משמעת של אלופים

1. סבלנות

לאט ובטוח מנצח את המרוץ. זה נשמע יותר טוב באנגלית, אני יודע, אבל תקף באותה מידה. מכיוון שמשמעת עצמית חזקה ויציבה נבנית לאורך זמן, כל ניסיון שלנו להעמיס על המערכת יותר מדי ומהר מדי מועד לכישלון צורב. כשאנשים מחליטים לעשות מהפך בחייהם ומציבים לעצמם מטרה, גם אם המטרה נעלה וחשובה ביותר וגם אם היא לחלוטין בת-השגה, אם הם לא מניחים לבנה אחר לבנה, בשיקול דעת ובסבלנות, סופו של המגדל לקרוס. אצל אנשים נחושים מאוד ייתכן שנראה הצלחה גדולה לתקופה מסוימת, אך כפי שרואים פעם אחר פעם, הקריסה היא בלתי נמנעת. החדשות הטובות הן שגם במקרה של נפילה, מי שכוח הרצון שלו חזק מספיק, ויש לו די אומץ כדי לאסוף את הרסיסים, יצליח הרבה יותר בסיבוב השני אם ישכיל להפיק לקחים. בתור מאמן ראיתי את זה קורה אין-ספור פעמים. בתחום הכושר, לדוגמה, יכול להתפתח ייאוש כשמפסיקים לראות תוצאות באותה מהירות שראינו בהתחלה, ואז כל האש שבה התחלנו את המסע מתחילה לדעוך. כמו כן, פציעה היא דבר סביר מאוד ואף כמעט בטוח למתאמן הממהר. כשהייתי נער בן חמש-עשרה התחלתי להתאמן בחדר הכושר, לא נהניתי מזה אבל ממש רציתי להצליח בזה. תמיד היה חשוב לי להיות חזק פיזית ומנטלית, וזה היה אתגר שהתחייבתי לעמוד בו. אומנם מגיל קטן התחריתי בג׳ודו ובאתלטיקה, אבל אחרי כמה שנים של הפסקה, חדר הכושר המשעמם והאימונים העצמאיים היו עבורי קשים מאוד. אני זוכר שבשנה הראשונה לא הייתי מצליח לסיים את האימון שהכתיב לי המאמן. בדרכי לחדר הכושר הייתה נופלת עליי עייפות איומה, הייתי פורש באמצע כמעט כל אימון, אבל ממשיך להגיע ארבע פעמים בשבוע בעקשנות. היה לי קשה עם זה שאני לא מסיים את המוטל עליי והתחלתי לחשוב שאני כנראה לא בחור חרוץ, אולי אני עצלן, אבל ידעתי שזה לא משנה, אהיה עקשן ואמשיך לגרור את עצמי קדימה בעקשנות. 
כעבור שנה הצלחתי להגיע לתוצאות יפות והרגשתי את טעם ההצלחה המתוק בחדר הכושר. רציתי לבחון את כוחי באתגר חדש, החלטתי להצטרף מחדש לקבוצת הג׳ודו שזנחתי ארבע שנים לפני כן. ההצטרפות לקבוצה, שהייתה מלאה בחברי נבחרת ישראל חזקים, מקצועיים ותחרותיים מאוד, נוסף על העובדה ששותפי לאימונים היה אחי נועד להט, שעתיד להילחם בארגון ה-UFC, לא עשו לי חיים קלים בכלל. שוב הגעתי למקום שאני לא מצליח לסיים את האימונים כמו שאר המתאמנים. היה לי מחסום פסיכולוגי ולא אפשרתי לעצמי לדחוף את עצמי יותר מדי חזק. כל הזמן שאלתי את עצמי, האם אני באמת עצלן? למה אני מפסיק את האימון לפני סופו? באותם ימים התחלתי להתאמן גם בריצות עם חבר שהתאמן לקראת גיוסו ליחידה קרבית והיה אצן די מנוסה. גם איתו לא הצלחתי לעמוד בקצב, ולא הצלחתי לסיים את כל הריצות. שוב אותם קולות דפקו בראשי, למה אני לא נותן מאה אחוז? מה קורה איתי? התעלמתי מכאבים בגוף, המשכתי להתמיד בג׳ודו, בחדר הכושר ובריצות. בכל סוף שבוע אחי נועד ואני היינו עורכים קרבות חופשיים לא קלים בבית, והתמדתי בכול בלי לשים לב כמה חזק אני מתאמן. 
