רעש מלחמה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רעש מלחמה
מכר
מאות
עותקים
רעש מלחמה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

רעש מלחמה

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

עזריאל לורבר

עזריאל לורבר הוא חבר דירקטוריון בעיט (העמותה הישראלית להגנה בפני טילים). לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים שירת עזריאל לורבר כלוחם וכקצין בחטיבת גבעתי ובמילואים בחיל השריון משם השתחרר בדרגת רס"ן. עזריאל לורבר הוא בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות מאוניברסיטת פיטסבורג ותואר שני ושלישי בהנדסת תעופה וחלל מה – VIRGINIA POLYTECHNIC INSTITUTE.

עזריאל לורבר עבד בתעשייה האווירית, בתעשייה הצבאית, בסקטור הפרטי ובשירות המדינה. כיום הוא מלמד טכנולוגיה צבאית בפרויקט "תלפיות" באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוגים ללימודי ביטחון בשתי אוניברסיטות נוספות. הוא פרסם, בארץ ובחו"ל, עשרות מאמרים מקצועיים, מספר ספרים בנושאי טכנולוגיה צבאית (ספרו MISGUIDED WEAPONS שיצא במקור בארה"ב תורגם לשתי שפות נוספות באירופה) ויחד עם עמית למקצוע ערך את הספר הראשון בנושאי ההגנה בפני טילים בליסטיים, שיצא לאור על ידי המכון האמריקאי לתעופה ואסטרונאוטיקה (AIAA) . לאחרונה התפרסם מותחן מפרי עטו העוסק במלחמה הנכפית על ישראל בעקבות רעש אדמה חמור. הוא עובד עכשיו על ספר העוסק ב"מחדלים במודיעין טכנולוגי".

תקציר

בשנת 2010 תתרחש רעידת אדמה אדירה ותגרום להרס כבד בישראל. מדען יפני המסוגל לנבא את המועד המדויק, יוצר קשר עם ארגון מצרי, כדי לנצל את ההזדמנות הנדירה לחיסול מדינת ישראל. תכניות הממשלה המצרית למלחמה כוללת קורמות עור וגידים. תודות לעירנותו של קצין ביטחון בשגרירות ישראל בטוקיו, המידע על המזימה דולף. המוסד מממן מחקר סיסמולוגי שישחזר את עבודתו של היפני. במקביל מתרבים הסימנים כי הצבא המצרי נערך למלחמה וישראל מחליטה להשיב לו כגמולו. התאריך הרה הגורל עומד להגיע – האם יצליחו מערכת הבטחון והממשלה הישראלית לעמוד במשימה הכפולה – להציל את האזרחים מרעש האדמה ולהשיב מלחמה שערה? רעש מלחמה הוא מותחן מדעי עתיר המצאות ועלילות קונספירציה, המכניס את הקורא אל נבכי תעשיית הביטחון הישראלית ואל מאחור הקלעים של המערכת המודיעינית.

