מאיר עיניים

הקדמה

העולם עלול לעמוד במהרה בפני מגפה של הפרעות ראייה, כאשר מאות מיליוני אנשים שנתונים להשפעה ממושכת של מסכי מחשבים, מסכי הסמארטפונים, נורות פלורסנט ותאורה חזקה מדי ברחובות הערים יגיעו בהדרגה לגיל זִקנה. לרוע המזל, אף שנראה כאילו בידי הממסד הרפואי של היום קיימת הטכנולוגיה המתאימה כדי לחזות אסון כזה, הוא בהחלט לא מוכן להתמודדות נכונה עם מגפה זו. מהניסיון האישי שלי, רופאים לוקים לעיתים קרובות בקוצר ראייה כלפי גישות הוליסטיות לתיקון ולתחזוקה של הגוף.
בימינו אנחנו מבינים את החשיבות שבהקצאת משאבים לצורכי תיקון ושימור. אם אנחנו רוצים לשמר את הערך ואת היופי של כל מוצר או מערכת, ולהאריך את תוחלת החיים שלהם ככל הניתן, עלינו לנקוט צעדים שונים לכל אורך הדרך, כדי לשמר את היעילות של המערכות החיוניות ולתקן פגמים שנוצרים בהדרגה משימוש לא נכון, הזנחה או נזק מקרי. מבחינה זו, בני האדם זקוקים לתשומת לב רבה יותר ממכונות; אנחנו זקוקים לטיפוח.
אני שמח שאנשים מתחילים להתעורר לנושא הזה, ושהאפשרות של מניעה והגנה כבר מתחילה לחלחל לתודעה. יותר ויותר אנשים מקדישים תשומת לב רבה למזון ולמשקאות שהם צורכים ולסביבה שבה הם גרים, ומקפידים לאמץ הרגלים בריאים כמו פעילות גופנית. אבל אנחנו עדיין לא מקדישים מספיק זמן לבריאות העיניים שלנו ולשמירה על שלומן. זו המטרה של הספר מאיר עיניים: לעזור לאנשים לשמור על הראייה שלהם ולתקן אותה, כדרך להאריך את חייהם ולשפר את איכותם.
זה נראה לי אירוני להאשים את הממסד המדעי במצב העגום שלנו. ההצלחה שזכו לה האופטומטריה (תחום שעוסק בעין ובראייה) והאופתלמולוגיה (רפואת העיניים) בעשורים האחרונים היא שאחראית, במידה רבה, לגישה הפסיבית כלפי בריאות העיניים שלנו. דבר זה קרה בגלל התיקון של בעיות ראייה באמצעות עדשות ראייה על-פי מרשם, ובעזרת ניתוחים, מבלי להציע חלופות.
אנשים מניחים כמובן מאליו שאם משהו ישתבש בראייה שלהם, מדע הרפואה יבוא לעזרתם. אמנם במקרים רבים זה אכן יקרה, אבל אני מאמין באמונה שלמה שעדיף תמיד למנוע מחלה מלכתחילה, במקום פשוט לחכות עד שהמערכת תיהרס, בתקווה שהמדע יציע פתרון.
ראשית, רפואה מונעת היא חסכונית ונעימה יותר! השוו עשרים דקות ביום של תרגול אירובי, כגון ריצה על החוף או רכיבה על אופניים בפארק, לאשפוז והחלמה מניתוח לפתיחת עורקים סתומים, על כל המשתמע מכך ועל כל הבעיות הכרוכות בו. גם אם נוסיף למשוואה שני ביקורים בשבוע במכון כושר ועיסוי קבוע, הגישה המונעת עדיין תהיה משתלמת הרבה יותר.
עלינו להתחייב כבר עכשיו לגיבוש תוכנית בריאותית עבור העיניים שלנו, משום שהגוף כולו מושפע מכך שהן מתאמצות. העין האנושית נועדה לאיתור ציד, לסריקת האופק, לצפייה בציפורים, להתבוננות במרחק. היא אמורה לעסוק במגוון פעילויות, להתבונן בדברים שונים ממרחקים שונים ובתאורה שונה בכל פעם. אם כל היום נתבונן רק במסך המחשב או במסך הטלפון החכם, עם אותה התאורה, נאבד את הגיוון ואת חדות הראייה. נאבד את הרצון להסתכל ולראות את החיים המגוונים שסביבנו. ואיך זה קשור לגוף ולרמת האנרגיה שלנו?
רבים מדווחים שהם מרגישים סחוטים, עייפים מאוד, באמצע היום, ושהם זקוקים למשהו שיעורר אותם. אנחנו צריכים לזכור שמה שאנחנו עושים בעיניים משפיע על הגוף כולו.
ההרגלים שתפַתחו בעקבות התרגילים שמוצעים בספר זה, יהיו לחבל ההצלה שאתם זקוקים לו. תגלו מחדש את תשוקתכם לחיים, תוך הגנה על ראייתכם ותיקון הניוון שממנו סובלות עיניכם. והיתרון הגדול ביותר – כמו בכל תוכנית תרגול אישית – התועלת שבהרגלים והשפעתם על חייכם יהיו רבות יותר ממניעת מחלות.
