הרפתקאות בימי קורונה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרפתקאות בימי קורונה

הרפתקאות בימי קורונה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

צילה דגון

צילה דגון (נולדה ב 29 ביולי 1944, ט' באב ה'תש"ד) היא סופרת ומשוררת ישראלית. דגון החלה בכתיבה בגיל צעיר, ובגיל 16 פורסמו שיריה הראשונים בעיתונות היומית. ספרה הראשון "לחיות בתוך חלום", ספר פרוזה למבוגרים, ראה אור בשנת 1988 בהוצאת תמוז. במהלך השנים כתבה ופרסמה צילה דגון ספרים רבים, כולם בעברית, ביניהם ספרי פרוזה למבוגרים, ספרים לילדים ונוער וספרי שירה פרי עטה. אחדים מספריה הופקו לתוכניות רדיו וטלוויזיה ואף לסרט קולנוע. בנוסף לעיסוקה המרכזי כסופרת ומשוררת, דגון כותבת ומפרסמת כתבות, ראיונות, מאמרים רבים ושירים. כתביה ראו אור בין השאר בירחונים הספרותיים "מאזניים" ו"אפריון", בעיתונות היומית, בעיתונות המקומית והקהילתית ובמגזינים לילדים ונוער. כסופרת, היא מרצה בפני מבוגרים וילדים, על ספריה, מעבירה סדנאות לכתיבה יוצרת ומרצה בנושאי חינוך במסגרות שונות ברחבי הארץ.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mrxe9vm2

תקציר

קוראים לי מיקאלה, ואני שמחה לספר לכם על הרפתקאות מרגשות שקרו לי בתקופה המוזרה שעברה על העולם ועל הארץ שלנו. כשבכל מקום השתוללה מגפת הקורונה, וכולם נזהרו שלא להידבק, החלטתי שאני חייבת לחפש אי בים, מקום שבו לא נגעה המגפה.

כדי למצוא את המקום הנכון, זחלתי מתחת לאדמה כמו חפרפרת, עפתי על גבי ציפור ענקית בשמיים, הפלגתי בים, שחיתי עם סוסוני ים, רכבתי על גבי צב ים ענק, ופגשתי פרפרים, משמידי חיידקים, בגודל של ציפורים. לבסוף הגעתי לאי שבטח אף אחד עוד לא מכיר, חוץ ממני - האי של פיקאסו, אי שאין בו בכלל מחלות.

סיפור הרפתקאות כזה לא שמעתם מעולם. אחרי שתסיימו לקרוא את הספר, בטח גם אתם תרצו לראות את אותם המקומות הקסומים שאליהם הגעתי.

רוצים להכיר את האי ואת הדרך אליו? בבקשה, אתם מוזמנים לקרוא.

להתראות באי, מיקאלה.

פרק ראשון

פרק 1
האי שלי

בארץ רחוקה רחוקה, מעֵבר להרים ולמדבר אֵי-שם באמצע הים, יש אי מיוחד וקטן שאף אחד לא מכיר, ואני גיליתי את האי הזה אז מובן שהוא שלי. האי המיוחד והקטן שלי מוקף מים כחולים וקרירים ושמַיִם גבוהים גבוהים ואני חייבת למצוא אותו.

באי שלי הרחוק שמעֵבר לים גרים אנשים משונים שכמוֹתם לא מכיר העולם, כי האנשים שגרים שם, באי שלי, לא שמעו בכלל שיש מחלת קורונה בעולם. מחלה מוזרה ולא ידועה שאף אחד לא הכיר והיא כל כך ק-ט-נ-ט-נ-ה, שאי אפשר לראות אותה ולא לשמוע, לא לטעום ולא להריח אבל חייבים מאוד מאוד להיזהר ולהישמר ממנה כדי לא להידבק. זו ממש מחלה חדשה שאפילו הרופאים לא כל כך יודעים איך לרפּא אותה, אף על פי שכל הזמן מנסים למצוא לה תרופה, אבל עד אז ממש חייבים להיזהר ממנה.

מה דעתכם? כדאי לנסות להגיע לאי שלי? לאי הרחוק שנמצא מעֵבר להרים ולמדבר באמצע הים אי-שם. האי שלי שכולו מוקף ים ומעליו שמים גבוהים גבוהים ובו גרים אנשים קצת מוזרים, שאת מחלת הקורונה לא מַכּירים.

