מחשבות שבלב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מחשבות שבלב
הוספה למועדפים

מחשבות שבלב

ספר מודפס
הוספה למועדפים

עוד על הספר

אבשלום מזרחי

פרופ' אבשלום מזרחי, יליד הארץ, מדען-ביוטכנולוג.
למעט עיסוקו בן ל' שנים (1961 -1991) כמדען, תחומי התעניינותו הקיפו גם העמקה בהבנה של הראייה ההוליסטית של חיים, בריאות, רופאה וחולי.
נוסף לפרסומיו המדעיים-האקדמיים בתחום הביוטכנולוגיה, למִן שנת 1993, לימד, תיעד וכתב שורה של ספרים בתחומי החיים, הטבע, הבריאות, המאגיה והמיסטיקה – תחומים שהתעניין והעמיק בהוויתם.
בין השנים 1991-1961 עסק במחקר שימושי במכון למחקר ביולוגי בנס-ציונה, שם שימש גם כראש מחלקה לביוטכנולוגיה.
בין השנים 2013-1991 שימש כמנהל האקדמי וכמרכז מגמת הנטורופתיה במכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגרטיבית.
בין השנים 2010-2000 הגיש באוניברסיטת בר-אילן קורס בנושא "תרבות הבריאות והרפואה של יהודי תימן והשתקפותה בספרות, בפולקלור ובמחשבה היהודית".

תקציר

הספר מחשבות שבלב – הוא ספר מיוחד במינו.
 
לפנינו אסוּפַּה של נושאים שונים – כל פרק הוא נושא בפני עצמו.
הנושאים מקיפים תחומים שונים, שאנו פוגשים בשגרת חיינו.
קריאת הפרקים השונים מוסיפה דעת, מלמדת, מחכימה, ומרווה סקרנות.
תכניו של כל פרק ופרק מרתקים ומשאירים אצל הקורא טעם של עניין וחומר למחשבה.
בין הנושאים הבולטים שבספר:
 
 
עשרת הדיברות – בסיס הראייה היהודית, והקוד האנושי האוניברסלי
לך אל הדבורה... ראה דְרַכֶיה וַחֲכָם
פַּעֲמֵי הניגון
חן, חסד ורחמים – הנעלים שבערכים
לקטוף כוכבים בשמַיִם – הכוכבים שֶבְּחַיֵּינוּ
ולהתחיל מבראשית
הסולמות שבחיינו
דרך ארץ קדמה לתורה – לכל תורה
הבשמים והרֵיחוֹת שבחיינו – להנאה, לתפילה ולבריאות
על האלוֹהוּת – היֵשוּת העליונה אפוּפת המסתורין
גם לחיה נשמה – הסמליוּת ופוטנציאל היכולת המאגיות והרוחניות של בעלי החיים
על העצים שבחיינו ועל "עץ החיים"
דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים – על האושר – מהות החיים
לשערים שבחיינו פנים רבות
על ימין ועל שמאל – שפע משמעויות
הַבַּמְבּוּק – עשב רב חָכְמָה וְתוּשִׁיָה
השופר – צליליו מקשרים בין האדם לבין אלוהיו
הרוּחוֹת שבחיינו – פנים לא מעטות להן
מהי אהבה?
הגשרים – תמיד מְגשרים
האינטוּאיציה – הקול הפנימי שכדאי להקשיב לו
מיזוג ניגודים והפכים – הנוסחה לשלום
 
 
פרופ' אבשלום מזרחי, יליד הארץ, מדען-ביוטכנולוג.
למעט עיסוקו בן ל' שנים (1961 -1991) כמדען, תחומי התעניינותו הקיפו גם העמקה בהבנה של הראייה ההוליסטית של חיים, בריאות, רופאה וחולי.
נוסף לפרסומיו המדעיים-האקדמיים בתחום הביוטכנולוגיה, למִן שנת 1993, לימד, תיעד וכתב שורה של ספרים בתחומי החיים, הטבע, הבריאות, המאגיה והמיסטיקה – תחומים שהתעניין והעמיק בהוויתם.
בין השנים 1991-1961 עסק במחקר שימושי במכון למחקר ביולוגי בנס-ציונה, שם שימש גם כראש מחלקה לביוטכנולוגיה.
בין השנים 2013-1991 שימש כמנהל האקדמי וכמרכז מגמת הנטורופתיה במכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגרטיבית.
בין השנים 2010-2000 הגיש באוניברסיטת בר-אילן קורס בנושא "תרבות הבריאות והרפואה של יהודי תימן והשתקפותה בספרות, בפולקלור ובמחשבה היהודית".
הספר זה הינו האחרון שבספריו (נכון לשנת תשע"ד – 2014).
ספרו שלפנינו הינו אסוּפת נושאים רבת עניין בתחומי החיים של כל אחת ואחד מאיתנו.

