני חושב שאנה צריכה להישאר בשקט״ אמר אלדרו בצחוק ובלעג, וחיוכה ירד טיפה כשהיא השיבה ״אוי אלדרו שתוק כבר.״ אדריאן נשען על משקוף הדלת עם שתי ידיו שלובות ואמר ״למה שלא תמירו את הכל לכסף? פשוט נקנה את כל מה שדיברנו עליו? אני חושב שלתפוס ראש כשאני חובש מסכה ורוקד במסיבה יוקרתית יהיה ערב כייפי.״
החבר׳ה החלו לחשוב לעצמם. היה אפשר לראות שהרעיון מצא חן בעיני אלכס, ורוזי שאלה ״אתם חושבים שיהיה מספיק כסף?״ אדריאן השיב ״שתי השרשראות והשעון? בטח. אם נשלח אותך ואת אנה להמיר את התכשיטים לכסף, אני מאמין שאפילו יישאר לנו עודף, אתן טובות במיקוח. בכל מקרה, לי אין בעיה לתרום את כל התכשיטים שאני ואלכס גנבנו לצורך הרעיון.״ אדריאן החל ללכת לכיוון השולחן, לוקח כיסא בודד שעמד בדרך.
"אבל מה שנעשה עם התכשיטים היא בחירתו של אלכס לא פחות משלי.״
אדריאן התיישב לצידם, ואנג'ל הוסיפה ״כולנו רוצים לעשות דברים שונים עם הכסף, אבל כולנו רוצים ליהנות בסופו של דבר בערב הקרנבל. אדריאן הציע שנעשה את שלושת הדברים שעלו פה, אז מה הבעיה בזה?״
״אז הבחירה נשארה היא בידי אלכס, התכשיטים היקרים באמת שייכים גם לו.״ אמרה יסמין. כולם הסכימו והביטו בו בתהייה. הוא חייך והביט בכולם. השקט באוויר המשיך כשכולם הביטו בו בשאלה, מחכים למענה. אבל הוא המשיך לחייך.
״נו אלכס.. מה אתה אומר?״ שאל בינק.
רוזי הצטרפה ״כן אלכס, דבר כבר. כן או לא?״ אלכס צחק ואמר ״כמובן שאני בעניין, רק רציתי לראות כמה זמן אני אוכל להשאיר אתכם במתח.״
כולם צחקו להם. הבעיה נפתרה. הם המשיכו לשוחח לגבי מי ביצע עבודה טובה יותר היום בשוק.

״וואו, אני רק מחכה לפגוש שוב את סילביה״ אמר אלכס בהתרגשות.
״אלכס, די כבר. אתה לא מבין שאנחנו הולכים לבית בושת? סילביה היא לא בחורה לצאת איתה. היא אחת שמשלמים לה כסף, משחקים איתה אמא ואבא, סוגרים את החגורה והולכים הביתה. אל תיתן לזוג העיניים הכחולות שלה להפנט אותך"
תשובתו של בינק די פגעה באלכס, למרות שהוא צדק.
״אי פעם עשית את זה איתה בינק?״ שאל אלכס.
״הא? כמובן שלא, אין לי כסף לאחת כמוה. אבל זה לא אומ-״
-״אז תישאר בשקט! אני יודע מי היא, אבל היא לא מופקרת. אני פשוט יודע את זה״.
בינק הסתכל על אדריאן, אבל לא היה לאדריאן מה לענות, הוא לא יכל להסכים עם אף צד.
בינק זקף גבה ושאל ״תזכירו לי למה גורדו אמר לנו לבוא לשם?"
אלדרו מיד ענה ״הוא אמר לנו שהוא יפגוש אותנו שם. יש לו שם עסקאות לסדר, והוא מעדיף שנהיה סביבו". הם המשיכו במורד הרחוב, ועברו בין סמטאות צדדיות.
״אני לא מאשים אותו״ אמר בינק. ״המון אנשים שלא אוהבים אותו נמצאים במקום הזה מדי יום". שקט קצר היה באוויר, עד שלפתע אמר אלכס ״אתם חושבים שאולי הוא הולך כדי פשוט... אתם יודעים, להרגיש צעיר שוב עם אחת מהבנות שם?״
כולם הסתכלו לכיוון אלכס במבט נגעל. אדריאן היה חייב להגיב ״מי, גורדו? איכס, אין סיכוי! כולן שם קטנות ממנו בכמה עשורים, והמדאם שלהם לא נראית לי אופציה טובה למשהו... בררר... הקמטים שלה...״ בינק חייך ואמר ״הוא יתפרק לפני שהוא יצליח לשכב שם עם מישהי.״ הם צחקו והגיעו לסמטה בעלת שער חלוד. לאחר שעברו אותו, הם ירדו בסמטה במדרגות והגיעו לכניסת המקום. השומר בכניסה זיהה אותם, ונתן להם להיכנס. הם ירדו במדרגות, והגיעו לכניסה מכוסה בווילונות סגולים. לאחר שעברו דרך זוג הווילונות הם מצאו את עצמם במה שנקרא ״הסלון״. איפה שאנשים יושבים עם חלק מהנשים ושותים יין, שואפים אופיום, מעשנים סיגריות, מתלטפים עם חלק מהנשים עד שאחד החדרים יתפנה. ״הנה גורדו״ אמר אלדרו.
