בבזל נוסדה מדינת ההיפסטרים
לבזל הגעתי במקרה, והאמת, לא ממש ידעתי מה קורה שם. בסוף השנה הראשונה של לימודי התואר השני בעיצוב, חיפשתי מוסד שווה ומכובד לחילופי סטודנטים בחו"ל וקיבלתי המלצה חמה על אוניברסיטת "אי- קל" שבלוזן, בשוויץ. חברי הטוב דוד בלילתי עשה שם תואר בתקשורת חזותית עם התמחות בעיצוב גראפי. עבודת הגמר שלו על טיפוגרפיה שוויצרית בתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה זכתה בפרסים ובפרסום רב ולכן לקח לו עוד שנה וחצי לחזור לארץ.
"זאת היתה התקופה המאושרת ביותר בחיי," אמר לי ערב אחד במסיבת יום הולדת של חבר משותף על גג במרכז העיר. "הכרתי שם את שרונה אישתי, באתר סקי באלפים, ומהרגע הראשון היה לנו ברור שהיא נשארת איתי בשוויץ עד שאסיים ללמוד ולהרצות. טיילנו בהרים, רחצנו במעיינות תרמיים, סעדנו במסעדות יוקרה- קודם היה לנו ירח דבש מהסרטים, ורק אחר כך התחתנו וחזרנו לארץ."
"ובשביל חתונה וחיים בארץ ויתרת על קריירה כמעצב בינלאומי? נשמע לי מטורף," אמרתי ואיפרתי את הסיגריה מחוץ למעקה. באמת. לוותר על הגיון חיים של שעוני ברייטלינג נוצצים, שפועם בתוכם מנגנון קיום של אנושיות שווייצרית סטרילית? לוותר על עולם של נימוסין והתחשבות אירופאים לטובת הסטרייטיאדה הישראלית? ממש לא ברור לי העניין.
"מעצב בינלאומי אני יכול להיות גם בארץ," אמר דוד ושאף מהסיגרול, "חכה ותראה, עוד לא התחלתי אפילו. וחוצמיזה," פנה אלי, "הרווקות הקיצונית שלך נראית לי יותר מטורפת," חייך חיוך גדול וקירב את בקבוק הבירה ללחיים שמח.
***
תוך כדי שיטוט באתרים של מוסדות אירופאים נוספים, השווים יותר בעיני, כמו ה'בי טי קיי' בברלין וה'קולג' המלכותי בלונדון', שמתי לב שהאתרים של האוניברסיטאות בשוויץ, באמת בולטים ומבריקים בניצנוץ של ניאון חללי, ביחס לאלה האחרים. בירור יותר מעמיק בתוכניות הלימוד השוויצריות הבהיר לי שבאוניברסיטת 'נורת'- ווסטרן' שבבזל, יש מסלול לחילופי סטודנטים לתואר שני, שעוסק בדיוק באובססיה שלי: בינתחומיות מתקדמת בתקשורת חזותית ודגש מובהק על מחקר טיפוגרפי. והלימודים באנגלית. היה לי ברור שאני עולה כאן על הרפתקאה שאני רוצה להתגלגל איתה עד הסוף, ולראות עד היכן היא תגיע. הייתי מסוקרן מאד ומבסוט.
הבירוקרטיה עברה בקלות. שלחתי טפסים ותיק עבודות, אישורים מהבנק וצילום של הדרכון הביומטרי והתקבלתי ללא שום בעיות לסמסטר חורף של השנה הנוכחית. את כרטיס הטיסה, בכיוון אחד, הזמנתי באתר של חברת התעופה איזיג'ט ושכרתי דירת אייר בי אנ בי לשבועיים הראשונים שאהיה בעיר. סיבלטתי את הדירה שלי בפלורנטין לזוג ידידים עם תינוק קטן וחתול גדול, נפרדתי לשלום מהמשפחה והחברים, ובאחר צהריים סתוי המראתי מהמסלולים צרובי השמש של נתב"ג להמשך הרפתקאותי בשווייץ.
***
תוך מספר שעות נחתנו במולהאוס־פרייבורג, שדה התעופה של בזל, שנמצא בדיוק על הגבול בין שוויץ לצרפת וליער השחור של גרמניה. ביציאה מאולם הטיסות הנוחתות חיכה לי ג'וליאן, בעל דירת האייר בי אנ בי, שהבטיח לאסוף אותי משדה התעופה. הוא עמד בפינת המסדרון, קטן וחמוד, שקוע בסמארטפון שלו. שדה התעופה היה נקי ומשעמם, קומפקטי כמו קניון בוטיק בעיירה יוקרתית, והיו בו מעט מאד אנשים.
"היי ג'וליאן זה אני," אמרתי והתקרבתי אליו עם המזוודה.
"אה, כן, אני מזהה אותך," אמר וחייך אלי כמי שמתקרב לנשיקה. היו לו עיניים ירוקות, משקפיים עם מסגרת עבה, שיער שטני מבולגן וזקן דליל. הוא היה לבוש ברישול אלגנטי והתבונן בי במבט נוקב ולא ברור.
