קסם של הורות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קסם של הורות

קסם של הורות

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: ענבל שגיב-נקדימון
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: הורות וזוגיות, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 12 דק'

הדוויג מונטגומרי

הדוויג מונטגומרי (ילידת 1968) היא פסיכולוגית ומטפלת משפחתית שלזכותה למעלה מעשרים שנות ניסיון. נוסף על עבודתה הטיפולית, מונטגומרי מעבירה סמינרים בסניף הנורווגי של Famlab, ארגון בינלאומי לתמיכה בהורים ולהדרכה של מטפלים בילדים.

תקציר

"אחרי עשרים שנה כפסיכולוגית משפחתית, אני יודעת שאף אחד מאיתנו לא נולד הורה טוב, אבל אני גם יודעת שכמעט כל אחד יכול להיות כזה בסופו של דבר – וכולנו יכולים להשתפר. ההורות היא התפקיד החשוב ביותר בחיינו. כדי למלא אותו עלינו להפגין חוכמה, ידע ואומץ לב, ולהכיר טוב יותר את עצמנו. לפעמים תפקיד ההורה יתבע מאיתנו יותר משהיינו מצפים, אבל הנה הדבר היפה: כאשר אני הורה טוב יותר, אני גם אדם טוב יותר. במילים אחרות, העבודה הקשה וההשקעה ישתלמו פי כמה וכמה."
 
איך נצליח לגדל ילדים מאושרים? איך נטפח בהם ביטחון עצמי? איך נכין את הילדים להתמודדות עם עצב בעתיד? עד כמה מותר לכעוס? מהי הטעות השכיחה ביותר של הורים? ומהו התפקיד החשוב ביותר של הורים לפעוטות ולמתבגרים?
 
קסם של הורות הוא ספר הדרכה יסודי ותמציתי להורים במאה העשרים ואחת. הדוויג מונטגומרי, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית עתירת ניסיון מנורווגיה, מכוונת כל אם, אב או בעלי תפקיד הורי כלשהו לעבר המטרה שכולנו רוצים בה: ילדים ומבוגרים מרוצים מעצמם ושמחים בחלקם – לבד, וגם יחד איתנו.
 
קסם של הורות הוא ספר חכם ופשוט שינחה אתכם כיצד להיות ההורים שאתם רוצים להיות. הוא עושה זאת בשבעה שלבים ברורים, כולל התמודדות עם קשיים רגשיים, גבולות ומערכות יחסים, וכן עבודה עצמית משמעותית. הספר הייחודי הזה הוא פרי של עשרות שנות מחקר וניסיון מעשי, ומביא עצות ושיטות נבונות שיעניקו להורים את הכלים הדרושים להם כדי להנחות את ילדיהם – ואת עצמם – בדרך אל האושר.
 
סדרת קסם של הורות שהיתה לרב מכר בנורווגיה, תורגמה לעשרות שפות ופורסמה בלמעלה מעשרים מדינות.

פרק ראשון

הקדמה — קסם של הוֹרוּת
 
 
הורות. לפעמים היא פשוטה להפליא. הילד הולך לישון ומתעורר רק בבוקר, הילדה מפגינה נימוסי שולחן ויוצאת לבית הספר בחיוך. במצבים כאלה קל לטפוח לעצמך על השכם. אבל לעתים קרובות החיים האמיתיים שונים מאוד מהתמונה המושלמת הזאת. ילדים לא תמיד ישנים טוב במיוחד, הם צורחים כשצריך לצאת מהבית, וההתמודדות עם המצבים האלה היא חלק אדיר מההורות. אז מה בדיוק עושים כשילד חווה משבר קיומי שנולד לכאורה מכלום? או כשמגיעה שעת לילה מאוחרת ואתם מתים לישון, אבל התינוקת מעדיפה לדפוק את הראש בקיר? רוב ההורים מרגישים שיש להם רק שתי אפשרויות: להגיב ברוגז ובצעקות כמו קברניט ספינה מול מרד מלחים, או לוותר, לעצום עיניים ולהרגיש חסרי אונים.
 
אבל אני אומרת לכם שיש אפשרות שלישית. דרך הורות שמאפשרת לנו לראות את הילדים שלנו כפי שהם, ואת עצמנו כפי שאנחנו, על כל החוויות, המטען הרגשי והמשקעים הנוגעים לדרך שבה גידלו אותנו. מטרתי העיקרית בספר הזה היא לעזור לכם להבין איך לשמור על שלוות הנפש ואיך להתמודד עם המצבים הקשים שעולים בכל בית רגיל. ובתור מטפלת בעלת ניסיון של עשרים שנה בטיפול משפחתי, אתם יכולים לסמוך עלי כשאני אומרת: המצבים האלה יקרו! בדיוק תוך כדי התמודדות עם רגעים כאלה מתרחש הקסם ההורי האמיתי.
 
 
הספר הנוכחי הוא הראשון בסדרה המוקדשת לחיי המשפחה ולגידול ילדים. הוא מיועד גם למי שעדיין מצפים לתינוק וגם למי שיש להם כבר ותק של כמה שנים בקריירת ההורות ורוצים מדריך שינחה אותם במה שחשוב. אני רוצה להדגיש: הורות היא פרויקט לטווח ארוך; יש לנו משהו כמו עשרים שנה להצליח בו. הספרים הבאים בסדרה יסבירו בפירוט רב יותר את תהליך ההתפתחות של ילדים בגילים שונים. בספר הנוכחי אני מקווה לעזור לכם לבנות יסודות למערכת יחסים איתנה ומאושרת עם ילדיכם. מעבר לכך, ננסה לבחון מה יוצר תחושת ילדות מאושרת עבור ההורה והילד גם יחד.
 
בהמשך תמצאו שבעה שלבים שיוכלו ללוות אתכם במסע שיהפוך אתכם להורים שאתם רוצים להיות, ושאולי רציתם שיהיו לכם.
 
