קריאת הדורות - כרך ז

פֶּתח דבר: כְּאֵב הכתיבה
הרהורים אישיים וספרותיים נוּגים

הנחת היסוד המשותפת לכל מחקריי היא, שהספרות העברית היא אחד היסודות היציבים בתרבות העברית והישראלית ואחד הגורמים המאחדים אותה. היא מסייעת לבנות מחדש, בכל דור, את הזהות הלאומית המשותפת. הספרות העברית המגוּונת מאחדת את הפלגים השונים בעם, ומשמשת אחד הכלים החשובים ביותר לגיבוש זיכרון קולקטיבי ותודעה משותפת של עם. הריבוי והגיוון, לרבות המחלוקות והוויכוחים, מסייעים לכל אחד למצוא את מה שהוא מחפש באותה ספרות, אם מתוך אישור והסכמה ואם מתוך התנגדות וּויכוח. דומה שלמותר להוסיף, שבשיח הציבורי מַרבים להדגיש את השונה, המפריד והמפלג, ודברים אלה על המשותף והמאחד ממעטים להיכתב ולהישמע. הנחת יסוד זו היא המשך לאותו "בכל־זאת", המניע להמשיך ולפרסם מחקרים בספרות העברית למרות אווירה של אדישות.

"דבר אופטימי, עֲשִׂיַּת שירים" כתב מאיר ויזלטיר בספר שיריו הנושא שם זה. זוהי "המתקת הגלולה המרה", פירש אלי הירש עם הופעתם של שירים אלה במהדורה חדשה (ידיעות אחרונות, 31.8.2012). מוטו זה מלווה גם אותי במחשבותיי הנוגות על מצבו העגום של מחקר הספרות העברית בשנים האחרונות. ובכל זאת, ואף על פי כן ולמרות הכול, אסור להתייאש, וצריך להמשיך ולקוות שיחול שינוי לטובה.

"משפחת הנשכחים", שעליה כתבתי בפתח הכרך החמישי (תשע"ה/2015) של סִדרה זו, מתרחבת והולכת, ומספר הסופרים והיצירות הנמנים עימה הולך וגדל. היחלשותם של החוגים לספרות עברית באוניברסיטאות ובמִכללות, כחלק מתהליך ההצטמצמות העובר על מדעי היהדות ועל מדעי הרוח במדינת ישראל, גורמת לאובדן מוּאץ של יוצרים ויצירות בזיכרון הקולקטיבי החי של הקהל המשכיל בישראל, ובמיוחד של הצעירים שבו. יותר ויותר נדחקים הספרים לקרן זווית, ומה שאינו קיים במרשתת כמעט אינו מגיע לתודעתם של אלה הניזונים ממנה. דומה שהרגלי הקריאה הולכים ונשחקים והקושי לקרוא ספרות רצינית הולך וגדל, לא כל שכן ספרֵי הדורות הקודמים.

הספרות הנכתבת בהווה על ענפיה השונים, שירה ופרוזה, אמנם חיה ופעילה, עשירה ופורחת, ועדיין קוראיה עימה, אבל היא חיה חיי שעה. הקוראים, וגם לא מעט מן היוצרים, אינם מכירים את הספרות העברית הקלסית ואת יצירות המופת שלה ואינם ניזונים ממנה. התעלמות זו היא הסיבה המרכזית לרדידות ולהיעדר השורשים של חלק גדול מן הספרות הנכתבת היום. ספרות זו היא ברובה ספרות לדוֹרהּ ולא ספרות לדורות.

התעלמות זו ניכרת בייחוד בתחום המחקר, המלווה את הספרות העברית. דומה שלציבור הרחב המשכיל אין צורך במחקר זה לענפיו השונים, אין הוא חש בחסרונו והוא אף מזלזל בו. למרבה הצער, אין מנוס מן ההרגשה שגם בחוגים לספרות באוניברסיטאות ובמכללות פוחתת ההזדקקות למחקרים בספרות העברית לדורותיה; לכל היותר, הלומדים נחשפים לספרי המחקר של מוריהם. ההעדפה של "המילה האחרונה", של ספרות ההווה, על פני ספרות הדורות הקודמים והמחקר המלווה אותה, מביאה לכך שהולך ומתמעט דור ההמשך של חוקרי ספרות עברית, המסוגלים להוסיף נדבכים חדשים ונדרשים למחקר הספרות הבסיסי.

