קורנת - עכשיו ולתמיד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קורנת - עכשיו ולתמיד

קורנת - עכשיו ולתמיד

כוכב אחד (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: ליאת פלן-לברטובסקי
  • הוצאה: פוקוס
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2019
  • קטגוריה: בריאות, מדע ורפואה
  • מספר עמודים: 221 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 41 דק'

פרודנס הול

ד"ר פרודנס הול היא רופאה עם חזון. היא גינקולוגית ומנתחת שהתמחתה בטיפולים פורצי דרך בתחום ההורמונים הזהים-ביולוגית והרפואה המשלימה. ד"ר הול הקימה את מרכז הול בסנטה מוניקה, קליפורניה, בו היא עוזרת למטופלות שלה ליהנות מנשיות קורנת, ולא רק מהיעדר מחלות. ד"ר הול מטפלת בכל היבטי הבריאות ומתייחסת באותה מידה של חשיבות לגוף, למחשבות, לרגשות, לחיבור ל"אני" האמיתי ולחיים מלאי משמעות.
 
במסגרת לימודיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה והתמחותה כרופאה גינקולוגית, היא טיפלה באוכלוסיות העניות והנזקקות ביותר בלוס אנג'לס.
 
ב-30 השנים האחרונות היא טיפלה בהצלחה במרפאתה הפרטית ביותר מ-30,000 נשים. כמו כן, היא גם מרצה, מורה מבוקשת ומרואיינת נחשבת באמצעי התקשורת הגדולים בארה"ב ובמדינות רבות.

תקציר

סוד הנשיות הקורנת בכל גיל
 
איך שנשים מגיעות לרגע המיוחל שבו יוכלו להתחיל ליהנות מפירות הניסיון וחוכמת החיים שלהן, בדיוק אז התפקוד הגופני מתחיל לרדת, עייפות, עצב וערפול מוחי משתלטים על סדר היום ומלווים בעלייה במשקל, ירידה בדחף המיני ובכאבים גופניים.
 
בספר זה תמצאו את הפתרונות הדרושים לכן. תתלוו לד"ר הול ולמטופלות שלה ותראו כיצד היא מספקת להן את הכלים שבעזרתם הן יחזירו לעצמן את השמחה, החושניות, החיוניות והיופי הקורן – עכשיו ולתמיד.
 
ד"ר פרודנס הול היא רופאה עם חזון. היא גינקולוגית ומנתחת שהתמחתה בטיפולים פורצי דרך בתחום ההורמונים הזהים-ביולוגית והרפואה המשלימה. ד"ר הול הקימה את מרכז הול בסנטה מוניקה, קליפורניה, בו היא עוזרת למטופלות שלה ליהנות מנשיות קורנת, ולא רק מהיעדר מחלות. ד"ר הול מטפלת בכל היבטי הבריאות ומתייחסת באותה מידה של חשיבות לגוף, למחשבות, לרגשות, לחיבור ל"אני" האמיתי ולחיים מלאי משמעות.
 
במסגרת לימודיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה והתמחותה כרופאה גינקולוגית, היא טיפלה באוכלוסיות העניות והנזקקות ביותר בלוס אנג'לס.
 
ב-30 השנים האחרונות היא טיפלה בהצלחה במרפאתה הפרטית ביותר מ-30,000 נשים. כמו כן, היא גם מרצה, מורה מבוקשת ומרואיינת נחשבת באמצעי התקשורת הגדולים בארה"ב ובמדינות רבות.

פרק ראשון

פרק 1
 
המסע מגיל המעבר לבריאות מיטבית
 
 
הייתי בעיצומו של יום עמוס כשג'וליה נכנסה למרפאה שלי. אני תמיד שמחה לפגוש מטופלות חדשות. חיבקתי אותה בחום והזמנתי אותה לשבת על הספה. כדי לפתוח בשיחה, שאלתי אותה מה מציק לה. היא ניסתה לדבר, אבל הייתה נסערת מדי. היא טמנה את ראשה בין ידיה ופרצה בבכי.
 
ללא מילים, הושטתי את ידי ונגעתי בזרועה בחיבה. "אני מבינה, מותק. לפעמים הכול מסובך מדי וזו הרגשה נוראה. כאילו את כבר לא מכירה את עצמך. אני רוצה שתספרי לי הכול".
 
ג'וליה התעשתה והחלה לדבר במהירות. הצורך שלה לספר את סיפורה היה ניכר לעין. "לפני שבע שנים הייתי נשואה באושר והצלחתי בעבודתי כעורכת ספרים. אהבתי לעזור לסופרים שלי. ואז, בגיל 39, אחרי הלידה השנייה, התחלתי להרגיש רע. בהתחלה חשבתי שאני פשוט עייפה בגלל התינוק והעבודה, אבל מצבי הלך והחמיר. הרגשתי מדוכאת ותשושה וכל השרירים שלי כאבו. הייתי כל כך לחוצה עד שלא הצלחתי לישון.
 
"לפני כמה שנים המצב החמיר כל כך עד שנאלצתי להישאר במיטה במשך רוב שעות היום. הרופא שלי אמר לי שאני סובלת מפיברומיאלגיה ורשם לי זולופט (תרופה נגד דיכאון) ותרופות משככות כאבים. הצלחתי לחזור שוב לעבודה, ולמרות שזה קרה לפני שמונה שנים, אני עדיין חייבת לקחת ימי מחלה לעיתים קרובות מכיוון שאני כל כך מותשת. אני בטוחה שיפטרו אותי בקרוב... ואולי זה בסדר, כי אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר.
 
"אני לא יכולה לישון! אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר ולא מצליחה להירדם שוב. ניסיתי ליטול סוגים שונים של תרופות צמחיות ואפילו כדורי שינה. גם כשאני מצליחה לישון עוד כמה שעות, אני מתעוררת בבוקר ומרגישה כאילו לא ישנתי בכלל. אני שותה כמות גדולה של קפה במשך היום כדי להישאר ערה, אבל זה גורם לי לעצבנות.
 
"אני כל הזמן כועסת. אני כבר מרחמת על הילדים שלי ועל בעלי! פעם הייתי אימא טובה כל כך ועכשיו אני סוג של חייזר. בהתחלה בעלי היה סבלני כלפיי, אבל זה נמשך כבר שבע שנים והמצב שלי רק הולך ומחמיר. גם העובדה שהוספתי למשקלי כמעט 15 ק"ג לא מועילה לכך, כי בנוסף לכול, עכשיו אני שמנה. אני אפילו לא רוצה לשכב איתו. אף פעם! אני מתביישת לספר לך את זה, אבל בשנה האחרונה קיימנו יחסי מין פעמים ספורות בלבד".
 
בנקודה זו, ג'וליה פרצה שוב בבכי מר. "אני כל כך מכוערת. איך זה קרה? אני מאבדת את בעלי. איבדתי את עצמי. אני אפילו כבר לא יכולה לחשוב בבהירות. אני כל כך מדוכאת עד שאני חושבת כל הזמן על המוות. ד"ר הול, אסור לי למות ולעזוב את הילדים שלי! בשנה האחרונה הגעתי פעמיים לחדר מיון. הלב שלי דפק כל כך חזק עד שחשבתי שאני עוברת התקף לב. היית מאמינה שהם אמרו לי שאלה הם התקפי חרדה? הרופא שלי שלח אותי לפסיכיאטר, שרשם לי תרופה נוספת נגד הדיכאון. בעקבות הטיפול בתרופה הראשונה עליתי 6 ק"ג וממש לא רציתי להמשיך ולעלות במשקל בגלל תרופה נוספת. אני חושבת שעכשיו, עם 6 ק"ג עודפים, אני יותר מדוכאת ממה שהייתי לפני שהתחלתי את הטיפול בזולופט. אני נוטלת כדורי שינה, קסנקס נגד התקפי החרדה וזולופט נגד הדיכאון. אני רק בת 47 ואני מרגישה שחיי נגמרו. אני לא יכולה לסבול את זה. בבקשה ממך, עזרי לי. בבקשה!"
 
נגעתי בזרועה של ג'וליה והישרתי אליה את מבטי. היא נראתה מותשת. העור שלה היה יבש ועיניה ופניה היו נפוחות. זרועותיה הרפויות משכו את תשומת ליבי. השרירים המדולדלים העידו על ירידה ברמת ההורמונים. סיפורה של ג'וליה היה יכול להצביע על מספר הפרעות הורמונליות, אבל מכיוון שאני שומעת סיפורים דומים מדי יום, המסקנה שלי הייתה ברורה. כל התסמינים היו אופייניים לגיל המעבר, כולל ההידרדרות המהירה במצבה. התסמינים המוכרים היחידים שהיא לא הזכירה היו גלי חום והזעות לילה, אבל כ-40% מהנשים אינן סובלות מהם כלל. ליתר ביטחון, שאלתי אותה על כך.
 
"לא", היא ענתה. "סבלתי מהם קצת לפני ארבע או חמש שנים, אבל הם נעלמו. באותה תקופה חשבתי שאני בגיל המעבר, אבל הרופא שלי לא הסכים איתי. הוא אמר שהתסמינים שלי התחילו מוקדם מדי, מה גם שאני עדיין מקבלת את המחזור החודשי, אז כנראה שטעיתי".
 
נאנחתי בהזדהות. אין זה נדיר שרופאים טועים באבחנה של גיל המעבר כאשר מחזור הווסת עדיין מופיע והאישה אינה סובלת מהתסמין האופייני ביותר לגיל הזה - גלי חום. לאמתו של דבר, במקרים רבים המחזור החודשי ממשיך להגיע מספר שנים אחרי תחילת גיל המעבר. עובר זמן עד שהשעון מפסיק לתקתק. מבט חטוף בתוצאות הבדיקות של ג'וליה אישר שהיא בעיצומו של גיל המעבר ובנוסף, רמת הסוכר שלה הצביעה על מצב של טרום-סוכרת.
 
כשנגעתי בזרועה הרגשתי סוג של אנרגיה חשמלית שזרמה דרכה, שזו תופעה אופיינית לנשים בגיל המעבר - הן חרדות מאוד! כל יום וכל היום הן מרגישות כאילו הן עומדות לאחר לטיסה. החרדה והסבל שתיארה ג'וליה אופייניים גם לנשים רבות אחרות וזו תופעה מתסכלת כל כך. הרופאים צריכים לבדוק את רמות ההורמונים של האישה, ללא קשר לגילה.
 
התבוננתי בג'וליה ונמלאתי חמלה. "ג'וליה, צדקת כשאמרת לרופאים שלך לפני שנים שאת בגיל המעבר. בואי נבדוק שוב את הנתונים שבידינו".
 
כל מטופלת מקבלת ממני קלסר ובו המידע האישי שלה. פתחנו יחד את הקלסר של ג'וליה והסברתי לה את משמעותן של תוצאות הבדיקות שלה. התחלנו בהורמוני הרבייה. רמת האסטרוגן שלה לא הייתה רק נמוכה. היא הייתה קרובה לאפס. בנוסף, רמת ה-FSH הייתה גבוהה מאוד. ערכים גבוהים של FSH (follicle-stimulating hormone) מעידים על כך שהמוח מבקש יותר אסטרוגן, שכן מוחה של האישה פשוט אינו יכול לתפקד היטב ללא הורמון זה. כאשר רמת ה-FSH גבוהה מ-20, האבחנה של גיל המעבר ברורה. הכנתי גרף מהנתונים של ג'וליה, וכשהשווינו את רמות ההורמונים שלה לערכים התקינים ראיתי את התדהמה בעיניה.
 
"את רואה? אין כל ספק בכך. רמות ההורמונים שלך אופייניות לחלוטין לגיל המעבר".
 
ג'וליה נשענה לאחור לרגע אך הזדקפה מייד. "ידעתי שאני בגיל המעבר, ולמרות זאת, אף אחד לא הקשיב לי. אבל אני גם לא יכולה להגיד שאני מרוצה מהאבחנה הזו. האמת היא שאני שונאת אותה! היא גורמת לי להרגיש זקנה. זקנה כמו סבתא שלי. יש משהו שאני יכולה לעשות? תוכלי לעזור לי לטפל בזה?"
 
הסברתי לה שלמרות שיידרשו לכך מספר חודשים, נוכל להוציא את גופה מהמצב הלא-בריא הזה של גיל המעבר, שגורם לתסמינים קשים וזורע הרס בתהליכים הכימיים השונים בגוף. רמה נמוכה של אסטרוגן מובילה לעלייה ברמות הדלקת, הסוכר בדם, הלחץ הנפשי והכולסטרול - הגורמים העיקריים לרוב מחלות ההזדקנות. מנגד, אם נעלה את רמת האסטרוגן של האישה, תסמיני ההזדקנות והמחלות יתחילו מייד לדעוך. נראה היה שג'וליה התעודדה מעט לשמע הדברים.
 
"אלוהים אדירים!" קראה ג'וליה באי אמון. "הרופא שלי אמר לי לאחרונה שרמת הכולסטרול שלי גבוהה מדי וזה אף פעם לא קרה לי בעבר. ואני גם מרגישה שכל הגוף שלי דלקתי. הייתי בטוחה שאני מפתחת דלקת מפרקים כמו אימא שלי. לא היה לי מושג שגיל המעבר עלול לגרום לכל התסמינים האלה. עכשיו כשסיפרת לי את זה, נזכרתי שקראתי את ספרה של סוזן סומרס, I'm too Young for This. זה היה ספר נפלא, אבל קראתי אותו לפני שנים והמוח שלי פשוט לא זוכר דברים כמו פעם. אני ממש לא מזלזלת בספר. אני פשוט מתחלחלת מהמחשבה שאני בגיל המעבר", היא אמרה לי, וקולה שיקף היטב את מצוקתה. "אני באמת חושבת שאני צעירה מדי בשביל זה! כולם יודעים שגיל המעבר מגיע רק שאת זקנה!"
 
