לבלוע את אלוהים

1

התווך, שבין הקודקוד לבהונות הרגליים של ונוס, כלל גם שיער אדום שופע, עיני טורקיז שצבען מזכיר את חופי תאילנד, רגליים שנתנו משמעות למושג "עלייה לרגל" ונקבים שצריך היה להמציא עליהם תפילה. "דרך הארץ" של גופה קדמה לכל תורה והוכיחה כי היא חשובה מכל מטרה. כל אחד היה אוהב אותה כמוהו וזו הרי כל התורה על רגל אחת. במקרה שלה על שתי רגליים ומה שביניהן. לי היא אמרה משפט שיהדהד בי כל חיי: "אני מרגישה את אלוהים עמוק בתוכי."

כך בהשראתה נולד הרעיון.

כולם הרי חולמים להרגיש את אלוהים בתוכם ומי שמצליח "לסייע" להם להגיע לזה עושה הון.

אני חייב לקפל את אלוהים ולהכניס אותו לעומק־העומקים של מי שמוכן לשלם על זה.

איך אעשה זאת?

אמזער באמצעות מחשב את ספר תהלים, או כל ספר קודש אחר, בודהא, פסל של אל, קמע קדוש לדת כלשהי, או כל מה שנחשב בעיני בני אדם לכוח עליון.

בקיצור נמזער את אלוהים.

באמצעות סוכר או באמצעות חומר אחר שמספק לגוף אנרגיה ואינו מופרש ממערכת העיכול, נדפיס את הגרסה הממוזערת של אלוהים על גבי עצמים שישגרו אותו לגופו של המטופל, בין אם הוא חי או צומח.

כך למשל נוכל להדפיס את האלוהים שנבחר בו על גבי טבלייה המכילה או אינה מכילה חומר פעיל לטיפול במחלה ספציפית כלשהי.

נוכל כמובן גם להדפיס אותו על קפסולות זעירות העשויות אף הן מהחומר ששימש להדפסת אלוהים ולשלבן בכל מוצר שהוא.

אלוהון.

וכי מה או מי ימנע ממני להבטיח שאלוהים ישהה לנצח בתוך־תוכו של מי שיטופל באלוהון שלי בנטילה חד פעמית או בתדירות כלשהי?

מה או מי ימנע ממני להבטיח שאלוהון יפעל בסינרגיה עם חומרים המשמשים לטיפול בכל המחלות שבעולם?

מי ימנע ממני להגן על האלוהון בפטנטים שיירשמו בכל העולם ולמכור זיכיונות שימוש לכל המרבה במחיר?

האם יש גבול ליישומים האפשריים של האמצאה?

נכניס את אלוהון לקליעים ולמוצצים.. זוגות ילגמו אותו בשקיקה עם שמפניה תוססת לפני שיפצחו במעשה האהבה. טבליות, זריקות, אינפוזיות, נרות... מה לא?

אבל הרעיון הזה (שהוא בכלל לא שלי) לא יישאר שלי אפילו לרגע, אם לא אצליח לקבל עליו בלעדיות.

בלי פטנט אי־אפשר להתקדם.

למרבה המזל אני קצת מבין בפטנטים. אני הרי מתיימר להיות עורך דין שמתמחה בתחום.

בשנים האחרונות התמקדה פעילותי המקצועית בעיקר בפטנטים של תרופות רבות מכר.

היצירתיות הרבה שמשקיעות חברות התרופות הרב־לאומיות בניסיון להאריך ככל שניתן את המונופול על תרופות שהומצאו כבר לפני דורות מקסימה אותי.

Ever Greening קוראים לזה.

ניסיון להותיר את הדשא ירוק, רענן וצעיר לנצח.

הפטנטים חיים לנצח.

מה שהתרופות של חברות הענק האלה אינן מצליחות לעשות יושג באמצעות פטנטים שאינם שווים את הנייר שהם נכתבו עליו. כך זוכות התרופות הישנות והחברות שמייצרות אותן בחיי נצח לכל דבר ועניין.

שימותו הקנאים.

2
 

אני מקנא.

בעיקר ביצירתיות.

צריך דמיון פרוע כדי להצליח להמציא דרכים כל כך מגוונות להארכה מלאכותית של חיי פטנט.

אני מקנא ביצירתיות של חברת תרופות שהצליחה להאריך בשנים רבות מונופול על תרופה לטיפול בדיכאון וחרדה - מונופול שהיה ונגמר - בטענה כי גילתה "במפתיע" שהתרופה מטפלת היטב ב"חרדה חברתית".

תרופה נגד בושה... כאילו שהחרדה הכללית, שבה טיפלה התרופה קודם ל"גילוי המפתיע", אינה כוללת גם בושה.

הלוואי שהייתי ניחן ביכולת היצירתית של הוגי מעשיית "הגביש הנעלם" ששימשה לצורך התרגיל.

חברת התרופות ניסתה לשוב ולהגן על חומר שהיה ידוע ועל התהליך הידוע שאִפשר את ייצורו בטענה שהחומר "נעלם במפתיע". היה כלא היה. כך טענה החברה באמצעות טובי המדענים בעולם שגויסו לצורך זה. "במפתיע" החל התהליך שייצר את החומר לייצר צורה גבישית אחרת של אותו החומר. חברת התרופות השובבה קראה כנראה את ספריו של קורט וונגוט ולמדה מספרו עריסת חתול על "Ice 9" - החומר ההוא שהופך כל נוזל למוצק. ההשראה הביאה "אמצאה". החברה טענה שהעולם "הזדהם" בגביש אחר, שמונע את ייצורו של הגביש ש"נעלם". מאמץ גדול מאוד נעשה על ידי החברה הזו בניסיון להוכיח כי "עשתה מאמץ גדול", עד שהצליחה "במפתיע" לשוב ולייצר את הגביש ה"נעלם". מאות מיליוני דולרים הושקעו בניסיון לשכנע את העולם כולו כי החזרת גלגלי הגביש לאחור מצדיקה הגנה מחודשת על החומר ש"נעלם במפתיע וחזר במפתיע" ועל תהליך ייצורו, הזהה "במפתיע" לתהליך שיצר את הגביש הזה לפני שהוא "נעלם" לעשרים שנים נוספות.

ממש מפתיע.

ואני מקנא.

אבל אלמלא נתקלתי ביצירתיות המדהימה הזו לא היה בא האלוהון לעולם.

תודתי נתונה אפוא לחברות התרופות הרב־לאומיות.

קרדיט קטן מגיע כמובן גם לוונוס, על ההתגלות האלוהית שלה, שעמה אגב נסתיים תפקידה בחיי.

אולי מגיע לה זר פרחים.