פרגים של חמס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פרגים של חמס
הוספה למועדפים

פרגים של חמס

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

עורך הדין אלי עברון נולד כדור שני בירושלים בתחילת שנות החמישים. הינו בעל תארים אקדמאיים במזרחנות וגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב. דובר ערבית על בוריה כשפת עבודה ושפות נוספות. שירת שנים רבות במגוון תפקידים, ביחידות נבחרות של קהילת המודיעין הישראלית ובזרועות הביטחון השונות של המדינה ופרש לגמלאות כקצין בכיר. המהדורה הראשונה של הספר, שיצאה ב-2009, קיבלה המלצה מידי יועץ רוה"מ למלחמה בטרור לשעבר, תא"ל (מיל') מר יגאל כרמון.

תקציר

"פרגים של חמס" היא נובלה ספרותית מותחת ומרגשת העוסקת בסיכול טרור. הנובלה כתובה בשפה עשירה ואותנטית ומתארת אירועים אמיתיים מעולם הריגול כנגד הלוחמה בטרור ומהעשייה המשטרתית. 

עלילת הספר מתרחשת על רקע מבצע "צוק איתן", תקיפות חיל האוויר, ההפגנות על הגדר, טרור הבלונים והכרזת ארגון החמאס בדבר הנחתת מכת תגובה קשה על "האויב הציוני" בים, ביבשה ובאוויר. הסיפור חושף פן מיוחד ובלתי מוכר של ביצוע פיגועים רצחניים תוך שימוש בסמים מסוכנים, המשמשים כלי נשק של ממש. בחזית המאבק ניצבת דמותו של אורן, צבר מלח הארץ, שנפצע במהלך קורס טיס, מתגבר על פציעתו הקשה, ממשיך בשירות ולימים מוצב באיטליה כקצין איסוף של המוסד לתפקידים מיוחדים. מסביב וביחד עם הגיבור הצעיר, נפרשת במומחיות קשת של דמויות ריאליות מקהילת המודיעין הישראלית, המשטרה, והסוכנים המופעלים על ידם. בד בבד משרטט המחבר ביד אומן את דמויות רבי המחבלים, הטרוריסטים המתאבדים וסוחרי הסמים הבין-לאומיים, החוברים ביחד איתם ליצירת סאגת ה"פרגים של חמס".

לא מדובר בעוד ספר זיכרונות של יוצא השירותים החשאיים הישראליים, אלא ביצירת מופת מרתקת וקולחת, המבוססת על סיפור אמיתי ועל ניסיונו העשיר של המחבר, אלי עברון, בתחומי הריגול והבילוש בכלל וביחידות הארציות של משטרת ישראל בפרט. 

עורך הדין אלי עברון נולד כדור שני בירושלים בתחילת שנות החמישים. הינו בעל תארים אקדמאיים במזרחנות וגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב. דובר ערבית על בוריה כשפת עבודה ושפות נוספות. שירת שנים רבות במגוון תפקידים, ביחידות נבחרות של קהילת המודיעין הישראלית ובזרועות הביטחון השונות של המדינה ופרש לגמלאות כקצין בכיר. המהדורה הראשונה של הספר, שיצאה ב-2009, קיבלה המלצה מידי יועץ רוה"מ למלחמה בטרור לשעבר, תא"ל (מיל') מר יגאל כרמון.

פרק ראשון

1
פרגים עקובים של חמס 


ליל שחור כדיו ירד, רוח חודרת עצמות נשבה והקור איים לסדוק, כל פיסת עור חשופה. בזו אחר זו, חמקו הדמויות המכורבלות בגלימות מסורתיות שחורות וארוכות, כשהם נעים בנתיבים מתפלים, נסתרים מעין כל, בנבכי הפרדס החשוך בפאתי עזה. בלב העצים המתנועעים ברוח, בין שתי עמדות מקלע מוסוות היטב, נפער מכסה ברזל מעל לפתח בקרקע. הבאים, ניצבו אל מול לועי המקלעים הדרוכים, הזדהו בשם ובסיסמא והשתופפו אל בטן האדמה. בתום ספק הליכה על ארבע, ספק זחילה של כמאתיים מטרים, נגלה לעיניהם בונקר מבוצר, קירותיו מכוסים ביריעות ירוקות רקומות בפסוקי קוראן ורצפתו מרופדת בשטיחים וכריות הסבה. בפנים, כבר נוצר מעגל של דמויות ונצנצו עיניים שחורות ומבהיקות מפתחי הכפיות המלופפות וכובעי הגרב השחורים המכסים את פני היושבים. אחרוני הבאים הצטרפו בדממה מתוחה. 

מעגל הלוחמים נפתח וכשהוא שעון בימינו על קב הליכה, קם על 
רגליו נזאר אבן נזאר, התקדם בכבדות לעבר במה קטנה, נשען עליה בדרמטיות, הניף מעלה את אצבעות כף ידו השמאלית הפרושה ואת רחש הדיבור המהוסה של הגברים, החליפה דממה. "באיסם אללה אלרחמן אלרחים..." (בשם אללה הרחמן והרחום) החל אבן נזאר במילות תפילת "אלפתיחה".
הקהל חזר בעקבותיו בדבקות כהד, בעוד הוא מטפס ונעמד מעל למדרגת הבמה המוגבהת, ובסיום מילות התפילה, המתין לאחרון המתפללים והחל לשאת את דברו: 
"בשנת 1094 נרצח הקדוש נזאר, שהיה יורש העצר של שושלת האסלאם הקדושה שתחילתה בנביא מחמד, ישתבח שמו לעד. דמו של השאהיד, שהיה מיועד לרשת את אביו כח'ליף נשפך, ותקוותם של הכלבים המרצחים הייתה כי בכך ישימו את הקץ על השושלת הקדושה. המזימה הופרה ומותו של הקדוש, רק חיזק את האמונה בלב נאמניו הנזאריים, אשר המשיכו להניף את חרב האסלאם החדה. 

הוי אחי, אתם אשר כל אחד מכם, נבחר, חושל במשימות קשות, נבחן, ואושר אישית, נשלחתם להצטרף אלי לגדודי לוחמי הקודש של ג'יהאד החששיון הנזארי ולהישבע אמונים לקבוצה השאהידים החדשה, על שם השאהיד עבדאללה עזאם, אשר עומדת להכות בסרטן הציוני, ולעקור אותו מלב אדמת פלסטין הקדושה".