"אתה הרבה יותר גבוה במציאות," אמר והבחנתי בקולו העמוק והצרוד שגם הוא מעשן.
"כן. יכול להיות. נראה לי שאני גם יותר חמוד," חייכתי ומשכתי את המזוודה תוך כדי שהתחלנו ללכת. ג'וליאן חייך וליטף את גבי בחושניות. הצטמררתי. זו היתה מחווה חביבה מידי ממישהו שמעולם לא פגשתי.
"בוא נצא אל תחנת האוטובוס. קניתי לך כרטיס."
"או קיי. שדה התעופה תמיד רגוע ככה?"
"נראה לי שכן. כן. תמיד רגוע וסימפטי כאן," חייך אלי במתיקות סכרינית מוגזמת, "רק צריך לזכור לצאת בצד השוויצרי ולא הצרפתי."
"באמת? זה מסובך? נשמע לי כמו סידור באו"ם."
ג'וליאן צחק. "ממש לא," אמר ועצרנו בקצה המסדרון הקטן. "רואה?" הצביע, "ימינה לצרפת ושמאלה לשוויץ." הסתכלתי לשני הצדדים ובאמת היו שתי יציאות קטנות משני צידי הפרוזדור. כל כך פשוט.
"ושם תחנת האוטובוס," אמר כשיצאנו שמאלה לצד השוויצרי. צעדנו מספר מטרים וחיכינו בתחנה עם אנשים נוספים. היה קריר ונעים. זו היתה שעת ערב מוקדמת והשמיים הנקיים בהקו באור דמדומים בהיר. הפנסים ושלטי הפרסומת של שדה התעופה דלקו במרחב. בשלט האלקטרוני של התחנה הבהב שהקו שאנחנו צריכים יגיע בעוד שתי דקות.
"אז בצד הזה אנחנו בשוויץ ובצד השני בצרפת?" שאלתי.
"אנחנו עדיין בצרפת, אבל תוך דקה האוטובוס יעבור לשוויץ. גרמניה מאחורנו. רק בירוקרטיה הסטורית מפרידה בין המדינות. האיחוד האירופאי זה קונספט שתמיד היה קיים."
"רק אל תדבר איתי על פוליטיקה עכשיו. ממש מה שאני צריך, אחרי טיסה של ארבע שעות."
"לא, לא, אל תדאג" צחק ג'וליאן ושיפשף את כתפי בחיבה יתרה, "לא ניכנס לשיחה הזאת." מאחורי מבטו רחשו יצרים של מזימה לא ברורה. "חוצמיזה, אצלנו באירופה, הפוליטיקה היא משחק של סבתות סורגות. ממש לא בלאגן כמו אצלכם," חייך ולפתע התבונן בי מופתע.
"אני מבין." אמרתי וסידרתי את השיער באדישות. "אז אצלכם, בירוקרטיה פוליטית היא למעשה יצירת מקרמה מסורתית?"
"כן! בדיוק!" ג'וליאן צחק וסגר את הקרדיגן הצימרי עד למעלה.
עלינו על האוטובוס ועמדנו עם המזוודה מול הדלת האחורית.
"הדירה מוכנה," אמר לאחר דקה של נסיעה, "על השולחן במטבח תמצא תיקייה עם דפי הסבר על מה שצריך לדעת על הבית, על השכונה והעיר, מקומות לראות, מסעדות שוות ומוזיאונים שאסור לפספס. יש יותר משלושים מוזיאונים בבזל אבל לא כולם שווים."
"אני מת להגיע כבר לדירה ולהכין קפה."
"יופי," אמר ולחץ את כף ידי בשתי ידיו. "יש מקינטה ביאלטי שש במטבח, שקית ואקום של לוואצה קוואליטה רוזה בארון וקופסת פח של קפה אילי במקרר. יש גם חלב וסוכר אם אתה אוהב," כיחכח בגרונו, "עישונים רק בחוץ, במרפסת של המטבח. יש שם שולחן עם כיסאות וכריות, נרות ואפילו שרשרת של נורות קטנות מאיקאה לערב וללילה. היום יום ראשון אז הסופרמרקט השכונתי סגור, אבל בקצה השכונה יש פיצוציה של לבנונים שיש להם הכל. כשנגיע ארשום לך כתובות של אתרי דירות להשכרה בעיר ואני משוכנע שבמהלך השבועיים האלה תמצא לך דירה קבועה."
"נהדר," אמרתי והבטתי בנוף האירופאי שחלף מבעד לחלונות של האוטובוס, ובעמודי תאורת הרחוב שניצנצו לאורך הגשר מול שמי הספיר של הערב. הגענו לעיר.