פרק ראשון

דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים — על האושר
 
מהוּת החיים
 
“דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו)
“עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר” (משלי ג, יח)
“להיות מאושר, רוצה לומר להיות כה עסוק עד שלא יהיה לך זמן לחשוב אם אתה מאושר (אמירה סינית עתיקה)
 
האוֹשֶׁר — אושרו של האדם — הוא תחום המעסיק כל אדם ואדם, במוּדע או שלא במוּדע.
במוּדע, או שלא במוּדע, האדם שואף, מתפלל, עושה רבות במהלך חייו על מנת לחיות באושר — כל אדם והאושר שלו — אושר על פי ראייתו, הבנתו, רצונו ואמונתו.
לאושר פנים רבות. בני אדם שונים רואים את האושר במתכונת התואמת את ציפיותיהם. לא ניתן לקבוע מסגְרות חד-משמעיות למהות אושרו של האדם — של כל אדם — כמִקשה אחת.
כל אדם חותר להגיע אל מה שאנו קוראים “פסגת האושר” שלו. והשאלה הנשאלת — והיא נשאלת לאורך כל הדורות — מהו האושר?
 
מקור האושר
יש הטוענים שמקורה של המילה “אושר” בשפה העברית המקראית והיא נגזרת מהמילה “אִישׁוּר”. פירוש מילה זו הוא שהאדם מרגיש שיש אישור למעשיו. על כך מצינו בספר בראשית (ל, יג) “וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר”. פירושו של פסוק זה הוא שלאה הרגישה את עצמה מאוּשרת מכיוון שקיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה הגוּנה.
אך השימוש המקובל במושג “אושר” אינו מתייחס בהווייתו ל”קבלת אישוּר”. אולם יש הטוענים שבתת-מוּדע אדם מאושר חש שבהיותו בפסגת “סולם האושר” קיבל “אישור” מבורא עולם לנהוג כפי שהוא נוהג.
 
הגדרת האושר על פי ויקיפדיה
אושר הוא רגש, המבַטא את מצבו הנפשי של האדם שמקורו בהנאה ובסיפוק. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים, ויש לו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה. ניתן לתאר אושר גם כמצב של העדר סבל, דיכאון, שכוֹל, חרדה וכאב.
אכן, הגדרה מעניינת החובקת בתוכה זוויות שונות אשר כל אחת מהן בנפרד, וכולן ביחד, מצביעות על אושר.
 