ג'יהאד החששיון הנזארי????????, נלחשה בקול מגומגם השאלה באפילה. אוסקוטטטט............. שקטטט!!!

הרעים אבן נזאר בקול מפתיע לגילו. סגרו פיותיכם ופתחו אוזניכם. מזה 950 שנה, מאז רצח השאהיד נזאר אבן ח'ליפת האסלאם, נקרא על שמו כל בן בכור במשפחתי. הסכיתו ושמעו את דבריו, החוזרים וקוראים אליכם במסע הדורות, ובמסורת העוברת במשפחתי מאב לבנו. מזרחה מכאן, על פסגת הרכס המושלג שמדרום לים הכספי, בלב ממלכת הנזאריים של פעם, רם נישא ובלתי ניתן לכיבוש, ניצב לו במשך מאות שנים, מבצר "אלמוות" האדיר, כאשר מעל לצריחיו מתנופפים בגאווה ברוח העזה, הדגלים הירוקים של ג'יהאד אללה הקדוש. שמו של המבצר ושמעם של לוחמי הקודש הנזאריים, אבירי החרב ואומני ההתנקשות החשאית, יצא למרחוק. עצם הזכרתם, העבירה חלחלה בליבם של הכופרים, והקפיאה את דמם בעורקיהם. כמוכם, כל הלוחמים הנזאריים, היו מתנדבים למלחמת הג'יהאד. מבצר "אלמוות" היה במשך 150 שנה לאחר רצח השאהיד נזאר, מרכז לפעילותם, במהלכן הפילו את חיתתם על כל העולם העתיק בשיטות הרצח והטרור בהן נקטו. שמם בלבד, די היה בו בכדי להטיל מורך לב בנפשם של הכופרים הצלבניים באל קודס (ירושלים) הכבושה. רבות דובר וסופר על חלקם של השאהידים שנודעו גם בשם "החששיון", בהובלת הניצחון בקרב חיטין, ובכיבוש אלקודס. "החששיון" הוא השם, שבו כונו הניזארים בפיהם של הכופרים הנוצרים הצלבניים, אשר כבשו בתקופה ההיא את פלסטין, וחלקים מסביבותיה בהר הלבנון ובעבר הירדן המזרחי. שם זה שהודבק להם על ידי אויבינו כגנאי במקורו, נועד לתארם כמכורים לחשיש, אשר נשלחו למשימותיהם, כשהם תחת השפעת הסמים, שניתנו להם כביכול בכדי לטשטש את פחדיהם. הכופרים הצלבנים שיבשו בפיותיהם העילגים, את השם הערבי "חששיון", ומכאן הגיעו למילה ASSASSIN, שמאז ועד היום נכנסה לשפות הכופרים אנגלית וצרפתית, כשמובנה הוא רוצח, מתנקש.

האמת אחרת היא. האגדה מספרת על גנים תלויים נהדרים, שהתנוססו לתפארת בליבו של מבצר "אלמוות". בוסתן חלומי, שכל הנכנס בשעריו מראה גן העדן וריחותיו, היכהו בכל חושיו. את הגן ונפלאות מזרקותיו המנגנות, הקימו למען הלוחמים, שחזרו עטורי ניצחון. שם, זכו לטעום כבר בעולם הזה ממנעמי גן העדן המצפה לשאהידים. בגן התמלאו כל משאלותיהם מידי שבויות יפיפיות ערומות, הם טבלו באמבטיות ריחניות, אכלו ושתו במשך ימים, ממיטב הארץ.

"תעיש אוסרת ג'יהאד חששיון אלנזאר" (יחי גדודי ג'יהאד חששיון אלנזאר), הרעים אבן נזאר בקול רם והמעגל ענה אחריו: "תעיש, תעיש..." 

מסורתנו המפוארת עומדת להכות פעם נוספת בכל כוחה, בצלבנים הכופרים החזירים האימפריאליסטיים, ובקופים בבני בריתם, ישראל והיהודים הציונים הנלוזים באשר הם. המשיך אבן נזאר. חרב ג'יהאד חששיון אלנזאר חזרה ונשלפה, והיא תהיה בידנו למאכלת אשר תשחט אותם. אללה בחכמתו, קילל את העמים הכופרים והרקובים והיכה אותם בהתמכרות לסמים, האוכלת בהם כל חלקה טובה. 

לא אטום ולא פאנטום!!! 
אנו מכריזים בזאת, כי הפרגים, כדם העמוק אדומים, הם שיהיו בידנו לנשק יום הדין!!!

מסביב לדובר, נראה מעגל של עיניים בורקות אחוזות התלהבות מדברי הקודש ומהמסורת בת מאות השנים. אך פה ושם, ולמרות האמונה העזה והמסירות העזה שבליבם, היו גם מי שאזכורם החוזר של הסמים המשכרים האסורים באסלאם, הביא למבט של ספק שנשקף מעיניהם, או שהשפילו מבטם במבוכה.

רואה אני כי יש מי מתוכנו הזקוקים עדיין לשכנוע נוסף, המשיך אבן נזאר, כשהוא קולט בזווית עינו את מבטיהם המושפלים של המהססים. באוזנם של אלה, חזר והרעים בקולו: המאבק בכופרים הצלבנים הוא מצווה עליונה מעין כמוה. במלחמת הקודש הזו, מוטלת חובה על המאמין, להשתמש בכל נשק שהוא, היכול להכרית מעל פני האדמה את אויבי האסלאם. הגדולה שבמכות אותה הנחית אללה סובחנו תעלא (יתברך שמו) על ראש הכופרים, היא מכת הסמים, ומצווה בידנו לחזק את מכתו פי שבע ושבעים ולהשתמש בחולשתם של אויבנו על מנת להשמידם.

