מנהרת הזמן 77 - המשימה הסודית של ילדי החולות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 77 - המשימה הסודית של ילדי החולות
הוספה למועדפים

מנהרת הזמן 77 - המשימה הסודית של ילדי החולות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון-פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

יְדַעְתֶּם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן גַּם דֶּרֶךְ הַיָּם? אֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ, אֲבָל הַסְּעָרָה הִשְׁלִיכָה אוֹתָנוּ לַחוֹף.
בִּדְרוֹם הָאָרֶץ, מָצָאנוּ בֵּין הַחוֹלוֹת יִשּׁוּב פּוֹרֵחַ וּמְרֻוָח - אֲבָל בְּלִי אֲנָשִׁים. לְאָן נֶעֶלְמוּ כָּל הָאֲנָשִׁים? מָה הֵם הַכֵּלִים הַכְּבֵדִים שֶׁמִּתְקָרְבִים בְּקוֹל נְהָמָה? וּמָה כָּתְבוּ יַלְדֵי הַחוֹלוֹת לַחַיָּלִים בְּמִכְתָּב שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתָנוּ וְאֶת הַחַיָּלִים חֲנוּקִים מִדְּמָעוֹת?

פרק ראשון

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת הַיַּכְטָה שֶׁל גַּל
 
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בְּלֵב יָם.
 
אִם הָיִיתִי בִּמְקוֹמְכֶם, כְּלוֹמַר אִם הָיִיתִי אֶחָד מִקּוֹרְאֵי הַסִּפּוּר וְלֹא גִּבּוֹר שֶׁלּוֹ, הָיִיתִי מְשַׁעֵר שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵיזוֹ אוֹנִיָּה מֵהֶעָבָר, נַגִּיד אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים. וְאִם לֹא אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים, אָז אֵיזוֹ סְפִינַת מִפְרָשִׂים עַתִּיקָה מִתְּקוּפָה אַחֶרֶת.
 
אֲבָל הָאֱמֶת שׁוֹנָה לְגַמְרֵי. אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאִים עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים וְגַם לֹא עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל סְפִינָה עַתִּיקָה, אֲנַחְנוּ גַּם לֹא נִמְצָאִים בֶּעָבָר. אֲנַחְנוּ לְגַמְרֵי בַּהֹוֶה. קַיִץ עַכְשָׁיו וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת. אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל יַכְטָה חֲדָשָׁה וּמְפֹאֶרֶת הַמְּצֻיֶּדֶת בְּכָל מָה שֶׁאַתֶּם עֲשׂוּיִים לַחְלוֹם עָלָיו. הִיא שַׁיֶּכֶת לְגַל, שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן.
 
אֲנַחְנוּ כַּמּוּבָן לֹא לְבַד. גַּל מֵשִׁיט אֶת הַיַּכְטָה. גַּם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ וּבִתּוֹ נִמְצָאִים כָּאן, וְגַם הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן, וְגַם חָבֵר נוֹסָף שֶׁל גַּל שֶׁשְּׁמוֹ נָדָב אֲבִידוֹר וּבִתּוֹ אַדְוָה. שָׁרוֹן לֹא סוֹבֶלֶת אֶת הַיְּלָדִים שֶׁל גַּל, כִּי לְדַעְתָּהּ הֵם שְׁוִיצֶרִים וְלֹא מַפְסִיקִים לְהִתְפָּאֵר בָּעשֶׁר שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהֶם. לָכֵן הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לְהִצְטָרֵף לַהַפְלָגָה.
 
"אִם לֹא תָּבוֹא," הִיא אָמְרָה לִי, "אֲנִי אֶתְחַרְפֵן לְגַמְרֵי!"
 
אָז בָּאתִי, כִּי לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לִגְרוֹם לְכָךְ שֶׁשָּׁרוֹן תִּתְחַרְפֵן. אֲבָל בְּעֵרֶךְ חֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאנוּ לַדֶּרֶךְ, שַׂמְתִּי לֵב שֶׁשָּׁרוֹן בִּכְלָל לֹא זְקוּקָה לִי. הִיא הִתְחַבְּרָה עִם אַדְוָה וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי מְיֻתָּר. חוּץ מִזֶּה הַהַפְלָגָה נִהְיְתָה לֹא נְעִימָה. הַיָּם הִתְחִיל לִסְעוֹר וְהַגַּלִּים הָיוּ גְּבוֹהִים. כְּשֶׁיָּצָאנוּ הַיָּם הָיָה רָגוּעַ וְנִרְאָה חָלָק כְּמוֹ רְאִי, וּבְבַת אַחַת הַיָּם הִתְחִיל לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ מְטֹרָף.
 
"אַתֶּם שָׂמִים לֵב לַבִּצּוּעִים שֶׁל הַמְּתוּקָה הַזּוֹ?" גַּל קָרָא שׁוּב וָשׁוּב וְהִתְכַּוֵן לַיַּכְטָה. "זוֹ לֹא סְתָם יַכְטָה," הוּא הִדְגִּישׁ, "זוֹ נוּרִיתִי, יַכְטָה מַשֶּׁהוּ־מַשֶּׁהוּ, וַאֲפִלּוּ אִם תִּתְאַמְּצוּ, לֹא תְּנַחֲשׁוּ כַּמָּה הִיא עָלְתָה לִי."
 
לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִתְאַמֵּץ, כִּי אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא נִסָּה לְנַחֵשׁ. כֻּלָּנוּ כְּבָר קָלַטְנוּ שֶׁהַיַּכְטָה הַזּוֹ הִיא אֲהוּבָתוֹ שֶׁל גַּל. הוּא אֲפִלּוּ נָתַן לָהּ שֵׁם 'נוּרִית', וְהָיָה לָהּ גַּם שֵׁם חִבָּה 'נוּרִיתִי'.
 
"הַיָּם נִהְיָה סוֹעֵר," אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן אָמַר, "שִׁנּוּי קִיצוֹנִי כָּזֶה..."
 
"נוּרִיתִי לֹא מְפַחֶדֶת מִיָּם סוֹעֵר," גַּל הִכְרִיז, "שִׂימוּ לֵב אֵיךְ הִיא חוֹתֶכֶת אֶת הַגַּלִּים."
 
 
  
 
"שִׂים אַתָּה לֵב שֶׁיֵּשׁ כָּאן מִישֶׁהִי שֶׁעוֹמֶדֶת לְהָקִיא בִּגְלַל הַגַּלִּים הָאֵלֶּה שֶׁנּוּרִיתִי חוֹתֶכֶת," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה לוֹ. הִיא הִתְכַּוְנָה לְאִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן, שֶׁלֹּא הִפְסִיקָה לִרְטוֹן. כָּמוֹנִי, גַּם הִיא הִתְחָרְטָה עַל כָּךְ שֶׁהִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא. הִיא שָׂנְאָה אֶת הַיָּם וְשָׂנְאָה אֶת נוּרִיתִי. הַטִּלְטוּלִים שֶׁל הַיַּכְטָה עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַגְּבוֹהִים גָּרְמוּ לָהּ לִבְחִילָה אֲיֻמָּה.
 
"אֲנִי שׂוֹנֵאת יָם," הִיא חִרְחֲרָה, "לֹא הִבְטַחְתֶּם לָנוּ שֶׁהַיָּם יִהְיֶה שָׁקֵט?"
 
"לֹא אֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה, "הַחַזָּאִים הִבְטִיחוּ."
 
"וְזֶה נִקְרָא יָם שָׁקֵט?"
 
"לֹא," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה, "אֲבָל אִם אַתְּ רוֹצָה לְהַאֲשִׁים מִישֶׁהוּ, תַּאֲשִׁימִי אֶת הַחַזָּאִים."
 
אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן הֵרִימָה אֶת מַבֶָּטָהּ לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם. הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁהִיא לֹא מִתְכַּוֶנֶת לְהַאֲשִׁים אֶת הַחַזָּאִים, הֲרֵי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה עַל סִפּוּן הַיַּכְטָה. לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁכֵּן הָיָה עַל הַסִפּוּן, הָיָה מִי שֶׁהֵשִׁיט אֶת הַיַּכְטָה יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַגַּלִּים שֶׁהָלְכוּ וְנִהְיוּ גְּבוֹהִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
 
"אוּלַי נְוַתֵּר עַל הַשַּׁיִט הַמְּטֹרָף הַזֶּה וּפָשׁוּט נַחְזֹר?" הִיא פָּנְתָה אֶל גַּל.
 
"שֶׁאֲנִי אֲוַתֵּר?!" גַּל קָרָא, "אֲנִי? גַּל הַגָּדוֹל? אֲנִי נִרְאֶה לָךְ אֶחָד שֶׁמְּוַתֵּר?" וְהוּא הִכָּה עַל חָזֵהוּ כְּאִלּוּ כְּדֵי לִרְמוֹז שֶׁהוּא סוּג שֶׁל סוּפֶּרְמֶן, "קָדִימָה!" הוּא צָעַק אֶל נוּרִיתִי, "תַּחְתְּכִי אוֹתָם! תַּרְאִי לָהֶם מִי אֲנַחְנוּ!"
 
כִּווּן הַהַפְלָגָה שֶׁלָּנוּ הָיָה דָּרוֹמָה. יָצָאנוּ מֵהַמַּעֲגָן בְּהֶרְצְלִיָּה שֶׁבּוֹ 'נוּרִית' מְבַלָּה אֶת רֹב זְמַנָּהּ, וְעַכְשָׁיו כְּבָר הָיִינוּ מוּל הָעִיר אַשְׁדּוֹד.
 
"אִם תַּבִּיטוּ קָדִימָה," גַּל דִּבֵּר אֵלֵינוּ כְּאִלּוּ זוֹ הַפְלָגָה רְגִילָה וְלֹא נִשְׁקֶפֶת לָנוּ סַכָּנַת הִתְהַפְּכוּת אוֹ טְבִיעָה, "תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת חוֹף הַיָּם שֶׁל עַזָּה וְ..." הוּא הִשְׁתַּתֵּק, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא עָף לְאָחוֹר וְנֶחְבַּט בַּמַּעֲקֶה שֶׁל נוּרִיתִי.
 
"רַק זֶה חָסֵר לָנוּ עַכְשָׁיו, לְהִסָּחֵף לְעַזָּה..." אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן נִבְהֲלָה.
 
"תִּסְמְכִי עַל גַּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַוֵט," גַּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ, "נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֲנִי אָשִׁיט אֶת נוּרִיתִי לְעַזָּה? נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֶתֵּן לַחַמַאס לָקַחַת לִי אוֹתָהּ בְּתוֹר בַּת עֲרֻבָּה?"
 