עשרים שנותי כפסיכולוגית בעלת התמחות בטיפול משפחתי שכנעו אותי לחלוטין בדבר אחד: כולם רוצים להיות הורים נהדרים, וכולם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. ובכל זאת, כולנו טועים. אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק מהי הדרך הנכונה עבורנו ועבור ילדינו. רבים מאיתנו חווים קשיים בנוגע לאותם נושאים, שותפים לאותן דאגות ולאותן שאלות. משימת ההורות הטובה עצומה כל כך וכוללת אתגרים רבים במגוון רחב של צורות וגדלים. משום כך בלתי אפשרי כמעט להיות מוכנים לכל פרט ופרט שעלול ליצור בעיות בהמשך הדרך. אחד האתגרים הראשונים שבו נתקלים הורים טריים רבים הוא הקושי להיות ההורה שהם רוצים להיות עבור ילדיהם. מבחינתי, התמודדות עם השאלה כיצד לעשות זאת באופן אחראי הביאה לכתיבת הספר שאתם קוראים עכשיו. הורה טוב משפיע באמת ובתמים על חיי הילד, ופעמים רבות שינויים קטנים יכולים להשפיע השפעה אדירה על היכולת שלנו להתמודד עם מצבים קשים באופן ענייני.
 
 
הספר הזה לא מנסה להפוך אתכם להורים מושלמים — אין כאלה. יתרה מזאת, הילדוּת המושלמת שעליה אנחנו קוראים בסיפורים היא אגדה, בדיוק כמו ארץ לעולם־לא, והחיפוש אחר שלמות הוא חסר תוחלת.
 
כדי לגדל אנשים עצמאיים, בטוחים בעצמם ומאושרים, שיכולים לתפקד היטב בחברה, יש להתחיל בקשר שבין ההורה לילד. עליכם ליצור "אנחנו" משותף. בספר הזה אכתוב איך לעשות זאת, ואלמד אתכם איך לחזק עוד ועוד את הקשר הרגשי, גם בימים הטובים וגם ברעים. הקשר יתקיים לאורך זמן, בלילות לבנים ובהתקפי שפעת. וגם ברגעי הקסם שבהם תראו את צעדיהם הראשונים, את היום הראשון בבית הספר, את ההתאהבות הראשונה — ואת שברון הלב הראשון. בקצרה: הוא ימלא את כל רגעי הגאות והשפל שהם חלק בלתי נפרד מהחיים האמיתיים.
 
הרי אלה החיים! אין ספק, יהיו רגעים סוערים שבהם המשפחה תיטלטל כעלה נידף ברוח. לאורך כל הדרך, משימתכם, אם תבחרו לקבל אותה עליכם, היא לשמור על הקשר הזה. לטפח אותו עד שיעמוד איתן כעץ אלון עב גזע.
 
אנסה להדריך אתכם בנבכי החלקים החשובים ביותר של תהליך ההורות. אראה לכם ששמירת האמונים ההדדית במשפחה, הן כילדים והן כמבוגרים, תהפוך אתכם לחבורה, לכנופיה, לקבוצה שאפשר לסמוך עליה.
 
אבל איך מקנים לילדינו תחושת שייכות? מה בונה ביטחון עצמי, תחושת ודאות ואופי חזק? ואיך מתמודדים עם כל הרגשות הגולמיים והעזים שיופנו אליכם באופן בלתי נמנע מהילדים? הספר הזה הוא מדריך לימי ויכוחים ועימותים, והצבת אתגר עבורכם לחקור את סיפור הילדות האישי שלכם, להבין אילו חלקים מהילדות שהיתה לכם גורמים לכם להגיב בדרכים שאינן תמיד אופטימליות להתפתחות הדור הבא. אראה לכם גם איך לא להתרגז ולאבד את העשתונות, ומה אתם יכולים לעשות כשנראה שהכול עולה בלהבות!
 
הורים מושלמים לא נולדים כאלה, הם בונים את עצמם בניסוי וטעייה. רוב האנשים יכולים להיות הורים טובים — וכולנו יכולים להשתפר. כדי להיות הורים טובים צריך ידע, חוכמה, הרבה אומץ וגם קצת יכולת לבחינה עצמית.
 
לפעמים תצטרכו לתת יותר ממה שציפיתם, אבל הצד החיובי הוא שאם תהיו הורים טובים יותר, תהיו גם בני אדם טובים יותר. במילים אחרות, שווה להתאמץ!
 
והכול מתחיל ביצירת הקשר ביניכם לבין בני משפחתכם, וההגנה עליו. הוא אמור להתקיים כל חייכם, טפלו בו היטב.
 
זה התפקיד החשוב ביותר שתמלאו אי־פעם.
 
 
הורות מתרחשת בכל מקום שבו אתם נמצאים
המשרד שלי נמצא מאחורי הארמון המלכותי באוסלו, במבנה לבן מהודר ומכובד. בתוכו יש גרם מדרגות עץ יפהפה אשר חורק גם בצעד הקל ביותר, וחלון שהחשמלית מטלטלת מדי חמש דקות. משרד אלגנטי עם כוננית ספרים מלאה ספרות מקצועית, שטיח על הרצפה וספה. אני עוסקת במקצוע הזה כבר שני עשורים, ואני עדיין אוהבת אותו מאוד. כשהייתי צעירה, פסיכולוגית טרייה, לא חשבתי כלל שאגיע לעבוד עם משפחות. היסודות המשפחתיים שלי עצמי לא היו מוצקים בילדותי, והייתי נערה שהיום אני יודעת כי הרגישה זרה ומוזרה. הזמן חלף ונולדו לי ילדים משלי, תחילה עם גבר אחד ואז עם אחר, אדם שהפך להיות שותפי לחיים, איש צנוע שאוהב לעבוד על סירות עץ ישנות ומפחד מאוד מגבהים.
 
לאורך השנים עלו משפחות רבות בגרם המדרגות החורק הזה במרכז אוסלו. לאט ובהתמדה גם הן הפכו לחלק מחיי. עבדתי עם משפחות, העברתי קורסים ונשאתי הרצאות — ובמקביל בניתי את המשפחה האישית שלי כמיטב יכולתי.
 
