השליח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השליח
5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: I Am the Messenger
  • תרגום: בתיה זיסו
  • הוצאה: מודן, אופוס - מודן
  • תאריך הוצאה: 2010
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 20 דק'

מרקוס זוסאק

מרקוס זוסאק (Markus Zusak; נולד ב-1975 בסידני) הוא סופר ממוצא אוסטרלי-גרמני שכבר מגיל 30 הוכתר כאחד הסופרים בעלי קול חדש בעולם הספרות.
על ספרו "גנבת הספרים", שראה אור בהוצאת אופוס, זכה זוסאק בפרסים רבים.
זוסאק מתגורר בסידני, שבה הוא כותב, עוסק לפעמים בעבודה אמיתית וצופה שוב ושוב באותם סרטים.

תקציר

"השליח הוא סיפור קומי, רומנטי, מותח, מאתגר, משעשע, מתעתע...
 
(Australian Book review)
 
אד קנדי – נהג מונית בחסד, שחקן קלפים פתטי וכישלון מוחלט בסקס. גר בצריף בפרוורים, חולק קפה עם הכלב שלו העונה לשם "השוער" ומאוהב עד שיגעון באודרי. חייו הם חיי שגרה שלֵווה וחוסר הצלחה - עד לאותו היום שבו מנע לא בכוונה שוד בנק.
 
זה הרגע שבו מופיע האָס הראשון.
 
זה הרגע שבו הופך אד להיות השליח.
 
מאחר שנבחר להיות זה שאכפת לו, הוא עושה את דרכו בעיר, מסייע לאנשים ופוגע באחרים (בעת הצורך), עד שנותרת שאלה אחת בלבד. מי עומד מאחורי שליחותו של אד?
 
"השליח", פרי עטו של הסופר המוערך מאוד מרקוס זוסאק, הוא מסע אזוטרי מלא הומור, התכתשויות ואהבה.
 
"הכנות, הפתיחות וההומור של סוזאק שזורים ברומן זה, הבנוי בצורה מסקרנת... מקוריותה של העלילה, הנושאים רבי-העוצמה והשאלות המוצגות בסיפור הופכים את 'השליח' לחוויית קריאה רבת-משמעות ומומלצת ביותר".
MAGPIES
 
"חזק, סוחף ומתוכנן היטב... חוויית קריאה מלהיבה ומרתקת".
READING TIME
 
"רומן חיובי, נוקב, שהושקעה בו מחשבה רבה... עלילה מופלאה ומעוררת השראה על חברות וקשר אנושי הנקראת בנשימה עצורה".
GOOD READING
 
 
מרקוס זוסאק, סופר אוסטרלי שכבר מגיל 30 הוכתר כאחד הסופרים בעלי קול חדש בעולם הספרות, פרסם עד כה שישה ספרים.
על ספרו "גנבת הספרים", שראה אור בהוצאת אופוס, זכה זוסאק בפרסים רבים.
זוסאק מתגורר בסידני, שבה הוא כותב, עוסק לפעמים בעבודה אמיתית וצופה שוב ושוב באותם סרטים.

פרק ראשון

השודד הזה לא שווה כלום.
 
אני יודע את זה.
 
הוא יודע את זה.
 
כל הבנק יודע את זה.
 
אפילו החבר הכי טוב שלי מארווין יודע את זה, והוא חסר תועלת אפילו יותר מהשודד.
 
הדבר הכי גרוע בכל העסק הזה הוא שהמכונית של מארווין חונה בחוץ במקום שמותר לחנות בו רק חמש-עשרה דקות. כולנו שוכבים כשהפנים שלנו מופנות אל הרצפה, ונותרו רק דקות ספורות עד שתוקף כרטיס החניה יפוג.
 
"הלוואי שהבחור הזה ימהר", אני אומר.
 
"אתה צודק", לוחש אליי מארווין בתשובה. "זאת שערורייה". הקול שלו התגבר ממעמקי הרצפה. "אני אחטוף קנס בגלל הלא-יוצלח הזה. אני לא יכול להרשות לעצמי עוד קנס, אד".
 
"המכונית אפילו לא שווה את זה".
 
"מה?"
 
מארווין מציץ בי. אני מרגיש שהוא מתחיל להתעצבן. להיעלב. אם יש משהו שמארווין לא יכול לסבול זה שמישהו מלכלך על המכונית שלו. הוא חוזר על השאלה.
 
"מה אמרת, אד?"
 
"אמרתי", אני לוחש, "היא אפילו לא שווה את הקנס, מארווין".
 
"תראה", הוא אומר, "אני מוכן לסבול הרבה דברים, אד, אבל..."
 
אני לא מקשיב לו, מפני שלמען האמת, ברגע שמארווין מתחיל לברבר על המכונית שלו, הוא נהיה קוץ בתחת. הוא לא מפסיק לדבר, כמו ילד, אפילו שלא מזמן חגג יום הולדת עשרים למען השם.
 