זוֹ הָיְתָה שִׂיחָה מְעַצְבֶּנֶת. הַגַּלִּים הִתְגַּבְּהוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּבְהֶתְאֵם הִתְגַּבְּרוּ גַּם הַצְּעָקוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן. פַּעֲמַיִם כִּמְעַט הִתְהַפַּכְנוּ, וְכַאֲשֶׁר הַמַּיִם נִכְנְסוּ אֶל הַסִּפּוּן וְהִרְטִיבוּ אֶת הָרִפּוּד שֶׁל הַמּוֹשָׁבִים הַיְּקָרִים שֶׁבָּהֶם גַּל כָּל כָּךְ הִתְגָּאָה, אֲפִלּוּ נָדָב, אַבָּא שֶׁל אַדְוָה, הִצִּיעַ לְגַל לַחְזוֹר.
 
"אַתֶּם יוֹדְעִים מָה?" גַּל שָׁאַל כְּאִלּוּ רַק אֲנַחְנוּ לְחוּצִים וְהוּא לְגַמְרֵי רָגוּעַ.
 
"מָה?" הַבַּת שֶׁלּוֹ שָׁאֲלָה.
 
"אִם אַתֶּם כָּל כָּךְ מִסְכֵּנִים וְחַסְרֵי יֶשַׁע..."
 
"גַּל!" אִשְׁתּוֹ הִתְנַפְּלָה עָלָיו, "תַּפְסִיק לְהַעֲלִיב אוֹתָנוּ וּתְדַבֵּר לָעִנְיָן!" הִיא מַמָּשׁ לֹא הִסְכִּימָה לִהְיוֹת מֻצֶּגֶת כְּמִסְכֵּנָה וְחַסְרַת יֶשַׁע.
 
"טוֹב," גַּל אָמַר, "אָז הָרַעֲיוֹן שֶׁלִּי הוּא לְנַסּוֹת לְהַגִּיעַ לְאַשְׁקְלוֹן. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִגְרוֹם לָכֶם סֵבֶל כָּזֶה..." הוּא הִשְׁתַּעֵל.
 
בַּשָּׁלָב הַזֶּה הוּא כִּוֵן אֶת הַיַּכְטָה מִזְרָחָה, אֶל הַחוֹף.
 
"זֶה בָּאֱמֶת מְאוֹד מוּזָר," הוּא מִלְמֵל.
 
"מָה?" שָׁאַלְתִּי.
 
"הַמַּצָּב שֶׁל הַיָּם," הוּא הֵשִׁיב, "אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין אוֹתוֹ. בַּתְּקוּפָה הַזֹּאת שֶׁל הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת לָנוּ צָרוֹת כָּאֵלֶּה? הֲרֵי הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָגוּעַ, וְתִרְאוּ אוֹתוֹ..." הוּא הֶאֱהִיל בְּכַף יָדוֹ הַיְּמָנִית עַל פִּיו וְצָעַק אֶל הַיָּם: "הֵי, אַתָּה, אוּלַי תֵּרָגַע?"
 
"אַדְוָה יוֹדַעַת מִי אֲנַחְנוּ..." שָׁרוֹן הִתְקָרְבָה אֵלַי.
 
"מָה זֶה?" לֹא הֵבַנְתִּי.
 
"הִיא יוֹדַעַת מִי אֲנַחְנוּ, וְרַק בִּגְלָלֵנוּ הִיא הִצְטָרְפָה לַשַּׁיִט," שָׁרוֹן הִסְבִּירָה.
 
לֹא עָנִיתִי לָהּ, כִּי חָטַפְתִּי בְּחִילָה נוֹרָאָה וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבְּעוֹד שְׁנִיָּה אֲנִי עוֹמֵד לְהָקִיא.
 
גַּל הִדֵּק אֶת אֲחִיזָתוֹ בַּהֶגֶה. אִם קִוִיתֶם כָּמוֹנִי שֶׁהַיָּם יַקְשִׁיב לִקְרִיאָתוֹ וְיֵ רָגַע, צְפוּיָה לָכֶם אַכְזָבָה. הַיָּם לֹא הִקְשִׁיב וְלֹא נִרְגַּע. הוּא הִמְשִׁיךְ לִסְעוֹר. הַפָּנִים שֶׁל אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן הָיוּ עַכְשָׁיו צְהֻבּוֹת לְגַמְרֵי, הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לָשֶׁבֶת. הִיא נִשְׁכְּבָה עַל קַרְקָעִית הַיַּכְטָה. קַרְקָעִית הַיַּכְטָה הָיְתָה רְטֻבָּה מֵהַמַּיִם שֶׁחָדְרוּ אֵלֶיהָ, וְאִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן שָׁכְבָה בָּהּ כְּמוֹ בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ מִישֶׁהִי שֶׁעוֹמֶדֶת לָמוּת.
 
וְאָז...
 
"גַּל, תִּזָּהֵר!!!" אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל צָעֲקָה.
 
"אַל תַּפְרִיעִי לָרִכּוּז שֶׁלִּי!" הוּא הֶחְזִיר לָהּ בִּצְעָקָה.
 
זֶה הָיָה גַּל עֲנָק, שֶׁנִּרְאָה בְּגֹבַהּ שֶׁל מִגְדְּלֵי עַזְרִיאֵלִי בְּתֵל־אָבִיב. הַגַּל הָעֲנָק הַזֶּה טִלְטֵל אֶת הַיַּכְטָה. הוּא טִלְטֵל אוֹתָהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲנִי, שֶׁיָּשַׁבְתִּי סָמוּךְ לַיַּרְכָּתַיִם, עַפְתִּי מִמֶּנָּה אֶל הַיָּם.
 
וַואוּ! אֵיזֶה פַּחַד!
 