אחי הלוחמים, עלינו לזכור היטב את לוחמי הויאטקונג, אשר עם נשקם הדל, הצליחו לנצח את המעצמה העולמית האימפריאליסטית האמריקאית, וגרשו אותה מארצם. הם עשו זאת בכוח אמונתם בצדקת הדרך והמאבק. אך לא פחות חשוב מכך, הם עשו זאת בין היתר, על ידי השחתת חיילי האויב החלשלושים, אשר נכנעו לפיתויי הסמים הקשים, ורבים מהם התמכרו לסם שסופק להם, על ידי הויאטקונג במחירי היצף.
נביא אללה ישתבח שמו, אסר עלינו באיסור חמור את השכרות על כל צורותיה. אויבנו החטאים עוברים על איסור זה ואנחנו ננצל את חולשתם. רק הקדוש והחזק שבלוחמי הג'יהאד, ורק הידיים הנקיות ביותר של המאמין האמיתי, יכולות להחזיק את הסם המשכר והממכר, לעמוד בפיתוייו ולהפוך אותו לנשק שיכה בכופרים. 

אחי וחברי לוחמי הקודש..., חזר והרעים קולו כשהוא שולח מבט בוחן לב וכליות, ישירות לעיני המאזינים לו הנשואות למוצא פיו. גדודי קודש אלה אשר אליהם הצטרפתם היום, פועלים בתיאום מלא עם גיבורי חיזבאללה בלבנון, עם שליחי אללה של אחינו בן לאדן ישתבח שמו, בכל רחבי העולם וכמובן, בתיאום מלא ובברכת מפקדת החמאס שלנו וכל יתר גדודי הג'יהאד של משחררי עזה, מהכיבוש הציוני הכופר. אחי לוחמי הג'יהאד, עומדים אנו בפתחו של עידן חדש. המזימה כנגד העם הפלסטינאי, הגיעה לשיאים חדשים בהתקפה נפשעת שהכופרים קראו לה "צוק איתן". השבח לאל, ההתקפה נכשלה וכך גם נכשלו התקיפות האוויריות של הציונים בני הכלבים. תקיפות שכוונו כנגד נשים, זקנים וילדים והכול מפחד מפני גבורת לוחמינו האמיצים. כך גם נכשלו, כל התקפותיהם, כנגד בני עמנו הגיבורים, המפגינים על גדרות הכיבוש הנפשע ומחרפים את נפשם, אל מול הטנקים והתותחים, של בני הקופים היהודים. 

הוי אחי, פיתחו את לבבכם והקשיבו עתה, למשנתו הקדושה של השהיד בן עמנו וארצנו, אל דוקטור עבדאללה עזאם, שהיה חברו בנפש, של מנהיג הג'יהאד הדגול אוסאמה בן לאדן. מישנה אסלאמית קדושה, אשר תהיה כנר המונח לרגליכם. וכה אמר השהיד עזאם: 
"אחי המוסלמים, על הג'יהאד תהיה תפארתכם, ומהות חייכם וקיומם, תכליתה האחת היא לשחרר את האדמה הקדושה במלחמת הקודש.
אין לכם שום ערך עלי אדמות, אלא אם כן תשמידו את כל הציבור המושחת של השליטים העריצים, ואת כל הכופרים ובני העוולה. הכו בהם בכל אשר תמצאום. נצלו את חולשותיהם, והשמידום. דעו לכם, כי אלה המתייראים מעתיד נשמת המאמין, אשר חלקי גופו פוזרו לכל עבר, כאשר עלה השמימה בפוצצו עצמו בעת לחימתו בכופרים, הרי שהם משלים את עצמם, ולחינם נוטעים הם מורך בליבם, שכן אין הם מבינים לאשורה את מהותה האמיתית של דתנו זו.
אכן, יראת הכבוד למטיפי דת האסלאם, עוצמת בשורת האסלאם ותהילת המוסלמים לא יתממשו לעולם, ללא לחימה בכופרים, כדברי הנביא מחמד: "אללה עקור יעקור מליבותיכם את מורך הלב, בעוד אשר הוא נטוע ייטע בלבבות אויביכם את היראה מפניכם". ואז שומעיו שאלו אותו: "שליח אללה, מהו בעצם אותו מורך לב?"; השיב להם הנביא: "אהבת הבלי העולם הזה, לעומת "הסלידה מהלחימה" למען עקרונות האסלאם". 
בציטטות אלה של דברי הנביא, סיים את דבריו, כשהוא מגביר קולו, מניף ידיו מעלה מעלה וזקנו מתנופף לו, תוך כדי שורת קריאות אללה אכבר, והקהל קם על רגליו וחוזר אחריו בהתלהבות. 

קום, וחבר את מסורתנו המפוארת מהעבר אל ההווה. פנה אבן נזאר אל דמות, שישבה בפאתי המערה. למשמע הדברים, התרומם על רגליו גבר עב זקן שחור כפחם, מעוטר במרכז סנטרו בניצני שיבה, לבוש כמנהג האפגאנים, על חזהו חגורות צולבות של כדורים, נושא קלצ'ניקוב על כתפו, חגור אקדח ושורה של פאוצ'ים, למותניו.
מתוך הצ'ימידן שלפניו, שלף מקרן. חיבר אותו אל הגנראטור שניצב ליד הקיר, הפעיל אותו, פתח חצובה שהייתה זרוקה על יד הקיר הרחוק של הבונקר ומתח עליה מסך. על המסך החלה לרצד אורה של מנורת המקרן, כשהיא מאריכה ומרקידה על קירות החלל המבוצר, את צללי החבורה וכלי נשקם.
שמי אבו סעיד. הציג הגבר את עצמו בכינויו, ואני אהיה קצין המבצעים שלכם. נביא אללה ישתבח שמו, אסר עלינו באיסור חמור את השכרות על כל צורותיה. אויבנו הכופרים הנהנתנים עוברים על איסור זה ואנחנו ננצל את חולשתם. כפי שאמר לכם מנהיגנו הדגול, רק הקדוש והחזק שבלוחמי הג'יהאד, יכול לעמוד בפיתויי הסם המשכר ולהפוך אותו לנשק יום הדין. הטיפש, מנסה הכול על עצמו, והחכם לומד מניסיונם של אחרים, ומתרחק מהסמים האסורים, המשיך אבו סעיד, כשהוא מתחיל בהפעלת המקרן. 