"נטורי קרתא" של הספרות העברית לדורותיה, ואני בתוכם, חשים חובה ושליחות לא לוותר על העושר התרבותי העצום הגנוז ביצירות המופת של הספרות העברית, אלה שבדרך המלך ואלה שבשוליה, אלא להמשיך לחקור אותן ולגלות בהן פנים חדשות. כל זה כדי למשוך, בכל זאת ולמרות הכול, את לב הקוראים והחוקרים בהווה. זוהי שליחות כפויַת טובה, בהרגשה שאין קוראים, גם בין חוקרי הספרות העברית בהווה, אבל אין אפשרות לחוקרת כמוני להִבָּטֵל ממנה. לכן, כל ספר נוסף מסוג זה בונה עוד נדבך בבניין מחקר הספרות העברית לדורותיה, מתוך תקווה שבכל זאת יימצאו המעטים הנבחרים בין החוקרים שימשיכו מפעל זה, ובין הקוראים – כאלה שיסתקרנו, ויחזרו לקרוא את הספרות העברית המפוארת של הדורות האחרונים. דומה שלמותר לחזור על העיקרון התקֵף, החל גם על הספרות העברית: ללא הכרת העבר אין הווה ראוי לשמו, והעתיד מי ישורנו?!

לסִדרה זו של 'קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה' חסרונות ויתרונות. חסרונותיה בכך שהיא כוללת נושאים רבים ומגוונים בתחומים שונים, בבחינת "ספרות עם כל דבר". מי שעוסק בנושא מסוים, ורוצה לדעת מה כתבו קודמיו, יפנה בראש ובראשונה לספרים העוסקים במרוכז בנושא מחקרו. חוקר זה לא בהכרח יפנה לספריי אלה, שבהם אמנם נושאים רבים ומגוונים אבל במידה רבה מפוזרים ומקריים. כלל לא בטוח, שהנושא שהוא מחפש עליו חומר מצוי בהם. לכן, רבים מאוד הם המחקרים, הנכתבים על נושאים המופיעים בספריי, שנעלמו מעיניהם של חוקרי אותו נושא, מדעת ושלא מדעת. אבל, במקום שאתה מוצא את החסרונות שם גם היתרונות: זהו יתרון הגיוון, השפע, הריבוי. מי שמעוניין להעמיק יותר בספרות העברית ולגלות בה פנים חדשות, נושאים חדשים והֶקשרים חדשים, ימצא כל זאת בשפע בספרים אלה, שבהם מקושרת הספרות העברית לנושאים רבים ומגוונים – הפתעות בלתי צפויות למתעניינים הסקרנים.

כרך שביעי זה מצטרף לששת קודמיו, שהופיעו בזוגות, ודומה להם באופיו ובארגונו. כמותם, גם הוא כולל בתוכו מחקרים, מאמרים, מסות ורשימות בהיקפים שונים, המאורגנים בשבעה שערים. כותרת הסִדרה, "קריאת הדורות", היא דו־כיוונית, כפי שהוסבר במבוא לכרך הראשון (תשס"ב/2002): הרצון לקריאה בספרות הדורות יחד עם היענות להזמנתם, כביכול, של סופרי הדורות הקודמים לקרוא ביצירותיהם. קיום דו־שיח עימם הוצב ככותרת למבוא ראשון זה. כותרת המבוא לכרך השלישי (תשס"ח/2008), "המשך וחידוש", מאפיינת את הסִדרה כולה, ובעיקר את התפיסה העקרונית המונחת ביסודם של כל המחקרים: תרבות נבנית נדבך על גבי נדבך. אין יש מאַין, והכלל של "חדש מפני ישן תוציאו" אינו חל עליה. כל מחקר הוא נדבך נוסף בבניין זה, הנשען על קודמיו ומשמש בסיס לאלה שיבואו אחריו. כותרת המבוא של הכרך החמישי (תשע"ה/2015), "משפחת הנשכחים", מבטא את התחושה הקשה שמשהו לא טוב עובר על החברה בישראל ביחסה לספרות העברית של הדורות הקודמים בכלל, ולמחקר המלווה אותה בפרט – בד בבד עם ההכרה שיש חובה להמשיך במחקר זה למרות הכול, לקוות לשינוי המגמה, להוסיף לטפֵּח ולפתֵח את הספרות העברית וללווֹתה במחקר מקרֵב לבבות. כותרת המבוא של כרך זה, השביעי (תשע"ט/2018), "כְּאֵב הכתיבה", מבטאת את ההרהורים הנוגים המלווים ספר זה, בד בבד עם תקווה אופטימית, שאולי היא חסרת בסיס.