אֲנִי סוֹמֵךְ עֲלֵיכֶם שֶׁתְּנַחֲשׁוּ שֶׁנִּבְהַלְתִּי כַּהֹגֶן. הֲרֵי אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, וְיוֹדְעִים שֶׁאֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי וְזֶה הָיָה אֵרוּעַ אֵימָה. בַּהַתְחָלָה עַפְתִּי בָּאֲוִיר, כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם שָׁאֲבוּ אוֹתִי. אַחַר כָּךְ הִתְהַפֵּךְ כִּווּן הַתְּנוּעָה שֶׁלִּי, וְנָחַתִּי.
 
טְרַאח!
 
הַמַּגָּע עִם הַמַּיִם הָיָה בְּהֶחְלֵט לֹא נָעִים. שָׁקַעְתִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֶטְבַּע. מִי יָכוֹל לִשְׂרוֹד בְּגַלִּים גְּבוֹהִים כָּל כָּךְ? אֲבָל לְמַזָּלִי לָבַשְׁתִּי חֲגוֹרַת הַצָּלָה שֶׁהַבֵּן שֶׁל גַּל נָתַן לִי כְּשֶׁיָּצָאנוּ מֵהֶרְצְלִיָּה. בִּזְכוּתָהּ, וְלַמְרוֹת שֶׁבָּלַעְתִּי הֲמוֹן מַיִם וְהַמֶּלַח צָרַב לִי בַּגָּרוֹן, עָלִיתִי לְמַעְלָה.
 
"הַצִּילוּ!!!" אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל צָעֲקָה, "יֶלֶד נָפַל לַמַּיִם!" הִיא הִתְכּוֹפְפָה מֵעַל מַעֲקֵה הַסִּפּוּן וְצָרְחָה לַכִּווּן שֶׁלִּי, "הֵי, אַתָּה! אַתָּה יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת?"
 
"אוּלַי בִּמְקוֹם לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת, תִּזְרְקִי לוֹ גַּלְגַּל הַצָּלָה?" אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן דָּחַף אוֹתָהּ הַצִּדָּה. גַּם הוּא פָּנָה אֵלַי. "דָּן!" הוּא צָעַק, "תְּפוֹס!" הוּא הִשְׁלִיךְ גַּלְגַּל הַצָּלָה יָשָׁר לַכִּווּן שֶׁלִּי, "תֵּכֶף נַגִּיעַ אֵלֶיךָ!" הוּא הוֹסִיף וְהִתְקָרֵב אֶל גַּל, "תְּכַוֵן אֶת הַיַּכְטָה אֶל הַיֶּלֶד!" הוּא דִּבֵּר בְּטוֹן שֶׁל מְפַקֵּד.
 
לְרֹעַ מַזָּלִי, גַּלְגַּל הַהַצָּלָה נִסְחַף דָּרוֹמָה. נִסִּיתִי לַחְתּוֹר אֵלָיו. זֶה הָיָה נִסָּיוֹן מְגֻחָךְ. מִי מְסֻגָּל לַחְתּוֹר בְּיָם סוֹעֵר כָּל כָּךְ? אֲבָל לְמַזָּלִי, אוֹ אוּלַי לֹא לְמַזָּלִי, הַיָּם סָחַף דָּרוֹמָה לֹא רַק אֶת הַגַּלְגַּל, אֶלָּא גַּם אוֹתִי. מִצַּד אֶחָד הַסְּחִיפָה חִזְּקָה אֶת הַסִּכּוּיִים שֶׁלִּי לְהַגִּיעַ אֶל הַגַּלְגַּל, וּמִצַּד שֵׁנִי כִּווּן הַסְּחִיפָה הָיָה מָה־זֶה מַלְחִיץ. עַזָּה.
 
הִנֵּה הַגַּלְגַּל, הִגַּעְתִּי אֵלָיו. הִשְׁחַלְתִּי אֶת הָרֹאשׁ בַּחוֹר שֶׁל הַגַּלְגַּל. אַחַר כָּךְ הִנַּחְתִּי עַל הַגַּלְגַּל אֶת זְרוֹעוֹתַי, אֲבָל בִּמְקוֹם לְהַרְגִּישׁ בָּטוּחַ יוֹתֵר, הִרְגַּשְׁתִּי לָחוּץ יוֹתֵר. בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְלִיט מָה עָדִיף, לְהִסָּחֵף לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם אוֹ לְהִסָּחֵף לַחוֹף שֶׁל עַזָּה.
 
"אֱלוֹהִים..." הִתְפַּלַּלְתִּי, "בְּבַקָּשָׁה... תְּשַׁנֶּה אֶת כִּווּן הַגַּלִּים..." זֶה כָּל מָה שֶׁנּוֹתַר לִי לַעֲשׂוֹת, כִּי כּוֹחַ לַחְתּוֹר כְּבָר לֹא הָיָה לִי, וּבֵין כֹּה וָכֹה הַחֲתִירוֹת שֶׁלִּי לֹא שִׁנּוּ אֶת כִּווּן הַסַּחַף.
 
עָצַמְתִּי עֵינַיִם. הַפַּחַד גָּרַם לִפְעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי לִהְיוֹת מְהִירוֹת וְשִׁטְחִיּוֹת. נִסִּיתִי לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי. נִסִּיתִי לְהַגִּיד לְעַצְמִי שֶׁהַמַּיִם נְעִימִים. הִשְׁעַנְתִּי אֶת הָעֹרֶף עַל הַגַּלְגַּל. אוּלַי עַזָּה רְחוֹקָה וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא מִתְקָרֵב אֵלֶיהָ? אוּלַי שׁוּם אָסוֹן לֹא יִקְרֶה? אוּלַי תֵּכֶף תָּצוּץ כָּאן סְפִינָה שֶׁל חֵיל הַיָּם וְאַחַַד הַחַיָּלִים יִתְפֹּס אוֹתִי, יַעֲלֶה אוֹתִי אֵלֶיהָ וְיַחְזִיר אוֹתִי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם?