הארבעה הגיעו אליו, וראו אדם שכרגע סיים לשוחח עם גורדו עוזב את המקום.
״זה אדון ריוונגטון?״ שאל בינק. ״זקנו ארך מאז הפעם האחרונה שראינו אותו.״
״כן, זה הוא.״ השיב גורדו. ״לבן אדם הזה יש מספיק כסף כדי לקנות את המקום הזה. הוא אחד הלקוחות הכי חשובים שלנו, אל תתנו לגילו המבוגר להטעות אתכם.״
אלכס הרגיש צורך לענות לגורדו ״גם אתה קצת זקן גורדו, וזה לא אומר שאפשר לפקפק בך.״ גורדו צחק יחד עם אלכס וענה ״מה שנכון נכון, אלכס.״
״ובכן גורדו, מה העניין?״ שאל אדריאן.
״אתם יכולים לנחש. לי ולמדאם יש שיחה לעשות, ואני לא רוצה שמישהו יפריע או יצוטט, אז תהיו מסביב לדלת החדר, בסדר? אך לא חייב שכולכם תהיו פה. אחד מכם יכול ללכת לבלות בחברתה של אחת הנשים, אם צריך אדבר עם המדאם והיא תדאג שהוא לא יחכה יותר מדי".
״אוקיי, גורדו.״ השיב בינק. ״עוד משהו? בדרך כלל זה לא נגמר כאן.״
״האמת שזה הכל, בינק. פעם אחרת אבקש מכם להרים כמה כיסים. אבל הפעם, רק תנו לי להרגיש בטוח". הארבעה הנהנו בהסכמה, וגורדו נכנס לחדר הסמוך, נעזר במקל ההליכה החום המרשים שלו בעל ראש נץ, סוגר אחריו את הדלת.
״אז מה לדעתכם באמת קורה שם?״ שאל אלדרו. אלכס השיב ״אני חושב שהם, כפי שאמרת בינק, משחקים ב׳אמא ואבא׳".
בינק הסתכל עליו מוטרד ואלדרו צחק. ״אוי, איכס, לא. אבל עכשיו ברצינות חבר׳ה, על מה אתם חושבים שהם מדברים?״
״אין לי שמץ,״ אמר אלכס, ״אבל ברשותכם אני אשמח ללכת לראות את סילביה.״
"היי, היי! מי אמר שאתה זה שהולך לאחת הבנות כאן אלכס?״ אמר בינק מיד בעקשנות. השלושה החלו להתווכח ביניהם לגבי מי יכול ללכת ליהנות בחברת נשים בחדרי המיטות, ומבלי ששמו לב, אדריאן החל לשוטט ונכנס לחדר הסמוך לחדר אליו נכנס גורדו. אדריאן הבחין בעיצוב החדר. הסדינים הסגולים, הרהיטים, אפילו הנרות לא היו דומים למה שנהוג בוולסטון. אמנם לא כאורח, אבל אדריאן ביקר בהמון בתים בוולסטון תאמינו לי, הוא יודע מהי האופנה המקובלת כשזה מגיע לעיצוב בית. בין אם זה היכן לתלות תמונה על הקיר, או מתחת לאיזה שטיח להחביא כספת. טוב בכל זאת, זהו ״הסדין הסגול״, בית הבושת היוקרתי והסודי של וולסטון. מה ששונה בו כל כך מבתי הבושת הזולים האחרים בעיר זה שהוא גורם לגברים שמגיעים אליו להרגיש שהם בורחים מהמציאות שהם מכירים, לא נשארים בה. אדריאן החל לשמוע קולות שיחה, והוא זיהה את אחד הקולות. היה זה גורדו מהחדר הסמוך! אבל איך ניתן לשמוע אותו דרך קיר האבן שחוצץ בינו לבין אדריאן? אדריאן הצמיד את אוזנו לקיר והתקרב לנקודה שממנה שמע טוב יותר, עד שהגיע לתמונה. בשביל אדריאן זה טיפוסי שמאחורי תמונות מסתתרים דברים. הוא הוריד אותה והבחין בחור. חור שדרכו ניתן לראות את המתרחש בחדר הסמוך. הוא הביט עם העין שלו דרך החור וראה את גורדו והמדאם משוחחים, והאזין לשיחתם.
״אתה מבין גורדו, המדיניות של המקום הזה הוא שבנותיי ואני שומרות על דיסקרטיות וסודות, בנוסף לשירות העיקרי של בנותיי. אבל אני מניחה שבגלל שאתה חבר טוב, אני יכולה להבליג קצת על הכללים ולתת לך חתיכת מידע.״
אדריאן לפתע הרגיש יד על מותנו השמאלית.
״אמא שלך לא לימדה אותך שאסור להציץ?״
אדריאן בבהלה הסתובב והצמיד את אותו אדם לקיר. הייתה זו בחורה, ששמה הוא לידיה. היה לה שיער שחור גולש ועור שזוף. השניים הסתכלו זה לזו בעיניים החומות שלהם.
אדריאן זיהה כי זאת לידיה והרפה את אחיזתו.