אז איך מגיעים לשם? צריך לחשוב היטב היטב, לתכנן ולנסות להצליח למצוא את הדרך לשם.

בשקט בשקט, כשכולם עדיין ישֵׁנים, לפני שהשמש התעוררה ושלחה קרן זוהרת ראשונה להאיר את העולם, החלטתי לצאת לדרך, למצוא את האי, כדי להבין איך זה ששם בכלל לא שמעו על המחלה הרעה שמסתובבת לה בעולם, ופוגעת במי שלא נשמר ונזהר ממנה, מחלת הקורונה.

כמו שאתם בטח יודעים, כבר הרבה ימים אסור לצאת מהבית, וכולם חייבים להיזהר מכולם שלא להידבק ולכן כל משפחה סגורה בבית שלה. בינתיים לא הולכים לעבודה וגם לא לבית הספר, אי אפשר להיפגש עם חברים וגם לא עם סבא וסבתא, שזה ממש הכי קשה לנו וגם להם.

אני לא יודעת איך זה אצלכם בבית, אבל בבית שלי כבר כמעט שאין לי מה לעשות, וכן, די משעמם לי, וגם די נמאס לשחק כל היום רק עם האחים שלי (אפילו שהם חמודים ‘כאילו‘), שעכשיו רק הם החברים שלי. קשה לי להחליט אם כדאי לשתף אותם בהחלטה שלי לנסות למצוא את האי שלי. מצד אחד זה די מעניין לנסות למצוא לבד את האי, אבל מצד שני זה יכול להיות גם די מסוכן, לנסוע לבד לחפש את האי הרחוק שנמצא אי-שם.

בינתיים החלטתי לא להחליט. בינתיים החלטתי להתכונן. ירדתי בשקט מהמיטה מנסה לא להרעיש, שאף אחד לא ישמע אותי וגם לא יריח ולא יתעורר. אני נזהרת לא להעיר את החתול והכלב שלי שיכולים להריח אותי יוצאת מהמיטה כי עכשיו גם הם גרים אִתנו בבית. בגלל הקורונה לא נותנים להם להסתובב לבד בשכונה, רק עם הורה מלווה שזה אבא או אימא שלי, או לפעמים אחי הגדול, או אחי השני הגדול ולפעמים מרשים גם לאחי התאום לצאת לטיול עם הכלב, זאת אומרת אתם יודעים בשביל שהוא יעשה... ברור לכם מה, נכון? כי הוא לא יכול לעשות בבית. זאת אומרת הוא יכול אבל אסור לו.

עכשיו אני אספּר לכם מי גר אִתי בבית.

צילה דגון

צילה דגון (נולדה ב 29 ביולי 1944, ט' באב ה'תש"ד) היא סופרת ומשוררת ישראלית. דגון החלה בכתיבה בגיל צעיר, ובגיל 16 פורסמו שיריה הראשונים בעיתונות היומית. ספרה הראשון "לחיות בתוך חלום", ספר פרוזה למבוגרים, ראה אור בשנת 1988 בהוצאת תמוז. במהלך השנים כתבה ופרסמה צילה דגון ספרים רבים, כולם בעברית, ביניהם ספרי פרוזה למבוגרים, ספרים לילדים ונוער וספרי שירה פרי עטה. אחדים מספריה הופקו לתוכניות רדיו וטלוויזיה ואף לסרט קולנוע. בנוסף לעיסוקה המרכזי כסופרת ומשוררת, דגון כותבת ומפרסמת כתבות, ראיונות, מאמרים רבים ושירים. כתביה ראו אור בין השאר בירחונים הספרותיים "מאזניים" ו"אפריון", בעיתונות היומית, בעיתונות המקומית והקהילתית ובמגזינים לילדים ונוער. כסופרת, היא מרצה בפני מבוגרים וילדים, על ספריה, מעבירה סדנאות לכתיבה יוצרת ומרצה בנושאי חינוך במסגרות שונות ברחבי הארץ.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mrxe9vm2

עוד על הספר

הרפתקאות בימי קורונה צילה דגון

פרק 1
האי שלי

בארץ רחוקה רחוקה, מעֵבר להרים ולמדבר אֵי-שם באמצע הים, יש אי מיוחד וקטן שאף אחד לא מכיר, ואני גיליתי את האי הזה אז מובן שהוא שלי. האי המיוחד והקטן שלי מוקף מים כחולים וקרירים ושמַיִם גבוהים גבוהים ואני חייבת למצוא אותו.

