הדג שהחליט לטוס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הדג שהחליט לטוס
הוספה למועדפים

הדג שהחליט לטוס

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

דני בז

דני בז, חבר באגודת הסופרים. ספרים מפרי עטו: 'בציפורני התנשמת' (2003), 'הקשר האפריקאי' (2005), 'לא לשכוח ולא לסלוח' (2007), 'צליבתו של העם היהודי' (2012), 'הדג שרצה לטוס' (2018). 

תקציר

הַדָּג שֶׁהֶחְלִיט לָטוּס הוא ספר מרתק ומעורר השראה לילדים בכלל ולילדים נכים או בעלי צרכים מיוחדים בפרט. 
הספר מבוסס על סיפור חייו האמיתי והמדהים של סגן אלוף דני בז, המתואר בספרו החמישי של המחבר, לטוס עם עין אחת, ובו מסופר כיצד בניגוד לכל המוסכמות החברתיות וכנגד כל הסיכויים, ויתר המחבר על קריירה מבטיחה בחיל הים והתקבל לבית הספר לטיסה של חיל האוויר, כשלו רק עין אחת.
העיבוד לילדים נכתב בעקבות פגישה מרגשת בין המחבר לבין ילד נכה המרותק לכיסא גלגלים, שהביע את משאלת ליבו לטוס על אף נכותו.
הַדָּג שֶׁהֶחְלִיט לָטוּס הוא ספר ראשון בסדרת ספרי הילדים החדשה:  דָּן-דָּן, פרי עטו של דני בז.
 
ספריו הקודמים של המחבר: 'בציפורני התנשמת' (2003), 'הקשר האפריקאי' (2005), 'לא לשכוח ולא לסלוח' (2007, צרפתית), 'צליבתו של העם היהודי' (2012), 'לטוס עם עין אחת' (2016). 'ביאנקה ילדה חופשייה' (2019).

פרק ראשון

יַלְדוּת
 
 
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֵי-שָׁם בַּבִּצּוֹת שֶׁלְּיַד נַחַל נַעֲמָן, הֵגִיחַ לָעוֹלָם דָּג שְׁחַרְחַר, עֵינָיו יְרֻקּוֹת, וּשְׁמוֹ דָּן-דָּן. הוּא הָיָה דָּג בַּיְשָׁן, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, וַאֲפִלּוּ מְעַט פַּחְדָן – סָבְרוּ הַחֲבֵרִים. הוֹרָיו לִמְּדוּ אוֹתוֹ לִשְׂחוֹת, אַךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא הֵעֵז לְהִתְרַחֵק מִשְּׂפַת הַבִּצָּה. בִּשְׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת חָשַׁשׁ מֵהַצְּפַרְדֵּעִים וּמֵהַדָּגִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁנָּהֲגוּ לְהִשְׁתּוֹלֵל מִדַּי פַּעַם בְּמֵימֵי הַנַּחַל וּבַמֶּרְחָבִים הַמּוּצָפִים. אֲפִלּוּ מִקֶּצֶף הַגַּלִּים הָרְחוֹקִים הָיָה נִבְהָל, וְכָל גַּל נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּמוֹ אֶשֶׁד, כְּמוֹ מַפָּל.
 
הַכֹּל נִרְאָה בְּעֵינָיו מְאַיֵּם וּמְסֻכָּן, וְכַאֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַפַּחַד וְאָחַז בַּאֲבָרָיו, נִמְלַט דָּן-דָּן בִּמְהֵרָה אֶל אַבָּא, כְּדֵי לִמְצֹא מַחֲסֶה בֵּין סְנַפִּירָיו. בְּסֵתֶר לִבּוֹ קִוָּה הַדָּג הַקָּטָן שֶׁיּוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיִּגְדַּל, יִהְיֶה חָזָק כְּמוֹ אַבָּא מַקְס, אוֹ כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר חַיִּים, גְּדוֹל הֶחָזֶה וּרְחַב הַכְּתֵפַיִם, שֶׁלִּמֵּד כָּל אִישׁ חֹק לִהְיוֹת חָזָק בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם. דָּן-דָּן חָלַם שֶׁיּוּכַל לִקְפֹּץ רָחוֹק כְּמוֹ הַצְּפַרְדֵּעַ, שֶׁאֶת מְקוֹם מַחְבּוֹאָהּ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ. יְזַנֵּק וְיִצְלֹל בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם הַכָּחֹל, יַרְחִיק אֶל נִפְלְאוֹת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל.
 
