בשנת 2000 פקדה את עמק הוַרְטָה סופה איומה ונוראה. היא נמשכה שלושה ימים ושלושה לילות ללא הפוגה. חיות מבוהלות הסתתרו במאורותיהן במעמקי האדמה, ילדים רכים כיסו את ראשיהם בכריות כדי לא לשמוע את קולות הרעם הבלתי פוסקים. בבתים רבים כבה האור, גגות התעופפו ברוח.
ביום השלישי לסערה הכה ברק בעץ אלון אדיר ממדים ועתיק יומין שניצב בראש הגבעה, והוא התפוקק וקרס תחתיו. הבתים בעמק הזדעזעו והסופה שככה.
לא היה זה עץ אלון רגיל; היה זה עץ הקסמים. היה לו כוח עצום ומופלא, אך איש טרם גילה זאת.
העץ הובל אל בית החרושת, ושם ניסרו אותו ובנו ממנו חפצים שונים. בכל אחד מהם נשמר שביב של כוח הכישוף. חפצים לשימוש יומיומי קיבלו כוח שלא נודע כמותו בכל רחבי תבל. הם נשלחו לחנויות, ומאותו יום החלו להתרחש בעולם אירועים שהרעידו את אמות הסיפּים.
הענק
אמא התיישבה על הכיסא האדום והרגישה מיד נימול בכל חלקי גופה, כמו תמיד כשהייתה מתיישבת עליו.
קוּקִי עמד לידה והמתין.
פיליפ, טוֹשְקָה ווִיקי כבר קיבלו את כל הפריטים הדרושים לשנה החדשה בבית הספר. קוקי כמובן היה האחרון, כי הוא היה הכי קטן.
״אני לא אוהבת לעשות את זה,״ נאנחה אמא.
״אני אחליף אותך!״ קרא קוקי.
״לא בא בחשבון.״
קוקי ידע היטב שזו בדיוק התשובה שיקבל. הוריו אסרו עליו להשתמש בכוח הכישוף של הכיסא האדום.
אמא קירבה אל עיניה דף ובו רשימת הפריטים הנדרשים, והחלה לקרוא:
״אני מזמינה תיק בית ספר בשביל קוקי!״
ווווּש! דרך החלון עף פנימה תיק וחבט ברצפה. תיק ירוק ועליו הדפס פרפרים.
״מתאים?״ שאלה אמא.
״מגעיל.״ ענה קוקי. ״אני רוצה תיק שחור, כמו של פיליפ. ובלי פרפרים מפגרים! אני לא בן חמש!״
אמא נאנחה.
״מחליפים!״ קראה. ״התיק צריך להיות שחור. ובלי פרפרים מפגרים, כי הבן שלי הוא לא בן חמש.״
התיק הפך מיד את צבעו לשחור. הפרפרים התעוררו לחיים ועפו דרך החלון. אמא היטיבה את ישיבתה על הכיסא והמשיכה לקרוא:
״אני מזמינה לקוקי אדידס, שני זוגות ג'ינס ומכנסי דגמ״ח...״
״עם שמונה כיסים!״ קרא קוקי.
״עם שמונה כיסים! וסווטשרט עם קפוצ'ון.״
״עם פסים! עכשיו הולכים עם פסים.״
״עם פסים,״ חזרה אמא. ״ועוד אחד בלי פסים, למקרה שהאופנה תשתנה. ואני מזמינה גם כובע מצחייה. חמש חתיכות! כי קוקי מאבד את הכובעים שלו כל הזמן. וגם סוודר אחד ושמונה טישרטים.״
״וספרי לימוד! ומחברות!״ הזכיר קוקי.
אמא חזרה על דבריו.
רעש! צפצוף! דרך החלון נכנס במעוף צרור גדול, אך במקום לנחות בארון החל להסתחרר סביב קוקי כמו כוכבים סביב השמש.
״אני מריח צרות!״ נאנח קוקי.
פתאום התנפלו עליו הבגדים.
.jpg)
.jpg)