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

מנהרת הזמן 77 - המשימה הסודית של ילדי החולות גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת הַיַּכְטָה שֶׁל גַּל
 
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בְּלֵב יָם.
 
אִם הָיִיתִי בִּמְקוֹמְכֶם, כְּלוֹמַר אִם הָיִיתִי אֶחָד מִקּוֹרְאֵי הַסִּפּוּר וְלֹא גִּבּוֹר שֶׁלּוֹ, הָיִיתִי מְשַׁעֵר שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵיזוֹ אוֹנִיָּה מֵהֶעָבָר, נַגִּיד אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים. וְאִם לֹא אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים, אָז אֵיזוֹ סְפִינַת מִפְרָשִׂים עַתִּיקָה מִתְּקוּפָה אַחֶרֶת.
 
אֲבָל הָאֱמֶת שׁוֹנָה לְגַמְרֵי. אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאִים עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל אוֹנִיַּת מַעְפִּילִים וְגַם לֹא עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל סְפִינָה עַתִּיקָה, אֲנַחְנוּ גַּם לֹא נִמְצָאִים בֶּעָבָר. אֲנַחְנוּ לְגַמְרֵי בַּהֹוֶה. קַיִץ עַכְשָׁיו וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת. אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַל סִפּוּנָהּ שֶׁל יַכְטָה חֲדָשָׁה וּמְפֹאֶרֶת הַמְּצֻיֶּדֶת בְּכָל מָה שֶׁאַתֶּם עֲשׂוּיִים לַחְלוֹם עָלָיו. הִיא שַׁיֶּכֶת לְגַל, שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן.
 
אֲנַחְנוּ כַּמּוּבָן לֹא לְבַד. גַּל מֵשִׁיט אֶת הַיַּכְטָה. גַּם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ וּבִתּוֹ נִמְצָאִים כָּאן, וְגַם הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן, וְגַם חָבֵר נוֹסָף שֶׁל גַּל שֶׁשְּׁמוֹ נָדָב אֲבִידוֹר וּבִתּוֹ אַדְוָה. שָׁרוֹן לֹא סוֹבֶלֶת אֶת הַיְּלָדִים שֶׁל גַּל, כִּי לְדַעְתָּהּ הֵם שְׁוִיצֶרִים וְלֹא מַפְסִיקִים לְהִתְפָּאֵר בָּעשֶׁר שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהֶם. לָכֵן הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לְהִצְטָרֵף לַהַפְלָגָה.
 
"אִם לֹא תָּבוֹא," הִיא אָמְרָה לִי, "אֲנִי אֶתְחַרְפֵן לְגַמְרֵי!"
 
אָז בָּאתִי, כִּי לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לִגְרוֹם לְכָךְ שֶׁשָּׁרוֹן תִּתְחַרְפֵן. אֲבָל בְּעֵרֶךְ חֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאנוּ לַדֶּרֶךְ, שַׂמְתִּי לֵב שֶׁשָּׁרוֹן בִּכְלָל לֹא זְקוּקָה לִי. הִיא הִתְחַבְּרָה עִם אַדְוָה וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי מְיֻתָּר. חוּץ מִזֶּה הַהַפְלָגָה נִהְיְתָה לֹא נְעִימָה. הַיָּם הִתְחִיל לִסְעוֹר וְהַגַּלִּים הָיוּ גְּבוֹהִים. כְּשֶׁיָּצָאנוּ הַיָּם הָיָה רָגוּעַ וְנִרְאָה חָלָק כְּמוֹ רְאִי, וּבְבַת אַחַת הַיָּם הִתְחִיל לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ מְטֹרָף.
 
"אַתֶּם שָׂמִים לֵב לַבִּצּוּעִים שֶׁל הַמְּתוּקָה הַזּוֹ?" גַּל קָרָא שׁוּב וָשׁוּב וְהִתְכַּוֵן לַיַּכְטָה. "זוֹ לֹא סְתָם יַכְטָה," הוּא הִדְגִּישׁ, "זוֹ נוּרִיתִי, יַכְטָה מַשֶּׁהוּ־מַשֶּׁהוּ, וַאֲפִלּוּ אִם תִּתְאַמְּצוּ, לֹא תְּנַחֲשׁוּ כַּמָּה הִיא עָלְתָה לִי."
 
לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִתְאַמֵּץ, כִּי אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא נִסָּה לְנַחֵשׁ. כֻּלָּנוּ כְּבָר קָלַטְנוּ שֶׁהַיַּכְטָה הַזּוֹ הִיא אֲהוּבָתוֹ שֶׁל גַּל. הוּא אֲפִלּוּ נָתַן לָהּ שֵׁם 'נוּרִית', וְהָיָה לָהּ גַּם שֵׁם חִבָּה 'נוּרִיתִי'.
 
"הַיָּם נִהְיָה סוֹעֵר," אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן אָמַר, "שִׁנּוּי קִיצוֹנִי כָּזֶה..."
 