כפי שאמר המשורר, "העיניים הן החלון לנשמה". כשאנחנו מתחברים לראייה שלנו אנחנו מתחברים לאור ולחושך, לטבע, לסביבה הפיזית שלנו ולאנשים סביבנו, בדרכים בסיסיות, פשוטות ונפלאות. יציאה לריצה היא לא רק פעילות גופנית טובה; היא עשויה גם להקל רבות על המוח. זוהי הדרך להתחבר עם השכונה שלכם, להתנתק מהשגרה ולהרחיב את אזור הנוחות הפסיכולוגי שלכם. דברים דומים אפשר לומר גם על הדרך ללמוד לעפעף נכון, על שימת לב לפרטים, על ראייה למרחק ועל הליכת לילה.
אין ספק שמחשבים תרמו רבות לקידומה של איכות החיים בתרבות שלנו. אבל בכל שנה אצל מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם הופכת הישיבה מול המחשב לחלק משגרת החיים, וכך הם חושפים את העיניים היקרות שלהם למאמץ לא טבעי ולתאורה גרועה. כשאנשים מאמצים את הראייה המרכזית (ראייה מדויקת של פרטים), הם שוכחים להשתמש בראייה ההיקפית שלהם (ראייה של פריטים שנמצאים מחוץ לשדה הראייה המרכזי). הם שוכחים לעפעף. הם שוכחים לנשום בצורה הנכונה. הם מכופפים את הכתפיים שלהם ומאמצים את הצוואר שלהם. הם מצמצמים את עיניהם, כדי למקד את המבט כשהם מנסים לנתח נתונים דיגיטליים. במקום להשתמש ביכולת האנושית הטבעית לחפש אחר תמונות, הם פשוט יושבים ומחכים בפסיביות שתמונות שמתחלפות ללא הפסקה יגיעו אליהם. עלינו לפעול להגנה על עינינו מול המחשב, על מנת למנוע בעיות ראייה ולשמור על העיניים שלנו רעננות על בסיס קבוע.
זו ההנאה שלנו ואחריותנו האישית, לעשות את המאמץ להתחבר עם הטבע ועם הפוטנציאל האנושי שלנו. על כל אחד מאיתנו לקחת את המחויבות לדרוש את המורשת שלנו ואת זכותנו מלידה: בריאות, אושר וחיים פוריים, ארוכים ומאוזנים; והכול מתחיל בעיניים שלנו!
החושים שלנו מאפשרים לנו להתחבר באופן אינטימי זה עם זה, עם הסביבה שלנו ועם עצמנו, וחוש הראייה עושה זאת טוב יותר מכל האחרים. כשאדם מאבד את ראייתו, הוא מוכן לשלם לרופא ככל שיידרש כדי שזה יעזור לו. אולם, לרוע המזל, הליכים רפואיים רבים שהעיניים עוברות היום, כולל ניתוח לייזר להסרת משקפיים, מזיקים יותר מכפי שהם מועילים.
הבעיה מחמירה עוד יותר משום שאופטומטריסטים שוגים באבחון מצב העיניים של אנשים רבים; הסיבה לכך היא המתח והעצבנות שחשים המטופלים בזמן הבדיקה לקבלת משקפיים. לעיתים קרובות, בבדיקה הם מתוחים יותר ומאמצים את הראייה שלהם מתוך החשש שחלה בה הידרדרות. הראייה הרגילה שלהם רגועה הרבה יותר ולכן טובה יותר מהראייה שלהם כשהם מתוחים וחוששים. אבל מתי שמעתם על אופטומטריסט שהביא בחשבון מצב כזה? מתי עיסה האופטומטריסט את הכתפיים שלכם וביקש מכם לנשום עמוק לפני שבדק את עיניכם? מתי ביקש מכם רופא העיניים להתפלל, לעשות מדיטציה או לרקוד לפני שמדד את הלחץ התוך-עיני שלכם?
רוב האופטומטריסטים לא מתאמצים כלל לבדוק את הראייה של המטופלים שלהם בתנאים נורמאליים ומתוחים פחות; רוב האנשים לא יכולים לבדוק את הראייה שלהם עצמם כשהם בסביבה ידידותית יותר. לכן המרשמים למשקפיים של רוב האנשים מבוססים, בטעות, על ראייה בזמן מתח! התוצאה היא אחת: מחוסר ברירה, העיניים מסתגלות למשקפיים שהמרשם שלהם שגוי, ומצבן הולך ומידרדר, במקום להשתפר. למעשה, רוב האופטומטריסטים לא מעלים כלל בדעתם שמתח קשור לראייה חלשה. הדרך היחידה שבה העיניים יתאימו למרשם היא בכך שהן ייחלשו עוד יותר. וכך, בקצב איטי ומתמשך, מצב העיניים הולך ומחמיר.