באי שלי הרחוק שמעֵבר לים גרים אנשים משונים שכמוֹתם לא מכיר העולם, כי האנשים שגרים שם, באי שלי, לא שמעו בכלל שיש מחלת קורונה בעולם. מחלה מוזרה ולא ידועה שאף אחד לא הכיר והיא כל כך ק-ט-נ-ט-נ-ה, שאי אפשר לראות אותה ולא לשמוע, לא לטעום ולא להריח אבל חייבים מאוד מאוד להיזהר ולהישמר ממנה כדי לא להידבק. זו ממש מחלה חדשה שאפילו הרופאים לא כל כך יודעים איך לרפּא אותה, אף על פי שכל הזמן מנסים למצוא לה תרופה, אבל עד אז ממש חייבים להיזהר ממנה.

מה דעתכם? כדאי לנסות להגיע לאי שלי? לאי הרחוק שנמצא מעֵבר להרים ולמדבר באמצע הים אי-שם. האי שלי שכולו מוקף ים ומעליו שמים גבוהים גבוהים ובו גרים אנשים קצת מוזרים, שאת מחלת הקורונה לא מַכּירים.

אז איך מגיעים לשם? צריך לחשוב היטב היטב, לתכנן ולנסות להצליח למצוא את הדרך לשם.

בשקט בשקט, כשכולם עדיין ישֵׁנים, לפני שהשמש התעוררה ושלחה קרן זוהרת ראשונה להאיר את העולם, החלטתי לצאת לדרך, למצוא את האי, כדי להבין איך זה ששם בכלל לא שמעו על המחלה הרעה שמסתובבת לה בעולם, ופוגעת במי שלא נשמר ונזהר ממנה, מחלת הקורונה.

כמו שאתם בטח יודעים, כבר הרבה ימים אסור לצאת מהבית, וכולם חייבים להיזהר מכולם שלא להידבק ולכן כל משפחה סגורה בבית שלה. בינתיים לא הולכים לעבודה וגם לא לבית הספר, אי אפשר להיפגש עם חברים וגם לא עם סבא וסבתא, שזה ממש הכי קשה לנו וגם להם.

אני לא יודעת איך זה אצלכם בבית, אבל בבית שלי כבר כמעט שאין לי מה לעשות, וכן, די משעמם לי, וגם די נמאס לשחק כל היום רק עם האחים שלי (אפילו שהם חמודים ‘כאילו‘), שעכשיו רק הם החברים שלי. קשה לי להחליט אם כדאי לשתף אותם בהחלטה שלי לנסות למצוא את האי שלי. מצד אחד זה די מעניין לנסות למצוא לבד את האי, אבל מצד שני זה יכול להיות גם די מסוכן, לנסוע לבד לחפש את האי הרחוק שנמצא אי-שם.

בינתיים החלטתי לא להחליט. בינתיים החלטתי להתכונן. ירדתי בשקט מהמיטה מנסה לא להרעיש, שאף אחד לא ישמע אותי וגם לא יריח ולא יתעורר. אני נזהרת לא להעיר את החתול והכלב שלי שיכולים להריח אותי יוצאת מהמיטה כי עכשיו גם הם גרים אִתנו בבית. בגלל הקורונה לא נותנים להם להסתובב לבד בשכונה, רק עם הורה מלווה שזה אבא או אימא שלי, או לפעמים אחי הגדול, או אחי השני הגדול ולפעמים מרשים גם לאחי התאום לצאת לטיול עם הכלב, זאת אומרת אתם יודעים בשביל שהוא יעשה... ברור לכם מה, נכון? כי הוא לא יכול לעשות בבית. זאת אומרת הוא יכול אבל אסור לו.

עכשיו אני אספּר לכם מי גר אִתי בבית.