הוא ממשיך לדבר עוד דקה בערך, עד שאני נאלץ לקטוע אותו.
 
"מארווין", אני אומר, "המכונית היא בושה וחרפה, בסדר? אין לה אפילו בלם יד - היא עומדת שם עם שתי לבנים מאחורי הגלגלים האחוריים". אני מנסה לשמור על קול שקט ככל האפשר. "חצי מהפעמים אתה אפילו לא טורח לנעול אותה. אתה בטח מקווה שמישהו יסחב אותה כדי שתוכל לקבל את הכסף של הביטוח".
 
"היא לא מבוטחת".
 
"נו, בבקשה".
 
"מביטוח NRMA אמרו שהיא לא שווה את זה".
 
"אני יכול להבין אותם".
 
באותו הרגע מסתובב השודד וצועק, "מי מדבר שם מאחור?!"
 
למארווין לא אכפת. הוא מעוצבן בגלל המכונית.
 
"אתה לא מתלונן שאני לוקח אותך טרמפ לעבודה, אד, חתיכת נובוריש שכמוך".

מרקוס זוסאק

מרקוס זוסאק (Markus Zusak; נולד ב-1975 בסידני) הוא סופר ממוצא אוסטרלי-גרמני שכבר מגיל 30 הוכתר כאחד הסופרים בעלי קול חדש בעולם הספרות.
על ספרו "גנבת הספרים", שראה אור בהוצאת אופוס, זכה זוסאק בפרסים רבים.
זוסאק מתגורר בסידני, שבה הוא כותב, עוסק לפעמים בעבודה אמיתית וצופה שוב ושוב באותם סרטים.

עוד על הספר

  • שם במקור: I Am the Messenger
  • תרגום: בתיה זיסו
  • הוצאה: מודן, אופוס - מודן
  • תאריך הוצאה: 2010
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 20 דק'
השליח מרקוס זוסאק
השודד הזה לא שווה כלום.
 
אני יודע את זה.
 
הוא יודע את זה.
 
כל הבנק יודע את זה.
 
אפילו החבר הכי טוב שלי מארווין יודע את זה, והוא חסר תועלת אפילו יותר מהשודד.
 
הדבר הכי גרוע בכל העסק הזה הוא שהמכונית של מארווין חונה בחוץ במקום שמותר לחנות בו רק חמש-עשרה דקות. כולנו שוכבים כשהפנים שלנו מופנות אל הרצפה, ונותרו רק דקות ספורות עד שתוקף כרטיס החניה יפוג.
 
"הלוואי שהבחור הזה ימהר", אני אומר.
 
"אתה צודק", לוחש אליי מארווין בתשובה. "זאת שערורייה". הקול שלו התגבר ממעמקי הרצפה. "אני אחטוף קנס בגלל הלא-יוצלח הזה. אני לא יכול להרשות לעצמי עוד קנס, אד".
 
"המכונית אפילו לא שווה את זה".
 
"מה?"
 
מארווין מציץ בי. אני מרגיש שהוא מתחיל להתעצבן. להיעלב. אם יש משהו שמארווין לא יכול לסבול זה שמישהו מלכלך על המכונית שלו. הוא חוזר על השאלה.
 
"מה אמרת, אד?"
 
"אמרתי", אני לוחש, "היא אפילו לא שווה את הקנס, מארווין".
 
"תראה", הוא אומר, "אני מוכן לסבול הרבה דברים, אד, אבל..."
 
אני לא מקשיב לו, מפני שלמען האמת, ברגע שמארווין מתחיל לברבר על המכונית שלו, הוא נהיה קוץ בתחת. הוא לא מפסיק לדבר, כמו ילד, אפילו שלא מזמן חגג יום הולדת עשרים למען השם.
 
הוא ממשיך לדבר עוד דקה בערך, עד שאני נאלץ לקטוע אותו.
 
"מארווין", אני אומר, "המכונית היא בושה וחרפה, בסדר? אין לה אפילו בלם יד - היא עומדת שם עם שתי לבנים מאחורי הגלגלים האחוריים". אני מנסה לשמור על קול שקט ככל האפשר. "חצי מהפעמים אתה אפילו לא טורח לנעול אותה. אתה בטח מקווה שמישהו יסחב אותה כדי שתוכל לקבל את הכסף של הביטוח".
 
"היא לא מבוטחת".
 
"נו, בבקשה".
 
"מביטוח NRMA אמרו שהיא לא שווה את זה".
 
"אני יכול להבין אותם".
 
באותו הרגע מסתובב השודד וצועק, "מי מדבר שם מאחור?!"
 
למארווין לא אכפת. הוא מעוצבן בגלל המכונית.
 
"אתה לא מתלונן שאני לוקח אותך טרמפ לעבודה, אד, חתיכת נובוריש שכמוך".