המרוץ לטבעת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המרוץ לטבעת
הוספה למועדפים

המרוץ לטבעת

2.3 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

רומן דייטים שנון והומוריסטי בהשראת "סיינפלד"/"סקס והעיר", המגולל את חוויותיה המשעשעות וההזויות של גיבורת סיפורנו, 
שרון רוטמן, דייטורית סידרתית, נעים מאוד. 
שרון היא סטטיסטיקאית יפה ומצליחה מאזור חיוג 04, אך היא גם רווקה "מאותגרת טבעתית" במצב קריטי עד אנוש. 
למה הכוונה? כזו שמצד אחד אינה מסכימה להתפשר על  בחירתה לחיים, ומן הצד האחר לחוצה בטירוף ל"טבעתונה" הנכספת, היא פסגת חלומותיה, המגולמת בדמות טבעת סוליטר מנצנץ במיוחד (מינימום) קראט מבית "דיימונדס" תכשיטים, חתן מהאגדות וחתונה מהסרטים. 
היא אינה מצליחה להבין מדוע על אף יופיה ומעלותיה כי רבות, (חמסה-חמסה, שום בצל), דבק בה מאז ומעולם חוסר מזל קטסטרופלי בכל הקשור לתחום הרומנטי. שבורת לב מעוד אהבה נכזבת, היא מחליטה לעבור לעיר הגדולה תל אביב, שם, באזור חיוג 03, תוכל בוודאי להגדיל את מאגר הנדגמים, אהה... בחורים, וכך תשפר את סיכוייה להכיר את החתן, אהה...
את הנפש התאומה כמובן.
 
בדרכה תפגוש בשלל בחורים ססגוניים וסיטואציות מצחיקות, ואף תייעץ לקוראיה הנאמנים כיצד לנהוג על מנת להימנע מעוגמות נפש מיותרות.  
הצטרפו למסעה המוטרף, וגלו האם חרף מאמציה, תמצא בסוף שרון את ה"אחד" ותזכה ל"טבעתונה" המיוחלת במהרה בימינו או שמא תישאר "רווקה מתקדמת" עד גיל פג תוקף... 
נא להדק חגורות, יוצאים לדרך (:

פרק ראשון

קדימון
 
 
אני מניחה שזה היה נחשב לפשע, לו לא שיתפתי את העולם ואפילו ברסיסים מעלילות שנות רווקותי המאוחרות והעליזות בתל אביב. תמיד ידעתי שמתישהוא, איכשהוא אצטרך לעשות את זה, תקראו לכך, אם תרצו, שליחות גורלית.
 
אם תשאלו את חבריי הקרובים, הם ישמחו להעיד שתמיד שפעתי סיפורים, אך במיוחד סיפורי דייטים, ובמיוחד כאלו שעולים על כל דמיון. אף פעם לא שיעמם להיות אתי, ככה קצת כמו איילין מ"סיינפלד", מה שהפך אותי לחברה האולטימטיבית. תמיד היה לי סיפור עסיסי בקנה, לא משנה שהוא על חשבוני כמובן, אבל מי סופר בין ידידים?
 
אז החלטתי שזהו זה - היום זה היום, הזמן הוא עכשיו, אני חייבת לשחרר את הבשורה לאומה ואולי על הדרך אשעשע כמה בחורות (= נהדר), או אדכא כמה בחורים (=עוד יותר נהדר), או אעביר את הזמן לאחרים, ובמיוחד לכאלו שנהנים לקרוא על צרות של אחרים (ושמעתי דווקא שיש הרבה מהסוג האחרון...)
 
אז אם אתם עונים להגדרה של בחורה או בחור או נהנים לקרוא על צרות של אחרים, הגעתם למקום הנכון!
 
הספר עשוי (או לא, או כן, או בחלקו) לשאוב השראה מעלילותיי בעיר הגדולה בתקופה של כחמש שנים, בהן יצאתי לדייטים באופן סדרתי והכרתי למעלה מ...X בחורים (ולמה לנו להיצמד למספר, כשאפשר להיצמד לאות...), וכל זאת על רקע הלחץ החברתי, אולי העתיק בעולם, הידוע והמוכר לכל "רווק/רווקה מתקדם/מת", ובמטרה לכבוש את פסגת שאיפותיי בתחום הזוגיות, הלא היא ה-"טבעתונה" הנכספת!
 
 
 
הערות:
*לתשומת לבכם/לבכן, הפנייה בספר זה אמנם בלשון זכר, אך זאת רק מטעמי נוחות לציבור.
 
