המינוטאור הגלובלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המינוטאור הגלובלי

המינוטאור הגלובלי

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יאניס ורופאקיס

יאניס ורופאקיס, פרופסור לכלכלה, היה שר האוצר של יוון וחבר פרלמנט מטעם מפלגת סיריזה, שהתפטר במחאה על כניעתה של ממשלת יוון לדרישות כלכליות דרקוניות של הקהילה האירופית. הוא היה ממייסדי התנועה הפרוגרסיבית הפאן-אירופית, DiEM25. במאי 2020 הקים יחד עם ברני סנדרס את "האינטרנציונל הפרוגרסיבי" שנועד לגייס פעילים וארגוני שמאל מרחבי העולם למאבק משותף באי-שוויון, ניצול, אפליה והרס הסביבה.

תקציר

מנגנון ההרס של הניאו-ליברליזם, החוזר ומייצר משברים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, מקומיים ועולמיים, זוכה בספר זה להסברים מאירי עיניים ומגולם בדימוי הציורי של המינוטאור – אותה מפלצת מהמיתולוגיה היוונית, בעלת גוף אדם וראש שור, שהטילה את חיתתה על תושבי כרתים, וצעירים וצעירות מאתונה הועלו לה קורבן. הספר מתחקה אחר תקופת שלטונו של "המינוטאור הגלובלי", משנות ה-70 ועד למשבר הכלכלי של 2008, ומראה כיצד גם לאחר שהמינוטאור נפגע אנושות במשבר, ממשיכות עוויתות המוות שלו להדק את לפיתת החנק של הכלכלה והחברה הניאו-ליברלית.

"הספר הזה הוא מהפרסומים הנדירים ביותר שאפשר לומר עליהם שהם דחופים,  אקטואלים וחיוניים בתכלית." (טרי איגלטון)

"רוק-סטאר בהתהוות של המחאה נגד צעדי הצנע האירופיים" (הדיילי טלגרף)

יאניס ורופאקיס, פרופסור לכלכלה, היה שר האוצר של יוון וחבר פרלמנט מטעם מפלגת סיריזה, שהתפטר במחאה על כניעתה של ממשלת יוון לדרישות כלכליות דרקוניות של הקהילה האירופית. הוא היה ממייסדי התנועה הפרוגרסיבית הפאן-אירופית, DiEM25. במאי 2020 הקים יחד עם ברני סנדרס את "האינטרנציונל הפרוגרסיבי" שנועד לגייס פעילים וארגוני שמאל מרחבי העולם למאבק משותף באי-שוויון, ניצול, אפליה והרס הסביבה.

פרק ראשון

מבוא


בספר זה היתה כוונתי להכניס לשימוש דימוי שיעזור להסביר עולם מבולבל, עולם שאי אפשר עוד להבינו בעזרת הפרדיגמות שעיצבו את מחשבתנו לפני המשבר של 2008. קהל היעד שלי היה ציבור שאינו בקי בכלכלה, ובאמצעות הדימוי רציתי לפרושׂ בפניו סיפור פשוט — אך לא פשטני — של תסבוכת עולמית טרגית. הרעיון לא היה לבטל את כל ההסברים האחרים, אלא להעמיד פלטפורמה שתשלב בין הסברים שונים, שכל אחד מהם תקף בדרכו, לכדי ניתוח כולל של ה"הסדר" העולמי שקרס וחרב ב־2008 והשאיר את העולם במצב של התפכחות מוכת־הלם.

המטפורה של המינוטאור הגלובלי נגלתה אליי בשנת 2002, אחרי אינספור שיחות עם חברי, עמיתי ושותפי לכתיבה, ג'וזף הלוי. מתוך הדיונים שניהלנו על הדברים שהניעו את העולם אחרי המשברים הכלכליים של שנות השבעים של המאה הקודמת, צמחה ועלתה השקפה מגובשת, גם אם מורכבת, על השיטה הכלכלית הגלובלית, שבה הגירעונות של אמריקה, וול סטריט והירידה המתמדת בערך הריאלי של השכר האמריקאי מילאו תפקיד מכריע, ובאופן פרדוקסלי גם הגמוני.