מתח מפחית את עוצמת ראייתכם (את חדות הראייה). יש אנשים שחווים תחושה של סחרחורת כאשר הם מרכיבים את המשקפיים החדשים שלהם, כי העדשות חזקות מדי עבור עיניהם כאשר הם לא בסביבה מלחיצה כמו החנות של האופטומטריסט.
הניסיון האישי שצברתי בעבודתי עם אלפי תלמידים ומטופלים, סותר את מה שרופאים אלה חושבים שהם יודעים. יש קשר משמעותי מאוד בין מתח לראייה גרועה.
לכן אני מייעץ למטופלים ולתלמידים שלי להסיר לפעמים את המשקפיים שלהם, בעודם מתרגלים את הטכניקות שאני מלמד אותם, ואני מייעץ לקוראי ספר זה לעשות את אותו הדבר. כשאתם נמצאים בסביבה בטוחה נסו לבצע את התרגילים בספר זה בלי המשקפיים. אין הדבר שונה מלימוד מחודש של הליכה אחרי פציעה ברגל: אם לא תניחו לעולם לקביים, הרגליים שלכם לא יוכלו לשקם את כוחן ולשפר את יכולתן בצורה מלאה. לכן תַרְגלו את עבודת העיניים שלכם באותן דרכים שבהן אתם מתרגלים את עבודת גופכם בחדר הכושר, אבל זכרו לעשות זאת בעודכם רגועים לגמרי.
התרגילים בספר זה נועדו לעזור לכם לגבש שגרה בסיסית בריאה שתוכלו לשלב מיידית בחיים שלכם. אם מספיק אנשים יתַרגלו אותם בחריצות ויבצעו את העצות שניתנות בספר זה, נוכל למנוע את המגפה הממשמשת ובאה של קטרקט, ניוון רשתית ומצבים ניווניים אחרים של העיניים, מגפה שהמדענים מתייחסים אליה כמי שדוהרת לעבר התרבות שלנו כמו רכבת מהירה.
שאלו את עצמכם מה עדיף יותר לממסד הרפואי: לעזור לכם לרפא את עצמכם בהשקעה של זמן ולימוד ריפוי עצמי, או לספק לכם "תיקון" בעזרת ניתוח או גלולה? אין לי כל כוונה להאשים או לרמוז על מזימת-על. אני פשוט אומר במילים אחרות את הפתגם הישן: לעולם אין לשאול את הסַפָּר אם אנו צריכים להסתפר. לעולם אל תשאלו אופטומטריסט אם אתם צריכים משקפיים, כי ההרגל של מקצוע הרפואה הוא לא להאמין ביכולתכם לשפר את הראייה. בין שהמקור הוא מדעי או לא – זה כמעט לא משנה; גם אם הם לכאורה רוצים שאנשים לא ירכיבו משקפיים ויראו טוב יותר, אם הראייה שלכם היא פחות מ-6/6, זה לא משנה להם אם היא 98 אחוז מ-6/6, או 50 אחוז מ-6/6. בשני המקרים הם ירשמו לכם מרשם לעדשות מתקנות, שכן הם לא מאמינים שאתם יכולים לעשות משהו כדי לשפר את הראייה. אך לו שלח אתכם הרופא לעשות תרגילים לחיזוק העיניים ולהרפיית המתח שבהן, סביר להניח שלאחר שנה הייתם חוזרים אליו ומגלים שראייתכם השתפרה ל-6/6 למעשה. הממסד הרפואי כל כך תלוי בטכנולוגיה ובכימיקלים עד שאין לו עניין לאמץ את הגישה הפשוטה יותר, היקרה פחות, האישית וההוליסטית לשימור ולתיקון ראייה.
ספר זה הוא התשובה שלי לבעיה חמורה זו, והוא גם ניסיון שלי לתת לבני אדם חלופה – במקום להיות כלי משחק בידי מדענים צרי אופקים מונָעי רווח שאינם חוקרים את כל האמת, היו אתם בראש ובראשונה המטופלים שלכם עצמכם. רפאו את עצמכם באמצעות הטכניקות שתמצאו בספר זה ובספרים דומים לו. פנו לשימוש בחומרים כימיים ולניתוחים רק כמוצא אחרון או כשהמצב חמור ביותר.
לאלו מכם בעלי ראייה נורמאלית, או אפילו טובה יותר מנורמאלית, זה הזמן לשלב הרגלים פשוטים בחיים, על מנת להבטיח שהראייה יוצאת הדופן שלכם תישמר כל חייכם או ככל האפשר. לשם כך, אני מעביר לכם ידע נרכש של חיים שלמים בספר אחד. שימו את הראייה שלכם בראש סדר העדיפויות והקדישו זמן רב ככל האפשר ליישום העקרונות שבספר. החלום שלי הוא שכולם ישלבו את העבודה על הראייה האישית שלהם כל החיים.
עבור קוראיי בעברית, קיימת עמותה ישראלית בשם "המרכז לריפוי-עצמי מיסודו של מאיר שניידר", שניתן לפנות אליה באי-מייל: vered.move@gmail.com.