פרק ראשון

1



טוקיו, נובמבר 2002
בעשרה לעשר בבוקר ירד הססמולוג היפני מהמונית בפתח השגרירות המצרית שברובע מגורו-קיו בטוקיו. הוא הרים את צווארון מעילו כדי להתגונן מפני הרוח הקרה והזדהה בפני השוטר היפני שעמד בכניסה. השוטר קד עמוקות למשמע תוארו של הססמולוג וכיוון אותו אל דלת הכניסה לבניין. הססמולוג מיהר אל תוך הבניין, הדלת נפתחה ושומר בעל גוף וחמור סבר ביקש, באנגלית, לדעת את מטרת בואו.
"יש לי פגישה עם הוד מעלתו השגריר."
"ושם כבודו?"
"פרופסור הירושי טנאקה."
השומר עיין ברשימה מודפסת שהיתה מונחת לפניו על השולחן, התנצל על העיכוב ביפנית במבטא כבד, הרים טלפון ודיבר בערבית. בתוך כדקה הופיע איש צעיר שהתנצל שוב על העיכוב, הפעם ביפנית טובה בהרבה, אך עדיין במבטא זר בולט, והזמין את הססמולוג להיכנס. ללא דיבורים נוספים הוא הוביל את האורח אל גרם מעלות רחב. הם עלו, פנו ימינה ונכנסו ללשכה מפוארת שקיר אחד שלה היה כולו חלון. מאחורי שולחן רחב, שעליו שני טלפונים ומחשב, ישב השגריר המצרי ביפן. שני אנשים נוספים ישבו על ספת עור שלפניה שולחן נמוך, עליו עמד טלפון נוסף וסביבו כמה כורסאות. השגריר, גנרל בדימוס ג'עפר אל-זחלאני, קם ממקומו, עבר סביב שולחנו ובירך את הססמולוג באנגלית. הוא התנצל על שהוא מבכר לדבר אנגלית, אך ציין כי הוא בטוח כי שליטתו ביפנית היא פחותה משליטתו של האורח באנגלית. בשיחה - שהוא מעריך שתהיה חשובה - הוא מבכר להיות בטוח כי אינו מעליב את אורחו בשימוש בביטוי או באינטונציה לא מתאימים ועדיף כי כולם יבינו היטב במה המדובר. המלווה שהביא את הססמולוג יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת. שני הנוכחים האחרים קמו ממקומותיהם, והשגריר פנה אל הססמולוג ואמר: "ברצוני להציג לפניך את ד"ר עמאר חלילי, הנספח המדעי שלנו בשגרירות, ואת אלוף משנה טאהא סולימאן, המשמש כנספח הצבאי."
האורח קד אל הנוכחים, לחץ את ידם והחליף עמם כרטיסי ביקור. השגריר הזמין את האורח לשבת ושאל מה ירצה לשתות. טנאקה ענה כי ישמח לקבל קפה וכי הוא בטוח שהקפה בשגרירות יהיה טוב יותר ממה שניתן לקבל ברוב המקומות ביפן. ההערה העלתה חיוך על פני כולם ואל"מ סולימאן ציין כי עכשיו הם מחויבים לכבודה של מצרים. אחרי כמה דקות של שיחה על מזג האוויר החורפי נכנס משרת עם עגלת הגשה ועליה תקרובת. השגריר מזג לאורח כוס קפה ואחרי כן לעצמו, ושני הנספחים מזגו לעצמם. אחרי שכולם שוב התיישבו בנוחות בכורסאות, פנה השגריר אל הססמולוג.
"קיבלנו את מכתבך שבו אתה כותב כי אתה ססמולוג בכיר במחלקה הגיאולוגית והוולקנולוגית של הרשות המטאורולוגית של יפן. אני מקווה שביטאתי שם זה נכון."
"כן," צחק הססמולוג, "אפשר לשבור את השיניים עם הדבר הזה, אף כי יש אצלנו מחלקות עם שמות ארוכים עוד יותר."
"במכתבך ציינת גם," המשיך השגריר, "כי ברצונך לעזור לאומה המצרית במאבקה מול ישראל. אף כי אנו מעריכים את רצונך, אני בטוח שאתה יודע שכרגע יש מצב שלום בין הרפובליקה המצרית ובין הישות הציונית. במילים אחרות, אין מאבק. למרות זאת, נשמח לשמוע על מה חשבת. עלי להודות שערכנו כמה בדיקות, ואני מקווה שתסלח לנו על כך. בכל אופן, כל מי שמתמצא בתחום מאשר שאתה נחשב לאיש מקצוע מעולה בתחומך, אבל רחוק מאוד מפוליטיקה. מה שלא ברור לנו, ונשמח אם תוכל להאיר את עינינו בעניין, זה שני דברים: ראשית, מדוע אתה מעוניין להשפיע על המצב הפוליטי במזרח התיכון. ושנית, מדוע אתה מעוניין לעזור דווקא למצרים? אם הבנתי נכון, מעולם לא היית במצרים, ולמיטב ידיעתי אין במצרים ססמולוג בכיר ברמה שלך שיכולת לפגוש במסגרת עבודתך. זה מביא אותי לשאלה נוספת: האם אוכל להניח שרצונך לעזור קשור באופן כלשהו למקצועך?"
הססמולוג חייך קלות והשיב: "מה ששמי, טנאקה, אינו מגלה, וגם רוב החקירות הבסיסיות עלי ועל קרובי לא יגלו, הוא שקוזו אוקאמוטו הוא קרוב משפחה שלי, וכשהייתי ילד היינו קרובים מאוד."
חלילי, הנספח המדעי, הסתכל על הססמולוג ואחרי כן על עמיתיו במבט ברור של פליאה, כתוהה על מה מדובר. השגריר והנספח הצבאי לעומת זאת החליפו מבטים מופתעים. היה ברור כי הם זיהו את השם. השגריר היה הראשון שהתאושש. "האם עלינו להבין שאתה מעוניין לנקום את העלבון ואי-הצדק שנגרמו לקרובך?"
"בדיוק כך," השיב הססמולוג. "בגלל פעילותו של קוזו עקבתי מעט אחרי הפוליטיקה במזרח התיכון. תמיד רציתי להמשיך את מפעלו, אבל זו לא היתה יותר משאיפה חסרת בסיס, עד שלפני כמה זמן גיליתי במסגרת עבודתי משהו מאוד מעניין. ממה שקראתי על המצב, וכמובן לאור ההתפתחויות האחרונות באזור, הגעתי למסקנה שמבין כל המדינות רק לארצכם, מצרים, יש את היכולת לנצל, ובצורה יעילה, את התגלית שלי ואת המידע שאני מחזיק. משגמלה בלבי ההחלטה לפעול, חיכיתי להזדמנות המתאימה. השגריר הקודם של מדינתכם בטוקיו דגל בשלום מוחלט עם הציונים ובהרחבת הקשרים עמם ככל האפשר. היה לי ברור כי פנייה אליו לא תניב שום פרי, ויותר מכך, תסכן את הרעיון שלי על ידי גילויו. אבל אז הוא הוחלף, ואני חושב כי אתה, אדוני השגריר, תהיה מעוניין ברעיונות שלי וגם תמצא את הדרך להוציאם לפועל."
"ומדוע אתה חושב שאני יכול, או רוצה, לעזור לך?" שאל השגריר.
"הייתי בכמה הרצאות שנשאת לפני הציבור היפני. הגעתי למסקנות שלי על סמך כמה מהתבטאויותיך בנושאי יחסי המסחר והמדע של מצרים עם שכנותיה, כולל ישראל, והשפעות השלום על האזור. אני מודה שרמיזותיך לא היו ממש גלויות. ייתכן שלא הבנתי אותך נכון ושאני מנסה לפרש את מה שאמרת בהתאם למאוויי לבי. אבל אם לא הייתי נוקט יוזמה זו, הרי דבר לא היה קורה ממילא, כך שאינני מפסיד כלום. החלטתי לבסוף לנקוט את הצעד הזה, של פנייה אליך, אחרת לא הייתי סולח לעצמי לעולם על הססנותי, על אף הסיכונים שבדבר."
"ואם נניח, בצורה היפותטית לחלוטין כמובן, שאנחנו מוכנים באמת לפעול בכיוון שאתה חושב עליו, איך בדיוק תוכל לעזור לנו בעניין זה?" שאל השגריר.
"ובכן, במסגרת עבודתי היתה לי הזכות לגלות תגלית מדעית, שאני מעריך שהיא בעלת חשיבות עצומה, בתנאי שינצלו אותה נכון. פיתחתי שיטה שמאפשרת לחזות רעידות אדמה באופן מדויק להפליא. זה כולל תחזית לגבי מיקומה של רעידת האדמה ותחומי השפעתה, עוצמתה, והכי חשוב - המועד שבו היא עומדת להתרחש. כל זאת אף לשנים מספר קדימה.
"לפני שארחיב בנושא, מן הראוי לציין כי רבים מעמיתי חושבים שאני טועה וכי ברעיונות שלי אין ממש, אך בתוך זמן קצר הם יגלו כי הם טועים ואני צודק. אני יודע שטענותי שנויות במחלוקת, מפני שבעולם המדעי מקובל להאמין שאין דרך ממשית לחזות רעידות אדמה, בוודאי לא חודשים ושנים מראש. אבל במקרה הזה יהיה קל מאוד לבדוק את טענותי, וגם לכם תהיה האפשרות לבדוק ולאמת אותן."
הססמולוג לגם מכוס הקפה שלפניו והמשיך: "השיטה שפיתחתי מבוססת על ניתוח ססמולוגי וסטטיסטי של עשרות ומאות רעידות האדמה המתרחשות כמעט מדי יום ביומו באזורים רבים בעולם. עבודתי מתייחדת בכך שהכללתי בחישוב הסטטיסטי גם את כל הרעידות הקלות, ברמה של מאחת עד שלוש נקודה ארבע בסולם ריכטר, המתרחשות באזורים אקטיביים מבחינה ססמולוגית. הציבור כמעט לא יודע על רעידות אלה, מפני שהן חלשות מאוד, והן מופיעות ונרשמות רק במכונים גיאולוגיים. מה שחשוב הוא כי אם הרעידות האלה הן מתחת לסף מסוים, גם במכונים הן מתויקות ונשכחות. איש אינו בוחן אותן לעומק, מפני שלמען האמת לאיש לא היה עניין בהן עד כה. בעבודתי במכון שלנו אספתי את המידע הזה במשך שנים. פיתחתי נוסחה מתמטית מורכבת למדי, או נכון יותר לומר היות שזהו תהליך דינמי, אלגוריתם מיוחד לדבר, שמקשר בין הרעידות החלשות ובין הופעת הרעידות החזקות יותר. חיברתי את הססמוגרפים שעומדים לרשותי למחשב חזק למדי, כך שהמידע שבידי נשמר כולו באופן מיידי. בנוסף, ובהתאם לצורך, אני מקבל מידע מתחנות ססמולוגיות אחרות. כדי להשתלט על כל המידע הזה ולהוציא ממנו את המידע שאני מחפש, פיתחתי תוכנת מחשב מיוחדת, שמביאה בחשבון את עוצמת הרעידות השונות, את תדירותן, את הקשר בין השתיים מבחינה סטטיסטית ואת הגיאוגרפיה, או יותר נכון את הטופוגרפיה והמורפולוגיה של הלוחות הטקטוניים המקומיים. אוסיף כי הניתוח הזה נכון לגבי תחום המפגש בין הלוחות הטקטוניים השונים, כך שצריך בו בזמן מידע על שניים או שלושה לוחות."
הססמולוג עצר לרגע, הסתכל על מארחיו בהבעת מבוכה ושאל: "האם אני מלאה אתכם בהסברים, או מדבר באופן טכני מדי? אנא, אמרו לי."
המדען הניד בראשו ואמר כי אף שזה לא התחום שלו, אין לו בעיה. הנספח הצבאי אף הוא אמר שאין לו מושג איך הססמולוג פתר את הבעיה, אך הוא יודע על הלוחות הטקטוניים וכיצד התזוזה שלהם גורמת לרעידות האדמה. השגריר התנצל ואמר שהוא אינו בטוח לגבי הלוחות הטקטוניים, אך הוא חושב כי הוא מבין את כל היתר: "בכל מקרה, אני מסתפק בכך שעמיתי מבינים במה מדובר. אנא המשך, אדוני. אני רואה כי חברי מרותקים ולי זה מספיק."
"בסדר, אמשיך, אבל אל תהססו לעצור אותי אם יש לכם שאלות. גיליתי כי רעידות אדמה בכל מקום המועד לכך ניתנות לחיזוי, על סמך דפוסי ההתרחשות של הרעידות החלשות והבינוניות הנאספים מאזורי המפגש של הלוחות. אם דפוס התנהגות מסוים של הרעידות החלשות והחזקות יותר נמשך מעבר לפרק זמן מסוים ללא רעידה גדולה, ניתן לצפות בוודאות מתי רעידת אדמה חזקה יותר אכן תתרחש ואף לנבא את מיקומה ואת עוצמתה. ככל שדפוס ההתנהגות הזה נמשך יותר זמן ללא רעש אדמה חזק, אפשר לדייק יותר בעוצמה, בתאריך ובמיקום. כמובן, כאשר רעידת אדמה כזאת מתרחשת, החישוב כולו חוזר למצב התחלתי, כמו ביצוע אִתחול במחשב, והספירה מתחילה מחדש."
הססמולוג עצר שנית, שאף עמוקות ואמר: "כבר היו ניסיונות רבים לחזות רעשי אדמה באמצעות תנועות קרקע, מפלסי מים, פליטת גז ראדון, התנהגות בעלי חיים בשעות שלפני פרוץ הרעש ואפילו על ידי ניתוח רעידות אדמה קודמות. מבחינה זאת לא חידשתי הרבה. אולם כל העבודות הקודמות בתחום הזניחו לחלוטין את הרעידות החלשות ואת השפעתן ארוכת הטווח. זה גרם לפערים בלתי ניתנים לגישור בכל האלגוריתמים שפותחו עד כה."
"האם אינך חושש לדבר על כך באופן חופשי?" שאל השגריר. "הרי ליכולת כזאת יש משמעויות פוליטיות וכלכליות עצומות. סליחה על השאלה, אבל אתה עובד במוסד ממשלתי במדינה שהיא רגישה מאוד לנושא. האם הממונים עליך אינם מעוניינים במידע הזה?"
"השאלה בהחלט במקומה," ענה הססמולוג. "דיברתי עם הממונים עלי, אבל הם כמעט צחקו לי בפרצוף. אחרי ויכוח ארוך איתם קיבלתי רשות לפרסם מאמר בנושא, בתנאי שלא אעשה זאת תחת שמה של המחלקה אלא כעצמאי. אני חושב שהם עשו חשבון, שאם המאמר יתקבל, המחלקה תספיק לקפוץ על העגלה ולזכות בכבוד הראוי. ואם המאמר יידחה, המחלקה והעומדים בראשה לא יינזקו.
"ניסיתי לפרסם את המאמר בשני מגזינים והגשתי תקציר לכנס ססמולוגי בארצות הברית, אולם נדחיתי בשלושת המקרים. אין לי ספק שחלק מהסיבה היא שהופעתי כעצמאי, בעוד כולם מכירים אותי ויודעים היכן אני עובד. הם הבינו כי מקום העבודה שלי אינו עומד מאחורי ומאחורי הרעיונות שלי וזה הספיק כדי לפסול את המאמרים. מבחינה מסוימת אני מבין את זה. כל העיתונים, וכמובן מארגני הכנסים, אינם מעוניינים להיכנס לנושאים שנויים במחלוקת. אבל הרגיז אותי במיוחד שהם לא היו מוכנים אפילו לחכות לרעידת האדמה הבאה ולראות אם אני צודק. העורך המדעי של אחד המגזינים אף התנסח בצורה כה בוטה, שלו חיינו בתקופה אחרת הייתי מזמין אותו לדו-קרב."
"אני מניח שכשמסרת את המאמרים, הצבעת עקרונית על שיטת החיזוי שלך או על הלוגיקה שמאחוריה," פתח המדען. "אם כך, מה מונע מכל אחד לקחת את הרעיונות האלה ולהגיע לאותן תוצאות?"
"אתה צודק," השיב הססמולוג. "אבל כפי שאמרתי, הרעיון של חיזוי רעידות אדמה על סמך התנהגות קודמת אינו ממש חדש. הגישה המקובלת היא כי שכשיש רצף של רעידות, הן מפחיתות את העומס מעל אזורי המגע של הלוחות הטקטוניים ואת הסכנה לרעידה גדולה. אם במשך תקופה ארוכה זה לא קורה, הסכנה גדלה ככל שהזמן עובר.
"עד עכשיו לא היתה דרך לנבא תאריכים עתידיים ועוצמות של רעידות. בדרך כלל היתה תחזית שאומרת שיש סיכוי של כך וכך אחוזים, שבעשרים השנים הקרובות תקרה רעידת אדמה חמורה באזור מסוים. אתם מבינים בוודאי כי תחזית כזו היא חסרת תועלת לחלוטין, חוץ מאשר כפרסום עיתונאי סנסציוני. החידוש העיקרי בעבודתי היה הכללתן של הרעידות החלשות מאוד, שעד כה הוזנחו, והשימוש בתוכנת המחשב שפיתחתי, המקשרת בין התופעות ההיסטוריות השונות. בנוסף, התייחסתי גם לקשר בין ההיסטוריה של הרעידות הקודמות לנתונים גיאולוגיים שונים, כולל עובי הלוחות בקרום כדור הארץ. זו הסיבה שהתוצאה המתקבלת מדויקת מאוד. אני לא אומר שאיש מלבדי לא יוכל לעשות זאת, אבל אני מניח שבכל מקרה זה ידרוש זמן כפי שזה דרש ממני - מעל עשר שנים, גם אם הצוות שיעסוק בזה יהיה גדול. הבעיה היא כמובן באיסוף החומר הגולמי ובפיתוח הנוסחאות."
"עכשיו אצטרך לשאול אותך את שאלת מיליון הדולר," אמר השגריר. "אני ער כמובן לעובדה שהבקע הסורי-אפריקני העובר בתחומנו הוא מוקד לרעשי אדמה מקדמת דנא, ואני מקבל שיש לך מה לתרום בעניין זה. אולם מה לתגליותיך ולענייני המזרח התיכון וליחסי ישראל ומצרים? האם אתה צופה באזורנו רעידת אדמה? האם למשל צפויה סכנה לסכר אסואן?"
"אני מיד מגיע לזה," ענה הססמולוג, "הייתי מוכרח קודם להסביר לכם את הרקע לנושא. כפי שהסברתי, לבד מחיזוי הרעידה הגדולה, יש ביכולתי לצפות את עוצמתה ואת עיתויה, והכי חשוב - את מיקומה הכמעט מדויק, או נכון יותר את מיקומו של האפיסנטר, שהוא מוקד הרעש. מכאן, שבאפשרותי לתת הערכה לגבי מידת הנזק במרחקים שונים מהאפיסנטר.
"למעשה, כחלק מהניסיונות שלי לפתח את השיטה, ובייחוד אחרי שהצעותי לפרסומים נדחו, התחלתי לשחק עם הנתונים הססמוגרפיים שאנחנו מקבלים ממקומות שונים בעולם, גם כתרגיל אינטלקטואלי, ואולי גם כבסיס להקמת חברת ייעוץ פרטית. לקחתי נתונים ישנים, שנשמרים - אף שאיש לא מתעניין בהם - וניסיתי לבנות ניבוי לרעידות אדמה שכבר קרו. כך יכולתי לבדוק אם השיטה באמת עובדת. התמקדתי דווקא בבקע הסורי-אפריקני, פשוט כי הוא משמש דוגמה סטנדרטית בכל קורס בסיסי בססמולוגיה. אחרי כמה ניסיונות זה ממש קפץ לי מול העיניים. בלי להיכנס כרגע לפרטים, הגעתי למסקנה שבתוך פחות משמונה שנים תתחולל בישראל רעידת אדמה מסיבית, בעוצמה של שמונה ויותר בסולם ריכטר, שמרכזה יהיה באזור ים המלח.
"רעש אדמה בעוצמה כזאת הוא דבר נדיר יחסית. אין ספק שאירוע כזה, כשיקרה, יכניס את המדינה הציונית לתוהו ובוהו ארגוני, כלכלי, חברתי ופוליטי, שיימשך חודשים אם לא שנים. אתם בוודאי מבינים את גודל ההזדמנות שעשויה ליפול לידיכם, אם תפעלו נכון."
"עד כמה תחזית כזאת יכולה להיות מדויקת מבחינת העוצמה והתאריך?" שאל ד"ר חלילי.
"בגלל טווח הזמן הארוך יחסית במקרה הזה, שני הנתונים האלה הם בשלב זה בבחינת הערכה בלבד, אבל כפי שאמרתי, הדיוק שלהם יגדל עם הזמן," השיב פרופסור טנאקה. "אני חושב שכשנה לפני האירוע אוכל לתת לכם את התאריך בדיוק של יומיים לכאן או לכאן, וכחודש לפני האירוע אוכל לתת לכם טווח של שעות ודיוק של כעשרה אחוזים לגבי העוצמה."
אלוף משנה סולימאן, שעד כה לא אמר כלום, פנה אל הססמולוג ושאל: "אמרת ששיחקת עם נתונים כאלה מכל העולם. מאחר שרעידות אדמה בעוצמות שונות הן די תכופות, הרי הגיוני שהן יתרחשו במוקדם או במאוחר במקומות שונים בעולם. אם ככה, אז חוץ מהתחזית לגבי המזרח התיכון, בוודאי עלית על אפשרויות כאלה במקומות אחרים. תוכל להצביע על רעידת אדמה חמורה אחרת העומדת להתרחש בקרוב, נניח בתוך שנתיים או שלוש?"
"אני שמח שמישהו סופסוף שאל את השאלה," חייך הססמולוג. "אבל למה לחכות כל כך הרבה זמן? בעוד כחצי שנה, בחודש מאי הבא, תתרחש בצפון אלג'יר רעידת אדמה חמורה בעוצמה של כשש נקודה חמש בסולם ריכטר. אני מעריך שהנזקים יהיו בינוניים, כלומר מאות בתים יקרסו ואלף עד אלפיים איש ייהרגו. כחצי שנה אחר כך, בדצמבר 2003, תתרחש רעידת אדמה חמורה מאוד בדרום-מזרח איראן, כנראה בסביבת העיר בם. עוצמתה תהיה שש נקודה שמונה, ומניסיון קודם עם רעידות כאלה אני צופה מעל 25 אלף הרוגים ויותר מ-100 אלף פצועים. אגב, זה לא שייך לענייננו, אבל צריך לזכור שמדובר באזור הררי באמצע החורף, על כל הבעיות המשתמעות מכך. ולבסוף, בעוד כשנה וחצי תתחולל רעידת אדמה חמורה בים ליד אינדונזיה. העוצמה הצפויה היא יותר משמונה בסולם ריכטר, אך כמו שכבר שאמרתי, אפשר יהיה לתת מספרים מדויקים יותר כאשר המועד יתקרב. בגלל המיקום של הרעש, באזור רדוד יחסית בים, התוצאה תהיה הרסנית בצורה יוצאת דופן, אפילו בהשוואה לרעידות האדמה החמורות שראינו בטורקיה ובסין. ייווצרו גלי צונאמי הרסניים שישפיעו על כל הסביבה ובעיקר על האיים הסמוכים, האפקטים של הרעידה יורגשו אפילו באוסטרליה, וייתכן שיגיעו, אם כי חלשים הרבה יותר, עד הודו ואפריקה."
הססמולוג עצר והתבונן במבט חמור בקהל שומעיו המרותק. "אני חייב להדגיש את המשמעות של רעש אדמה בעוצמה כזאת. רעידות אדמה כאלה הן נדירות למדי, והאפקטים שלהן, בים וביבשה, מתחזקים באופן אקספוננציאלי. אם תוסיפו לכך את העובדה שזה יקרה בים, יש פה פוטנציאל לאסון בהיקף נרחב. בוודאי שמעתם על התרבות המיקנית שנחרבה במאה ה-12 לפנה"ס כתוצאה מרעש אדמה בים האגאי. על פי ההערכה הקיימת ביחס לרעש זה מדובר על עוצמה של דרגה עשר כמעט."
"ואינך מתכוון להזהיר את האלג'ירים, את האיראנים או את האינדונזים, או לידע את ממשלתך שלך?" שאל המדען המצרי.
"ניסיתי. אחרי שהמאמרים שלי נדחו והגעתי למסקנות לגבי האסונות הצפויים בעתיד, דיברתי שוב עם מנהל המחלקה שלי, אולם כפי שהסברתי לכם, תחזיותי, ולמעשה כל השיטה, אינן מקובלות על רוב עמיתי. לאחר שהמאמרים נדחו, עמיתי לעבודה החלו מתנשאים עלי, וגישה זו התפשטה במהירות בכל המכון. מנהל המחלקה אמר לי בפשטות לשתוק ולא לעורר פניקה. הוא הזהיר אותי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שאם אקים רעש הוא ידאג לפטר אותי בגלל התנהגות לא הולמת וידאג שלא אוכל לעבוד בשום מקום.
"כפי שאתם בוודאי יודעים, כל הססמולוגים ביפן הם עובדי מדינה. הרעיון שהיה לי, להקים חברת ייעוץ פרטית, התברר כמשהו שיארך זמן רב מאוד, כך שידי כבולות. אני לא יכול לפנות לגורמים אחרים בממשל מאחורי גבו של מנהל המחלקה שלי - זה מעשה שלא ייעשה אצלנו - ובוודאי שאינני יכול לפנות על דעת עצמי לממשלה זרה. בכל מקרה, האמת היא שהאלג'ירים והאיראנים אינם מטרידים אותי במיוחד. נכון שהאינדונזים הם סיפור אחר, אבל כאמור ידי כבולות, לפחות בשלב זה."
"במילים אחרות," אמר השגריר, "בעוד כחצי שנה ידעו כולם אם אתה צודק."
"אכן, ואני מקווה כי מנהל המכון שלי יהיה אמיץ דיו לבצע ספוקו, מה שנקרא אצלכם חרקירי," ענה הססמולוג בחיוך זדוני. "טוב, רבותי. אני חושב שגזלתי מספיק מזמנכם בהסברים טכניים. אם הצעתי לעזור מעניינת אתכם, אני מציע שנחכה עד שתחזיותי יתאמתו. כשזה יקרה, אני בטוח שניפגש שוב לשיחה."
"רגע אחד," אמר השגריר, "אם יתברר שאתה צודק, איזה תגמול אתה מבקש תמורת שירותיך לאומה המצרית?"
עוד המילים על שפתיו, נוכח השגריר לדעת שעשה מעשה לא נבון. היפני קפא על מקומו. לאחר כמה רגעים של שתיקה, בהם פילל השגריר שהאדמה תבלע אותו, ענה הססמולוג: "הבהרתי בתחילת דברי כי אני עושה זאת כדי להמשיך את מפעלו של קוזו. לחברת הייעוץ שאני רוצה להקים אין דבר וחצי דבר עם זה. זו תוכנית לעתיד הרחוק. אני מבקש כי תשמרו זאת בזיכרונכם."
השגריר פתח בשטף התנצלויות, אך הססמולוג, שוב נינוח ומסביר פנים, הרגיעו תוך אזכור ההבדלים התרבותיים הניכרים והבעיות שהבדלים כאלה יכולים לגרום בקשרים בין אנשים. השגריר שב והתנצל ונראה כי התקרית הקלה הסתיימה. הססמולוג קם ממקומו, קד אל הנוכחים, והשגריר הזמין אדם שילווה את האורח בצאתו מהבניין.