ליבת הטיעון שלנו היתה שהמאפיין המרכזי של העידן שאחרי 1971 היה היפוך זרימת עודפי הסחר וההון בין ארצות הברית לשאר העולם. בפעם הראשונה בהיסטוריה ביצרה ההגמוניה את שלטונה על ידי הגדלה מכוונת של גירעונותיה. רצינו להבין איך אמריקה עשתה זאת, ואת הטרגיות בכך שהצלחתה סייעה לעליית הפיננסיאליזציה שחיזקה את הדומיננטיות של ארצות הברית, ובה בעת זרעה את הזרעים למפלתה הפוטנציאלית. חלק מההסבר היה כרוך בשימוש בנראטיב של המינוטאור הגלובלי, שנולד כניסיון לפשט את מורכבות הטיעון (ראו מאמרנו המשותף: "The Global Minotaur", Monthly Review 55, July-August 2003).

חמש שנים מאוחר יותר, כשהמערכת הפיננסית קרסה ב־2008, שידלה אותי שותפתי לכל דבר, דנאה סטראטו, לכתוב את הספר הזה, ולבסס אותו על יכולתו של דימוי המינוטאור להעביר את המסר המורכב שלי לציבור הרחב. היא האמינה שאני יכול לעשות זאת, ונטעה בי את הרעיון ואת הדחף לנסות. התחלתי לכתוב את הספר בביתנו באתונה, כשהעננים הקודרים מעל ארצנו עוד היו דלילים ורוב חברינו ובני משפחותינו לא האמינו שיוון עומדת על סף סחרור בלתי נגמר. על רקע ההתכחשות לסימנים המבשרים רעות, ובעודי כותב את הטיוטה הראשונה לספר, התחלתי לצבור בתקשורת היוונית והבינלאומית מוניטין של רואה שחורות, אחד שמאמין לא רק שפשיטת הרגל של יוון בלתי נמנעת, אלא שהיא מבשרת את התפרקות גוש האירו. רק אז שמתי לב לאירוניה בשימוש במטפורה יוונית (של המינוטאור ממינוֹס) לתיאור קטסטרופה בינלאומית שיוון תהיה קורבנה הפגוע ביותר.

ועם זה, בעודי שקוע בכתיבה, סירבתי לייחס ליוון תפקיד מרכזי מדי בהתרחשות הזאת. עד מהרה התגלעה דיכוטומיה בשגרת היום־יום שלי: מצד אחד ביליתי שעות על גבי שעות באולפני רדיו וטלוויזיה וטענתי שמצבה של יוון מידרדר בהתמדה, ומצד שני חזרתי הביתה אל כתב היד, נחוש יותר ויותר שיוון לא תיכלל בו. שכן אם אבחנתי לגבי גורלה המר של יוון היתה נכונה (כלומר שאין משבר יווני, אלא שיוון היא רק סימפטום של תזוזה רחבה יותר בהיסטוריה הכלכלית הגלובלית), היה על הספר לשקף זאת. זו הסיבה שארצות הברית היתה, ונותרה במהדורה המעודכנת הזאת, מוקד הניתוח.

בהיבט של ההתפתחות האינטלקטואלית והאנליטית, היתה זו מעורבותי בתמונה הגדולה של משבר האירו שסיפקה לי הזדמנות לבחון אם המינוטאור הגלובלי יכול לשפוך אור על מצבנו אחרי 2008 ולהפיק מכך המלצות מדיניות. למעשה, תוך כדי העבודה על המהדורה הראשונה של ספר זה, השקעתי מאמץ רב, יחד עם סטיוארט הולנד, בכתיבתה ובשכתובה של "הצעה צנועה לפתרון משבר האירו". הקמפיין שסטיוארט ואני הרצנו לאורכה ולרוחבה של אירופה כדי לקדם את אותה "הצעה צנועה" (שהבאנו אפילו לצפון אמריקה ולאוסטרליה) היה פוקח עיניים, מקור לתובנות רבות ומצע לבחינת השערות המשנה של הספר.

כיוון שהמינוטאור הוא דימוי חזק, הייתי צריך להישמר פן ישפיע כוחו האלגורי על התחזיות והניתוח שלי. בינואר 2011, כשהשלמתי את הספר וחשתי דחף להכריז על הפרוגנוזה שלי למען עתיד הכלכלה העולמית, גברה דאגתי שהדבקות בדימוי שבחרתי תטה את מסקנותיי. האם התפתיתי לחוש ביטחון אנליטי מדומה בחיקה המנחם של האלגוריה שיצרתי? העובדה שהמשבר פשט ולבש צורה והחליף צבעים בקצב מבהיל רק הגבירה את המועקה וגרמה לי לחוש חשוף במיוחד לגחמותיה של ההיסטוריה הטעונה של ימינו.