  
 
יַלְדוּת מְאֻשֶּׁרֶת הָיְתָה לְדָן-דָּן בַּבִּצָּה הַפַּסְטוֹרָלִית וְרַחֲבַת הַיָּדַיִם. בַּחֹרֶף הֵצִיפוּ מֵי הַנַּחַל אֶת הַבִּצָּה וְשִׁטְחָהּ גָּדַל כִּמְעַט כִּפְלַיִם. מִסָּבִיב נָשְׁקוּ לִגְדַת הַבִּצָּה גְּבָעוֹת מוֹרִיקוֹת, מֵרְבָדִים שׁוֹבֵי עֵינַיִם שֶׁל נַרְקִיסִים, כַּלָּנִיּוֹת וְרַקָּפוֹת.
 
בַּקַּיִץ הָיוּ פְּנֵי הַמַּיִם יוֹרְדִים וְנֶעֱלָמִים, וּמִתּוֹכָם הֵגִיחוּ הֲמוֹנֵי רֹאשָׁנִים. הַבִּצָּה הָיְתָה כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה. כֻּלָּם הִכִּירוּ אֶת כֻּלָּם, וּבְעֵת צָרָה הָיוּ נֶחְלָצִים וּבָאִים לְעֶזְרָה. "אֵין כְּמוֹ הַבִּצָּה שֶׁלָּנוּ," נָהַג דָּן-דָּן הַדָּג לוֹמַר לְכָל אוֹרֵחַ וְחָבֵר. "מָקוֹם נִפְלָא לִגְדֹּל בּוֹ, טוֹב הוּא מִכָּל מָקוֹם אַחֵר." הוֹרִים אוֹהֲבִים וַחֲבֵרִים נֶאֱמָנִים, שְׁכֵנִים טוֹבִים שֶׁנִּקְבְּצוּ וּבָאוּ מִיַּבָּשׁוֹת וּמֵאוֹקְיָנוֹסִים רְחוֹקִים, נוֹף יַלְדוּתוֹ הָיָה מַמָּשׁ אֶרֶץ פְּלָאִים. עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת וּבַסִּפּוּרִים. מֶרְחֲבֵי טֶבַע וּמַיִם רַבִּים, שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, חָתַר וְשִׂחֵק בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים. אֲפִלּוּ מְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים הָיוּ שָׁם, רְחוֹקִים וְנִסְתָּרִים, שֶׁבָּהֶם קָנָה חָכְמָה וְלָמֵד שִׁעוּר גָּדוֹל וְחָשׁוּב לְכָל חַיִּים.
 
  
 
וְכָךְ בְּמֶרְחֲבֵי הַבִּצָּה הַקְּסוּמִים, חָלְפוּ לְאִטָּם חֳדָשִׁים וְגַם שָׁנִים. דָּן-דָּן הַקָּטָן גָּדַל וְהָיָה לְדָג שׁוֹבָב, שֶׁאָהַב מְאוֹד לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו. הוּא כְּבָר לֹא פָּחַד מֵהֲמֻלַּת הַבִּצָּה וּמִיִּלְלוֹת הַתַּנִּים, וְלֹא מְגַלֵּי הַיָּם שֶׁהָיוּ מִתְפָּרְצִים בִּסְעָרָה וּמְצִיפִים אֵת הַנַּחַל וְאֶת הַיּוּבַלִּים.
 