לאחר שהאורח יצא פנה השגריר אל עמיתיו.
"אז מה דעתכם?"
הנספח המדעי היה הראשון שדיבר. "אולי תסבירו לי בדיוק מי הוא האיש הזה ומי הוא קרוב משפחתו?"
השגריר רמז לנספח הצבאי לענות.
"בקצרה, קוזו אוקאמוטו היה סטודנט לחקלאות יפני שהשתייך לארגון מחתרת שנקרא 'הצבא האדום היפני'. מטרותיהם לא היו ממש ברורות, אך ב-1971 הגיע אוקאמוטו להתאמן בביירות במסגרת איזושהי תוכנית לשיתוף פעולה בין ארגוני מחתרת שונים. איכשהו נוצר קשר בינו ובין ארגון החזית העממית בפלשתין, ששלח אותו לבדוק את סידורי הביטחון באל-על. לאחר מכן הוא צויד בחומרי נפץ ונשק בסוריה וב-1972 יצא, עם עוד כמה יפנים מאותו ארגון, במטוס אייר-פראנס ללוד, ליד תל אביב. הבדיקות באותה תקופה היו די רופפות, כך שהם נחתו בלוד, שלפו כלי נשק מהמזוודות ופתחו באש לכל עבר. לרוע המזל, הם אמנם הרגו כמה ישראלים, אבל בעיקר נהרגו צליינים שהגיעו לביקור במקומות הקדושים. שומרים בנמל התעופה הרגו שניים מהתוקפים, ואילו אוקאמוטו נתפס ונידון למאסר עולם. הוא שוחרר מאוחר יותר, במסגרת עסקה לחילופי שבויים בין חיזבאללה לבין ישראל, אחרי הפלישה הציונית ללבנון, אך היפנים לא נתנו לו לחזור לכאן. לפי מה שידוע לנו, הוא עדיין גר בביירות ומתקיים מפנסיה של חיזבאללה."
"כן," אמר השגריר, "זה מסכם את הסיפור של אוקאמוטו. ידידנו הססמולוג כנראה היה מיודד מאוד עם קרובו, והחליט להמשיך את פעולתו המבורכת, אך בהיקף גדול בהרבה. עכשיו בואו נחזור לשאלה המקורית: מה דעתכם?"
הנספח הצבאי ענה ראשון. "איני יודע אם תופעות טבע כאלה אכן ניתנות לצפייה מראש, אבל בואו נצא מתוך הנחה כי האיש אכן מצא דרך לעשות זאת. אם רעידת האדמה הזאת לא תפגע במצרים ולא בחצי האי סיני, ואם נשכיל לבצע את ההכנות כך שהציונים לא יחשדו בנו, התוכנית הזאת בהחלט יכולה להצליח. ואם רעידת האדמה תשפיע בצורה זו או אחרת על מצרים ועל חצי האי סיני ונדע זאת מראש, נוכל למזער את הנזק באמצעות הכנות מתאימות.
"בואו נסתכל לרגע על חצי הכוס המלאה. אם התחזית של טנאקה תתאמת, ואנחנו נשכיל לנצל את המידע הזה במלואו ונהיה מוכנים לאירוע, אין ספק שזו הזדמנות פז לאושש את מעמדנו במזרח התיכון - הישות הציונית תחוסל ושאר המדינות באזור ירחשו כלפינו כבוד. לאחר שהישות הציונית תיעלם, נהיה מבחינה צבאית קונבנציונלית המדינה החזקה באזור, יותר אפילו מאיראן ועם הרבה פחות בעיות פנימיות משיש לאיראנים.
"עכשיו, באשר לתמונה הספציפית. אנחנו צריכים לשאוף להשתלט במהירות על הנגב עד באר שבע, על החוף עד אשקלון ועל מדבר יהודה וים המלח. לדעתי, לא צריך יותר מזה. זה יהיה בעצם סופה של ישראל כמדינה. כתוצאה מכך לא נצטרך להשקיע יותר בכוח קונבנציונלי נגד תוקפנות אפשרית מצד הציונים, ולעומת זאת נוכל להשקיע יותר בנשק מודרני, וגם בכך לעבור את איראן. גם כיבוש דימונה יתרום לעוצמתנו, אם נצליח לשים את ידנו על המתקנים שם כשהם במצב סביר. ומה שחשוב יותר, השליטה על דימונה תאפשר לנו לעבור בצעד אחד את איראן, בדרך להגמוניה גרעינית במזרח התיכון. אני מודה שכל זה נשמע יותר מדי טוב, אבל אולי, לשם שינוי, יטה אללה את חסדו אלינו."
"אתה מציג היטב את התועלת שתצמח מהצלחת תוכנית כזאת," אמר הנספח המדעי, "אבל אתה לא רואה שום בעיות ביישום פרויקט כזה?"
"להפך. יש עוד הרבה בעיות שנצטרך לדון בהן, אבל קודם העדפתי להציג את היתרונות, כדי להביא לגישה חיובית יותר בדיון הזה," ענה הנספח הצבאי בחיוך.
"ומה דעתך אתה, ד"ר חלילי?" פנה השגריר אל הנספח המדעי.
"ובכן, אתם יודעים כי ססמולוגיה היא לא בדיוק התחום שלי. אזכירכם כי אני מומחה לחקלאות, בעיקר לחקלאות ימית, ולכן אני פה ביפן, כדי לעזור להאכיל את 75 מיליון האזרחים שלנו. בלי להיכנס לשאלות הפוליטיות והטכניות של הכנות מעשיות וסודיות למבצע בממדים כאלה, קיימת עדיין השאלה הראשונה: האם תחזית כזו של רעידות אדמה אפשרית בכלל? אם להודות על האמת, אינני יודע, אבל מאחר שבשלב זה אין לנו מה לדאוג בעניין, אני מציע שפשוט נירגע ונמתין. מדובר בתוכנית לטווח של שבע או שמונה שנים. בשלב זה, כל שעלינו לעשות הוא לחכות כחצי שנה, ואז נראה אם מדובר באדם רציני עם רעיון מוצק או בהוזה. אין כמובן מניעה מלהעלות תרחישים על הנייר.
"אני מציע שתחשבו על המשמעויות מבחינה פוליטית וצבאית, אך המלצתי היא שלא נעשה שום דבר ממשי עד שנראה מה יקרה באלג'יר. אם אכן תחזיותיו של פרופסור טנאקה תתממשנה, הרי שמדובר בשני דברים שעלינו לתת עליהם את הדעת. ראשית, זו תהיה פריצת דרך מדעית מרעישה. בפעם הראשונה בהיסטוריה יצליח מישהו לחזות רעידת אדמה, ועוד פרק זמן משמעותי מראש. אם זה אכן יקרה, אני חותם על יתר דבריו בשתי ידי. אז תוכלו להתחיל לפעול בצינורות שלכם, לפחות על אש קטנה, עד שנראה מה יקרה באיראן בדצמבר הבא."
לפתע קימט הנספח המדעי את מצחו ואמר: "אבל יש בעיה נוספת שרק עכשיו עלתה בדעתי."
"והיא?" שאל הנספח הצבאי.
"טנאקה אמר שהוא ניסה לפרסם את תוצאות מחקרו," אמר הנספח המדעי. "כלומר, אפשר להניח שהתקצירים והסיכומים הופצו בצורה נרחבת. אם בניסיונותיו להביא לפרסום המחקר הוא ציין אירועים עתידיים ספציפיים, כמו אלג'יר או איראן, הרי אחרי שהם יקרו, מישהו עשוי להיזכר בקשר בין טנאקה ובין רעידות האדמה האלה והסוד יֵצא. השאלה היא מה המשמעות של גילוי הטכנולוגיה הזאת לגבי התוכניות שלנו."
השגריר, שהאזין לדברים הנאמרים ברוב קשב, חשב לרגע ואמר:
"נניח שאחרי אלג'יר או איראן, הסוד הזה, של היכולת לצפות רעידות אדמה, ידלוף החוצה, וגם הישראלים ישמעו עליו. אז מה? ייוודע רק שיש טכנולוגיה כזאת. הרי בלי תחזית מדויקת לגבי מיקום הרעש הבא והתאריך המדויק, המידע הזה הוא כמעט חסר תועלת. פיתוח הטכנולוגיה הזאת לרמה שבידי טנאקה ייקח שנים. וגם אם הציונים יחשבו פתאום שרעידת אדמה עלולה לפגוע בהם, מה הם יעשו כדי להתכונן לרעידת אדמה בתאריך עתידי לא ידוע? יפנו לצמיתות את תל אביב ואת חיפה? את הקריסה, הזמנית לפחות, של המערכות הפיזיות והשלטוניות שלהם הם בשום אופן לא יוכלו למנוע. כך שבכל מקרה, הדרך לצבא שלנו תהיה פתוחה, לפחות לתקופה קצרה, עד שהם יתאוששו. ואם הצבא הישראלי לא יעמוד בדרכנו, בתוך שבוע אנחנו גומרים את המלאכה. ועוד דבר: למה בכלל שהציונים יתכוננו למתקפה מצדנו?"
"כן, זה נכון," אמר הנספח המדעי. "לכן יהיה חשוב מאוד שנסתיר כל קשר בין פעילות צבאית אפשרית שלנו במצרים ובין הכנות לשעת חירום, שלהם או שלנו. זה לא צריך להיות קשה במיוחד, אך יש לתת על כך את הדעת. אבל ברשותכם, הרשו לי להמשיך.
"לענייננו, אינדונזיה חשובה הרבה פחות. אם תחזיותיו של טנאקה לגבי איראן יתאמתו, נוכל, אפילו נצטרך, להתחיל לפעול, כלומר להקדיש משאבים להשגת מטרתנו הסופית. האירוע האינדונזי שטנאקה מבטיח צפוי להתרחש בעוד יותר משנה וחצי מהיום, והתיאור שלו חריג במידה ניכרת ממה שאנו מכירים מההיסטוריה המודרנית. אם יתברר שהתחזית שלו לגבי אינדונזיה היתה מוטעית או לא מדויקת דיה, נצטרך לעצור ולחשוב מחדש. אבל דבר אחד אני יכול לומר בוודאות: אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים עד אז. צריך לזכור שאף שמדובר על עוד שבע שנים, זה איננו זמן אינסופי. כדי להשיג הצלחה מלאה, נצטרך לפעול בזהירות, תוך שמירה על סודיות. זה יהיה תהליך אטי, אף שהתרעות בזמן כה רב מראש מאפשרות להתארגן לטווח ארוך מאוד."
"הזכרת קודם כי יש בפיך שני דברים שיש לתת עליהם את הדעת. מהו הדבר השני?" שאל השגריר.
חלילי עצר לרגע, הביט בבני שיחו וחשב איך להביא לידיעתם בעדינות את הבעיה הבאה.
"יש בעיה נוספת שעד כה התעלמנו ממנה. נניח שיתברר כי טנאקה צודק מבחינה מדעית, כלומר הוא באמת מסוגל לחזות רעידות אדמה. אנחנו נדע זאת באופן מוחלט בעוד חצי שנה, ועוד יותר בעוד שנה. אבל צריך לוודא שתחזיותיו לגבי ישראל והמזרח התיכון הן אמיתיות. במילים אחרות, ייתכן שהיכולת המדעית שלו היא לעילא ולעילא, אבל צריך לוודא שההבטחות שלו לגבי האירוע הצפוי בישראל, מבחינת התאריך והעוצמה, הן נכונות ואינן שקרים המונעים על ידי שיקולים זרים. צריך לוודא, ואודה על האמת שאין לי מושג איך, שמישהו אינו מוליך אותנו באף כדי שנאמין במשהו שאנחנו כל כך רוצים להאמין בו."
"למה אתה מתכוון?" שאל השגריר.
"תראה. למצרים לא חסרים אויבים. אולי זו בכלל מזימה להפיל אותנו בפח כדי שניכנס לתוכנית כזו, ואז באופן כלשהו לחשוף הכול ולגרום לנו מבוכה פוליטית נוראה, על כל המשתמע מכך. האם חשבתם על האפשרות, שחוץ מהיכולת לחזות רעידות אדמה, שזאת נדע בקרוב, כל היתר הוא בכלל מזימה של מישהו כמו המוסד, או אפילו הסי-אי-איי? אתם מבינים בוודאי שמבצע עוקץ כזה, אם הוא יצליח, יעלה לנו לפחות באובדן הסיוע הצבאי האמריקני."
הנספח הצבאי והשגריר הסתכלו זה בזה במבט נדהם. היה ברור ששניהם לא חשבו על כך. ייקחו אותו השדים, חשב השגריר, אף פעם אסור לזלזל באופן המחשבה של מדען, אפילו אם במבט ראשון הוא בסך הכול דייג עם דוקטורט. אבל הנספח המדעי המשיך, כאילו לא קלט את עוצמת הפצצה שהטיל.
"צריך גם להביא בחשבון כמה דברים נוספים. כפי שאמרתי קודם, אם רעידות האדמה באלג'יר או באיראן תהיינה קטלניות דין, מישהו עשוי להיזכר בטנאקה ובטענותיו. אם זה יגיע עד למכון שבו הוא עובד ויתברר כי הוא צפה את האירוע, המכון שלו עלול להתעורר ואז תקום סערה שהוא יעמוד במרכזה. אם ינהג בחוכמה, הוא עשוי לקבל קידום, לפחות בהיררכיה של המחלקה שלו אם לא למעלה מזה. וזה בלי קשר לשאלה אם הבוס שלו באמת יעשה חרקירי או לא.
"עכשיו, בואו נחשוב מה יקרה אם הוא באמת יקבל קידום. במקרה כזה הוא יהפוך לגיבור לאומי ויובלט על ידי התקשורת. עלינו לחשוב אם במקרה כזה לא יתעורר איזשהו ניגוד בין מאווייו האישיים ובין רצונו לעזור לנו. אני לא חושב שתהיה בעיה, בייחוד לאור הרקע שלו, כפי שהצגתם אותו, אבל בכל זאת יש להביא את זה בחשבון. ולבסוף, צריך לשקול את האפשרות, שייתכן כי אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שכל זה כבר קרה ושמישהו יודע על הקשרים של פרופסור טנאקה איתנו. אם יתגלה שהוא סיפר לנו ואנחנו שתקנו, בעיקר לאור העובדה שבכל המקרים מדובר במדינות מוסלמיות, שמה של מצרים יהיה לרפש, אפילו יותר מאשר אחרי הסכם השלום של הנשיא סאדאת עם הציונים. לכן אני מציע שהקשרים הגלויים שלנו איתו יצומצמו במידת האפשר, ושכל המידע בעניין לא יצא בשלב זה מחדר זה."
דבריו של הנספח המדעי ציננו כהוגן את חזיונותיהם של הנספח הצבאי ושל השגריר, אבל הדבר רק דרבן אותם לראייה מפוכחת יותר.
"חשיבה מצוינת," הנהן השגריר. "אני בהחלט מסכים עם כל מה שאמרת, ואני אסיר תודה לך על שהצגת בפנינו היבטים של הבעיה, שאני מודה כי כלל לא חשבתי עליהם. עכשיו נבין טוב יותר את הסביבה שבה נצטרך לפעול, וכולנו ננהג בהתאם לכך. אני חושב שסיכמנו בכך לעת עתה. תודה לך, ד"ר חלילי. אלוף משנה סולימאן, אנא הישאר למשהו נוסף." הנספח המדעי קם ממקומו, ביקש סליחה ויצא מהחדר.