החודשים שחלפו מאז השלמת הטיוטה לספר ועד שהחזקתי עותק שלו בידי ייצבו את עצביי: העולם לא עשה שום דבר שלא עלה בקנה אחד עם המטפורה המרכזית של הספר. כשהספר התקבל בחום במקומות שונים בעולם, ידעתי שפגעתי בעורק ראשי. ובכל זאת, כשהמו"לים הציעו לי לערוך את הטקסט כדי להוציא מהדורה מעודכנת שנה לאחר מכן, קפצתי על ההזדמנות להמשיך במחקר כדי לברר — בעיקר לעצמי — אם היפותזת המינוטאור הגלובלי עומדת במבחן הזמן בקנה מידה גלובלי. התוצאה היתה פרק חדש בספר (פרק 9), שבו אני מונה את העובדות שהיו יכולות להפריך את טענותיי, וחוקר את העובדות שאכן חבויות בסטטיסטיקה הרשמית. למרבה המזל, אני יכול לדווח כעת בביטחון שההיפותזה עמדה בקלות במבחן האמפירי.

ולבסוף, בנימה אישית: את המהדורה הנוכחית השלמתי בארצות הברית, שבה דנאה ואני גרים עכשיו. מכאן אני חוקר, לא בלי רגשי אשמה, את חורבותיה של ארצי, ומתראיין מדי פעם לכל מיני ערוצים ששואלים פעם אחר פעם את אותה שאלה: מה צריכה יוון לעשות כדי להיחלץ מן השפל הגדול? איך צריכות ספרד ואיטליה להיענות לדרישות שההיגיון אומר שרק יחמירו את מצבן? על כך אני עונה בשעמום גדל והולך שהמדינות המפוארות שלנו יכולות לעשות רק דבר אחד: לומר "לא" רבתי למדיניות נואלת שמטרתה האמיתית היא להעמיק את השפל מסיבות לא ענייניות — סיבות שרק חקירה יסודית של מורשת המינוטאור הגלובלי יכולה לחשוף.

 

יאניס ורופאקיס

פברואר 2013

 

 

יאניס ורופאקיס

יאניס ורופאקיס, פרופסור לכלכלה, היה שר האוצר של יוון וחבר פרלמנט מטעם מפלגת סיריזה, שהתפטר במחאה על כניעתה של ממשלת יוון לדרישות כלכליות דרקוניות של הקהילה האירופית. הוא היה ממייסדי התנועה הפרוגרסיבית הפאן-אירופית, DiEM25. במאי 2020 הקים יחד עם ברני סנדרס את "האינטרנציונל הפרוגרסיבי" שנועד לגייס פעילים וארגוני שמאל מרחבי העולם למאבק משותף באי-שוויון, ניצול, אפליה והרס הסביבה.

סקירות וביקורות

איפה הכסף יאניס ורופאקיס הוא הרוק-סטאר של המחשבה הכלכלית, אלא ש'המינוטאור הגלובלי' הספיק להתיישן מאז שנכתב

במקראה לחטיבות הביניים, שתחובר בעתיד, בנושא קריסת הקפיטליזם, ליאניס ורופאקיס היווני ייוחד מקום של כבוד בפרק 'האנשים שניסו לשנות מבפנים'. ב-‭2015‬ יוון הייתה שרויה בעיצומו של משבר חוב אדיר שהוביל לחשש ממשי מפשיטת רגל. על הרקע הזה זכתה בבחירות מפלגת סיריזה השמאל־רדיקלית. ורופאקיס, עד אז פרופסור לכלכלה, נבחר לשמש כשר אוצר. הוא העביר בתפקיד חצי שנה סוערת שבה ניסה להדוף בכל כוחו את תכתיבי המוסדות הרב־לאומיים ומדינות האיחוד, שדרשו צעדי צנע קיצוניים במסגרת הסדר החוב. במשאל עם שנערך ביוון עמדתו אף זכתה לרוב מוצק. אלא שלמחרת המשאל התברר שראש הממשלה אלכסיס ציפראס החליט לתקוע לו - ולאומה היוונית כולה - סכין בגב, ולשים פס על תוצאותיו. ורופאקיס התפטר בו במקום, יוון שבה לרקוד לצלילי החליל של האיחוד האירופי.

