דויד, ידעתי שתבוא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דויד, ידעתי שתבוא
הוספה למועדפים

דויד, ידעתי שתבוא

4 כוכבים (14 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

סיפורו הפתלתל של דויד טילרסון, גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו. באופיו הנינוח התמיד 'ללכת בתלם', אך שלא ביוזמתו נקלע לשורה של אירועים חריגים ועוצמתיים בעת שהציל את חייהן של שתי נשים נואשות ופצועות בגופן ואת חייו שלו. בשל נסיבות, אשר תתבררנה בחלוף הימים, תוגש במפתיע בידי אחת מהניצולות תביעת ענק המכפישה אותו. על כך נרדף דויד ללא רחם, נבגד בידי סגל העובדים בחברה שבה עבד, ומרבית ידידיו לכאורה משכו ממנו את ידיהם עת היה שרוי בסחרור רגשות המכים בו ללא הרף ומתמודד במסכת יחסיו המפותלת עם בני משפחתו, ובעיקר הנשים בחייו.
בעל כורחו ובנסיבות כמעט בלתי אפשריות עתיד דויד להתעשת, ובסיוע דורשי שלומו המעטים לפתוח במאבקים, שבחלקם יהפכו לעיתים לכוחניים, ושאת סופם יקשה עליו לשער.

מסלול חייו המחודש של דויד יכוונו להיכרויות חדשות ושונות מאלה שידע, והוא עתיד לנחות במחוזות, שלא יכול היה לצפותם אף בחלומותיו הפרועים ביותר.
מעל לכול יקבל ערך המשפחה משמעות מחודשת בסימן סופו של עידן התמימות.

מחברו של הספר, דורון טלר, שילב בסיפור שני לקחים עיקריים בנושאים הרווחים בחיי היומיום בחברה המודרנית, אך משאיר לקוראים פתח כדי להסיק מהם בכוחות עצמם.

פרק ראשון

פרולוג - דניאלה

היא יפה, באמת שהיא יפה. במחשבה שנייה ואם לדייק, בעצם יותר מרשימה מאשר יפה. בנקל מבטלת את סביבתה ללא עוררין וללא תחרות ומותירה שיירי אבק ופירורים לחברותיה, אלם והערצה שקטה מהגוורדיה הגברית הסובבת, דניאלה.

בפינת הקפה, מעת לעת וכפעם פעמיים בשבוע, צדה את עיני יעלת החן התמירה שהופיעה כמוני לדון בענייני דיומא על כוס קפה ללא קפאין וללא סוכר עם חברותיה בקומה. לדעתי התנשאה ללא פחות ממטר שבעים ושלושה סנטימטרים ודאגה להקפיד לנעול נעלי עקב כך שבלטה בקומתה מעל ומבין בנות שיחתה.

הבחנתי כי לרוב, בעצם כתמיד, נהגה ללבוש בהתאמה מכנסי ג'ינס הדוקים וחולצת כפתורים לבנה ומתוחה ובלא הקפדה מתוכננת על רכיסת כפתוריה העליונים. הליכתה זקופה אינה ממהרת מעין מרחפת. גזרתה המושלמת שיוותה לה רעננות וקשר יומי הדוק עם ונוס, מלאה סקס אפיל ובכמויות.

פניה נאים, אמנם יש יפות ממנה אך מעוצבים ואסתטיים. אפה קטן וישר, עיניה עיני שקד גדולות, חומות, סקרניות ומשדרות מודעות לעוצמת נוכחותה בשעה ששערה החום כהה, המתולתל והגלי צונח מעדנות לכתפיה, מדיף ריח עדין של שמפו מובחר ומשחרר עננה מרעננת לחוש הריח הפרטי שלי.

