מארז דואט האשליות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז דואט האשליות

מארז דואט האשליות

3.8 כוכבים (71 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

*מארז שני ספרי דואט האשליות*

דואט האשליות 1 - אומנות החטא

גידאון מסטרס הוא אל פראי.

הוא הכוכב הגדול ביותר בשמי עולם האומנות, נערץ בשל ציוריו הבוטים לא פחות מאשר בזכות מראהו האלוהי. בנסיבות רגילות, דרכינו לא היו מצטלבות לעולם, אבל כאשר התנהלותו מאיימת על עסקת ענק, אני נאלצת לקבל אותו כלקוח.
 
המשימה שלי: להסיר את שמו מהצהובונים למשך שישה חודשים.
משרות רבות, כולל המשרה שלי, תלויות בכך.
אבל גידאון לא מעוניין ביחצנית.
הוא רוצה מוזה חדשה.
ככל שהכישוף של גידאון בולע אותי, יוצאים לאור סודות שנשמרו במשך חיים
שלמים, שקרים שנארגו ביד אומן.
אני יצירת המופת של מישהו אחר.
והאומן המקורי דורש שאחזור אליו…
 
אומנות החטא הוא ספר ראשון בדואט האשליות, קדמה לו סדרת ויז‘ן. הוא מסתיים בשיא המתח, אבל אל דאגה - הספר השני בסדרה, חטא האהבה, יצא בעברית במקביל אליו.
 
 
״לקורא של הרומן הרומנטי שאינו חושש מהאפלה. מהאושר. משברון הלב. מההיקסמות. אין רגש שספר זה אינו נוגע בו.״ ג'.ב סלסברי, סופרת ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס"
 
״אלוהים… בדיוק כשנדמה שהכתיבה של הסופרת הזו לא תוכל להשתפר, היא מוכיחה שעוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה. הספר הזה מעל ומעבר למדהים.״ איב, Between the Bookends
 
״ 5+++ כוכבים - ספר חובה מוחלט בהחלט!!!״ אנג׳לה, Jezabell Girl & Friends
 
״הסופרת הזו מדהימה אותי בכתיבתה בכל פעם מחדש והספר הזה אינו יוצא מן הכלל.״ ג׳ו, The Hopeless Romantics Book Blog
 
״הסיפור האפל והחושני הזה סחף אותי. הדפים התעופפו מעצמם, רק כדי שאוכל לגלות מה קורה בעמוד הבא.״ BJ’s Book Blog
 
 
דואט האשליות 2 - חטא האהבה
 
גידאון
היא לקחה אותי איתה כשעזבה.
יום. אלף ימים.
אין לזה חשיבות.
היא כיבתה את הלהבה שבערה בתוכי, ועכשיו נותרתי בחשכה.
 
דירדרי
סבל הוא כיסוי הגנה.
המסכה ששומרת על העור הדק.
אושר נועד לאלו שלא סבלו יותר מדי.
אושר אינו גר כאן.
בבית הבובות השבורות.
רק החטא.
 
ספר שני בדואט האשליות. הדואט מכיל יסודות רגשיים חזקים ואלימות. ההנאה מובטחת.
 
***
 
״לקורא של הרומן הרומנטי שאינו חושש מהאפלה. מהאושר. משברון הלב. מההיקסמות. אין רגש שספר זה אינו נוגע בו.״ ג'.ב סלבסרי סופרת ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס"
 
״ל.מ. הולרן הובילה אותנו לתוך האפלה, לקחה אותנו לעולם רגשות מסחרר, חשוף ומותח של מציאות קשה, לתוך עולם של צביעות, תשוקה ועבר רדוף שאין בו מנוח. זהו סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים שמדהיר את הלב הרומני שלנו. כתיבה נבונה וסוחפת שלא מאפשרת להניח מהיד את הספר.״  TotallyBooks
 
״אלוהים… בדיוק כשנדמה שהכתיבה של הסופרת הזו לא תוכל להשתפר, היא מוכיחה שעוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה. הספר הזה מעל ומעבר למדהים.״ איב,  Between the Bookends 
 
 

פרק ראשון

הקדמה
 
 
 
כשראיתי אותו בפעם הראשונה, מכנסיו היו מופשלים סביב קרסוליו ואיזו בלונדינית מצצה לו. מוזר אילו פרטים אני זוכרת מאותו רגע. תהיתי אם רצפת הבטון מכאיבה לברכיה. אם שערה טבעי או שזו פאה. אם הבעת האדישות הנסוכה על פניו אמיתית או לא, ואם העובדה שהוא נשען בנינוחות על הקיר משמעה שהיא לא מצטיינת במלאכתה.
 
המסדרון היה אפלולי. חשוך כל כך, שלא הייתי בטוחה אפילו אם ראה אותי מגיחה מעבר לפינה ובולמת את עצמי בתדהמה בגלל התמונה הנועזת. האם שמע איך נשימתי נעתקה בהתנשפות? האם שמע את עקבי נעליי שורטים את הרצפה כשכמעט מעדתי? האם רק דמיינתי שעיניו נעוצות בעיניי ואת העיקול הקל של שפתיו?
 
זו הבעיה, אתם מבינים? רגעים מזעזעים, גם כאשר לא מדובר ברגעי סכנה, נצרבים בחומר האפור של המוח. הם נטמעים בלא מודע כמו שדים קטנים בעלי שיניים משוננות. הם חוגגים להם במסיבה עמוק בפנים ומחכים להזדמנות לחולל מהומות.
 
והשורה התחתונה - כאשר הם מתכוננים לעשות בלגנים, את זו שאף פעם לא באמת מוכנה.

עוד על המארז

מארז דואט האשליות ל.מ. הולרן
הקדמה
 
 
 
כשראיתי אותו בפעם הראשונה, מכנסיו היו מופשלים סביב קרסוליו ואיזו בלונדינית מצצה לו. מוזר אילו פרטים אני זוכרת מאותו רגע. תהיתי אם רצפת הבטון מכאיבה לברכיה. אם שערה טבעי או שזו פאה. אם הבעת האדישות הנסוכה על פניו אמיתית או לא, ואם העובדה שהוא נשען בנינוחות על הקיר משמעה שהיא לא מצטיינת במלאכתה.
 
המסדרון היה אפלולי. חשוך כל כך, שלא הייתי בטוחה אפילו אם ראה אותי מגיחה מעבר לפינה ובולמת את עצמי בתדהמה בגלל התמונה הנועזת. האם שמע איך נשימתי נעתקה בהתנשפות? האם שמע את עקבי נעליי שורטים את הרצפה כשכמעט מעדתי? האם רק דמיינתי שעיניו נעוצות בעיניי ואת העיקול הקל של שפתיו?
 
זו הבעיה, אתם מבינים? רגעים מזעזעים, גם כאשר לא מדובר ברגעי סכנה, נצרבים בחומר האפור של המוח. הם נטמעים בלא מודע כמו שדים קטנים בעלי שיניים משוננות. הם חוגגים להם במסיבה עמוק בפנים ומחכים להזדמנות לחולל מהומות.
 
והשורה התחתונה - כאשר הם מתכוננים לעשות בלגנים, את זו שאף פעם לא באמת מוכנה.