 
הגדרות, התייחסויות ושאלות סביב מושג האושר ומהותו
 
ברצף הדורות, לערך “אושר” קמו הגדרות — ובעיקר שאלות לא מעטות, כמו למשל: מהו אושר? מהו אושר אנושי? האם יש אושר של קהילה? אושר של אומה? האם ניתן למדוד אושר? ואם ניתן למדוד אושר, כיצד ניתן לעשות זאת? שאלות אלה ואחרות הביאו לפרישׂה רחבה של מחקרים שבוצעו במרוצת השנים על מהוּת האושר.
פתגם סיני עתיק טוען כי “אושר פירושו מישהו לאהוב, ומַשהו לעסוק בו, משהו לשאוף אליו”.
לא קל לקבוע את מהוּת האושר, או את הסיבות להופעתו בחיי האדם. אך כאשר האושר מופיע ו”מַקיש על דלת נשמתו”, האדם חש בו. זוהי תחושה שלא ניתן להסבירה במילים פשוטות, אך היא קיימת — היא כבר כאן. יש בה מִשּׁוּם רגע שבּוֹ האדם הגיע למילוי משאלות לבו לטובה ולברכה.
כאשר שואלים אנשים מה גורם להם לאושר, מקבלים תשובות אין-ספור: חלקן מקובלות ושכיחות וחלקן נדירות בהווייתן.
בין המקובלות והשכיחות בתשובות על השאלה “מה יביא לך אושר?” מצויות ההתייחסויות הבאות: פרנסה טובה, זוגיוּת מוצלחת, בריאות טובה, קניית דירה חדשה, רכישת רכב חדש, הצלחה ו/או קידום בעבודה, הוֹלדת ילדים בריאים, נכדים בריאים, והרשימה עוד ארוכה.
אני זוכר שבמסעותיי בנפאל, שכרנו סבּל (Porter) אשר נשא את תרמילינו בטיולנו בהרי ההימליה. הוא צָעד את כל הדרך כאשר הוא
נועל לרגליו את מה שאנו קוראים בשם “סנדלי אצבע”. בסיום המסע, כאשר חזרנו לכפרו — שממנו יצאנו למסע — הוא קיבל את שכרו. בשכר שקיבל מאִתנו הוא רץ לחנות המכולת, שמכרה גם נעליים, וקנה לו נעלי התעמלות פשוטות ביותר. הוא נעל אותן והסתובב בכפר עם חיוך מאוֹזן לאוזן. ראינו שאין מאושר ממנו. אושר של ממש. אך זה אושר שיָפוּג, כאשר אותו בחור יתרגל לנעלי ההתעמלות החדשות שקנה ויצטרך להמשיך ולהילחם על קיומו היומיומי שהוא קיום של דלוּת ועוני אשר רחוקים מכל סממן של אושר.
האושר אינו נמצא בשליטת האדם. אדם חותר להגשים את כל מִשאלות לבו לטובה — על מנת להגיע לאושר, אך אין הוא יודע כמה שלבּים ב”סולם האושר” עליו לטפּס על מנת להגיע אל האושר השלם, המקיף והיציב — אושר שאינו מתפוגג עם הזמן.
מחקרים רבים נערכו — ועדיין נערכים — בנושא מהוּת האושר, גורמיו, השפעותיו ודרכים למדידה שלו.
מטֶבע החיים, רוב החוקרים את מסגְרות האושר באים מתחומי הפסיכולוגיה. יש ביניהם מי שהציעו שיטות ל”מדידת האושר”.
להבנתי, מכיוון שהאושר הוא דבר כל כך אישי, שום שיטת מדידה לא תוסיף ואולי רק תגרע מהווייתו.
 
 
 
גישות פילוסופיות העוסקות באושר
 
מכֵּיוון שלפנינו תחום נפשי-רוחני שאין לו גבולות מוגדרים, ניתן להבינו ולעמוד על הווייתו מזוויות שונות. פילוסופיות שונות עוסקות במהוּת האושר ובמשמעותו.
להלן כמה זוויות מעניינות בפסיפס הפילוסופיות העוסקות באושר:
כל הפילוסופים העוסקים באושר טוענים שהאושר הוא מטרה אשר כל אדם בעולם חותר אליה. זה היה עוד מקדמת דנא, קיים גם בימינו וכך יהיה גם בעתיד.
 
אריסטוֹ, מגדולי הפילוסופים היוונים, טען שהאושר הוא המטרה העליונה בחיי כל אדם. להבנתו של אריסטו, האדם הבוגר והחכם זוכה לאושר בהגיעו לזִקנה. אריסטו בהגותו טוען שלאושר יש ערך רק אם בכל מהלך חייו היה האדם מאושר.
 
אפּיקורוס — פילוסוף יווני אחר — מתייחס לערכו של האושר. להבנתו, ידידות, חירוּת ושלווה הן הגורמים העיקריים המובילים לאושר.
 
הפילוסוף האנגלי ג’רמי בנת’ם (חי במאה השמונה-עשרה) טען שהמטרה המוסרית העליונה המנסרת בחלל חיי האדם היא להביא כמה שיותר אושר לאדם. המוסריות, להבנתו של בנת’ם, היא מהערכים העליונים אשר מולידים אושר וחיים בריאים לכל אדם.
 
