גנבת החלומות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גנבת החלומות
מכר
אלפי
עותקים
גנבת החלומות
מכר
אלפי
עותקים

גנבת החלומות

4.5 כוכבים (320 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אילת סווטיצקי

אילת סווטיצקי, בת 36, נשואה ואמא ל 3, מחברת הספרים "תחרה וצבע" וספרי ההמשך "זהב ודיו", "פנינה ומשי".
באוקטובר 2012 התחילה לחלום בימים ולכתוב בלילות. שזרה את חוויות הילדות והחיים שלה, ההתמודדות עם מאניה דפרסיה, הפרעת אכילה, אהבה, תשוקה וכל מה שהחיים מזמנים לכולנו, לתוך שלושה ספרים.

"דבש - הוצאה לאור" נפתחה בשנת 2016, וכיום נמצאת בבעלותה.

ב-7.10.23 נרצח אחיה רועי ואמה ואחיה נחטפו מקיבוץ נירים. ב-24.11.23 שוחררה אמה משבי החמאס. 

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"אני עוד חוליה בשרשרת. עוד מספר שהודבק כסימון על הבגדים שהיו שייכים לי והיו שייכים לכולם.
אני לא הייתי שייכת לאף אחד. אני הייתי שייכת לכולם.
אני המקום הזה. והמקום הזה הוא אני."

רגע לפני גיל ארבעים, רננה שקד מוצאת את עצמה בנקודת ההתחלה. כל מה שהיא מבקשת לעצמה הוא שקט, אבל החזרה הביתה לקיבוץ "הרדופים" מעוררת בה זיכרונות עבר כואבים ומאלצת אותה להתעמת עם כל מה שהשאירה מאחוריה לפני שנים.
היא לא רוצה להתאהב.
היא לא מחפשת בעל. 
היא רוצה רק דבר אחד מבלי שכלום יעמוד בדרכה – להיות אימא.
יש לה תוכנית, ואם רק תפעל לפיה, היא תגשים את חלומה.
אלון אזולאי הוא לא חלק מהתוכנית. הוא הסחת דעת שעלולה להסיט אותה מהדרך. הוא מציב בפניה מראה שאינה רוצה להתבונן בה, ואם היא לא תיזהר, המחיר עלול להיות הרסני. הוא ההפך הגמור מכל מה שחיפשה, אבל מה אם הניגוד המוחלט ביניהם הוא גם מה שיכול להפוך אותה לשלמה?

אילת סווטיצקי גדלה בקיבוץ נירים בנגב המערבי. כיום היא מתגוררת בקיבוץ יגור עם בעלה ושלושת ילדיהם. ספריה הקודמים היו לרבי מכר ושבו את לב הקוראות בישראל. 
הספר "גנבת החלומות" הוא רומן ישראלי מטלטל הנוגע בחוויות מהלינה המשותפת, חושף את קשיי ההתבגרות בצל החיים בקיבוץ ועוסק בהתמודדות עם צלקות העבר המסרבות להגליד.

פרק ראשון

פרולוג


הנפש שלי זועקת. אני עושה הכול כדי להסתיר את זה מתחת לשכבות של חיוכים, אני עושה הכול כדי לטשטש את זה בלגימה של יין, אני עושה הכול. כמעט. אני מעמידה פנים ועוטה מסכות מתחלפות, ומספרת לעצמי סיפורים שנשמעים הגיוניים עד שאני מתפכחת.

אני קלישאה מהלכת. גרושה נבגדת רגע לפני שמשבר גיל ארבעים מכה בה בעוצמה. אני כל מה שהייתי אמורה להיות, כל החלומות שלא הגשמתי, כל ההישגים שלא רשמתי לזכותי, אני כל מה שאמרו עליי מאז שהייתי קטנה.

ממנה לא יצא כלום.

אני הילדה הקטנה ששכבה ערה במיטה בגן, שרצתה את אימא שלה שמעולם לא באה. אני השובבה שטיפסה על עצים ונפלה ונחבלה ושמעה את הלשונות מצקצקות מאחורי גבה וגם בפניה.