יוֹתֵר לֹא חָשַׁשׁ מֵהַקַּרְפָּדָה, שֶׁבְּעֵינָיו פַּעַם הָיְתָה כֹּה מַפְחִידָה. הוּא לֹא נִבְהַל עוֹד מֵהָאֲנָפָה שֶׁהָיְתָה מַבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת, וְאַף לֹא מֵהַדָּגִים הַמְּעוֹפְפִים שֶׁזִּנְּקוּ מֵהַיָּם אֶל הָאֲוִיר בִּלְהָקוֹת. דָּן-דָּן רָכַשׁ לוֹ חֲבֵרִים, וַאֲפִלּוּ הִתְיַדֵּד עִם הָאוֹרֵחַ הַמּוּזָר, שְׁפִּיצִיק הַקִּפּוֹד, שֶׁנָּהַג לְהַרְווֹת אֵת צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַבִּצָּה וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ לִנְדֹּד.
 
  
 
דָּן-דָּן הֵיטִיב לִשְׂחוֹת וְקִפֵּץ מֵעַל כָּל אֶתְגָּר. הוּא הָיָה סַקְרָן וְכָל מָה שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ, תָּמִיד בָּדַק וְגַם חָקַר. עִם שַׁחַר הָיָה שׂוֹחֶה אֶל שְׂפַת הַבִּצָּה הָרְחוֹקָה, כְּדֵי לִצְפּוֹת בַּיְּצוּר הַמּוּזָר כְּתֹם הַכְּנָפַיִם, שֶׁהָיָה צוֹלֵל אֶל הַשָּׂדוֹת בְּקוֹל רַעַשׁ מַחְרִישׁ אָזְנַיִם. נָסַק לְמַעְלָה וְשׁוּב צָלַל לְלֹא הִסּוּס, מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל לָבָן, מַמָּשׁ כְּמוֹ כָּל מְטוֹס רִסּוּס...
 
טָס כָּל כָּךְ נָמוּךְ עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָגַעַת לוֹ בַּכָּנָף, וְאָז, לְפֶתַע פִּתְאוֹם הֵרִים חַרְטוֹם וּבִן רֶגַע אֶל הַשָּׁמַיִם הוּא עָף. שׁוּב וְשׁוּב חָלַף הַדָּג הַמְּעוֹפֵף מֵעַל שָׂדֶה וּמַיִם, מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל לָבָן כְּמוֹ שֶׁלֶג שֶׁיָּרַד מֵהַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ הִנְמִיךְ טוּס וְנִפְרַד מִדָּן-דָּן לְשָׁלוֹם, נוֹפֵף לוּ בַּכְּנָפַיִם, כְּמוֹ בִּקֵּשׁ לְהָעִיר אוֹתוֹ מֵהַחֲלוֹם.
 
  
 