ג’ון סטיוארט מיל — ממשיך דרכו של ג’רמי בנת’ם — רואה גם הוא באושר מטרה עליונה שהאדם צריך לחתור אליה. להבנתו של מיל, כאשר האדם מאושר רמת המוסר של מעשיו היא מהגבוהות ביותר ואז התנהלותו עם עצמו ועם הסובבים אותו היא על דרך האתיקה והמוסר האידיאליים. להבנתו של מיל יש רמות שונות של אושר: יש גבוהות ויש נמוכות יותר.
 
 
 
האושר בראי היהדות
 
גם היהדות מתייחסת לאושרו של האדם.
ביהדות חיים בשמחה הם ערך עליון ביותר, ושמחה היא מנדבכיו העיקריים של האושר. עבודת השם בשמחה היא מקור לאושר. על כך ניתן להבין ממה שמצינו בספר דברים (כח, מז) “תחת אשר לא עבדתָּ את ה’ אלֹהיך בשמחה”.
מכיוון שלאושר פנים רבות, הרי כאשר חייו של האדם אפוּפים בשלווה וברוגע, גם האושר הוא מנת חלקו. כיווּן חשיבה זה ניתן לראות במה שנאמר בספר מלכים א’ (ה, ה) “וַיֵּשב ישראל לבֶטַח איש תחת גפנו ותחת תְּאֵנָתוֹ מדן ועד באר שבע”.
אדם מדוּשן ורענן גם הוא מוגדר על ידי רבים כאדם שהאושר שוכן במעונו. על כך מצינו שתי מובאות מעניינות הכוללות שתי מילים אלה:
“עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו). מניתוח פסוק זה ניתן להבין שכאשר אדם מגיע לשֵׂיבָה טובה, אז הוא זוכה לחוש את מלוא האושר שזכה לו. ראייה זו תואמת את הגוּתם של מספר פילוסופים כאריסטו.
בתפילת ערבית לשבת, המתפלל פורשׂ לפני הקדוש-ברוך-הוא את נפלאותיו שבזכותן הוא מרעיף קדושה על עם ישראל שהוא “עַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג”. ועוד בהמשך לתפילה זו, מבקש המתפלל מהאלוהים שיזַכֶּה אותו בחיים טובים, יטהר את לבבו, ועוד בקשות אשר את כולן ניתן לכרוך בבקשה אחת — בקשה לזכות באושר — להיות מְדֻשַּׁן עֹנֶג.
וזו נוסח התפילה:
ברוך אתה ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ גומל חסדים טובים וקונה הכל. מָגן אבות בדברו. מְחַיֶּה מתים במאמרו. המלך הקדוש שאין כמוהו. המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד. מעון הברכות אדון השלום מברך השביעי ומקדש השבת. ומניח בקדושה לעם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זכר למעשה בראשית.
אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו. קדשֵׁנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך ושַׂבְּעֵנוּ מטובך וטהר לבנו לעָבדך באמת והנחילֵנו באהבה וברצון שבתות קדשך. וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך. ברוך אתה ה’ מקדש השבת.
הרמח”ל בספרו “מסילת ישרים” טוען, ש”האדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולֵהָנות מזיו שכינתו”. כל אלה מהווים למעשֶׂה את התשתית לאושרו של האדם המאמין. על פי דעת הרמח”ל, ככל שרמתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, כך הוא נהנה יותר מדברים בעלי שאר רוח גבוהים יותר. בכך הוא “משדרֵג” את אושרו. כאשר אדם מצוי ברמות רוחניות גבוהות יותר הוא מנתק את עצמו מהַבלי העולם הזה שאינם מובילים לאושר.
תורת משה משולה ל”עץ חיים”. על פי המובא בתנ”ך מי שמאמין בדת משה, מעמיק בלימוד התורה ומקיים את מצווֹתיה, הוא האדם המאושר. על כך מצינו בספר משלי (ג, יח): “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר”.  