'המינוטאור הגלובלי' נכתב כארבע שנים לפני המהומה הזאת, ב־‭2011‬ (וכולל פרק סיכום שנכתב שנתיים אחרי פרסומו), כך שמטבע הדברים אין בו התייחסות ישירה לאירועים. הדין וחשבון המלא של ורופאקיס על הפרשה מופיע בספרו ‭ Adults ‬ ‭ .in the Room‬אבל אפשר למצוא ב'מינוטאור' את הרעיונות שבגינם סירב לימים להתקפל בפני גרמניה ועושי דברה. לגרמניה, הוא כותב בין היתר, היה אינטרס מובהק שלא לפתור את משבר החוב באיחוד, משום שהוא הגביר את כוח המיקוח שלה בתוכו ואיפשר לה לכפות את רצונותיה והעדפותיה.

ורופאקיס הוא, אם כן, אדם עקבי. שלא לדבר על היותו הרוק־סטאר של המחשבה הכלכלית - אופנוען במעיל עור שבשנים האחרונות גם חבר לדמויות כמו ברני סנדרס, סלבוי ז'יז'ק ובריאן אינו, בניסיון לקדם את המהפכה. אבל האם החיבור שכתב לפני כעשור עודנו רלוונטי?

'המינוטאור' מציג ניתוח של ההיסטוריה הכלכלית הגלובלית, החל מתוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה, עד למשבר הגדול של ‭ ,2008‬ וגם קצת אחריו. הוא מחלק את ‭ 60‬השנה  האלה לשלוש תקופות עיקריות. את הראשונה הוא מכנה "התוכנית הגלובלית": אותן שנות צמיחה מזהירות לאחר המלחמה, שהתאפיינו בהתפתחות שווקים חדשים שיכלו לרכוש את הסחורות שארצות־הברית ייצרה וביססו את ההגמוניה הבלתי־מעורערת שלה בסדר העולמי החדש (לצד ברית־המועצות).

כל הטוב הזה הסתיים עם נטישת תקן הזהב ב־‭,'71‬ משבר הנפט ב־‭'73‬ והסטגפלציה שבאה בעקבותיו. הם לא איפשרו יותר לארצות־הברית לזרוק כסף על אירופה. התוצאה הייתה שינוי מבני שהוליד את המינוטאור, אותה מפלצת מיתולוגית בעלת גוף אנושי וראש של שור, שהטילה אימה על כרתים ואילצה את אנשיה להעלות לה לקורבן צעירים אתונאים.

הנמשל הוא שבתקופה הנדונה החלה ארצות־הברית לטפח חוב מפלצתי, שהואבס על ידי כספים שהזרימו לוול סטריט חברות זרות (בה בשעה ששכר העובדים קפא על שמריו). זאת, כמובן, עד לקריסה הגדולה ב־‭,2008‬ שחשפה כיצד כספי ההשקעות מימנו בתורם מוצרים פיננסיים רעילים שהמיטו אסון על העולם.

התקופה השלישית היא כל מה שבא אחר כך - כלומר, עד מועד כתיבת הספר. ורופאקיס מכנה אותה "שלטון השפחות", היינו של המינוטאור. בין השאר: המנטליות הקלוקלת של וול סטריט, שקיבלה חנינה מאובמה וחמקה מבלי לשלם מחיר אמיתי; והאידיאולוגיה ההיפר־קפיטליסטית, המוטה לטובת התאגידים. בקיצור, כל הרעות החולות המוכרות, רק בלי הביקושים שייצרה הגאות הכלכלית. אם עד למשבר היא זו שאיפשרה את הבכחנליה הגדולה, הרי שמאז העסק עובד על ריק.

ורופאקיס במיטבו כשהוא מנתח תהליכים היסטוריים ארוכי שנים בפרספקטיבה רחבה. אבל בערך במחצית הספר, כשהוא מתחיל לתאר בארכנות את כל הקורות מאז ‭ ,2008‬ כולל מהלכים זעירים, הוא מאבד את הקוראים חסרי ההשכלה הכלכלית. גם ההתאהבות שלו בשניים וחצי דימויים, שעליהם הוא חוזר שוב ושוב - ושוב - לא מסייעת.