על המסך נראו תמונות מהפינוי האמריקאי מווייטנאם ואבו סעיד החל מדקלם בקול משולהב, כשהוא חוזר על דברי המנהיג ומוסיף עליהם: 
התבוסה האמריקאית באה, לאחר שחיילי האויב החלשלושים, נכנעו לפיתויי ההרואין, ורבים מהם התמכרו לסם הממכר שסופק להם, על ידי הווייטקונג במחירים זולים מאוד. האימפריאליסטים האמריקאים, שכחו בווייטנאם, את מה שחבריהם ובני בריתם הכלבים הבריטיים עשו לעם הסיני, באותו אזור עצמו במאות הקודמות. היה זה כאשר "החברה הבריטית למזרח הודו" השתמשה באופיום לשם הרחבת ההשפעה והשליטה הבריטית, ברחבי האימפריה הקיסרית של סין. 
על המסך החלו מוקרנות תמונות "ממלחמות האופיום" בין סין הקיסרית לבריטים, והדובר המשיך בנאומו:
הוי אחי המאמינים, הביטו כיצד דווקא בסין הקיסרית, ממנה יצא אחר כך האופיום והפך להרואין, שהכה בחיילים האמריקאיים, דווקא שם במולדתו, גרם גידול פרגי האופיום, למלחמות ושינה את מהלך ההיסטוריה. 
כבר במאה ה-16 החלה סין לסחור עם הכופרים מאירופה. הבריטים, שמרכז האימפריה והכיבושים האסיאתיים שלהם היה אז בהודו, ייבאו מסין תה ומשי בכמויות גדולות ושילמו עבורם במטילי זהב. בשנת 1750 הם הקימו את "חברת הודו המזרחית", שניהלה מהודו את המסחר האימפריאליסטי בכל אסיה. חברה זו, הפכה לגורם מרכזי בהפצת האופיום לסין, כאשר הביאה 70 טון אופיום מבנגל לסין, והשתמשה בו לתשלום עבור הסחורות, במקום בזהב. האופיום היה אסור אז לשימוש בסין עצמה, בצו מלכותי של הקיסר. אך חרף זאת, הציפו הכלבים הבריטים, את סין באופיום, והמוני הסינים התמכרו לסם ששטף את המדינה.

כשהורה הקיסר הסיני להשמיד את תיבות האופיום, הטיל הצבא הבריטי מצור על מחוז קנטון ואיים על עיר הבירה בייג'ינג. הכלבים הצלבניים, טענו בצביעותם המאפיינת אותם עד לעצם היום הזה, כי זו זכותם 
לסחור בכל מקום שירצו, להפיץ כל סוג סחורה, ולהפעיל כוח צבאי כדי לפתוח "שווקים סגורים". המסחר הבריטי בסמים, כלל מאמץ שטני מתוכנן לערעור המשטר הקיסרי והסדר החברתי בסין, כסרטן המתפשט ואוכל את אומת הסינים מבפנים, והוביל ל"מלחמות האופיום" שהתרחשו באמצע המאה ה-19. במלחמה הזאת הצליחו הכלבים הבריטיים הכופרים, בכוח הטכנולוגיה העדיפה שלהם, בכיבושה הכלכלי קולוניאלי של 
סין. 

רבותי, אין אח ורע בהיסטוריה, להיקף הרעלת האוכלוסין על ידי 
הכובש האימפריאליסטי האכזר. לפי הנתונים שלהם עצמם, הרי שבשנת 1906 הייתה 27% מן האוכלוסייה הבוגרת בסין מכורה לאופיום. זכרו נא אחי לוחמי הקודש, את הציניות המפלצתית של האימפריאליזם, ואל תשכחו אותה. אנחנו עומדים להכות בהם בנשקם שלהם, לנוון אותם ולהרוס אותם מבפנים עם הסמים, ולהשיב להם כגמולם. תכביר!!! אללה אכבר!!!
אללה אכבר, החרו וחזרו אחריו בקולות משולהבים.

כל אחד מכם, ישא מהיום והלאה, את סמל פרח הפרג, חרוט בבשרו וצרוב בעמקי לבבו. זכרו אחי גיבורי הקודש כי ההרואין, לא זו בלבד שיסמם את הציונים המנוונים, אלא יזרים הון רב מכספי הכלבים הכופרים, למימון של פעולות גדודי הקודש שלנו ושל כלל אחינו גיבורי החמאס באשר הם. אחי, מצווה כפולה ומכופלת היא, לסממם את בני הקופים הציונים הארורים ולהפוך את כספם של הכלבים הכופרים, לנשק יום הדין אשר יכה בהם ויכרית אותם מעל לפני האדמה. לא בכדי, השתלט כבר אחינו גיבור הג'יהאד העולמי בן לאדן על שדות הפרגים של אפגניסטאן והוא שולח משם את מטעני המוות הלבן המכרסמים בכל פה באושיות המפלצת האמריקאית. גם גיבורי החיזבאללה השכילו להפוך את בקעת הלבנון לאסם פרי המוות של הכופרים ולבאר "הנפט הלבן" למימון מלחמת גבורתם בכובש 
הציוני. 
הדובר עשה הפסקה בנאומו, כחכח בגרונו והתבונן בלוחמים הצופים תוך כדי קריאות זעם, בקולאז' תמונות של סרטים "המתעדים" מעשי "טבח", כלשון הקריין, של אוכלוסיה בעיראק, בהפצצות מהאוויר ובירי ישיר, תמונות הרס והרג ממלחמת לבנון האחרונה מההפצצות האחרונות של צה"ל ברצועת עזה, ומחזות של המוני גופות מוסלמים, ילדים ונשים מרוטשות. בגמר הסרטון הקצר, עלתה על המסך שקופית של מצגת והדובר לקח בידו "מטה מנהיגות" וניצב בצד המסך.


"גדודי השאהיד עבדאללה אלעזאם — המג'מועה הקדושה של אלנזאר"

אמרה הכותרת עליה הצביע במטהו.
"המטרה" 
אמרה הכותרת הבאה: 
לנצל את חולשת האימפריאליזם והציונות לסמים מממכרים, ולרתום אותה למלחמת הג'יהאד בכלבים הכופרים ובבני בריתם.
"ההלכה האסלאמית"
למרות שהשיעה אינה דרכנו, בחרנו להביא את דברי אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, מנהיג המהפכה האסלאמית ומניף דגל הג'יהאד הירוק באיראן, הקדוש חומייני, שנתן הכשר לאופיום ולהרואין, המופקים בלבנון בחבל ארץ הבקאע, הלוא היא בקעת הלבנון, על ידי אנשי החיזבאללה. חומייני הנחה, בדבריו את הארגון הקדוש הזה, להפיק סמים קשים, במטרה להחדירם לישראל ולארה"ב, ולפגוע בכך באויבי המהפכה האסלאמית. 

