קריאתו של קת'ולהו | הצל מעל אינסמאות'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קריאתו של קת'ולהו | הצל מעל אינסמאות'
מכר
מאות
עותקים
קריאתו של קת'ולהו | הצל מעל אינסמאות'
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

קריאתו של קת'ולהו | הצל מעל אינסמאות'

4.3 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

הווארד פיליפס לאבקרפט (1890 - 1937) היה סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני.
 
תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים והיקום אינם ניתנים להבנה על ידי בני אנוש, שצורות חיים אומניפוטנטיות שולטות בו, ושבני האדם שוליים וחסרי יכולת לכוון את חייהם. אלו שינסו להבין את אותם יצורים או ליצור עמם קשר ילקו בנפשם. יצירתו הפורסמת ביותר של לאבקראפט היא "המיתוס של קת'ולהו" (לפעמים רק "המיתוס"), סדרה של סיפורים הקשורים זה בזה באופן רופף, המציגים פנתיאון של אלים ענקיים ומרושעים, בראשם קת'ולהו, שמת, וממתין דומם במעמקי הים לקום לתחייה, בעודו משדר הוראות לבני האדם בערוצים רוחניים שונים, כי יבצעו פעולות, לרוב מרושעות ואכזריות, על מנת להשיבו לחיים. כן מציגים סיפורים אלו את ה"נקרונומיקון", ספר קסום, שבין דפיו חבויה האמת הקוסמית על האלים שמתו. יצירות המיתוס צברו לעצמן מוניטין של יצרת פולחן, והופקו מהן מאות סיפורים על ידי סופרים שונים, עשרות סרטים, משחקי מחשב, ומשחקי תפקידים.
 

תקציר

קריאתו של קת’ולהו הוא סיפורו הגדול הראשון של הווארד פיליפס לאבקרפט (1890-1937), מאבותיה המייסדים של סיפורת האימה והפנטסיה המודרנית, מקור השראתם של סופרים כחורחה לואיס בורחס, ריי ברדבורי, ניל גיימן וסטיבן קינג. סיפור זה של לאבקרפט הוא אבן־הפינה של “מיתוס קת’ולהו” — אחד המיתוסים החזקים והפוריים ביותר בתרבות זמננו, שעקבותיו וגלגוליו ניכרים בהגות עכשווית, בזרם מתגבר של יצירות ספרות ואמנות, בקולנוע ובמשחקי מחשב. קריאתו של קת’ולהו הוא מונטאז’ מחוכם ומרובד של קולות ונקודות־תצפית, הזדמנות להצצה ראשונה לפנתיאון האלים והמפלצות של לאבקרפט, חזון רדוף המתפשט לממדים קוסמיים, ואחד מסיפורי האימה הגדולים של כל הזמנים.

הסיפור הצל מעל אינסמאות’ מציג את אחד מפיתוחיו הבשלים ביותר של מיתוס קת’ולהו, שראשיתו בסיפור קריאתו של קת’ולהו: סיפור חניכה מסויט, מסע שורשים גותי, נבואה אפוקליפטית ודיוקן מודרני הופך־קרביים של מטאמורפוזה אישית וקיבוצית — כל אלה ביצירה מרעישה אחת, משיאי הפרוזה של לאבקרפט

פרק ראשון

פרק ראשון
אימה בחומר


חסד שאין שני לו מנע מן השכל האנושי את היכולת לקשור בין כל הבנותיו. אנו שוכנים באי שאנן של בערות. ים שחור סוגר עלינו מאופק עד אופק, ואנו לא נועדנו להפליג הרחק. המדעים חותרים בנתיביהם הנבדלים, ולפי שעה לא הסבו לנו נזק של ממש; אך יבוא יום וצירופן של פיסות הידע המבודדות יקרע צוהר לנופיה של מציאות כה מבעיתה, ויורה לנו לקח כה נורא על מקומנו במציאות זו, עד שאם לא נוכה בשיגעון לנוכח התגלית, או־אז נברח מסנווריה למבטחו של עידן חושך חדש.

