קפל

בקובץ שירים חדש זה מגיעה אגי משעול לשיא כוחה. כמעט בכל אחד מן השירים מתרחש מגע דינאמי, עז, בין חומרי החיים – בעיקר הרגש, התשוקה והדמיון – לחומרי שפה פוניטיים-מוסיקאליים עשירים, הנעשים לכלי המעצב את ההתנסות הסוערת והמשווים לה צורה וסדר. הודות למפגש מהיר וחיוני זה מתחוללת בשירים מעין "קפיצת דרך", הם "מתכווצים" לעומת קודמיהם, נעשים טעונים ודחוסים יותר. המשוררת ממעיטה בשימוש בחומרי רקע של זמן, מקום וסיפורי חיים ומתרכזת בתמצית הריגשית והחושנית של ההתנסות. כך כל אחד מן השירים הוא "קפל" בזמן, במחשבה ובמארג הרגשות. הקורא מוזמן "לפתוח", להחליק וליישר אותו ולחשוף מתוכו את מחבואי הריגוש והדמיון הצפונים בו. בה בשעה מחזיקים בתוכם רבים מן השירים הבולטים גם "כפל": דבר והיפוכו, חושניות וצמא לרוחני, רומנטיקה ופיכחון, הרגע המפרפר של התשוקה הצורבת והזמן הקיומי הארוך, הנפרש צונן לאטו, מתקפל ועוטף אל מהלך החיים הגדול.

אגי משעול מתבלטת בקובץ זה כליריקנית המשוכללת ביותר הכותבת בעברית בזמננו.

 

דן מירון

 

 

בקתה בקצה יער

 

לֹא כָּל תַּרְדֵּמָה

נוֹפֶלֶת

לֹא כָּל עֶרֶב

יוֹרֵד

וְלֹא כָּל זִקְנָה

קוֹפֶצֶת,

יֵשׁ הַמְּנַמְנְמִים כַּאֲפוּנִים

בְּתַרְמִילֵיהֶם הַיְּרֻקִּים

אוֹ שְֹרוּעִים שְׁלֵוִים

עַל עַנְנֵי מַרְשְׁמֶלוֹ.

לֹא כָּל מַלְאָךְ הוּא 

נוֹרָא

לֹא כָּל תַּפּוּחַ

מֻרְעָל

וְלֹא כָּל מַבָּט 

נָעוּץ,

יֵשׁ הָאוֹסְפִים אוֹתָנוּ

מֵהָאִבּוּד אֵלָיו הָלַכְנוּ

וּמְאִירִים לָנוּ בִּקְתָּה

בִּקְצֵה יַעַר.