 
אחת התפיסות המוטעות השכיחות ביותר של הורים היא האמונה שהורות היא מה שעושים כשהילדים מתנהגים לא יפה. שהצורה שבה מדברים עם הילד או הילדה אחרי שעשו משהו לא בסדר היא ליבת ההורות. אבל הורות היא מה שקורה מדי יום ביומו במשפחה, בבית הספר ובגן הילדים. היא סכום כל המשובים שניתנים וכל הקודים הקטנטנים שילדים לומדים כשהחיים מתנהלים יפה. הורות היא הסכום של כל אלה.
 
וגם בימים הזניחים, חסרי האירועים המיוחדים, מתרחש קסם ההורות, בכל היבט של חיי היומיום. הורות היא השיחה סביב שולחן האוכל ביום שלישי בערב, המבט בין שני ההורים, הצורה שבה אתם מוזגים מיץ בבוקר או מקדמים את פניהם של זרים בחנות. היא האווירה בין קירות הבית, צורת המשחק, מי אתם כשאתם נחים בחצר האחורית, מחליפים חיתולים, עוזרים בשיעורי הבית או סתם מפטפטים. אלו הרגעים שבהם אתם חולקים ידע עם הילדים — במידה רבה יותר משאתם חושבים. הורות מתרחשת כל הזמן: היא החיים, איך שהם נראים בכל רגע ורגע.
 
 
אנחנו חסרי ביטחון
 
כל הילדים מגיעים לעולם עירומים וחסרי אונים ופגיעותם מכמירת לב. החל בפעם הראשונה שאנחנו שואפים אוויר לריאותינו ופוגשים את הקור והאור בביתנו החדש, מערכת העצבים האנושית מתחילה להתגונן. הפחד הופך להיות בן לוויה קבוע, זוהי מעין ברירת מחדל של בני האדם. אנחנו בוכים כי זאת דרך התקשורת היחידה העומדת לרשותנו, וכיוון שאנחנו תלויים לחלוטין במגע שהיא יוצרת.
 
כאלה הם החיים: הפחד בא בקלות, הביטחון דורש זמן.
 
ומשום כך, משימתם של המבוגרים היא להכניס את הביטחון לחיינו. הם אלה שבונים בנו את הביטחון העצמי ומעצבים את מערכות היחסים, מוודאים שמטפלים בנו, מרימים אותנו לחיקם, מלמדים אותנו להתמודד עם רגשות, משלימים עם מעשינו ואוהבים אותנו כפי שאנחנו. הם תמיד שם.
 
זאת עבודה הדורשת זמן, אבל ככל שנוסיף לגלות שהעולם הוא מקום בטוח, כך יהיה מצבנו טוב יותר.
 
 
 
לא חסרות שיטות כשמדובר בהורות, ולא חסרים אנשים הטוענים שיש להם תשובות קלות לכל הבעיות שבהן אתם נתקלים כהורים. אבל אני יכולה לומר לכם בלי כל היסוס שלא קיימים פתרונות מהירים. לא משנה מה אנשים אומרים, אתם בנקודת הזינוק של מרתון. הדרך תהיה ארוכה וקשה — אבל אני מבטיחה לכם שהיא יכולה להיות הריצה המלהיבה והנפלאה ביותר שתחוו אי־פעם.
 
יום אחד, שמגיע די מהר, הילדים עוזבים את הבית, ואנחנו מקווים שיסתדרו היטב בכוחות עצמם. אבל עד אז צריך ליהנות עד כמה שאפשר ולהתענג על השנים האלה יחד. הראו לילדים שאתם מעריכים אותם, ולמדו אותם — באמצעות החיים שאתם מנהלים בחברתם — שהעולם הוא מקום שממש לא רע לחיות בו.
 
 
 
מהי משפחה?
משפחות קיימות בכל הצורות והגדלים, ואני חושבת שהיתה לי הזכות לפגוש את כל הסוגים כמעט. לפעמים הן אמא, אבא וילד או ילדה. פעמים אחרות הן מבנה רחב שצורתו נוצרה בגירושים, עם בני ובנות זוג חדשים. יכולים להיות שני אבות, שתי אמהות, הורה אחד או סבא וסבתא שהפכו להיות אפוטרופוסים. אולי מדובר בילד אומנה שמשפחה מצרפת אליה, ילד שלידתו היתה מתוכננת או כזה שהחסידה הביאה בהפתעה. לא משנה אם המשפחה שלכם מונה שניים או שמונה־עשר: מה שחשוב הוא שעכשיו אתם יחד, ועליכם לסמוך זה על זה, לעזור זה לזה ולתמוך זה בזה.
 
אם מתחילים לחפש מה חסר במשפחה, פעמים רבות מפסיקים לראות מה יש בה. השאלה אם המשפחה גדולה או קטנה לא משמעותית במיוחד לילד או לילדה, כל עוד יש להם מבוגר שתרומתו מועילה. לא משנה אם מדובר באישה או בגבר. משפחות צריכות רק הורה טוב אחד — שניים הם מותרות. אם את או אתה לבד, האחריות על כתפיכם גדולה יותר, אבל שום דבר לא אומר שלא תצליחו. עם זאת חשוב לכולם, ולא משנה איך נראית היחידה המשפחתית הבסיסית, להיעזר במשפחה המורחבת, לשלב חברים וקרובי משפחה אחרים ולאפשר להם להיות חלק מחיי היומיום. ילדים צריכים אינטראקציה עם מגוון אנשים כדי לגלות שיש שיטות שונות של התמודדות עם האתגרים שמעמידים החיים.
 
אני בטוחה לחלוטין שלא משנה איך המשפחה נראית. מה שחשוב הוא כמה אתם מצטיינים בבנייתה, ובטיפול בלהקה הקטנה או הגדולה שלכם.
 
 
 
הגנה רבה מדי?
כשהמיילדת הניחה בחיקי את בני הבכור, הביט בי חמודון קטן ורועד — זר ומוכר בעת ובעונה אחת. אני עדיין זוכרת את ההרגשה המשונה שמילאה אותי בשעות הראשונות ההן בבית החולים כשחיבקתי אותו, ואיך כל מה שהיה קיים עד אז הצטמצם לרגע המסוים הזה בזמן. בזמן ששכבתי והבטתי בו, אני זוכרת שלחשתי: "אגן עליך מכל רע. תמיד." אולי עכשיו זאת נשמעת קלישאה, אבל ברגע ההוא ובמקום ההוא שום דבר לא היה הולם יותר.
 
