רגע של מקום

מבקשים שם ליישוב

איך נולד שם ליישוב חדש?
עוד בראשית תכנונו של היישוב המוסדות המיישבים פונים אל ועדת השמות הממשלתית שליד משרד ראש הממשלה ומבקשים שם מתאים ליישוב העומד לקום. מקומו המתוכנן מצוין בבקשה באמצעות ציון נקודה (נ"צ).
כללי עבודתה של ועדת השמות קובעים כי תחילה יש לחפש את שמו הקדום של המקום, ובדרך כלל מסייעים בכך שמות של כפר, חורבה או מקום גאוגרפי שנשתמרו בפי הערבים תושבי הסביבה. גם אם אין ליישוב שם היסטורי ויש לתת לו שם חדש, מטבע הדברים תנסה ועדת השמות להישען על המקורות הקדומים ולחפש לו שם מצלצל וקולע בין דפי התנ"ך, במשנה, בתלמוד או במדרשים או לפי צלצול שם ערבי של מקום סמוך.

מתן
בשנת 1995 נתבקש שם ליישוב כפרי שעמד לקום בין כפר סבא לראש העין בנ"צ 14751736. ואלה היו השמות בשטח: במערב מושב ירחיב שהקימו חיילים משוחררים מיד לאחר מלחמת העצמאות בצד הקו הירוק וקראו לו בשמו בעקבות הפסוק "כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך" (דב' יב:כ); בצפון-מזרח הכפר חַבְּלֶה, שפירוש שמו גפן בעלת שריגים - אך מושב גפן והמרכז הכפרי שׂריגים (לי-און) כבר קיימים בחבל עדולם; במזרח יושב הכפריר ח'רבת ראס עַטִיֶּה שפירוש שמו 'פסגת מתנה'. ואולם את השם מתת כבר נושא יישוב קהילתי ממערב למשטרת סאסא שעל כביש הצפון בצלעו של הר מתת (בגימטריה 840 - גובהו במטרים).
צמד השמות ירחיב ומתת הוליך את הוועדה אל התנ"ך. במשלי יח:טו כתוב: "מתן אדם ירחיב  לו". הוועדה בחרה בשם מתן, שם מצלצל וקליט ומתאים מצד משמעותו.

אבני חפץ
לא הרחק ממתן ביקש לו שם נָאות גרעין של בוגרי ישיבות הֶסדר שהתיישב במערב השומרון מדרום-מזרח לטול כרם. צלצול כינויה הערבי של החורבה הסמוכה, ח'רבת חַפצָה (בקתה), הזכיר את דברי ישעיהו: "ושמתי כדכֹד שמשֹתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (נד:יב).
כך בא לעולם שם מקום חדש – אבני חפץ.

חולות שוּנרה
רבים מכינויי המקומות שבפי הערבים שומרים את שמותיהם מימי קדם כפי שמצאום הערבים בפי אבותינו בבואם לכאן במאה השביעית. מקצתם נשתבשו מאז במידה זו או אחרת, ולא תמיד זיהוים ברור. ועדת השמות הממשלתית נוטה ללכת בעקבות צלצולו של השם הערבי ואינה מרבה להשתמש במשמעותו.
כך אירע באזור החולות שבין שבטה לניצנה. בפי בדוויי האזור הוא מכונה שֻנָארָה - שמה הערבי של החגלה, עוף המצוי באזור החולות. צלצול השם זיכה את אזור החולות בשם חולות שונרה – חתול בארמית, ובפינו כינוי לחתול הבר.

מקווה ישראל
לעתים שמות נולדים באקראי. בית הספר החקלאי של חברת 'כל ישראל חברים' נחנך בשנת 1870 בשבוע שנקראה בתורה פרשת 'בחוקותי', ועל פי ההפטרה שלה ניתן למקום השם מקווה ישראל (יר’ יז:יג).
הכובע המקוואי - כובע עבודה תפור מבד פשוט - שימש את תלמידי מקווה ישראל ונעשה סמלו של בית הספר החקלאי. עד מהרה סיגלה אותו אפנת בני הנעורים, והם כינו אותו 'כובע טמבל' (שיבוש של 'תַנבַּל' הערבי – מטומטם, שהפך בעברית המדוברת למעין כינוי חיבה). היֶקים (עולי גרמניה) שבאו ארצה בראשית שנות השלושים כבר מצאו כאן 'כובע טמבל', חלק מדמותו האופיינית של הצבר. אך הם עצמם קנו להם כובעים מגוהצים כאלה וברמת תפירה מעולה, ולפיכך כינו אותם הצברים 'כובע טמבל אדוני'.  

כפר גדעון
בעקבות הגייתם השגויה של שמות ערביים הולידה האוזן האשכנזית כמה שמות משעשעים. למושב מצפון לעפולה על אדמות רֻבָּאע אַל-נָאצְרָה (שטח המרעה של נצרת), שקידומת שמו נשמעה כעין 'ירובעל' - כינויו של השופט גדעון - קבעה ועדת שמות היישובים שליד קק"ל בשנת 1923 את השם כפר גדעון.

ניל"י ונעלה   
במערב הר בית אל הוקם בשנת 1981 יישוב קהילתי ליד הכפר נִעְלִין. לאוזניהם האשכנזיות של מייסדיו נשמע השם 'נילין', ולפיכך ביקשו שייקרא יישובם ניל"י (נצח ישראל לא ישקר – שמ"א טו:כט), כשמה של האגודה הציונית.
בשנת 1988 נוסד כאן יישוב קהילתי שכן, ונקבע לו השם נעלֶה על פי הגייתו הנכונה של שם הכפר הסמוך ועל פי הכתוב בפרשת המרגלים "עלה נעלה וירשנו אׁתה" (במד' יג:ל).

גִתית
על כביש אלון (דרך 508) שוכן מושב בצד בקעה אליפטית, שבשל צורתה נקראה 'גיגית'. גיגית מזכירה בצלצולה גִתית - כלי נגינה קדום, כעין נֵבל קטן, וכך בא לעולם שם המושב גתית.   

מחנה אסף
השם מחנה אסף - מחנה צה"ל הסמוך למושב גתית, בראש גבעה שבין המושב לקרן סרטבה שבמזרח – מקורו בספר תהילים.
כשעמדתי בראש מדור ידיעת הארץ בצה"ל נזדמנתי לביקור במחנה זה, והמפקד אמר לי שהוא מחפש שם למחנה. שלפתי מתרמילי את ספר התנ"ך וקראתי באוזניו את הפסוק: "למנצח על הגתית לאסף" (תה' פא 1). המפקד אימץ את השם אסף למחנה וגם ליחידתו. תנו לצה"ל לנצח!