החיים בעולם דו-ממדי הם המוקד של ספר מופת קלאסי זה, שנכתב למעלה ממאה שנים. הספר ממזג ביקורת חברתית ופנטאסיה מתמאטית בפרץ מדהים של דמיון. זוהי מעין הרפתקה בגיאומטריה טהורה.
אדווין אבוט, מחבר הספר, מצליח לתאר תיאור עקיב, כיצד תראה חברה שלמה החיה בעולם דו ממדי, עולם שחלליו המוזרים מאוכלסים בצורות גיאומטריות החושבות, מדברות ומחוננות באשר התכונות האנושיות.
גיבור הסיפור הוא ריבוע דו-ממדי, המתאר לפנינו את עולמו (באורח המזכיר לפעמים את סוויפט ולפעמים את קארל מארקס). הריבוע מבקר בעולם אחר - עולם חד ממדי, ובמיטב כושר דמיונו הוא מנסה לתאר לעצמו גם עולמות אחרים, שבהם גרים יצורים בעלי מספר ממדים רב יותר.
בעצם העלאת רעיון קיומם של עולמות שוני ממדים הקדים אבוט את איינשטיין ובכך פתח פתח לתפיסת חלל חדשה ונועזת. אפשר היה לחשוב שכדי לכתוב את `שטוחלנדיה` היה על אדווין אבוט להיות מתמטיקאי או פיסיקאי, אך לא כך היה הדבר. אבוט היה מנהל בית הספר והתמחה בלימודים קלאסיים, וביצירותיו של שייקספיר במיוחד. מתמטיקה גבוהה היתה תחביב עבורו. הצירוף של איש הספרות והמתמטיקאי יצר את`שטוחלנדיה` אך דומה שאבוט עצמו נרתע מן ההעזה שבחיבורו: הוא פרסם את הספר בשם בדוי, אם כי את יצירותיו האחרות פרסם בשמו המלא. אך דווקא`שטוחלנדיה` היא שזכתה לחיים ארוכים והיא שזיכתה את מחברה בתהילה - יותר מכל יצירותיו האחרות.