** "טבעתונה"= (טבעת+חתונה) או במילים אחרות, זה מה שיוצא כשהטבעת פוגשת בחתונה.
 
 
 
כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, לא לכולם יהיה מקום בספר זה, אך מבטיחה שאבחר את "הפנינים" היפות ביותר.
 
כמובן שהשמות, המקומות, האנשים ובכלל כל הסיפורים הוחלפו, שונו, קוצצו ועורבבו, ואפילו לא בטוח שמשהו מזה קרה אי פעם למישהוא איפשהוא, אך הפואנטה לנצח תישאר, ידידיי, וההנאה מובטחת.
 
ועכשיו זה הרגע לחגור חגורות, להתרווח בכורסאות ולתת למילים ולטירוף של עולם הדייטים ה"ספק אמתי, ספק הזוי" לשטוף את הדאגות והמחשבות הטורדניות היום־יומיות שלכם, הלאה, רחוק מכאן...
 
אך ראו הוזהרתם, המסע עלול להיות מטלטל במיוחד ואינו מומלץ לבעלי לב חלש או לבעלי קיבה רגישה!
 
 
 
נשיקות וחיבוקים,
 
שלכם טלי שטיין־גילת.
 
 
 
 
 
פרק ראשון — רווקה מתקדמת 27
 
 
שאלה: מה עושה "רווקה מתקדמת" בת עשרים ושבע שסיימה תואר שני בסטטיסטיקה, נראית מעולה, ללא חבר ואשר גרה בסוף העולם שמאלה בצפון?
 
תשובה: מוצאת עבודה, עוברת לתל אביב ומחפשת חתן, כמו כולן בערך.
 
רק שהרוב הנשי "הנורמלי" כאמור, עוסק בפעילות האחרונה שהוזכרה באופן סביר ומבוקר, אתם יודעים , דייט אחד לחודש גג שניים, אולי עוד פגישה מקרית בסופר או בחדר כושר וזהו.
 
אבל מה עושה אחת כזו שהיא בהגדרה מעודנת, מאוד מאוד לחוצה למצוא את "אהבת חייה" ו"הנפש התאומה" (או במילים אחרות טבעת יהלום- רחמנה ליצלן), ובואו נגיד ששזורים באישיותה גם אלמנטים אובססיביים כלשהם, פרפקציוניזם והישגיות חסרת פשרות? אה...אז אותה אחת הופכת מעוד רווקה תמימה לשועלת קרבות מנוסה ועקשנית, בעלת אסטרטגיות, בעלת יוזמה התוקפת ללא רחם בכל חזית אפשרית ובכל זמן נתון, ואשר כל פעילות אחרת מבחינתה נחשבה בזבוז זמן מוחלט בדרכה "אל האושר הנצחי".
 
תמיד אמרתי שלהיות יסודי ומקצועי זו תמצית קיומנו. אל תתחילו שום דבר שאין בדעתכם להשקיע בו את כל כולכם, ובטח ובטח בנושא כל כך חשוב כמו מציאת חתן או כלה לצורך העניין. לא אמרתי שזה יהיה פשוט או קל, אבל זה חייב להיות נכון, ובשביל כבוד צריך לעבוד, או כמו שהחבר המיתולוגי שלי מהצבא נהג לומר: "מי שלא מעיז, לא מתיז". טוב מסכנים, הם היו יוצאים הביתה פעם בחודש...
 
*
 
הכול התחיל לאחר סיום התואר השני שלי באוניברסיטת חיפה, שם גם השארתי היסטוריה לא קצרה שכללה עשרות ניסיונות כושלים למציאת חבר ובין היתר אהבה גדולה בשם ארז שזנח אותי רגע לפני התמסדות תיאורטית והשאיר אותי עם רסיסי הלב השבור וחלום החתונה שיישאר — חלום!
 
אין ספק שבתיאוריות אני טובה הרהרתי, אבל לגבי הדבר האמתי? התחלתי לפקפק, אולי אני לא בנויה לזה? אולי אף פעם לא אמצא?
 
"עונת החתונות" כבר הייתה בעיצומה וחברות שהכרתי "נפלו" על ימין ועל שמאל.
 
דורית הג'ינג'ית חילקה הזמנות, שירלי הקטנה בדיוק נסעה לירח דבש, קארין הכלבה עברה לגור עם החבר ואפילו לדניאלה השמנה כבר הייתה טבעת על האצבע. ואני? רק בי זה לא פגע. כמו תמיד,
 
הדברים הטובים עברו ליד, אבל שום דבר לא "נדבק" בי. אוף!!
 