השגריר והנספח הצבאי התרווחו שוב בכורסאותיהם. הם הכירו איש את רעהו שנים ארוכות. השגריר אל-זחלאני, על אף שבמבט ראשון נראה כאב הטיפוס ההוליוודי של סרסור מזרח תיכוני, הגיע לתפקידיו הדיפלומטיים דרך השירות הצבאי. הוא היה צאצא למשפחת חקלאים בדלתא של הנילוס, שהודות לעבודה קשה הגיעה למעמד כלכלי מעל הממוצע. כך יכלה המשפחה לעודד את בניה הרבים לחפש קריירות בהתאם לשאיפותיהם האישיות. בריאותו של ג'עפר היתה תמיד טובה, והודות למאמצי משפחתו וליכולתה הכלכלית הוא סיים את לימודיו התיכוניים וגויס לצבא. הוא התבלט מיד, נשלח לקורס קצינים ונשאר לשרת בצבא הקבע. במלחמת ששת הימים הוא היה מפקד מחלקת חי"ר. כשמפקד הפלוגה התמוטט נפשית, אל-זחלאני תפס פיקוד. הוא הצליח לחלץ את רוב פלוגתו מכיתור ישראלי והוביל אותם במסע מייגע דרך המדבר, תוך שהוא מקדים, לפעמים בדקות, את הישראלים הדוהרים לכיוון תעלת סואץ. אחדים מאנשיו נטרפה דעתם, אחרים נשרו בדרך בגלל הצמא, אך הוא היה אחד הבודדים שהחזיר קבוצה מאורגנת של חיילים על נשקם ועל נעליהם. במלחמת יום כיפור הוא כבר היה סגן מפקד חטיבה, ואף כי בגלל תפקידו לא היתה לו הזדמנות להוכיח את יכולתו בשום קרב, הוא הצליח לדאוג לכך שחטיבתו תהיה תמיד מצוידת היטב בכל הדרוש. במבצע "סערת מדבר" נשלח לעיראק כקצין קישור לכוחות האמריקניים. הוא פרש מהשירות הצבאי כתת-אלוף ומפקד אוגדת שריון, כשבתפקידיו האחרונים גילה יכולת ארגונית מרשימה. למזלו, היתה זו כבר תקופת השלום עם ישראל וכך יכול היה לפרוש עם הילה של גיבור צבא בלתי מנוצח.
טאהא סולימאן והשגריר נפגשו לראשונה בעיראק, מקום שבו היה סולימאן מפקד גדוד שהצטיין בשירותו בחיל המשלוח המצרי. מכל הבחינות, הם היו ניגודים בולטים. סולימאן היה נצר למשפחת סוחרים עשירים מקהיר, שלא הצטנע במוצאו, ובהופעתו - אם נמשיך עם קו הסטריאוטיפים ההוליוודיים - היווה מזיגה של שייח' בדואי ומאהב לטיני. הוא בחר בקריירה צבאית בעקבות אביו, שהצטיין בשירותו אך פרש בדרגת סגן אלוף והלך לעבוד עם המשפחה. על אף הבדלי הדרגות הם התיידדו, במידה מסוימת הודות לחיבה שנטו לשחמט. כשהגיע השגריר לתפקידו הנוכחי, הוא משך בחוטים והביא את סולימאן לטוקיו בתפקיד הנספח הצבאי. בזכות הקרבה בדעותיהם הפוליטיות, דאג השגריר להכניסו בסוד "תפארת קדומים", ארגון חצי מחתרתי שחרת על דגלו את המשך המאבק במדינה הציונית. דעותיו השקולות ועצותיו המעשיות של סולימאן זכו להערכה אף אצל אלה שנחשבו לחמומי המוח בארגון.
השגריר פנה אל הנספח הצבאי:
"מה אתה אומר?" שאל ולא המתין לתשובה. "זו יכולה להיות התשובה לכל חלומותינו. כבר שנים שאנו בונים כוח ומתאמנים. עבדנו בצורה מוצלחת על האמריקנים, שממשיכים לספק לנו נשק וחלפים לטנקי האברמס שקנינו אצלם, וממשיכים למכור לנו מטוסי קרב, ספינות וטילים. עבדנו גם על הציונים, שכל כך רוצים שלום, שנדמה להם שכולם סביבם הם באותה דעה, ולאלה אצלם שחושדים בנו ובכוונותינו הם מתייחסים כאל משוגעים מחרחרי מלחמה. רעידת האדמה הזאת יכולה להיות פתרון אלגנטי לבעיה שלנו. כרגע עלינו למצוא מענה לשתי שאלות. ראשית, אם אנחנו מדווחים מיד על השיחה הזאת לכבוד הנשיא. מה דעתך?"
"אני הייתי מחכה לפחות עד אחרי הרעש באלג'יר," השיב הנספח. "חודשים אלה לא יעלו ולא יורידו דבר בתכנון לטווח ארוך, ואין טעם שנעורר ציפיות שאולי לא יתגשמו."
"אתה צודק. החיפזון הוא מן השטן. עכשיו סיפקת לי גם את התשובה לשאלה השנייה: מה עושים עם חברינו בבית. אני חושב שנחכה גם עם ההודעה לחברינו ב'תפארת קדומים'. יש לי הרגשה שלא כולם יהיו נלהבים לשנות את הסטטוס קוו הנוכחי. כדי לשכנע את הספקנים שעדיין מחכים לנס מאללה, נצטרך קצת יצירתיות, אבל את הגשר הזה נחצה כשנגיע אליו. אולי נשכנע אותם שרעידת אדמה טובה היא הנס שהם מחכים לו, ושאללה ברוב חסדו שולח לנו. אבל כרגע יש לי משימה דחופה בעבורך. אני משום מה אופטימי לגבי הסיכוי שתחזיותיו של הססמולוג אכן תתגשמנה. במקרה הזה, אני בטוח שלאלג'ירים מחכה הפתעה לא נעימה, על אף שהם מוסלמים נאמנים. אחרי שזה יקרה ואחרי שנדווח, ייקח להם בקהיר שבועיים-שלושה לעכל את העניין. אז נקבל רשימת שאלות באורך הנילוס, וחציין תהיינה מטופשות לחלוטין, אבל מן הסתם יהיו כמה דברים לגבי טנאקה וההצעה שלו שנצטרך להתייחס אליהם. בעיה נוספת שעדיין לא נתנו את דעתנו עליה תהיה סדרי העדיפויות של הנשיא ושל חברינו ב'תפארת קדומים'."
"למה אתה מתכוון?" שאל הנספח הצבאי.
"תאר לך שאחרי שנספר להם שידענו על הרעש הממשמש ובא באלג'יר, נטען גם שלא אמרנו כלום כי לא רצינו לעורר תקוות שווא עד שנוודא שהתחזית נכונה. תמיד יהיה מי שיטען, או שילחש באוזנו של הנשיא, שלא היה זה בסמכותנו לשמור מידע כזה אצלנו. הנשיא אפילו עלול להשתכנע שהיינו צריכים לתת לגדולי האומה בקהיר להחליט אם להודיע לאלג'יר או אפילו לאיראן. מצד שני, צריך לזכור שאם אנחנו מתחילים לדווח עכשיו, אנחנו מסתכנים במשהו נוסף. המזל הרע הביא לכך ששלוש המדינות הבאות בתור לרעידת אדמה הן מוסלמיות. אפשר להתווכח עם הגדרה זו ביחס לאיראנים, אבל נניח לרגע לפולמוס הדתי הזה. מה יקרה אם מישהו יקבל התקפה של מצפון אסלאמי ולא רק יזעם שלא הודענו לאלג'יר על העומד לקרות, אלא ידרוש בתקיפות שהאיראנים או האינדונזים יוזהרו בעוד מועד?"
"אני חושב שנצטרך להוריד אותם מהרעיון בצורה אלגנטית אך תקיפה ביותר. אבל גם אם לא נצליח בכך, אם - כמו שחלילי מציע - נסתיר כל קשר בין ההכנות הצבאיות שלנו ובין מה שיקרה במזרח התיכון, עדיין נהיה על קרקע מוצקה."
"אבל תחשוב על אפשרות אחרת," אמר השגריר. "נניח שהעובדה שידענו על הרעש באלג'יר ולא סיפרנו לאיש, תדלוף באופן כלשהו, או שמישהו ידאג להדליף זאת. האם עצם שמירת הסוד הזה לא תחשיד אותנו במשהו? מישהו ישאל למה לעזאזל שמרנו דבר כזה בסוד."
"במבט ראשון זה אמנם מוביל למסקנה כי עדיף שנדווח על כך עכשיו, לפחות לנשיא, ואני בהחלט לא שלם עם צעד כזה." אמר הנספח הצבאי. "אבל כמו שאמרת, תמיד נוכל לטעון שלא רצינו לעורר תקוות או לזרוע פניקה, תלוי עם מי מדברים. אני חושב שהסיכון קטן וכדאי לקחת אותו."
"טוב, אפשר לחכות עם זה כמה ימים ולחשוב שוב. עכשיו לעניין אחר. כמה דברים שאמר ד"ר חלילי נתנו לי חומר למחשבה. אני מניח שחברינו ב'תפארת קדומים', אחרי שיתאוששו מההלם, וגם הנשיא, אחרי שיקלוט במה מדובר, ידחפו, כל אחד מצדו, את הנושא לדיון במועצה הצבאית העליונה. מה שאני מבקש זה שבתוך חודש מהיום תכין לנו רשימת נושאים לדיון בשביל המועצה הצבאית העליונה." השגריר עצר את שטף דיבורו וחיכה עד שאלוף משנה סולימאן שלף מארונית צד בלוק כתיבה, הוציא עט מכיס מקטורנו, ציין את התאריך בראש הדף הראשון והיה מוכן להתחיל.
השגריר הביט מהורהר בתקרה המגולפת. "נצטרך להתייחס לשאלות הבאות. אני אמנה את אלה שעולות כרגע בדעתי, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן. אם יעלו בדעתך שאלות נוספות, אל תהסס לכלול אותן.
"שאלה ראשונה: האם אנו משתפים במידע את הסורים ואת המהפכנים בעיראק? חבל שהאירוע הראשון עומד לקרות באלג'יר ואנחנו לא יכולים לספר להם, אבל האמת היא שבכל מקרה, אם יוחלט לצאת לפעולה כזו, האלג'ירים אינם יכולים לתרום לנו הרבה. עם האיראנים זה סיפור אחר. אולי כדאי שתחשוב איך נוכל לשתף את האיראנים בשלבים הבאים בלי להסגיר את העובדה שידענו כל הזמן על רעידת האדמה.
"שאלה שנייה: מה אנחנו עושים אחרי ההצלחה הראשונית במלחמה כזו? האם נשב בחיבוק ידיים ונחכה, כמו שלצערי עשינו במלחמת אוקטובר, ונאפשר לסורים לכבוש נתח בצפון?
"שאלה שלישית: מה בכלל עושים עם הירדנים? טנאקה לא התייחס לזה בכלל, ולהפתעתי גם חלילי לא חשב על זה. לדעתי, בגלל הגיאוגרפיה של האזור, הירדנים יושפעו מרעידת האדמה בדיוק כמו הישראלים. אם יישאר להם צבא כלשהו שיוכל לפעול, מלכם עשוי להגיב במהירות ולפלוש למרכז ישראל. אנחנו יכולים אפילו לתת להם התרעה באופן כלשהו, אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים את ירדן מולנו, ועוד עם גישה לים התיכון, מה שיהפוך אותם לבאמת בלתי נסבלים, או שנעדיף את הסורים, שלמען האמת גם הם לא מציאה גדולה. ויש עוד אפשרות: אולי כדאי לנו לנצל את הרעש, כדי להיכנס לירדן ולחבור אל הסורים ולהקים מחדש את הרפובליקה הגדולה מימיו של נשיאנו נאצר.
"שאלה רביעית: מה אנחנו עומדים לעשות עם רצועת עזה לאחר מעשה?"
השגריר עצר לרגע את שטף דיבורו ושוב בהה בתקרה. סולימאן המשיך לכתוב, אך במקביל חשב כי לא לחינם השגריר כה מוערך בחוגים הדיפלומטיים. הוא יודע לחשוב בבהירות ולראות במהירות, ללא הכנה מוקדמת, דברים שאחרים מגיעים אליהם רק מקץ שבוע של מחשבה וניתוח. הוא עצמו חשב רק על ההיבט של כיבוש החלק הדרומי של ישראל, בעוד השגריר רואה את התמונה הכוללת.
השגריר הביט בנספח הצבאי והמשיך: "לעניין הפלשתיני יש מרכיב נוסף. מה עושים עם הרשות הפלשתינית, ובעיקר עם הפלשתינים בדרום הר חברון, שעלולים להוות בעיה? כל זמן שהם היוו בעיה לישראלים, ניחא. גם בשטח שלהם הם אינם מענייננו, כל זמן שהם עוזרים לנו להעביר סמים לתוך שטח ישראל. אבל כדי שהתוכנית תצליח נצטרך לנגוס בשטח הרשות הפלשתינית, או המדינה הפלשתינית, אם זו אכן תקום עד אז. במקרה כזה נצטרך להשאיר שתי מובלעות ענקיות של אזרחים פלשתינים בתוך השטח שלנו או לספח את כל השטח, ואני לא רוצה לחשוב כרגע מה גרוע יותר.
"יש עוד בעיה עם הפלשתינים. המשטרה שלהם, או החמאס, או מי שזה לא יהיה, ינסו מן הסתם להרחיב את שטחם בכיוון הים התיכון. זה אומר שאם לירדן יישאר כוח צבאי אפקטיבי, הפלשתינים ללא ספק יגיעו להתנגשות עם הירדנים, שישאפו לאותו דבר. למען האמת, בשבילנו זה טוב, כי מהומה כזאת רק תסיח את הדעת מהפעילות שלנו ותעזור לנו לבסס אחיזה בשטחים שבהם אנו מעוניינים. אבל כידוע לך, שום דבר אינו בטוח. מה יקרה אם למרות הכול הירדנים לא יזוזו? ואם נצליח להשתלט על ירדן, האם אנו רוצים את פלשתין כשכנה? לנוכח מה שקורה בעזה, אני לא כל כך בטוח."
השגריר לגם מכוס המים שלידו, חיכה עד שהנספח הצבאי רשם הכול ואז המשיך.
"הכי חשוב זה לחשוב איך אנחנו בעצמנו מתכוננים לאירוע כזה, ואיך אנחנו מסווים את כוונותינו: איך שומרים הכול בסוד? ויש עוד בעיה. ברגע שהציונים יחטפו את המכה הזאת, כל העולם יתחיל לרחם עליהם, ואנחנו נצטרך איכשהו לנטרל את התגובה העולמית למתקפה כזו. מאז שמעמדה של ישראל חוזר לקדמותו, בגלל התקפות הטרור בניו יורק והרצחנות המטופשת של הפלשתינים, אפילו צרפת הרשמית עלולה להתנגד למהלך כזה מצדנו, שלא לדבר על ארצות הברית, בריטניה ומדינות אחרות, אולי אפילו רוסיה."
"אני מסכים," אמר הנספח הצבאי. "הכי טוב יהיה אם נוכל לגרום לכך שהעולם יאשים אותם במשהו. אולי אפילו במזימה שנכשלה להרוס את סכר אסואן ושחזרה אליהם כבומרנג. אגב, לגבי האמריקנים, צריך בוודאות למנוע שהם יאשימו אותנו בתוקפנות, מפני שזה יגרום לאסון. אני לא צריך להזכיר לך שחיל האוויר תלוי באופן מוחלט באספקת חלפים אמריקניים, וגם חילות השריון והים תלויים בה במידה ניכרת. אם האמריקנים יסגרו את הברז, נהיה בצרות צרורות.
"אני מוכרח להודות שבשלב הזה אני לא רואה איך נוכל להסתיר הכול מהאמריקנים. שירותי הביון שלהם, למרות הכישלונות האחרונים, עדיין מספיק יעילים כדי להבין מה קורה. כל זה כמובן עוד לפני שמתחילים בכלל בתכנון המבצע. יש לנו כנראה בערך שנה וחצי לפני שנצטרך להשקיע אמצעים של ממש בהכנות, אז ננסה לנצל את הזמן בחוכמה."
"בסדר," הסכים השגריר, "אבל אני מציע שבשלב זה תעלה כמה שפחות מזה על הנייר. גם את הרשימות האלה אני מציע שתעתיק לראשי פרקים ניטרליים, ואת הרשימות עצמן תשמיד. בכלל, עדיף שתעביר את כל החומר בנושא למחשב שלך ותגן עליו, כך שכל ניסיון לכניסה לא מורשית לתיק הזה ימחק אותו לגמרי."
"אעשה זאת מיד," נענה הנספח. "אבל עכשיו בא החלק הגרוע מכול. עכשיו אנחנו ממתינים."
"כן," ענה לו השגריר, "עכשיו אנחנו ממתינים."