דָּן-דָּן אָהַב מְאוֹד אֶת הַנַּחַל וְאֶת הַבִּצָּה. הֵם הָיוּ בֵּיתוֹ, וְאֵין זוֹ מְלִיצָה. בַּבִּצָּה לָמַד לַחְתֹּר, וּבְמֵימֶיהָ הָעֲמֻקִּים הִכִּיר כָּל צֶמַח וּמִסְתּוֹר. חָרוּץ הָיָה, אַךְ גַּם שׁוֹבָב, לֹא נָח אַף לֹא לְרֶגַע קָט. פַּעַם הָיָה אִינְדְּיָאנִי, וּפַעַם בְּמֶרֶץ חָתַר בַּבִּצָּה כְּמוֹ פִּירָאט. שַׁקְדָן הָיָה וְגַם סְפּוֹרְטַאי, אַךְ לְעִתִּים הֶחְלִיט דָּן-דָּן לְהִתְחַפֵּשׂ לְמוּזִיקַאי. חֲצוֹצְרָה מֻזְהֶבֶת קָנָה לוֹ אָבִיו, חֲצוֹצְרָה יָפָה עִם שַׁסְתּוֹמִים, שֶׁאוֹתָהּ הָפַךְ הוּא לְתַחְבִּיב. הוּא לָמַד לְנַגַּן אַךְ בְּעִקָּר זִיֵּף, וּמֵעֵת לְעֵת עָשָׂה מֵעֲשֵׂי קֻנְדָּס וְתַעֲלוּל. הַצְּלִילִים הַשְּׁקֵטִים הָיוּ הוֹפְכִים אָז לִתְרוּעָה שֶׁהִפְחִידָה אֶת דַּיָּרֵי הַלּוּל וַאֲפִלּוּ אֶת פִיסְטוּק הֶחָתוּל. הַבִּצָּה הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֶהָלָה בִּגְלַל הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל דָּן-דָּן שֶׁקְּצָת הִתְבַּלְבְּלָה. הַדְּמָמָה הָפְכָה לִמְהוּמָה, עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁדָּן-דָּן הַדָּג יוֹצֵא לְמִלְחָמָה. הַקַּרְפָּד הַמְּבֹהָל הִפְסִיק אָז לְקַרְקֵר, הַתַּרְנְגֹלֶת הַלְּבָנָה, יֶנְטְל, נִמְלְטָה בְּבֶהָלָה מֵהֶחָצֵר. הַחֲמוֹר הָעַקְשָׁן, אִיָּה, הִפְסִיק לִנְעֹר, וַאֲפִלּוּ אַבָּא מַקְס שֶׁנִּמְנֵם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִפְסִיק לִנְחֹר. לַשְּׁכֵנִים נִמְאַס, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא מָחָא כַּפַּיִם. כֻּלָּם הִתְחַנְּנוּ שֶׁהַמַּנְגִּינָה הָרוֹעֶשֶׁת תִּפָּסֵק, כִּי הֲרֵי הָיְתָה זֹאת שְׁעַת מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם. תְּרוּעָה וְעוֹד תְּרוּעָה וְהַמַּנְגִּינָה נֶעֶשְׂתָה כָּל כָּךְ פְּרוּעָה!
 
"דַּי, מַסְפִּיק," צָעַק אָז הַשָּׁכֵן, שֶׁלֹּא פַּעַם רָגַז מְאוֹד וַאֲפִלּוּ הִתְלוֹנֵן. בְּאָזְנֶיהָ שֶׁל אִמָּא בְּיַאנְקָה הָיָה רוֹטֵן וּמְבַקֵּשׁ, שֶׁתָּשִׂים קֵץ לַסּוֹלָן שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְתִזְמֹרֶת מְכַבֵּי הָאֵשׁ. וּכְאִלּוּ לֹא דֵּי בְּכָךְ, הָיְתָה גַּם כַּלְבָּתוֹ הַחֲבִיבָה, וְיוֹלָה, מִצְטָרֶפֶת בְּהִתְלַהֲבוּת אֶל הַתִּזְמֹרֶת, נוֹבַחַת וּמְיַלֶּלֶת כְּמוֹ רָצְתָה גַּם הִיא לִהְיוֹת זַמֶּרֶת. בַּסּוֹף שָׁכְכָה הִמְהוּמָהּ וְהַבִּצָּה הָלְכָה לִישֹׁן, עַד לַפַּעַם הַבָּאָה – בְּשַׁבָּת, אוֹ אוּלַי בְּיוֹם רִאשׁוֹן.
 
  
 
הַשָּׁנִים חָלְפוּ בַּנְּעִימִים, וְכָל יוֹם הַשֶּׁמֶשׁ חִיְּכָה לְדָן-דָּן וְהֵאִירָה לוֹ פָּנִים. לוֹ, וְלִשְׁאַר חֲבֵרָיו הַדָּגִים הַשּׁוֹבָבִים..
 
בָּעֶרֶב בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ הַקָּשִׁישׁ, גֶּרֶם שָׁמַיִם לְבַן פָּנִים, שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ אוֹר גָּדוֹל אֶל הָאָרֶץ וְאֶל הַכּוֹכָבִים. "לֵיל מְנוּחָה וַחֲלוֹמוֹת פָּז," הָיָה הַיָּרֵחַ מְאַחֵל לִידִידוֹ הַדָּג הַקָּטָן וְהַנּוֹעָז. "וְאַל תִּשְׁכַּח, נִפָּגֵשׁ גַּם מָחָר, אֲבָל לֹא מְאֻחָר..."
 