סוזן סומרס כתבה מספר ספרים על גיל המעבר, על התקופה שקודמת לו (טרום-גיל המעבר) ועל פתרונות בריאותיים חדשניים למצבים אלה. היא חזקה וחכמה והיא מקדמת בצורה נפלאה את התחום הרפואי שאני עוסקת בו. בכל שבוע נשים פונות אליי בזכות הספר שלה. הן מספרות לי שסוזן היא המלאכית הפרטית שלהן ובוכות בהקלה אחרי שעזרתי להן. תפילתי היא שגם הספר הזה יגיע לאלו שזקוקות לו וישמש מקור תמיכה לנשים רבות.
 
האור המוזהב של שעות אחר הצהריים הציף את החדר בעוד אנחנו ממשיכות את שיחתנו. "תקופת המעבר יכולה להתחיל בכל גיל, אך הגיל הנפוץ ביותר הוא 49-44. בדור האימהות שלנו, רוב הנשים נכנסו לגיל המעבר חמש שנים מאוחר יותר, אבל בגלל כל הלחץ הנפשי והרעילות שאנחנו חשופות להם, התקופה הזו מתחילה כיום הרבה יותר מוקדם. אני מטפלת בנשים רבות בשנות ה-40 המוקדמות לחייהן שמצויות כבר בגיל המעבר. למעשה, מצבך טוב למדי. קרוב לוודאי שנכנסת לשלב טרום-גיל המעבר בגיל 39, מייד אחרי הלידה. סביר להניח שגיל המעבר עצמו החל אצלך לפני 4-3 שנים, כשהתחלת להרגיש ממש רע. נשים רבות נדהמות מהאבחנה הזו. קיווית ללדת ילד נוסף?"
 
"תמיד רציתי שלושה ילדים, אבל מכיוון שאני עייפה כל כך כל הזמן, אני מרגישה בת מזל שיש לי שניים, כך שזו לא הבעיה. הבעיה היא שאני מזדקנת במהירות רבה כל כך. אני מרגישה שהפכתי להיות אימא שלי. פעם גברים התעניינו בי וכעת הפכתי כמעט בלתי נראית. ואני שונאת את עצמי כי אני לא יכולה להפסיק לאכול. זו אשמתי שאני נראית ככה".
 
הרגעתי את ג'וליה והבטחתי לה שה"אשמה" היא רק בהורמונים שלה.
 
הסברתי לה שכשאנחנו מאבדות את ההורמונים שלנו, אנחנו כמו צמח שמונח בארון חשוך, בלי מים ואור שמש. צמח כזה אינו יכול לפרוח, בדיוק כמו שנשים אינן יכולות לפרוח ללא רמות הורמונים תקינות. גיל המעבר אחראי לחלק ניכר מהמחלות שפוגעות בנשים במהלך ההזדקנות. לאסטרוגן יש תכונות נוגדות דלקת, ולכן הירידה ברמתו האופיינית לגיל המעבר קשורה להופעת דלקת מפרקים וכאבים. אצל נשים רבות, רמה נמוכה של אסטרוגן גורמת להתפתחותה של מחלת לב. למעשה, התקפי לב הם גורם התמותה הנפוץ ביותר בקרב נשים. אם נחליף את ההורמונים שלנו באסטרוגן טבעי שזהה ביולוגית לאסטרוגן המיוצר בגוף, נוכל למנוע מחצית ממקרי התמותה מהתקפי הלב אצל נשים. האסטרוגנים האלה נקראים "זהים ביולוגית" והם מסייעים לנו להחזיר את הזמן לאחור. הורמוני נעורים בריאים מובילים לפיזיולוגיה בריאה. הם מונעים לא רק התקפי לב, כי אם גם דמנציה, סוכרת וסוגים רבים של סרטן. זו גם השיטה הטובה ביותר למנוע אוסטאופורוזיס והזדקנות של העור. בעיניי, גיל המעבר הוא מעין סופת טורנדו אישית שעוברת על האישה. הוא זורע הרס בכל מערכות הגוף - בבריאות הטובה, ביציבות הרגשית ולעיתים קרובות, גם בקשרים הבין-אישיים. בנוסף, הוא עלול לגרום למוות.
 
"אני מרגישה כאילו סופת טורנדו משתוללת בתוכי, אבל האם היא לא תיעלם אחרי גיל המעבר?"
 
שחררתי אנחה כבדה. "ג'וליה, הלוואי שהיינו יכולות להתמודד עם סופת הטורנדו באופן טבעי, לחכות עד שהיא תסתיים וליהנות מהאושר והשלווה שמחכים לנו לאחר מכן, אבל זה לא באמת עובד ככה. לצערי, אחרי שהאישה נכנסת לגיל המעבר, היא נשארת בשלב הזה עד ליום מותה. תארי לעצמך שבמשך שנים היית מכוונת זרנוק מים ענק לכיוון הבית שלך. הרי בסופו של דבר, עוצמת המים הייתה שוחקת את המבנה והוא היה מתמוטט. אנחנו צריכות לאזן מחדש את ההורמונים שלך ולהוציא אותך מייד מגיל המעבר, אחרת תמשיכי להרגיש כך לשארית חייך. אנחנו צריכות למנוע בעיות נוספות ולתקן את הנזק שכבר נעשה".
 
חיוך קטנטן ואמיץ עלה על שפתיה של ג'וליה. "אני מרגישה כאילו כל המבנה שלי כבר קרס, כאילו כבר אין שם אף אחד. נראה לי שנעלמתי יחד עם הבית".
 
"אנחנו נבנה מחדש את הבית, אני מבטיחה לך. יש לי כמה חדשות טובות בשבילך. בלוטת התריס שלך עדיין מתפקדת די טוב, וכך גם הורמוני האדרנל. למרות שהם גבוהים מעט, הם עדיין במצב תקין. אלו הן חדשות טובות מאוד, מכיוון שאצל נשים רבות בגיל המעבר ניתן למצוא ירידה בכל ההורמונים. פירושו של דבר הוא שאת עדיין יכולה להתאושש. ההורמונים הזהים ביולוגית יעזרו לך לבנות מחדש את גופך".
 
"אני אוהבת את הרעיון של שימוש בהורמונים טבעיים", ענתה ג'וליה. "אבל שמעתי שהורמונים הם מסוכנים, מכיוון שהם מגבירים את הסיכון לסרטן השד. סבתא שלי מתה מהמחלה הזו ולכן, ייתכן שאני בסיכון גבוה יותר לחלות בה".
 
"היכן שמעת שהורמונים הם מסוכנים?" שאלתי אותה.
 
"כולם אומרים שהם מסוכנים, אבל אולי עדיף לי להרגיש טוב עכשיו ולמות כמה שנים קודם. אני פשוט לא רוצה להמשיך לחיות ככה".
 
"זו עסקת חליפין נוראה", אמרתי לה. "היא לא מקובלת עליי, לא בשביל עצמי ולא בשביל המטופלות שלי. לא הייתי מעודדת את השימוש בהורמונים זהים ביולוגית אילו הם היו גורמים למחלות נוספות, ג'וליה. אין ספק שרמות הורמונים תקינות עוזרות לנשים להישאר בריאות וחיוניות".
 
כל המטופלות שלי שומעות ממני את המידע הבא על ההורמונים:
 
הורמונים הם התוכנה של גופנו. לכן אני קוראת לקו התוספים שלי "Body Software"*. כשאנחנו מדליקות את המחשב, הוא לא יעבוד אם הסוללה שלו אינה טעונה או אם התוכנה שלו לא פועלת. הדבר נכון גם לגבי הגוף. אנחנו זקוקות להורמונים עבור כל אחד מהתפקודים הגופניים שלנו. ההורמונים מאפשרים ללב לפעום, הם שומרים על לחץ דם תקין ומאפשרים לנו לחשוב, לישון, ללכת ולנשום. ההורמונים מתקנים נזק תאי ומונעים את התפתחותם של תאים סרטניים. אילו איבדנו את כל ההורמונים שלנו, לא היינו יכולות לחיות יותר מארבע דקות. ככל שאנחנו מתבגרות ורמות ההורמונים שלנו יורדות, התפקוד הגופני שלנו נפגע ואנחנו מפתחות מחלות. כאשר רמות ההורמונים והאנזימים יורדות מתחת לרמה הקריטית, אנחנו מתות.
חשוב ביותר לשמור על רמת הורמונים "צעירה". לאנשים זקנים יש הורמונים זקנים, וזו אחת הסיבות לכך שהם מפתחים מחלות ומאבדים את החיוניות הנפלאה שלהם.
פרמרין (הורמון סינתטי ידוע משנות הארבעים של המאה הקודמת) וכן גם הורמונים סינתטיים אחרים, אינם דומים להורמונים הטבעיים שזהים ביולוגית להורמונים המיוצרים בגוף. הפרמרין יוצר עוד לפני שבכלל נודע לנו על קיומם של הורמונים. מדענים בדקו סוגים שונים של מוצרים שמקורם בבעלי חיים והגיעו למסקנה ששימוש בשתן של סוסות הרות עשוי לעזור לנשים בגיל המעבר. זה אכן היה רעיון אמיץ, אבל לאור העובדה שהמילה "הורמון" אפילו לא הייתה קיימת אז במילון הרפואי שלנו, אין ספק שזו הייתה התחלה פרימיטיבית. זה פשוט לא הגיוני שרופאים רבים כל כך עדיין רושמים פרמרין ופרוברה לטיפול בתסמיני גיל המעבר. הרי מחשב בן עשר שנים אינו נחשב כיום לקנייה מומלצת, אבל הרופאים ממשיכים לרשום לנשים הורמונים שמייצגים טכנולוגיה רפואית בת למעלה מ-75 שנה!
בתחילת דרכי כרופאה, ההורמונים היחידים שהיו זמינים לנו היו ההורמונים הסינתטיים שאינם זהים ביולוגית. הניסיון שלי במתן הורמונים כאלה למטופלות לא היה טוב! הן עלו במשקל, דיווחו על הרגשת נפיחות ובאופן כללי הטיפול לא הוביל לשיפור משמעותי במצבן.
ב-2001 התפרסם מחקר גדול אודות הפרמרין והפרוברה ששימח אותי מאוד (הפסקתי לרשום אותם למטופלות שלי כבר 15 שנה קודם לכן). המחקר המפורסם בנושא בריאות האישה ("The Women's Health Initiative") הצביע על עלייה משמעותית בשכיחות של סרטן השד, התקפי לב, דמנציה, קרישי דם ושבץ מוחי בקרב נשים שנטלו הורמונים סינתטיים. למרות זאת, הרופאים עדיין ממשיכים לרשום אותם למטופלות כדבר שבשגרה.
הורמונים זהים ביולוגית מופקים מסויה ובטטות. הם מיוצרים בשיטות טכנולוגיות חדשניות כדי להפוך אותם לזהים ביולוגית להורמונים שגופנו מייצר. אם נבחן אותם בכלים המתוחכמים ביותר שעומדים לרשות מדע הרפואה, נגלה שהם זהים לחלוטין להורמונים המיוצרים בגוף האישה.
כל עוד תשתמשו בהורמונים זהים ביולוגית, אין זה משנה אם גופכן ייצר אותם או שנטלתן אותם ביוזמתכן.
בשנות ה-80 המוקדמות התחלתי לשמוע על שימוש בהורמונים זהים ביולוגית באירופה. התחלתי לרשום אותם למטופלות שלי והן דיווחו על שיפור עצום בחיוניות, בתפקוד המוח, בירידה במשקל, ביופי, בשינה ובדחף המיני.
הנתונים שהולכים ומצטברים ממחקרים גדולים מצביעים על ירידה בהיקף של 50% במספר מקרי התמותה מהתקף לב ודמנציה בקרב נשים שנוטלות הורמונים זהים ביולוגית. התוצאות גם מצביעות על ירידה בשכיחות של מחלת הסוכרת, ירידה ברמת הכולסטרול ולחץ הדם, חיזוק העצמות, זירוז הירידה במשקל וירידה בשכיחות הדיכאון. בקיצור, הנתונים בנוגע להורמונים זהים ביולוגית מצביעים על יתרונות הטיפול בהיבטים בריאותיים רבים.
באופן אישי, יש לי ניסיון מצוין במתן הורמונים זהים ביולוגית למטופלות ואני עושה זאת כבר למעלה מ-30 שנה. אני רושמת אותם לרוב המטופלות במרפאה שלי, ומתוכן רק שלוש לקו בהתקף לב, ובשלושת המקרים האירוע לא הסתיים במוות. אצל אלו שנוטלות את ההורמונים הטבעיים, שכיחות סרטן השד נמוכה ב-60% מהממוצע. למרות השנים החולפות הן נשארות חזקות, יפות וחושניות. כושרן הגופני גבוה ובאופן כללי, מצבן טוב הרבה יותר בהשוואה לנשים שלא נוטלות הורמונים כאלה.
המוטו שלי בנוגע להורמונים זהים ביולוגית הוא זה: אתן יכולות להרגיש טוב יותר ולחיות חיים ארוכים יותר.
המשכתי את השיחה שלי עם ג'וליה. "רק מטופלות מעטות מתוך אלפים לא דיווחו לי על שיפור בעקבות שימוש בקרם אסטרוגן. אם במקרה גם את לא תרגישי שיפור, ננסה גישה אחרת. יעברו כמה שבועות עד שתרגישי זאת, מפני שההורמונים צריכים להיכנס לתוך הגוף ולשנות את התאים ואת התהליכים הכימיים, אבל אצל רוב הנשים השינוי אכן מגיע. אני אבקש ממדריכת המטופלות שלי להסביר לך בדיוק כיצד להשתמש בקרם בבוקר ובערב. ועכשיו, בואי נדבר על סקס", אמרתי בחיוך, והבחנתי שג'וליה כאילו התעוררה פתאום.
 
"בסדר גמור! אני מרגישה כאילו יש לי שד בגוף שהורס את הקשר שלי עם בעלי ועם גברים באופן כללי. אפילו אם בראד פיט היה מופיע פתאום בחדר, זה לא היה עושה לי כלום. ולא שהוא היה מתעניין בי בכלל", היא הוסיפה באנחה. "אני אפילו לא רוצה לחשוב על סקס. לפני כמה ימים עליתי במדרגות ובעלי היה מאחוריי. הוא הושיט את ידו והניח אותה על הישבן שלי וכל מה שרציתי היה להסתובב אליו ולהעיף אותו ממני. נמלאתי זעם והתקשיתי לשלוט בעצמי. זה היה נורא!"
 