עזריאל לורבר

עזריאל לורבר הוא חבר דירקטוריון בעיט (העמותה הישראלית להגנה בפני טילים). לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים שירת עזריאל לורבר כלוחם וכקצין בחטיבת גבעתי ובמילואים בחיל השריון משם השתחרר בדרגת רס"ן. עזריאל לורבר הוא בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות מאוניברסיטת פיטסבורג ותואר שני ושלישי בהנדסת תעופה וחלל מה – VIRGINIA POLYTECHNIC INSTITUTE.

עזריאל לורבר עבד בתעשייה האווירית, בתעשייה הצבאית, בסקטור הפרטי ובשירות המדינה. כיום הוא מלמד טכנולוגיה צבאית בפרויקט "תלפיות" באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוגים ללימודי ביטחון בשתי אוניברסיטות נוספות. הוא פרסם, בארץ ובחו"ל, עשרות מאמרים מקצועיים, מספר ספרים בנושאי טכנולוגיה צבאית (ספרו MISGUIDED WEAPONS שיצא במקור בארה"ב תורגם לשתי שפות נוספות באירופה) ויחד עם עמית למקצוע ערך את הספר הראשון בנושאי ההגנה בפני טילים בליסטיים, שיצא לאור על ידי המכון האמריקאי לתעופה ואסטרונאוטיקה (AIAA) . לאחרונה התפרסם מותחן מפרי עטו העוסק במלחמה הנכפית על ישראל בעקבות רעש אדמה חמור. הוא עובד עכשיו על ספר העוסק ב"מחדלים במודיעין טכנולוגי".