הלך בעקבותיו, השיח׳ ופוסק ההלכה הלבנוני זועבי אל טופאלי, והוציא פתווה (פסק הלכה), המצדיקה את גידול הסמים, הפקתם והמסחר בהם על ידי בני עדתו השיעים בשני נימוקים: 
האחד — זו כמעט הדרך היחידה שנותרה להם על מנת להתפרנס בכבוד מחקלאות,
והשני והחשוב מבין השניים — "פעילות זו הינה מוצדקת מאחר והסמים נמכרים לכופרים בישראל, ארה"ב ומדינות המערב, ומביאים להחלשת האויבים של האסלאם". 

ושוב פתח הדובר בסדרת קריאות משלהבות: "אלהה הוא אכבר... ", והקהל עונה אחריו, מנופף בכלי הנשק שלו וקם על רגליו, לסדרה ארוכה ומתמשכת של קריאות תכביר קצובות, הולכות ומתחזקות... 

עורך הדין אלי עברון נולד כדור שני בירושלים בתחילת שנות החמישים. הינו בעל תארים אקדמאיים במזרחנות וגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב. דובר ערבית על בוריה כשפת עבודה ושפות נוספות. שירת שנים רבות במגוון תפקידים, ביחידות נבחרות של קהילת המודיעין הישראלית ובזרועות הביטחון השונות של המדינה ופרש לגמלאות כקצין בכיר. המהדורה הראשונה של הספר, שיצאה ב-2009, קיבלה המלצה מידי יועץ רוה"מ למלחמה בטרור לשעבר, תא"ל (מיל') מר יגאל כרמון.

עוד על הספר

פרגים של חמס אלי עברון

1
פרגים עקובים של חמס 


ליל שחור כדיו ירד, רוח חודרת עצמות נשבה והקור איים לסדוק, כל פיסת עור חשופה. בזו אחר זו, חמקו הדמויות המכורבלות בגלימות מסורתיות שחורות וארוכות, כשהם נעים בנתיבים מתפלים, נסתרים מעין כל, בנבכי הפרדס החשוך בפאתי עזה. בלב העצים המתנועעים ברוח, בין שתי עמדות מקלע מוסוות היטב, נפער מכסה ברזל מעל לפתח בקרקע. הבאים, ניצבו אל מול לועי המקלעים הדרוכים, הזדהו בשם ובסיסמא והשתופפו אל בטן האדמה. בתום ספק הליכה על ארבע, ספק זחילה של כמאתיים מטרים, נגלה לעיניהם בונקר מבוצר, קירותיו מכוסים ביריעות ירוקות רקומות בפסוקי קוראן ורצפתו מרופדת בשטיחים וכריות הסבה. בפנים, כבר נוצר מעגל של דמויות ונצנצו עיניים שחורות ומבהיקות מפתחי הכפיות המלופפות וכובעי הגרב השחורים המכסים את פני היושבים. אחרוני הבאים הצטרפו בדממה מתוחה. 

מעגל הלוחמים נפתח וכשהוא שעון בימינו על קב הליכה, קם על 
רגליו נזאר אבן נזאר, התקדם בכבדות לעבר במה קטנה, נשען עליה בדרמטיות, הניף מעלה את אצבעות כף ידו השמאלית הפרושה ואת רחש הדיבור המהוסה של הגברים, החליפה דממה. "באיסם אללה אלרחמן אלרחים..." (בשם אללה הרחמן והרחום) החל אבן נזאר במילות תפילת "אלפתיחה".
הקהל חזר בעקבותיו בדבקות כהד, בעוד הוא מטפס ונעמד מעל למדרגת הבמה המוגבהת, ובסיום מילות התפילה, המתין לאחרון המתפללים והחל לשאת את דברו: 
"בשנת 1094 נרצח הקדוש נזאר, שהיה יורש העצר של שושלת האסלאם הקדושה שתחילתה בנביא מחמד, ישתבח שמו לעד. דמו של השאהיד, שהיה מיועד לרשת את אביו כח'ליף נשפך, ותקוותם של הכלבים המרצחים הייתה כי בכך ישימו את הקץ על השושלת הקדושה. המזימה הופרה ומותו של הקדוש, רק חיזק את האמונה בלב נאמניו הנזאריים, אשר המשיכו להניף את חרב האסלאם החדה. 

הוי אחי, אתם אשר כל אחד מכם, נבחר, חושל במשימות קשות, נבחן, ואושר אישית, נשלחתם להצטרף אלי לגדודי לוחמי הקודש של ג'יהאד החששיון הנזארי ולהישבע אמונים לקבוצה השאהידים החדשה, על שם השאהיד עבדאללה עזאם, אשר עומדת להכות בסרטן הציוני, ולעקור אותו מלב אדמת פלסטין הקדושה".

ג'יהאד החששיון הנזארי????????, נלחשה בקול מגומגם השאלה באפילה. אוסקוטטטט............. שקטטט!!!

