פרולוג
מנהטן, ניו-יורק
מהרגע הראשון ידע מייקל שהוא עלה כאן על משהו גדול. חודשי התחקיר הארוכים, האיומים על חייו, הפרידה מאמה לא היו לשווא. הרגע בו ירים את עיתון הבוקר ממפתן דלתו ויבחין בכתבת הענק שלו מתנוססת על השער יהיה שווה הכול.
פעימות לבו גברו ושערות ידיו סמרו. התרגשות גדולה לצד חרדה עמוקה געשו בתוכו, כמו נאבקות זו בזו. מה צפוי לו מחר בבוקר? האם יוכתר כמועמד המוביל לזכייה בפרס פוליצר היוקרתי? ואולי כלל לא יספיק ליהנות מפרי עמלו וייאלץ לרדת למחתרת?
היה ברור לו שהוא נכנס לתוך משהו ענקי, מפלצתי אפילו, ולא הייתה לו כל אפשרות לדעת מה יקרה בעקבות החשיפה. מייקל עמד לעורר את זעמם של כמה מהאנשים החזקים ביותר במזרח התיכון, והם לא יהססו לנקום. הוא יהפוך לפצצת זמן מתקתקת, אדם שמהלך בעולם עם לוח מטרה בולט על גבו.
בקיצור, הוא הסתבך עד מעל הראש.
האפשרות שינסו להתנקש בחייו לאחר הפרסום לא חמקה ממנו, אבל הוא היה מוכן להוציא את האמת לאור בכל מחיר. זה סיפור גדול מכדי לוותר עליו; ודאי לא אחרי כל מה שעבר כדי להגיע לרגע הזה.
אצבעותיו המשיכו לתקתק במרץ על מקשי מקלדת המקבוק-אייר. חרף תחנוניו של העורך שלו, עד כה הוא לא הסכים לחשוף אף פרט לגבי הכתבה עליה עבד בחודשים האחרונים. אנתוני העורך הוותיק הכיר היטב את השיגעונות של מייקל, וגם היה הראשון להודות שהישגיו מצדיקים את ההמתנה הארוכה.
התחקיר הקודם שלו, שחשף את מפעלי גרינפוינט האקולוגיים לכאורה כמזהמים של שמורת הטבע הנכחדת "הידן ואלי", נחשב להצלחה כבירה. אולם אז מייקל שיתף אותו בקווים כלליים בנושא הכתבה. הפעם הוא סירב לנדב ולו רמז, מלבד העובדה שזו תהיה סנסציה בקנה מידה בינלאומי. מייקל חשש שאם ידבר, משהו עלול לדלוף לאנשים הלא נכונים. הוא העדיף להמתין עד אשר הכתבה המוגמרת תרד לדפוס, כדי שאיש לא יוכל לסכל את עבודתו.
הפסקה האחרונה כמו נכתבה מעצמה. אצבעותיו רפרפו קלות על המקשים בזמן שקרא את התוצר הסופי. חיוך של שביעות רצון נמתח על פניו כשלחץ על כפתור השמירה. מייקל נשם נשימה עמוקה ופלט אנחת רווחה קצרה. הוא היה מרוצה מאיכות התחקיר המקדים ומהשאלות הנוקבות שגרמו למקורות שלו לחשוף יותר מכפי שהתכוונו. סגנון הכתיבה המושחז שלו הפך את הכתבה למרתקת מהמשפט הראשון. הוא תהה איזו כותרת מרשימה יבחר אנתוני – היה עליו להודות שהעורך שלו גאון בתחום הזה.
מייקל ניסה לרסן את התלהבותו; עוד לא הגיע הזמן לנוח על זרי הדפנה. החלק הקשה מאחוריו, ועכשיו הגיע השלב המכריע: פרסום הכתבה. אנתוני עלול לקבל רגליים קרות ולרצות להעביר את ההחלטה הסופית לדרגים הגבוהים. אסור לו לתת לזה לקרות. אסור לו לאפשר לכתבה הזו להיגנז. אם זה יגיע לידי כך, הוא פשוט יפרסם אותה ברשת וייתן למידע שלו להרעיד את העולם.
מייקל לא האמין שאנתוני יאפשר לכתבה הזו לחמוק מבין ידיו. היא הייתה ביצת הזהב שלהם, מה שיהפוך אותם לדמויות נערצות בעולם העיתונאות. ייתכן שבהתחלה העורך הקפדן יילחץ ויתלבט, אך בסוף הוא יבין שאין ברירה אחרת מלבד הפרסום. זה הדבר הנכון לעשות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מוסרית.
מייקל נכנס לתיבת הדואר האלקטרוני שלו ולחץ על יצירת מכתב חדש. הוא הקיש את שמו של אנתוני בשורת הנמען ובשורת הנושא כתב, לאחר מכן פתח את תיקיית המסמכים וגרר את הקובץ הסופי של הכתבה לחלון המכתב החדש. בדיוק באותו רגע התגנב לאוזניו קול מוכר של נקישת מנעול הדלת, אף על פי שזכר בבירור שנעל אותה...
