אני הלישז היחידה בעולם

הקדמה
 

כאשר נוגע הדבר למתן שמות לתינוקות, ישנם שני טיפוסי הורים - יוזמים ונמנעים. הנמנעים נוטים להעביר את אקט הבחירה להורה השני, שלא לומר "להפיל על", כשהם שומרים לעצמם את זכות הווטו, עד שצץ השם שאיתו הם יכולים לחיות. בתהליך הבחירה נפסלים מרבית השמות, נותרים שניים־שלושה שמות "מתאימים", ומביניהם צריך לבחור רק אחד, ודומה הדבר לבחירה בין אלפים.

הבחירה הזו בין שניים־שלושה שמות לוקחת את ההורים למסע של גילוי עצמי, אם הם מודעים לכך ומודים בכך, וגם אם לאו. ובעניין זה מצב ה"נמנעים" אינו שונה מזה של ה"יוזמים", כולם עושים את אותם השיקולים: מה באמת יפה בעיניי? מה משמעותי? איזו משפחה לאזכר - שלי? של הצד השני? להשתלב בחברה הישראלית? אילו שמות מייצגים את ישראל - שמות מהמקרא? לחקות את הסלבס? העידן החדש?

ההחלטה הסופית יכולה להיות ספונטנית או מושכלת - היא יכולה להתקבל מול סכינו של המוהל או ליד שולחן הפקידה בבית החולים, והיא יכולה להיות פרי התלבטות של חודשים. במקרים קיצוניים המשיימים המתלבטים מוצאים עצמם במחלקת הרישום במשרד הפנים כהורים לתינוקות בני כמה חודשים.

בספר זה מוצג ניתוח ראיונות של 45 הורים בקשר למתן שמות לילדיהם. הראיונות עסקו בתהליכי מתן שמות ליילודים, ונותחו על פי שיטת המחקר האיכותני. ההיגדים של ההורים מוינו על פי שיטת ניתוח תמטית, כמקובל במחקר האיכותני. בשלב הבא נבדקו הנושאים שעלו בהיגדי מרואיינות ומרואיינים באמצעות מודל הערכים הבסיסיים של שוורץ (Schwartz, 2012), על מנת להבין את פעולת הערכים הבסיסיים על תהליך שיום התינוקות. עבורי, כאם צברית וחילונית שעברה את התהליך מאובזרת בבן זוג מסוג הנמנעים נחרצות, היכולת להתבונן מבחוץ בתהליכים הייתה זכות יוצאת דופן.

אני בת למשפחה חסידית במקור, וגם אם הוריי נטשו את החסידויות שלהם, הרי ששמות הילדים נבחרו בהתאם למוסכמות העולם הישן. הבחירות שלהם הציפו את האמונה שמתן שמות פרטיים הוא צעד הרה גורל שקשור לגלגול נשמות. על פי המנהג בחסידויות של הוריי, הילדים האי־זוגיים מקבלים שמות מהאם, והזוגיים - מהאב, את השמות לוקחים ממאגר השמות של המשפחות המקוריות כדי להעביר ניצוץ מנשמות המתים ליילודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו החיים עם מאגר שמות עצום למלא, אך לרוע המזל מספר הצאצאים היה נמוך ממלאי השמות. אחותי הבכורה קיבלה את שם סבתי מצד אמי, ובת דודתי קיבלה את שם סבתי מצד אבי, כך שחללים אלו מולאו. שנים אחריהן הגעתי אני.

כשנולדתי, אבי שבמשך תשעה חודשים האמין שהפעם תהיה הצלחה, התאכזב מרות מלידת בת נוספת, וסירב לוותר על שם אביו, אליעזר. השם שבחר הוצג בפני אמי כחידוש ישראלי מרענן - אליעזרה. העובדה שהגזירה החדשה הורכבה מצירוף של שני שמות גברים, אלי ועזרא, נעלמה מעיניו אך לא מעיניה. למרות המסורת החסידית שהניחה אותי בלעדית בידי אבי, סירבה אמי לקבל את הדין. במהלך הימים הבאים הוצגו בפניה שני שמות דומים לאליעזר בצליל - אליה ואילה. משוכנעת שבבית יכנו את התינוקת (אותי) בשם אליעזרה בלי קשר לרישום הזניח בתעודה, היא דרשה בתוקף שיחליף את הדמות המונצחת. האיומים עשו את שלהם, והוא הנציח את אחיו, שלמה. מאז אני מהלכת כשאילה ואליה טופפות בעקבותיי. האם הייתי אחרת לו שמי היה אליה או אילה?

