אידיאולוגיה ומציאות

פתח דבר
 

במהלך המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים, עד תום מלחמת העולם הראשונה, צמחו והתפתחו קהילות יהודיות חדשות ביבשות אמריקה, אפריקה אסיה ואוסטרליה. מהן בחרנו להתמקד בשתיים ולהתחקות אחר ראשית הקשרים ביניהן: היישוב היהודי הקטן במספרו בארץ ישראל והקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית של אמריקה.

ארץ ישראל, ארץ הקודש, הייתה הארץ המובטחת האחת והיחידה שכל היהודים ברחבי העולם הכירו אותה, ידעו ולמדו עליה מסיפורי התנ"ך. ואולם בלבדיות זו שינתה את פניה עם גידולה המרשים של יהדות ארצות הברית מאמצע המאה התשע עשרה, מה גם שבלט מאוד הניגוד המוחלט במעמדם של היהודים שהיגרו אליה לעומת תנאיהם והרדיפות שהיו מנת חלקם בארצות מגוריהם הקודמות. יתר על כן, התנועה הרפורמית, שהכתה שורשים באמריקה בעיקר בקרב האוכלוסייה היהודית המבוססת, אף עיגנה תפיסה זו במשנתה הדתית וראתה בארצות הברית את הארץ המובטחת הן מהצד האידיאולוגי, הן מהצד המעשי. מה גם שרוב יהודי ארצות הברית, בלא הבדל דעה והשקפה, הרגישו שהגיעו אל המנוחה והנחלה ואיבדו עניין בארץ המובטחת המקראית כיעד לשים פניהם אליה.

המפנה בעיסוק ובהתעניינות בארץ ישראל חל עם ייסודה של התנועה הציונית באמריקה בשנים האחרונות של המאה התשע עשרה. מאז החלה יהדות אמריקה לגלות עניין ביהודי ארץ ישראל אם כאחים לדת, אם מטעמים אנושיים ואם מנימוקים ציוניים. התעניינותם הגיעה לשיאה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עד קריסת האימפריה העות'מאנית. הצהרת בלפור, כיבוש ארץ ישראל בידי בריטניה וקבלת המנדט עליה מידי חבר הלאומים שינו לחלוטין את אופי הפעילות היהודית האמריקנית בענייני ארץ ישראל.

חיבור זה הוא בעבורי סגירת מעגל שנפתח לפני כשלושה עשורים עם צאתו לאור של ספרי הראשון "ממשבר לתקווה", העוסק בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בספר ההוא ייחדתי שני פרקים לסיוע החשוב מאוד שהעמידה יהדות ארצות הברית לטובת היישוב בארץ, הן מהצד הכספי, הן מהצד הדיפלומטי. בחיבור הנוכחי הלכתי אחורה על ציר הזמן ובחנתי את יסודותיה ומאפייניה של ראשית מערכת היחסים בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין יהודי אמריקה, מהקמת התנועה הציונית באמריקה ועד תום מלחמת העולם הראשונה. בהיעדר מחקר מקיף בנושא, ספר זה בא למלא את החסר.

ידידים יקרים וטובים ליוו אותי במהלך עבודתי והכרת תודה היא המעט שאוכל לגמול להם על כך. בראש ובראשונה נתונה הוקרתי והערכתי לשני חוקרים ששמם הולך לפניהם בחקר יהדות אמריקה, פרופ' מיכאל מאיר ופרופ' יונתן סרנה. שניהם נענו ברצון רב לבקשותיי, קראו פרקים אחדים והשיאו את עצותיהם הטובות. ידיד משכבר השנים, יוחאי גואל, שנמנה בשעתו עם ראשוני צוות המחקר של מפעלו המדעי של פרופ' משה דייויס, "אמריקה וארץ הקודש", ניאות בנפש חפצה לסייע לי שלא על מנת לקבל פרס, ויצאתי נשכר מידיעותיו בחומר, ממומחיותו ברזי רישום הערות שוליים וביבליוגרפיה, ומעצותיו הטובות. נעזרתי גם בחוות דעתם של פרופ' אביתר פריזל ופרופ' אלון גל בשאלה הנוגעת לפרק הסיום של העבודה.

תקצר היריעה להודות לידידי וחברי השופט אליקים רובינשטיין, המשנה (בדימוס) לנשיאת בית המשפט העליון, על הזמן שניאות להקדיש לקריאת חיבורי מראשית ועד אחרית בדרכו המיומנת והמעמיקה, ועל הארותיו המועילות. אני רואה בכך זכות גדולה. ותמיד נזכור את בתו שרי מנדל־רובינשטיין ע"ה שנקטפה בדמי ימיה וביתנו שימש לה ולאחיותיה, בילדותן, חאן ביניים בדרכן הביתה מבית הספר. 

ידיד וחבר נוסף שאני חב לו רבות בענייני עריכה וסגנון הוא ד"ר גבריאל בירנבאום שהעמיד לרשותי את ידיעותיו ובקיאותו בכל עת ובכל שעה שנדרשתי לו.

חלק נכבד מהמקורות שעליהם הסתמכתי הם מסמכים ארכיוניים ומקורות ראשוניים. ראש לכול הוא הארכיון היהודי האמריקני, ה-American Jewish Archives, בסינסינטי. מנהלו הנמרץ ידידי פרופ' גרי זולה, הארכיונאי הבכיר לשעבר קווין פרופיט וצוות הארכיונאים עזרו לי מאוד במהלך המחקר. יבואו על הברכה גם הגברת שרלוט בונאלי, מנהלת הארכיון ומרכז הרשומות של הוועד היהודי האמריקני, ה-American Jewish Committee, בניו יורק, וכן ג'רי שוורצברד ואינה כהן מספריית בית המדרש לרבנים, ה-Jewish Theological Seminary בניו יורק. ועוד רבים וטובים שהתכתבתי עימם בדואר האלקטרוני וסיפקו לי חומרים ראויים.

אחרונים חביבים ויקרים מאוד, כנרת ואריאל, בתי וחתני, שבזכותם נעשה כתב היד ערוך כדבעי מן הבחינה הטכנית. רעייתי אילה, ילדיי, נכדיי ומשפחותיהם: יפעת, שוהם, מעיין, ענבר כסיף; לימור, אהוד, יוגב, עומר, ברק לנגרמן; יונית, גלעד, עיטם, ארבל, דולב אפרתי, כנרת, אריאל, שגב, עדי, שקד מוניץ.

אכסניית למדא - עיון ומחלקת הפיתוח ובית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה העניקו לי יחס חם; במיוחד עליי להודות לפרופ' תמר הרמן העורכת הראשית של ההוצאה לאור, לפרופ' אביבה חלמיש, לשעבר העורכת הראשית, לאלון עוז, רכז ההפקה, לד"ר זהר כוכבי, מנהל מדור העריכה במחלקת הפיתוח וההוצאה לאור, ולישראל רונן, עורך הלשון, על טיפולם המסור, הענייני והאוהד.