במהלך הזמן למדתי להבין שמה שאמרתי אז לא נכון. לא זו בלבד שאי־אפשר להגן מכל רע, זאת גם לא צריכה להיות המטרה. ככל שחולף הזמן ילדים צריכים להתמודד עם מכשולים: הם יחוו כישלון בבית הספר, מריבות בקבוצת הכדורגל, יתאהבו ויחוו שברון לב — כל הדברים האלה הם חלק מהחיים.
 
ברגע שילד נולד לעולם ונכנס לחיינו, הבטיחות מתייצבת בראש סדר העדיפויות של כל הורה, עד לכדי אובססיה. אבות ואמהות שפויים לחלוטין מתחילים לראות סכנות בכל לבנת לגו, בכל מבוגר שמביט בילד בצורה לא רצויה, בעצים גבוהים ובחיידקים רעים. העולם מתמלא לפתע סכנות ומכשולים.
 
זה טבעי לחלוטין, כמובן. ביטחונם של ילדיכם צריך להיות ראש וראשון לכול. הבעיה היחידה היא שבתקופתנו יש לנו דרכים רבות כל כך להגנה על הילדים, עד שלעתים אנחנו עושים לילדינו שירות דוב.
 
אסור לנו להגזים בהגנה משתי סיבות:
 
ראשית, ילדים זקוקים לאתגרים. התפתחותם תלויה לחלוטין בכך שיהיו מסוגלים לפרוש כנפיים, להרחיב את מעגלי החיים, להשיג יעדים ולחוות הצלחה, לגלות שהם טובים מספיק. והם אכן מסוגלים להתמודד, גם אם אנחנו חוששים שאולי לא יוכלו. זכרו, בכל פעם שאתם עושים בשביל ילדיכם משהו שהיו יכולים לעשות בעצמם, אתם פוגעים בהם. הסיבה השנייה לכך שלא כדאי להיות מגוננים מדי היא שבסופו של דבר יותר מדי סובב סביב הילד. זו חוויה מייגעת לילד להיות מרכז העניינים במשפחה. חיי המשפחה הם שאלה של איזון, והם נוגעים לכל בני המשפחה: אי־אפשר לכוון את הזרקור אל הילד במשך כל הזמן.
 
 
 
ילד הוא רק עצמו
דבר נוסף שהייתי רוצה להזכיר לכם לפני שנמשיך הוא שאתם לא מחליטים איזה מין ילד או ילדה יש לכם. כל ההורים שונים אלה מאלה: יש כאלה שחשוב להם שהילדים יהיו מנומסים ואהובים על כולם, ואילו אחרים מתעקשים שעליהם לחוות את כל היצירות הקולינריות בעולם או להיות אלופים בספורט או במוזיקה. יש הרוצים פעוטות עצמאיים, נועזים וחברותיים במפגשם עם העולם, ואחרים מעריכים אופי נחבא אל הכלים. כל זה בסדר גמור: אנחנו צריכים את כל סוגי הילדים ואת כל סוגי האנשים. אבל חייבים לזכור גם שהילדים הם הם־עצמם. כל ילד וכל ילדה הם מי שהם.
 
אולי אתם הורים שמרגישים שהילד צריך להיות מסוגל לאכול כל דבר, אבל אפילו לכם יכול להיוולד ילד בררן במיוחד. האמת המרה היא שזה לא תלוי בכם. אולי הייתם רוצים ילדה מקסימה והרפתקנית, אבל הילדה שלכם ביישנית ומופנמת. אוהבי אמנות יכולים לזכות בילדים ששונאים מוזיאונים, ואוהדי כדורגל יכולים לזכות בילדים שלא אכפת להם מבעיטות. לא הכול תלוי בתוכניות שעשיתם. הילדים שלכם אינם אתם, ותצטרכו להשלים עם העובדה הזאת. מה הם אוהבים? מה מצחיק אותם? הראו לילדים שאתם מכירים אותם — דברו איתם על משהו שהם מתלהבים ממנו. ראו את הילד או הילדה, לא את התפיסה שלכם על מה שאתם רוצים שיהיו.
 
בכל מקרה, ולא משנה איזה ילד או ילדה יש לכם, אני יכולה להבטיח לכם שעשרים השנים הראשונות יהיו מלאות רגעי גילוי. אני מעולם לא הקדשתי אפילו שנייה למחשבה על ספורט, ויש לי בן שלמד לומר "הוקי קרח" כמעט לפני שידע ללכת. זאת היתה תזכורת ראשונה מני רבות לכך שהוא אדם בזכות עצמו, בעל תחומי עניין והנאות משלו. כך הדבר עד היום.
 
ילד הוא רק הוא עצמו, ככה זה.
 
ויחד אתם משפחה, ולא משנה כמה אתם.
 
 
 
 
טובים מספיק
 
 
ברור מאליו שמדי פעם תרגישו שאתם הורים לא מספיק טובים. אם עדיין לא חוויתם את זה, ודאי תרגישו כך בקרוב. העתיד מלא מצבים גדולים וקטנים שייתנו לכם סטירת לחי, ואתם תתקשו להתמודד. כשהילד שלכם מתחיל לצרוח פתאום בחנות ואין לכם מושג איך לעצור בעדו, זה הלם, אין ספק. זאת גם ההרגשה כשהאוצרית שלכם מורחת אוכל על המפה הטובה ביותר של החמות ומבטי הביקורת ננעצים בכם כמו חצים. יהיו ימים כאלה, ואני בטוחה שתרגישו די קטנים.
 
אבל זכרו שבדיוק ברגעים כאלה, כשאתם מרגישים קטנים ביותר, עלולים להתעורר מצבים מסוכנים ביניכם לבין ילדיכם. כשאתם מרגישים שהכוח לא בידיכם, קל לצאת מהכלים, לזרוק מילים פוגעות ולמתוח ביקורת קשה מדי על הילד. התקריות המשפחתיות המכוערות ביותר מתרחשות כשמבוגרים מרגישים קטנים. משום כך הייתי רוצה שאתם, כהורים, תהיו מודעים לדבר אחד: במציאות הכוח תמיד בידיכם. ואתם אף פעם לא קטנים, גם אם אתם מרגישים כך. ילדיכם נושאים אליכם עיניים ותמיד יבחנו את תגובותיכם וילמדו מהן. ומה שהם ילמדו תלוי במה שתעשו.
 