  
 
שָׁם, בְּמֶרְחֲבֵי הַבִּצָּה הַקְּסוּמָה, הִתְחַנֵּךְ דָּן-דָּן וְקָנָה דַּעַת. הוּא הָפַךְ לְדָג אַחְרָאִי הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאוֹהֵב אֶת הַזּוּלָת. בְּלִבּוֹ גָּמְלָה הַהַחְלָטָה הָאַמִּיצָה: כְּשֶׁיִּגְדַּל, יִשְׁמֹר עַל הַבַּיִת, וְיִהְיֶה גַּם הוּא לְמֵגֵן הַיָּם וְהַבִּצָּה.
 
  

דני בז

דני בז, חבר באגודת הסופרים. ספרים מפרי עטו: 'בציפורני התנשמת' (2003), 'הקשר האפריקאי' (2005), 'לא לשכוח ולא לסלוח' (2007), 'צליבתו של העם היהודי' (2012), 'הדג שרצה לטוס' (2018). 

עוד על הספר

הדג שהחליט לטוס דני בז
יַלְדוּת
 
 
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֵי-שָׁם בַּבִּצּוֹת שֶׁלְּיַד נַחַל נַעֲמָן, הֵגִיחַ לָעוֹלָם דָּג שְׁחַרְחַר, עֵינָיו יְרֻקּוֹת, וּשְׁמוֹ דָּן-דָּן. הוּא הָיָה דָּג בַּיְשָׁן, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, וַאֲפִלּוּ מְעַט פַּחְדָן – סָבְרוּ הַחֲבֵרִים. הוֹרָיו לִמְּדוּ אוֹתוֹ לִשְׂחוֹת, אַךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא הֵעֵז לְהִתְרַחֵק מִשְּׂפַת הַבִּצָּה. בִּשְׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת חָשַׁשׁ מֵהַצְּפַרְדֵּעִים וּמֵהַדָּגִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁנָּהֲגוּ לְהִשְׁתּוֹלֵל מִדַּי פַּעַם בְּמֵימֵי הַנַּחַל וּבַמֶּרְחָבִים הַמּוּצָפִים. אֲפִלּוּ מִקֶּצֶף הַגַּלִּים הָרְחוֹקִים הָיָה נִבְהָל, וְכָל גַּל נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּמוֹ אֶשֶׁד, כְּמוֹ מַפָּל.
 
הַכֹּל נִרְאָה בְּעֵינָיו מְאַיֵּם וּמְסֻכָּן, וְכַאֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַפַּחַד וְאָחַז בַּאֲבָרָיו, נִמְלַט דָּן-דָּן בִּמְהֵרָה אֶל אַבָּא, כְּדֵי לִמְצֹא מַחֲסֶה בֵּין סְנַפִּירָיו. בְּסֵתֶר לִבּוֹ קִוָּה הַדָּג הַקָּטָן שֶׁיּוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיִּגְדַּל, יִהְיֶה חָזָק כְּמוֹ אַבָּא מַקְס, אוֹ כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר חַיִּים, גְּדוֹל הֶחָזֶה וּרְחַב הַכְּתֵפַיִם, שֶׁלִּמֵּד כָּל אִישׁ חֹק לִהְיוֹת חָזָק בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם. דָּן-דָּן חָלַם שֶׁיּוּכַל לִקְפֹּץ רָחוֹק כְּמוֹ הַצְּפַרְדֵּעַ, שֶׁאֶת מְקוֹם מַחְבּוֹאָהּ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ. יְזַנֵּק וְיִצְלֹל בְּמֶרְחֲבֵי הַיָּם הַכָּחֹל, יַרְחִיק אֶל נִפְלְאוֹת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל.
 