לאחר כמה תחנות ירדנו והתחלנו ללכת. חצינו שדירה של עצים עתיקים ומעבר ארוך מעל פסי רכבת והגענו לשכונה של ג'וליאן, בצפון מרכז בזל. תוך כדי הליכה ג'וליאן הראה לי את הסופר השכונתי, את בית המרקחת, בר ופיצריה שנפתחו בתוך מבנה נטוש של תחנת רכבת ומסעדה תאילנדית שנפתחה במקום בית קפה בוהמייני מהמאה ה-19.
כשהגענו לדירה נתן לי את המפתח. "יש עוד אחד רזרבי במגירה של שולחן הכתיבה. אל תאבד אותם, כי המפתחות בשוויץ רשומים וזה סיפור מסובך ויקר לחדש מפתח." לא הבנתי למה הוא מתכוון אבל הנהנתי בהבנה והסכמה. הוא הוציא מהכיס בקבוקון של ג'ל חיטוי לכפות הידיים, שם קצת בכף ידו והציע לי להתכבד. הנהנתי לשלילה. הוא סגר את הבקבוקון, החזיר אותו לכיס ושיפשף את ידיו. תוך כדי סיור בדירה, סידר ואיבק את המדפים הנקיים, הסביר כיצד מפעילים את הנטפליקס ואיפה נמצא המודם, ובמטבח הדגים כיצד פועלים התנור והכיריים.
ירדנו למרתף של הבניין והגענו לחדר כביסה שנראה לי מושלם לפעילות סאדו מאזו מחתרתית של סרטי פורנו ישנים. נזכרתי בסיפורים על ילדות אירופאיות קטנות שנעלמו יום אחד ולאחר עשרים שנה גילו שהיו כלואות בדאנג'ן שכזה. ג'וליאן הדליק את האור והראה לי איך להפעיל את המכונה ואת המייבש. כשחזרנו לדירה נתן לי מפה של העיר והסביר על התחבורה העירונית.
"יופי, תודה," אמרתי כשסיים, "אני אתאקלם ואתחיל בחיפוש הדירה." הכנסתי את המזוודה לחדר השינה. הייתי מותש אחרי הטיסה ולמרות שג'וליאן היה חמוד מאד, רציתי שיעוף כבר מהדירה ויניח לי לנפשי.
"אתה תראה," המשיך, "שבזל היא עיר קטנה ואלגנטית עם ערב רב של אנשים מכל העולם. מאד מאורגן ומסודר כאן הכל. תתרווח, שב לצ'יל קפה במרפסת ואני ארשום לך כתובות של אתרים לחיפוש הדירה." הוא התיישב לשולחן המטבח, הדליק מנורה קטנה והחל לרשום כתובות על דף לבן שלקח ממדף ספרי הבישול. לקחתי את המקינטה ממייבש הכלים, מלאתי את חלקה התחתון במים מהברז, את הפילטר בקפה טחון מקופסת הפח שהיתה במקרר, והעמדתי על האש בכיריים.
"המים בבזל מצויינים. אתה תמיד יכול לשתות מהברז בלי חשש ותמיד יש מים חמים," אמר ג'וליאן תוך כדי שעבר על מה שכתב, "גם במקלחת. הנה," הגיש לי את הדף במבט מצועף, "באתרים האלה יש הרבה מאד הצעות. אתה תמצא את הדירה המתאימה לך על בטוח."
"תודה רבה," אמרתי ולקחתי את הדף. "תשאר איתי לכוס קפה?" שאלתי מתוך נימוס, "שנגלגל סיגריה במרפסת?" המקינטה התחילה לרתוח. האור במרפסת היה עכור אך רומנטי וחשבתי להדליק את הנרות.
"לא, תודה, אני חייב לזוז," אמר ג'וליאן והכין את עצמו ליציאה. הוא התקרב כדי ללחוץ את ידי. "הכל כאן רגוע ואל תהסס לסמס לי בוואטסאפ על כל דבר. או קיי?"
"אוקיי. תודה, ג'וליאן," לחצתי את ידו והוא שוב חייך אלי חיוך רוחש ביצרים לא ברורים. "טוב, אז אני אלך," אמר ויצא מהמטבח, "נהיה בקשר."
"בסדר גמור. שוב תודה," אמרתי וכיביתי את האש בכיריים.
"אין בעיה. דבר איתי," אמר ויצא מהדירה.
הלכתי לחדר השינה ופתחתי את המזוודה. החלפתי למכנסי טרנינג וקפוצ'ון 'לוס אנג'לס', הוצאתי כוס גדולה מארון המטבח ומזגתי לתוכה את המשקה החם. הוספתי קצת חלב מהמקרר ויצאתי עם דף הכתובות למרפסת. על הארונית עם העציצים בפינה היו נרות וקופסא של גפרורי ענק. הדלקתי את כל הנרות ואת שרשרת הנורות הקטנות מאיקאה, התיישבתי באור הדמדומים וגילגלתי סיגריה ענקית. הדלקתי ושאפתי לעומק הריאות. ערב יפה בעיר זרה וקסומה... ההרפתקה של החיים בבאזל מתחילה. לגמתי מהקפה והתחלתי לחפש כתובות חדשות.