הכורח להחליט על שם אחד בלבד שישמש כשם הידוע בציבור מאפיין כל משפחה בעת קבלת האדם הקטן לעולם. התהליכים חוזרים על עצמם וגם ההתלבטויות, וכל משפחה וכל הורה ממציאים את הגלגל מחדש. מתן השם הוא תמיד בראשיתי, תמיד יוצא דופן ומרתק, ולעולם נובע מתוך אמונות וערכים של ההורים. ספר זה מציג את הקשרים העדינים והסבוכים שעולים משיקולי ההורים בתהליכי מתן שמות לתינוקות. היגדי המרואיינים שמופיעים כאן נבחרו מבין היגדים רבים בעלי תוכן דומה, אך כדי שלא לעייף ולחזור על אותם הנושאים בחרתי את ההיגדים המייצגים ביותר את אופי הערכים או את אלו שיש בהם עניין מיוחד. המרואיינים מוצגים בראשי תיבות מדומיינים של שמותיהם, כיוון שמטרת הספר היא לאפיין היגדי שיום ולא למצוא פרופיל שיומי של א.נשים שונים בישראל. מדי פעם ישנה התייחסות למרואיינים ולעיתים ההתייחסות היא למרואיינות וכך גם לילדים או לילדות, בשני המקרים, למעט הפרק המדבר ישירות על הבדלים מגדריים בתהליכי מתן שמות, הכוונה היא לנשים וגם לגברים. ניסוח זה נועד להקל את הקריאה ולייצר שוויון מגדרי.

הפרק הראשון כולל סקירה כללית של מדע השמות שנקרא אונומסטיקה הצגה קצרה של מילון השמות הישראלי, על מקורותיו השונים. הפרק השני עוסק במחקר האיכותני ובהתאמתו לתחום הנידון, חקר מתן שמות לתינוקות בישראל, ובפירוש של תהליכים אלו על פי מודל הערכים הבסיסיים של שוורץ, שמצא שאנשים מבססים את החלטותיהם החשובות ביותר על עשרה ערכים בסיסיים בלבד, וערכים אלו נמצאו בניתוח שיח המרואיינות גם במחקר זה.

הפרק השלישי והפרק הרביעי עוסקים בפירושים, על פי מודל הערכים של שוורץ, של קונפליקטים נפוצים בבחירת שמות לתינוקות יהודיים בישראל. הקונפליקט הראשון קשור בסוג ההזדהות הלאומית שההורים מבססים באמצעות מתן השם - זהות יהודית, ישראלית, גלובלית ומערבית או מזרח תיכונית. הקונפליקט השני קשור בהימור השיומי שעומד בפני הורים: לבחור שם יוצא דופן שמבליט את נושאו, או ללכת על בטוח ולבחור שם מוכר? לכל אחת מבחירות אלו ישנם יתרונות וחסרונות. הבחירה בשם בולט או שכיח מעמתת את ההורים עם מסלול החיים העתידי של ילדיהם, וזוהי החלטה שמטילה על ההורים אחריות רבת משקל. הפרק החמישי מציג פרשנות של היגדי המרואיינים בכל הקשור לתכונות הלשוניות של השמות, כמו משמעות, צלילים בולטים וכתיב.

הפרק השישי עוסק בנושא השמות האנדרוגיניים או בשמם הקודם הדו־מיניים, נושא חם בציבוריות הישראלית, שאף הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת, נדרש לו בפסק ההלכה שפרסם בעניין. הפרק השביעי מתייחס גם הוא להבדלים מגדריים, אך מנקודת המבט של תפקוד האימהות לעומת תפקוד האבות בתהליך השיום, זאת בהשוואה להיגדי שיום ידועים מהמקרא, ההיגדים של נשות יעקב אבינו.

הפרק השמיני עוסק בניתוח נרטיבים מסוימים שנמצאו בהיגדי המרואיינים. שני סוגי נרטיבים נמצאו, נרטיבים רציונליים ונרטיבים השראתיים, והפרק בודק את האינטראקציה בין תוכני הסיפורים למבנים הלשוניים שלהם. הפרק התשיעי והאחרון מנסה לגעת במשמעות הנושא מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית. כלומר, מה ניתן להבין מהפרקים השונים עלינו כהורים ישראליים בנקודת הזמן של מתן שמות לתינוקות.