אני מילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אני מילים

אני מילים

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 104 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 44 דק'

עידו רוגל

נשוי לעינת, אב לליהי ואורי, גר בהרצליה, מורה שמשתדל ולא תמיד מצליח להבין מה רוצים ממנו

תקציר

שירים לגיל חמישים, הגיל שבו רואים מעבר לקצה ההר את (אולי?) תחילת הסוף של החיים... שירים ששואלים, שתוהים, שלא מבינים, שמחפשים אבל אף פעם לא באמת מוצאים.
 
שירים של מצבורי חיים, של תקווה, של אכזבה, שירים אחרי החיפוש הבלתי פוסק אחר האהבה, האהבה לכל סוגיה ובעיקר זאת העצמית, זאת שנדמה שאותה תפסת אך היא חומקת ממך חרישית... וגם שירים בגנות בלבולה של מערכת החינוך, המקום הזה שבו אני שוכן ומחפש איך בתוכו לעוף, שירים חידתיים שאותם יש לפענח, חלקי מילים, הליכה אחרי החושים, אחרי הריח, אחרי הרוח והחיפוש, המסתור, אחרי השקט, אחרי האור.
 
עידו רוגל נשוי לעינת, אב לליהי ואורי, גר בהרצליה, מורה שמשתדל ולא תמיד מצליח להבין מה רוצים ממנו

פרק ראשון

אני מילים -
פי עשוי שתיקה
ליבי פועם בתנועה שקטה
מעיי הן חרדה הומה.
בעיניי דמיון וחלום
רגליי הן עץ ששורשיו דלים ומטים לנפול.
 
במוחי זורמות אותיות בכיוונים משתנים
בתנועה שלעולם לא חודלת בחלוף השנים
להתפשט במרחב 
ולעולם לא להתקבע בכאן ובעכשיו.
שנועלת דלתות 
להתגשמות עולמות
שתריסיה מוגפים
למפגש עם מציאות החיים.
 
כמו אצן למרחקים קצרים
רץ ליבי מחדש בכל יום את מרתון החיים
מערבב ממגוון מקורות
שיקויים אלכימאיים לריפוי דלקות
מנסה לכבות באבחה את שריפת הלהבה
שבוערת תמידית באש תזזיתית
שלעולם לא כלה
שפוערת מולי את לועה 
רומסת את צעדי
מבריחה אותי בחשש אל פסיעת שתיקותיי
אל דלות כוחי, אל תמימות ילדותי
מותירה את גופי להתכסות בערפל
להמתין לשכחה, לקוות לייחל.
להביט במבוכה בחלל הנקרה
ביני לבין המציאות
בין יכולת לבין התחזות
באותיות המתחלפות
שבוראות את שמי
שבגופן כבר טבוע תאריך יום מותי.

עידו רוגל

נשוי לעינת, אב לליהי ואורי, גר בהרצליה, מורה שמשתדל ולא תמיד מצליח להבין מה רוצים ממנו

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 104 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 44 דק'
אני מילים עידו רוגל
אני מילים -
פי עשוי שתיקה
ליבי פועם בתנועה שקטה
מעיי הן חרדה הומה.
בעיניי דמיון וחלום
רגליי הן עץ ששורשיו דלים ומטים לנפול.
 
במוחי זורמות אותיות בכיוונים משתנים
בתנועה שלעולם לא חודלת בחלוף השנים
להתפשט במרחב 
ולעולם לא להתקבע בכאן ובעכשיו.
שנועלת דלתות 
להתגשמות עולמות
שתריסיה מוגפים
למפגש עם מציאות החיים.
 
כמו אצן למרחקים קצרים
רץ ליבי מחדש בכל יום את מרתון החיים
מערבב ממגוון מקורות
שיקויים אלכימאיים לריפוי דלקות
מנסה לכבות באבחה את שריפת הלהבה
שבוערת תמידית באש תזזיתית
שלעולם לא כלה
שפוערת מולי את לועה 
רומסת את צעדי
מבריחה אותי בחשש אל פסיעת שתיקותיי
אל דלות כוחי, אל תמימות ילדותי
מותירה את גופי להתכסות בערפל
להמתין לשכחה, לקוות לייחל.
להביט במבוכה בחלל הנקרה
ביני לבין המציאות
בין יכולת לבין התחזות
באותיות המתחלפות
שבוראות את שמי
שבגופן כבר טבוע תאריך יום מותי.