התיאוסופים שיערו בחזונם את גדלותו נוראת־ההוד של יקום, שעולמנו ומיננו ייחשבו לתקרית חולפת במעגליו. הם רמזו על מציאותם של שרידים משונים ממעגלים אלה, במושגים שהיה בהם כדי להקפיא את הדם בעורקים אלמלא חיפתה עליהם אופטימיות חסרת־שחר. אך לא מהם באה לי אותה הצצה יחידה למחזורי עידנים אסורים, הטורפת אותי בערותי ומטריפה אותי בחלומותיי. אותה הצצה, ככל מכות־הברק של האמת, הבליחה אגב צירופם האקראי של דברים נפרדים — במקרה זה היו אלה גזיר עיתון ישן ורשימותיו של פרופסור מנוח. אני מקווה שאיש לא יבוא לידי צירוף זה אחריי; ואם אחיה, חזקה עלי שלא אספק ביודעין חוליה בשרשרת איומה כל כך. אני סבור כי הפרופסור התכוון גם הוא לנצור את לשונו באשר לחלק שהתגלה לו, וכי היה משמיד את רשימותיו אלמלא ירד עליו המוות בחֶתֶף.

הדבר החל להיוודע לי בחורף 1926-27, עם מותו של דודי מדרגה שנייה, ג'ורג' ג'אמֶל אנג'ל, פרופסור אמריטוס ללשונות שמיות באוניברסיטת בראון שבפרובידנס, רוד איילנד. שמו של פרופסור אנג'ל כמומחה לכתובות עתיקות הלך לפניו, ומנהליהם של מוזיאונים חשובים נזקקו תכופות לסמכותו. אפשר לפיכך כי פטירתו בגיל 92 זכורה עדיין לרבים. בסביבתו הקרובה של הפרופסור עוררה הפרשה יתר־עניין, וזאת בעקבות הערפל שאפף את נסיבות המוות. הפרופסור התמוטט בדרכו חזרה ממזח הסירות שבניופורט; עוברי אורח העידו כי נפל ארצה באחת, לאחר שנתקל בכושי, ימאי על פי מראהו, אשר הגיח מאחת מאותן חצרות אפלות הפזורות לאורך המדרון התלול, ששימש למנוח קיצור־דרך מן החוף לביתו שברחוב וויליאם. הרופאים לא מצאו סימנים למחלה כלשהי, ונחלצו ממבוכתם בקביעה כי לקות לב כלשהי, שנגרמה לישיש מחמת הטיפוס המהיר כל כך במעלה גבעה תלולה כל כך, היא שהביאה עליו את קצו. בשעתו לא ראיתי טעם לחלוק על פסיקתם, אך לאחרונה החלו פוקדים אותי ספקות, ולמעלה מזה.

הווארד פיליפס לאבקרפט (1890 - 1937) היה סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני.
 
תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים והיקום אינם ניתנים להבנה על ידי בני אנוש, שצורות חיים אומניפוטנטיות שולטות בו, ושבני האדם שוליים וחסרי יכולת לכוון את חייהם. אלו שינסו להבין את אותם יצורים או ליצור עמם קשר ילקו בנפשם. יצירתו הפורסמת ביותר של לאבקראפט היא "המיתוס של קת'ולהו" (לפעמים רק "המיתוס"), סדרה של סיפורים הקשורים זה בזה באופן רופף, המציגים פנתיאון של אלים ענקיים ומרושעים, בראשם קת'ולהו, שמת, וממתין דומם במעמקי הים לקום לתחייה, בעודו משדר הוראות לבני האדם בערוצים רוחניים שונים, כי יבצעו פעולות, לרוב מרושעות ואכזריות, על מנת להשיבו לחיים. כן מציגים סיפורים אלו את ה"נקרונומיקון", ספר קסום, שבין דפיו חבויה האמת הקוסמית על האלים שמתו. יצירות המיתוס צברו לעצמן מוניטין של יצרת פולחן, והופקו מהן מאות סיפורים על ידי סופרים שונים, עשרות סרטים, משחקי מחשב, ומשחקי תפקידים.
 