  
 
יַלְדוּת מְאֻשֶּׁרֶת הָיְתָה לְדָן-דָּן בַּבִּצָּה הַפַּסְטוֹרָלִית וְרַחֲבַת הַיָּדַיִם. בַּחֹרֶף הֵצִיפוּ מֵי הַנַּחַל אֶת הַבִּצָּה וְשִׁטְחָהּ גָּדַל כִּמְעַט כִּפְלַיִם. מִסָּבִיב נָשְׁקוּ לִגְדַת הַבִּצָּה גְּבָעוֹת מוֹרִיקוֹת, מֵרְבָדִים שׁוֹבֵי עֵינַיִם שֶׁל נַרְקִיסִים, כַּלָּנִיּוֹת וְרַקָּפוֹת.
 
בַּקַּיִץ הָיוּ פְּנֵי הַמַּיִם יוֹרְדִים וְנֶעֱלָמִים, וּמִתּוֹכָם הֵגִיחוּ הֲמוֹנֵי רֹאשָׁנִים. הַבִּצָּה הָיְתָה כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה. כֻּלָּם הִכִּירוּ אֶת כֻּלָּם, וּבְעֵת צָרָה הָיוּ נֶחְלָצִים וּבָאִים לְעֶזְרָה. "אֵין כְּמוֹ הַבִּצָּה שֶׁלָּנוּ," נָהַג דָּן-דָּן הַדָּג לוֹמַר לְכָל אוֹרֵחַ וְחָבֵר. "מָקוֹם נִפְלָא לִגְדֹּל בּוֹ, טוֹב הוּא מִכָּל מָקוֹם אַחֵר." הוֹרִים אוֹהֲבִים וַחֲבֵרִים נֶאֱמָנִים, שְׁכֵנִים טוֹבִים שֶׁנִּקְבְּצוּ וּבָאוּ מִיַּבָּשׁוֹת וּמֵאוֹקְיָנוֹסִים רְחוֹקִים, נוֹף יַלְדוּתוֹ הָיָה מַמָּשׁ אֶרֶץ פְּלָאִים. עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת וּבַסִּפּוּרִים. מֶרְחֲבֵי טֶבַע וּמַיִם רַבִּים, שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, חָתַר וְשִׂחֵק בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים. אֲפִלּוּ מְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים הָיוּ שָׁם, רְחוֹקִים וְנִסְתָּרִים, שֶׁבָּהֶם קָנָה חָכְמָה וְלָמֵד שִׁעוּר גָּדוֹל וְחָשׁוּב לְכָל חַיִּים.
 
  
 
וְכָךְ בְּמֶרְחֲבֵי הַבִּצָּה הַקְּסוּמִים, חָלְפוּ לְאִטָּם חֳדָשִׁים וְגַם שָׁנִים. דָּן-דָּן הַקָּטָן גָּדַל וְהָיָה לְדָג שׁוֹבָב, שֶׁאָהַב מְאוֹד לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו. הוּא כְּבָר לֹא פָּחַד מֵהֲמֻלַּת הַבִּצָּה וּמִיִּלְלוֹת הַתַּנִּים, וְלֹא מְגַלֵּי הַיָּם שֶׁהָיוּ מִתְפָּרְצִים בִּסְעָרָה וּמְצִיפִים אֵת הַנַּחַל וְאֶת הַיּוּבַלִּים.
 
יוֹתֵר לֹא חָשַׁשׁ מֵהַקַּרְפָּדָה, שֶׁבְּעֵינָיו פַּעַם הָיְתָה כֹּה מַפְחִידָה. הוּא לֹא נִבְהַל עוֹד מֵהָאֲנָפָה שֶׁהָיְתָה מַבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת, וְאַף לֹא מֵהַדָּגִים הַמְּעוֹפְפִים שֶׁזִּנְּקוּ מֵהַיָּם אֶל הָאֲוִיר בִּלְהָקוֹת. דָּן-דָּן רָכַשׁ לוֹ חֲבֵרִים, וַאֲפִלּוּ הִתְיַדֵּד עִם הָאוֹרֵחַ הַמּוּזָר, שְׁפִּיצִיק הַקִּפּוֹד, שֶׁנָּהַג לְהַרְווֹת אֵת צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַבִּצָּה וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ לִנְדֹּד.
 
