להיוולד מחדש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להיוולד מחדש
מכר
אלפי
עותקים
להיוולד מחדש
מכר
אלפי
עותקים

להיוולד מחדש

4.4 כוכבים (98 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.

תקציר

הערת הסופרת- חובה לקרוא את הספרים לפי הסדר: נשבעת בדם, רדופה, השפעה רעה, ללא פחד, אבודה, סיבוב אחרון, דואט בלתי שבירה, להיוולד מחדש, שקופה, קאפו ודואט כמעט אלוהים.

"אמל," קול גברי צרוד קורא. אני נעצרת ונושמת עמוק, פחד מתגנב לבטני. "בואי לפה." אני מסתובבת באיטיות ופוגשת בעיניו הכהות של לוקה. כמו תמיד הוא לבוש בחולצה מכופתרת שחורה ובמכנסיים מחויטים תואמים. החזות המפחידה שלו מעוררת בי רצון להסתובב ולברוח למרות הידיעה שהוא יתפוס אותי. 
 
צ'ינו הציל אותי מגורל גרוע ממוות, מחיים של שיעבוד, מנישואים בשידוך לגבר המבוגר ממני בעשרות שנים. הייתי רדופה, מפוחדת, חסרת כול ובסכנת חיים וצ'ינו היה כרטיס הכניסה שלי לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. 
השארתי את אמל מאחור ופתחתי בחיים חדשים, אבל גם בארצות הברית החרב המונחת על צווארי לא הוסרה. לוקה ברילוצ'י, הגבר שגנב את ליבי, אומר שהוא יגן עליי, שהוא שונה מכל האחרים, אבל האם זה נכון? לוקה מסוכן לא פחות מאבא שלי. האם אוכל לסמוך עליו? או שברגע האמת הוא יזרוק אותי לזאבים למען האינטרסים שלו?
 
"להיוולד מחדש" הוא ספר מסחרר מלא באקשן, ברומנטיקה ובפשע וממשיך את סיפוריהן של הדמויות האהובות מסדרת "המאפיה האיטלקית" ומהדואט "בלתי שבירה". חובה לקרוא לפניו את הספרים: "נשבעת בדם", "רדופה", "השפעה רעה", "ללא פחד", "אבודה", ו-"סיבוב אחרון", וכן את הדואט "בלתי שבירה". זה ספרה השמונה־עשר של ליליאן סלמה נחום, וגם הפעם לא תוכלו לעזוב את הספר עד לסיומו המסחרר. 

פרק ראשון

פרולוג
 
 
"קדימה, אמל, תמהרי. את מכירה את אבא שלך, הוא יסחוב אותך מהשיער אם לא תצטרפי אל כולם בהקדם," אימא מזרזת אותי. אני מסתכלת פעם נוספת בראי, ליבי פועם במהירות. אני לא רוצה להתחתן, אבל אצטרך להתחתן עם הגבר שאבא בחר עבורי, בדיוק כפי שאולצתי לעטות חג'אב.
 
אני יוצאת מחדר השינה בעקבות אימא ומשפילה את ראשי. כל צעד לקראת גזר הדין כואב וממלא את בטני בפחד. האחים שלי זכו כשנולדו גברים, הם לא נאלצים לחיות כמוני, כמו בובה על חוט שאחרים מכתיבים את תנועותיה ואת עתידה ובכלל, האם אפשר לקרוא לחיי 'חיים'? בעולם שלי לנשים אין זכויות, יש רק חובות. אבא שלי הוא אחד הפושעים הגדולים והעשירים במדינה, אף אחד לא מעז להתעסק איתו או להמרות את פיו. השמועות אומרות שהוא הורג בלי להניד עפעף, שהוא גוזר את גזר דינם של אנשים ומחליט איך יראו חייהם, אז איך אוכל אי פעם להמרות את פיו אם גברים גדולים וחסונים ממני חוששים אפילו להזכיר את שמו או להתייצב מולו?
 
שמי הוא תקווה. לפעמים אני חושבת שהשם שלי הוא סוג של בדיחה, צחוק הגורל. איזו תקווה יש לי? המילה הזאת לא נועדה לנשים כמוני, נשים החיות בעולם שלי.
 
אנחנו נכנסות לחדר מלא בגברים. אני מסתכלת על האיש שבקרוב יהיה בעלי. נראה שהוא בשנות השישים לחייו. מעט מאוד נותר משערו וכרסו מקדימה אותו, אבל נאמר לי שהוא עשיר וחזק, כמו רבים מהגברים המקורבים לאבא.
 