"אני מבינה, ג'וליה, ואני רוצה שתדעי שאת לא לבד במצב הזה. רוב המטופלות שלי בגיל המעבר ובטרום-גיל המעבר מספרות לי שנמאס להן מבני הזוג שלהן ושהן אינן מקיימות יחסי מין לעיתים קרובות. למעשה, 'מבחן הישבן' הזה מוביל לאבחנה ברורה של גיל המעבר. למרבה הצער, במקרים רבים היעדר חשק מיני פוגע בחיי הנישואים. נשים מבינות זאת, והן אומרות לי כל הזמן שהן מרחמות על הבעלים שלהן, שהן מקיימות איתם יחסי מין מתוך רחמים או שהן מזייפות תשוקה. במידה מסוימת, גיל המעבר מחזיר אותנו לתקופה שלפני ההתבגרות המינית, כשחשבנו שבנים הם מגעילים. כך מרגישות בנות בגיל הזה, לפני שההורמונים שלהן מתחילים לפעול, ובגיל המעבר, כאשר אנחנו מאבדות את ההורמונים שלנו, אנחנו בעצם חוזרות למצב הזה".
 
רמת הטסטוסטרון של ג'וליה היא 10. זו רמה נמוכה ביותר (הרמה הרצויה היא לפחות 50) ויש לה השפעה משמעותית על הירידה בדחף המיני שלה. רמה נמוכה כזו גם מפחיתה - או מעלימה לחלוטין - את יכולתה של האישה לחוות אורגזמה, מה שרק מעצים את הירידה בדימוי העצמי האופיינית לנשים רבות כל כך בגיל המעבר. מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שטסטוסטרון תורם להקטנת השכיחות של סרטן השד. זה יתרון נוסף נחמד עבור נשים!
 
הנחיתי את ג'וליה למרוח מנה אחת של קרם טסטוסטרון בצידי גופה מעל הישבן וכמות קטנה ממנו על הדגדגן ועל האזור שבין הנרתיק ופי הטבעת. בגלל הירידה בטונוס השרירים שנגרמת בגיל המעבר, תרגילי קגל* לחיזוק רצפת האגן עשויים לסייע בשיפור תפקודם של השרירים המעורבים באורגזמה.
 
"ג'וליה, רמה נמוכה של טסטוסטרון גורמת גם לעלייה במשקל. ללא טסטוסטרון, נשים מאבדות רקמת שריר וקצב חילוף החומרים שלהן יורד. נכון שגברים יורדים במשקל במהירות? הם מרימים קצת משקולות ויורדים חמישה ק"ג תוך כמה שבועות. למה זה קורה? כי רמת הטסטוסטרון שלהם היא בערך 800. מסת השריר שלהם מתחדשת מייד, וכתוצאה מכך, חילוף החומרים מואץ".
 
"אני יודעת!" מיהרה ג'וליה לענות. "בעלי בן 48 והוא נראה נהדר! אין לו בכלל בעיית משקל. אני שונאת אותו! אני, לעומת זאת, מתחילה להיראות כמו אימא שלי. נמאס לי מזה! פרודנס, אני חייבת לחזור לעצמי!"
 
חיי הנישואין של ג'וליה הידרדרו עד למצב שבו היא כבר שקלה להתגרש מבעלה. היא נעלבה ממנו וכעסה על כך שהוא מתרחק ממנה בטענה שהיא השתנתה לחלוטין מאז שהיא נכנסה לגיל המעבר. הצעתי לה שלא לפתוח בהליכי גירושין עד שלא נצליח לאזן את רמת ההורמונים שלה. הבטחתי לה שלא נתעלם מהפיל הזה שנמצא בחדר. מניסיוני בטיפול בכל כך הרבה נשים הגעתי למסקנה שגיל המעבר הוא התקופה שבה האישה צריכה להתרכז בעצמה, אולי לראשונה זה שנים רבות. ייתכן שג'וליה ובעלה לא יישארו יחד ואולי הם יפלו שוב זה לזרועות זה. כל דבר יכול לקרות בתקופת השינוי העצום הזה בחיים. גיל המעבר מכריח את האישה לעצור ולהעריך את חייה מחדש. הצרכים שלנו גדלים ואנחנו צריכות לטפל בעצמנו קודם. במידה מסוימת, זה דומה לצורך לחבוש בעצמנו מסכת חמצן לפני שנעזור לאחרים.
 
"החיים שלך יקרים מפז והטיפול הזה הוא בשבילך. חשוב שתבחני את חייך ותביני מי את באמת ומדוע את כאן. כל שלב בחיים מגלה לנו תובנות חדשות ומוביל אותנו לצמיחה. את יכולה לחיות עוד 50 שנה, וככל שתחיי יותר, תוכלי להתפתח ולצמוח עוד ועוד. את יכולה לראות בדמיונך את התהליך הזה?"
 
"כן, עד עכשיו, המטרה שלי הייתה לגדל את ילדיי, להתנדב, לעזור בבית הספר ולעזור לבעלי. אבל אני רואה שהכול משתנה. אולי זה קשור לחרדה שאני מרגישה. אני כל כך חרדה, עד שאני אפילו בקושי יכולה לנהוג".
 
"יש לך מושג לאן השינוי הזה לוקח אותך?"
 
"אני ממש לא יודעת. אבל לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה ומפחדת שאמות לפני שאפילו הספקתי לחיות באמת. ד"ר הול, אני במשבר, ואני לא חושבת שזה רק בגלל גיל המעבר".
 
"ג'וליה, גיל המעבר הוא שינוי גופני שגורם גם לשינויים רגשיים ולשינויים אחרים בחיים. את באמת בסוג של משבר, אבל זו גם הזדמנות ייחודית להתפתחות ולביטוי עצמי. העלים נושרים בסתיו ועלים חדשים מופיעים שוב באביב. במובן מסוים, גם החיים שלנו מתאפיינים בעונות דומות. לרגשות, למחשבות ול'אני' שלנו יש השפעה חשובה על בריאותנו. לפעמים רמה נמוכה של הורמונים גורמת לדיכאון, אבל הדיכאון הזה מאותת לנו שהחיים הקודמים שניהלנו כבר אינם מתאימים לנו.
 
"בואי נסכם את מה שקורה לך. את בגיל המעבר, עם רמות נמוכות של אסטרוגן, טסטוסטרון ופרוגסטרון*. בלוטת התריס שלך תקינה. בלוטות יותרת הכליה (האדרנל) שלך שחוקות מעט בגלל גיל המעבר, אבל הן יהיו בסדר אחרי שנאזן את רמת האסטרוגן. אני רוצה לרשום לך Sweet Sleep*, שזו תרופה טבעית נהדרת לשינה. השינה תעזור לגוף שלך להשתקם מהר יותר. היא גם תעזור להוריד את רמת הסוכר שלך, שבשלב זה מוגדרת כמצב של טרום-סוכרת. לחץ נפשי מעלה את רמת הסוכר בדם ושינה טובה תפחית את הלחץ. לכן, הבעיה העיקרית שלך היא גיל המעבר. הוא זה שגרם לעלייה במשקל, לדיכאון, לחרדה, לכעס, לעייפות, לבעיות השינה, לדחף המיני הנמוך ולשינויים בעור. האסטרוגן החלופי יעלים את כל התסמינים האלה. יש לך שאלות או תהיות כלשהן?"
 
"האמת היא שלא. אני מרגישה שאני רוצה לבכות מרוב הקלה, אבל אני גם כועסת על עצמי שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שפניתי לעזרה. אני מרגישה שלאורך כל התקופה הזו פשוט סבלתי לחינם".
 
"זה בסדר", הרגעתי אותה. "נשים רבות מגיעות אליי אפילו עשרים שנה אחרי תחילת גיל המעבר. הן גוררות את עצמן לכאן עם רמות אפסיות של הורמונים ואנחנו עוזרים גם להן. אז אל תדאגי. באת אליי בזמן. אני גאה בך".
 
לעיתים קרובות, אם האווירה מתאימה, אני מציעה למטופלת לשאת תפילה קצרה שתעזור ל"קסם" של ההורמונים לפעול במהירות רבה יותר. כשג'וליה ואני סיימנו את פגישתנו, הצעתי לה לעשות זאת והיא הסכימה בחיוך רחב. הנחתי את האסטרוגן והטסטוסטרון בידיה ועצמתי את עיניי. "מי ייתן והמולקולות הקטנות האלו יחזירו את הבריאות, השמחה וההרמוניה לגופך. מי ייתן והן יצטרפו להורמונים הטבעיים שלך ויעזרו להם לפעול טוב יותר ולבצע את כל התפקידים החיוניים שלהם. מגיע לך להיות מדהימה, אהובה ומטופלת, ואני מבקשת שההורמונים האלה יעזרו לך לחזור ל'אני' הנפלא שלך".
 
לקראת סוף השיחה שלנו ראיתי ניצוצות של תקווה בעיניה של ג'וליה. הצעתי לה חיבוק לפרידה, ותגובתה החמה לימדה אותי שהיא זקוקה לחיבוקים רבים הרבה יותר ממה שהיא מקבלת. שמחה ומגע הם מרכיבים חיוניים לתהליך ההחלמה.
 
אינני יכולה לעבוד עם מטופלת חדשה מבלי לחוש הכרת תודה עצומה על החיים שזכיתי בהם. אני מוצפת שמחה על כך שעזרתי לג'וליה, ואני מצפה לראות אותה מחוללת מהפכה בחייה בדרכים מסתוריות ונפלאות.
 
במשך אלפי שנים התייחסנו לבריאות לא רק כאל אתגר גופני, אלא גם כמסע רגשי ורוחני. לאמתו של דבר, הרגשות שלנו והיכולת שלנו לדמיין דרך חיים חדשה הם לעיתים קרובות הרופאים הכי משמעותיים שלנו. הקשרים האישיים שאנחנו יוצרים עשויים להיות משמעותיים מאוד במסע שלנו לבריאות. נשים רבות הביעו בפניי את התחושה שמחלת הסרטן שלהן או התקף הלב שהן עברו נגרמו מרגשות כמו פחד או כעס כלפי בני זוגן או כלפי החיים באופן כללי.
 
בסיום הפגישה הצגתי את ג'וליה בפני אחת הנטורופתיות שלנו, שהדריכה אותה כיצד לאכול נכון. צוות המרפאה שלנו עושה כל מאמץ כדי להרכיב למטופלות תוכנית תזונתית איכותית. ג'וליה התבקשה להתחיל לשתות בכל בוקר שייק מזין המבוסס על חלבון צמחי ולהימנע מאכילת דגנים (כמו גלוטן, תירס וחיטה), סוכר ומוצרי חלב. כל המזונות האלה גורמים לדלקת במוח, במפרקים, במעיים ובשרירים, ודלקת היא גורם משמעותי לסוגים רבים של סרטן, להזדקנות העור, למחלת לב, לדלקת מפרקים ולדמנציה. אחד המזונות המזיקים במיוחד הוא סוכר, שמצפה את התאים שלנו וגורם להם נזק. ללא ספק, ג'וליה סבלה מעמידות לאינסולין והייתה על סף סוכרת. האסטרוגן והתזונה שרשמתי לה יורידו באופן טבעי את רמת הסוכר שלה ויעזרו לה להימנע מתרופות וטיפולים מיותרים.
 
ג'וליה לא התנגדה לתפריט החדש. היא הסכימה איתנו שהוא מגוון והייתה נלהבת "לנקות את הגוף". בנוסף, נתנו לה ערכה לגילוי טפילי מעיים, שבה היא אמורה להשתמש בשבוע או בשבועיים הבאים. רבים סובלים מטפילים, פטריות שמר וצמיחת יתר של חיידקים במערכת העיכול, מה שגורם ל"תסמונת המעי הדליף" ולבעיות בריאות כרוניות אחרות.
 
בהמשך, ג'וליה נפגשה עם מדריכת המטופלות שלנו כדי לשוחח איתה על המבנה הכולל של התוכנית שהתאמנו לה. המדריכה חזרה והסבירה לה כיצד עליה למרוח את הקרמים, ליטול את התוספים, לישון טוב יותר, לאכול בריא ולאהוב את עצמה כל הדרך בחזרה לבריאות. התקשרנו אליה מספר פעמים - ביום שלאחר הפגישה, אחרי שבוע ואחרי שבועיים - כדי לברר מה מצבה, לענות על שאלות נוספות ולבדוק אם עלינו לערוך שינויים בתוכנית.
 
אלה הם המרשמים וההמלצות שג'וליה קיבלה בביקורה במרפאה:
 
קרם אסטרדיול: מנה אחת בבוקר ובערב (לחיצה אחת מוציאה מנה אחידה)
קרם טסטוסטרון: מנה אחת בכל בוקר
Sweet Sleep*: 2-1 כמוסות לפני השינה
מגנזיום: 500 מ"ג לפני השינה
שייק חלבונים בבוקר + תזונה נטולת דגנים, מוצרי חלב או סוכר
אני סבורה שהרשימה הזו מספיקה לרוב המטופלות אחרי הביקור הראשון. אני מעדיפה לשנות את הרגליהן לאט ובהתמדה מאשר להעמיס עליהן תוכנית תובענית מדי בשלב מוקדם.
 
התקשרנו לג'וליה אחרי שבועיים כדי לבדוק מה מצבה, והיא דיווחה שמצב רוחה השתפר בהרבה. היא התרגלה לתוכנית החדשה ושנת הלילה שלה הייתה מעט יותר רציפה. מאז הביקור הראשון במרפאה היא לא סבלה מהתקפי חרדה והיא הרגישה שהיא "נחמדה וסבלנית יותר". היא אמנם עדיין לא ירדה במשקל, אבל אמרתי לה שאחרי שהגוף יירגע והלחץ שלה יפחת, הקילוגרמים יתחילו לנשור ממנה באופן טבעי. הגדלתי לה את מינון האסטרוגן לשתי מנות פעמיים ביום והזכרתי לה לבצע בדיקות דם בעוד שלושה שבועות.
 