״לא, היא לא לימדה אותי.״ הוא ענה, וחזר להביט דרך החור. לידיה, אותה בחורה שנוהגת לפעמים לגשת אליו כשהוא מגיע לסדין הסגול, והוא תמיד הרגיש לא בנוח בנוכחותה. הוא אף פעם לא הבין למה... היא בהחלט מושכת בעיניו יותר מרוב הבחורות כאן, אבל משהו בחברתיות שלה כלפיו הרגיש לו תמיד חשוד.
״אתה יודע שאני יכולה לגרום לכך שיתפסו אותך בכל רגע נכון?״
״ואני גם יודע שלא תעשי את זה״ ענה, ממשיך להביט דרך החור.
״ולמה אתה כל כך בטוח?״
״אחרת כבר היית עושה את זה, לא מנסה לחבק אותי״.
שתיקה קצרה שררה ביניהם, והשיחה בין גורדו למדאם התפתחה ״מדאם, לא עוזר לי שאת אומרת לי שהרשטוג נוהג לבוא לפה לעיתים. אני צריך לדעת אם מישהו שמכיר אותו היה כאן לאחרונה״ אמר גורדו.
״שמעתי שהגיעה מישהי חדשה לחבורה שלכם״ אמרה לידיה.
״וממי שמעת?״ שאל אדריאן.
״אלדרו. הוא ניסה לפלרטט איתי כשסיפר לי כמה היא נמרחת עליו. אנה, נכון?״
״הוא מצא דרך משונה לפלרטט איתך, כשהוא מספר על מישהי אחרת שנמרחת עליו״.
״אני יודעת? זו הדרך שלו לדבר עם נשים, כנראה״.
״וממתי את ואלדרו מדברים?״ שאל אדריאן.
לידיה נאנחה. ״טוב, הוא לא באמת אמר את זה, רק רציתי לראות איך תגיב. הוא סיפר לי שקוראים לה אנה, ושאתה מסתכל עליה".
אדריאן לא השיב לה. הוא המשיך לנסות להתרכז בשיחה של גורדו עם המדאם.
"ממתי אתה מסתכל על בנות, אדריאן? אני לא מכירה את הצד הזה אצלך״.
״את לא מכירה אף צד אצלי״. ענה בלעג.
״היי, למה אתה ממהר ללכלך? עובדה שאני זוכרת ש-״
אדריאן חסם את פיה ואמר ״ששש! זה משהו חשוב״.
אדריאן הביט במדאם שולפת נוצת עורב שחורה, ומגישה אותה לגורדו שהופתע יחד עם אדריאן. גורדו הביט בה בחשד. ״הרשטוג היה כאן לאחרונה?! הנחתי שמישהו שמכיר אותו היה כאן. מה, היכן הוא מתחבא עכשיו?״
״גורדו יקירי, עצם זה שאני מראה לך את זה, זה מעל ומעבר. אתה לא מצפה ממני שאמשיך לענות על שאלותיך החתרניות!״
אדריאן לחש לעצמו ״זו אותה נוצה שהנחתי בעצמי בכספת של הרשטוג״
״אתה מדבר על נוצת העורב? שמעתי על זה דבר או שניים״ אמרה לידיה. אדריאן עזב את החור והסתכל עליה. ״מה? מה את יודעת?״
״בוא רק נגיד שאתמול הצצתי דרך אותו חור דרכו אתה הצצת עכשיו, וראיתי כי מישהו שוחח עם המדאם באותו חדר. הוא סיפר לה כמה הוא מפחד מזה".
אדריאן לא הבין. מפחד? מי מפחד? ממה? ״מי זה היה? הרשטוג?״
״אני לא יודעת. אני רק יודעת שאנשים נוהגים לקרוא לו ׳השמן המפונק׳.
הוא בכה לה על זה אתמול כשהוא שיכור לגמרי.״
אדריאן החל להבין. היה זה אכן הרשטוג. הוא היה כאן אתמול, וסיפר משהו למדאם. כנראה גם המדאם יודעת משהו עמוק יותר שקשור לנוצה הזאת, ולהרשטוג.
״לא שמעתי את כל השיחה שלהם אתמול, כי החדר שאנחנו נמצאים בו לפתע היה צריך להתפנות בשביל... אתה יודע, אחד הלקוחות, אז נאלצתי לצאת ממנו. אבל שמעתי אותו אומר שהוא מתכוון לברוח מהעיר, ולהשתמש בקשרים שלו כדי שכל מי שהוא חייב לו כסף יפסיק אחת ולתמיד לרדוף אחריו. אני לא יודעת מי הוא, אבל בדרך שהוא אמר את זה, אני חושבת שהוא מתכוון לפגוע בכמה אנשים. אני מקווה שאתה לא קשור לזה.״
אדריאן החל להיות מודאג. ״אני כן״.
לידיה הביטה בו, והחלה להיות מודאגת גם היא.
״תקשיב, אולי יש לי דרך לעזור לך. כשחזרתי להסתכל דרך החור, הוא סיים לבכות ואז אמר לה ׳תקשיבי, יש לי עוד דבר אחד לספר לך, אך אני לא מסוגל להגיד את זה בעודי מסתכל עלייך, אז פשוט קחי את זה׳ והגיש לה מכתב, ועזב. אני בטוחה שבמכתב הזה יש משהו שיעזור לך. דברים כאלה היא שמה בכספת שלה, ראיתי אותה מניחה בה את המכתב. אני יכולה ללכת לחדר שלה בלי בעיה, אך אתה לא יכול פשוט לבוא איתי לקומה העליונה. אז תצטרך להתגנב עד לשם כמו שאתה יודע, ונפגש בכניסה לחדר שלה. בסדר? הוא נמצא בקומה מעלינו, ורק מי שגרה כאן יכולה לעלות לשם. אז תנסה לעקוב אחריי, ואל תגרום לזה להראות חשוד אוקיי?״
״אוקיי".