פרקי הספר אורגנו בשבעה שערים, במתכונת הכרכים הקודמים של הסדרה. בשער הפותח, "לא בחלל הריק", נכללו מסות עקרוניות, הממשיכות ומרחיבות את השקפת עולמי הספרותית והמחקרית. השער השני, "בין ספרות למקרא", מוסיף עוד נדבך למחקריי בתחום זה. בשערים השלישי והרביעי, "דורות בשירה" ו"דורות בפרוזה", נכללו יצירות ויוצרים שלא עסקתי בהם עד כה, מן העבר ומן ההווה, צנועים ומפורסמים, ידועים יותר וידועים פחות. בשער החמישי, "שיח יוצרים ויצירות", יש חידוש בתחומים ובנושאים שלא כתבתי עליהם קודם: נכללו בו פרקי הסִדרה "ספרות ורפואה", החוקרים את השתקפותו של נושא מורכב ומסועף זה בספרות העברית, ונוסף עליהם פרק החוקר את מקומם של הארכיאולוגיה והארכיאולוגים בספרות העברית. בשער השישי, "מקום בספרות", נוספו מחקרים על תל אביב וכפר סבא, פטרבורג, פריז וארה"ב והשתקפותן בספרות העברית. הם מצטרפים למחקריי בנושא "גיאוגרפיה ספרותית", שכונסו בספרִי 'כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית' (תשנ"ח/1998), והמשכם בכרכים הרביעי והשישי של 'קריאת הדורות' (תשס"ח/2008; תשע"ה/2015). השער השביעי, "עיתונות וכתבי עת", ממשיך ומרחיב את מחקריי בנושא זה: כתבי עת בעבר וליווי כתבי העת בהווה.

המכנה המשותף לכל פרקי הספר הוא השקפת עולמה של החוקרת, הרואה את הספרות העברית לדורותיה, בהקשריה הרחבים, כמכלול אחד, שלו היבטים שונים וזוויות מגוונות. שלושה דימויים מאפיינים מכלול זה: (א) הספרות כשדה, המצמיח אילנות גבוהים, עצים, שיחים נמוכים ועשבים; כולם יחד מהווים את המערכת האקולוגית הספרותית, שחלקיה מזינים זה את זה. (ב) הספרות כתמונת פסיפס, שבה לכל אבן יש תפקיד, מרכזי או שולי, וכולן יחד יוצרות את התמונה השלמה. (ג) הספרות, כחלק מן התרבות, כבניין רב קומות, הנבנה נדבך על נדבך. אי אפשר לבנות את הקומות העליונות ללא הנחת יסודות מוצקים לבניין כולו. לכן, על החוקר להפנות את תשומת ליבו לכולם: לגבוה ולנמוך, למרכז ולשוליים, לדרכים ולצידי הדרכים. על החוקר להניח את היסודות, לפני שהוא פונה לבניית הקומות העליונות.

הספר מדגים את הקשָרים בין יצירות רבות ושונות, אבל אינו מנסה להעמיד את הספרות על מכנה משותף אחד או על צמד ניגודים. הסיבה לכך היא שניסיונות אלה, הנוסכים לכאורה ביטחון של סדר ושל משמעות, מחייבים למעשה השמטה והתעלמות מכל מה שאינו מתאים לתאוריוֹת שרקם החוקר. מן הפרטים שנשארו בחוץ אפשר לרקום תאוֹריה אחרת, חדשה ושונה. מכלול היצירות והיוצרים בכרך זה מביא אפוא לידי ביטוי את פניה המגוּונות של הספרות, על גווניה והיבטיה השונים, ומגלה את ייחודן של היצירות ואת הקשרים המעניינים שנטווים ביניהן, בלא לכלוא אותן במיטת סדום של עיקרון מנחה אחד או של תאוֹריה כזו או אחרת.