וכאן מגיעה שאלת הרלוונטיות. אף שהיא נוגעת לחלק שולי יחסית בספר, הטרוניה שהזכרתי נגד גרמניה של מרקל - שנראית בימים אלה כמו אי של יציבות, בעולם מטורלל של קונספירציות ושל בועות פילטר, מי שהייתה היחידה שפתחה את שעריה בפני פליטים ושעל שמה נקרא מודל ההעסקה הנדיב להתמודדות עם הקורונה - מדגימה היטב עד כמה הספר התיישן, ולו משום שהעולם הוא כבר לא אותו עולם. אמנם הסחטנות של וול סטריט וביזוי העובדים בעיניהם עומדים, אבל זה נכון לגבי כל מה שנכתב על הקפיטליזם ב־60 השנה האחרונות.

ורופאקיס מציין את 'וולמארט', ענקית הקמעונאות ואמו הרוחנית של רמי לוי, כדוגמה למעסיק הנצלני האולטימטיבי. זה אולי נכון - אבל רק בעולם בלי 'אמזון'. היום, כלכלת החלטורה מציבה גם היא אתגר למגיני זכויות העובדים בעולם ומסדר חדש לחלוטין. יותר מזה, "האנושיות של העובד לא מוצעת למכירה" כתב ורופאקיס ולא ידע איך מקץ עשור כל תנועה, כל בחירה וכל הבעת עמדה שלנו תנוטר ותימכר לצד ג' על ידי תאגידי הטכנולוגיה.

עוד 3 ספרים על המשבר הכלכלי של 2008
מכונת הכסף > מייקל לואיס
כלכלה בימי משבר > פול קרוגמן
אלן בלינדר > ‭ After The Music ‭ Stopped‬

איתי זיו

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

איתי זיו 7 לילות 19/03/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
יאניס ורופאקיס, אייקון שמאל, מסביר איך אפשר לחלץ את העולם מהמשבר נטע הלפרין הארץ 25/02/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

איפה הכסף יאניס ורופאקיס הוא הרוק-סטאר של המחשבה הכלכלית, אלא ש'המינוטאור הגלובלי' הספיק להתיישן מאז שנכתב

במקראה לחטיבות הביניים, שתחובר בעתיד, בנושא קריסת הקפיטליזם, ליאניס ורופאקיס היווני ייוחד מקום של כבוד בפרק 'האנשים שניסו לשנות מבפנים'. ב-‭2015‬ יוון הייתה שרויה בעיצומו של משבר חוב אדיר שהוביל לחשש ממשי מפשיטת רגל. על הרקע הזה זכתה בבחירות מפלגת סיריזה השמאל־רדיקלית. ורופאקיס, עד אז פרופסור לכלכלה, נבחר לשמש כשר אוצר. הוא העביר בתפקיד חצי שנה סוערת שבה ניסה להדוף בכל כוחו את תכתיבי המוסדות הרב־לאומיים ומדינות האיחוד, שדרשו צעדי צנע קיצוניים במסגרת הסדר החוב. במשאל עם שנערך ביוון עמדתו אף זכתה לרוב מוצק. אלא שלמחרת המשאל התברר שראש הממשלה אלכסיס ציפראס החליט לתקוע לו - ולאומה היוונית כולה - סכין בגב, ולשים פס על תוצאותיו. ורופאקיס התפטר בו במקום, יוון שבה לרקוד לצלילי החליל של האיחוד האירופי.

'המינוטאור הגלובלי' נכתב כארבע שנים לפני המהומה הזאת, ב־‭2011‬ (וכולל פרק סיכום שנכתב שנתיים אחרי פרסומו), כך שמטבע הדברים אין בו התייחסות ישירה לאירועים. הדין וחשבון המלא של ורופאקיס על הפרשה מופיע בספרו ‭ Adults ‬ ‭ .in the Room‬אבל אפשר למצוא ב'מינוטאור' את הרעיונות שבגינם סירב לימים להתקפל בפני גרמניה ועושי דברה. לגרמניה, הוא כותב בין היתר, היה אינטרס מובהק שלא לפתור את משבר החוב באיחוד, משום שהוא הגביר את כוח המיקוח שלה בתוכו ואיפשר לה לכפות את רצונותיה והעדפותיה.

ורופאקיס הוא, אם כן, אדם עקבי. שלא לדבר על היותו הרוק־סטאר של המחשבה הכלכלית - אופנוען במעיל עור שבשנים האחרונות גם חבר לדמויות כמו ברני סנדרס, סלבוי ז'יז'ק ובריאן אינו, בניסיון לקדם את המהפכה. אבל האם החיבור שכתב לפני כעשור עודנו רלוונטי?

