אוצר-גרילה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אוצר-גרילה
הוספה למועדפים

אוצר-גרילה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

אוצֵר-גרילה הוא מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית של גדעון עפרת, אוצֵר-יוצר הפועל עצמאית, על-פי-רוב בשולי האמנות הממוסדת,  אורב לה, מאגף אותה, נאבק בה ופועל נגדה. הוא אקטיביסט העושה את אמנותו מכוח המחויבות לאמנות ובהכרה ש"אוצרות היא קיר ותשוקה". הוא אצר את תערוכותיו בחללים אלטרנטיביים ובאמצעים מאולתרים, לא אחת על גבול הלגיטימי, והציג תערוכות היסטוריות ואוונגרדיות, שהעלו נושאים ומגמות שלא טופלו, או קידמו מדיומים חדשים שלא היו מוכרים בישראל, כגון "מיצג" ו"מיצב" (שני מונחים שהוטבעו על-ידו), וכך שפך אור על אמנים חשובים שהודרו מההכרה הממסדית.

גדעון עפרת אצר בין השנים 2011-1976 בישראל ומחוצה לה עשרות תערוכות היסטוריות ועכשוויות של אמנות ישראלית. הוא היסטוריון של האמנות הישראלית, מחברם של עשרות ספרים אינספור מאמרים וקטלוגים בנושאי האמנות הישראלית. חתן "פרס האוצר" לשנת 2009 מטעם משרד התרבות. ב-2015 זכה מטעם "יד בן-צבי"  בפרס מפעל חיים לחקר תולדות ארץ-ישראל ויישובה

פרק ראשון

מבוא
 

ספרים המוקדשים לסוגיית האוצרוּת לא ראו אור בעברית עד לאחרונה.5 גם בארצות המערב, לא ראו אור ספרים בנושא זה עד לתחילת שנות האלפיים. רק ב-2001 הופיע בהוצאת המכון לאמנות עכשווית בלונדון הספר מילות־חוכמה: ה-vade mecum [בלטינית: קדימה, צְעד] של האוצר, לקט דברי־עצה לאוצרים צעירים.6 באותן שנים החלו להיפתח בארה״ב ראשוני המסלולים האקדמיים ללימודי אוצרוּת. בראשית המילניום היו ברחבי העולם חמישה כאלה; והנה, תוך פחות מעשרים שנה, נהפך מקצוע האוצרות לפופולרי ומבוקש ביותר, פתח שעריו כמעט בפני כל המעוניין בתואר ״אוצר״, הצמיח אוצרים עצמאיים סלבריטאים הנעים מיבשת ליבשת ואוצרים ביאנלות ותערוכות־יוקרה, עודד ייסודם של מסלולי התמחות אקדמיים ופסוודו־אקדמיים ברחבי העולם, ואף הוליד כתבי־עת בנושא אוצרות כמו כתב־העת המקוון Contemporary Art Curator.

אין ספק כי הנסיקה במעמד האוצר חייבת רבות לגל האמנות המושגית, שהציב בשנות השבעים של המאה הקודמת את האידיאה במרכז העשייה האמנותית (ואף כתחליף לה), ובמקביל העניק תוקף חסר תקדים לעצם האקט הפרפורמטיבי ה״בורא״ אמנות של האוצר כמו גם לקטלוג. עם זאת, מה שנראה על פניו כ״תור־הזהב״ של האוצר מעלה בעשור האחרון גם הרבה סימני שאלה וספקות: מהי אוצרות טובה? מהם הכישורים שנדרש להם האוצר הראוי? מהי משימתו של האוצר?

ייאמר במפורש: הספר הנוכחי אינו, בשום פנים ואופן, ספר הדרכה הנותן עצות לאוצרים, אלא מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית המתמקדת בפעילותו ובחשיבתו האוצרותית של החתום מטה בין השנים 2011-1976. מכאן יובן שמזה קרוב לעשור חדלתי לאצור. האם הרף הגבוה שהצבתי בפניי כאוצר הוא זה שגזר עליי פרישה? האם יש טעם במעשה האוצרוּת ללא הרף הגבוה והאידיאלי הזה? לאורך הפרקים הבאים אנסה לענות על השאלות הללו, במישרין ובעקיפין.

דבר אחרון: ספר זה לא היה נכתב אלמלא יוזמתה של גליה בר אור, שעודדה והמריצה אותי לכתבו. הערותיה סייעו בידי לא מעט. זכויותיו של הטקסט הן אפוא גם זכויותיה; חובותיו - כולם חובותיי.

 

 

עוד על הספר

אוצר-גרילה גדעון עפרת

מבוא
 

ספרים המוקדשים לסוגיית האוצרוּת לא ראו אור בעברית עד לאחרונה.5 גם בארצות המערב, לא ראו אור ספרים בנושא זה עד לתחילת שנות האלפיים. רק ב-2001 הופיע בהוצאת המכון לאמנות עכשווית בלונדון הספר מילות־חוכמה: ה-vade mecum [בלטינית: קדימה, צְעד] של האוצר, לקט דברי־עצה לאוצרים צעירים.6 באותן שנים החלו להיפתח בארה״ב ראשוני המסלולים האקדמיים ללימודי אוצרוּת. בראשית המילניום היו ברחבי העולם חמישה כאלה; והנה, תוך פחות מעשרים שנה, נהפך מקצוע האוצרות לפופולרי ומבוקש ביותר, פתח שעריו כמעט בפני כל המעוניין בתואר ״אוצר״, הצמיח אוצרים עצמאיים סלבריטאים הנעים מיבשת ליבשת ואוצרים ביאנלות ותערוכות־יוקרה, עודד ייסודם של מסלולי התמחות אקדמיים ופסוודו־אקדמיים ברחבי העולם, ואף הוליד כתבי־עת בנושא אוצרות כמו כתב־העת המקוון Contemporary Art Curator.

אין ספק כי הנסיקה במעמד האוצר חייבת רבות לגל האמנות המושגית, שהציב בשנות השבעים של המאה הקודמת את האידיאה במרכז העשייה האמנותית (ואף כתחליף לה), ובמקביל העניק תוקף חסר תקדים לעצם האקט הפרפורמטיבי ה״בורא״ אמנות של האוצר כמו גם לקטלוג. עם זאת, מה שנראה על פניו כ״תור־הזהב״ של האוצר מעלה בעשור האחרון גם הרבה סימני שאלה וספקות: מהי אוצרות טובה? מהם הכישורים שנדרש להם האוצר הראוי? מהי משימתו של האוצר?

ייאמר במפורש: הספר הנוכחי אינו, בשום פנים ואופן, ספר הדרכה הנותן עצות לאוצרים, אלא מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית המתמקדת בפעילותו ובחשיבתו האוצרותית של החתום מטה בין השנים 2011-1976. מכאן יובן שמזה קרוב לעשור חדלתי לאצור. האם הרף הגבוה שהצבתי בפניי כאוצר הוא זה שגזר עליי פרישה? האם יש טעם במעשה האוצרוּת ללא הרף הגבוה והאידיאלי הזה? לאורך הפרקים הבאים אנסה לענות על השאלות הללו, במישרין ובעקיפין.

דבר אחרון: ספר זה לא היה נכתב אלמלא יוזמתה של גליה בר אור, שעודדה והמריצה אותי לכתבו. הערותיה סייעו בידי לא מעט. זכויותיו של הטקסט הן אפוא גם זכויותיה; חובותיו - כולם חובותיי.