"נוּרִיתִי לֹא מְפַחֶדֶת מִיָּם סוֹעֵר," גַּל הִכְרִיז, "שִׂימוּ לֵב אֵיךְ הִיא חוֹתֶכֶת אֶת הַגַּלִּים."
 
 
  
 
"שִׂים אַתָּה לֵב שֶׁיֵּשׁ כָּאן מִישֶׁהִי שֶׁעוֹמֶדֶת לְהָקִיא בִּגְלַל הַגַּלִּים הָאֵלֶּה שֶׁנּוּרִיתִי חוֹתֶכֶת," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה לוֹ. הִיא הִתְכַּוְנָה לְאִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן, שֶׁלֹּא הִפְסִיקָה לִרְטוֹן. כָּמוֹנִי, גַּם הִיא הִתְחָרְטָה עַל כָּךְ שֶׁהִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא. הִיא שָׂנְאָה אֶת הַיָּם וְשָׂנְאָה אֶת נוּרִיתִי. הַטִּלְטוּלִים שֶׁל הַיַּכְטָה עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַגְּבוֹהִים גָּרְמוּ לָהּ לִבְחִילָה אֲיֻמָּה.
 
"אֲנִי שׂוֹנֵאת יָם," הִיא חִרְחֲרָה, "לֹא הִבְטַחְתֶּם לָנוּ שֶׁהַיָּם יִהְיֶה שָׁקֵט?"
 
"לֹא אֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה, "הַחַזָּאִים הִבְטִיחוּ."
 
"וְזֶה נִקְרָא יָם שָׁקֵט?"
 
"לֹא," אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל אָמְרָה, "אֲבָל אִם אַתְּ רוֹצָה לְהַאֲשִׁים מִישֶׁהוּ, תַּאֲשִׁימִי אֶת הַחַזָּאִים."
 
אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן הֵרִימָה אֶת מַבֶָּטָהּ לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם. הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁהִיא לֹא מִתְכַּוֶנֶת לְהַאֲשִׁים אֶת הַחַזָּאִים, הֲרֵי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה עַל סִפּוּן הַיַּכְטָה. לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁכֵּן הָיָה עַל הַסִפּוּן, הָיָה מִי שֶׁהֵשִׁיט אֶת הַיַּכְטָה יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַגַּלִּים שֶׁהָלְכוּ וְנִהְיוּ גְּבוֹהִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
 
"אוּלַי נְוַתֵּר עַל הַשַּׁיִט הַמְּטֹרָף הַזֶּה וּפָשׁוּט נַחְזֹר?" הִיא פָּנְתָה אֶל גַּל.
 
"שֶׁאֲנִי אֲוַתֵּר?!" גַּל קָרָא, "אֲנִי? גַּל הַגָּדוֹל? אֲנִי נִרְאֶה לָךְ אֶחָד שֶׁמְּוַתֵּר?" וְהוּא הִכָּה עַל חָזֵהוּ כְּאִלּוּ כְּדֵי לִרְמוֹז שֶׁהוּא סוּג שֶׁל סוּפֶּרְמֶן, "קָדִימָה!" הוּא צָעַק אֶל נוּרִיתִי, "תַּחְתְּכִי אוֹתָם! תַּרְאִי לָהֶם מִי אֲנַחְנוּ!"
 
כִּווּן הַהַפְלָגָה שֶׁלָּנוּ הָיָה דָּרוֹמָה. יָצָאנוּ מֵהַמַּעֲגָן בְּהֶרְצְלִיָּה שֶׁבּוֹ 'נוּרִית' מְבַלָּה אֶת רֹב זְמַנָּהּ, וְעַכְשָׁיו כְּבָר הָיִינוּ מוּל הָעִיר אַשְׁדּוֹד.
 
"אִם תַּבִּיטוּ קָדִימָה," גַּל דִּבֵּר אֵלֵינוּ כְּאִלּוּ זוֹ הַפְלָגָה רְגִילָה וְלֹא נִשְׁקֶפֶת לָנוּ סַכָּנַת הִתְהַפְּכוּת אוֹ טְבִיעָה, "תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת חוֹף הַיָּם שֶׁל עַזָּה וְ..." הוּא הִשְׁתַּתֵּק, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא עָף לְאָחוֹר וְנֶחְבַּט בַּמַּעֲקֶה שֶׁל נוּרִיתִי.
 
"רַק זֶה חָסֵר לָנוּ עַכְשָׁיו, לְהִסָּחֵף לְעַזָּה..." אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן נִבְהֲלָה.
 
"תִּסְמְכִי עַל גַּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַוֵט," גַּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ, "נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֲנִי אָשִׁיט אֶת נוּרִיתִי לְעַזָּה? נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֶתֵּן לַחַמַאס לָקַחַת לִי אוֹתָהּ בְּתוֹר בַּת עֲרֻבָּה?"
 
זוֹ הָיְתָה שִׂיחָה מְעַצְבֶּנֶת. הַגַּלִּים הִתְגַּבְּהוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּבְהֶתְאֵם הִתְגַּבְּרוּ גַּם הַצְּעָקוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן. פַּעֲמַיִם כִּמְעַט הִתְהַפַּכְנוּ, וְכַאֲשֶׁר הַמַּיִם נִכְנְסוּ אֶל הַסִּפּוּן וְהִרְטִיבוּ אֶת הָרִפּוּד שֶׁל הַמּוֹשָׁבִים הַיְּקָרִים שֶׁבָּהֶם גַּל כָּל כָּךְ הִתְגָּאָה, אֲפִלּוּ נָדָב, אַבָּא שֶׁל אַדְוָה, הִצִּיעַ לְגַל לַחְזוֹר.
 