מאוחר יותר אשים ליבי שמעולם לא שמעתיה מרימה את קולה. הייתה מצחקקת קלות בעת שחבורתה געתה בצחוק רם ובעיניה הייתה מרבה להבליח מבטים לסקור במקביל ובערנות את הנוכחים. יהיה זה לא אנושי שלא להתבונן ביצירת הטבע המושלמת הזו, הרי זה היופי בהגדרתו וזמנו מתקצר מדי יום. עובדה.

היה זה בבוקר גשום. מים רבים זלגו ונטפו מחלונותיו הגבוהים של חדר הקפה ודניאלה זה עתה נטשה את המקום וחזרה לשולחנה. נאנחתי לתוככי עצמי, הבטתי לכיוונו של ניר בוקר שנשען בגבו אל הקיר כשכוס תה מהביל בידיו, נראה שקלט את החלק ממבטיי המכוונים לעברה של דניאלה, חייך וחשף שיניו בסרקזם קל ופתח במונולוג קצר.

"דויד תירגע, הגברת לא פנויה" הפנה ניר את תשומת ליבי למציאות הנושכת. "היא נשואה ואימא לשלושה כמדומני. אם תמשיך להגניב מבטים כאלה תזדקק לכירורג עיניים. תירגע, נכנסים בקרוב לדיון ארוך". ניר השתהה מעט ואז הוסיף: "בעצם יש לך טעם טוב. היא נראית 'פצצה' ושתדע, היא מדי פעם גם זורקת מבט לעברך."לשאלתי במה דניאלה עוסקת נעניתי שמדובר לכאורה בתכנות טהור או בתמיכה לתכנות, אך ללא דעה וידע באיזה תחום מדויק, ומכיוון שהיא ותיקה ממנו בחברה שטווח הגיל עשוי לנוע בין 33 ל־35 שנים, "הבנתי שלגברת יש לא רק גזרה מהממת, היא נבונה, פיקחית ואלופה בתחום שלה״.

"מממ..." נדתי בראשי. עדכנתי את ניר שלא עלו במוחי מחשבות כפירה כלשהן לגביה אך בהחלט מותר לקנא בבעלה. "זה לא בחינם", ענה לי, "אתה לבטח מבין בעצמך כמה עולה לתחזק פרארי..."

בחלוף הזמן ומפעם לפעם נוצר קשר עין בינה לביני, לרוב נקטע בהינד ראש קל או אמירת 'בוקר טוב'... 'צהריים טובים', לא יותר. מימים, הכרתי טוב יותר את אורנית שדה, אשת תמחור גוצה וחייכנית. עבדנו יחד לא מכבר במסגרת הכנה להצעת מחיר מתגלגלת. אורנית ניחנה בסבלנות אין קץ שכן הרבתה להדריכני ביסודיות בידע שעדיין חסר לי בתחומה. לעיתים תהיתי מדוע אינה מקפידה בהופעתה אך הדומיננטיות והמרץ שבה האפילו על ההזנחה והרישול בהופעתה. מוזר בעיניי שהיא נוהגת להשפיל עיניה בשיחה ישירה בינינו, מפשפשת ופוכרת בידיה.

כבדרך אגב אורנית סיפרה לי שהיא חברתה הקרובה של דניאלה וכי יש ביניהן היכרות רבת שנים מעת למדו באותו בית ספר תיכון. הן מתראות בביקורים הדדיים עם המשפחות ושתיהן אף מבכרות לטייל יחדיו בחו"ל לסופי שבוע עתירי מסעדות וקניות. מיקומן בקומה אחת ליד השנייה אינו מקרי. זה לא צירוף מקרים אלא תוצאה של תמרונים ותחנונים מתמשכים מצידן למנהליהן שהתגמשו.

"ראית את הבנות בקפה עם דניאלה?" היא שואלת. "חלקן הופכות עורן כשהיא יוצאת ומתפתחת מאליה רכילות מרושעת, לרוב בעניין לבושה, תנועותיה וחיתוך דיבורה; אני מכירה קנאת נשים. חברתי מסובבת ראשים מילדות, היא מודעת אך קורקטית גם אם תשב ותקיש במקלדת למשך כל היום."