באחדים מפרקי הספר יש הרחבה והמשך למה שנכתב בספריי הקודמים, תוך הפניות אליהם, מנקודות מבט חדשות ומעודכנות. לעיתים, אין מנוס מחזרות מסוימות על מה שכבר נכתב – חזרות אלה יש להן הצדקה בכך שכל פרק צריך לעמוד בפני עצמו, כשלמוּת אחת. פרקים לא מעטים מצביעים על אפשרויות המחקר־שטרם־נחקר, הגנוזות בהם ומאתגרות את החוקרים להמשיך ולחדש.

בפרקים המבוססים על הרצאות שנישאו לפני קהלים שונים, בארץ ומחוצה לה, נשמרו רוח ההרצאה וגינוניה, כדי להעביר לקורא את ההקשר המקורי של הפרק ואת רוחו.

על חשיבותו של הלוח העברי, המוזנח בקרב קהלים גדולים של החברה בישראל, לרבות סופרים, משוררים, מסאים ועורכים, כתבתי במסתי "על חטא שחטאנו ללוח העברי" (קריאת הדורות ג). לא קל להיות "נאה דורשת ונאה מקיימת" ולהקפיד לציין בכל מקום את התאריך הלועזי בצד התאריך העברי, שכן הציון הכפול מאריך ומסרבל; עם זאת, בגלל חשיבות הלוח העברי בעיניי, נעשה מאמץ לשמור על שני התאריכים זה בצד זה.

התאריך בשולי כל פריט, יחד עם ההערה הביבליוגרפית, מעידים על הפעם הראשונה שבו הופיע (בכתב או בעל פה) כל פרק, מקומו והקשרו. זהו גם תאריך סגירתו של המחקר, שכונס כנתינתו הראשונה, כמעט ללא שינויים, למעט עדכון ביבליוגרפי והוספת תאריכי פטירה. שיטת ההפניות למראי המקומות מספריי מַפנה אל הרשימה הכוללת שלהם שהוצבה בסוף הספר, כדי למנוע חזרות מיותרות.

אני מבקשת להודות לכל הרבים שסייעו לי בפרטים הרבים המרכיבים את פרקי הספר, יוצרים וחוקרים כאחד. שמותיהם רשומים כל אחד במקומו. תודה לפרופ' אבנר הולצמן, תלמידי, עמיתי וידידי, שמוסיף ללוות את ספריי בהתמדה ומסייע לי לאורך כל הדרך. תודה לפרופ' אברהם נוברשטרן, מנהל בית שלום עליכם, ולאנשי אוניברסיטת תל אביב, שתמכו בספר – בלעדיהם לא היה יכול לראות אור. תודה מיוחדת לישראל כרמל על מאור הפנים ולחזי ועקנין מהוצאת כרמל על הטיפול המסור בכתב היד. תודה לאלי שקדי על עריכת הלשון המיומנת והקפדנית.

כרך זה כששת קודמיו, מופיע במהדורה מצומצמת ונועד לחוקרים, לספריות ולקהל המשכיל, אוהב הספרות העברית, המתעניין במחקרה. הושקע מאמץ רב לאיתור בעלי הזכויות של החומר הגרפי ששולב בספר. כל השמטה או טעות נעשתה בתום לב, ותתוקן במהדורה הבאה.

ספר חדש בגיל פ"ג שנים אינו בבחינת מובן מאליו. ייתכן שהוא ספרי האחרון. משאלתי היא להוציא ספר נוסף, אישי, שיכלול כמה מזיכרונות ילדותי בתל אביב שלפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות; רשימות זיכרון מבית הוריי צִבְיָה וישראל כהן, ומתחנות נוספות בחיי; מבחר רַאיונות עימי; ומבחר רשימות ביקורת על ספריי. הלוואי ואזכה לכך.

תל אביב, תשרי תשע"ט/ספטמבר 2018