"אַתֶּם יוֹדְעִים מָה?" גַּל שָׁאַל כְּאִלּוּ רַק אֲנַחְנוּ לְחוּצִים וְהוּא לְגַמְרֵי רָגוּעַ.
 
"מָה?" הַבַּת שֶׁלּוֹ שָׁאֲלָה.
 
"אִם אַתֶּם כָּל כָּךְ מִסְכֵּנִים וְחַסְרֵי יֶשַׁע..."
 
"גַּל!" אִשְׁתּוֹ הִתְנַפְּלָה עָלָיו, "תַּפְסִיק לְהַעֲלִיב אוֹתָנוּ וּתְדַבֵּר לָעִנְיָן!" הִיא מַמָּשׁ לֹא הִסְכִּימָה לִהְיוֹת מֻצֶּגֶת כְּמִסְכֵּנָה וְחַסְרַת יֶשַׁע.
 
"טוֹב," גַּל אָמַר, "אָז הָרַעֲיוֹן שֶׁלִּי הוּא לְנַסּוֹת לְהַגִּיעַ לְאַשְׁקְלוֹן. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִגְרוֹם לָכֶם סֵבֶל כָּזֶה..." הוּא הִשְׁתַּעֵל.
 
בַּשָּׁלָב הַזֶּה הוּא כִּוֵן אֶת הַיַּכְטָה מִזְרָחָה, אֶל הַחוֹף.
 
"זֶה בָּאֱמֶת מְאוֹד מוּזָר," הוּא מִלְמֵל.
 
"מָה?" שָׁאַלְתִּי.
 
"הַמַּצָּב שֶׁל הַיָּם," הוּא הֵשִׁיב, "אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין אוֹתוֹ. בַּתְּקוּפָה הַזֹּאת שֶׁל הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת לָנוּ צָרוֹת כָּאֵלֶּה? הֲרֵי הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָגוּעַ, וְתִרְאוּ אוֹתוֹ..." הוּא הֶאֱהִיל בְּכַף יָדוֹ הַיְּמָנִית עַל פִּיו וְצָעַק אֶל הַיָּם: "הֵי, אַתָּה, אוּלַי תֵּרָגַע?"
 
"אַדְוָה יוֹדַעַת מִי אֲנַחְנוּ..." שָׁרוֹן הִתְקָרְבָה אֵלַי.
 
"מָה זֶה?" לֹא הֵבַנְתִּי.
 
"הִיא יוֹדַעַת מִי אֲנַחְנוּ, וְרַק בִּגְלָלֵנוּ הִיא הִצְטָרְפָה לַשַּׁיִט," שָׁרוֹן הִסְבִּירָה.
 
לֹא עָנִיתִי לָהּ, כִּי חָטַפְתִּי בְּחִילָה נוֹרָאָה וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבְּעוֹד שְׁנִיָּה אֲנִי עוֹמֵד לְהָקִיא.
 
גַּל הִדֵּק אֶת אֲחִיזָתוֹ בַּהֶגֶה. אִם קִוִיתֶם כָּמוֹנִי שֶׁהַיָּם יַקְשִׁיב לִקְרִיאָתוֹ וְיֵ רָגַע, צְפוּיָה לָכֶם אַכְזָבָה. הַיָּם לֹא הִקְשִׁיב וְלֹא נִרְגַּע. הוּא הִמְשִׁיךְ לִסְעוֹר. הַפָּנִים שֶׁל אִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן הָיוּ עַכְשָׁיו צְהֻבּוֹת לְגַמְרֵי, הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לָשֶׁבֶת. הִיא נִשְׁכְּבָה עַל קַרְקָעִית הַיַּכְטָה. קַרְקָעִית הַיַּכְטָה הָיְתָה רְטֻבָּה מֵהַמַּיִם שֶׁחָדְרוּ אֵלֶיהָ, וְאִמָּא שֶׁל שָׁרוֹן שָׁכְבָה בָּהּ כְּמוֹ בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית, וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ מִישֶׁהִי שֶׁעוֹמֶדֶת לָמוּת.
 
וְאָז...
 
"גַּל, תִּזָּהֵר!!!" אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל צָעֲקָה.
 
"אַל תַּפְרִיעִי לָרִכּוּז שֶׁלִּי!" הוּא הֶחְזִיר לָהּ בִּצְעָקָה.
 
זֶה הָיָה גַּל עֲנָק, שֶׁנִּרְאָה בְּגֹבַהּ שֶׁל מִגְדְּלֵי עַזְרִיאֵלִי בְּתֵל־אָבִיב. הַגַּל הָעֲנָק הַזֶּה טִלְטֵל אֶת הַיַּכְטָה. הוּא טִלְטֵל אוֹתָהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲנִי, שֶׁיָּשַׁבְתִּי סָמוּךְ לַיַּרְכָּתַיִם, עַפְתִּי מִמֶּנָּה אֶל הַיָּם.
 
וַואוּ! אֵיזֶה פַּחַד!
 
אֲנִי סוֹמֵךְ עֲלֵיכֶם שֶׁתְּנַחֲשׁוּ שֶׁנִּבְהַלְתִּי כַּהֹגֶן. הֲרֵי אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, וְיוֹדְעִים שֶׁאֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי וְזֶה הָיָה אֵרוּעַ אֵימָה. בַּהַתְחָלָה עַפְתִּי בָּאֲוִיר, כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם שָׁאֲבוּ אוֹתִי. אַחַר כָּךְ הִתְהַפֵּךְ כִּווּן הַתְּנוּעָה שֶׁלִּי, וְנָחַתִּי.
 