'המינוטאור' מציג ניתוח של ההיסטוריה הכלכלית הגלובלית, החל מתוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה, עד למשבר הגדול של ‭ ,2008‬ וגם קצת אחריו. הוא מחלק את ‭ 60‬השנה  האלה לשלוש תקופות עיקריות. את הראשונה הוא מכנה "התוכנית הגלובלית": אותן שנות צמיחה מזהירות לאחר המלחמה, שהתאפיינו בהתפתחות שווקים חדשים שיכלו לרכוש את הסחורות שארצות־הברית ייצרה וביססו את ההגמוניה הבלתי־מעורערת שלה בסדר העולמי החדש (לצד ברית־המועצות).

כל הטוב הזה הסתיים עם נטישת תקן הזהב ב־‭,'71‬ משבר הנפט ב־‭'73‬ והסטגפלציה שבאה בעקבותיו. הם לא איפשרו יותר לארצות־הברית לזרוק כסף על אירופה. התוצאה הייתה שינוי מבני שהוליד את המינוטאור, אותה מפלצת מיתולוגית בעלת גוף אנושי וראש של שור, שהטילה אימה על כרתים ואילצה את אנשיה להעלות לה לקורבן צעירים אתונאים.

הנמשל הוא שבתקופה הנדונה החלה ארצות־הברית לטפח חוב מפלצתי, שהואבס על ידי כספים שהזרימו לוול סטריט חברות זרות (בה בשעה ששכר העובדים קפא על שמריו). זאת, כמובן, עד לקריסה הגדולה ב־‭,2008‬ שחשפה כיצד כספי ההשקעות מימנו בתורם מוצרים פיננסיים רעילים שהמיטו אסון על העולם.

התקופה השלישית היא כל מה שבא אחר כך - כלומר, עד מועד כתיבת הספר. ורופאקיס מכנה אותה "שלטון השפחות", היינו של המינוטאור. בין השאר: המנטליות הקלוקלת של וול סטריט, שקיבלה חנינה מאובמה וחמקה מבלי לשלם מחיר אמיתי; והאידיאולוגיה ההיפר־קפיטליסטית, המוטה לטובת התאגידים. בקיצור, כל הרעות החולות המוכרות, רק בלי הביקושים שייצרה הגאות הכלכלית. אם עד למשבר היא זו שאיפשרה את הבכחנליה הגדולה, הרי שמאז העסק עובד על ריק.

ורופאקיס במיטבו כשהוא מנתח תהליכים היסטוריים ארוכי שנים בפרספקטיבה רחבה. אבל בערך במחצית הספר, כשהוא מתחיל לתאר בארכנות את כל הקורות מאז ‭ ,2008‬ כולל מהלכים זעירים, הוא מאבד את הקוראים חסרי ההשכלה הכלכלית. גם ההתאהבות שלו בשניים וחצי דימויים, שעליהם הוא חוזר שוב ושוב - ושוב - לא מסייעת.

וכאן מגיעה שאלת הרלוונטיות. אף שהיא נוגעת לחלק שולי יחסית בספר, הטרוניה שהזכרתי נגד גרמניה של מרקל - שנראית בימים אלה כמו אי של יציבות, בעולם מטורלל של קונספירציות ושל בועות פילטר, מי שהייתה היחידה שפתחה את שעריה בפני פליטים ושעל שמה נקרא מודל ההעסקה הנדיב להתמודדות עם הקורונה - מדגימה היטב עד כמה הספר התיישן, ולו משום שהעולם הוא כבר לא אותו עולם. אמנם הסחטנות של וול סטריט וביזוי העובדים בעיניהם עומדים, אבל זה נכון לגבי כל מה שנכתב על הקפיטליזם ב־60 השנה האחרונות.

ורופאקיס מציין את 'וולמארט', ענקית הקמעונאות ואמו הרוחנית של רמי לוי, כדוגמה למעסיק הנצלני האולטימטיבי. זה אולי נכון - אבל רק בעולם בלי 'אמזון'. היום, כלכלת החלטורה מציבה גם היא אתגר למגיני זכויות העובדים בעולם ומסדר חדש לחלוטין. יותר מזה, "האנושיות של העובד לא מוצעת למכירה" כתב ורופאקיס ולא ידע איך מקץ עשור כל תנועה, כל בחירה וכל הבעת עמדה שלנו תנוטר ותימכר לצד ג' על ידי תאגידי הטכנולוגיה.