אם תוכלו איכשהו ללמוד להתמודד עם ההרגשה שאתם קטנים בלי לנצל לרעה את סמכותכם, בלי להתפרץ, בלי לומר דברים פוגעים לילדים, הרי שכבר זכיתם בניצחון אדיר. יש אנשים שהדבר קל עבורם, אבל לאחרים הוא קשה ביותר. כל אחד מאיתנו חייב לעבוד על כך מנתוני הפתיחה האישיים שלו. להיות "טובים מספיק" פירושו להיות מסוגלים להתמודד עם מצבים שבהם אתם מרגישים קטנים — בלי לקלקל את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם.
 
כל מה שתצליחו לעשות מעבר לכך הוא נפלא, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שפשוט תהיו טובים מספיק.

הדוויג מונטגומרי

הדוויג מונטגומרי (ילידת 1968) היא פסיכולוגית ומטפלת משפחתית שלזכותה למעלה מעשרים שנות ניסיון. נוסף על עבודתה הטיפולית, מונטגומרי מעבירה סמינרים בסניף הנורווגי של Famlab, ארגון בינלאומי לתמיכה בהורים ולהדרכה של מטפלים בילדים.

עוד על הספר

  • תרגום: ענבל שגיב-נקדימון
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: הורות וזוגיות, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 12 דק'
קסם של הורות הדוויג מונטגומרי
הקדמה — קסם של הוֹרוּת
 
 
הורות. לפעמים היא פשוטה להפליא. הילד הולך לישון ומתעורר רק בבוקר, הילדה מפגינה נימוסי שולחן ויוצאת לבית הספר בחיוך. במצבים כאלה קל לטפוח לעצמך על השכם. אבל לעתים קרובות החיים האמיתיים שונים מאוד מהתמונה המושלמת הזאת. ילדים לא תמיד ישנים טוב במיוחד, הם צורחים כשצריך לצאת מהבית, וההתמודדות עם המצבים האלה היא חלק אדיר מההורות. אז מה בדיוק עושים כשילד חווה משבר קיומי שנולד לכאורה מכלום? או כשמגיעה שעת לילה מאוחרת ואתם מתים לישון, אבל התינוקת מעדיפה לדפוק את הראש בקיר? רוב ההורים מרגישים שיש להם רק שתי אפשרויות: להגיב ברוגז ובצעקות כמו קברניט ספינה מול מרד מלחים, או לוותר, לעצום עיניים ולהרגיש חסרי אונים.
 
אבל אני אומרת לכם שיש אפשרות שלישית. דרך הורות שמאפשרת לנו לראות את הילדים שלנו כפי שהם, ואת עצמנו כפי שאנחנו, על כל החוויות, המטען הרגשי והמשקעים הנוגעים לדרך שבה גידלו אותנו. מטרתי העיקרית בספר הזה היא לעזור לכם להבין איך לשמור על שלוות הנפש ואיך להתמודד עם המצבים הקשים שעולים בכל בית רגיל. ובתור מטפלת בעלת ניסיון של עשרים שנה בטיפול משפחתי, אתם יכולים לסמוך עלי כשאני אומרת: המצבים האלה יקרו! בדיוק תוך כדי התמודדות עם רגעים כאלה מתרחש הקסם ההורי האמיתי.
 
 
הספר הנוכחי הוא הראשון בסדרה המוקדשת לחיי המשפחה ולגידול ילדים. הוא מיועד גם למי שעדיין מצפים לתינוק וגם למי שיש להם כבר ותק של כמה שנים בקריירת ההורות ורוצים מדריך שינחה אותם במה שחשוב. אני רוצה להדגיש: הורות היא פרויקט לטווח ארוך; יש לנו משהו כמו עשרים שנה להצליח בו. הספרים הבאים בסדרה יסבירו בפירוט רב יותר את תהליך ההתפתחות של ילדים בגילים שונים. בספר הנוכחי אני מקווה לעזור לכם לבנות יסודות למערכת יחסים איתנה ומאושרת עם ילדיכם. מעבר לכך, ננסה לבחון מה יוצר תחושת ילדות מאושרת עבור ההורה והילד גם יחד.
 
בהמשך תמצאו שבעה שלבים שיוכלו ללוות אתכם במסע שיהפוך אתכם להורים שאתם רוצים להיות, ושאולי רציתם שיהיו לכם.
 
עשרים שנותי כפסיכולוגית בעלת התמחות בטיפול משפחתי שכנעו אותי לחלוטין בדבר אחד: כולם רוצים להיות הורים נהדרים, וכולם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. ובכל זאת, כולנו טועים. אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק מהי הדרך הנכונה עבורנו ועבור ילדינו. רבים מאיתנו חווים קשיים בנוגע לאותם נושאים, שותפים לאותן דאגות ולאותן שאלות. משימת ההורות הטובה עצומה כל כך וכוללת אתגרים רבים במגוון רחב של צורות וגדלים. משום כך בלתי אפשרי כמעט להיות מוכנים לכל פרט ופרט שעלול ליצור בעיות בהמשך הדרך. אחד האתגרים הראשונים שבו נתקלים הורים טריים רבים הוא הקושי להיות ההורה שהם רוצים להיות עבור ילדיהם. מבחינתי, התמודדות עם השאלה כיצד לעשות זאת באופן אחראי הביאה לכתיבת הספר שאתם קוראים עכשיו. הורה טוב משפיע באמת ובתמים על חיי הילד, ופעמים רבות שינויים קטנים יכולים להשפיע השפעה אדירה על היכולת שלנו להתמודד עם מצבים קשים באופן ענייני.
 