אחרי שישה שבועות, ג'וליה חזרה לביקור שני במרפאה. כשהיא ראתה אותי, היא חייכה חיוך רחב.
 
"היי, פרודנס!" היא קראה אליי. "אני מרגישה הרבה יותר טוב! אני יודעת שאנחנו רק בהתחלה, אבל זה קורה. אני מרגישה שהגוף שלי מתעורר", היא אמרה, וההקלה ניכרה היטב בקולה.
 
תוצאות הבדיקות החדשות הצביעו בבירור על כך שהתוכנית פועלת. ג'וליה סיפרה לי שהיא מרגישה 30% פחות עייפה, אך ציינה שלפעמים היא עדיין מתעוררת באמצע הלילה. הנחיתי אותה ליטול 5 מ"ג מלטונין לפני השינה כדי שהיא תוכל לישון טוב יותר, והסברתי לה שהמלטונין עוזר גם למניעת סרטן השד ודמנציה. האסטרוגן הרגיע מעט את התקפי החרדה ואת התנודות במצב הרוח שלה, אבל היא עדיין חשה עצבנות. הגדלתי לה את מינון האסטרוגן לשלוש מנות פעמיים ביום, ואמרתי לה שאם התסמינים עדיין ימשיכו להציק לה אחרי חודש, נעבור לארבע מנות בבוקר ובערב.
 
הוספתי לה גם פרוגסטרון* והסברתי לה כיצד להשתמש בו לסירוגין, שבועיים כן ושבועיים לא - היה עליה ליטול את הפרוגסטרון מ-1 עד 15 בחודש, ואז להפסיק את הטיפול מ-16 ועד 31. בעוד כמה חודשים, ייתכן שנשנה מעט את דפוס הנטילה כדי לחקות מחזור חודשי טבעי. אני נוהגת לעשות זאת באמצעות יצירת רמה גבוהה של אסטרוגן בימים ה-15-14 בכל חודש ורמה גבוהה של פרוגסטרון בימים ה-22-21. הסברתי לג'וליה שאחרי שהגוף שלה יחזור לאיזון, ייתכן שהמחזור החודשי שלה יתחדש. רוב הנשים במצבה סבורות שזהו מחיר נמוך לשלם תמורת כל היתרונות.
 
קרם הטסטוסטרון שרשמתי לה העלה מעט את רמת ההורמון הזה בדמה, אבל הדחף המיני שלה עדיין לא השתפר. עם זאת, היא סיפרה לי שהיא חשה פחות כעס כלפי בעלה. הכפלתי לה את מספר המנות של קרם הטסטוסטרון.
 
בהמשך, ג'וליה נפגשה עם אחת הנטורופתיות שלנו. בבדיקת הצואה שהיא ערכה לא נמצאו טפילים, למרות שהיו לה תשוקות חזקות לסוכר. היא התחילה את ניקוי הרעלים והתבקשה לנהל יומן אכילה מסודר. היא נרשמה גם למפגשי אימון שבועיים שיעזרו לה להתמיד בתוכנית האכילה והפעילות הגופנית. לא כל מטופלת זקוקה למפגשי אימון, אבל אין ספק שהם מסייעים להשגת מטרות בכל הנוגע לשיפור הבריאות והחיים.
 
בעולם העסקים, המנכ"לים והיזמים הטובים ביותר נפגשים עם מאמנים עסקיים. אני, למשל, נפגשת פעמיים בשבוע עם המנטור שלי, דורון ליבשטיין, והפגישות איתו מאפשרות לי לראות בבהירות לאן אני הולכת ומה עליי לעשות כדי להגיע לשם. אני אוהבת את תחום האימון! לאמתו של דבר, במשך עשר שנים אמרתי לעצמי שוב ושוב שאני רוצה לכתוב ספר. כעת, בזכות העובדה שיש לי מנטור, כתבתי שני ספרים תוך שישה חודשים. זו הרגשה נפלאה!
 
אחרי חודשיים, כאשר ג'וליה הגיעה לפגישה השלישית, בקושי זיהיתי אותה. היא הפחיתה כ-7 ק"ג ממשקלה ונראתה זוהרת. העור שלה היה לח והרבה יותר רענן, ולדבריה, רמת האנרגיה שלה הייתה כמעט זהה לזו שהייתה אופיינית לה בגיל 35. היא התמידה בתפריט שהיא קיבלה מאיתנו והתוצאות ניכרו לעין. מסת השריר שלה עלתה והאנרגיה המתחדשת שלה אפשרה לה לקפוץ על טרמפולינה במשך 15 דקות ביום. הדחף המיני שלה השתפר אף הוא במידה משמעותית, אבל ההתקדמות ביחסיה עם בעלה עדיין לא הביאה אותה לנקודה שבה היא רוצה לקיים יחסי מין. הם התחילו להיפגש עם יועץ נישואין כדי לטפל בבעיותיהם. ג'וליה הביעה בפניי את רצונה בזוגיות אמיתית עם בעלה, אבל היא לא הייתה מוכנה לסבול את העלבונות המילוליים שהוא נהג להטיח בה. אני מכירה אפשרויות טיפוליות רבות שעשויות לעזור לזוגות המתמודדים עם קשיים בחיי הנישואין, וסברתי שג'וליה ובעלה יכולים להפיק מהן תועלת.
 
מצבה של ג'וליה מוכר לי היטב. מדי יום אני פוגשת במרפאה שלי נשים רבות הסובלות מבעיות דומות. גיל המעבר מתרחש בחייה של כל אישה, ואנחנו זקוקות לשיטות טובות ויעילות כדי לשמור על בריאותנו ועל החיוניות שלנו. אני נזכרת במסע ההורמונלי האישי שלי ובקשיים שאיתם התמודדתי במהלך חיי: תסמונת קדם-וסתית, הפלות, הריונות וטרום-גיל המעבר. אני זוכרת שנכנסתי להיריון השלישי שלי בגיל 40. כמה מאושרת הייתי כשהצלחתי סוף-סוף לעבור היריון מוצלח אחרי שתי הפלות ברצף! אבל אחרי שילדתי את קונרד התפתחה אצלי אי-סבילות מוזרה לחום. בהתחלה הייתי מתעוררת באמצע הלילה כשאני שטופת זיעה, אבל בהמשך התחלתי להזיע גם במשך היום. והרגשתי עייפה כל כך! בנוסף, הייתי עצובה כל הזמן, ולא הבנתי מדוע. הרי תמיד הייתי טיפוס אופטימי.
 
הייתן בוודאי מצפות ממומחית להורמונים שטיפלה באלפי מקרים כאלה לאבחן את עצמה מייד, להבין שהיא סובלת מחוסר איזון הורמונלי ולהתחיל בטיפול, אבל משום מה החמצתי את הבעיה. אולי הייתי עסוקה מדי עם התינוק החדש ועם עבודתי במרפאה, או שאולי פשוט ניסיתי להיות אמיצה. אולם אחרי מספר חודשים, כשגלי החום והתסמינים האחרים לא נעלמו, התחלתי לחשוב על אבחנות אפשריות. שקלתי את האפשרות שיש לי לימפומה, גידולים מסוגים שונים ואפילו איידס. עשרים שנה קודם לכן נדקרתי ממחט במהלך ניתוח, ולמרות שכל הבדיקות שעשיתי במשך השנים היו תקינות, חששתי שמא נדבקתי בהפטיטיס בגלל הדקירה ההיא. אינני היפוכונדרית, אבל אני מודה שחשבתי שאני חולה סופנית. אחרי שאזרתי אומץ והחלטתי לעשות בדיקות דם, האבחנה הייתה פשוטה מאוד. נכנסתי לתקופת טרום-גיל המעבר עם כל התסמינים הקלאסיים, ובנוסף, בלוטת התריס שלי לא תפקדה כראוי בעקבות הלידה השלישית. אבל ללא ספק, לא סבלתי אף לא מאחת מהמחלות האיומות שדמיינתי לעצמי.
 
אמנם חשתי הקלה, אך במידה מסוימת הגילוי גרם לי לטלטלה רגשית והתחלתי ליטול מינון נמוך של אסטרוגן זהה ביולוגית. גלי החום פסקו מייד. הוספתי כמות קטנה של טסטוסטרון, מה שהוביל לשיפור במסת השריר ובביטחון העצמי שלי. התחלתי ליטול גם שילוב של T3 ו-T4 - הטיפול בבלוטת התריס שאני רושמת גם למטופלות שלי - והרגשתי שיפור משמעותי ברמת האנרגיה ובדיכאון. התמזל מזלי והצלחתי לעצור את התהליך בקלות ובמהירות. ככל שעברו השנים העליתי לעצמי את רמת ההורמונים הזהים-ביולוגית כדי לשמור על רמה הורמונלית "צעירה". בזכות הטיפול הזה, מעולם לא חוויתי את התסמינים האופייניים לגיל המעבר או את הירידה הכללית בתפקוד הנלווית לתקופה זו. אני מאמינה בכל ליבי בצורך למנוע תהליכים מזיקים, כמו אלה הקשורים לגיל המעבר, שמדלדלים את העצמות, המוח והביטחון שלנו, ובה בעת, מגבירים את השכיחות של מחלת לב ומחלות אחרות האופייניות להזדקנות. תודה לאל שיש לנו את ההורמונים הזהים ביולוגית!
 
הלקח שלמדתי מהחוויה הזו הוא שאם אני בעצמי לא הגעתי לאבחנה הנכונה למרות כל הידע הרחב שיש לי, כיצד אני יכולה לצפות מהמטופלות שלי שידעו מה קורה להן? קל לטעות באבחנה, בדיוק כמו שקרה לי, במיוחד אם מדובר במטופלת צעירה יחסית. אני חשה חמלה כלפי כל הנשים שמתמודדות עם התסמינים האלה, ובמיוחד כלפי אלו שמנסות להתגבר עליהם באומץ, כמו שאני ניסיתי. כולנו באמת בסירה הזאת ביחד. אנחנו לא לבד.
 
אחרי ארבעה חודשים קיבלתי מג'וליה מכתב שנגע לליבי. ברשותה, אני מצרפת אותו כאן.
 
פרודנס היקרה,
 
אני לא יכולה לחכות עוד חודשיים עד הפגישה הבאה שלנו כדי לספר לך את החדשות הטובות! אני אדם חדש ממש, ואני בריאה יותר ממה שהייתי לפני הלידות שלי. אני עושה פעילות גופנית כמעט כל יום, ירדתי 5 ק"ג נוספים, אני ישנה כמו תינוק ואני באמת מרגישה מאושרת. לארי ואני שיפרנו את היחסים בינינו ללא הכר ואנחנו מקיימים יחסי מין כמו זוג צעיר. אני כבר לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך טוב ומתי הייתי כל כך מאושרת. אני אסירת תודה לך. כל החיים שלי השתנו, וכל המאמצים שעשיתי כדי לאכול בריא שינו גם את חייהם של לארי, של הילדים שלי, ואפילו של אחותי וילדיה. זה היה כמו כדור שלג. בעיני החברות ובנות המשפחה, הפכתי למומחית לענייני גיל המעבר ואני מרגישה שזה חלק ממה שנועדתי לעשות בעולם הזה. יש לי בלוג עם המון עוקבות. לא תאמיני כמה נשים שואלות בעצתי ומבקשות ממני עזרה. אני אוהבת את החיים שלי.
 
הפניתי למרפאה שלך כמה נשים, כולל אחותי וחברתי הטובה. שתיהן קבעו פגישות ואני יודעת שתוכלי לעזור להן כמו שעזרת לי. גם הן נואשות למדי. באמת, פרודנס, תודה לך.
 
נתראה בעוד חודשיים. כשתראי אותי, לא תאמיני למראה עינייך.
 
באהבה,
 
ג'וליה
 
אחרי שקראתי את מכתבה של ג'וליה נשענתי לאחור ואפשרתי לעצמי להרגיש את תחושת החיוניות והחיים החדשים שעלתה ממנו. ג'וליה האמיתית חזרה סוף-סוף, והיא שמחה לעזור לנשים אחרות. ככה זה עובד: אנחנו מקבלות עזרה, ולאחר מכן עוזרות לנשים אחרות. מכתבים כמו אלה ממלאים אותי הכרת תודה. החיים שלי בורכו בידע שצברתי ובהזדמנות שניתנה לי לעזור לאנשים רבים כל כך. ברגעים כגון אלה, אני מרגישה אושר אמיתי.
 
השורה התחתונה
גיל המעבר מתרחש כאשר השחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן, בערך בין גיל 44 ל-49. לתהליך זה יש השפעה על כל המערכות ההורמונליות, מה שלעיתים קרובות גורם לחסר בהורמון האדרנל, ירידה בהורמוני בלוטת התריס ובעיות אינסולין/ סוכר. חוסר האיזון ההורמונלי זורע הרס בגוף ומוביל להתפתחותן של רוב המחלות הכרוניות האופייניות לגיל הזקנה, כולל התקפי לב, סוכרת, אלצהיימר, ירידה קוגניטיבית וניוון של המוח, סרטן, אוסטאופורוזיס, בעיות עיכול, כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, מחלות אוטואימוניות ומחלות דלקתיות. בבקשה הימנעו מהבעיות המסוכנות האלו באמצעות איזון המערכת ההורמונלית שלכן.
 
רמה מאוזנת ובריאה של הורמונים אינה גורמת לסרטן. חוסר איזון הורמונלי, רעילות, אורח חיים גרוע וחסר באנזימים עושים זאת.
 
תסמיני גיל המעבר
עייפות, קושי להירדם, יקיצות באמצע הלילה, גלי חום, הזעות לילה, דיכאון, ערפל מוחי, עצבנות, כעס, עלייה במשקל, איבוד רקמת שריר, דחף מיני ירוד, חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, הזדקנות העור, דופק מהיר וירידה בכריזמה ובאנרגיה.
 
המרשם שלי לגיל המעבר
הורמונים זהים ביולוגית להחלפת ההורמונים החסרים:
קרם אסטרוגן* - 2-1 מנות בבוקר ובערב.
 