  
 
דָּן-דָּן הֵיטִיב לִשְׂחוֹת וְקִפֵּץ מֵעַל כָּל אֶתְגָּר. הוּא הָיָה סַקְרָן וְכָל מָה שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ, תָּמִיד בָּדַק וְגַם חָקַר. עִם שַׁחַר הָיָה שׂוֹחֶה אֶל שְׂפַת הַבִּצָּה הָרְחוֹקָה, כְּדֵי לִצְפּוֹת בַּיְּצוּר הַמּוּזָר כְּתֹם הַכְּנָפַיִם, שֶׁהָיָה צוֹלֵל אֶל הַשָּׂדוֹת בְּקוֹל רַעַשׁ מַחְרִישׁ אָזְנַיִם. נָסַק לְמַעְלָה וְשׁוּב צָלַל לְלֹא הִסּוּס, מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל לָבָן, מַמָּשׁ כְּמוֹ כָּל מְטוֹס רִסּוּס...
 
טָס כָּל כָּךְ נָמוּךְ עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָגַעַת לוֹ בַּכָּנָף, וְאָז, לְפֶתַע פִּתְאוֹם הֵרִים חַרְטוֹם וּבִן רֶגַע אֶל הַשָּׁמַיִם הוּא עָף. שׁוּב וְשׁוּב חָלַף הַדָּג הַמְּעוֹפֵף מֵעַל שָׂדֶה וּמַיִם, מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל לָבָן כְּמוֹ שֶׁלֶג שֶׁיָּרַד מֵהַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ הִנְמִיךְ טוּס וְנִפְרַד מִדָּן-דָּן לְשָׁלוֹם, נוֹפֵף לוּ בַּכְּנָפַיִם, כְּמוֹ בִּקֵּשׁ לְהָעִיר אוֹתוֹ מֵהַחֲלוֹם.
 
  
 
דָּן-דָּן אָהַב מְאוֹד אֶת הַנַּחַל וְאֶת הַבִּצָּה. הֵם הָיוּ בֵּיתוֹ, וְאֵין זוֹ מְלִיצָה. בַּבִּצָּה לָמַד לַחְתֹּר, וּבְמֵימֶיהָ הָעֲמֻקִּים הִכִּיר כָּל צֶמַח וּמִסְתּוֹר. חָרוּץ הָיָה, אַךְ גַּם שׁוֹבָב, לֹא נָח אַף לֹא לְרֶגַע קָט. פַּעַם הָיָה אִינְדְּיָאנִי, וּפַעַם בְּמֶרֶץ חָתַר בַּבִּצָּה כְּמוֹ פִּירָאט. שַׁקְדָן הָיָה וְגַם סְפּוֹרְטַאי, אַךְ לְעִתִּים הֶחְלִיט דָּן-דָּן לְהִתְחַפֵּשׂ לְמוּזִיקַאי. חֲצוֹצְרָה מֻזְהֶבֶת קָנָה לוֹ אָבִיו, חֲצוֹצְרָה יָפָה עִם שַׁסְתּוֹמִים, שֶׁאוֹתָהּ הָפַךְ הוּא לְתַחְבִּיב. הוּא לָמַד לְנַגַּן אַךְ בְּעִקָּר זִיֵּף, וּמֵעֵת לְעֵת עָשָׂה מֵעֲשֵׂי קֻנְדָּס וְתַעֲלוּל. הַצְּלִילִים הַשְּׁקֵטִים הָיוּ הוֹפְכִים אָז לִתְרוּעָה שֶׁהִפְחִידָה אֶת דַּיָּרֵי הַלּוּל וַאֲפִלּוּ אֶת פִיסְטוּק הֶחָתוּל. הַבִּצָּה הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֶהָלָה בִּגְלַל הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל דָּן-דָּן שֶׁקְּצָת הִתְבַּלְבְּלָה. הַדְּמָמָה הָפְכָה לִמְהוּמָה, עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁדָּן-דָּן הַדָּג יוֹצֵא לְמִלְחָמָה. הַקַּרְפָּד הַמְּבֹהָל הִפְסִיק אָז לְקַרְקֵר, הַתַּרְנְגֹלֶת הַלְּבָנָה, יֶנְטְל, נִמְלְטָה בְּבֶהָלָה מֵהֶחָצֵר. הַחֲמוֹר הָעַקְשָׁן, אִיָּה, הִפְסִיק לִנְעֹר, וַאֲפִלּוּ אַבָּא מַקְס שֶׁנִּמְנֵם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִפְסִיק לִנְחֹר. לַשְּׁכֵנִים נִמְאַס, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא מָחָא כַּפַּיִם. כֻּלָּם הִתְחַנְּנוּ שֶׁהַמַּנְגִּינָה הָרוֹעֶשֶׁת תִּפָּסֵק, כִּי הֲרֵי הָיְתָה זֹאת שְׁעַת מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם. תְּרוּעָה וְעוֹד תְּרוּעָה וְהַמַּנְגִּינָה נֶעֶשְׂתָה כָּל כָּךְ פְּרוּעָה!
 