סקירות וביקורות

21 ספרים שכדאי להתחיל איתם את 2021 מבקרי "הארץ" הארץ 31/12/2020 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

21 ספרים שכדאי להתחיל איתם את 2021 מבקרי "הארץ" הארץ 31/12/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
קריאתו של קת'ולהו | הצל מעל אינסמאות' הווארד פיליפס לאבקראפט

פרק ראשון
אימה בחומר


חסד שאין שני לו מנע מן השכל האנושי את היכולת לקשור בין כל הבנותיו. אנו שוכנים באי שאנן של בערות. ים שחור סוגר עלינו מאופק עד אופק, ואנו לא נועדנו להפליג הרחק. המדעים חותרים בנתיביהם הנבדלים, ולפי שעה לא הסבו לנו נזק של ממש; אך יבוא יום וצירופן של פיסות הידע המבודדות יקרע צוהר לנופיה של מציאות כה מבעיתה, ויורה לנו לקח כה נורא על מקומנו במציאות זו, עד שאם לא נוכה בשיגעון לנוכח התגלית, או־אז נברח מסנווריה למבטחו של עידן חושך חדש.

התיאוסופים שיערו בחזונם את גדלותו נוראת־ההוד של יקום, שעולמנו ומיננו ייחשבו לתקרית חולפת במעגליו. הם רמזו על מציאותם של שרידים משונים ממעגלים אלה, במושגים שהיה בהם כדי להקפיא את הדם בעורקים אלמלא חיפתה עליהם אופטימיות חסרת־שחר. אך לא מהם באה לי אותה הצצה יחידה למחזורי עידנים אסורים, הטורפת אותי בערותי ומטריפה אותי בחלומותיי. אותה הצצה, ככל מכות־הברק של האמת, הבליחה אגב צירופם האקראי של דברים נפרדים — במקרה זה היו אלה גזיר עיתון ישן ורשימותיו של פרופסור מנוח. אני מקווה שאיש לא יבוא לידי צירוף זה אחריי; ואם אחיה, חזקה עלי שלא אספק ביודעין חוליה בשרשרת איומה כל כך. אני סבור כי הפרופסור התכוון גם הוא לנצור את לשונו באשר לחלק שהתגלה לו, וכי היה משמיד את רשימותיו אלמלא ירד עליו המוות בחֶתֶף.

הדבר החל להיוודע לי בחורף 1926-27, עם מותו של דודי מדרגה שנייה, ג'ורג' ג'אמֶל אנג'ל, פרופסור אמריטוס ללשונות שמיות באוניברסיטת בראון שבפרובידנס, רוד איילנד. שמו של פרופסור אנג'ל כמומחה לכתובות עתיקות הלך לפניו, ומנהליהם של מוזיאונים חשובים נזקקו תכופות לסמכותו. אפשר לפיכך כי פטירתו בגיל 92 זכורה עדיין לרבים. בסביבתו הקרובה של הפרופסור עוררה הפרשה יתר־עניין, וזאת בעקבות הערפל שאפף את נסיבות המוות. הפרופסור התמוטט בדרכו חזרה ממזח הסירות שבניופורט; עוברי אורח העידו כי נפל ארצה באחת, לאחר שנתקל בכושי, ימאי על פי מראהו, אשר הגיח מאחת מאותן חצרות אפלות הפזורות לאורך המדרון התלול, ששימש למנוח קיצור־דרך מן החוף לביתו שברחוב וויליאם. הרופאים לא מצאו סימנים למחלה כלשהי, ונחלצו ממבוכתם בקביעה כי לקות לב כלשהי, שנגרמה לישיש מחמת הטיפוס המהיר כל כך במעלה גבעה תלולה כל כך, היא שהביאה עליו את קצו. בשעתו לא ראיתי טעם לחלוק על פסיקתם, אך לאחרונה החלו פוקדים אותי ספקות, ולמעלה מזה.