עוד 3 ספרים על המשבר הכלכלי של 2008
מכונת הכסף > מייקל לואיס
כלכלה בימי משבר > פול קרוגמן
אלן בלינדר > ‭ After The Music ‭ Stopped‬

איתי זיו

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

איתי זיו 7 לילות 19/03/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
יאניס ורופאקיס, אייקון שמאל, מסביר איך אפשר לחלץ את העולם מהמשבר נטע הלפרין הארץ 25/02/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
המינוטאור הגלובלי יאניס ורופאקיס

מבוא


בספר זה היתה כוונתי להכניס לשימוש דימוי שיעזור להסביר עולם מבולבל, עולם שאי אפשר עוד להבינו בעזרת הפרדיגמות שעיצבו את מחשבתנו לפני המשבר של 2008. קהל היעד שלי היה ציבור שאינו בקי בכלכלה, ובאמצעות הדימוי רציתי לפרושׂ בפניו סיפור פשוט — אך לא פשטני — של תסבוכת עולמית טרגית. הרעיון לא היה לבטל את כל ההסברים האחרים, אלא להעמיד פלטפורמה שתשלב בין הסברים שונים, שכל אחד מהם תקף בדרכו, לכדי ניתוח כולל של ה"הסדר" העולמי שקרס וחרב ב־2008 והשאיר את העולם במצב של התפכחות מוכת־הלם.

המטפורה של המינוטאור הגלובלי נגלתה אליי בשנת 2002, אחרי אינספור שיחות עם חברי, עמיתי ושותפי לכתיבה, ג'וזף הלוי. מתוך הדיונים שניהלנו על הדברים שהניעו את העולם אחרי המשברים הכלכליים של שנות השבעים של המאה הקודמת, צמחה ועלתה השקפה מגובשת, גם אם מורכבת, על השיטה הכלכלית הגלובלית, שבה הגירעונות של אמריקה, וול סטריט והירידה המתמדת בערך הריאלי של השכר האמריקאי מילאו תפקיד מכריע, ובאופן פרדוקסלי גם הגמוני.

ליבת הטיעון שלנו היתה שהמאפיין המרכזי של העידן שאחרי 1971 היה היפוך זרימת עודפי הסחר וההון בין ארצות הברית לשאר העולם. בפעם הראשונה בהיסטוריה ביצרה ההגמוניה את שלטונה על ידי הגדלה מכוונת של גירעונותיה. רצינו להבין איך אמריקה עשתה זאת, ואת הטרגיות בכך שהצלחתה סייעה לעליית הפיננסיאליזציה שחיזקה את הדומיננטיות של ארצות הברית, ובה בעת זרעה את הזרעים למפלתה הפוטנציאלית. חלק מההסבר היה כרוך בשימוש בנראטיב של המינוטאור הגלובלי, שנולד כניסיון לפשט את מורכבות הטיעון (ראו מאמרנו המשותף: "The Global Minotaur", Monthly Review 55, July-August 2003).

חמש שנים מאוחר יותר, כשהמערכת הפיננסית קרסה ב־2008, שידלה אותי שותפתי לכל דבר, דנאה סטראטו, לכתוב את הספר הזה, ולבסס אותו על יכולתו של דימוי המינוטאור להעביר את המסר המורכב שלי לציבור הרחב. היא האמינה שאני יכול לעשות זאת, ונטעה בי את הרעיון ואת הדחף לנסות. התחלתי לכתוב את הספר בביתנו באתונה, כשהעננים הקודרים מעל ארצנו עוד היו דלילים ורוב חברינו ובני משפחותינו לא האמינו שיוון עומדת על סף סחרור בלתי נגמר. על רקע ההתכחשות לסימנים המבשרים רעות, ובעודי כותב את הטיוטה הראשונה לספר, התחלתי לצבור בתקשורת היוונית והבינלאומית מוניטין של רואה שחורות, אחד שמאמין לא רק שפשיטת הרגל של יוון בלתי נמנעת, אלא שהיא מבשרת את התפרקות גוש האירו. רק אז שמתי לב לאירוניה בשימוש במטפורה יוונית (של המינוטאור ממינוֹס) לתיאור קטסטרופה בינלאומית שיוון תהיה קורבנה הפגוע ביותר.