"דַּי, מַסְפִּיק," צָעַק אָז הַשָּׁכֵן, שֶׁלֹּא פַּעַם רָגַז מְאוֹד וַאֲפִלּוּ הִתְלוֹנֵן. בְּאָזְנֶיהָ שֶׁל אִמָּא בְּיַאנְקָה הָיָה רוֹטֵן וּמְבַקֵּשׁ, שֶׁתָּשִׂים קֵץ לַסּוֹלָן שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְתִזְמֹרֶת מְכַבֵּי הָאֵשׁ. וּכְאִלּוּ לֹא דֵּי בְּכָךְ, הָיְתָה גַּם כַּלְבָּתוֹ הַחֲבִיבָה, וְיוֹלָה, מִצְטָרֶפֶת בְּהִתְלַהֲבוּת אֶל הַתִּזְמֹרֶת, נוֹבַחַת וּמְיַלֶּלֶת כְּמוֹ רָצְתָה גַּם הִיא לִהְיוֹת זַמֶּרֶת. בַּסּוֹף שָׁכְכָה הִמְהוּמָהּ וְהַבִּצָּה הָלְכָה לִישֹׁן, עַד לַפַּעַם הַבָּאָה – בְּשַׁבָּת, אוֹ אוּלַי בְּיוֹם רִאשׁוֹן.
 
  
 
הַשָּׁנִים חָלְפוּ בַּנְּעִימִים, וְכָל יוֹם הַשֶּׁמֶשׁ חִיְּכָה לְדָן-דָּן וְהֵאִירָה לוֹ פָּנִים. לוֹ, וְלִשְׁאַר חֲבֵרָיו הַדָּגִים הַשּׁוֹבָבִים..
 
בָּעֶרֶב בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ הַקָּשִׁישׁ, גֶּרֶם שָׁמַיִם לְבַן פָּנִים, שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ אוֹר גָּדוֹל אֶל הָאָרֶץ וְאֶל הַכּוֹכָבִים. "לֵיל מְנוּחָה וַחֲלוֹמוֹת פָּז," הָיָה הַיָּרֵחַ מְאַחֵל לִידִידוֹ הַדָּג הַקָּטָן וְהַנּוֹעָז. "וְאַל תִּשְׁכַּח, נִפָּגֵשׁ גַּם מָחָר, אֲבָל לֹא מְאֻחָר..."
 
  
 
שָׁם, בְּמֶרְחֲבֵי הַבִּצָּה הַקְּסוּמָה, הִתְחַנֵּךְ דָּן-דָּן וְקָנָה דַּעַת. הוּא הָפַךְ לְדָג אַחְרָאִי הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאוֹהֵב אֶת הַזּוּלָת. בְּלִבּוֹ גָּמְלָה הַהַחְלָטָה הָאַמִּיצָה: כְּשֶׁיִּגְדַּל, יִשְׁמֹר עַל הַבַּיִת, וְיִהְיֶה גַּם הוּא לְמֵגֵן הַיָּם וְהַבִּצָּה.