אבשלום מזרחי

פרופ' אבשלום מזרחי, יליד הארץ, מדען-ביוטכנולוג.
למעט עיסוקו בן ל' שנים (1961 -1991) כמדען, תחומי התעניינותו הקיפו גם העמקה בהבנה של הראייה ההוליסטית של חיים, בריאות, רופאה וחולי.
נוסף לפרסומיו המדעיים-האקדמיים בתחום הביוטכנולוגיה, למִן שנת 1993, לימד, תיעד וכתב שורה של ספרים בתחומי החיים, הטבע, הבריאות, המאגיה והמיסטיקה – תחומים שהתעניין והעמיק בהוויתם.
בין השנים 1991-1961 עסק במחקר שימושי במכון למחקר ביולוגי בנס-ציונה, שם שימש גם כראש מחלקה לביוטכנולוגיה.
בין השנים 2013-1991 שימש כמנהל האקדמי וכמרכז מגמת הנטורופתיה במכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגרטיבית.
בין השנים 2010-2000 הגיש באוניברסיטת בר-אילן קורס בנושא "תרבות הבריאות והרפואה של יהודי תימן והשתקפותה בספרות, בפולקלור ובמחשבה היהודית".

עוד על הספר

מחשבות שבלב אבשלום מזרחי
דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים — על האושר
 
מהוּת החיים
 
“דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו)
“עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר” (משלי ג, יח)
“להיות מאושר, רוצה לומר להיות כה עסוק עד שלא יהיה לך זמן לחשוב אם אתה מאושר (אמירה סינית עתיקה)
 
האוֹשֶׁר — אושרו של האדם — הוא תחום המעסיק כל אדם ואדם, במוּדע או שלא במוּדע.
במוּדע, או שלא במוּדע, האדם שואף, מתפלל, עושה רבות במהלך חייו על מנת לחיות באושר — כל אדם והאושר שלו — אושר על פי ראייתו, הבנתו, רצונו ואמונתו.
לאושר פנים רבות. בני אדם שונים רואים את האושר במתכונת התואמת את ציפיותיהם. לא ניתן לקבוע מסגְרות חד-משמעיות למהות אושרו של האדם — של כל אדם — כמִקשה אחת.
כל אדם חותר להגיע אל מה שאנו קוראים “פסגת האושר” שלו. והשאלה הנשאלת — והיא נשאלת לאורך כל הדורות — מהו האושר?
 
מקור האושר
יש הטוענים שמקורה של המילה “אושר” בשפה העברית המקראית והיא נגזרת מהמילה “אִישׁוּר”. פירוש מילה זו הוא שהאדם מרגיש שיש אישור למעשיו. על כך מצינו בספר בראשית (ל, יג) “וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר”. פירושו של פסוק זה הוא שלאה הרגישה את עצמה מאוּשרת מכיוון שקיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה הגוּנה.
אך השימוש המקובל במושג “אושר” אינו מתייחס בהווייתו ל”קבלת אישוּר”. אולם יש הטוענים שבתת-מוּדע אדם מאושר חש שבהיותו בפסגת “סולם האושר” קיבל “אישור” מבורא עולם לנהוג כפי שהוא נוהג.
 
הגדרת האושר על פי ויקיפדיה
אושר הוא רגש, המבַטא את מצבו הנפשי של האדם שמקורו בהנאה ובסיפוק. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים, ויש לו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה. ניתן לתאר אושר גם כמצב של העדר סבל, דיכאון, שכוֹל, חרדה וכאב.
אכן, הגדרה מעניינת החובקת בתוכה זוויות שונות אשר כל אחת מהן בנפרד, וכולן ביחד, מצביעות על אושר.
 