ועם זה, בעודי שקוע בכתיבה, סירבתי לייחס ליוון תפקיד מרכזי מדי בהתרחשות הזאת. עד מהרה התגלעה דיכוטומיה בשגרת היום־יום שלי: מצד אחד ביליתי שעות על גבי שעות באולפני רדיו וטלוויזיה וטענתי שמצבה של יוון מידרדר בהתמדה, ומצד שני חזרתי הביתה אל כתב היד, נחוש יותר ויותר שיוון לא תיכלל בו. שכן אם אבחנתי לגבי גורלה המר של יוון היתה נכונה (כלומר שאין משבר יווני, אלא שיוון היא רק סימפטום של תזוזה רחבה יותר בהיסטוריה הכלכלית הגלובלית), היה על הספר לשקף זאת. זו הסיבה שארצות הברית היתה, ונותרה במהדורה המעודכנת הזאת, מוקד הניתוח.

בהיבט של ההתפתחות האינטלקטואלית והאנליטית, היתה זו מעורבותי בתמונה הגדולה של משבר האירו שסיפקה לי הזדמנות לבחון אם המינוטאור הגלובלי יכול לשפוך אור על מצבנו אחרי 2008 ולהפיק מכך המלצות מדיניות. למעשה, תוך כדי העבודה על המהדורה הראשונה של ספר זה, השקעתי מאמץ רב, יחד עם סטיוארט הולנד, בכתיבתה ובשכתובה של "הצעה צנועה לפתרון משבר האירו". הקמפיין שסטיוארט ואני הרצנו לאורכה ולרוחבה של אירופה כדי לקדם את אותה "הצעה צנועה" (שהבאנו אפילו לצפון אמריקה ולאוסטרליה) היה פוקח עיניים, מקור לתובנות רבות ומצע לבחינת השערות המשנה של הספר.

כיוון שהמינוטאור הוא דימוי חזק, הייתי צריך להישמר פן ישפיע כוחו האלגורי על התחזיות והניתוח שלי. בינואר 2011, כשהשלמתי את הספר וחשתי דחף להכריז על הפרוגנוזה שלי למען עתיד הכלכלה העולמית, גברה דאגתי שהדבקות בדימוי שבחרתי תטה את מסקנותיי. האם התפתיתי לחוש ביטחון אנליטי מדומה בחיקה המנחם של האלגוריה שיצרתי? העובדה שהמשבר פשט ולבש צורה והחליף צבעים בקצב מבהיל רק הגבירה את המועקה וגרמה לי לחוש חשוף במיוחד לגחמותיה של ההיסטוריה הטעונה של ימינו.

החודשים שחלפו מאז השלמת הטיוטה לספר ועד שהחזקתי עותק שלו בידי ייצבו את עצביי: העולם לא עשה שום דבר שלא עלה בקנה אחד עם המטפורה המרכזית של הספר. כשהספר התקבל בחום במקומות שונים בעולם, ידעתי שפגעתי בעורק ראשי. ובכל זאת, כשהמו"לים הציעו לי לערוך את הטקסט כדי להוציא מהדורה מעודכנת שנה לאחר מכן, קפצתי על ההזדמנות להמשיך במחקר כדי לברר — בעיקר לעצמי — אם היפותזת המינוטאור הגלובלי עומדת במבחן הזמן בקנה מידה גלובלי. התוצאה היתה פרק חדש בספר (פרק 9), שבו אני מונה את העובדות שהיו יכולות להפריך את טענותיי, וחוקר את העובדות שאכן חבויות בסטטיסטיקה הרשמית. למרבה המזל, אני יכול לדווח כעת בביטחון שההיפותזה עמדה בקלות במבחן האמפירי.

ולבסוף, בנימה אישית: את המהדורה הנוכחית השלמתי בארצות הברית, שבה דנאה ואני גרים עכשיו. מכאן אני חוקר, לא בלי רגשי אשמה, את חורבותיה של ארצי, ומתראיין מדי פעם לכל מיני ערוצים ששואלים פעם אחר פעם את אותה שאלה: מה צריכה יוון לעשות כדי להיחלץ מן השפל הגדול? איך צריכות ספרד ואיטליה להיענות לדרישות שההיגיון אומר שרק יחמירו את מצבן? על כך אני עונה בשעמום גדל והולך שהמדינות המפוארות שלנו יכולות לעשות רק דבר אחד: לומר "לא" רבתי למדיניות נואלת שמטרתה האמיתית היא להעמיק את השפל מסיבות לא ענייניות — סיבות שרק חקירה יסודית של מורשת המינוטאור הגלובלי יכולה לחשוף.

 

יאניס ורופאקיס

פברואר 2013