איך?? איך לעזאזל לא רוצים אותי? קדחה המחשבה בראשי שוב ושוב, ובכלל מה יש שלא לרצות? אני גבוהה, חתיכה, חכמה ומאתגרת, חוש הומור משובח "בילד אין", כולי קסם איכותית ומרתקת. שכחתי משהוא? אה, כמובן, גם צנועה עם לב זהב. אז איך קורה דבר כזה? ובתמורה למי עזב אותי ארז? בתמורה לאיזו צפונית עשירה ומפונפנת, חסרת מראה ואמביציות? כלומניקית אחת שכל מה שיש לה בחיים זה מה שאבא נתן ואת התחת של אימא? (לצערה ולשמחתי, מגיע לו שייחנק!!)
 
אבל, בשורה התחתונה, ואם נשים בצד לרגע את נושא התחת של ההיא, אני חייבת להודות שלמרות כל מעלותיי באשר הם (או שמא חייתי בחלום?? לא!! אין סיכוי), אני היא זו שבסופו של דבר הפסידה במערכה, ולא אף אחת אחרת. מודה. אני היא זו שחזרה פגועה לנקודת האפס, נטולת תשובה לשאלותיי, ונטולת חבר או כל עתיד "חתונתי" נצפה לעין באופק אזור חיוג 04 המשמים...
 
*
 
אז אחרי השלב הראשון בפרידה שבו בוכים כל היום בטירוף ונופלים למסכת רחמים עצמיים, מגיע השלב השני (שהוא דרך אגב מאוד דומה לראשון אבל בו אתם כבר מצליחים לקנח את האף בין לבין ולא מאפשרים לנוזלים לנוע חופשי להיכן שמתחשק להם), ואחר כך השלישי שדי דומה לשני רק טיפ־טיפה יותר נסבל, וברביעי כבר לוקחים שני "וָאבֶן" (סוג של כדור הרגעה) ומחליטים שלא להתאבד.
 
ואז בשלב החמישי, בדיוק כשהשליטה מתחילה לחזור לחייכם, קיבלתי החלטה שאני עם אזור חיוג 04 סיימתי ולא מעוניינת עוד בשום קשר אתו! כפי שאתם בטח מכירים (או שמעתם, או ראיתם אצל אחרים - לבעלי המזל מכם), אחרי שתקופת האבל והעצב מתפוגגת, המציאות מחלחלת חזרה פנימה ועמה כעס וזעם עצום.
 
"אני עוד אראה לארז מאיפה משתינים", סיננתי לעצמי, "הוא עוד יחזור אלי על ארבע, וגם אם לא, אני אמצא לעצמי מישהו כזה מוצלח, שהוא יאכל את הלב, תזכרו מה אמרתי! כלב, הלוואי שיידרס!" אבל עד שזה יקרה, הייתי חייבת להתקדם הלאה וליצור לעצמי הזדמנויות חדשות, מה גם שהשקיעה הזו ברחמים היא המהלך הכי לא קונסטרוקטיבי שיכול להיות. זו ממש "מלכודת השטן" בשביל אחת כמוני, מלכודת שלא רק שמדכאת אותך עד צאת נשמתך, אלא ובמיוחד מעכבת את השגת היעד. ובמילים אחרות, גוררת בזבוז זמן מוחלט, מה שנוגד את מהותו של כל תא ותא צרוב DNA אצלי בגוף, ודבר כזה פשוט לא יעלה על הדעת!
 
אז, אחרי קילומטר טישו שבוזבז (עד השלב החמישי — מה לעשות, אין ברירה) הפנמתי שזהו זה, אזור חיוג 04 יועד ככול הנראה להיות רק חזרה גנרלית בשבילי, חימום קנה שירה כדורי סרק... אבל מהיום לא עוד, היום אני עולה לליגת העל, מהיום החיים ימשיכו ב"זמן תל אביב", ואבן על אבן לא תישאר, תזכרו מה אמרתי,
 
!! IT’S SHOW TIME BABY
 
קידומת חיוג 03 — יש לך שלושים שניות להתחבא, ומי שייתפס מאחורי או לפני או מצדדי עושה זאת באחריותו המלאה, וכמובן אין החזרים כספיים, (באמת בדיחה טובה) - ראו הוזהרתם!
 
אז מצאתי עבודה שווה בתל אביב כסטטיסטיקאית מדופלמת בחברת "המבטח" שנחשבת לאחת מחברות הביטוח הגדולות בארץ. מצאתי דירה מדליקה בצפון תל אביב עם שותף מגניב הנודע בשם המקורי דני, ידיד טוב עוד מימי הלימודים בתיכון (אז גם הייתי מאוהבת בו בטירוף, אבל כמו שאמרו חכמים וגם שרו, "חביבי, הכול עובר חביבי" ו"דברים שרואים מכאן לא רואים משם או שלא רוצים בכלל לראות..." ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליכם), והחלטתי שפה אני מוצאת את בעלי לעתיד ויהי מה!
 