יום אחד, כשנתקלתי בספרו של הרודן הקובני פידל קסטרו, הצצתי בו וראיתי פרק שכתב על צ׳ה גווארה. לא ידעתי עליו הרבה, אבל אהבתי את הסרט “דרום אמריקה על אופנוע״, ובחרתי לקרוא רק את הפרק הזה. זכור לי שקסטרו כתב על גווארה שהיה מנסה לכבוש הר געש גבוה במקסיקו בכל סוף שבוע בעקשנות, אבל מכיוון שהיה אסתמטי, מעולם לא הצליח, תמיד פרש באמצע ותמיד חזר לנסות שוב. מיד חשבתי בראשי, זה לא נחשב שהוא פרש, כי הוא תמיד המשיך להילחם. מאז שהגעתי לתובנה זו, הבנתי שאני בעצם מנצח בכל החזיתות, כי אני ממשיך להילחם בכל יום כל היום. הייתי מכריז בליבי בכל אימון שלא צלח: אני כמו צ׳ה גווארה, לעולם לא אפסיק להילחם, וזה מבחינתי הניצחון האמיתי. כשמלאו לי שבע-עשרה שנים הבנתי שההתמדה השתלמה, הרגשתי בתוכי שאני כמו אריה שואג ושלא איכנע לעולם, גם אם זה אומר להיות תקוע או להתקדם ממש לאט לפעמים. התחלתי לאמן וללמד את חבריי את כל אשר גיליתי. 
כשנכנסתי לעולם העסקים לפני שנים אחדות, נפלתי באותה מלכודת בדיוק. בצעירותי הייתי בחור תחרותי ורציתי לכבוש את עולם העסקים כפי שעשיתי בתחומים אחרים. על כן דרשתי מעצמי הרבה יותר משהיה ביכולתי לעשות באותו שלב של המסע. מרוב שכיוונתי גבוה ומיהרתי, פספסתי המון פרטים חשובים שלומדים בטירונות של כל מסע. יום אחד הכול השתנה. יחד עם חבר מקומי, ארגנו מסיבה קטנה בדירה יפה בהרים שמעל הוליווד, קליפורניה. תוך כדי שיחה גלוית לב, סיפרתי לו שאני עצבני ומתוסכל בצורה יוצאת דופן כבר תקופה ארוכה. באותו סוף שבוע הבנתי, בעזרתו, שאני עושה בדיוק את מה שאני מטיף לכל הלקוחות שלי לא לעשות. תודה לאל, עשיתי את השינוי הנדרש והחיים התחילו להגיב. בהתחלה לקוחות ואנשים נפתחו אליי יותר ואיתם גם הכסף והחיים הטובים. אתה לא יכול לטפס על האוורסט אם אתה נמצא ברמת גן, ישראל. בשלב הראשון תצטרך להגיע לנפאל! אם כן, אסור להוריד את גובה המטרות, אלא לכוון לשיפורים קטנים כל הדרך למעלה כל החיים. תסכול וכעס הם לא רגשות יצירתיים, צריך לשמוח וליהנות כל הדרך, בסבלנות. איך אני “ארחף כמו פרפר ואעקוץ כמו דבורה״ אם אני עצבני ומתוסכל? ככה אני בונה אלופים וככה את ואתה תהיו אלופים. מה שאנשים לא מבינים הוא שמעל הכול, חוסר סבלנות הוא כישלון של משמעת עצמית בפני עצמו, כנאמר: “מאסטר של סבלנות הוא המאסטר של החיים״.

תרגיל א׳
שב בעיניים עצומות וקח ארבע נשימות מרגיעות מהאף אל תוך הבטן התחתונה, ואז תנשוף לאט מהפה.
נסה להיזכר במשהו שלמדת או שהצלחת בו, שהיה נראה לך ממש מורכב בהתחלה והיה לך ספק אם תצליח. אולי שפה חדשה, לימודי נהיגה או כל דבר אחר. עכשיו קח עוד ארבע נשימות מרגיעות ותשלים עם העובדה שדברים טובים לוקחים זמן. מהיום יש לך סבלנות של סמוראי, וכל אשר תעשה בסבלנות — תצליח בו.