״אדריאן, תבטיח לי!״
״אני מבטיח, באמת".
״...אוקי.״
לידיה יצאה מהחדר והחלה ללכת. אדריאן יצא גם הוא, ואלכס הבחין בלידיה ומיד לאחר מכן גם באדריאן. אלכס פנה אל אדריאן והחל לומר ״הנה אתה, חיפשתי אות-״
ודבריו נקטעו לפתע כשהוא החל לחשוב לעצמו. הוא הביט באדריאן מחויך בטיפה. ״רגע רגע אדריאן, יש לי הרגשה שאתה ולידיה יצאתם עכשיו מאותו חדר...
אד׳, אתה והיא...?״
״מה? לא, ממש לא, זה לא מה שאתה חושב.״
״וואלה? כבר התחלתי להתלהב״
״סתם דיברנו".
״עם כל הכבוד אד׳ אם הייתי במקומך הייתי יותר מסתם מדבר איתה. תסתכל עליה למען השם. היא גם נוהגת לפנות אליך כשאנחנו מגיעים לפה".
״אלכס, אתה מגזים-״
״מגזים? אחי תסתכל עליה-״
״לא, לגבי זה, אין ספק שהיא נראית טוב. אני מתכוון שאני לא בא לכאן כל כך הרבה כמו שאתה מתאר את זה, וזה שהיא לפעמים פונה אליי לא אומר כלום".
״אדריאן, אל תהיה ילד״
״אוי תניח לי״
״אד׳, אל תשלול ממך הזדמנויות בדרך. לפחות כל עוד זה לא דורש מחויבות".
״לידיה לא בקטע שלי, וגם אני לא בשלה, אחרת כבר הייתי עושה משהו".
״אתה באמת כנה כשאתה אומר לי...״ אמר אלכס והשניים הסתכלו לכיוונה. היא עמדה בראש גרם המדרגות שבמרכז הסלון, שמוביל לקומה העליונה אשר מקיפה את קירות המקום במסדרונות צרים שמשקיפים מלמעלה על הסלון.
״...שאתה לא מעוניין בפלא הנשי והיפה הזה?״
לידיה הביטה באדריאן, וסימנה עם ראשה שיעלה לחדר עליו דיברו. אלכס הבחין במבט שלה אל אדריאן. הוא הבין שהיא קוראת לו לפגוש אותה למעלה. אבל הוא הבין את זה בצורה אחרת לגמרי. הוא הסתכל על אדריאן בהלם, מחויך לגמרי.
״שקרן!״
״מה??״
״זה בדיוק מה שאני חושב שזה!״
״לא, לא, לא לא-״
״כן כן, אתה פשוט שומר על זה בשקט״
״לא אלכס, הבנת את זה אחרת לגמרי".
״בטח, בטח״
״תקשיב אלכס, אני חייב לזוז, ולא! לא בגלל מה שבראש שלך!״
״בטח... בטח... שובב״
לידיה כבר עלתה לקומה העליונה, ואדריאן החל לנוע לכיוון גרם המדרגות, והוא הבחין בשומר שלא ייתן לו לעלות. אדריאן התקדם והבחין באדם שמשוחח עם אחת הנשים, עם שעון כיס שמציץ מכיסו. בלי שום תשומת לב מיותרת עבר לידו ולקח לעצמו את השעון בזריזות אצבעות טובה. הוא המשיך אל השולחן שנמצא מול השומר, ונעצר שם. מעמיד פני שיכור חסר שיווי משקל, שכביכול בטעות הפיל את השעון על השולחן בו נאחז כאשר איבד שיווי משקל. הוא המשיך ללכת, משאיר את השעון לבדו. הוא לא טעה, והשומר תוך מספר שניות התקרב אל השולחן, הרים את השעון ובחן אותו.
אדריאן במקביל, כבר החל לעלות במדרגות.
הוא הגיע לקומה העליונה, התקדם במסדרון הצדדי שלה שמשקיף על הקומה התחתונה, והבחין בסוף המסדרון בלידיה שלפתע פנתה שמאלה אל מסדרון אחר. הוא החל להתקדם בשקט, אך ללא דאגה. לא היה אף אחד במסדרון. לפתע צצו להן שתי נערות, יוצאות מאחד החדרים. השתיים לא הבחינו בו.
״היא סיפרה לי עליו, אבל לא הרבה״
״לידיה לא מרבה לדבר על בחורים, היא אומרת שהם כולם טיפשים".
אדריאן, שכרגע התחבא מאחורי ספסל מרופד, החל למלמל לעצמו ״אני מתאר לעצמי. בשבילה גברים זה אולי רק עסק.״
השתיים המשיכו במסדרון, ואדריאן יצא ממחבואו, והגיע לנקודה בה לידיה פנתה.
הוא הציץ שמאלה, והבחין בה מחכה לו.
״אם הייתי שומר, היית נכנס לצרות עכשיו".
״אם היית שומר, לא הייתי נותן לך לראות אותי.״
אדריאן הוציא מכיסו את כלי פריצת המנעולים שלו.
לידיה הזיזה אותו הצידה, ושלפה מפתח. ״אין לנו זמן, תן לי".
״נראה שאני לא הגנב היחידי פה.״
לידיה פתחה את המנעול, וענתה לאדריאן בלי אפילו להביט בו.
״לא גנבתי את המפתח הזה.״
התשובה קצת הפתיעה את אדריאן, והשניים נכנסו לחדר. אגרטלים, ציורים, ארון בגדים גדול, דיוקן עצמי. היה ניתן לראות בבירור שזהו חדרה של המדאם. אדריאן הבחין בשתי מיטות. אחת גדולה ומרשימה שככל הנראה שייכת למדאם. ועוד מיטה, צנועה יותר. החדר כנראה שייך לשני בני אדם. של מי המיטה השנייה? תהה אדריאן. רגע, של לידיה?
״אני לא יכולה להישאר כאן, תבטיח לי שתצא מכאן כמה שיותר מהר, ובשקט. הכספת נמצאת מאחורי-״
״מאחורי הדיוקן העצמי שלה, אני יודע.״
״לא, ממש לא! הדיוקן שלה מחובר לחבל, ואם תזיז אותו אתה תפעיל מלכודת רצינית״
״רגע, מה?״
״כן. היא הייתה מאהבת של אדם עשיר ובעל כוח, והוא סיפר לה שהוא עושה את זה עם הדיוקן שלו, כדי לעבוד על גנבים... כמוך.״
אדריאן החל להיות נבוך במעט. המחשבה הפזיזה שלו יכלה להכשיל אותו. ״כפי שבאתי להגיד, הכספת נמצאת מאחורי התמונה של האישה העירומה שמכסה את עצמה בשמיכה. את הצופן שלה אני לא יודעת, תצטרך לגלות בעצמך. אבל אני מניחה, שאתה אמור להיות טוב בדברים האלה".
״אני אחפש דרך לטפל בזה. לאן את הולכת?״
״לוודא שאף אחת לא מבחינה שנעלמתי, ושאף אחד לא יכנס לכאן".
״פשוט תנעלי אחרייך, אני כבר אפרוץ את המנעול כשאצא".
לידיה זרקה לעברו את המפתח והוא תפס אותו.
״פשוט תבטיח לי שתחזיר לי אותו אחר כך, אוקיי?״ אדריאן לא הספיק לענות, ולידיה סגרה אחריה את הדלת. אדריאן נעל את הדלת, מהרהר ותוהה לגבי האמון של לידיה כלפיו. למה היא עוזרת לו כל כך בשביל משהו שלא נוגע אליה? למה היא מסכנת את עצמה כדי לעזור לו? זה לא עובד ככה עם אנשים בעיר הזאת. אולי יש בה משהו קצת שונה מכולם...
ואולי פשוט יש לה אינטרס סודי, זה הכל. הוא הבין שאין לו זמן לחשוב על זה, ונזכר כי הוא צריך למצוא את הצופן לכספת, ומהר. הוא הוריד את הציור והכספת התגלתה לה, והוא החל לחפש רמזים. פותח מגירות, מסתכל בפתקים. הוא הסתכל שוב לכספת, ולפתע שם לב שמעליה על הקיר, ישנה כתובת קטנה מאוד:
אם תרצי למצוא את הצופן לליבי, תצטרכי לעשות כמה צעדים. האחד אל תקופת הירח כשהקיץ מגיע, השני אל אחרונת הפעמים של ברקים ורעמים. אם לא תתייאשי ותמשיכי עד הסוף, תגיעי אל מאי, כשעוד תוכלי ליהנות מהנוף.
אדריאן החל לחשוב לעצמו הממ... אין ספק שזה קשור לכספת, אני בטוח. איזה מין אישה משאירה רמז לכספת של עצמה? זה קטן אמנם, אבל עדיין...
השאלה נעלמה מראשו מיד כשנזכר שאין לו זמן לחשוב על כך.
״צופן לליבי... כמה צעדים...״ אד׳ הביט בכספת. הוא המשיך למלמל לעצמו בתהייה ״קיץ מגיע... ברקים ורעמים... אם לא תתייאש...״ הוא החל להיות מבולבל.
"איזו מין חידה משונה? ועוד לכספת שלה עצמה?... רגע!״ אמר לפתע.
״כמה כבר צעדים? יש שלוש מחוגות לכספת, אז שלושה. מה במקרה חוזר על עצמו שלוש פעמים?" אדריאן ניגש לכספת, בזמן שהוא קורא את החידה שעל הקיר.
"מסופר כאן על שלוש תקופות זמן מסוימות, למעשה. אחת מהן מצוינת כחודש. אבל האחרות... לפי מזג אוויר או הירח? המממ.."
בעוד הזמן מתקתק, אדריאן ניסה לחשוב בדיוק איך לבטא את הזמנים בכספת.
"אני מניח שאתחיל עם הפשוט. מאי זה החודש החמישי, לא?"
הוא סובב את הגלגל האחרון לספרה 5. הוא התלבט לגבי השניים האחרים.