עכשיו את הכעס והתסכול כבר החליפה אמביציה מטורפת להשיג את היעד. לפתע צצו כוחות מחודשים כדי לצמצמם את נזקי הדיכאון ולהגשים את החלום מהר וטוב ככל שניתן. השתחררתי סוף סוף מכבלי 04, והעתיד נראה פתוח, מזמין וורוד מאי־פעם.
 
"אני אעשה את זה כמו גדולה!" אמרתי לכולם, ולא שחשבתי לרגע שהמשימה תהיה קלה, רק שבאותו שלב, באמת ובתמים האמנתי שהכיבוש ידרוש קצת פחות מאמץ וקורבנות ממה שנדרש בפועל. בכל זאת להכיר אלף בחורים, זה.... הישג שלא כולן "זוכות" בו, כלומר לא באותו גלגול, או ב- 10, או ב- 50...
 
 
 
נשיקות וחיבוקים,
 
שלכם "רווקה מתקדמת 27".
 
 
 
 

עוד על הספר

המרוץ לטבעת טלי שטיין-גילת
קדימון
 
 
אני מניחה שזה היה נחשב לפשע, לו לא שיתפתי את העולם ואפילו ברסיסים מעלילות שנות רווקותי המאוחרות והעליזות בתל אביב. תמיד ידעתי שמתישהוא, איכשהוא אצטרך לעשות את זה, תקראו לכך, אם תרצו, שליחות גורלית.
 
אם תשאלו את חבריי הקרובים, הם ישמחו להעיד שתמיד שפעתי סיפורים, אך במיוחד סיפורי דייטים, ובמיוחד כאלו שעולים על כל דמיון. אף פעם לא שיעמם להיות אתי, ככה קצת כמו איילין מ"סיינפלד", מה שהפך אותי לחברה האולטימטיבית. תמיד היה לי סיפור עסיסי בקנה, לא משנה שהוא על חשבוני כמובן, אבל מי סופר בין ידידים?
 
אז החלטתי שזהו זה - היום זה היום, הזמן הוא עכשיו, אני חייבת לשחרר את הבשורה לאומה ואולי על הדרך אשעשע כמה בחורות (= נהדר), או אדכא כמה בחורים (=עוד יותר נהדר), או אעביר את הזמן לאחרים, ובמיוחד לכאלו שנהנים לקרוא על צרות של אחרים (ושמעתי דווקא שיש הרבה מהסוג האחרון...)
 
אז אם אתם עונים להגדרה של בחורה או בחור או נהנים לקרוא על צרות של אחרים, הגעתם למקום הנכון!
 
הספר עשוי (או לא, או כן, או בחלקו) לשאוב השראה מעלילותיי בעיר הגדולה בתקופה של כחמש שנים, בהן יצאתי לדייטים באופן סדרתי והכרתי למעלה מ...X בחורים (ולמה לנו להיצמד למספר, כשאפשר להיצמד לאות...), וכל זאת על רקע הלחץ החברתי, אולי העתיק בעולם, הידוע והמוכר לכל "רווק/רווקה מתקדם/מת", ובמטרה לכבוש את פסגת שאיפותיי בתחום הזוגיות, הלא היא ה-"טבעתונה" הנכספת!
 
 
 
הערות:
*לתשומת לבכם/לבכן, הפנייה בספר זה אמנם בלשון זכר, אך זאת רק מטעמי נוחות לציבור.
 
** "טבעתונה"= (טבעת+חתונה) או במילים אחרות, זה מה שיוצא כשהטבעת פוגשת בחתונה.
 
 
 
כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, לא לכולם יהיה מקום בספר זה, אך מבטיחה שאבחר את "הפנינים" היפות ביותר.
 
כמובן שהשמות, המקומות, האנשים ובכלל כל הסיפורים הוחלפו, שונו, קוצצו ועורבבו, ואפילו לא בטוח שמשהו מזה קרה אי פעם למישהוא איפשהוא, אך הפואנטה לנצח תישאר, ידידיי, וההנאה מובטחת.
 
ועכשיו זה הרגע לחגור חגורות, להתרווח בכורסאות ולתת למילים ולטירוף של עולם הדייטים ה"ספק אמתי, ספק הזוי" לשטוף את הדאגות והמחשבות הטורדניות היום־יומיות שלכם, הלאה, רחוק מכאן...
 