 
הספר הזה לא מנסה להפוך אתכם להורים מושלמים — אין כאלה. יתרה מזאת, הילדוּת המושלמת שעליה אנחנו קוראים בסיפורים היא אגדה, בדיוק כמו ארץ לעולם־לא, והחיפוש אחר שלמות הוא חסר תוחלת.
 
כדי לגדל אנשים עצמאיים, בטוחים בעצמם ומאושרים, שיכולים לתפקד היטב בחברה, יש להתחיל בקשר שבין ההורה לילד. עליכם ליצור "אנחנו" משותף. בספר הזה אכתוב איך לעשות זאת, ואלמד אתכם איך לחזק עוד ועוד את הקשר הרגשי, גם בימים הטובים וגם ברעים. הקשר יתקיים לאורך זמן, בלילות לבנים ובהתקפי שפעת. וגם ברגעי הקסם שבהם תראו את צעדיהם הראשונים, את היום הראשון בבית הספר, את ההתאהבות הראשונה — ואת שברון הלב הראשון. בקצרה: הוא ימלא את כל רגעי הגאות והשפל שהם חלק בלתי נפרד מהחיים האמיתיים.
 
הרי אלה החיים! אין ספק, יהיו רגעים סוערים שבהם המשפחה תיטלטל כעלה נידף ברוח. לאורך כל הדרך, משימתכם, אם תבחרו לקבל אותה עליכם, היא לשמור על הקשר הזה. לטפח אותו עד שיעמוד איתן כעץ אלון עב גזע.
 
אנסה להדריך אתכם בנבכי החלקים החשובים ביותר של תהליך ההורות. אראה לכם ששמירת האמונים ההדדית במשפחה, הן כילדים והן כמבוגרים, תהפוך אתכם לחבורה, לכנופיה, לקבוצה שאפשר לסמוך עליה.
 
אבל איך מקנים לילדינו תחושת שייכות? מה בונה ביטחון עצמי, תחושת ודאות ואופי חזק? ואיך מתמודדים עם כל הרגשות הגולמיים והעזים שיופנו אליכם באופן בלתי נמנע מהילדים? הספר הזה הוא מדריך לימי ויכוחים ועימותים, והצבת אתגר עבורכם לחקור את סיפור הילדות האישי שלכם, להבין אילו חלקים מהילדות שהיתה לכם גורמים לכם להגיב בדרכים שאינן תמיד אופטימליות להתפתחות הדור הבא. אראה לכם גם איך לא להתרגז ולאבד את העשתונות, ומה אתם יכולים לעשות כשנראה שהכול עולה בלהבות!
 
הורים מושלמים לא נולדים כאלה, הם בונים את עצמם בניסוי וטעייה. רוב האנשים יכולים להיות הורים טובים — וכולנו יכולים להשתפר. כדי להיות הורים טובים צריך ידע, חוכמה, הרבה אומץ וגם קצת יכולת לבחינה עצמית.
 
לפעמים תצטרכו לתת יותר ממה שציפיתם, אבל הצד החיובי הוא שאם תהיו הורים טובים יותר, תהיו גם בני אדם טובים יותר. במילים אחרות, שווה להתאמץ!
 
והכול מתחיל ביצירת הקשר ביניכם לבין בני משפחתכם, וההגנה עליו. הוא אמור להתקיים כל חייכם, טפלו בו היטב.
 
זה התפקיד החשוב ביותר שתמלאו אי־פעם.
 
 
הורות מתרחשת בכל מקום שבו אתם נמצאים
המשרד שלי נמצא מאחורי הארמון המלכותי באוסלו, במבנה לבן מהודר ומכובד. בתוכו יש גרם מדרגות עץ יפהפה אשר חורק גם בצעד הקל ביותר, וחלון שהחשמלית מטלטלת מדי חמש דקות. משרד אלגנטי עם כוננית ספרים מלאה ספרות מקצועית, שטיח על הרצפה וספה. אני עוסקת במקצוע הזה כבר שני עשורים, ואני עדיין אוהבת אותו מאוד. כשהייתי צעירה, פסיכולוגית טרייה, לא חשבתי כלל שאגיע לעבוד עם משפחות. היסודות המשפחתיים שלי עצמי לא היו מוצקים בילדותי, והייתי נערה שהיום אני יודעת כי הרגישה זרה ומוזרה. הזמן חלף ונולדו לי ילדים משלי, תחילה עם גבר אחד ואז עם אחר, אדם שהפך להיות שותפי לחיים, איש צנוע שאוהב לעבוד על סירות עץ ישנות ומפחד מאוד מגבהים.
 
לאורך השנים עלו משפחות רבות בגרם המדרגות החורק הזה במרכז אוסלו. לאט ובהתמדה גם הן הפכו לחלק מחיי. עבדתי עם משפחות, העברתי קורסים ונשאתי הרצאות — ובמקביל בניתי את המשפחה האישית שלי כמיטב יכולתי.
 
 
אחת התפיסות המוטעות השכיחות ביותר של הורים היא האמונה שהורות היא מה שעושים כשהילדים מתנהגים לא יפה. שהצורה שבה מדברים עם הילד או הילדה אחרי שעשו משהו לא בסדר היא ליבת ההורות. אבל הורות היא מה שקורה מדי יום ביומו במשפחה, בבית הספר ובגן הילדים. היא סכום כל המשובים שניתנים וכל הקודים הקטנטנים שילדים לומדים כשהחיים מתנהלים יפה. הורות היא הסכום של כל אלה.
 
וגם בימים הזניחים, חסרי האירועים המיוחדים, מתרחש קסם ההורות, בכל היבט של חיי היומיום. הורות היא השיחה סביב שולחן האוכל ביום שלישי בערב, המבט בין שני ההורים, הצורה שבה אתם מוזגים מיץ בבוקר או מקדמים את פניהם של זרים בחנות. היא האווירה בין קירות הבית, צורת המשחק, מי אתם כשאתם נחים בחצר האחורית, מחליפים חיתולים, עוזרים בשיעורי הבית או סתם מפטפטים. אלו הרגעים שבהם אתם חולקים ידע עם הילדים — במידה רבה יותר משאתם חושבים. הורות מתרחשת כל הזמן: היא החיים, איך שהם נראים בכל רגע ורגע.
 