קרם טסטוסטרון* - מנה בבוקר.
 
פרוגסטרון* - 1 קפסולה בערב, מ-1 עד 15 בחודש, ואז להפסיק את הטיפול מ-16 ועד 31.
 
Bovine Thyroid* - 1 קפסולה ביום.
 
תוספים מסדרת Body Software*:
יש להשתמש ב-Radiant*: 2-1 כמוסות פעמיים ביום.
 
Super Adrenal* לאנרגיה: 2-1 כמוסות מדי בוקר.
 
Bliss*: 2-1 כמוסות מדי בוקר, נגד דיכאון, עצבנות וחרדה.
 
Biodine* לחיזוק בלוטת התריס: 1 כמוסה מדי יום.
 
Sweet Sleep*: 2-1 כמוסות, נגד הפרעות שינה.
 
מגנזיום: כ-500 מ"ג לפני השינה, לשיפור איכות השינה.

פרודנס הול

ד"ר פרודנס הול היא רופאה עם חזון. היא גינקולוגית ומנתחת שהתמחתה בטיפולים פורצי דרך בתחום ההורמונים הזהים-ביולוגית והרפואה המשלימה. ד"ר הול הקימה את מרכז הול בסנטה מוניקה, קליפורניה, בו היא עוזרת למטופלות שלה ליהנות מנשיות קורנת, ולא רק מהיעדר מחלות. ד"ר הול מטפלת בכל היבטי הבריאות ומתייחסת באותה מידה של חשיבות לגוף, למחשבות, לרגשות, לחיבור ל"אני" האמיתי ולחיים מלאי משמעות.
 
במסגרת לימודיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה והתמחותה כרופאה גינקולוגית, היא טיפלה באוכלוסיות העניות והנזקקות ביותר בלוס אנג'לס.
 
ב-30 השנים האחרונות היא טיפלה בהצלחה במרפאתה הפרטית ביותר מ-30,000 נשים. כמו כן, היא גם מרצה, מורה מבוקשת ומרואיינת נחשבת באמצעי התקשורת הגדולים בארה"ב ובמדינות רבות.

עוד על הספר

  • תרגום: ליאת פלן-לברטובסקי
  • הוצאה: פוקוס
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2019
  • קטגוריה: בריאות, מדע ורפואה
  • מספר עמודים: 221 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 41 דק'
קורנת - עכשיו ולתמיד פרודנס הול
פרק 1
 
המסע מגיל המעבר לבריאות מיטבית
 
 
הייתי בעיצומו של יום עמוס כשג'וליה נכנסה למרפאה שלי. אני תמיד שמחה לפגוש מטופלות חדשות. חיבקתי אותה בחום והזמנתי אותה לשבת על הספה. כדי לפתוח בשיחה, שאלתי אותה מה מציק לה. היא ניסתה לדבר, אבל הייתה נסערת מדי. היא טמנה את ראשה בין ידיה ופרצה בבכי.
 
ללא מילים, הושטתי את ידי ונגעתי בזרועה בחיבה. "אני מבינה, מותק. לפעמים הכול מסובך מדי וזו הרגשה נוראה. כאילו את כבר לא מכירה את עצמך. אני רוצה שתספרי לי הכול".
 
ג'וליה התעשתה והחלה לדבר במהירות. הצורך שלה לספר את סיפורה היה ניכר לעין. "לפני שבע שנים הייתי נשואה באושר והצלחתי בעבודתי כעורכת ספרים. אהבתי לעזור לסופרים שלי. ואז, בגיל 39, אחרי הלידה השנייה, התחלתי להרגיש רע. בהתחלה חשבתי שאני פשוט עייפה בגלל התינוק והעבודה, אבל מצבי הלך והחמיר. הרגשתי מדוכאת ותשושה וכל השרירים שלי כאבו. הייתי כל כך לחוצה עד שלא הצלחתי לישון.
 
"לפני כמה שנים המצב החמיר כל כך עד שנאלצתי להישאר במיטה במשך רוב שעות היום. הרופא שלי אמר לי שאני סובלת מפיברומיאלגיה ורשם לי זולופט (תרופה נגד דיכאון) ותרופות משככות כאבים. הצלחתי לחזור שוב לעבודה, ולמרות שזה קרה לפני שמונה שנים, אני עדיין חייבת לקחת ימי מחלה לעיתים קרובות מכיוון שאני כל כך מותשת. אני בטוחה שיפטרו אותי בקרוב... ואולי זה בסדר, כי אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר.
 
"אני לא יכולה לישון! אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר ולא מצליחה להירדם שוב. ניסיתי ליטול סוגים שונים של תרופות צמחיות ואפילו כדורי שינה. גם כשאני מצליחה לישון עוד כמה שעות, אני מתעוררת בבוקר ומרגישה כאילו לא ישנתי בכלל. אני שותה כמות גדולה של קפה במשך היום כדי להישאר ערה, אבל זה גורם לי לעצבנות.
 
"אני כל הזמן כועסת. אני כבר מרחמת על הילדים שלי ועל בעלי! פעם הייתי אימא טובה כל כך ועכשיו אני סוג של חייזר. בהתחלה בעלי היה סבלני כלפיי, אבל זה נמשך כבר שבע שנים והמצב שלי רק הולך ומחמיר. גם העובדה שהוספתי למשקלי כמעט 15 ק"ג לא מועילה לכך, כי בנוסף לכול, עכשיו אני שמנה. אני אפילו לא רוצה לשכב איתו. אף פעם! אני מתביישת לספר לך את זה, אבל בשנה האחרונה קיימנו יחסי מין פעמים ספורות בלבד".
 
בנקודה זו, ג'וליה פרצה שוב בבכי מר. "אני כל כך מכוערת. איך זה קרה? אני מאבדת את בעלי. איבדתי את עצמי. אני אפילו כבר לא יכולה לחשוב בבהירות. אני כל כך מדוכאת עד שאני חושבת כל הזמן על המוות. ד"ר הול, אסור לי למות ולעזוב את הילדים שלי! בשנה האחרונה הגעתי פעמיים לחדר מיון. הלב שלי דפק כל כך חזק עד שחשבתי שאני עוברת התקף לב. היית מאמינה שהם אמרו לי שאלה הם התקפי חרדה? הרופא שלי שלח אותי לפסיכיאטר, שרשם לי תרופה נוספת נגד הדיכאון. בעקבות הטיפול בתרופה הראשונה עליתי 6 ק"ג וממש לא רציתי להמשיך ולעלות במשקל בגלל תרופה נוספת. אני חושבת שעכשיו, עם 6 ק"ג עודפים, אני יותר מדוכאת ממה שהייתי לפני שהתחלתי את הטיפול בזולופט. אני נוטלת כדורי שינה, קסנקס נגד התקפי החרדה וזולופט נגד הדיכאון. אני רק בת 47 ואני מרגישה שחיי נגמרו. אני לא יכולה לסבול את זה. בבקשה ממך, עזרי לי. בבקשה!"
 
נגעתי בזרועה של ג'וליה והישרתי אליה את מבטי. היא נראתה מותשת. העור שלה היה יבש ועיניה ופניה היו נפוחות. זרועותיה הרפויות משכו את תשומת ליבי. השרירים המדולדלים העידו על ירידה ברמת ההורמונים. סיפורה של ג'וליה היה יכול להצביע על מספר הפרעות הורמונליות, אבל מכיוון שאני שומעת סיפורים דומים מדי יום, המסקנה שלי הייתה ברורה. כל התסמינים היו אופייניים לגיל המעבר, כולל ההידרדרות המהירה במצבה. התסמינים המוכרים היחידים שהיא לא הזכירה היו גלי חום והזעות לילה, אבל כ-40% מהנשים אינן סובלות מהם כלל. ליתר ביטחון, שאלתי אותה על כך.
 
"לא", היא ענתה. "סבלתי מהם קצת לפני ארבע או חמש שנים, אבל הם נעלמו. באותה תקופה חשבתי שאני בגיל המעבר, אבל הרופא שלי לא הסכים איתי. הוא אמר שהתסמינים שלי התחילו מוקדם מדי, מה גם שאני עדיין מקבלת את המחזור החודשי, אז כנראה שטעיתי".
 
נאנחתי בהזדהות. אין זה נדיר שרופאים טועים באבחנה של גיל המעבר כאשר מחזור הווסת עדיין מופיע והאישה אינה סובלת מהתסמין האופייני ביותר לגיל הזה - גלי חום. לאמתו של דבר, במקרים רבים המחזור החודשי ממשיך להגיע מספר שנים אחרי תחילת גיל המעבר. עובר זמן עד שהשעון מפסיק לתקתק. מבט חטוף בתוצאות הבדיקות של ג'וליה אישר שהיא בעיצומו של גיל המעבר ובנוסף, רמת הסוכר שלה הצביעה על מצב של טרום-סוכרת.
 
כשנגעתי בזרועה הרגשתי סוג של אנרגיה חשמלית שזרמה דרכה, שזו תופעה אופיינית לנשים בגיל המעבר - הן חרדות מאוד! כל יום וכל היום הן מרגישות כאילו הן עומדות לאחר לטיסה. החרדה והסבל שתיארה ג'וליה אופייניים גם לנשים רבות אחרות וזו תופעה מתסכלת כל כך. הרופאים צריכים לבדוק את רמות ההורמונים של האישה, ללא קשר לגילה.
 
התבוננתי בג'וליה ונמלאתי חמלה. "ג'וליה, צדקת כשאמרת לרופאים שלך לפני שנים שאת בגיל המעבר. בואי נבדוק שוב את הנתונים שבידינו".
 
כל מטופלת מקבלת ממני קלסר ובו המידע האישי שלה. פתחנו יחד את הקלסר של ג'וליה והסברתי לה את משמעותן של תוצאות הבדיקות שלה. התחלנו בהורמוני הרבייה. רמת האסטרוגן שלה לא הייתה רק נמוכה. היא הייתה קרובה לאפס. בנוסף, רמת ה-FSH הייתה גבוהה מאוד. ערכים גבוהים של FSH (follicle-stimulating hormone) מעידים על כך שהמוח מבקש יותר אסטרוגן, שכן מוחה של האישה פשוט אינו יכול לתפקד היטב ללא הורמון זה. כאשר רמת ה-FSH גבוהה מ-20, האבחנה של גיל המעבר ברורה. הכנתי גרף מהנתונים של ג'וליה, וכשהשווינו את רמות ההורמונים שלה לערכים התקינים ראיתי את התדהמה בעיניה.
 
"את רואה? אין כל ספק בכך. רמות ההורמונים שלך אופייניות לחלוטין לגיל המעבר".
 
ג'וליה נשענה לאחור לרגע אך הזדקפה מייד. "ידעתי שאני בגיל המעבר, ולמרות זאת, אף אחד לא הקשיב לי. אבל אני גם לא יכולה להגיד שאני מרוצה מהאבחנה הזו. האמת היא שאני שונאת אותה! היא גורמת לי להרגיש זקנה. זקנה כמו סבתא שלי. יש משהו שאני יכולה לעשות? תוכלי לעזור לי לטפל בזה?"
 
הסברתי לה שלמרות שיידרשו לכך מספר חודשים, נוכל להוציא את גופה מהמצב הלא-בריא הזה של גיל המעבר, שגורם לתסמינים קשים וזורע הרס בתהליכים הכימיים השונים בגוף. רמה נמוכה של אסטרוגן מובילה לעלייה ברמות הדלקת, הסוכר בדם, הלחץ הנפשי והכולסטרול - הגורמים העיקריים לרוב מחלות ההזדקנות. מנגד, אם נעלה את רמת האסטרוגן של האישה, תסמיני ההזדקנות והמחלות יתחילו מייד לדעוך. נראה היה שג'וליה התעודדה מעט לשמע הדברים.
 
"אלוהים אדירים!" קראה ג'וליה באי אמון. "הרופא שלי אמר לי לאחרונה שרמת הכולסטרול שלי גבוהה מדי וזה אף פעם לא קרה לי בעבר. ואני גם מרגישה שכל הגוף שלי דלקתי. הייתי בטוחה שאני מפתחת דלקת מפרקים כמו אימא שלי. לא היה לי מושג שגיל המעבר עלול לגרום לכל התסמינים האלה. עכשיו כשסיפרת לי את זה, נזכרתי שקראתי את ספרה של סוזן סומרס, I'm too Young for This. זה היה ספר נפלא, אבל קראתי אותו לפני שנים והמוח שלי פשוט לא זוכר דברים כמו פעם. אני ממש לא מזלזלת בספר. אני פשוט מתחלחלת מהמחשבה שאני בגיל המעבר", היא אמרה לי, וקולה שיקף היטב את מצוקתה. "אני באמת חושבת שאני צעירה מדי בשביל זה! כולם יודעים שגיל המעבר מגיע רק שאת זקנה!"
 
סוזן סומרס כתבה מספר ספרים על גיל המעבר, על התקופה שקודמת לו (טרום-גיל המעבר) ועל פתרונות בריאותיים חדשניים למצבים אלה. היא חזקה וחכמה והיא מקדמת בצורה נפלאה את התחום הרפואי שאני עוסקת בו. בכל שבוע נשים פונות אליי בזכות הספר שלה. הן מספרות לי שסוזן היא המלאכית הפרטית שלהן ובוכות בהקלה אחרי שעזרתי להן. תפילתי היא שגם הספר הזה יגיע לאלו שזקוקות לו וישמש מקור תמיכה לנשים רבות.
 
האור המוזהב של שעות אחר הצהריים הציף את החדר בעוד אנחנו ממשיכות את שיחתנו. "תקופת המעבר יכולה להתחיל בכל גיל, אך הגיל הנפוץ ביותר הוא 49-44. בדור האימהות שלנו, רוב הנשים נכנסו לגיל המעבר חמש שנים מאוחר יותר, אבל בגלל כל הלחץ הנפשי והרעילות שאנחנו חשופות להם, התקופה הזו מתחילה כיום הרבה יותר מוקדם. אני מטפלת בנשים רבות בשנות ה-40 המוקדמות לחייהן שמצויות כבר בגיל המעבר. למעשה, מצבך טוב למדי. קרוב לוודאי שנכנסת לשלב טרום-גיל המעבר בגיל 39, מייד אחרי הלידה. סביר להניח שגיל המעבר עצמו החל אצלך לפני 4-3 שנים, כשהתחלת להרגיש ממש רע. נשים רבות נדהמות מהאבחנה הזו. קיווית ללדת ילד נוסף?"
 