עלה בדעתי לתהות מדוע איני רואה את דניאלה מדי יום ביומו שכן תפקידה אינו מצריך יציאות תכופות ללקוחות. אורנית ענתה קצרות שדניאלה נשארת לעבוד מביתה בשל מחלות תכופות אצל ילדיה ולעיתים היא עצמה נסחפת ונדבקת בשפעת.

עצם העובדה שמיקדתי בה את תשומת ליבי, הבנתי אל נכון שבפטרולים היומיים בקומת העבודה, בינות לריהוט המשרד הפתוח, בלא דעת הייתי מגניב מבט לעבר מקומה המעט מוסתר של דניאלה אך לא יותר מכך. איני מסוגל להתעלם מעצם נוכחותה אך מעת שיצאתי מגבולות קומת משרדי דניאלה נמוגה ממחשבותיי כפרח בר בשדה שנאסר לקוטפו.

 

עוד על הספר

דויד, ידעתי שתבוא דורון טלר

פרולוג - דניאלה

היא יפה, באמת שהיא יפה. במחשבה שנייה ואם לדייק, בעצם יותר מרשימה מאשר יפה. בנקל מבטלת את סביבתה ללא עוררין וללא תחרות ומותירה שיירי אבק ופירורים לחברותיה, אלם והערצה שקטה מהגוורדיה הגברית הסובבת, דניאלה.

בפינת הקפה, מעת לעת וכפעם פעמיים בשבוע, צדה את עיני יעלת החן התמירה שהופיעה כמוני לדון בענייני דיומא על כוס קפה ללא קפאין וללא סוכר עם חברותיה בקומה. לדעתי התנשאה ללא פחות ממטר שבעים ושלושה סנטימטרים ודאגה להקפיד לנעול נעלי עקב כך שבלטה בקומתה מעל ומבין בנות שיחתה.

הבחנתי כי לרוב, בעצם כתמיד, נהגה ללבוש בהתאמה מכנסי ג'ינס הדוקים וחולצת כפתורים לבנה ומתוחה ובלא הקפדה מתוכננת על רכיסת כפתוריה העליונים. הליכתה זקופה אינה ממהרת מעין מרחפת. גזרתה המושלמת שיוותה לה רעננות וקשר יומי הדוק עם ונוס, מלאה סקס אפיל ובכמויות.

פניה נאים, אמנם יש יפות ממנה אך מעוצבים ואסתטיים. אפה קטן וישר, עיניה עיני שקד גדולות, חומות, סקרניות ומשדרות מודעות לעוצמת נוכחותה בשעה ששערה החום כהה, המתולתל והגלי צונח מעדנות לכתפיה, מדיף ריח עדין של שמפו מובחר ומשחרר עננה מרעננת לחוש הריח הפרטי שלי.

מאוחר יותר אשים ליבי שמעולם לא שמעתיה מרימה את קולה. הייתה מצחקקת קלות בעת שחבורתה געתה בצחוק רם ובעיניה הייתה מרבה להבליח מבטים לסקור במקביל ובערנות את הנוכחים. יהיה זה לא אנושי שלא להתבונן ביצירת הטבע המושלמת הזו, הרי זה היופי בהגדרתו וזמנו מתקצר מדי יום. עובדה.

היה זה בבוקר גשום. מים רבים זלגו ונטפו מחלונותיו הגבוהים של חדר הקפה ודניאלה זה עתה נטשה את המקום וחזרה לשולחנה. נאנחתי לתוככי עצמי, הבטתי לכיוונו של ניר בוקר שנשען בגבו אל הקיר כשכוס תה מהביל בידיו, נראה שקלט את החלק ממבטיי המכוונים לעברה של דניאלה, חייך וחשף שיניו בסרקזם קל ופתח במונולוג קצר.