טְרַאח!
 
הַמַּגָּע עִם הַמַּיִם הָיָה בְּהֶחְלֵט לֹא נָעִים. שָׁקַעְתִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֶטְבַּע. מִי יָכוֹל לִשְׂרוֹד בְּגַלִּים גְּבוֹהִים כָּל כָּךְ? אֲבָל לְמַזָּלִי לָבַשְׁתִּי חֲגוֹרַת הַצָּלָה שֶׁהַבֵּן שֶׁל גַּל נָתַן לִי כְּשֶׁיָּצָאנוּ מֵהֶרְצְלִיָּה. בִּזְכוּתָהּ, וְלַמְרוֹת שֶׁבָּלַעְתִּי הֲמוֹן מַיִם וְהַמֶּלַח צָרַב לִי בַּגָּרוֹן, עָלִיתִי לְמַעְלָה.
 
"הַצִּילוּ!!!" אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּל צָעֲקָה, "יֶלֶד נָפַל לַמַּיִם!" הִיא הִתְכּוֹפְפָה מֵעַל מַעֲקֵה הַסִּפּוּן וְצָרְחָה לַכִּווּן שֶׁלִּי, "הֵי, אַתָּה! אַתָּה יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת?"
 
"אוּלַי בִּמְקוֹם לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת, תִּזְרְקִי לוֹ גַּלְגַּל הַצָּלָה?" אַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן דָּחַף אוֹתָהּ הַצִּדָּה. גַּם הוּא פָּנָה אֵלַי. "דָּן!" הוּא צָעַק, "תְּפוֹס!" הוּא הִשְׁלִיךְ גַּלְגַּל הַצָּלָה יָשָׁר לַכִּווּן שֶׁלִּי, "תֵּכֶף נַגִּיעַ אֵלֶיךָ!" הוּא הוֹסִיף וְהִתְקָרֵב אֶל גַּל, "תְּכַוֵן אֶת הַיַּכְטָה אֶל הַיֶּלֶד!" הוּא דִּבֵּר בְּטוֹן שֶׁל מְפַקֵּד.
 
לְרֹעַ מַזָּלִי, גַּלְגַּל הַהַצָּלָה נִסְחַף דָּרוֹמָה. נִסִּיתִי לַחְתּוֹר אֵלָיו. זֶה הָיָה נִסָּיוֹן מְגֻחָךְ. מִי מְסֻגָּל לַחְתּוֹר בְּיָם סוֹעֵר כָּל כָּךְ? אֲבָל לְמַזָּלִי, אוֹ אוּלַי לֹא לְמַזָּלִי, הַיָּם סָחַף דָּרוֹמָה לֹא רַק אֶת הַגַּלְגַּל, אֶלָּא גַּם אוֹתִי. מִצַּד אֶחָד הַסְּחִיפָה חִזְּקָה אֶת הַסִּכּוּיִים שֶׁלִּי לְהַגִּיעַ אֶל הַגַּלְגַּל, וּמִצַּד שֵׁנִי כִּווּן הַסְּחִיפָה הָיָה מָה־זֶה מַלְחִיץ. עַזָּה.
 
הִנֵּה הַגַּלְגַּל, הִגַּעְתִּי אֵלָיו. הִשְׁחַלְתִּי אֶת הָרֹאשׁ בַּחוֹר שֶׁל הַגַּלְגַּל. אַחַר כָּךְ הִנַּחְתִּי עַל הַגַּלְגַּל אֶת זְרוֹעוֹתַי, אֲבָל בִּמְקוֹם לְהַרְגִּישׁ בָּטוּחַ יוֹתֵר, הִרְגַּשְׁתִּי לָחוּץ יוֹתֵר. בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְלִיט מָה עָדִיף, לְהִסָּחֵף לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם אוֹ לְהִסָּחֵף לַחוֹף שֶׁל עַזָּה.
 
"אֱלוֹהִים..." הִתְפַּלַּלְתִּי, "בְּבַקָּשָׁה... תְּשַׁנֶּה אֶת כִּווּן הַגַּלִּים..." זֶה כָּל מָה שֶׁנּוֹתַר לִי לַעֲשׂוֹת, כִּי כּוֹחַ לַחְתּוֹר כְּבָר לֹא הָיָה לִי, וּבֵין כֹּה וָכֹה הַחֲתִירוֹת שֶׁלִּי לֹא שִׁנּוּ אֶת כִּווּן הַסַּחַף.
 
עָצַמְתִּי עֵינַיִם. הַפַּחַד גָּרַם לִפְעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי לִהְיוֹת מְהִירוֹת וְשִׁטְחִיּוֹת. נִסִּיתִי לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי. נִסִּיתִי לְהַגִּיד לְעַצְמִי שֶׁהַמַּיִם נְעִימִים. הִשְׁעַנְתִּי אֶת הָעֹרֶף עַל הַגַּלְגַּל. אוּלַי עַזָּה רְחוֹקָה וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא מִתְקָרֵב אֵלֶיהָ? אוּלַי שׁוּם אָסוֹן לֹא יִקְרֶה? אוּלַי תֵּכֶף תָּצוּץ כָּאן סְפִינָה שֶׁל חֵיל הַיָּם וְאַחַַד הַחַיָּלִים יִתְפֹּס אוֹתִי, יַעֲלֶה אוֹתִי אֵלֶיהָ וְיַחְזִיר אוֹתִי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם?