נרדף

הפנס שדניאלה מחזיקה בשיניה רועד.
היא מנסה בכל כוחה להאט את קצב פעימות לבה ממאה שישים בדקה. עיגול האור מרצד על אצבעות דקות, גמישות כזרועות תמנון. קיסם פלדה מגשש את דרכו בנבכי מנעול. זיעה זולגת לעיניה, מלוחה וצורבת.
קליק חלוש.
היא לא יודעת מה מחכה לה בפנים. הדלת נפתחת.
בדירה דולק אור.

היא עוצמת את עיניה הירוקות הענקיות, מרחיבה את נחיריה ושואפת את האוויר עד שהלחץ בצווארה בלתי נסבל. סיגריה שכובתה במים, מעט עשן, עובש וחוסר אוורור. השאיפה השנייה מזהה שרידי זיעה חמוצה, שארית של שמפו וריחות ארגז חול מרוחק לצרכים של חתול.

עיניה נפקחות אל סלון כמעט עירום. על מדף בודד שלושה ספרי עם עובד, משהו על טבעונות, קטלוג תוספי מזון, מילון איטלקי עברי ושלושה אלבומים על רֶסטוֹרַצְיה של ציורי תקרה כתובים באיטלקית. אחד מהם בלוי.

לצדם, נתונה במסגרת שחורה כמו מודעת אבל, תמונת גבר מבוגר בסוודר גס, שיער שחור צפוף ועיניים שחורות. מאחוריו שדה חרוש, שמים עוינים ושלושה ברושים מחודדים. בשולי התמונה פיאט פונטו, מודל חדיש ביותר.

הכיור במטבחון ריק ויבש. זנב סיגריה מוטל בפח, ללא חתימת אודם, רטוב אבל לא סַפוּג.
על דלת המקרר שלוש תמונות שצולמו בלילה מואר בפלאש. בשתיים מהן בחורה בת שלושים בערך, שיער שחור קצר וצפוף, פה מחייך ועיניים שחורות נוגות. באחת התמונות היא מחבקת חתול ג'ינג'י שמנסה לברוח, בשנייה היא נראית מופתעת.

בתמונה השלישית, גבר נבוך ורזה, קצת כפוף בין משקופים של דלת בבית אחר. חשבונות על שמות שונים צמודים במגנט לאותו מקרר ישן, שנרעד ומשתתק. טסט לרכב על שם קְרֶזְ'נֶר לילך. המועד חלף.

פתק בכתב יד מסודר להפליא. תאריך של היום, שש עשרה אפס אפס, ד"ר וייסהוף.
בתוך המקרר גזרים מצומקים, צנצנת אַסִידוֹפוּלוּס וכוס זרעי פשתן חומים שנראים כמו חרקים מרושעים. יוגורט אפס אחוז שומן. על המקרר מודם אלחוטי זקור מחושים.

חדר שינה צר, מזוודת טרולי פתוחה ועמוסה מונחת בצד החי של המיטה. שם הטלפון, השעון המעורר, בלוק פתקיות להודעות וכרטיס עם לוגו של יעקב קרז'נר סוכנות לביטוח בע"מ.
כמו כשמעבירים קו עיפרון בין מספרים, הציור מתחיל להתגלות.

אין קישוטים או ציורים ממוסגרים ואין עציץ או פרח. זוהי דירה אחרי פרידה כפולה משני הגברים של חייה. יעקב, האבא המת. הגבר השני, עזב. בין הנסיעות היא חיה במיטה. הם אולי עוד נפגשים. פה ושם סקס תובעני ונואש. הצד השני במיטה מחוץ לתחום, כמו חדר של חייל נעדר.

לצד הטרולי פַּקֶט ווינסטון אדום בצלופן, ובבית אין מאפרה. דניאלה מרחרחת את תכולת הטרולי. קרז'נר לא מעשנת. מהבגדים הכהים הוסרו התוויות. בתיק הרחצה רֶסְקיוּ, מַאלוֹקְס, טַיְילִנוֹל, חפיסת גלולות כמעט ריקה והכול זר, באיטלקית. ויברטור זעיר על טבעת. ככה זה כשהפרטנר שלך למין לא תמיד זמין.

זוג נעלי עור מושתקות בסוליות גומי שהודבקו בתחתיתן.
שקית כביסה ממלון קרולוס, פירנצה. שני חוטיני שחורים וטישרט גדולה לשינה.
בכיס הטרולי כרטיסי ביקור, פרנצ'סקה טוסקאנו, רסטוריישן. כתובת בעיירה בּוּשִינֶה, בְּאַרֶצוֹ שבטוסקנה.

התמונה מתחדדת. הרסטורציה היא כיסוי. קרז'נר בזהות בדויה, בודדה בעיר זרה, בתפקיד מסוכן שכולל מעקב, אבא באדמה וחבר שקיים בעיקר בתמונה על המקרר.
בתחתית הארון שכבה לבנה דקה של אבק ומלבן כהה נקי, חמישים על שלושים. משהו חסר, לא הטרולי. מתחת למיטה רק תלתלי אבק.
זהו. עכשיו זה חד.
וייסהוף הוא וטרינר. המלבן הוא כלוב מנשא לחתול. על הטרולי מדבקת אל על 386. היא הגיעה בטיסה מרומא ונחתה לפני כשעתיים, נכנסה, שלפה משהו מהטרולי, לכדה את הג'ינג'י וטסה לוויסהוף. הם שם עכשיו.
וטרינר זה עניין קצר.
פחות מדקה ליציאה.

יש מודם. איפה הלפטופ?
לא בתנור, לא בארון המטבח. אז איפה, לעזאזל...
האלבומים! האלבום התחתון המשומש כבד, כמעט נשמט מידה. היא פותחת את הכריכה ובתוך חלל חתוך במרכז הדפים מונח לפטופ טושיבה דקיק. שְלַאק, היא לוחשת.
אין זמן.
בשירותים כלום. דניאלה נסוגה ומתקרבת אל דלת האמבטיה.
משהו פשוט מדי, קל מדי, ממולכד מדי. הווינסטון. רעש במחשבותיה. קצות אצבעותיה נוגעים בדלת.

ואז רוטט הטלפון בכיסה.
לבה שוב הולם בחוזקה, שגורמת לה לעצום עיניים. הדלת נפתחת, היא פוקחת עיניים. מולה עומד הגבר מהתמונה שעל המקרר. הוא בתחתונים ולוע האקדח שבידיו מכוון לראשה, ידה נשלחת אל הגְלוֹק שבנרתיק המותן. היא מספיקה לייצב אותו, אבל האקדח שלו רועם וקורע את אוזניה. היא מסיטה את ראשה אבל הפגיעה בצוואר איומה. צרחה נמלטת מפיה, האקדח שבידיה נרתע, תרמיל נפלט ונשמט אל הרצפה.
חושך כבד יורד.