בעל הבית השתגע
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בעל הבית השתגע

בעל הבית השתגע

עוד על הספר

תקציר

לֹא יוֹעִילוּ בִּצּוּרֵי לֵב
וּמַחְפּוֹרוֹת בְּצִדֵּי הָעֵינַיִם
קְלִיעֵי הָאֲוִיר עָפִים לְכָל עֵבֶר
חֲמוּשִׁים בְּרַכּוּת מַטְעָה 
שֶׁאֵין הַבָּשָׂר מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לִסְפֹּג
וּכְשֶׁהָרֵיאוֹת הֵן שְׂדֵה הַקְּרָב
הַמִּסּוּךְ הַיָּעִיל בְּיוֹתֵר הוּא עֲשַׁן טַבָּק
מָתוֹק כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה
בֵּין כֹּה וָכֹה זֶהוּ מִטְוַח בַּרְוָזִים.
 
לירון שלום, אבא ומדען. חי בצפון, חובב עלי גפן ממולאים. זהו ספרו הראשון. 

פרק ראשון

נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
 
 
הַחִצִּים שֶׁל הַיּוֹם נוֹרִים בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
 
אַךְ הַלֵּב נוֹתַר לֵב
 
וְהַדָּם מְטַפְטֵף בְּקַלּוּת עַל הַמִּקְלֶדֶת
 
נִסְפַּג בִּוְרִידֵי נְחֹשֶׁת קָרִים
 
וְזוֹרֵם לְלֹא הֶרֶף
 
בְּכַבְלֵי טַבּוּר הַמֻּנָּחִים עָמֹק בְּבֶטֶן הַיָּם
 
בָּעֵת הַזּוֹ דַּי בְּמַשַּׁק כְּנָפָיו שֶׁל פַּרְפַּר
 
בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם
 
בִּכְדֵי לְהָבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹלָד
 
בּוֹעֵט מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה
 
פּוֹרֵץ דַּרְכּוֹ אֶל הַכּוֹכָבִים
 
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם שָׁם
 
הַרְחֵק הַרְחֵק בְּחָלָל
 
בְּנֵי אָדָם מְהַלְּכִים כְּמַחְשָׁבוֹת
 
וְנוֹדְדִים בְּנוֹפֶיהָ שֶׁל נֶפֶשׁ
 
אוּלַי גַּם שָׁם נוֹקְשִׁים כָּל לַיְלָה כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת
 
חֲשֵׁכָה מְתוּקָה שֶׁנִּקְוְתָה בָּעַפְעַפַּיִם
 
וּמַחְזִיקִים יָדַיִם אֶל מוּל קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר
 
הַנִּשְׁבָּרִים בְּקֶצֶף עַל חוֹפֵי אֶצְבָּעוֹת
 
בְּקָרוֹב נֵדַע לָבֶטַח
 
וְעַד אָז, אֶפְשָׁר לְהִשָּׁעֵן לְאָחוֹר
 
וְלָתֵת לְמַשַּׁב הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת לַחְלֹף
 
הַלֹּא אֵין זוֹ אֶלָּא נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
 
הַמְּפַלֶּסֶת בְּהִתְרַגְּשׁוּת
 
אֶת דַּרְכָּהּ אֶל הַגָּרוֹן.

עוד על הספר

בעל הבית השתגע לירון שלום
נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
 
 
הַחִצִּים שֶׁל הַיּוֹם נוֹרִים בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
 
אַךְ הַלֵּב נוֹתַר לֵב
 
וְהַדָּם מְטַפְטֵף בְּקַלּוּת עַל הַמִּקְלֶדֶת
 
נִסְפַּג בִּוְרִידֵי נְחֹשֶׁת קָרִים
 
וְזוֹרֵם לְלֹא הֶרֶף
 
בְּכַבְלֵי טַבּוּר הַמֻּנָּחִים עָמֹק בְּבֶטֶן הַיָּם
 
בָּעֵת הַזּוֹ דַּי בְּמַשַּׁק כְּנָפָיו שֶׁל פַּרְפַּר
 
בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם
 
בִּכְדֵי לְהָבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹלָד
 
בּוֹעֵט מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה
 
פּוֹרֵץ דַּרְכּוֹ אֶל הַכּוֹכָבִים
 
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם שָׁם
 
הַרְחֵק הַרְחֵק בְּחָלָל
 
בְּנֵי אָדָם מְהַלְּכִים כְּמַחְשָׁבוֹת
 
וְנוֹדְדִים בְּנוֹפֶיהָ שֶׁל נֶפֶשׁ
 
אוּלַי גַּם שָׁם נוֹקְשִׁים כָּל לַיְלָה כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת
 
חֲשֵׁכָה מְתוּקָה שֶׁנִּקְוְתָה בָּעַפְעַפַּיִם
 
וּמַחְזִיקִים יָדַיִם אֶל מוּל קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר
 
הַנִּשְׁבָּרִים בְּקֶצֶף עַל חוֹפֵי אֶצְבָּעוֹת
 
בְּקָרוֹב נֵדַע לָבֶטַח
 
וְעַד אָז, אֶפְשָׁר לְהִשָּׁעֵן לְאָחוֹר
 
וְלָתֵת לְמַשַּׁב הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת לַחְלֹף
 
הַלֹּא אֵין זוֹ אֶלָּא נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
 
הַמְּפַלֶּסֶת בְּהִתְרַגְּשׁוּת
 
אֶת דַּרְכָּהּ אֶל הַגָּרוֹן.