"תמיד רציתי שלושה ילדים, אבל מכיוון שאני עייפה כל כך כל הזמן, אני מרגישה בת מזל שיש לי שניים, כך שזו לא הבעיה. הבעיה היא שאני מזדקנת במהירות רבה כל כך. אני מרגישה שהפכתי להיות אימא שלי. פעם גברים התעניינו בי וכעת הפכתי כמעט בלתי נראית. ואני שונאת את עצמי כי אני לא יכולה להפסיק לאכול. זו אשמתי שאני נראית ככה".
 
הרגעתי את ג'וליה והבטחתי לה שה"אשמה" היא רק בהורמונים שלה.
 
הסברתי לה שכשאנחנו מאבדות את ההורמונים שלנו, אנחנו כמו צמח שמונח בארון חשוך, בלי מים ואור שמש. צמח כזה אינו יכול לפרוח, בדיוק כמו שנשים אינן יכולות לפרוח ללא רמות הורמונים תקינות. גיל המעבר אחראי לחלק ניכר מהמחלות שפוגעות בנשים במהלך ההזדקנות. לאסטרוגן יש תכונות נוגדות דלקת, ולכן הירידה ברמתו האופיינית לגיל המעבר קשורה להופעת דלקת מפרקים וכאבים. אצל נשים רבות, רמה נמוכה של אסטרוגן גורמת להתפתחותה של מחלת לב. למעשה, התקפי לב הם גורם התמותה הנפוץ ביותר בקרב נשים. אם נחליף את ההורמונים שלנו באסטרוגן טבעי שזהה ביולוגית לאסטרוגן המיוצר בגוף, נוכל למנוע מחצית ממקרי התמותה מהתקפי הלב אצל נשים. האסטרוגנים האלה נקראים "זהים ביולוגית" והם מסייעים לנו להחזיר את הזמן לאחור. הורמוני נעורים בריאים מובילים לפיזיולוגיה בריאה. הם מונעים לא רק התקפי לב, כי אם גם דמנציה, סוכרת וסוגים רבים של סרטן. זו גם השיטה הטובה ביותר למנוע אוסטאופורוזיס והזדקנות של העור. בעיניי, גיל המעבר הוא מעין סופת טורנדו אישית שעוברת על האישה. הוא זורע הרס בכל מערכות הגוף - בבריאות הטובה, ביציבות הרגשית ולעיתים קרובות, גם בקשרים הבין-אישיים. בנוסף, הוא עלול לגרום למוות.
 
"אני מרגישה כאילו סופת טורנדו משתוללת בתוכי, אבל האם היא לא תיעלם אחרי גיל המעבר?"
 
שחררתי אנחה כבדה. "ג'וליה, הלוואי שהיינו יכולות להתמודד עם סופת הטורנדו באופן טבעי, לחכות עד שהיא תסתיים וליהנות מהאושר והשלווה שמחכים לנו לאחר מכן, אבל זה לא באמת עובד ככה. לצערי, אחרי שהאישה נכנסת לגיל המעבר, היא נשארת בשלב הזה עד ליום מותה. תארי לעצמך שבמשך שנים היית מכוונת זרנוק מים ענק לכיוון הבית שלך. הרי בסופו של דבר, עוצמת המים הייתה שוחקת את המבנה והוא היה מתמוטט. אנחנו צריכות לאזן מחדש את ההורמונים שלך ולהוציא אותך מייד מגיל המעבר, אחרת תמשיכי להרגיש כך לשארית חייך. אנחנו צריכות למנוע בעיות נוספות ולתקן את הנזק שכבר נעשה".
 
חיוך קטנטן ואמיץ עלה על שפתיה של ג'וליה. "אני מרגישה כאילו כל המבנה שלי כבר קרס, כאילו כבר אין שם אף אחד. נראה לי שנעלמתי יחד עם הבית".
 
"אנחנו נבנה מחדש את הבית, אני מבטיחה לך. יש לי כמה חדשות טובות בשבילך. בלוטת התריס שלך עדיין מתפקדת די טוב, וכך גם הורמוני האדרנל. למרות שהם גבוהים מעט, הם עדיין במצב תקין. אלו הן חדשות טובות מאוד, מכיוון שאצל נשים רבות בגיל המעבר ניתן למצוא ירידה בכל ההורמונים. פירושו של דבר הוא שאת עדיין יכולה להתאושש. ההורמונים הזהים ביולוגית יעזרו לך לבנות מחדש את גופך".
 
"אני אוהבת את הרעיון של שימוש בהורמונים טבעיים", ענתה ג'וליה. "אבל שמעתי שהורמונים הם מסוכנים, מכיוון שהם מגבירים את הסיכון לסרטן השד. סבתא שלי מתה מהמחלה הזו ולכן, ייתכן שאני בסיכון גבוה יותר לחלות בה".
 
"היכן שמעת שהורמונים הם מסוכנים?" שאלתי אותה.
 
"כולם אומרים שהם מסוכנים, אבל אולי עדיף לי להרגיש טוב עכשיו ולמות כמה שנים קודם. אני פשוט לא רוצה להמשיך לחיות ככה".
 
"זו עסקת חליפין נוראה", אמרתי לה. "היא לא מקובלת עליי, לא בשביל עצמי ולא בשביל המטופלות שלי. לא הייתי מעודדת את השימוש בהורמונים זהים ביולוגית אילו הם היו גורמים למחלות נוספות, ג'וליה. אין ספק שרמות הורמונים תקינות עוזרות לנשים להישאר בריאות וחיוניות".
 
כל המטופלות שלי שומעות ממני את המידע הבא על ההורמונים:
 
הורמונים הם התוכנה של גופנו. לכן אני קוראת לקו התוספים שלי "Body Software"*. כשאנחנו מדליקות את המחשב, הוא לא יעבוד אם הסוללה שלו אינה טעונה או אם התוכנה שלו לא פועלת. הדבר נכון גם לגבי הגוף. אנחנו זקוקות להורמונים עבור כל אחד מהתפקודים הגופניים שלנו. ההורמונים מאפשרים ללב לפעום, הם שומרים על לחץ דם תקין ומאפשרים לנו לחשוב, לישון, ללכת ולנשום. ההורמונים מתקנים נזק תאי ומונעים את התפתחותם של תאים סרטניים. אילו איבדנו את כל ההורמונים שלנו, לא היינו יכולות לחיות יותר מארבע דקות. ככל שאנחנו מתבגרות ורמות ההורמונים שלנו יורדות, התפקוד הגופני שלנו נפגע ואנחנו מפתחות מחלות. כאשר רמות ההורמונים והאנזימים יורדות מתחת לרמה הקריטית, אנחנו מתות.
חשוב ביותר לשמור על רמת הורמונים "צעירה". לאנשים זקנים יש הורמונים זקנים, וזו אחת הסיבות לכך שהם מפתחים מחלות ומאבדים את החיוניות הנפלאה שלהם.
פרמרין (הורמון סינתטי ידוע משנות הארבעים של המאה הקודמת) וכן גם הורמונים סינתטיים אחרים, אינם דומים להורמונים הטבעיים שזהים ביולוגית להורמונים המיוצרים בגוף. הפרמרין יוצר עוד לפני שבכלל נודע לנו על קיומם של הורמונים. מדענים בדקו סוגים שונים של מוצרים שמקורם בבעלי חיים והגיעו למסקנה ששימוש בשתן של סוסות הרות עשוי לעזור לנשים בגיל המעבר. זה אכן היה רעיון אמיץ, אבל לאור העובדה שהמילה "הורמון" אפילו לא הייתה קיימת אז במילון הרפואי שלנו, אין ספק שזו הייתה התחלה פרימיטיבית. זה פשוט לא הגיוני שרופאים רבים כל כך עדיין רושמים פרמרין ופרוברה לטיפול בתסמיני גיל המעבר. הרי מחשב בן עשר שנים אינו נחשב כיום לקנייה מומלצת, אבל הרופאים ממשיכים לרשום לנשים הורמונים שמייצגים טכנולוגיה רפואית בת למעלה מ-75 שנה!
בתחילת דרכי כרופאה, ההורמונים היחידים שהיו זמינים לנו היו ההורמונים הסינתטיים שאינם זהים ביולוגית. הניסיון שלי במתן הורמונים כאלה למטופלות לא היה טוב! הן עלו במשקל, דיווחו על הרגשת נפיחות ובאופן כללי הטיפול לא הוביל לשיפור משמעותי במצבן.
ב-2001 התפרסם מחקר גדול אודות הפרמרין והפרוברה ששימח אותי מאוד (הפסקתי לרשום אותם למטופלות שלי כבר 15 שנה קודם לכן). המחקר המפורסם בנושא בריאות האישה ("The Women's Health Initiative") הצביע על עלייה משמעותית בשכיחות של סרטן השד, התקפי לב, דמנציה, קרישי דם ושבץ מוחי בקרב נשים שנטלו הורמונים סינתטיים. למרות זאת, הרופאים עדיין ממשיכים לרשום אותם למטופלות כדבר שבשגרה.
הורמונים זהים ביולוגית מופקים מסויה ובטטות. הם מיוצרים בשיטות טכנולוגיות חדשניות כדי להפוך אותם לזהים ביולוגית להורמונים שגופנו מייצר. אם נבחן אותם בכלים המתוחכמים ביותר שעומדים לרשות מדע הרפואה, נגלה שהם זהים לחלוטין להורמונים המיוצרים בגוף האישה.
כל עוד תשתמשו בהורמונים זהים ביולוגית, אין זה משנה אם גופכן ייצר אותם או שנטלתן אותם ביוזמתכן.
בשנות ה-80 המוקדמות התחלתי לשמוע על שימוש בהורמונים זהים ביולוגית באירופה. התחלתי לרשום אותם למטופלות שלי והן דיווחו על שיפור עצום בחיוניות, בתפקוד המוח, בירידה במשקל, ביופי, בשינה ובדחף המיני.
הנתונים שהולכים ומצטברים ממחקרים גדולים מצביעים על ירידה בהיקף של 50% במספר מקרי התמותה מהתקף לב ודמנציה בקרב נשים שנוטלות הורמונים זהים ביולוגית. התוצאות גם מצביעות על ירידה בשכיחות של מחלת הסוכרת, ירידה ברמת הכולסטרול ולחץ הדם, חיזוק העצמות, זירוז הירידה במשקל וירידה בשכיחות הדיכאון. בקיצור, הנתונים בנוגע להורמונים זהים ביולוגית מצביעים על יתרונות הטיפול בהיבטים בריאותיים רבים.
באופן אישי, יש לי ניסיון מצוין במתן הורמונים זהים ביולוגית למטופלות ואני עושה זאת כבר למעלה מ-30 שנה. אני רושמת אותם לרוב המטופלות במרפאה שלי, ומתוכן רק שלוש לקו בהתקף לב, ובשלושת המקרים האירוע לא הסתיים במוות. אצל אלו שנוטלות את ההורמונים הטבעיים, שכיחות סרטן השד נמוכה ב-60% מהממוצע. למרות השנים החולפות הן נשארות חזקות, יפות וחושניות. כושרן הגופני גבוה ובאופן כללי, מצבן טוב הרבה יותר בהשוואה לנשים שלא נוטלות הורמונים כאלה.
המוטו שלי בנוגע להורמונים זהים ביולוגית הוא זה: אתן יכולות להרגיש טוב יותר ולחיות חיים ארוכים יותר.
המשכתי את השיחה שלי עם ג'וליה. "רק מטופלות מעטות מתוך אלפים לא דיווחו לי על שיפור בעקבות שימוש בקרם אסטרוגן. אם במקרה גם את לא תרגישי שיפור, ננסה גישה אחרת. יעברו כמה שבועות עד שתרגישי זאת, מפני שההורמונים צריכים להיכנס לתוך הגוף ולשנות את התאים ואת התהליכים הכימיים, אבל אצל רוב הנשים השינוי אכן מגיע. אני אבקש ממדריכת המטופלות שלי להסביר לך בדיוק כיצד להשתמש בקרם בבוקר ובערב. ועכשיו, בואי נדבר על סקס", אמרתי בחיוך, והבחנתי שג'וליה כאילו התעוררה פתאום.
 
"בסדר גמור! אני מרגישה כאילו יש לי שד בגוף שהורס את הקשר שלי עם בעלי ועם גברים באופן כללי. אפילו אם בראד פיט היה מופיע פתאום בחדר, זה לא היה עושה לי כלום. ולא שהוא היה מתעניין בי בכלל", היא הוסיפה באנחה. "אני אפילו לא רוצה לחשוב על סקס. לפני כמה ימים עליתי במדרגות ובעלי היה מאחוריי. הוא הושיט את ידו והניח אותה על הישבן שלי וכל מה שרציתי היה להסתובב אליו ולהעיף אותו ממני. נמלאתי זעם והתקשיתי לשלוט בעצמי. זה היה נורא!"
 
"אני מבינה, ג'וליה, ואני רוצה שתדעי שאת לא לבד במצב הזה. רוב המטופלות שלי בגיל המעבר ובטרום-גיל המעבר מספרות לי שנמאס להן מבני הזוג שלהן ושהן אינן מקיימות יחסי מין לעיתים קרובות. למעשה, 'מבחן הישבן' הזה מוביל לאבחנה ברורה של גיל המעבר. למרבה הצער, במקרים רבים היעדר חשק מיני פוגע בחיי הנישואים. נשים מבינות זאת, והן אומרות לי כל הזמן שהן מרחמות על הבעלים שלהן, שהן מקיימות איתם יחסי מין מתוך רחמים או שהן מזייפות תשוקה. במידה מסוימת, גיל המעבר מחזיר אותנו לתקופה שלפני ההתבגרות המינית, כשחשבנו שבנים הם מגעילים. כך מרגישות בנות בגיל הזה, לפני שההורמונים שלהן מתחילים לפעול, ובגיל המעבר, כאשר אנחנו מאבדות את ההורמונים שלנו, אנחנו בעצם חוזרות למצב הזה".
 