עוד על הספר

רעש מלחמה עזריאל לורבר

1



טוקיו, נובמבר 2002
בעשרה לעשר בבוקר ירד הססמולוג היפני מהמונית בפתח השגרירות המצרית שברובע מגורו-קיו בטוקיו. הוא הרים את צווארון מעילו כדי להתגונן מפני הרוח הקרה והזדהה בפני השוטר היפני שעמד בכניסה. השוטר קד עמוקות למשמע תוארו של הססמולוג וכיוון אותו אל דלת הכניסה לבניין. הססמולוג מיהר אל תוך הבניין, הדלת נפתחה ושומר בעל גוף וחמור סבר ביקש, באנגלית, לדעת את מטרת בואו.
"יש לי פגישה עם הוד מעלתו השגריר."
"ושם כבודו?"
"פרופסור הירושי טנאקה."
השומר עיין ברשימה מודפסת שהיתה מונחת לפניו על השולחן, התנצל על העיכוב ביפנית במבטא כבד, הרים טלפון ודיבר בערבית. בתוך כדקה הופיע איש צעיר שהתנצל שוב על העיכוב, הפעם ביפנית טובה בהרבה, אך עדיין במבטא זר בולט, והזמין את הססמולוג להיכנס. ללא דיבורים נוספים הוא הוביל את האורח אל גרם מעלות רחב. הם עלו, פנו ימינה ונכנסו ללשכה מפוארת שקיר אחד שלה היה כולו חלון. מאחורי שולחן רחב, שעליו שני טלפונים ומחשב, ישב השגריר המצרי ביפן. שני אנשים נוספים ישבו על ספת עור שלפניה שולחן נמוך, עליו עמד טלפון נוסף וסביבו כמה כורסאות. השגריר, גנרל בדימוס ג'עפר אל-זחלאני, קם ממקומו, עבר סביב שולחנו ובירך את הססמולוג באנגלית. הוא התנצל על שהוא מבכר לדבר אנגלית, אך ציין כי הוא בטוח כי שליטתו ביפנית היא פחותה משליטתו של האורח באנגלית. בשיחה - שהוא מעריך שתהיה חשובה - הוא מבכר להיות בטוח כי אינו מעליב את אורחו בשימוש בביטוי או באינטונציה לא מתאימים ועדיף כי כולם יבינו היטב במה המדובר. המלווה שהביא את הססמולוג יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת. שני הנוכחים האחרים קמו ממקומותיהם, והשגריר פנה אל הססמולוג ואמר: "ברצוני להציג לפניך את ד"ר עמאר חלילי, הנספח המדעי שלנו בשגרירות, ואת אלוף משנה טאהא סולימאן, המשמש כנספח הצבאי."
האורח קד אל הנוכחים, לחץ את ידם והחליף עמם כרטיסי ביקור. השגריר הזמין את האורח לשבת ושאל מה ירצה לשתות. טנאקה ענה כי ישמח לקבל קפה וכי הוא בטוח שהקפה בשגרירות יהיה טוב יותר ממה שניתן לקבל ברוב המקומות ביפן. ההערה העלתה חיוך על פני כולם ואל"מ סולימאן ציין כי עכשיו הם מחויבים לכבודה של מצרים. אחרי כמה דקות של שיחה על מזג האוויר החורפי נכנס משרת עם עגלת הגשה ועליה תקרובת. השגריר מזג לאורח כוס קפה ואחרי כן לעצמו, ושני הנספחים מזגו לעצמם. אחרי שכולם שוב התיישבו בנוחות בכורסאות, פנה השגריר אל הססמולוג.
"קיבלנו את מכתבך שבו אתה כותב כי אתה ססמולוג בכיר במחלקה הגיאולוגית והוולקנולוגית של הרשות המטאורולוגית של יפן. אני מקווה שביטאתי שם זה נכון."
"כן," צחק הססמולוג, "אפשר לשבור את השיניים עם הדבר הזה, אף כי יש אצלנו מחלקות עם שמות ארוכים עוד יותר."
"במכתבך ציינת גם," המשיך השגריר, "כי ברצונך לעזור לאומה המצרית במאבקה מול ישראל. אף כי אנו מעריכים את רצונך, אני בטוח שאתה יודע שכרגע יש מצב שלום בין הרפובליקה המצרית ובין הישות הציונית. במילים אחרות, אין מאבק. למרות זאת, נשמח לשמוע על מה חשבת. עלי להודות שערכנו כמה בדיקות, ואני מקווה שתסלח לנו על כך. בכל אופן, כל מי שמתמצא בתחום מאשר שאתה נחשב לאיש מקצוע מעולה בתחומך, אבל רחוק מאוד מפוליטיקה. מה שלא ברור לנו, ונשמח אם תוכל להאיר את עינינו בעניין, זה שני דברים: ראשית, מדוע אתה מעוניין להשפיע על המצב הפוליטי במזרח התיכון. ושנית, מדוע אתה מעוניין לעזור דווקא למצרים? אם הבנתי נכון, מעולם לא היית במצרים, ולמיטב ידיעתי אין במצרים ססמולוג בכיר ברמה שלך שיכולת לפגוש במסגרת עבודתך. זה מביא אותי לשאלה נוספת: האם אוכל להניח שרצונך לעזור קשור באופן כלשהו למקצועך?"
הססמולוג חייך קלות והשיב: "מה ששמי, טנאקה, אינו מגלה, וגם רוב החקירות הבסיסיות עלי ועל קרובי לא יגלו, הוא שקוזו אוקאמוטו הוא קרוב משפחה שלי, וכשהייתי ילד היינו קרובים מאוד."
חלילי, הנספח המדעי, הסתכל על הססמולוג ואחרי כן על עמיתיו במבט ברור של פליאה, כתוהה על מה מדובר. השגריר והנספח הצבאי לעומת זאת החליפו מבטים מופתעים. היה ברור כי הם זיהו את השם. השגריר היה הראשון שהתאושש. "האם עלינו להבין שאתה מעוניין לנקום את העלבון ואי-הצדק שנגרמו לקרובך?"
"בדיוק כך," השיב הססמולוג. "בגלל פעילותו של קוזו עקבתי מעט אחרי הפוליטיקה במזרח התיכון. תמיד רציתי להמשיך את מפעלו, אבל זו לא היתה יותר משאיפה חסרת בסיס, עד שלפני כמה זמן גיליתי במסגרת עבודתי משהו מאוד מעניין. ממה שקראתי על המצב, וכמובן לאור ההתפתחויות האחרונות באזור, הגעתי למסקנה שמבין כל המדינות רק לארצכם, מצרים, יש את היכולת לנצל, ובצורה יעילה, את התגלית שלי ואת המידע שאני מחזיק. משגמלה בלבי ההחלטה לפעול, חיכיתי להזדמנות המתאימה. השגריר הקודם של מדינתכם בטוקיו דגל בשלום מוחלט עם הציונים ובהרחבת הקשרים עמם ככל האפשר. היה לי ברור כי פנייה אליו לא תניב שום פרי, ויותר מכך, תסכן את הרעיון שלי על ידי גילויו. אבל אז הוא הוחלף, ואני חושב כי אתה, אדוני השגריר, תהיה מעוניין ברעיונות שלי וגם תמצא את הדרך להוציאם לפועל."
"ומדוע אתה חושב שאני יכול, או רוצה, לעזור לך?" שאל השגריר.
"הייתי בכמה הרצאות שנשאת לפני הציבור היפני. הגעתי למסקנות שלי על סמך כמה מהתבטאויותיך בנושאי יחסי המסחר והמדע של מצרים עם שכנותיה, כולל ישראל, והשפעות השלום על האזור. אני מודה שרמיזותיך לא היו ממש גלויות. ייתכן שלא הבנתי אותך נכון ושאני מנסה לפרש את מה שאמרת בהתאם למאוויי לבי. אבל אם לא הייתי נוקט יוזמה זו, הרי דבר לא היה קורה ממילא, כך שאינני מפסיד כלום. החלטתי לבסוף לנקוט את הצעד הזה, של פנייה אליך, אחרת לא הייתי סולח לעצמי לעולם על הססנותי, על אף הסיכונים שבדבר."
"ואם נניח, בצורה היפותטית לחלוטין כמובן, שאנחנו מוכנים באמת לפעול בכיוון שאתה חושב עליו, איך בדיוק תוכל לעזור לנו בעניין זה?" שאל השגריר.
"ובכן, במסגרת עבודתי היתה לי הזכות לגלות תגלית מדעית, שאני מעריך שהיא בעלת חשיבות עצומה, בתנאי שינצלו אותה נכון. פיתחתי שיטה שמאפשרת לחזות רעידות אדמה באופן מדויק להפליא. זה כולל תחזית לגבי מיקומה של רעידת האדמה ותחומי השפעתה, עוצמתה, והכי חשוב - המועד שבו היא עומדת להתרחש. כל זאת אף לשנים מספר קדימה.
"לפני שארחיב בנושא, מן הראוי לציין כי רבים מעמיתי חושבים שאני טועה וכי ברעיונות שלי אין ממש, אך בתוך זמן קצר הם יגלו כי הם טועים ואני צודק. אני יודע שטענותי שנויות במחלוקת, מפני שבעולם המדעי מקובל להאמין שאין דרך ממשית לחזות רעידות אדמה, בוודאי לא חודשים ושנים מראש. אבל במקרה הזה יהיה קל מאוד לבדוק את טענותי, וגם לכם תהיה האפשרות לבדוק ולאמת אותן."
הססמולוג לגם מכוס הקפה שלפניו והמשיך: "השיטה שפיתחתי מבוססת על ניתוח ססמולוגי וסטטיסטי של עשרות ומאות רעידות האדמה המתרחשות כמעט מדי יום ביומו באזורים רבים בעולם. עבודתי מתייחדת בכך שהכללתי בחישוב הסטטיסטי גם את כל הרעידות הקלות, ברמה של מאחת עד שלוש נקודה ארבע בסולם ריכטר, המתרחשות באזורים אקטיביים מבחינה ססמולוגית. הציבור כמעט לא יודע על רעידות אלה, מפני שהן חלשות מאוד, והן מופיעות ונרשמות רק במכונים גיאולוגיים. מה שחשוב הוא כי אם הרעידות האלה הן מתחת לסף מסוים, גם במכונים הן מתויקות ונשכחות. איש אינו בוחן אותן לעומק, מפני שלמען האמת לאיש לא היה עניין בהן עד כה. בעבודתי במכון שלנו אספתי את המידע הזה במשך שנים. פיתחתי נוסחה מתמטית מורכבת למדי, או נכון יותר לומר היות שזהו תהליך דינמי, אלגוריתם מיוחד לדבר, שמקשר בין הרעידות החלשות ובין הופעת הרעידות החזקות יותר. חיברתי את הססמוגרפים שעומדים לרשותי למחשב חזק למדי, כך שהמידע שבידי נשמר כולו באופן מיידי. בנוסף, ובהתאם לצורך, אני מקבל מידע מתחנות ססמולוגיות אחרות. כדי להשתלט על כל המידע הזה ולהוציא ממנו את המידע שאני מחפש, פיתחתי תוכנת מחשב מיוחדת, שמביאה בחשבון את עוצמת הרעידות השונות, את תדירותן, את הקשר בין השתיים מבחינה סטטיסטית ואת הגיאוגרפיה, או יותר נכון את הטופוגרפיה והמורפולוגיה של הלוחות הטקטוניים המקומיים. אוסיף כי הניתוח הזה נכון לגבי תחום המפגש בין הלוחות הטקטוניים השונים, כך שצריך בו בזמן מידע על שניים או שלושה לוחות."
הססמולוג עצר לרגע, הסתכל על מארחיו בהבעת מבוכה ושאל: "האם אני מלאה אתכם בהסברים, או מדבר באופן טכני מדי? אנא, אמרו לי."
המדען הניד בראשו ואמר כי אף שזה לא התחום שלו, אין לו בעיה. הנספח הצבאי אף הוא אמר שאין לו מושג איך הססמולוג פתר את הבעיה, אך הוא יודע על הלוחות הטקטוניים וכיצד התזוזה שלהם גורמת לרעידות האדמה. השגריר התנצל ואמר שהוא אינו בטוח לגבי הלוחות הטקטוניים, אך הוא חושב כי הוא מבין את כל היתר: "בכל מקרה, אני מסתפק בכך שעמיתי מבינים במה מדובר. אנא המשך, אדוני. אני רואה כי חברי מרותקים ולי זה מספיק."
"בסדר, אמשיך, אבל אל תהססו לעצור אותי אם יש לכם שאלות. גיליתי כי רעידות אדמה בכל מקום המועד לכך ניתנות לחיזוי, על סמך דפוסי ההתרחשות של הרעידות החלשות והבינוניות הנאספים מאזורי המפגש של הלוחות. אם דפוס התנהגות מסוים של הרעידות החלשות והחזקות יותר נמשך מעבר לפרק זמן מסוים ללא רעידה גדולה, ניתן לצפות בוודאות מתי רעידת אדמה חזקה יותר אכן תתרחש ואף לנבא את מיקומה ואת עוצמתה. ככל שדפוס ההתנהגות הזה נמשך יותר זמן ללא רעש אדמה חזק, אפשר לדייק יותר בעוצמה, בתאריך ובמיקום. כמובן, כאשר רעידת אדמה כזאת מתרחשת, החישוב כולו חוזר למצב התחלתי, כמו ביצוע אִתחול במחשב, והספירה מתחילה מחדש."
הססמולוג עצר שנית, שאף עמוקות ואמר: "כבר היו ניסיונות רבים לחזות רעשי אדמה באמצעות תנועות קרקע, מפלסי מים, פליטת גז ראדון, התנהגות בעלי חיים בשעות שלפני פרוץ הרעש ואפילו על ידי ניתוח רעידות אדמה קודמות. מבחינה זאת לא חידשתי הרבה. אולם כל העבודות הקודמות בתחום הזניחו לחלוטין את הרעידות החלשות ואת השפעתן ארוכת הטווח. זה גרם לפערים בלתי ניתנים לגישור בכל האלגוריתמים שפותחו עד כה."
"האם אינך חושש לדבר על כך באופן חופשי?" שאל השגריר. "הרי ליכולת כזאת יש משמעויות פוליטיות וכלכליות עצומות. סליחה על השאלה, אבל אתה עובד במוסד ממשלתי במדינה שהיא רגישה מאוד לנושא. האם הממונים עליך אינם מעוניינים במידע הזה?"
"השאלה בהחלט במקומה," ענה הססמולוג. "דיברתי עם הממונים עלי, אבל הם כמעט צחקו לי בפרצוף. אחרי ויכוח ארוך איתם קיבלתי רשות לפרסם מאמר בנושא, בתנאי שלא אעשה זאת תחת שמה של המחלקה אלא כעצמאי. אני חושב שהם עשו חשבון, שאם המאמר יתקבל, המחלקה תספיק לקפוץ על העגלה ולזכות בכבוד הראוי. ואם המאמר יידחה, המחלקה והעומדים בראשה לא יינזקו.
"ניסיתי לפרסם את המאמר בשני מגזינים והגשתי תקציר לכנס ססמולוגי בארצות הברית, אולם נדחיתי בשלושת המקרים. אין לי ספק שחלק מהסיבה היא שהופעתי כעצמאי, בעוד כולם מכירים אותי ויודעים היכן אני עובד. הם הבינו כי מקום העבודה שלי אינו עומד מאחורי ומאחורי הרעיונות שלי וזה הספיק כדי לפסול את המאמרים. מבחינה מסוימת אני מבין את זה. כל העיתונים, וכמובן מארגני הכנסים, אינם מעוניינים להיכנס לנושאים שנויים במחלוקת. אבל הרגיז אותי במיוחד שהם לא היו מוכנים אפילו לחכות לרעידת האדמה הבאה ולראות אם אני צודק. העורך המדעי של אחד המגזינים אף התנסח בצורה כה בוטה, שלו חיינו בתקופה אחרת הייתי מזמין אותו לדו-קרב."
"אני מניח שכשמסרת את המאמרים, הצבעת עקרונית על שיטת החיזוי שלך או על הלוגיקה שמאחוריה," פתח המדען. "אם כך, מה מונע מכל אחד לקחת את הרעיונות האלה ולהגיע לאותן תוצאות?"
"אתה צודק," השיב הססמולוג. "אבל כפי שאמרתי, הרעיון של חיזוי רעידות אדמה על סמך התנהגות קודמת אינו ממש חדש. הגישה המקובלת היא כי שכשיש רצף של רעידות, הן מפחיתות את העומס מעל אזורי המגע של הלוחות הטקטוניים ואת הסכנה לרעידה גדולה. אם במשך תקופה ארוכה זה לא קורה, הסכנה גדלה ככל שהזמן עובר.
"עד עכשיו לא היתה דרך לנבא תאריכים עתידיים ועוצמות של רעידות. בדרך כלל היתה תחזית שאומרת שיש סיכוי של כך וכך אחוזים, שבעשרים השנים הקרובות תקרה רעידת אדמה חמורה באזור מסוים. אתם מבינים בוודאי כי תחזית כזו היא חסרת תועלת לחלוטין, חוץ מאשר כפרסום עיתונאי סנסציוני. החידוש העיקרי בעבודתי היה הכללתן של הרעידות החלשות מאוד, שעד כה הוזנחו, והשימוש בתוכנת המחשב שפיתחתי, המקשרת בין התופעות ההיסטוריות השונות. בנוסף, התייחסתי גם לקשר בין ההיסטוריה של הרעידות הקודמות לנתונים גיאולוגיים שונים, כולל עובי הלוחות בקרום כדור הארץ. זו הסיבה שהתוצאה המתקבלת מדויקת מאוד. אני לא אומר שאיש מלבדי לא יוכל לעשות זאת, אבל אני מניח שבכל מקרה זה ידרוש זמן כפי שזה דרש ממני - מעל עשר שנים, גם אם הצוות שיעסוק בזה יהיה גדול. הבעיה היא כמובן באיסוף החומר הגולמי ובפיתוח הנוסחאות."
"עכשיו אצטרך לשאול אותך את שאלת מיליון הדולר," אמר השגריר. "אני ער כמובן לעובדה שהבקע הסורי-אפריקני העובר בתחומנו הוא מוקד לרעשי אדמה מקדמת דנא, ואני מקבל שיש לך מה לתרום בעניין זה. אולם מה לתגליותיך ולענייני המזרח התיכון וליחסי ישראל ומצרים? האם אתה צופה באזורנו רעידת אדמה? האם למשל צפויה סכנה לסכר אסואן?"
"אני מיד מגיע לזה," ענה הססמולוג, "הייתי מוכרח קודם להסביר לכם את הרקע לנושא. כפי שהסברתי, לבד מחיזוי הרעידה הגדולה, יש ביכולתי לצפות את עוצמתה ואת עיתויה, והכי חשוב - את מיקומה הכמעט מדויק, או נכון יותר את מיקומו של האפיסנטר, שהוא מוקד הרעש. מכאן, שבאפשרותי לתת הערכה לגבי מידת הנזק במרחקים שונים מהאפיסנטר.
"למעשה, כחלק מהניסיונות שלי לפתח את השיטה, ובייחוד אחרי שהצעותי לפרסומים נדחו, התחלתי לשחק עם הנתונים הססמוגרפיים שאנחנו מקבלים ממקומות שונים בעולם, גם כתרגיל אינטלקטואלי, ואולי גם כבסיס להקמת חברת ייעוץ פרטית. לקחתי נתונים ישנים, שנשמרים - אף שאיש לא מתעניין בהם - וניסיתי לבנות ניבוי לרעידות אדמה שכבר קרו. כך יכולתי לבדוק אם השיטה באמת עובדת. התמקדתי דווקא בבקע הסורי-אפריקני, פשוט כי הוא משמש דוגמה סטנדרטית בכל קורס בסיסי בססמולוגיה. אחרי כמה ניסיונות זה ממש קפץ לי מול העיניים. בלי להיכנס כרגע לפרטים, הגעתי למסקנה שבתוך פחות משמונה שנים תתחולל בישראל רעידת אדמה מסיבית, בעוצמה של שמונה ויותר בסולם ריכטר, שמרכזה יהיה באזור ים המלח.
"רעש אדמה בעוצמה כזאת הוא דבר נדיר יחסית. אין ספק שאירוע כזה, כשיקרה, יכניס את המדינה הציונית לתוהו ובוהו ארגוני, כלכלי, חברתי ופוליטי, שיימשך חודשים אם לא שנים. אתם בוודאי מבינים את גודל ההזדמנות שעשויה ליפול לידיכם, אם תפעלו נכון."
"עד כמה תחזית כזאת יכולה להיות מדויקת מבחינת העוצמה והתאריך?" שאל ד"ר חלילי.
"בגלל טווח הזמן הארוך יחסית במקרה הזה, שני הנתונים האלה הם בשלב זה בבחינת הערכה בלבד, אבל כפי שאמרתי, הדיוק שלהם יגדל עם הזמן," השיב פרופסור טנאקה. "אני חושב שכשנה לפני האירוע אוכל לתת לכם את התאריך בדיוק של יומיים לכאן או לכאן, וכחודש לפני האירוע אוכל לתת לכם טווח של שעות ודיוק של כעשרה אחוזים לגבי העוצמה."
אלוף משנה סולימאן, שעד כה לא אמר כלום, פנה אל הססמולוג ושאל: "אמרת ששיחקת עם נתונים כאלה מכל העולם. מאחר שרעידות אדמה בעוצמות שונות הן די תכופות, הרי הגיוני שהן יתרחשו במוקדם או במאוחר במקומות שונים בעולם. אם ככה, אז חוץ מהתחזית לגבי המזרח התיכון, בוודאי עלית על אפשרויות כאלה במקומות אחרים. תוכל להצביע על רעידת אדמה חמורה אחרת העומדת להתרחש בקרוב, נניח בתוך שנתיים או שלוש?"
"אני שמח שמישהו סופסוף שאל את השאלה," חייך הססמולוג. "אבל למה לחכות כל כך הרבה זמן? בעוד כחצי שנה, בחודש מאי הבא, תתרחש בצפון אלג'יר רעידת אדמה חמורה בעוצמה של כשש נקודה חמש בסולם ריכטר. אני מעריך שהנזקים יהיו בינוניים, כלומר מאות בתים יקרסו ואלף עד אלפיים איש ייהרגו. כחצי שנה אחר כך, בדצמבר 2003, תתרחש רעידת אדמה חמורה מאוד בדרום-מזרח איראן, כנראה בסביבת העיר בם. עוצמתה תהיה שש נקודה שמונה, ומניסיון קודם עם רעידות כאלה אני צופה מעל 25 אלף הרוגים ויותר מ-100 אלף פצועים. אגב, זה לא שייך לענייננו, אבל צריך לזכור שמדובר באזור הררי באמצע החורף, על כל הבעיות המשתמעות מכך. ולבסוף, בעוד כשנה וחצי תתחולל רעידת אדמה חמורה בים ליד אינדונזיה. העוצמה הצפויה היא יותר משמונה בסולם ריכטר, אך כמו שכבר שאמרתי, אפשר יהיה לתת מספרים מדויקים יותר כאשר המועד יתקרב. בגלל המיקום של הרעש, באזור רדוד יחסית בים, התוצאה תהיה הרסנית בצורה יוצאת דופן, אפילו בהשוואה לרעידות האדמה החמורות שראינו בטורקיה ובסין. ייווצרו גלי צונאמי הרסניים שישפיעו על כל הסביבה ובעיקר על האיים הסמוכים, האפקטים של הרעידה יורגשו אפילו באוסטרליה, וייתכן שיגיעו, אם כי חלשים הרבה יותר, עד הודו ואפריקה."
הססמולוג עצר והתבונן במבט חמור בקהל שומעיו המרותק. "אני חייב להדגיש את המשמעות של רעש אדמה בעוצמה כזאת. רעידות אדמה כאלה הן נדירות למדי, והאפקטים שלהן, בים וביבשה, מתחזקים באופן אקספוננציאלי. אם תוסיפו לכך את העובדה שזה יקרה בים, יש פה פוטנציאל לאסון בהיקף נרחב. בוודאי שמעתם על התרבות המיקנית שנחרבה במאה ה-12 לפנה"ס כתוצאה מרעש אדמה בים האגאי. על פי ההערכה הקיימת ביחס לרעש זה מדובר על עוצמה של דרגה עשר כמעט."
"ואינך מתכוון להזהיר את האלג'ירים, את האיראנים או את האינדונזים, או לידע את ממשלתך שלך?" שאל המדען המצרי.
"ניסיתי. אחרי שהמאמרים שלי נדחו והגעתי למסקנות לגבי האסונות הצפויים בעתיד, דיברתי שוב עם מנהל המחלקה שלי, אולם כפי שהסברתי לכם, תחזיותי, ולמעשה כל השיטה, אינן מקובלות על רוב עמיתי. לאחר שהמאמרים נדחו, עמיתי לעבודה החלו מתנשאים עלי, וגישה זו התפשטה במהירות בכל המכון. מנהל המחלקה אמר לי בפשטות לשתוק ולא לעורר פניקה. הוא הזהיר אותי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שאם אקים רעש הוא ידאג לפטר אותי בגלל התנהגות לא הולמת וידאג שלא אוכל לעבוד בשום מקום.
"כפי שאתם בוודאי יודעים, כל הססמולוגים ביפן הם עובדי מדינה. הרעיון שהיה לי, להקים חברת ייעוץ פרטית, התברר כמשהו שיארך זמן רב מאוד, כך שידי כבולות. אני לא יכול לפנות לגורמים אחרים בממשל מאחורי גבו של מנהל המחלקה שלי - זה מעשה שלא ייעשה אצלנו - ובוודאי שאינני יכול לפנות על דעת עצמי לממשלה זרה. בכל מקרה, האמת היא שהאלג'ירים והאיראנים אינם מטרידים אותי במיוחד. נכון שהאינדונזים הם סיפור אחר, אבל כאמור ידי כבולות, לפחות בשלב זה."
"במילים אחרות," אמר השגריר, "בעוד כחצי שנה ידעו כולם אם אתה צודק."
"אכן, ואני מקווה כי מנהל המכון שלי יהיה אמיץ דיו לבצע ספוקו, מה שנקרא אצלכם חרקירי," ענה הססמולוג בחיוך זדוני. "טוב, רבותי. אני חושב שגזלתי מספיק מזמנכם בהסברים טכניים. אם הצעתי לעזור מעניינת אתכם, אני מציע שנחכה עד שתחזיותי יתאמתו. כשזה יקרה, אני בטוח שניפגש שוב לשיחה."
"רגע אחד," אמר השגריר, "אם יתברר שאתה צודק, איזה תגמול אתה מבקש תמורת שירותיך לאומה המצרית?"
עוד המילים על שפתיו, נוכח השגריר לדעת שעשה מעשה לא נבון. היפני קפא על מקומו. לאחר כמה רגעים של שתיקה, בהם פילל השגריר שהאדמה תבלע אותו, ענה הססמולוג: "הבהרתי בתחילת דברי כי אני עושה זאת כדי להמשיך את מפעלו של קוזו. לחברת הייעוץ שאני רוצה להקים אין דבר וחצי דבר עם זה. זו תוכנית לעתיד הרחוק. אני מבקש כי תשמרו זאת בזיכרונכם."
השגריר פתח בשטף התנצלויות, אך הססמולוג, שוב נינוח ומסביר פנים, הרגיעו תוך אזכור ההבדלים התרבותיים הניכרים והבעיות שהבדלים כאלה יכולים לגרום בקשרים בין אנשים. השגריר שב והתנצל ונראה כי התקרית הקלה הסתיימה. הססמולוג קם ממקומו, קד אל הנוכחים, והשגריר הזמין אדם שילווה את האורח בצאתו מהבניין.