 
הגדרות, התייחסויות ושאלות סביב מושג האושר ומהותו
 
ברצף הדורות, לערך “אושר” קמו הגדרות — ובעיקר שאלות לא מעטות, כמו למשל: מהו אושר? מהו אושר אנושי? האם יש אושר של קהילה? אושר של אומה? האם ניתן למדוד אושר? ואם ניתן למדוד אושר, כיצד ניתן לעשות זאת? שאלות אלה ואחרות הביאו לפרישׂה רחבה של מחקרים שבוצעו במרוצת השנים על מהוּת האושר.
פתגם סיני עתיק טוען כי “אושר פירושו מישהו לאהוב, ומַשהו לעסוק בו, משהו לשאוף אליו”.
לא קל לקבוע את מהוּת האושר, או את הסיבות להופעתו בחיי האדם. אך כאשר האושר מופיע ו”מַקיש על דלת נשמתו”, האדם חש בו. זוהי תחושה שלא ניתן להסבירה במילים פשוטות, אך היא קיימת — היא כבר כאן. יש בה מִשּׁוּם רגע שבּוֹ האדם הגיע למילוי משאלות לבו לטובה ולברכה.
כאשר שואלים אנשים מה גורם להם לאושר, מקבלים תשובות אין-ספור: חלקן מקובלות ושכיחות וחלקן נדירות בהווייתן.
בין המקובלות והשכיחות בתשובות על השאלה “מה יביא לך אושר?” מצויות ההתייחסויות הבאות: פרנסה טובה, זוגיוּת מוצלחת, בריאות טובה, קניית דירה חדשה, רכישת רכב חדש, הצלחה ו/או קידום בעבודה, הוֹלדת ילדים בריאים, נכדים בריאים, והרשימה עוד ארוכה.
אני זוכר שבמסעותיי בנפאל, שכרנו סבּל (Porter) אשר נשא את תרמילינו בטיולנו בהרי ההימליה. הוא צָעד את כל הדרך כאשר הוא
נועל לרגליו את מה שאנו קוראים בשם “סנדלי אצבע”. בסיום המסע, כאשר חזרנו לכפרו — שממנו יצאנו למסע — הוא קיבל את שכרו. בשכר שקיבל מאִתנו הוא רץ לחנות המכולת, שמכרה גם נעליים, וקנה לו נעלי התעמלות פשוטות ביותר. הוא נעל אותן והסתובב בכפר עם חיוך מאוֹזן לאוזן. ראינו שאין מאושר ממנו. אושר של ממש. אך זה אושר שיָפוּג, כאשר אותו בחור יתרגל לנעלי ההתעמלות החדשות שקנה ויצטרך להמשיך ולהילחם על קיומו היומיומי שהוא קיום של דלוּת ועוני אשר רחוקים מכל סממן של אושר.
האושר אינו נמצא בשליטת האדם. אדם חותר להגשים את כל מִשאלות לבו לטובה — על מנת להגיע לאושר, אך אין הוא יודע כמה שלבּים ב”סולם האושר” עליו לטפּס על מנת להגיע אל האושר השלם, המקיף והיציב — אושר שאינו מתפוגג עם הזמן.
מחקרים רבים נערכו — ועדיין נערכים — בנושא מהוּת האושר, גורמיו, השפעותיו ודרכים למדידה שלו.
מטֶבע החיים, רוב החוקרים את מסגְרות האושר באים מתחומי הפסיכולוגיה. יש ביניהם מי שהציעו שיטות ל”מדידת האושר”.
להבנתי, מכיוון שהאושר הוא דבר כל כך אישי, שום שיטת מדידה לא תוסיף ואולי רק תגרע מהווייתו.
 
 
 
גישות פילוסופיות העוסקות באושר
 
מכֵּיוון שלפנינו תחום נפשי-רוחני שאין לו גבולות מוגדרים, ניתן להבינו ולעמוד על הווייתו מזוויות שונות. פילוסופיות שונות עוסקות במהוּת האושר ובמשמעותו.
להלן כמה זוויות מעניינות בפסיפס הפילוסופיות העוסקות באושר:
כל הפילוסופים העוסקים באושר טוענים שהאושר הוא מטרה אשר כל אדם בעולם חותר אליה. זה היה עוד מקדמת דנא, קיים גם בימינו וכך יהיה גם בעתיד.
 
אריסטוֹ, מגדולי הפילוסופים היוונים, טען שהאושר הוא המטרה העליונה בחיי כל אדם. להבנתו של אריסטו, האדם הבוגר והחכם זוכה לאושר בהגיעו לזִקנה. אריסטו בהגותו טוען שלאושר יש ערך רק אם בכל מהלך חייו היה האדם מאושר.
 
אפּיקורוס — פילוסוף יווני אחר — מתייחס לערכו של האושר. להבנתו, ידידות, חירוּת ושלווה הן הגורמים העיקריים המובילים לאושר.
 
