אורליה: ספר החזיונות והתפילות

*

ספר זה נכתב בתום לב; כבר בפתיחה הוא מזהיר אותך, הקורא, שכאשר כתבתיו לא הצבתי לנגד עינַי כל מטרה מלבד עניינַי הפרטיים והאישיים. לא הבאתי בחשבון את התועלת שתפיק ממנו, ואף לא את התהילה שאזכה לה. כוחי אף לא היה מאפשר לי להעמיד מפעל כזה [...]

אני מבקש שיתייחסו אלי בטבעיות ובפשטות, באורח רגיל וחף מכל אילוץ או התייפייפות, שהרי את עצמי אני מצייר פה. פגמַי יתגלו כאן לאשורם, ועמם דמותי האמיתית, ככל שכבוד הציבור אִפשר לי [...] שכן דע לך, הקורא: אני עצמי הוא החומר שספרי נוצר ממנו.

מישל דה מונטן, מתוך "אל הקורא", בפתח הספר מסות

(מצרפתית: ר"מ)

בחיבורי זה ראיתי לנגד עיני, כקוראי האידיאלי, את הוגה הדעות איש הרנסנס מישל דה מונטן, להשיח לפניו את לבי ולכוון אליו את מחשבותי. לכאורה לא יכולתי לבחור לעצמי בן-שיח רחוק יותר. מרחק של זמן ושל מקום מפריד בינינו, של דת ושל תרבות, ובעיקר, מרחק ושוני של אישיות ושל מנטליות. ובכל זאת, אין כמו נשמת אותו פילוסוף שמושכת אליו את אמוני, מעוררת את מחשבתי ומרוממת את רוחי. לא נותר לי אלא לצטט את מונטן עצמו מדפֵּי ספרו מסות:

בציירי את תמונתי לזולתי עשיתי לי תמונה מעצמי בצבעים יותר ברורים ממה שהיו בי מלכתחילה. ואולי יותר משעשיתי את ספרי זה, ספרי הוא שעשה אותי.

אורליה, מרס 2005