רמת הטסטוסטרון של ג'וליה היא 10. זו רמה נמוכה ביותר (הרמה הרצויה היא לפחות 50) ויש לה השפעה משמעותית על הירידה בדחף המיני שלה. רמה נמוכה כזו גם מפחיתה - או מעלימה לחלוטין - את יכולתה של האישה לחוות אורגזמה, מה שרק מעצים את הירידה בדימוי העצמי האופיינית לנשים רבות כל כך בגיל המעבר. מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שטסטוסטרון תורם להקטנת השכיחות של סרטן השד. זה יתרון נוסף נחמד עבור נשים!
 
הנחיתי את ג'וליה למרוח מנה אחת של קרם טסטוסטרון בצידי גופה מעל הישבן וכמות קטנה ממנו על הדגדגן ועל האזור שבין הנרתיק ופי הטבעת. בגלל הירידה בטונוס השרירים שנגרמת בגיל המעבר, תרגילי קגל* לחיזוק רצפת האגן עשויים לסייע בשיפור תפקודם של השרירים המעורבים באורגזמה.
 
"ג'וליה, רמה נמוכה של טסטוסטרון גורמת גם לעלייה במשקל. ללא טסטוסטרון, נשים מאבדות רקמת שריר וקצב חילוף החומרים שלהן יורד. נכון שגברים יורדים במשקל במהירות? הם מרימים קצת משקולות ויורדים חמישה ק"ג תוך כמה שבועות. למה זה קורה? כי רמת הטסטוסטרון שלהם היא בערך 800. מסת השריר שלהם מתחדשת מייד, וכתוצאה מכך, חילוף החומרים מואץ".
 
"אני יודעת!" מיהרה ג'וליה לענות. "בעלי בן 48 והוא נראה נהדר! אין לו בכלל בעיית משקל. אני שונאת אותו! אני, לעומת זאת, מתחילה להיראות כמו אימא שלי. נמאס לי מזה! פרודנס, אני חייבת לחזור לעצמי!"
 
חיי הנישואין של ג'וליה הידרדרו עד למצב שבו היא כבר שקלה להתגרש מבעלה. היא נעלבה ממנו וכעסה על כך שהוא מתרחק ממנה בטענה שהיא השתנתה לחלוטין מאז שהיא נכנסה לגיל המעבר. הצעתי לה שלא לפתוח בהליכי גירושין עד שלא נצליח לאזן את רמת ההורמונים שלה. הבטחתי לה שלא נתעלם מהפיל הזה שנמצא בחדר. מניסיוני בטיפול בכל כך הרבה נשים הגעתי למסקנה שגיל המעבר הוא התקופה שבה האישה צריכה להתרכז בעצמה, אולי לראשונה זה שנים רבות. ייתכן שג'וליה ובעלה לא יישארו יחד ואולי הם יפלו שוב זה לזרועות זה. כל דבר יכול לקרות בתקופת השינוי העצום הזה בחיים. גיל המעבר מכריח את האישה לעצור ולהעריך את חייה מחדש. הצרכים שלנו גדלים ואנחנו צריכות לטפל בעצמנו קודם. במידה מסוימת, זה דומה לצורך לחבוש בעצמנו מסכת חמצן לפני שנעזור לאחרים.
 
"החיים שלך יקרים מפז והטיפול הזה הוא בשבילך. חשוב שתבחני את חייך ותביני מי את באמת ומדוע את כאן. כל שלב בחיים מגלה לנו תובנות חדשות ומוביל אותנו לצמיחה. את יכולה לחיות עוד 50 שנה, וככל שתחיי יותר, תוכלי להתפתח ולצמוח עוד ועוד. את יכולה לראות בדמיונך את התהליך הזה?"
 
"כן, עד עכשיו, המטרה שלי הייתה לגדל את ילדיי, להתנדב, לעזור בבית הספר ולעזור לבעלי. אבל אני רואה שהכול משתנה. אולי זה קשור לחרדה שאני מרגישה. אני כל כך חרדה, עד שאני אפילו בקושי יכולה לנהוג".
 
"יש לך מושג לאן השינוי הזה לוקח אותך?"
 
"אני ממש לא יודעת. אבל לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה ומפחדת שאמות לפני שאפילו הספקתי לחיות באמת. ד"ר הול, אני במשבר, ואני לא חושבת שזה רק בגלל גיל המעבר".
 
"ג'וליה, גיל המעבר הוא שינוי גופני שגורם גם לשינויים רגשיים ולשינויים אחרים בחיים. את באמת בסוג של משבר, אבל זו גם הזדמנות ייחודית להתפתחות ולביטוי עצמי. העלים נושרים בסתיו ועלים חדשים מופיעים שוב באביב. במובן מסוים, גם החיים שלנו מתאפיינים בעונות דומות. לרגשות, למחשבות ול'אני' שלנו יש השפעה חשובה על בריאותנו. לפעמים רמה נמוכה של הורמונים גורמת לדיכאון, אבל הדיכאון הזה מאותת לנו שהחיים הקודמים שניהלנו כבר אינם מתאימים לנו.
 
"בואי נסכם את מה שקורה לך. את בגיל המעבר, עם רמות נמוכות של אסטרוגן, טסטוסטרון ופרוגסטרון*. בלוטת התריס שלך תקינה. בלוטות יותרת הכליה (האדרנל) שלך שחוקות מעט בגלל גיל המעבר, אבל הן יהיו בסדר אחרי שנאזן את רמת האסטרוגן. אני רוצה לרשום לך Sweet Sleep*, שזו תרופה טבעית נהדרת לשינה. השינה תעזור לגוף שלך להשתקם מהר יותר. היא גם תעזור להוריד את רמת הסוכר שלך, שבשלב זה מוגדרת כמצב של טרום-סוכרת. לחץ נפשי מעלה את רמת הסוכר בדם ושינה טובה תפחית את הלחץ. לכן, הבעיה העיקרית שלך היא גיל המעבר. הוא זה שגרם לעלייה במשקל, לדיכאון, לחרדה, לכעס, לעייפות, לבעיות השינה, לדחף המיני הנמוך ולשינויים בעור. האסטרוגן החלופי יעלים את כל התסמינים האלה. יש לך שאלות או תהיות כלשהן?"
 
"האמת היא שלא. אני מרגישה שאני רוצה לבכות מרוב הקלה, אבל אני גם כועסת על עצמי שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שפניתי לעזרה. אני מרגישה שלאורך כל התקופה הזו פשוט סבלתי לחינם".
 
"זה בסדר", הרגעתי אותה. "נשים רבות מגיעות אליי אפילו עשרים שנה אחרי תחילת גיל המעבר. הן גוררות את עצמן לכאן עם רמות אפסיות של הורמונים ואנחנו עוזרים גם להן. אז אל תדאגי. באת אליי בזמן. אני גאה בך".
 
לעיתים קרובות, אם האווירה מתאימה, אני מציעה למטופלת לשאת תפילה קצרה שתעזור ל"קסם" של ההורמונים לפעול במהירות רבה יותר. כשג'וליה ואני סיימנו את פגישתנו, הצעתי לה לעשות זאת והיא הסכימה בחיוך רחב. הנחתי את האסטרוגן והטסטוסטרון בידיה ועצמתי את עיניי. "מי ייתן והמולקולות הקטנות האלו יחזירו את הבריאות, השמחה וההרמוניה לגופך. מי ייתן והן יצטרפו להורמונים הטבעיים שלך ויעזרו להם לפעול טוב יותר ולבצע את כל התפקידים החיוניים שלהם. מגיע לך להיות מדהימה, אהובה ומטופלת, ואני מבקשת שההורמונים האלה יעזרו לך לחזור ל'אני' הנפלא שלך".
 
לקראת סוף השיחה שלנו ראיתי ניצוצות של תקווה בעיניה של ג'וליה. הצעתי לה חיבוק לפרידה, ותגובתה החמה לימדה אותי שהיא זקוקה לחיבוקים רבים הרבה יותר ממה שהיא מקבלת. שמחה ומגע הם מרכיבים חיוניים לתהליך ההחלמה.
 
אינני יכולה לעבוד עם מטופלת חדשה מבלי לחוש הכרת תודה עצומה על החיים שזכיתי בהם. אני מוצפת שמחה על כך שעזרתי לג'וליה, ואני מצפה לראות אותה מחוללת מהפכה בחייה בדרכים מסתוריות ונפלאות.
 
במשך אלפי שנים התייחסנו לבריאות לא רק כאל אתגר גופני, אלא גם כמסע רגשי ורוחני. לאמתו של דבר, הרגשות שלנו והיכולת שלנו לדמיין דרך חיים חדשה הם לעיתים קרובות הרופאים הכי משמעותיים שלנו. הקשרים האישיים שאנחנו יוצרים עשויים להיות משמעותיים מאוד במסע שלנו לבריאות. נשים רבות הביעו בפניי את התחושה שמחלת הסרטן שלהן או התקף הלב שהן עברו נגרמו מרגשות כמו פחד או כעס כלפי בני זוגן או כלפי החיים באופן כללי.
 
בסיום הפגישה הצגתי את ג'וליה בפני אחת הנטורופתיות שלנו, שהדריכה אותה כיצד לאכול נכון. צוות המרפאה שלנו עושה כל מאמץ כדי להרכיב למטופלות תוכנית תזונתית איכותית. ג'וליה התבקשה להתחיל לשתות בכל בוקר שייק מזין המבוסס על חלבון צמחי ולהימנע מאכילת דגנים (כמו גלוטן, תירס וחיטה), סוכר ומוצרי חלב. כל המזונות האלה גורמים לדלקת במוח, במפרקים, במעיים ובשרירים, ודלקת היא גורם משמעותי לסוגים רבים של סרטן, להזדקנות העור, למחלת לב, לדלקת מפרקים ולדמנציה. אחד המזונות המזיקים במיוחד הוא סוכר, שמצפה את התאים שלנו וגורם להם נזק. ללא ספק, ג'וליה סבלה מעמידות לאינסולין והייתה על סף סוכרת. האסטרוגן והתזונה שרשמתי לה יורידו באופן טבעי את רמת הסוכר שלה ויעזרו לה להימנע מתרופות וטיפולים מיותרים.
 
ג'וליה לא התנגדה לתפריט החדש. היא הסכימה איתנו שהוא מגוון והייתה נלהבת "לנקות את הגוף". בנוסף, נתנו לה ערכה לגילוי טפילי מעיים, שבה היא אמורה להשתמש בשבוע או בשבועיים הבאים. רבים סובלים מטפילים, פטריות שמר וצמיחת יתר של חיידקים במערכת העיכול, מה שגורם ל"תסמונת המעי הדליף" ולבעיות בריאות כרוניות אחרות.
 
בהמשך, ג'וליה נפגשה עם מדריכת המטופלות שלנו כדי לשוחח איתה על המבנה הכולל של התוכנית שהתאמנו לה. המדריכה חזרה והסבירה לה כיצד עליה למרוח את הקרמים, ליטול את התוספים, לישון טוב יותר, לאכול בריא ולאהוב את עצמה כל הדרך בחזרה לבריאות. התקשרנו אליה מספר פעמים - ביום שלאחר הפגישה, אחרי שבוע ואחרי שבועיים - כדי לברר מה מצבה, לענות על שאלות נוספות ולבדוק אם עלינו לערוך שינויים בתוכנית.
 
אלה הם המרשמים וההמלצות שג'וליה קיבלה בביקורה במרפאה:
 
קרם אסטרדיול: מנה אחת בבוקר ובערב (לחיצה אחת מוציאה מנה אחידה)
קרם טסטוסטרון: מנה אחת בכל בוקר
Sweet Sleep*: 2-1 כמוסות לפני השינה
מגנזיום: 500 מ"ג לפני השינה
שייק חלבונים בבוקר + תזונה נטולת דגנים, מוצרי חלב או סוכר
אני סבורה שהרשימה הזו מספיקה לרוב המטופלות אחרי הביקור הראשון. אני מעדיפה לשנות את הרגליהן לאט ובהתמדה מאשר להעמיס עליהן תוכנית תובענית מדי בשלב מוקדם.
 
התקשרנו לג'וליה אחרי שבועיים כדי לבדוק מה מצבה, והיא דיווחה שמצב רוחה השתפר בהרבה. היא התרגלה לתוכנית החדשה ושנת הלילה שלה הייתה מעט יותר רציפה. מאז הביקור הראשון במרפאה היא לא סבלה מהתקפי חרדה והיא הרגישה שהיא "נחמדה וסבלנית יותר". היא אמנם עדיין לא ירדה במשקל, אבל אמרתי לה שאחרי שהגוף יירגע והלחץ שלה יפחת, הקילוגרמים יתחילו לנשור ממנה באופן טבעי. הגדלתי לה את מינון האסטרוגן לשתי מנות פעמיים ביום והזכרתי לה לבצע בדיקות דם בעוד שלושה שבועות.
 
אחרי שישה שבועות, ג'וליה חזרה לביקור שני במרפאה. כשהיא ראתה אותי, היא חייכה חיוך רחב.
 
"היי, פרודנס!" היא קראה אליי. "אני מרגישה הרבה יותר טוב! אני יודעת שאנחנו רק בהתחלה, אבל זה קורה. אני מרגישה שהגוף שלי מתעורר", היא אמרה, וההקלה ניכרה היטב בקולה.
 