הרעים אבן נזאר בקול מפתיע לגילו. סגרו פיותיכם ופתחו אוזניכם. מזה 950 שנה, מאז רצח השאהיד נזאר אבן ח'ליפת האסלאם, נקרא על שמו כל בן בכור במשפחתי. הסכיתו ושמעו את דבריו, החוזרים וקוראים אליכם במסע הדורות, ובמסורת העוברת במשפחתי מאב לבנו. מזרחה מכאן, על פסגת הרכס המושלג שמדרום לים הכספי, בלב ממלכת הנזאריים של פעם, רם נישא ובלתי ניתן לכיבוש, ניצב לו במשך מאות שנים, מבצר "אלמוות" האדיר, כאשר מעל לצריחיו מתנופפים בגאווה ברוח העזה, הדגלים הירוקים של ג'יהאד אללה הקדוש. שמו של המבצר ושמעם של לוחמי הקודש הנזאריים, אבירי החרב ואומני ההתנקשות החשאית, יצא למרחוק. עצם הזכרתם, העבירה חלחלה בליבם של הכופרים, והקפיאה את דמם בעורקיהם. כמוכם, כל הלוחמים הנזאריים, היו מתנדבים למלחמת הג'יהאד. מבצר "אלמוות" היה במשך 150 שנה לאחר רצח השאהיד נזאר, מרכז לפעילותם, במהלכן הפילו את חיתתם על כל העולם העתיק בשיטות הרצח והטרור בהן נקטו. שמם בלבד, די היה בו בכדי להטיל מורך לב בנפשם של הכופרים הצלבניים באל קודס (ירושלים) הכבושה. רבות דובר וסופר על חלקם של השאהידים שנודעו גם בשם "החששיון", בהובלת הניצחון בקרב חיטין, ובכיבוש אלקודס. "החששיון" הוא השם, שבו כונו הניזארים בפיהם של הכופרים הנוצרים הצלבניים, אשר כבשו בתקופה ההיא את פלסטין, וחלקים מסביבותיה בהר הלבנון ובעבר הירדן המזרחי. שם זה שהודבק להם על ידי אויבינו כגנאי במקורו, נועד לתארם כמכורים לחשיש, אשר נשלחו למשימותיהם, כשהם תחת השפעת הסמים, שניתנו להם כביכול בכדי לטשטש את פחדיהם. הכופרים הצלבנים שיבשו בפיותיהם העילגים, את השם הערבי "חששיון", ומכאן הגיעו למילה ASSASSIN, שמאז ועד היום נכנסה לשפות הכופרים אנגלית וצרפתית, כשמובנה הוא רוצח, מתנקש.

האמת אחרת היא. האגדה מספרת על גנים תלויים נהדרים, שהתנוססו לתפארת בליבו של מבצר "אלמוות". בוסתן חלומי, שכל הנכנס בשעריו מראה גן העדן וריחותיו, היכהו בכל חושיו. את הגן ונפלאות מזרקותיו המנגנות, הקימו למען הלוחמים, שחזרו עטורי ניצחון. שם, זכו לטעום כבר בעולם הזה ממנעמי גן העדן המצפה לשאהידים. בגן התמלאו כל משאלותיהם מידי שבויות יפיפיות ערומות, הם טבלו באמבטיות ריחניות, אכלו ושתו במשך ימים, ממיטב הארץ.

"תעיש אוסרת ג'יהאד חששיון אלנזאר" (יחי גדודי ג'יהאד חששיון אלנזאר), הרעים אבן נזאר בקול רם והמעגל ענה אחריו: "תעיש, תעיש..." 

מסורתנו המפוארת עומדת להכות פעם נוספת בכל כוחה, בצלבנים הכופרים החזירים האימפריאליסטיים, ובקופים בבני בריתם, ישראל והיהודים הציונים הנלוזים באשר הם. המשיך אבן נזאר. חרב ג'יהאד חששיון אלנזאר חזרה ונשלפה, והיא תהיה בידנו למאכלת אשר תשחט אותם. אללה בחכמתו, קילל את העמים הכופרים והרקובים והיכה אותם בהתמכרות לסמים, האוכלת בהם כל חלקה טובה. 

לא אטום ולא פאנטום!!! 
אנו מכריזים בזאת, כי הפרגים, כדם העמוק אדומים, הם שיהיו בידנו לנשק יום הדין!!!

מסביב לדובר, נראה מעגל של עיניים בורקות אחוזות התלהבות מדברי הקודש ומהמסורת בת מאות השנים. אך פה ושם, ולמרות האמונה העזה והמסירות העזה שבליבם, היו גם מי שאזכורם החוזר של הסמים המשכרים האסורים באסלאם, הביא למבט של ספק שנשקף מעיניהם, או שהשפילו מבטם במבוכה.

רואה אני כי יש מי מתוכנו הזקוקים עדיין לשכנוע נוסף, המשיך אבן נזאר, כשהוא קולט בזווית עינו את מבטיהם המושפלים של המהססים. באוזנם של אלה, חזר והרעים בקולו: המאבק בכופרים הצלבנים הוא מצווה עליונה מעין כמוה. במלחמת הקודש הזו, מוטלת חובה על המאמין, להשתמש בכל נשק שהוא, היכול להכרית מעל פני האדמה את אויבי האסלאם. הגדולה שבמכות אותה הנחית אללה סובחנו תעלא (יתברך שמו) על ראש הכופרים, היא מכת הסמים, ומצווה בידנו לחזק את מכתו פי שבע ושבעים ולהשתמש בחולשתם של אויבנו על מנת להשמידם.

אחי הלוחמים, עלינו לזכור היטב את לוחמי הויאטקונג, אשר עם נשקם הדל, הצליחו לנצח את המעצמה העולמית האימפריאליסטית האמריקאית, וגרשו אותה מארצם. הם עשו זאת בכוח אמונתם בצדקת הדרך והמאבק. אך לא פחות חשוב מכך, הם עשו זאת בין היתר, על ידי השחתת חיילי האויב החלשלושים, אשר נכנעו לפיתויי הסמים הקשים, ורבים מהם התמכרו לסם שסופק להם, על ידי הויאטקונג במחירי היצף.
נביא אללה ישתבח שמו, אסר עלינו באיסור חמור את השכרות על כל צורותיה. אויבנו החטאים עוברים על איסור זה ואנחנו ננצל את חולשתם. רק הקדוש והחזק שבלוחמי הג'יהאד, ורק הידיים הנקיות ביותר של המאמין האמיתי, יכולות להחזיק את הסם המשכר והממכר, לעמוד בפיתוייו ולהפוך אותו לנשק שיכה בכופרים. 