הפילוסוף האנגלי ג’רמי בנת’ם (חי במאה השמונה-עשרה) טען שהמטרה המוסרית העליונה המנסרת בחלל חיי האדם היא להביא כמה שיותר אושר לאדם. המוסריות, להבנתו של בנת’ם, היא מהערכים העליונים אשר מולידים אושר וחיים בריאים לכל אדם.
 
ג’ון סטיוארט מיל — ממשיך דרכו של ג’רמי בנת’ם — רואה גם הוא באושר מטרה עליונה שהאדם צריך לחתור אליה. להבנתו של מיל, כאשר האדם מאושר רמת המוסר של מעשיו היא מהגבוהות ביותר ואז התנהלותו עם עצמו ועם הסובבים אותו היא על דרך האתיקה והמוסר האידיאליים. להבנתו של מיל יש רמות שונות של אושר: יש גבוהות ויש נמוכות יותר.
 
 
 
האושר בראי היהדות
 
גם היהדות מתייחסת לאושרו של האדם.
ביהדות חיים בשמחה הם ערך עליון ביותר, ושמחה היא מנדבכיו העיקריים של האושר. עבודת השם בשמחה היא מקור לאושר. על כך ניתן להבין ממה שמצינו בספר דברים (כח, מז) “תחת אשר לא עבדתָּ את ה’ אלֹהיך בשמחה”.
מכיוון שלאושר פנים רבות, הרי כאשר חייו של האדם אפוּפים בשלווה וברוגע, גם האושר הוא מנת חלקו. כיווּן חשיבה זה ניתן לראות במה שנאמר בספר מלכים א’ (ה, ה) “וַיֵּשב ישראל לבֶטַח איש תחת גפנו ותחת תְּאֵנָתוֹ מדן ועד באר שבע”.
אדם מדוּשן ורענן גם הוא מוגדר על ידי רבים כאדם שהאושר שוכן במעונו. על כך מצינו שתי מובאות מעניינות הכוללות שתי מילים אלה:
“עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו). מניתוח פסוק זה ניתן להבין שכאשר אדם מגיע לשֵׂיבָה טובה, אז הוא זוכה לחוש את מלוא האושר שזכה לו. ראייה זו תואמת את הגוּתם של מספר פילוסופים כאריסטו.
בתפילת ערבית לשבת, המתפלל פורשׂ לפני הקדוש-ברוך-הוא את נפלאותיו שבזכותן הוא מרעיף קדושה על עם ישראל שהוא “עַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג”. ועוד בהמשך לתפילה זו, מבקש המתפלל מהאלוהים שיזַכֶּה אותו בחיים טובים, יטהר את לבבו, ועוד בקשות אשר את כולן ניתן לכרוך בבקשה אחת — בקשה לזכות באושר — להיות מְדֻשַּׁן עֹנֶג.
וזו נוסח התפילה:
ברוך אתה ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ גומל חסדים טובים וקונה הכל. מָגן אבות בדברו. מְחַיֶּה מתים במאמרו. המלך הקדוש שאין כמוהו. המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד. מעון הברכות אדון השלום מברך השביעי ומקדש השבת. ומניח בקדושה לעם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זכר למעשה בראשית.
אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו. קדשֵׁנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך ושַׂבְּעֵנוּ מטובך וטהר לבנו לעָבדך באמת והנחילֵנו באהבה וברצון שבתות קדשך. וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך. ברוך אתה ה’ מקדש השבת.
הרמח”ל בספרו “מסילת ישרים” טוען, ש”האדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולֵהָנות מזיו שכינתו”. כל אלה מהווים למעשֶׂה את התשתית לאושרו של האדם המאמין. על פי דעת הרמח”ל, ככל שרמתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, כך הוא נהנה יותר מדברים בעלי שאר רוח גבוהים יותר. בכך הוא “משדרֵג” את אושרו. כאשר אדם מצוי ברמות רוחניות גבוהות יותר הוא מנתק את עצמו מהַבלי העולם הזה שאינם מובילים לאושר.
תורת משה משולה ל”עץ חיים”. על פי המובא בתנ”ך מי שמאמין בדת משה, מעמיק בלימוד התורה ומקיים את מצווֹתיה, הוא האדם המאושר. על כך מצינו בספר משלי (ג, יח): “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר”.