"רגע, איך לא הבנתי את זה. תקופת הירח, זה חודש!" היא הסתכל על החידה שוב, וסובב את הגלגל הראשון לספרה 7. "הקיץ מגיע ביולי. ומתי החודש האחרון לחורף? פברואר?" הוא סובב את הגלגל האמצעי לספרה 2. הצופן לא עבד.
"לא, נראה לי שאני טועה. זה מרץ" וסובב לספרה 3.
זמן רב עבר מאז שאדריאן חייך כששמע צליל פתיחת כספת. הוא כבר התרגל לצליל, אבל הפעם הוא הרגיש מסופק, בדרך מסוימת. הוא פתח את הכספת, עיניו נפקחו לרווחה. שרשרת מאבני אודם, נוצצת כמו שמש קטנה עם גוונים אדמדמים וכהים. הוא לא ידע מה מוצא חן בעיניו יותר- יופייה, או כמות הכסף שהיא שווה.
הוא שלח את ידו, ונעצר. הוא נזכר שאסור שישאיר זכר לכך שהיה כאן. אם ייקח את השרשרת, הבנות במקום יואשמו בגניבה, ולידיה עלולה להסתבך בצרות.
אבל מצד שני, הוא חשב לעצמו. אבל מי זאת לידיה?
הוא קירב את ידו את השרשרת. איזו בחורה שעובדת בבית בושת.
תחסוך את זה מעצמך אדריאן, אתה יודע טוב מאוד שהיא עזרה לך לגלות על קיומו של המכתב, להגיע לחדר, להיזהר ממלכודת ואפילו השאירה את המפתחות אצלך.
תגיד לי אתה... למה מי אתה, אדריאן? עוד גנב בוולסטון, שחי באיזה מגדלור נטוש...
אדריאן השפיל את מבטו מהשרשרת, והחזיר את ידו אליו. הוא התחרט על המחשבה בכלל לעשות משהו שיזיק ללידיה בשביל החמדה שלו.
אדריאן הבחין בפתק שחיפש, במכתב. הוא פתח אותו והחל לקרוא מדאם היקרה, הסיבה שאת קוראת את זה במקום לשמוע זאת מפי, היא כי זהו נושא שאני חייב לספר למישהו, אבל... אבל אני לא מסוגל לספר. אני נעצר, אני מפחד לדבר עליו בחדרי חדרים, שמא מישהו ישמע אותי מזכיר את השם הזה מבעד לקירות, השם הזה שרודף אותי בלילות כשאני ישן...
אדריאן המשיך לקרוא במתח, עיניו נפקחו שוב לרווחה, בהלם. הוא החזיר את המכתב למקומו, סגר את הכספת, איפס את הספרות וכיסה אותה בציור. בהלם ממה שזה עתה קרא, הוא יצא מהחדר ונעל אחריו. הוא החל ללכת במסדרון לאט, חושב על מה שזה עתה קרא, עדיין בהלם. הוא לא שם לב שהוא הולך חשוף במסדרון. הוא הרים את ראשו ונעצר. אחת הנשים עמדה מולו והביטה בו. הוא נזכר שאסור לו להראות על ידי אף אחד.
״מי אתה.. ומה אתה עושה כאן?״ שאלה, ולפתע לידיה הופיעה ״הנה אתה! נאבדת לי!״ אמרה וחייכה.
״לידיה? את מכירה אותו? את יודעת שאסור לו להיות כאן!״
״הוא מאוד התלהב מהציורים שמסביב, מהעיצוב, אז לקחתי אותו לכאן שיראה את היפים ביותר. סוף סוף, מישהו שגם אוהב את העיצוב כאן, ולא רק את מה שבין הסדינים...״
״המדאם לא תשמח לשמוע על זה״
״המדאם גם לא תשמח לשמוע על הפעם ההיא שהבאת את אחד הלקוחות לחדר שלה... את יודעת, למיטה שלה...״ אותה בחורה השתתקה, והשניים הביטו זו בזו בקרב מבטים חשדן ומאיים.
אדריאן הבין שהוא חייב להתעורר ולעזור ללידיה.
״אני מתנצל על כל הבלגן.״ הוא אמר. השתיים הביטו בו תוהות.
״פשוט לידיה הייתה כה נעימה, ותהיתי אם יש עוד יצירות כאלה שלא ראיתי. לא ידעתי שזה יגרום לבעיה, לידיה בסך הכל הייתה נחמדה אליי.״
הבחורה החלה להרגיש שהעמידה את אדריאן במצב לא נעים.
״לא, זה בסדר, זה בסך הכל משהו ביני לבין לידיה-״
״לא, שוב, אני מתנצל על כל-״
״לא, זה בסדר, לא עשית דבר רע".
״בכל מקרה אני מאמין שגם ככה הגיע זמני ללכת.״
אדריאן הסתכל על לידיה, שהשיבה ״תרשה לי ללוות אותך?״
אדריאן חייך והגיש לה את זרועו כג׳נטלמן, והיא חייכה וחיבקה את זרועו בהסכמה, והם החלו ללכת. בעוד השניים הגיעו לגרם המדרגות, הם הביטו יחדיו על הקומה התחתונה והחלו להתלחשש כשהם יורדים לאט במדרגות.