 
אנחנו חסרי ביטחון
 
כל הילדים מגיעים לעולם עירומים וחסרי אונים ופגיעותם מכמירת לב. החל בפעם הראשונה שאנחנו שואפים אוויר לריאותינו ופוגשים את הקור והאור בביתנו החדש, מערכת העצבים האנושית מתחילה להתגונן. הפחד הופך להיות בן לוויה קבוע, זוהי מעין ברירת מחדל של בני האדם. אנחנו בוכים כי זאת דרך התקשורת היחידה העומדת לרשותנו, וכיוון שאנחנו תלויים לחלוטין במגע שהיא יוצרת.
 
כאלה הם החיים: הפחד בא בקלות, הביטחון דורש זמן.
 
ומשום כך, משימתם של המבוגרים היא להכניס את הביטחון לחיינו. הם אלה שבונים בנו את הביטחון העצמי ומעצבים את מערכות היחסים, מוודאים שמטפלים בנו, מרימים אותנו לחיקם, מלמדים אותנו להתמודד עם רגשות, משלימים עם מעשינו ואוהבים אותנו כפי שאנחנו. הם תמיד שם.
 
זאת עבודה הדורשת זמן, אבל ככל שנוסיף לגלות שהעולם הוא מקום בטוח, כך יהיה מצבנו טוב יותר.
 
 
 
לא חסרות שיטות כשמדובר בהורות, ולא חסרים אנשים הטוענים שיש להם תשובות קלות לכל הבעיות שבהן אתם נתקלים כהורים. אבל אני יכולה לומר לכם בלי כל היסוס שלא קיימים פתרונות מהירים. לא משנה מה אנשים אומרים, אתם בנקודת הזינוק של מרתון. הדרך תהיה ארוכה וקשה — אבל אני מבטיחה לכם שהיא יכולה להיות הריצה המלהיבה והנפלאה ביותר שתחוו אי־פעם.
 
יום אחד, שמגיע די מהר, הילדים עוזבים את הבית, ואנחנו מקווים שיסתדרו היטב בכוחות עצמם. אבל עד אז צריך ליהנות עד כמה שאפשר ולהתענג על השנים האלה יחד. הראו לילדים שאתם מעריכים אותם, ולמדו אותם — באמצעות החיים שאתם מנהלים בחברתם — שהעולם הוא מקום שממש לא רע לחיות בו.
 
 
 
מהי משפחה?
משפחות קיימות בכל הצורות והגדלים, ואני חושבת שהיתה לי הזכות לפגוש את כל הסוגים כמעט. לפעמים הן אמא, אבא וילד או ילדה. פעמים אחרות הן מבנה רחב שצורתו נוצרה בגירושים, עם בני ובנות זוג חדשים. יכולים להיות שני אבות, שתי אמהות, הורה אחד או סבא וסבתא שהפכו להיות אפוטרופוסים. אולי מדובר בילד אומנה שמשפחה מצרפת אליה, ילד שלידתו היתה מתוכננת או כזה שהחסידה הביאה בהפתעה. לא משנה אם המשפחה שלכם מונה שניים או שמונה־עשר: מה שחשוב הוא שעכשיו אתם יחד, ועליכם לסמוך זה על זה, לעזור זה לזה ולתמוך זה בזה.
 
אם מתחילים לחפש מה חסר במשפחה, פעמים רבות מפסיקים לראות מה יש בה. השאלה אם המשפחה גדולה או קטנה לא משמעותית במיוחד לילד או לילדה, כל עוד יש להם מבוגר שתרומתו מועילה. לא משנה אם מדובר באישה או בגבר. משפחות צריכות רק הורה טוב אחד — שניים הם מותרות. אם את או אתה לבד, האחריות על כתפיכם גדולה יותר, אבל שום דבר לא אומר שלא תצליחו. עם זאת חשוב לכולם, ולא משנה איך נראית היחידה המשפחתית הבסיסית, להיעזר במשפחה המורחבת, לשלב חברים וקרובי משפחה אחרים ולאפשר להם להיות חלק מחיי היומיום. ילדים צריכים אינטראקציה עם מגוון אנשים כדי לגלות שיש שיטות שונות של התמודדות עם האתגרים שמעמידים החיים.
 
אני בטוחה לחלוטין שלא משנה איך המשפחה נראית. מה שחשוב הוא כמה אתם מצטיינים בבנייתה, ובטיפול בלהקה הקטנה או הגדולה שלכם.
 
 
 
הגנה רבה מדי?
כשהמיילדת הניחה בחיקי את בני הבכור, הביט בי חמודון קטן ורועד — זר ומוכר בעת ובעונה אחת. אני עדיין זוכרת את ההרגשה המשונה שמילאה אותי בשעות הראשונות ההן בבית החולים כשחיבקתי אותו, ואיך כל מה שהיה קיים עד אז הצטמצם לרגע המסוים הזה בזמן. בזמן ששכבתי והבטתי בו, אני זוכרת שלחשתי: "אגן עליך מכל רע. תמיד." אולי עכשיו זאת נשמעת קלישאה, אבל ברגע ההוא ובמקום ההוא שום דבר לא היה הולם יותר.
 
במהלך הזמן למדתי להבין שמה שאמרתי אז לא נכון. לא זו בלבד שאי־אפשר להגן מכל רע, זאת גם לא צריכה להיות המטרה. ככל שחולף הזמן ילדים צריכים להתמודד עם מכשולים: הם יחוו כישלון בבית הספר, מריבות בקבוצת הכדורגל, יתאהבו ויחוו שברון לב — כל הדברים האלה הם חלק מהחיים.
 
ברגע שילד נולד לעולם ונכנס לחיינו, הבטיחות מתייצבת בראש סדר העדיפויות של כל הורה, עד לכדי אובססיה. אבות ואמהות שפויים לחלוטין מתחילים לראות סכנות בכל לבנת לגו, בכל מבוגר שמביט בילד בצורה לא רצויה, בעצים גבוהים ובחיידקים רעים. העולם מתמלא לפתע סכנות ומכשולים.
 