למה היא לא יכולה לעשות מה שאומרים לה?

אני הילדה מהמקלחות המשותפות שהתפשטה מול כולם, עם כולם, שפשטה את הפרטיות שלה יחד עם הבגדים, שלא יכלה לכסות את הבושה כי הידיים שלה היו קטנות מדי והבושה גדולה מדי.

אני החושך שכיסה את הקיבוץ והגשם שהרטיב את המדרכות, אני כל עלה שנשר מהעץ. אני החיטה שצמחה והצהיבה ונקצרה, אני הפנסים שהאירו את השכונות אבל לא גירשו את האפלה, אני צרחה שלא נשמעה ונאספה אל הרוח, אני עוד חוליה בשרשרת. עוד מספר שהודבק כסימון על הבגדים שהיו שייכים לי והיו שייכים לכולם.

אני לא הייתי שייכת לאף אחד. אני הייתי שייכת לכולם.

אני המקום הזה. והמקום הזה הוא אני.

אילת סווטיצקי

אילת סווטיצקי, בת 36, נשואה ואמא ל 3, מחברת הספרים "תחרה וצבע" וספרי ההמשך "זהב ודיו", "פנינה ומשי".
באוקטובר 2012 התחילה לחלום בימים ולכתוב בלילות. שזרה את חוויות הילדות והחיים שלה, ההתמודדות עם מאניה דפרסיה, הפרעת אכילה, אהבה, תשוקה וכל מה שהחיים מזמנים לכולנו, לתוך שלושה ספרים.

"דבש - הוצאה לאור" נפתחה בשנת 2016, וכיום נמצאת בבעלותה.

ב-7.10.23 נרצח אחיה רועי ואמה ואחיה נחטפו מקיבוץ נירים. ב-24.11.23 שוחררה אמה משבי החמאס. 

גנבת החלומות אילת סווטיצקי

פרולוג


הנפש שלי זועקת. אני עושה הכול כדי להסתיר את זה מתחת לשכבות של חיוכים, אני עושה הכול כדי לטשטש את זה בלגימה של יין, אני עושה הכול. כמעט. אני מעמידה פנים ועוטה מסכות מתחלפות, ומספרת לעצמי סיפורים שנשמעים הגיוניים עד שאני מתפכחת.

אני קלישאה מהלכת. גרושה נבגדת רגע לפני שמשבר גיל ארבעים מכה בה בעוצמה. אני כל מה שהייתי אמורה להיות, כל החלומות שלא הגשמתי, כל ההישגים שלא רשמתי לזכותי, אני כל מה שאמרו עליי מאז שהייתי קטנה.

ממנה לא יצא כלום.

אני הילדה הקטנה ששכבה ערה במיטה בגן, שרצתה את אימא שלה שמעולם לא באה. אני השובבה שטיפסה על עצים ונפלה ונחבלה ושמעה את הלשונות מצקצקות מאחורי גבה וגם בפניה.

למה היא לא יכולה לעשות מה שאומרים לה?

אני הילדה מהמקלחות המשותפות שהתפשטה מול כולם, עם כולם, שפשטה את הפרטיות שלה יחד עם הבגדים, שלא יכלה לכסות את הבושה כי הידיים שלה היו קטנות מדי והבושה גדולה מדי.

אני החושך שכיסה את הקיבוץ והגשם שהרטיב את המדרכות, אני כל עלה שנשר מהעץ. אני החיטה שצמחה והצהיבה ונקצרה, אני הפנסים שהאירו את השכונות אבל לא גירשו את האפלה, אני צרחה שלא נשמעה ונאספה אל הרוח, אני עוד חוליה בשרשרת. עוד מספר שהודבק כסימון על הבגדים שהיו שייכים לי והיו שייכים לכולם.

אני לא הייתי שייכת לאף אחד. אני הייתי שייכת לכולם.

אני המקום הזה. והמקום הזה הוא אני.