"דויד תירגע, הגברת לא פנויה" הפנה ניר את תשומת ליבי למציאות הנושכת. "היא נשואה ואימא לשלושה כמדומני. אם תמשיך להגניב מבטים כאלה תזדקק לכירורג עיניים. תירגע, נכנסים בקרוב לדיון ארוך". ניר השתהה מעט ואז הוסיף: "בעצם יש לך טעם טוב. היא נראית 'פצצה' ושתדע, היא מדי פעם גם זורקת מבט לעברך."לשאלתי במה דניאלה עוסקת נעניתי שמדובר לכאורה בתכנות טהור או בתמיכה לתכנות, אך ללא דעה וידע באיזה תחום מדויק, ומכיוון שהיא ותיקה ממנו בחברה שטווח הגיל עשוי לנוע בין 33 ל־35 שנים, "הבנתי שלגברת יש לא רק גזרה מהממת, היא נבונה, פיקחית ואלופה בתחום שלה״.

"מממ..." נדתי בראשי. עדכנתי את ניר שלא עלו במוחי מחשבות כפירה כלשהן לגביה אך בהחלט מותר לקנא בבעלה. "זה לא בחינם", ענה לי, "אתה לבטח מבין בעצמך כמה עולה לתחזק פרארי..."

בחלוף הזמן ומפעם לפעם נוצר קשר עין בינה לביני, לרוב נקטע בהינד ראש קל או אמירת 'בוקר טוב'... 'צהריים טובים', לא יותר. מימים, הכרתי טוב יותר את אורנית שדה, אשת תמחור גוצה וחייכנית. עבדנו יחד לא מכבר במסגרת הכנה להצעת מחיר מתגלגלת. אורנית ניחנה בסבלנות אין קץ שכן הרבתה להדריכני ביסודיות בידע שעדיין חסר לי בתחומה. לעיתים תהיתי מדוע אינה מקפידה בהופעתה אך הדומיננטיות והמרץ שבה האפילו על ההזנחה והרישול בהופעתה. מוזר בעיניי שהיא נוהגת להשפיל עיניה בשיחה ישירה בינינו, מפשפשת ופוכרת בידיה.

כבדרך אגב אורנית סיפרה לי שהיא חברתה הקרובה של דניאלה וכי יש ביניהן היכרות רבת שנים מעת למדו באותו בית ספר תיכון. הן מתראות בביקורים הדדיים עם המשפחות ושתיהן אף מבכרות לטייל יחדיו בחו"ל לסופי שבוע עתירי מסעדות וקניות. מיקומן בקומה אחת ליד השנייה אינו מקרי. זה לא צירוף מקרים אלא תוצאה של תמרונים ותחנונים מתמשכים מצידן למנהליהן שהתגמשו.

"ראית את הבנות בקפה עם דניאלה?" היא שואלת. "חלקן הופכות עורן כשהיא יוצאת ומתפתחת מאליה רכילות מרושעת, לרוב בעניין לבושה, תנועותיה וחיתוך דיבורה; אני מכירה קנאת נשים. חברתי מסובבת ראשים מילדות, היא מודעת אך קורקטית גם אם תשב ותקיש במקלדת למשך כל היום."

עלה בדעתי לתהות מדוע איני רואה את דניאלה מדי יום ביומו שכן תפקידה אינו מצריך יציאות תכופות ללקוחות. אורנית ענתה קצרות שדניאלה נשארת לעבוד מביתה בשל מחלות תכופות אצל ילדיה ולעיתים היא עצמה נסחפת ונדבקת בשפעת.

עצם העובדה שמיקדתי בה את תשומת ליבי, הבנתי אל נכון שבפטרולים היומיים בקומת העבודה, בינות לריהוט המשרד הפתוח, בלא דעת הייתי מגניב מבט לעבר מקומה המעט מוסתר של דניאלה אך לא יותר מכך. איני מסוגל להתעלם מעצם נוכחותה אך מעת שיצאתי מגבולות קומת משרדי דניאלה נמוגה ממחשבותיי כפרח בר בשדה שנאסר לקוטפו.