"עלי, תכיר את הבת היחידה שלי," אומר אבא, מדגיש את המילים האחרונות, ולא מתוך גאווה, אלא כדי להעלות את המחיר. כולם חולמים להתחתן עם בתו היחידה של חסן אל־מנסור, כמעט כמו שהיו חולמים להתחתן עם בתו של שליט דובאי. אני לא חושבת שיש הבדל גדול בין ההון של השניים, ההבדל היחיד הוא שאנחנו חיים במרוקו.
 
אני משפילה את מבטי כאשר אני מרגישה את עיניו בוחנות אותי. אני לא אוהבת את האופן שבו הוא מסתכל עליי. יש בו משהו רע, כמו באבא.
 
"זה כבוד גדול עבורי לשאת לאישה את הבת שלך, אדוני," הוא אומר ביראת כבוד.
 
"אם כך, זה הוחלט. החתונה תערך בעוד חודש ימים, כמו שהסכמנו."
 
"אני מודה לך מאוד, אדוני."
 
הם לא פונים אליי או שואלים לדעתי.
 
האחים שלי יושבים לצד אבא ונראים משועממים. לא מעניין אותם מה יעלה בגורלי, העיקר פה הוא כבוד המשפחה.
 
אני לא רוצה להתחתן איתו. אני לא רוצה להיות כמו אימא.

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.

עוד על הספר

להיוולד מחדש ליליאן סלמה נחום
פרולוג
 
 
"קדימה, אמל, תמהרי. את מכירה את אבא שלך, הוא יסחוב אותך מהשיער אם לא תצטרפי אל כולם בהקדם," אימא מזרזת אותי. אני מסתכלת פעם נוספת בראי, ליבי פועם במהירות. אני לא רוצה להתחתן, אבל אצטרך להתחתן עם הגבר שאבא בחר עבורי, בדיוק כפי שאולצתי לעטות חג'אב.
 
אני יוצאת מחדר השינה בעקבות אימא ומשפילה את ראשי. כל צעד לקראת גזר הדין כואב וממלא את בטני בפחד. האחים שלי זכו כשנולדו גברים, הם לא נאלצים לחיות כמוני, כמו בובה על חוט שאחרים מכתיבים את תנועותיה ואת עתידה ובכלל, האם אפשר לקרוא לחיי 'חיים'? בעולם שלי לנשים אין זכויות, יש רק חובות. אבא שלי הוא אחד הפושעים הגדולים והעשירים במדינה, אף אחד לא מעז להתעסק איתו או להמרות את פיו. השמועות אומרות שהוא הורג בלי להניד עפעף, שהוא גוזר את גזר דינם של אנשים ומחליט איך יראו חייהם, אז איך אוכל אי פעם להמרות את פיו אם גברים גדולים וחסונים ממני חוששים אפילו להזכיר את שמו או להתייצב מולו?
 
שמי הוא תקווה. לפעמים אני חושבת שהשם שלי הוא סוג של בדיחה, צחוק הגורל. איזו תקווה יש לי? המילה הזאת לא נועדה לנשים כמוני, נשים החיות בעולם שלי.
 
אנחנו נכנסות לחדר מלא בגברים. אני מסתכלת על האיש שבקרוב יהיה בעלי. נראה שהוא בשנות השישים לחייו. מעט מאוד נותר משערו וכרסו מקדימה אותו, אבל נאמר לי שהוא עשיר וחזק, כמו רבים מהגברים המקורבים לאבא.
 
"עלי, תכיר את הבת היחידה שלי," אומר אבא, מדגיש את המילים האחרונות, ולא מתוך גאווה, אלא כדי להעלות את המחיר. כולם חולמים להתחתן עם בתו היחידה של חסן אל־מנסור, כמעט כמו שהיו חולמים להתחתן עם בתו של שליט דובאי. אני לא חושבת שיש הבדל גדול בין ההון של השניים, ההבדל היחיד הוא שאנחנו חיים במרוקו.
 
אני משפילה את מבטי כאשר אני מרגישה את עיניו בוחנות אותי. אני לא אוהבת את האופן שבו הוא מסתכל עליי. יש בו משהו רע, כמו באבא.
 
"זה כבוד גדול עבורי לשאת לאישה את הבת שלך, אדוני," הוא אומר ביראת כבוד.
 
"אם כך, זה הוחלט. החתונה תערך בעוד חודש ימים, כמו שהסכמנו."
 
"אני מודה לך מאוד, אדוני."
 
הם לא פונים אליי או שואלים לדעתי.
 
האחים שלי יושבים לצד אבא ונראים משועממים. לא מעניין אותם מה יעלה בגורלי, העיקר פה הוא כבוד המשפחה.
 
אני לא רוצה להתחתן איתו. אני לא רוצה להיות כמו אימא.