אחי וחברי לוחמי הקודש..., חזר והרעים קולו כשהוא שולח מבט בוחן לב וכליות, ישירות לעיני המאזינים לו הנשואות למוצא פיו. גדודי קודש אלה אשר אליהם הצטרפתם היום, פועלים בתיאום מלא עם גיבורי חיזבאללה בלבנון, עם שליחי אללה של אחינו בן לאדן ישתבח שמו, בכל רחבי העולם וכמובן, בתיאום מלא ובברכת מפקדת החמאס שלנו וכל יתר גדודי הג'יהאד של משחררי עזה, מהכיבוש הציוני הכופר. אחי לוחמי הג'יהאד, עומדים אנו בפתחו של עידן חדש. המזימה כנגד העם הפלסטינאי, הגיעה לשיאים חדשים בהתקפה נפשעת שהכופרים קראו לה "צוק איתן". השבח לאל, ההתקפה נכשלה וכך גם נכשלו התקיפות האוויריות של הציונים בני הכלבים. תקיפות שכוונו כנגד נשים, זקנים וילדים והכול מפחד מפני גבורת לוחמינו האמיצים. כך גם נכשלו, כל התקפותיהם, כנגד בני עמנו הגיבורים, המפגינים על גדרות הכיבוש הנפשע ומחרפים את נפשם, אל מול הטנקים והתותחים, של בני הקופים היהודים. 

הוי אחי, פיתחו את לבבכם והקשיבו עתה, למשנתו הקדושה של השהיד בן עמנו וארצנו, אל דוקטור עבדאללה עזאם, שהיה חברו בנפש, של מנהיג הג'יהאד הדגול אוסאמה בן לאדן. מישנה אסלאמית קדושה, אשר תהיה כנר המונח לרגליכם. וכה אמר השהיד עזאם: 
"אחי המוסלמים, על הג'יהאד תהיה תפארתכם, ומהות חייכם וקיומם, תכליתה האחת היא לשחרר את האדמה הקדושה במלחמת הקודש.
אין לכם שום ערך עלי אדמות, אלא אם כן תשמידו את כל הציבור המושחת של השליטים העריצים, ואת כל הכופרים ובני העוולה. הכו בהם בכל אשר תמצאום. נצלו את חולשותיהם, והשמידום. דעו לכם, כי אלה המתייראים מעתיד נשמת המאמין, אשר חלקי גופו פוזרו לכל עבר, כאשר עלה השמימה בפוצצו עצמו בעת לחימתו בכופרים, הרי שהם משלים את עצמם, ולחינם נוטעים הם מורך בליבם, שכן אין הם מבינים לאשורה את מהותה האמיתית של דתנו זו.
אכן, יראת הכבוד למטיפי דת האסלאם, עוצמת בשורת האסלאם ותהילת המוסלמים לא יתממשו לעולם, ללא לחימה בכופרים, כדברי הנביא מחמד: "אללה עקור יעקור מליבותיכם את מורך הלב, בעוד אשר הוא נטוע ייטע בלבבות אויביכם את היראה מפניכם". ואז שומעיו שאלו אותו: "שליח אללה, מהו בעצם אותו מורך לב?"; השיב להם הנביא: "אהבת הבלי העולם הזה, לעומת "הסלידה מהלחימה" למען עקרונות האסלאם". 
בציטטות אלה של דברי הנביא, סיים את דבריו, כשהוא מגביר קולו, מניף ידיו מעלה מעלה וזקנו מתנופף לו, תוך כדי שורת קריאות אללה אכבר, והקהל קם על רגליו וחוזר אחריו בהתלהבות. 

קום, וחבר את מסורתנו המפוארת מהעבר אל ההווה. פנה אבן נזאר אל דמות, שישבה בפאתי המערה. למשמע הדברים, התרומם על רגליו גבר עב זקן שחור כפחם, מעוטר במרכז סנטרו בניצני שיבה, לבוש כמנהג האפגאנים, על חזהו חגורות צולבות של כדורים, נושא קלצ'ניקוב על כתפו, חגור אקדח ושורה של פאוצ'ים, למותניו.
מתוך הצ'ימידן שלפניו, שלף מקרן. חיבר אותו אל הגנראטור שניצב ליד הקיר, הפעיל אותו, פתח חצובה שהייתה זרוקה על יד הקיר הרחוק של הבונקר ומתח עליה מסך. על המסך החלה לרצד אורה של מנורת המקרן, כשהיא מאריכה ומרקידה על קירות החלל המבוצר, את צללי החבורה וכלי נשקם.
שמי אבו סעיד. הציג הגבר את עצמו בכינויו, ואני אהיה קצין המבצעים שלכם. נביא אללה ישתבח שמו, אסר עלינו באיסור חמור את השכרות על כל צורותיה. אויבנו הכופרים הנהנתנים עוברים על איסור זה ואנחנו ננצל את חולשתם. כפי שאמר לכם מנהיגנו הדגול, רק הקדוש והחזק שבלוחמי הג'יהאד, יכול לעמוד בפיתויי הסם המשכר ולהפוך אותו לנשק יום הדין. הטיפש, מנסה הכול על עצמו, והחכם לומד מניסיונם של אחרים, ומתרחק מהסמים האסורים, המשיך אבו סעיד, כשהוא מתחיל בהפעלת המקרן. 

על המסך נראו תמונות מהפינוי האמריקאי מווייטנאם ואבו סעיד החל מדקלם בקול משולהב, כשהוא חוזר על דברי המנהיג ומוסיף עליהם: 
התבוסה האמריקאית באה, לאחר שחיילי האויב החלשלושים, נכנעו לפיתויי ההרואין, ורבים מהם התמכרו לסם הממכר שסופק להם, על ידי הווייטקונג במחירים זולים מאוד. האימפריאליסטים האמריקאים, שכחו בווייטנאם, את מה שחבריהם ובני בריתם הכלבים הבריטיים עשו לעם הסיני, באותו אזור עצמו במאות הקודמות. היה זה כאשר "החברה הבריטית למזרח הודו" השתמשה באופיום לשם הרחבת ההשפעה והשליטה הבריטית, ברחבי האימפריה הקיסרית של סין. 
על המסך החלו מוקרנות תמונות "ממלחמות האופיום" בין סין הקיסרית לבריטים, והדובר המשיך בנאומו:
הוי אחי המאמינים, הביטו כיצד דווקא בסין הקיסרית, ממנה יצא אחר כך האופיום והפך להרואין, שהכה בחיילים האמריקאיים, דווקא שם במולדתו, גרם גידול פרגי האופיום, למלחמות ושינה את מהלך ההיסטוריה. 
כבר במאה ה-16 החלה סין לסחור עם הכופרים מאירופה. הבריטים, שמרכז האימפריה והכיבושים האסיאתיים שלהם היה אז בהודו, ייבאו מסין תה ומשי בכמויות גדולות ושילמו עבורם במטילי זהב. בשנת 1750 הם הקימו את "חברת הודו המזרחית", שניהלה מהודו את המסחר האימפריאליסטי בכל אסיה. חברה זו, הפכה לגורם מרכזי בהפצת האופיום לסין, כאשר הביאה 70 טון אופיום מבנגל לסין, והשתמשה בו לתשלום עבור הסחורות, במקום בזהב. האופיום היה אסור אז לשימוש בסין עצמה, בצו מלכותי של הקיסר. אך חרף זאת, הציפו הכלבים הבריטים, את סין באופיום, והמוני הסינים התמכרו לסם ששטף את המדינה.