לאחר שהאורח יצא פנה השגריר אל עמיתיו.
"אז מה דעתכם?"
הנספח המדעי היה הראשון שדיבר. "אולי תסבירו לי בדיוק מי הוא האיש הזה ומי הוא קרוב משפחתו?"
השגריר רמז לנספח הצבאי לענות.
"בקצרה, קוזו אוקאמוטו היה סטודנט לחקלאות יפני שהשתייך לארגון מחתרת שנקרא 'הצבא האדום היפני'. מטרותיהם לא היו ממש ברורות, אך ב-1971 הגיע אוקאמוטו להתאמן בביירות במסגרת איזושהי תוכנית לשיתוף פעולה בין ארגוני מחתרת שונים. איכשהו נוצר קשר בינו ובין ארגון החזית העממית בפלשתין, ששלח אותו לבדוק את סידורי הביטחון באל-על. לאחר מכן הוא צויד בחומרי נפץ ונשק בסוריה וב-1972 יצא, עם עוד כמה יפנים מאותו ארגון, במטוס אייר-פראנס ללוד, ליד תל אביב. הבדיקות באותה תקופה היו די רופפות, כך שהם נחתו בלוד, שלפו כלי נשק מהמזוודות ופתחו באש לכל עבר. לרוע המזל, הם אמנם הרגו כמה ישראלים, אבל בעיקר נהרגו צליינים שהגיעו לביקור במקומות הקדושים. שומרים בנמל התעופה הרגו שניים מהתוקפים, ואילו אוקאמוטו נתפס ונידון למאסר עולם. הוא שוחרר מאוחר יותר, במסגרת עסקה לחילופי שבויים בין חיזבאללה לבין ישראל, אחרי הפלישה הציונית ללבנון, אך היפנים לא נתנו לו לחזור לכאן. לפי מה שידוע לנו, הוא עדיין גר בביירות ומתקיים מפנסיה של חיזבאללה."
"כן," אמר השגריר, "זה מסכם את הסיפור של אוקאמוטו. ידידנו הססמולוג כנראה היה מיודד מאוד עם קרובו, והחליט להמשיך את פעולתו המבורכת, אך בהיקף גדול בהרבה. עכשיו בואו נחזור לשאלה המקורית: מה דעתכם?"
הנספח הצבאי ענה ראשון. "איני יודע אם תופעות טבע כאלה אכן ניתנות לצפייה מראש, אבל בואו נצא מתוך הנחה כי האיש אכן מצא דרך לעשות זאת. אם רעידת האדמה הזאת לא תפגע במצרים ולא בחצי האי סיני, ואם נשכיל לבצע את ההכנות כך שהציונים לא יחשדו בנו, התוכנית הזאת בהחלט יכולה להצליח. ואם רעידת האדמה תשפיע בצורה זו או אחרת על מצרים ועל חצי האי סיני ונדע זאת מראש, נוכל למזער את הנזק באמצעות הכנות מתאימות.
"בואו נסתכל לרגע על חצי הכוס המלאה. אם התחזית של טנאקה תתאמת, ואנחנו נשכיל לנצל את המידע הזה במלואו ונהיה מוכנים לאירוע, אין ספק שזו הזדמנות פז לאושש את מעמדנו במזרח התיכון - הישות הציונית תחוסל ושאר המדינות באזור ירחשו כלפינו כבוד. לאחר שהישות הציונית תיעלם, נהיה מבחינה צבאית קונבנציונלית המדינה החזקה באזור, יותר אפילו מאיראן ועם הרבה פחות בעיות פנימיות משיש לאיראנים.
"עכשיו, באשר לתמונה הספציפית. אנחנו צריכים לשאוף להשתלט במהירות על הנגב עד באר שבע, על החוף עד אשקלון ועל מדבר יהודה וים המלח. לדעתי, לא צריך יותר מזה. זה יהיה בעצם סופה של ישראל כמדינה. כתוצאה מכך לא נצטרך להשקיע יותר בכוח קונבנציונלי נגד תוקפנות אפשרית מצד הציונים, ולעומת זאת נוכל להשקיע יותר בנשק מודרני, וגם בכך לעבור את איראן. גם כיבוש דימונה יתרום לעוצמתנו, אם נצליח לשים את ידנו על המתקנים שם כשהם במצב סביר. ומה שחשוב יותר, השליטה על דימונה תאפשר לנו לעבור בצעד אחד את איראן, בדרך להגמוניה גרעינית במזרח התיכון. אני מודה שכל זה נשמע יותר מדי טוב, אבל אולי, לשם שינוי, יטה אללה את חסדו אלינו."
"אתה מציג היטב את התועלת שתצמח מהצלחת תוכנית כזאת," אמר הנספח המדעי, "אבל אתה לא רואה שום בעיות ביישום פרויקט כזה?"
"להפך. יש עוד הרבה בעיות שנצטרך לדון בהן, אבל קודם העדפתי להציג את היתרונות, כדי להביא לגישה חיובית יותר בדיון הזה," ענה הנספח הצבאי בחיוך.
"ומה דעתך אתה, ד"ר חלילי?" פנה השגריר אל הנספח המדעי.
"ובכן, אתם יודעים כי ססמולוגיה היא לא בדיוק התחום שלי. אזכירכם כי אני מומחה לחקלאות, בעיקר לחקלאות ימית, ולכן אני פה ביפן, כדי לעזור להאכיל את 75 מיליון האזרחים שלנו. בלי להיכנס לשאלות הפוליטיות והטכניות של הכנות מעשיות וסודיות למבצע בממדים כאלה, קיימת עדיין השאלה הראשונה: האם תחזית כזו של רעידות אדמה אפשרית בכלל? אם להודות על האמת, אינני יודע, אבל מאחר שבשלב זה אין לנו מה לדאוג בעניין, אני מציע שפשוט נירגע ונמתין. מדובר בתוכנית לטווח של שבע או שמונה שנים. בשלב זה, כל שעלינו לעשות הוא לחכות כחצי שנה, ואז נראה אם מדובר באדם רציני עם רעיון מוצק או בהוזה. אין כמובן מניעה מלהעלות תרחישים על הנייר.
"אני מציע שתחשבו על המשמעויות מבחינה פוליטית וצבאית, אך המלצתי היא שלא נעשה שום דבר ממשי עד שנראה מה יקרה באלג'יר. אם אכן תחזיותיו של פרופסור טנאקה תתממשנה, הרי שמדובר בשני דברים שעלינו לתת עליהם את הדעת. ראשית, זו תהיה פריצת דרך מדעית מרעישה. בפעם הראשונה בהיסטוריה יצליח מישהו לחזות רעידת אדמה, ועוד פרק זמן משמעותי מראש. אם זה אכן יקרה, אני חותם על יתר דבריו בשתי ידי. אז תוכלו להתחיל לפעול בצינורות שלכם, לפחות על אש קטנה, עד שנראה מה יקרה באיראן בדצמבר הבא."
לפתע קימט הנספח המדעי את מצחו ואמר: "אבל יש בעיה נוספת שרק עכשיו עלתה בדעתי."
"והיא?" שאל הנספח הצבאי.
"טנאקה אמר שהוא ניסה לפרסם את תוצאות מחקרו," אמר הנספח המדעי. "כלומר, אפשר להניח שהתקצירים והסיכומים הופצו בצורה נרחבת. אם בניסיונותיו להביא לפרסום המחקר הוא ציין אירועים עתידיים ספציפיים, כמו אלג'יר או איראן, הרי אחרי שהם יקרו, מישהו עשוי להיזכר בקשר בין טנאקה ובין רעידות האדמה האלה והסוד יֵצא. השאלה היא מה המשמעות של גילוי הטכנולוגיה הזאת לגבי התוכניות שלנו."
השגריר, שהאזין לדברים הנאמרים ברוב קשב, חשב לרגע ואמר:
"נניח שאחרי אלג'יר או איראן, הסוד הזה, של היכולת לצפות רעידות אדמה, ידלוף החוצה, וגם הישראלים ישמעו עליו. אז מה? ייוודע רק שיש טכנולוגיה כזאת. הרי בלי תחזית מדויקת לגבי מיקום הרעש הבא והתאריך המדויק, המידע הזה הוא כמעט חסר תועלת. פיתוח הטכנולוגיה הזאת לרמה שבידי טנאקה ייקח שנים. וגם אם הציונים יחשבו פתאום שרעידת אדמה עלולה לפגוע בהם, מה הם יעשו כדי להתכונן לרעידת אדמה בתאריך עתידי לא ידוע? יפנו לצמיתות את תל אביב ואת חיפה? את הקריסה, הזמנית לפחות, של המערכות הפיזיות והשלטוניות שלהם הם בשום אופן לא יוכלו למנוע. כך שבכל מקרה, הדרך לצבא שלנו תהיה פתוחה, לפחות לתקופה קצרה, עד שהם יתאוששו. ואם הצבא הישראלי לא יעמוד בדרכנו, בתוך שבוע אנחנו גומרים את המלאכה. ועוד דבר: למה בכלל שהציונים יתכוננו למתקפה מצדנו?"
"כן, זה נכון," אמר הנספח המדעי. "לכן יהיה חשוב מאוד שנסתיר כל קשר בין פעילות צבאית אפשרית שלנו במצרים ובין הכנות לשעת חירום, שלהם או שלנו. זה לא צריך להיות קשה במיוחד, אך יש לתת על כך את הדעת. אבל ברשותכם, הרשו לי להמשיך.
"לענייננו, אינדונזיה חשובה הרבה פחות. אם תחזיותיו של טנאקה לגבי איראן יתאמתו, נוכל, אפילו נצטרך, להתחיל לפעול, כלומר להקדיש משאבים להשגת מטרתנו הסופית. האירוע האינדונזי שטנאקה מבטיח צפוי להתרחש בעוד יותר משנה וחצי מהיום, והתיאור שלו חריג במידה ניכרת ממה שאנו מכירים מההיסטוריה המודרנית. אם יתברר שהתחזית שלו לגבי אינדונזיה היתה מוטעית או לא מדויקת דיה, נצטרך לעצור ולחשוב מחדש. אבל דבר אחד אני יכול לומר בוודאות: אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים עד אז. צריך לזכור שאף שמדובר על עוד שבע שנים, זה איננו זמן אינסופי. כדי להשיג הצלחה מלאה, נצטרך לפעול בזהירות, תוך שמירה על סודיות. זה יהיה תהליך אטי, אף שהתרעות בזמן כה רב מראש מאפשרות להתארגן לטווח ארוך מאוד."
"הזכרת קודם כי יש בפיך שני דברים שיש לתת עליהם את הדעת. מהו הדבר השני?" שאל השגריר.
חלילי עצר לרגע, הביט בבני שיחו וחשב איך להביא לידיעתם בעדינות את הבעיה הבאה.
"יש בעיה נוספת שעד כה התעלמנו ממנה. נניח שיתברר כי טנאקה צודק מבחינה מדעית, כלומר הוא באמת מסוגל לחזות רעידות אדמה. אנחנו נדע זאת באופן מוחלט בעוד חצי שנה, ועוד יותר בעוד שנה. אבל צריך לוודא שתחזיותיו לגבי ישראל והמזרח התיכון הן אמיתיות. במילים אחרות, ייתכן שהיכולת המדעית שלו היא לעילא ולעילא, אבל צריך לוודא שההבטחות שלו לגבי האירוע הצפוי בישראל, מבחינת התאריך והעוצמה, הן נכונות ואינן שקרים המונעים על ידי שיקולים זרים. צריך לוודא, ואודה על האמת שאין לי מושג איך, שמישהו אינו מוליך אותנו באף כדי שנאמין במשהו שאנחנו כל כך רוצים להאמין בו."
"למה אתה מתכוון?" שאל השגריר.
"תראה. למצרים לא חסרים אויבים. אולי זו בכלל מזימה להפיל אותנו בפח כדי שניכנס לתוכנית כזו, ואז באופן כלשהו לחשוף הכול ולגרום לנו מבוכה פוליטית נוראה, על כל המשתמע מכך. האם חשבתם על האפשרות, שחוץ מהיכולת לחזות רעידות אדמה, שזאת נדע בקרוב, כל היתר הוא בכלל מזימה של מישהו כמו המוסד, או אפילו הסי-אי-איי? אתם מבינים בוודאי שמבצע עוקץ כזה, אם הוא יצליח, יעלה לנו לפחות באובדן הסיוע הצבאי האמריקני."
הנספח הצבאי והשגריר הסתכלו זה בזה במבט נדהם. היה ברור ששניהם לא חשבו על כך. ייקחו אותו השדים, חשב השגריר, אף פעם אסור לזלזל באופן המחשבה של מדען, אפילו אם במבט ראשון הוא בסך הכול דייג עם דוקטורט. אבל הנספח המדעי המשיך, כאילו לא קלט את עוצמת הפצצה שהטיל.
"צריך גם להביא בחשבון כמה דברים נוספים. כפי שאמרתי קודם, אם רעידות האדמה באלג'יר או באיראן תהיינה קטלניות דין, מישהו עשוי להיזכר בטנאקה ובטענותיו. אם זה יגיע עד למכון שבו הוא עובד ויתברר כי הוא צפה את האירוע, המכון שלו עלול להתעורר ואז תקום סערה שהוא יעמוד במרכזה. אם ינהג בחוכמה, הוא עשוי לקבל קידום, לפחות בהיררכיה של המחלקה שלו אם לא למעלה מזה. וזה בלי קשר לשאלה אם הבוס שלו באמת יעשה חרקירי או לא.
"עכשיו, בואו נחשוב מה יקרה אם הוא באמת יקבל קידום. במקרה כזה הוא יהפוך לגיבור לאומי ויובלט על ידי התקשורת. עלינו לחשוב אם במקרה כזה לא יתעורר איזשהו ניגוד בין מאווייו האישיים ובין רצונו לעזור לנו. אני לא חושב שתהיה בעיה, בייחוד לאור הרקע שלו, כפי שהצגתם אותו, אבל בכל זאת יש להביא את זה בחשבון. ולבסוף, צריך לשקול את האפשרות, שייתכן כי אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שכל זה כבר קרה ושמישהו יודע על הקשרים של פרופסור טנאקה איתנו. אם יתגלה שהוא סיפר לנו ואנחנו שתקנו, בעיקר לאור העובדה שבכל המקרים מדובר במדינות מוסלמיות, שמה של מצרים יהיה לרפש, אפילו יותר מאשר אחרי הסכם השלום של הנשיא סאדאת עם הציונים. לכן אני מציע שהקשרים הגלויים שלנו איתו יצומצמו במידת האפשר, ושכל המידע בעניין לא יצא בשלב זה מחדר זה."
דבריו של הנספח המדעי ציננו כהוגן את חזיונותיהם של הנספח הצבאי ושל השגריר, אבל הדבר רק דרבן אותם לראייה מפוכחת יותר.
"חשיבה מצוינת," הנהן השגריר. "אני בהחלט מסכים עם כל מה שאמרת, ואני אסיר תודה לך על שהצגת בפנינו היבטים של הבעיה, שאני מודה כי כלל לא חשבתי עליהם. עכשיו נבין טוב יותר את הסביבה שבה נצטרך לפעול, וכולנו ננהג בהתאם לכך. אני חושב שסיכמנו בכך לעת עתה. תודה לך, ד"ר חלילי. אלוף משנה סולימאן, אנא הישאר למשהו נוסף." הנספח המדעי קם ממקומו, ביקש סליחה ויצא מהחדר.