״יש לך כל כך הרבה מזל שהופעתי. למה נתת לה לראות אותך?״
״זה לא מתאים לי, אני יודע. אני אפצה אותך על כל הסיכון שלך היום, אני מבטיח.״
אדריאן החליק חזרה את המפתח שנתנה לו אל תוך כיס המכנס שלה. ״ואיך תעשה זאת בדיוק?״
אלכס ראה את השניים הולכים כך יחדיו מחובקים במורד המדרגות, וחייך אל אדריאן במבט מרוצה. אדריאן הבחין בו, והבין בדיוק מה אלכס חושב. הוא לא הגיב לאלכס, הוא ידע שזה לא יעזור. "לגנבים יש הרבה הפתעות, לידיה״ הוא לחש. לידיה חייכה בצניעות.
הם עברו ליד השומר בכניסה למדרגות, אותו אחד שאדריאן חמק דרכו לפני כן. השומר הבחין באדריאן ״היי, אתה״ הוא אמר לפתע. השניים נעצרו, ואדריאן הסתובב.
״שכחת את זה, אדוני.״ השומר הגיש בפני אדריאן שעון כיס. אדריאן בתוך ליבו נרגע, וליבו נמס בטיפה מיושרו של השומר. הוא לקח את השעון בנבוכות ״אוי תודה, לא שמתי לב בכלל!״ לידיה הסתכלה על אדריאן, והוא הביט בה חזרה.
״אני מניחה שמכאן אתה יודע את הדרך.״
״כן, כמובן. תודה על הסיור!״
לידיה חייכה והורידה את מבטה, והחלה לעלות חזרה במעלה המדרגות. אדריאן והשומר הסתכלו עליה בעודה עולה למעלה. היא הייתה לבושה בצורה צנועה, אבל תנועת האגן הטבעית שלה הבליטה את הישבן שלה בצורה שקשה להסיט ממנו את המבט.
אדריאן התקרב אל השומר ״אתה רואה את הבחורה היפיפייה הזאת?״
״כן... מה איתה?״ שאל השומר כשהוא מביט בלידיה. שקט קצר שרר באוויר. השומר שציפה לתשובה מאדריאן הסתובב אליו, והבחין כי אדריאן נעלם. אך הוא לא הבחין, כי שעון כיס יפיפה עכשיו נמצא בכיסו.
אדריאן ואלכס נפגשו היכן שדיברו לפני כן, והחלו לשוחח.
״אלכס, אני אסביר לך כבר בבית".
״אני בטוח אד׳, אני בטוח״ השיב אלכס ואגרף את כתפו של אדריאן לאות פירגון.
״אדריאן, זאת מי שאני חושב שזאת??״ שאל בינק כשהוא מתפרץ לשיחה של השניים. ״זאת שירדה איתך במדרגות״
אלכס העביר את מבטו אל אד׳ שנאנח, והחל לצחקק.
״כן, זאת לידיה.״
״אני לא מאמין״
״רד מזה בינק, לא קרה כלום.״
הדלת של החדר על ידם נפתחה. גורדו והמדאם יצאו יחדיו.
״מדאם, היה לי נפלא לשוחח איתך. נתראה שוב בקרוב.״
״אוי יקירי היה לי העונג, אתה מוזמן לבקר שוב. וכמובן שגם ילדיך הצעירים... אני בטוחה שהם יסתדרו עם נערותיי״ אמרה המדאם והסתכלה על הארבעה.
אלדרו ואלכס חייכו בהתלהבות יותר מאשר בינק ואדריאן. אלכס דמיין את עצמו מבלה לילה עם סילביה, ואלדרו... עם כל השאר. הארבעה הצטרפו אל גורדו וכולם החלו ללכת לכיוון היציאה. אלדרו שאל ״גורדו, קיבלת מה שרצית?״
״לא לחלוטין, אבל כן. מסתבר שהרשטוג היה כאן אתמול".
״מה?!״ הופתע בינק ״זה אומר שאנחנו יכולים למצוא אותו!״
״בסופו של דבר, אבל היא לא ממש סיפרה לי יותר. היא ממש שומרת לגביו בשקט, וזה חשוד מאוד בעיניי. לאחר מכן שוחחנו על ענייני עסקים אחרים, וכאן נגמרה הפגישה. כל מה שאני יודע זה שהוא במצב נפשי לא טוב בכלל, והסיכויים שהוא מתכוון לברוח מהעיר גדלים.״
הארבעה הגיעו הביתה, אדריאן וגורדו נכנסו אחרונים. גורדו לחש לאדריאן ״תתחיל להתכונן״ והכניס לכף ידו פתק. אדריאן הציץ בפתק לרגע והבין שזהו הפתק שיחליף באישור היציאה של הרשטוג בעוד שלושה ימים. אבל אדריאן יודע מה שגורדו לא יודע. והוא הרגיש שהוא לא יכול לספר לו שצוטט לשיחה שלהם וגנב מכתב מהחדר של המדאם. היא שותפה לעסקים שלהם, והוא יכעס מאוד. אבל זה לא שינה את מה שאדריאן ידע. הוא ידע שהוא יצטרך לעשות זאת... הלילה.
עם רדת הלילה, רוב החבר׳ה בבית החלו ללכת לישון.
אדריאן ואלכס הלכו למרפסת, וסגרו את הווילון.