כשהורה הקיסר הסיני להשמיד את תיבות האופיום, הטיל הצבא הבריטי מצור על מחוז קנטון ואיים על עיר הבירה בייג'ינג. הכלבים הצלבניים, טענו בצביעותם המאפיינת אותם עד לעצם היום הזה, כי זו זכותם 
לסחור בכל מקום שירצו, להפיץ כל סוג סחורה, ולהפעיל כוח צבאי כדי לפתוח "שווקים סגורים". המסחר הבריטי בסמים, כלל מאמץ שטני מתוכנן לערעור המשטר הקיסרי והסדר החברתי בסין, כסרטן המתפשט ואוכל את אומת הסינים מבפנים, והוביל ל"מלחמות האופיום" שהתרחשו באמצע המאה ה-19. במלחמה הזאת הצליחו הכלבים הבריטיים הכופרים, בכוח הטכנולוגיה העדיפה שלהם, בכיבושה הכלכלי קולוניאלי של 
סין. 

רבותי, אין אח ורע בהיסטוריה, להיקף הרעלת האוכלוסין על ידי 
הכובש האימפריאליסטי האכזר. לפי הנתונים שלהם עצמם, הרי שבשנת 1906 הייתה 27% מן האוכלוסייה הבוגרת בסין מכורה לאופיום. זכרו נא אחי לוחמי הקודש, את הציניות המפלצתית של האימפריאליזם, ואל תשכחו אותה. אנחנו עומדים להכות בהם בנשקם שלהם, לנוון אותם ולהרוס אותם מבפנים עם הסמים, ולהשיב להם כגמולם. תכביר!!! אללה אכבר!!!
אללה אכבר, החרו וחזרו אחריו בקולות משולהבים.

כל אחד מכם, ישא מהיום והלאה, את סמל פרח הפרג, חרוט בבשרו וצרוב בעמקי לבבו. זכרו אחי גיבורי הקודש כי ההרואין, לא זו בלבד שיסמם את הציונים המנוונים, אלא יזרים הון רב מכספי הכלבים הכופרים, למימון של פעולות גדודי הקודש שלנו ושל כלל אחינו גיבורי החמאס באשר הם. אחי, מצווה כפולה ומכופלת היא, לסממם את בני הקופים הציונים הארורים ולהפוך את כספם של הכלבים הכופרים, לנשק יום הדין אשר יכה בהם ויכרית אותם מעל לפני האדמה. לא בכדי, השתלט כבר אחינו גיבור הג'יהאד העולמי בן לאדן על שדות הפרגים של אפגניסטאן והוא שולח משם את מטעני המוות הלבן המכרסמים בכל פה באושיות המפלצת האמריקאית. גם גיבורי החיזבאללה השכילו להפוך את בקעת הלבנון לאסם פרי המוות של הכופרים ולבאר "הנפט הלבן" למימון מלחמת גבורתם בכובש 
הציוני. 
הדובר עשה הפסקה בנאומו, כחכח בגרונו והתבונן בלוחמים הצופים תוך כדי קריאות זעם, בקולאז' תמונות של סרטים "המתעדים" מעשי "טבח", כלשון הקריין, של אוכלוסיה בעיראק, בהפצצות מהאוויר ובירי ישיר, תמונות הרס והרג ממלחמת לבנון האחרונה מההפצצות האחרונות של צה"ל ברצועת עזה, ומחזות של המוני גופות מוסלמים, ילדים ונשים מרוטשות. בגמר הסרטון הקצר, עלתה על המסך שקופית של מצגת והדובר לקח בידו "מטה מנהיגות" וניצב בצד המסך.


"גדודי השאהיד עבדאללה אלעזאם — המג'מועה הקדושה של אלנזאר"

אמרה הכותרת עליה הצביע במטהו.
"המטרה" 
אמרה הכותרת הבאה: 
לנצל את חולשת האימפריאליזם והציונות לסמים מממכרים, ולרתום אותה למלחמת הג'יהאד בכלבים הכופרים ובבני בריתם.
"ההלכה האסלאמית"
למרות שהשיעה אינה דרכנו, בחרנו להביא את דברי אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, מנהיג המהפכה האסלאמית ומניף דגל הג'יהאד הירוק באיראן, הקדוש חומייני, שנתן הכשר לאופיום ולהרואין, המופקים בלבנון בחבל ארץ הבקאע, הלוא היא בקעת הלבנון, על ידי אנשי החיזבאללה. חומייני הנחה, בדבריו את הארגון הקדוש הזה, להפיק סמים קשים, במטרה להחדירם לישראל ולארה"ב, ולפגוע בכך באויבי המהפכה האסלאמית. 

הלך בעקבותיו, השיח׳ ופוסק ההלכה הלבנוני זועבי אל טופאלי, והוציא פתווה (פסק הלכה), המצדיקה את גידול הסמים, הפקתם והמסחר בהם על ידי בני עדתו השיעים בשני נימוקים: 
האחד — זו כמעט הדרך היחידה שנותרה להם על מנת להתפרנס בכבוד מחקלאות,
והשני והחשוב מבין השניים — "פעילות זו הינה מוצדקת מאחר והסמים נמכרים לכופרים בישראל, ארה"ב ומדינות המערב, ומביאים להחלשת האויבים של האסלאם". 

ושוב פתח הדובר בסדרת קריאות משלהבות: "אלהה הוא אכבר... ", והקהל עונה אחריו, מנופף בכלי הנשק שלו וקם על רגליו, לסדרה ארוכה ומתמשכת של קריאות תכביר קצובות, הולכות ומתחזקות...