השגריר והנספח הצבאי התרווחו שוב בכורסאותיהם. הם הכירו איש את רעהו שנים ארוכות. השגריר אל-זחלאני, על אף שבמבט ראשון נראה כאב הטיפוס ההוליוודי של סרסור מזרח תיכוני, הגיע לתפקידיו הדיפלומטיים דרך השירות הצבאי. הוא היה צאצא למשפחת חקלאים בדלתא של הנילוס, שהודות לעבודה קשה הגיעה למעמד כלכלי מעל הממוצע. כך יכלה המשפחה לעודד את בניה הרבים לחפש קריירות בהתאם לשאיפותיהם האישיות. בריאותו של ג'עפר היתה תמיד טובה, והודות למאמצי משפחתו וליכולתה הכלכלית הוא סיים את לימודיו התיכוניים וגויס לצבא. הוא התבלט מיד, נשלח לקורס קצינים ונשאר לשרת בצבא הקבע. במלחמת ששת הימים הוא היה מפקד מחלקת חי"ר. כשמפקד הפלוגה התמוטט נפשית, אל-זחלאני תפס פיקוד. הוא הצליח לחלץ את רוב פלוגתו מכיתור ישראלי והוביל אותם במסע מייגע דרך המדבר, תוך שהוא מקדים, לפעמים בדקות, את הישראלים הדוהרים לכיוון תעלת סואץ. אחדים מאנשיו נטרפה דעתם, אחרים נשרו בדרך בגלל הצמא, אך הוא היה אחד הבודדים שהחזיר קבוצה מאורגנת של חיילים על נשקם ועל נעליהם. במלחמת יום כיפור הוא כבר היה סגן מפקד חטיבה, ואף כי בגלל תפקידו לא היתה לו הזדמנות להוכיח את יכולתו בשום קרב, הוא הצליח לדאוג לכך שחטיבתו תהיה תמיד מצוידת היטב בכל הדרוש. במבצע "סערת מדבר" נשלח לעיראק כקצין קישור לכוחות האמריקניים. הוא פרש מהשירות הצבאי כתת-אלוף ומפקד אוגדת שריון, כשבתפקידיו האחרונים גילה יכולת ארגונית מרשימה. למזלו, היתה זו כבר תקופת השלום עם ישראל וכך יכול היה לפרוש עם הילה של גיבור צבא בלתי מנוצח.
טאהא סולימאן והשגריר נפגשו לראשונה בעיראק, מקום שבו היה סולימאן מפקד גדוד שהצטיין בשירותו בחיל המשלוח המצרי. מכל הבחינות, הם היו ניגודים בולטים. סולימאן היה נצר למשפחת סוחרים עשירים מקהיר, שלא הצטנע במוצאו, ובהופעתו - אם נמשיך עם קו הסטריאוטיפים ההוליוודיים - היווה מזיגה של שייח' בדואי ומאהב לטיני. הוא בחר בקריירה צבאית בעקבות אביו, שהצטיין בשירותו אך פרש בדרגת סגן אלוף והלך לעבוד עם המשפחה. על אף הבדלי הדרגות הם התיידדו, במידה מסוימת הודות לחיבה שנטו לשחמט. כשהגיע השגריר לתפקידו הנוכחי, הוא משך בחוטים והביא את סולימאן לטוקיו בתפקיד הנספח הצבאי. בזכות הקרבה בדעותיהם הפוליטיות, דאג השגריר להכניסו בסוד "תפארת קדומים", ארגון חצי מחתרתי שחרת על דגלו את המשך המאבק במדינה הציונית. דעותיו השקולות ועצותיו המעשיות של סולימאן זכו להערכה אף אצל אלה שנחשבו לחמומי המוח בארגון.
השגריר פנה אל הנספח הצבאי:
"מה אתה אומר?" שאל ולא המתין לתשובה. "זו יכולה להיות התשובה לכל חלומותינו. כבר שנים שאנו בונים כוח ומתאמנים. עבדנו בצורה מוצלחת על האמריקנים, שממשיכים לספק לנו נשק וחלפים לטנקי האברמס שקנינו אצלם, וממשיכים למכור לנו מטוסי קרב, ספינות וטילים. עבדנו גם על הציונים, שכל כך רוצים שלום, שנדמה להם שכולם סביבם הם באותה דעה, ולאלה אצלם שחושדים בנו ובכוונותינו הם מתייחסים כאל משוגעים מחרחרי מלחמה. רעידת האדמה הזאת יכולה להיות פתרון אלגנטי לבעיה שלנו. כרגע עלינו למצוא מענה לשתי שאלות. ראשית, אם אנחנו מדווחים מיד על השיחה הזאת לכבוד הנשיא. מה דעתך?"
"אני הייתי מחכה לפחות עד אחרי הרעש באלג'יר," השיב הנספח. "חודשים אלה לא יעלו ולא יורידו דבר בתכנון לטווח ארוך, ואין טעם שנעורר ציפיות שאולי לא יתגשמו."
"אתה צודק. החיפזון הוא מן השטן. עכשיו סיפקת לי גם את התשובה לשאלה השנייה: מה עושים עם חברינו בבית. אני חושב שנחכה גם עם ההודעה לחברינו ב'תפארת קדומים'. יש לי הרגשה שלא כולם יהיו נלהבים לשנות את הסטטוס קוו הנוכחי. כדי לשכנע את הספקנים שעדיין מחכים לנס מאללה, נצטרך קצת יצירתיות, אבל את הגשר הזה נחצה כשנגיע אליו. אולי נשכנע אותם שרעידת אדמה טובה היא הנס שהם מחכים לו, ושאללה ברוב חסדו שולח לנו. אבל כרגע יש לי משימה דחופה בעבורך. אני משום מה אופטימי לגבי הסיכוי שתחזיותיו של הססמולוג אכן תתגשמנה. במקרה הזה, אני בטוח שלאלג'ירים מחכה הפתעה לא נעימה, על אף שהם מוסלמים נאמנים. אחרי שזה יקרה ואחרי שנדווח, ייקח להם בקהיר שבועיים-שלושה לעכל את העניין. אז נקבל רשימת שאלות באורך הנילוס, וחציין תהיינה מטופשות לחלוטין, אבל מן הסתם יהיו כמה דברים לגבי טנאקה וההצעה שלו שנצטרך להתייחס אליהם. בעיה נוספת שעדיין לא נתנו את דעתנו עליה תהיה סדרי העדיפויות של הנשיא ושל חברינו ב'תפארת קדומים'."
"למה אתה מתכוון?" שאל הנספח הצבאי.
"תאר לך שאחרי שנספר להם שידענו על הרעש הממשמש ובא באלג'יר, נטען גם שלא אמרנו כלום כי לא רצינו לעורר תקוות שווא עד שנוודא שהתחזית נכונה. תמיד יהיה מי שיטען, או שילחש באוזנו של הנשיא, שלא היה זה בסמכותנו לשמור מידע כזה אצלנו. הנשיא אפילו עלול להשתכנע שהיינו צריכים לתת לגדולי האומה בקהיר להחליט אם להודיע לאלג'יר או אפילו לאיראן. מצד שני, צריך לזכור שאם אנחנו מתחילים לדווח עכשיו, אנחנו מסתכנים במשהו נוסף. המזל הרע הביא לכך ששלוש המדינות הבאות בתור לרעידת אדמה הן מוסלמיות. אפשר להתווכח עם הגדרה זו ביחס לאיראנים, אבל נניח לרגע לפולמוס הדתי הזה. מה יקרה אם מישהו יקבל התקפה של מצפון אסלאמי ולא רק יזעם שלא הודענו לאלג'יר על העומד לקרות, אלא ידרוש בתקיפות שהאיראנים או האינדונזים יוזהרו בעוד מועד?"
"אני חושב שנצטרך להוריד אותם מהרעיון בצורה אלגנטית אך תקיפה ביותר. אבל גם אם לא נצליח בכך, אם - כמו שחלילי מציע - נסתיר כל קשר בין ההכנות הצבאיות שלנו ובין מה שיקרה במזרח התיכון, עדיין נהיה על קרקע מוצקה."
"אבל תחשוב על אפשרות אחרת," אמר השגריר. "נניח שהעובדה שידענו על הרעש באלג'יר ולא סיפרנו לאיש, תדלוף באופן כלשהו, או שמישהו ידאג להדליף זאת. האם עצם שמירת הסוד הזה לא תחשיד אותנו במשהו? מישהו ישאל למה לעזאזל שמרנו דבר כזה בסוד."
"במבט ראשון זה אמנם מוביל למסקנה כי עדיף שנדווח על כך עכשיו, לפחות לנשיא, ואני בהחלט לא שלם עם צעד כזה." אמר הנספח הצבאי. "אבל כמו שאמרת, תמיד נוכל לטעון שלא רצינו לעורר תקוות או לזרוע פניקה, תלוי עם מי מדברים. אני חושב שהסיכון קטן וכדאי לקחת אותו."
"טוב, אפשר לחכות עם זה כמה ימים ולחשוב שוב. עכשיו לעניין אחר. כמה דברים שאמר ד"ר חלילי נתנו לי חומר למחשבה. אני מניח שחברינו ב'תפארת קדומים', אחרי שיתאוששו מההלם, וגם הנשיא, אחרי שיקלוט במה מדובר, ידחפו, כל אחד מצדו, את הנושא לדיון במועצה הצבאית העליונה. מה שאני מבקש זה שבתוך חודש מהיום תכין לנו רשימת נושאים לדיון בשביל המועצה הצבאית העליונה." השגריר עצר את שטף דיבורו וחיכה עד שאלוף משנה סולימאן שלף מארונית צד בלוק כתיבה, הוציא עט מכיס מקטורנו, ציין את התאריך בראש הדף הראשון והיה מוכן להתחיל.
השגריר הביט מהורהר בתקרה המגולפת. "נצטרך להתייחס לשאלות הבאות. אני אמנה את אלה שעולות כרגע בדעתי, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן. אם יעלו בדעתך שאלות נוספות, אל תהסס לכלול אותן.
"שאלה ראשונה: האם אנו משתפים במידע את הסורים ואת המהפכנים בעיראק? חבל שהאירוע הראשון עומד לקרות באלג'יר ואנחנו לא יכולים לספר להם, אבל האמת היא שבכל מקרה, אם יוחלט לצאת לפעולה כזו, האלג'ירים אינם יכולים לתרום לנו הרבה. עם האיראנים זה סיפור אחר. אולי כדאי שתחשוב איך נוכל לשתף את האיראנים בשלבים הבאים בלי להסגיר את העובדה שידענו כל הזמן על רעידת האדמה.
"שאלה שנייה: מה אנחנו עושים אחרי ההצלחה הראשונית במלחמה כזו? האם נשב בחיבוק ידיים ונחכה, כמו שלצערי עשינו במלחמת אוקטובר, ונאפשר לסורים לכבוש נתח בצפון?
"שאלה שלישית: מה בכלל עושים עם הירדנים? טנאקה לא התייחס לזה בכלל, ולהפתעתי גם חלילי לא חשב על זה. לדעתי, בגלל הגיאוגרפיה של האזור, הירדנים יושפעו מרעידת האדמה בדיוק כמו הישראלים. אם יישאר להם צבא כלשהו שיוכל לפעול, מלכם עשוי להגיב במהירות ולפלוש למרכז ישראל. אנחנו יכולים אפילו לתת להם התרעה באופן כלשהו, אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים את ירדן מולנו, ועוד עם גישה לים התיכון, מה שיהפוך אותם לבאמת בלתי נסבלים, או שנעדיף את הסורים, שלמען האמת גם הם לא מציאה גדולה. ויש עוד אפשרות: אולי כדאי לנו לנצל את הרעש, כדי להיכנס לירדן ולחבור אל הסורים ולהקים מחדש את הרפובליקה הגדולה מימיו של נשיאנו נאצר.
"שאלה רביעית: מה אנחנו עומדים לעשות עם רצועת עזה לאחר מעשה?"
השגריר עצר לרגע את שטף דיבורו ושוב בהה בתקרה. סולימאן המשיך לכתוב, אך במקביל חשב כי לא לחינם השגריר כה מוערך בחוגים הדיפלומטיים. הוא יודע לחשוב בבהירות ולראות במהירות, ללא הכנה מוקדמת, דברים שאחרים מגיעים אליהם רק מקץ שבוע של מחשבה וניתוח. הוא עצמו חשב רק על ההיבט של כיבוש החלק הדרומי של ישראל, בעוד השגריר רואה את התמונה הכוללת.
השגריר הביט בנספח הצבאי והמשיך: "לעניין הפלשתיני יש מרכיב נוסף. מה עושים עם הרשות הפלשתינית, ובעיקר עם הפלשתינים בדרום הר חברון, שעלולים להוות בעיה? כל זמן שהם היוו בעיה לישראלים, ניחא. גם בשטח שלהם הם אינם מענייננו, כל זמן שהם עוזרים לנו להעביר סמים לתוך שטח ישראל. אבל כדי שהתוכנית תצליח נצטרך לנגוס בשטח הרשות הפלשתינית, או המדינה הפלשתינית, אם זו אכן תקום עד אז. במקרה כזה נצטרך להשאיר שתי מובלעות ענקיות של אזרחים פלשתינים בתוך השטח שלנו או לספח את כל השטח, ואני לא רוצה לחשוב כרגע מה גרוע יותר.
"יש עוד בעיה עם הפלשתינים. המשטרה שלהם, או החמאס, או מי שזה לא יהיה, ינסו מן הסתם להרחיב את שטחם בכיוון הים התיכון. זה אומר שאם לירדן יישאר כוח צבאי אפקטיבי, הפלשתינים ללא ספק יגיעו להתנגשות עם הירדנים, שישאפו לאותו דבר. למען האמת, בשבילנו זה טוב, כי מהומה כזאת רק תסיח את הדעת מהפעילות שלנו ותעזור לנו לבסס אחיזה בשטחים שבהם אנו מעוניינים. אבל כידוע לך, שום דבר אינו בטוח. מה יקרה אם למרות הכול הירדנים לא יזוזו? ואם נצליח להשתלט על ירדן, האם אנו רוצים את פלשתין כשכנה? לנוכח מה שקורה בעזה, אני לא כל כך בטוח."
השגריר לגם מכוס המים שלידו, חיכה עד שהנספח הצבאי רשם הכול ואז המשיך.
"הכי חשוב זה לחשוב איך אנחנו בעצמנו מתכוננים לאירוע כזה, ואיך אנחנו מסווים את כוונותינו: איך שומרים הכול בסוד? ויש עוד בעיה. ברגע שהציונים יחטפו את המכה הזאת, כל העולם יתחיל לרחם עליהם, ואנחנו נצטרך איכשהו לנטרל את התגובה העולמית למתקפה כזו. מאז שמעמדה של ישראל חוזר לקדמותו, בגלל התקפות הטרור בניו יורק והרצחנות המטופשת של הפלשתינים, אפילו צרפת הרשמית עלולה להתנגד למהלך כזה מצדנו, שלא לדבר על ארצות הברית, בריטניה ומדינות אחרות, אולי אפילו רוסיה."
"אני מסכים," אמר הנספח הצבאי. "הכי טוב יהיה אם נוכל לגרום לכך שהעולם יאשים אותם במשהו. אולי אפילו במזימה שנכשלה להרוס את סכר אסואן ושחזרה אליהם כבומרנג. אגב, לגבי האמריקנים, צריך בוודאות למנוע שהם יאשימו אותנו בתוקפנות, מפני שזה יגרום לאסון. אני לא צריך להזכיר לך שחיל האוויר תלוי באופן מוחלט באספקת חלפים אמריקניים, וגם חילות השריון והים תלויים בה במידה ניכרת. אם האמריקנים יסגרו את הברז, נהיה בצרות צרורות.
"אני מוכרח להודות שבשלב הזה אני לא רואה איך נוכל להסתיר הכול מהאמריקנים. שירותי הביון שלהם, למרות הכישלונות האחרונים, עדיין מספיק יעילים כדי להבין מה קורה. כל זה כמובן עוד לפני שמתחילים בכלל בתכנון המבצע. יש לנו כנראה בערך שנה וחצי לפני שנצטרך להשקיע אמצעים של ממש בהכנות, אז ננסה לנצל את הזמן בחוכמה."
"בסדר," הסכים השגריר, "אבל אני מציע שבשלב זה תעלה כמה שפחות מזה על הנייר. גם את הרשימות האלה אני מציע שתעתיק לראשי פרקים ניטרליים, ואת הרשימות עצמן תשמיד. בכלל, עדיף שתעביר את כל החומר בנושא למחשב שלך ותגן עליו, כך שכל ניסיון לכניסה לא מורשית לתיק הזה ימחק אותו לגמרי."
"אעשה זאת מיד," נענה הנספח. "אבל עכשיו בא החלק הגרוע מכול. עכשיו אנחנו ממתינים."
"כן," ענה לו השגריר, "עכשיו אנחנו ממתינים."