״טוב אלכס, אמרתי לך שאסביר לך.״
״כן, אני זוכר.״
״שמע אלכס, אני מספר לך את זה כי גם לך מגיע לדעת. התחלתי לתהות לגבי הנוצה השחורה שגורדו אמר לי להניח בכספת של הרשטוג. שאלתי אותו, והוא לא היה מוכן לספר. כשהוא דיבר עם המדאם, האזנתי להם והבנתי שיש לנוצה הזו מסר.״
״או...קיי...״
״גיליתי שהרשטוג נתן לה מכתב ואז עזב אתמול בלילה. ושהמכתב בכספת שלה".
״איך גילית שזה שם?״
״לידיה"
״אההה, עכשיו הכל מובן. רגע, אז אתה הלכת למצוא את המכתב בכספת שלה?״
״כן״
״וואו בן אדם, איך הספקת?״
״המון עזרה מ... טוב, לידיה״
״באמת? היא לקחה סיכון גדול בשבילך אם ככה״
״אני מניח.... שכן...״
״איך אתה אדיש אליה?״
״אלכס-״
-״היא נראית נהדר, ותראה מה היא עשתה בשבילך״. אדריאן השתתק ונאנח. לא הייתה לו תשובה לתת. ״אלכס, היא לא הנושא כרגע״.
אלכס סימן בידו לאדריאן שהוא מוזמן להמשיך לדבר.
״בכספת אכן מצאתי את המכתב. ומה שהיה כתוב קצת... הפחיד אותי״.
״אד׳... מה היה כתוב?״ אדריאן נשם עמוק.
״הוא כתב שהוא לא מסוגל לדבר איתה על זה, בגלל שהוא מפחד שישמעו אותו מזכיר שם, שרודף אותו בלילה כשהוא ישן.
אדריאן דיבר תוך כדי שהוא נזכר בתוכן המכתב:
שרודף אותי בלילה כשאני ישן... העורבים. מאז ששמעתי עליהם ועל מה שהם עשו למי שלא עמד בחובות שלו, במשך חודשים השארתי תכשיטים בעלי ערך בכספת מאחורי תמונה שתזכיר לי למי הכסף הזה מיועד. הכנתי מראש כסף שיהיה לי לתת להם אם אסתבך איתם יום אחד. לו רק הייתי יודע שלגורדו יש קשר אליהם, לא הייתי מרמה אותו!
הייתי נותן הכל, באמת! אך הם גם לקחו את כל התכשיטים ואת המעטפה, והשאירו לי נוצה שחורה בכספת הריקה... הנוצה הזו... האזהרה הזאת! לכך שהם באים אליך... באים לנקום... כמו עורב שפגעת בקן שלו. בכבוד שלו. הם אותם עורבים שצופים על הגופות שזורקים לנהר! את לא מבינה? הם לא ארגון, והם לא כת... הם מלאך-המוות-עצמו! התקווה היחידה שלי היא לעזוב מחר את וולסטון ולהיפטר מאותו אחד ששכר אותם... גורדו.
״מה זה אומר?״
״זה אומר שגורדו החל לשכור חבורה של אנשים שמפחידים את הרשטוג ברמה שגורמת לו להחליט לעזוב את העיר, הלילה. הוא רוצה לחסל את גורדו כשהוא לא פגיע בתוך העיר"
״גורדו בסכנה!״
״כולנו אלכס. כולנו. גורדו בנה על זה שבעוד יומיים אולי הרשטוג ינסה לעזוב, ואמר לי ללכת לבית שלו ולמנוע ממנו לעזוב. כשהוא ינסה לעזוב הוא יצטרך לתת למשטרה אישור יציאה מהעיר, עם טענה מספקת. צריך להחליף את הפתק הזה בפתק אחר, פתק שגורדו נתן לי״.
״לגורדו אין מושג שהוא בכלל מתכוון לעזוב הלילה!״
״נכון, ואין לי זמן להסביר לו את כל זה. אני חייב ללכת, עוד הלילה".
״אני בא איתך״.
״לא אלכס, לא!״ ענה אדריאן בכעס. אלכס הביט בו בשאלה. ״מה?!״
״יהיו המון שומרים הלילה, יש סיכוי גדול שאחד מאיתנו ייתפס אם נכנס שניים לבית שלו. אני זה שהניח את הנוצה. אני זה שגרם לו להחליט לעזוב הלילה. אני זה שלוקח את הסיכון הזה״.
״תן לי לעזור לך, טיפש. אתה לא הולך לבד, באותה מידה יכולתי אני להניח את הנוצה. זו לא אשמתך. אבל אני מבין מה אתה אומר לגבי זה שרק אחד יכול להיכנס לבית... אני בא איתך, אני אתצפת מבחוץ על הבית שלו ואדאג למשוך תשומת לב כדי לגרום לשומרים לצאת קצת החוצה״.
״אוקיי. אלכס, צריך להתכונן ולצאת מיד, כבר מתחיל להיות מאוחר. והכי חשוב:
אל תשכח אלכס, הלילה אנחנו פורצים לביתו שוב. אבל הפעם, זה לא בשביל מה שעושה טוב לכיס".
 
עלולים לטעון שאני בן אדם רע, אתה יודע? כי כדי לשרוד בעיר הזו אתה צריך לשלם או בכסף, או בדם. ואני הרי משלם בכסף שלא שלי.
אבל דע לך, שיש בעיר הזו גם אנשים שמשלמים בדם...
שהוא לא שלהם.