פתח דבר
שני ענקי רוח, אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד, בהתכתבות פרטית ביניהם אשר פורסמה, הביעו תמיהה: רוב האנושות מעדיפה שלום על פני מלחמה, ועדיין כולנו במצב מלחמה מתמיד. כיצד ייתכן הדבר?
הספר הידוע ביותר על מלחמה,1 "על המלחמה", מ-1832, של הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ, מציין את ניגוד העניינים המתמיד בין מדינות כגורם לסכסוך המוביל למלחמה. בספר זה אנו משתדלים להציג את המלחמה מנקודת מבטם של איינשטיין ופרויד. לדעתנו, הגם שפתרון סכסוך תוך שימוש באלימות נראה לעתים סביר, אין זה תמיד כך. אין סכסוך קלאסי יותר מאשר האימפריאליזם, שפירושו השתלטות של מדינה אחת על אחרת כדי לשאוב ממנה את אוצרותיה הטבעיים. ואולם, יציאתה של בריטניה מהודו מרצון היא עדות לכך שההנהגה הלאומית שם הכירה בעובדה כי מבחינה כלכלית גרידא, אין באימפריאליזם כל טעם.
על השאלות שאנו שואלים בספר זה - כיצד יש לפרש את האיוולת שבמלחמות השונות שהתרחשו בעשרות השנים האחרונות, וחשוב מזה, כיצד יש למנוע אותן בעתיד - אנו עונים בפרק האחרון.
מהתבוננות במלחמות ב-2,500 השנים האחרונות הבחנו בתמורה מהותית במושג "מלחמה", כמו גם באופייה. ניתן לומר כי כל מדינות העולם מצויות במערכת אחת של מלחמה. כמו כן, היכולת להבחין בשינוי - מצד מנהיגים צבאיים או מצדם של מנהיגים המוּנעים על ידי תודעה צבאית (להבדיל מתודעה אזרחית) - מתרחשת תמיד באיחור משמעותי, ועקב כך נהרגים רבים לחינם (ראו מלחמת העולם הראשונה כדוגמה, ועל כך בהמשך הספר).
למשל, אילו הגנרלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה היו מבינים את משמעות השימוש בטנק מיד עם תחילת המלחמה, היא היתה מתקצרת בשלוש שנים לפחות, וחייהם של עשרות מיליוני בני אדם היו נחסכים. כך גם הגנרלים היפנים שנדרשו לזמן מיותר ולאמצעים קיצוניים - ומעל כולם, הפצצת הירושימה ונגסאקי בנשק גרעיני - כדי להבין שעדיף להם להיכנע. וכך גם אדולף היטלר, שהחריב את ארצו וכמעט את העולם כולו, כשכשל מלהבין כי לא ניתן לכבוש צבאית את כל המדינות שעל הגלובוס, ולו רק מפני שהעולם כולו מתנהל תחת מערכת אחת של מושג המלחמה החדש, שבה האזרחים הם השחקן הראשי. הם שחקן ראשי הן בגין מהפכת המידע העצומה שאנו מצויים רק בראשיתה, והן בגין ההתפתחות של המלחמה הטוטלית, שניצניה הופיעו כבר במלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19 ושהגיעה לשיאה במלחמות העולם במאה ה-20. כיום הכלי שיש ללמוד היטב את כוחו ואת מידת משמעותו האסטרטגית הוא מושג התודעה האזרחית, ובכלל זה נְשוּאי2 התודעה - הלוא הם האזרחים.