תוצאות הבדיקות החדשות הצביעו בבירור על כך שהתוכנית פועלת. ג'וליה סיפרה לי שהיא מרגישה 30% פחות עייפה, אך ציינה שלפעמים היא עדיין מתעוררת באמצע הלילה. הנחיתי אותה ליטול 5 מ"ג מלטונין לפני השינה כדי שהיא תוכל לישון טוב יותר, והסברתי לה שהמלטונין עוזר גם למניעת סרטן השד ודמנציה. האסטרוגן הרגיע מעט את התקפי החרדה ואת התנודות במצב הרוח שלה, אבל היא עדיין חשה עצבנות. הגדלתי לה את מינון האסטרוגן לשלוש מנות פעמיים ביום, ואמרתי לה שאם התסמינים עדיין ימשיכו להציק לה אחרי חודש, נעבור לארבע מנות בבוקר ובערב.
 
הוספתי לה גם פרוגסטרון* והסברתי לה כיצד להשתמש בו לסירוגין, שבועיים כן ושבועיים לא - היה עליה ליטול את הפרוגסטרון מ-1 עד 15 בחודש, ואז להפסיק את הטיפול מ-16 ועד 31. בעוד כמה חודשים, ייתכן שנשנה מעט את דפוס הנטילה כדי לחקות מחזור חודשי טבעי. אני נוהגת לעשות זאת באמצעות יצירת רמה גבוהה של אסטרוגן בימים ה-15-14 בכל חודש ורמה גבוהה של פרוגסטרון בימים ה-22-21. הסברתי לג'וליה שאחרי שהגוף שלה יחזור לאיזון, ייתכן שהמחזור החודשי שלה יתחדש. רוב הנשים במצבה סבורות שזהו מחיר נמוך לשלם תמורת כל היתרונות.
 
קרם הטסטוסטרון שרשמתי לה העלה מעט את רמת ההורמון הזה בדמה, אבל הדחף המיני שלה עדיין לא השתפר. עם זאת, היא סיפרה לי שהיא חשה פחות כעס כלפי בעלה. הכפלתי לה את מספר המנות של קרם הטסטוסטרון.
 
בהמשך, ג'וליה נפגשה עם אחת הנטורופתיות שלנו. בבדיקת הצואה שהיא ערכה לא נמצאו טפילים, למרות שהיו לה תשוקות חזקות לסוכר. היא התחילה את ניקוי הרעלים והתבקשה לנהל יומן אכילה מסודר. היא נרשמה גם למפגשי אימון שבועיים שיעזרו לה להתמיד בתוכנית האכילה והפעילות הגופנית. לא כל מטופלת זקוקה למפגשי אימון, אבל אין ספק שהם מסייעים להשגת מטרות בכל הנוגע לשיפור הבריאות והחיים.
 
בעולם העסקים, המנכ"לים והיזמים הטובים ביותר נפגשים עם מאמנים עסקיים. אני, למשל, נפגשת פעמיים בשבוע עם המנטור שלי, דורון ליבשטיין, והפגישות איתו מאפשרות לי לראות בבהירות לאן אני הולכת ומה עליי לעשות כדי להגיע לשם. אני אוהבת את תחום האימון! לאמתו של דבר, במשך עשר שנים אמרתי לעצמי שוב ושוב שאני רוצה לכתוב ספר. כעת, בזכות העובדה שיש לי מנטור, כתבתי שני ספרים תוך שישה חודשים. זו הרגשה נפלאה!
 
אחרי חודשיים, כאשר ג'וליה הגיעה לפגישה השלישית, בקושי זיהיתי אותה. היא הפחיתה כ-7 ק"ג ממשקלה ונראתה זוהרת. העור שלה היה לח והרבה יותר רענן, ולדבריה, רמת האנרגיה שלה הייתה כמעט זהה לזו שהייתה אופיינית לה בגיל 35. היא התמידה בתפריט שהיא קיבלה מאיתנו והתוצאות ניכרו לעין. מסת השריר שלה עלתה והאנרגיה המתחדשת שלה אפשרה לה לקפוץ על טרמפולינה במשך 15 דקות ביום. הדחף המיני שלה השתפר אף הוא במידה משמעותית, אבל ההתקדמות ביחסיה עם בעלה עדיין לא הביאה אותה לנקודה שבה היא רוצה לקיים יחסי מין. הם התחילו להיפגש עם יועץ נישואין כדי לטפל בבעיותיהם. ג'וליה הביעה בפניי את רצונה בזוגיות אמיתית עם בעלה, אבל היא לא הייתה מוכנה לסבול את העלבונות המילוליים שהוא נהג להטיח בה. אני מכירה אפשרויות טיפוליות רבות שעשויות לעזור לזוגות המתמודדים עם קשיים בחיי הנישואין, וסברתי שג'וליה ובעלה יכולים להפיק מהן תועלת.
 
מצבה של ג'וליה מוכר לי היטב. מדי יום אני פוגשת במרפאה שלי נשים רבות הסובלות מבעיות דומות. גיל המעבר מתרחש בחייה של כל אישה, ואנחנו זקוקות לשיטות טובות ויעילות כדי לשמור על בריאותנו ועל החיוניות שלנו. אני נזכרת במסע ההורמונלי האישי שלי ובקשיים שאיתם התמודדתי במהלך חיי: תסמונת קדם-וסתית, הפלות, הריונות וטרום-גיל המעבר. אני זוכרת שנכנסתי להיריון השלישי שלי בגיל 40. כמה מאושרת הייתי כשהצלחתי סוף-סוף לעבור היריון מוצלח אחרי שתי הפלות ברצף! אבל אחרי שילדתי את קונרד התפתחה אצלי אי-סבילות מוזרה לחום. בהתחלה הייתי מתעוררת באמצע הלילה כשאני שטופת זיעה, אבל בהמשך התחלתי להזיע גם במשך היום. והרגשתי עייפה כל כך! בנוסף, הייתי עצובה כל הזמן, ולא הבנתי מדוע. הרי תמיד הייתי טיפוס אופטימי.
 
הייתן בוודאי מצפות ממומחית להורמונים שטיפלה באלפי מקרים כאלה לאבחן את עצמה מייד, להבין שהיא סובלת מחוסר איזון הורמונלי ולהתחיל בטיפול, אבל משום מה החמצתי את הבעיה. אולי הייתי עסוקה מדי עם התינוק החדש ועם עבודתי במרפאה, או שאולי פשוט ניסיתי להיות אמיצה. אולם אחרי מספר חודשים, כשגלי החום והתסמינים האחרים לא נעלמו, התחלתי לחשוב על אבחנות אפשריות. שקלתי את האפשרות שיש לי לימפומה, גידולים מסוגים שונים ואפילו איידס. עשרים שנה קודם לכן נדקרתי ממחט במהלך ניתוח, ולמרות שכל הבדיקות שעשיתי במשך השנים היו תקינות, חששתי שמא נדבקתי בהפטיטיס בגלל הדקירה ההיא. אינני היפוכונדרית, אבל אני מודה שחשבתי שאני חולה סופנית. אחרי שאזרתי אומץ והחלטתי לעשות בדיקות דם, האבחנה הייתה פשוטה מאוד. נכנסתי לתקופת טרום-גיל המעבר עם כל התסמינים הקלאסיים, ובנוסף, בלוטת התריס שלי לא תפקדה כראוי בעקבות הלידה השלישית. אבל ללא ספק, לא סבלתי אף לא מאחת מהמחלות האיומות שדמיינתי לעצמי.
 
אמנם חשתי הקלה, אך במידה מסוימת הגילוי גרם לי לטלטלה רגשית והתחלתי ליטול מינון נמוך של אסטרוגן זהה ביולוגית. גלי החום פסקו מייד. הוספתי כמות קטנה של טסטוסטרון, מה שהוביל לשיפור במסת השריר ובביטחון העצמי שלי. התחלתי ליטול גם שילוב של T3 ו-T4 - הטיפול בבלוטת התריס שאני רושמת גם למטופלות שלי - והרגשתי שיפור משמעותי ברמת האנרגיה ובדיכאון. התמזל מזלי והצלחתי לעצור את התהליך בקלות ובמהירות. ככל שעברו השנים העליתי לעצמי את רמת ההורמונים הזהים-ביולוגית כדי לשמור על רמה הורמונלית "צעירה". בזכות הטיפול הזה, מעולם לא חוויתי את התסמינים האופייניים לגיל המעבר או את הירידה הכללית בתפקוד הנלווית לתקופה זו. אני מאמינה בכל ליבי בצורך למנוע תהליכים מזיקים, כמו אלה הקשורים לגיל המעבר, שמדלדלים את העצמות, המוח והביטחון שלנו, ובה בעת, מגבירים את השכיחות של מחלת לב ומחלות אחרות האופייניות להזדקנות. תודה לאל שיש לנו את ההורמונים הזהים ביולוגית!
 
הלקח שלמדתי מהחוויה הזו הוא שאם אני בעצמי לא הגעתי לאבחנה הנכונה למרות כל הידע הרחב שיש לי, כיצד אני יכולה לצפות מהמטופלות שלי שידעו מה קורה להן? קל לטעות באבחנה, בדיוק כמו שקרה לי, במיוחד אם מדובר במטופלת צעירה יחסית. אני חשה חמלה כלפי כל הנשים שמתמודדות עם התסמינים האלה, ובמיוחד כלפי אלו שמנסות להתגבר עליהם באומץ, כמו שאני ניסיתי. כולנו באמת בסירה הזאת ביחד. אנחנו לא לבד.
 
אחרי ארבעה חודשים קיבלתי מג'וליה מכתב שנגע לליבי. ברשותה, אני מצרפת אותו כאן.
 
פרודנס היקרה,
 
אני לא יכולה לחכות עוד חודשיים עד הפגישה הבאה שלנו כדי לספר לך את החדשות הטובות! אני אדם חדש ממש, ואני בריאה יותר ממה שהייתי לפני הלידות שלי. אני עושה פעילות גופנית כמעט כל יום, ירדתי 5 ק"ג נוספים, אני ישנה כמו תינוק ואני באמת מרגישה מאושרת. לארי ואני שיפרנו את היחסים בינינו ללא הכר ואנחנו מקיימים יחסי מין כמו זוג צעיר. אני כבר לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך טוב ומתי הייתי כל כך מאושרת. אני אסירת תודה לך. כל החיים שלי השתנו, וכל המאמצים שעשיתי כדי לאכול בריא שינו גם את חייהם של לארי, של הילדים שלי, ואפילו של אחותי וילדיה. זה היה כמו כדור שלג. בעיני החברות ובנות המשפחה, הפכתי למומחית לענייני גיל המעבר ואני מרגישה שזה חלק ממה שנועדתי לעשות בעולם הזה. יש לי בלוג עם המון עוקבות. לא תאמיני כמה נשים שואלות בעצתי ומבקשות ממני עזרה. אני אוהבת את החיים שלי.
 
הפניתי למרפאה שלך כמה נשים, כולל אחותי וחברתי הטובה. שתיהן קבעו פגישות ואני יודעת שתוכלי לעזור להן כמו שעזרת לי. גם הן נואשות למדי. באמת, פרודנס, תודה לך.
 
נתראה בעוד חודשיים. כשתראי אותי, לא תאמיני למראה עינייך.
 
באהבה,
 
ג'וליה
 
אחרי שקראתי את מכתבה של ג'וליה נשענתי לאחור ואפשרתי לעצמי להרגיש את תחושת החיוניות והחיים החדשים שעלתה ממנו. ג'וליה האמיתית חזרה סוף-סוף, והיא שמחה לעזור לנשים אחרות. ככה זה עובד: אנחנו מקבלות עזרה, ולאחר מכן עוזרות לנשים אחרות. מכתבים כמו אלה ממלאים אותי הכרת תודה. החיים שלי בורכו בידע שצברתי ובהזדמנות שניתנה לי לעזור לאנשים רבים כל כך. ברגעים כגון אלה, אני מרגישה אושר אמיתי.
 
השורה התחתונה
גיל המעבר מתרחש כאשר השחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן, בערך בין גיל 44 ל-49. לתהליך זה יש השפעה על כל המערכות ההורמונליות, מה שלעיתים קרובות גורם לחסר בהורמון האדרנל, ירידה בהורמוני בלוטת התריס ובעיות אינסולין/ סוכר. חוסר האיזון ההורמונלי זורע הרס בגוף ומוביל להתפתחותן של רוב המחלות הכרוניות האופייניות לגיל הזקנה, כולל התקפי לב, סוכרת, אלצהיימר, ירידה קוגניטיבית וניוון של המוח, סרטן, אוסטאופורוזיס, בעיות עיכול, כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, מחלות אוטואימוניות ומחלות דלקתיות. בבקשה הימנעו מהבעיות המסוכנות האלו באמצעות איזון המערכת ההורמונלית שלכן.
 
רמה מאוזנת ובריאה של הורמונים אינה גורמת לסרטן. חוסר איזון הורמונלי, רעילות, אורח חיים גרוע וחסר באנזימים עושים זאת.
 
תסמיני גיל המעבר
עייפות, קושי להירדם, יקיצות באמצע הלילה, גלי חום, הזעות לילה, דיכאון, ערפל מוחי, עצבנות, כעס, עלייה במשקל, איבוד רקמת שריר, דחף מיני ירוד, חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, הזדקנות העור, דופק מהיר וירידה בכריזמה ובאנרגיה.
 
המרשם שלי לגיל המעבר
הורמונים זהים ביולוגית להחלפת ההורמונים החסרים:
קרם אסטרוגן* - 2-1 מנות בבוקר ובערב.
 
קרם טסטוסטרון* - מנה בבוקר.
 
פרוגסטרון* - 1 קפסולה בערב, מ-1 עד 15 בחודש, ואז להפסיק את הטיפול מ-16 ועד 31.
 
Bovine Thyroid* - 1 קפסולה ביום.
 
תוספים מסדרת Body Software*:
יש להשתמש ב-Radiant*: 2-1 כמוסות פעמיים ביום.
 
Super Adrenal* לאנרגיה: 2-1 כמוסות מדי בוקר.
 
Bliss*: 2-1 כמוסות מדי בוקר, נגד דיכאון, עצבנות וחרדה.
 
Biodine* לחיזוק בלוטת התריס: 1 כמוסה מדי יום.
 
Sweet Sleep*: 2-1 כמוסות, נגד הפרעות שינה.
 
מגנזיום: כ-500 מ"ג לפני השינה, לשיפור איכות השינה.