הבטחה לחיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבטחה לחיים
מכר
מאות
עותקים
הבטחה לחיים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

הבטחה לחיים

4.8 כוכבים (14 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

דולב בן ארוש

אחרי שנים של קריאה, משהו קרה. החלום הרדום של הוצאת ספר החל פועם בי ולא נתן לי מנוח. החלטתי שאני מוכנה. ישבתי וכתבתי. מחשבות שנרקמו בראשי הפכו לאסופות מילים והמלים הפכו לספר. רגע לפני שהספר אצלכם, חשבתי שהגיע הזמן שנכיר. נעים מאוד, דולב בן ארוש, ילידת 1983, נשואה לארז ואמא לגילי, ליעד ואלון. תולעת ספרים משחר ילדותי ועכשיו גם סופרת. 

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

לבה שבוי בעבר
לבו הבטיח עתיד
 
אהבה ראשונה מלאת תשוקה ליוותה את חייהם הסוערים של קרן וליאור. במשעולי אהבתם נטעו הבטחות והשקו אותן במסירות ובאהבה. 
 
אך טבעה של סערה לזרוע הרס וחורבן ובצילה של מלחמה, אהבתם עולה על שרטון וחיי השניים מיטלטלים עד כאב.
 
בחלוף השנים, כבויה ומנוכרת, קרן עדיין חיה את עברה, כשהאהבה הראשונה עוד זורמת בעורקיה ומבודדת אותה מהמציאות.
 
כשגבר כריזמטי ונחוש נכנס לחייה, ומנסה להשיב לה את התשוקה שאבדה, חששותיה נאבקים ברגשותיה ואט אט היא מתעוררת לחיים.
 
סודות השמורים היטב במעמקים מאיימים להתגלות ולטרוף את הקלפים עבור השניים.
 
זהו ספרה השלישי של דולב בן ארוש, ילידת 1983, בעלת תואר במדעי ההתנהגות, אם לגילי, ליעד ואלון ובת זוג לארז. קדמו לו "אחד משניים"- רומן רומנטי, ו"היבריס"- רומן מתח שיצא בשיתוף עם מאיה קראוס ברדה. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות שונות.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
"אני רוצה הביתה."
 
קולו העבה קרע את הדממה. התקרבתי אליו לאט ובזהירות. גופו היה מכונס על הרצפה בתנוחת עובר, ברכיו כפופות אל בטנו וזרועותיו החסונות רעדו. הבטתי בחזהו שעלה וירד במהירות והאזנתי לנשימותיו הכבדות.
 
"אני כאן." נזהרתי שלא לגעת בו. "אני כאן, לידך. הכל בסדר." קולי היה רך.
"אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה." צעקתו הפכה מלמול כבוש.
"תפקח עיניים," פקדתי. כל שרציתי היה לנחם אותו ולומר לו שהכל בסדר עכשיו. "תסתכל עליי." עיניו נפקחו באיטיות. העצב שנשקף מהן איים לשבור את לבי.
"קום, נלך לשטוף פנים ולהכין קפה." קולי רעד. אסור היה לי לבכות.
 
במבט של ילד אבוד, הוא התרומם על רגליו והשתרך אחריי מבולבל וכאוב.
"הנה." הגשתי לעברו ספל והמתנתי שיושיט את ידו. הבטתי בעיניו והמתנתי שיתעשת. קפה לרוב עזר, על אחת כמה וכמה כשהגשתי לו את הספל שקיבל במתנה מאמו. הוא הביט בי בשתיקה ולא זז. עיקלתי את שפתיי לחיוך קטן, כמנסה להזכיר לו. עיניי חקרו את פניו, שנותרו חתומות, והתעכבו על עיניו העצובות. בלי שום הודעה מוקדמת, כשעיניי עדיין לכודות במבטו הקפוא, הוא צרח. צרחה מקפיאת דם. צרחה שגרמה לי לשמוט את הספל ולרעוד בלי שליטה.
 
קור הרוח שלי נעלם כלא היה, האיפוק עליו שמרתי הפך לבכי תמרורים בלתי נשלט. "תחזור אליי," התחננתי. "בבקשה."

דולב בן ארוש

אחרי שנים של קריאה, משהו קרה. החלום הרדום של הוצאת ספר החל פועם בי ולא נתן לי מנוח. החלטתי שאני מוכנה. ישבתי וכתבתי. מחשבות שנרקמו בראשי הפכו לאסופות מילים והמלים הפכו לספר. רגע לפני שהספר אצלכם, חשבתי שהגיע הזמן שנכיר. נעים מאוד, דולב בן ארוש, ילידת 1983, נשואה לארז ואמא לגילי, ליעד ואלון. תולעת ספרים משחר ילדותי ועכשיו גם סופרת. 
הבטחה לחיים דולב בן ארוש
פרולוג
 
 
"אני רוצה הביתה."
 
קולו העבה קרע את הדממה. התקרבתי אליו לאט ובזהירות. גופו היה מכונס על הרצפה בתנוחת עובר, ברכיו כפופות אל בטנו וזרועותיו החסונות רעדו. הבטתי בחזהו שעלה וירד במהירות והאזנתי לנשימותיו הכבדות.
 
"אני כאן." נזהרתי שלא לגעת בו. "אני כאן, לידך. הכל בסדר." קולי היה רך.
"אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה." צעקתו הפכה מלמול כבוש.
"תפקח עיניים," פקדתי. כל שרציתי היה לנחם אותו ולומר לו שהכל בסדר עכשיו. "תסתכל עליי." עיניו נפקחו באיטיות. העצב שנשקף מהן איים לשבור את לבי.
"קום, נלך לשטוף פנים ולהכין קפה." קולי רעד. אסור היה לי לבכות.
 
במבט של ילד אבוד, הוא התרומם על רגליו והשתרך אחריי מבולבל וכאוב.
"הנה." הגשתי לעברו ספל והמתנתי שיושיט את ידו. הבטתי בעיניו והמתנתי שיתעשת. קפה לרוב עזר, על אחת כמה וכמה כשהגשתי לו את הספל שקיבל במתנה מאמו. הוא הביט בי בשתיקה ולא זז. עיקלתי את שפתיי לחיוך קטן, כמנסה להזכיר לו. עיניי חקרו את פניו, שנותרו חתומות, והתעכבו על עיניו העצובות. בלי שום הודעה מוקדמת, כשעיניי עדיין לכודות במבטו הקפוא, הוא צרח. צרחה מקפיאת דם. צרחה שגרמה לי לשמוט את הספל ולרעוד בלי שליטה.
 
קור הרוח שלי נעלם כלא היה, האיפוק עליו שמרתי הפך לבכי תמרורים בלתי נשלט. "תחזור אליי," התחננתי. "בבקשה."