זה טבעי לחלוטין, כמובן. ביטחונם של ילדיכם צריך להיות ראש וראשון לכול. הבעיה היחידה היא שבתקופתנו יש לנו דרכים רבות כל כך להגנה על הילדים, עד שלעתים אנחנו עושים לילדינו שירות דוב.
 
אסור לנו להגזים בהגנה משתי סיבות:
 
ראשית, ילדים זקוקים לאתגרים. התפתחותם תלויה לחלוטין בכך שיהיו מסוגלים לפרוש כנפיים, להרחיב את מעגלי החיים, להשיג יעדים ולחוות הצלחה, לגלות שהם טובים מספיק. והם אכן מסוגלים להתמודד, גם אם אנחנו חוששים שאולי לא יוכלו. זכרו, בכל פעם שאתם עושים בשביל ילדיכם משהו שהיו יכולים לעשות בעצמם, אתם פוגעים בהם. הסיבה השנייה לכך שלא כדאי להיות מגוננים מדי היא שבסופו של דבר יותר מדי סובב סביב הילד. זו חוויה מייגעת לילד להיות מרכז העניינים במשפחה. חיי המשפחה הם שאלה של איזון, והם נוגעים לכל בני המשפחה: אי־אפשר לכוון את הזרקור אל הילד במשך כל הזמן.
 
 
 
ילד הוא רק עצמו
דבר נוסף שהייתי רוצה להזכיר לכם לפני שנמשיך הוא שאתם לא מחליטים איזה מין ילד או ילדה יש לכם. כל ההורים שונים אלה מאלה: יש כאלה שחשוב להם שהילדים יהיו מנומסים ואהובים על כולם, ואילו אחרים מתעקשים שעליהם לחוות את כל היצירות הקולינריות בעולם או להיות אלופים בספורט או במוזיקה. יש הרוצים פעוטות עצמאיים, נועזים וחברותיים במפגשם עם העולם, ואחרים מעריכים אופי נחבא אל הכלים. כל זה בסדר גמור: אנחנו צריכים את כל סוגי הילדים ואת כל סוגי האנשים. אבל חייבים לזכור גם שהילדים הם הם־עצמם. כל ילד וכל ילדה הם מי שהם.
 
אולי אתם הורים שמרגישים שהילד צריך להיות מסוגל לאכול כל דבר, אבל אפילו לכם יכול להיוולד ילד בררן במיוחד. האמת המרה היא שזה לא תלוי בכם. אולי הייתם רוצים ילדה מקסימה והרפתקנית, אבל הילדה שלכם ביישנית ומופנמת. אוהבי אמנות יכולים לזכות בילדים ששונאים מוזיאונים, ואוהדי כדורגל יכולים לזכות בילדים שלא אכפת להם מבעיטות. לא הכול תלוי בתוכניות שעשיתם. הילדים שלכם אינם אתם, ותצטרכו להשלים עם העובדה הזאת. מה הם אוהבים? מה מצחיק אותם? הראו לילדים שאתם מכירים אותם — דברו איתם על משהו שהם מתלהבים ממנו. ראו את הילד או הילדה, לא את התפיסה שלכם על מה שאתם רוצים שיהיו.
 
בכל מקרה, ולא משנה איזה ילד או ילדה יש לכם, אני יכולה להבטיח לכם שעשרים השנים הראשונות יהיו מלאות רגעי גילוי. אני מעולם לא הקדשתי אפילו שנייה למחשבה על ספורט, ויש לי בן שלמד לומר "הוקי קרח" כמעט לפני שידע ללכת. זאת היתה תזכורת ראשונה מני רבות לכך שהוא אדם בזכות עצמו, בעל תחומי עניין והנאות משלו. כך הדבר עד היום.
 
ילד הוא רק הוא עצמו, ככה זה.
 
ויחד אתם משפחה, ולא משנה כמה אתם.
 
 
 
 
טובים מספיק
 
 
ברור מאליו שמדי פעם תרגישו שאתם הורים לא מספיק טובים. אם עדיין לא חוויתם את זה, ודאי תרגישו כך בקרוב. העתיד מלא מצבים גדולים וקטנים שייתנו לכם סטירת לחי, ואתם תתקשו להתמודד. כשהילד שלכם מתחיל לצרוח פתאום בחנות ואין לכם מושג איך לעצור בעדו, זה הלם, אין ספק. זאת גם ההרגשה כשהאוצרית שלכם מורחת אוכל על המפה הטובה ביותר של החמות ומבטי הביקורת ננעצים בכם כמו חצים. יהיו ימים כאלה, ואני בטוחה שתרגישו די קטנים.
 
אבל זכרו שבדיוק ברגעים כאלה, כשאתם מרגישים קטנים ביותר, עלולים להתעורר מצבים מסוכנים ביניכם לבין ילדיכם. כשאתם מרגישים שהכוח לא בידיכם, קל לצאת מהכלים, לזרוק מילים פוגעות ולמתוח ביקורת קשה מדי על הילד. התקריות המשפחתיות המכוערות ביותר מתרחשות כשמבוגרים מרגישים קטנים. משום כך הייתי רוצה שאתם, כהורים, תהיו מודעים לדבר אחד: במציאות הכוח תמיד בידיכם. ואתם אף פעם לא קטנים, גם אם אתם מרגישים כך. ילדיכם נושאים אליכם עיניים ותמיד יבחנו את תגובותיכם וילמדו מהן. ומה שהם ילמדו תלוי במה שתעשו.
 
אם תוכלו איכשהו ללמוד להתמודד עם ההרגשה שאתם קטנים בלי לנצל לרעה את סמכותכם, בלי להתפרץ, בלי לומר דברים פוגעים לילדים, הרי שכבר זכיתם בניצחון אדיר. יש אנשים שהדבר קל עבורם, אבל לאחרים הוא קשה ביותר. כל אחד מאיתנו חייב לעבוד על כך מנתוני הפתיחה האישיים שלו. להיות "טובים מספיק" פירושו להיות מסוגלים להתמודד עם מצבים שבהם אתם מרגישים קטנים — בלי לקלקל את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם.
 
כל מה שתצליחו לעשות מעבר לכך הוא נפלא, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שפשוט תהיו טובים מספיק.