אך ראו הוזהרתם, המסע עלול להיות מטלטל במיוחד ואינו מומלץ לבעלי לב חלש או לבעלי קיבה רגישה!
 
 
 
נשיקות וחיבוקים,
 
שלכם טלי שטיין־גילת.
 
 
 
 
 
פרק ראשון — רווקה מתקדמת 27
 
 
שאלה: מה עושה "רווקה מתקדמת" בת עשרים ושבע שסיימה תואר שני בסטטיסטיקה, נראית מעולה, ללא חבר ואשר גרה בסוף העולם שמאלה בצפון?
 
תשובה: מוצאת עבודה, עוברת לתל אביב ומחפשת חתן, כמו כולן בערך.
 
רק שהרוב הנשי "הנורמלי" כאמור, עוסק בפעילות האחרונה שהוזכרה באופן סביר ומבוקר, אתם יודעים , דייט אחד לחודש גג שניים, אולי עוד פגישה מקרית בסופר או בחדר כושר וזהו.
 
אבל מה עושה אחת כזו שהיא בהגדרה מעודנת, מאוד מאוד לחוצה למצוא את "אהבת חייה" ו"הנפש התאומה" (או במילים אחרות טבעת יהלום- רחמנה ליצלן), ובואו נגיד ששזורים באישיותה גם אלמנטים אובססיביים כלשהם, פרפקציוניזם והישגיות חסרת פשרות? אה...אז אותה אחת הופכת מעוד רווקה תמימה לשועלת קרבות מנוסה ועקשנית, בעלת אסטרטגיות, בעלת יוזמה התוקפת ללא רחם בכל חזית אפשרית ובכל זמן נתון, ואשר כל פעילות אחרת מבחינתה נחשבה בזבוז זמן מוחלט בדרכה "אל האושר הנצחי".
 
תמיד אמרתי שלהיות יסודי ומקצועי זו תמצית קיומנו. אל תתחילו שום דבר שאין בדעתכם להשקיע בו את כל כולכם, ובטח ובטח בנושא כל כך חשוב כמו מציאת חתן או כלה לצורך העניין. לא אמרתי שזה יהיה פשוט או קל, אבל זה חייב להיות נכון, ובשביל כבוד צריך לעבוד, או כמו שהחבר המיתולוגי שלי מהצבא נהג לומר: "מי שלא מעיז, לא מתיז". טוב מסכנים, הם היו יוצאים הביתה פעם בחודש...
 
*
 
הכול התחיל לאחר סיום התואר השני שלי באוניברסיטת חיפה, שם גם השארתי היסטוריה לא קצרה שכללה עשרות ניסיונות כושלים למציאת חבר ובין היתר אהבה גדולה בשם ארז שזנח אותי רגע לפני התמסדות תיאורטית והשאיר אותי עם רסיסי הלב השבור וחלום החתונה שיישאר — חלום!
 
אין ספק שבתיאוריות אני טובה הרהרתי, אבל לגבי הדבר האמתי? התחלתי לפקפק, אולי אני לא בנויה לזה? אולי אף פעם לא אמצא?
 
"עונת החתונות" כבר הייתה בעיצומה וחברות שהכרתי "נפלו" על ימין ועל שמאל.
 
דורית הג'ינג'ית חילקה הזמנות, שירלי הקטנה בדיוק נסעה לירח דבש, קארין הכלבה עברה לגור עם החבר ואפילו לדניאלה השמנה כבר הייתה טבעת על האצבע. ואני? רק בי זה לא פגע. כמו תמיד,
 
הדברים הטובים עברו ליד, אבל שום דבר לא "נדבק" בי. אוף!!
 
איך?? איך לעזאזל לא רוצים אותי? קדחה המחשבה בראשי שוב ושוב, ובכלל מה יש שלא לרצות? אני גבוהה, חתיכה, חכמה ומאתגרת, חוש הומור משובח "בילד אין", כולי קסם איכותית ומרתקת. שכחתי משהוא? אה, כמובן, גם צנועה עם לב זהב. אז איך קורה דבר כזה? ובתמורה למי עזב אותי ארז? בתמורה לאיזו צפונית עשירה ומפונפנת, חסרת מראה ואמביציות? כלומניקית אחת שכל מה שיש לה בחיים זה מה שאבא נתן ואת התחת של אימא? (לצערה ולשמחתי, מגיע לו שייחנק!!)
 
אבל, בשורה התחתונה, ואם נשים בצד לרגע את נושא התחת של ההיא, אני חייבת להודות שלמרות כל מעלותיי באשר הם (או שמא חייתי בחלום?? לא!! אין סיכוי), אני היא זו שבסופו של דבר הפסידה במערכה, ולא אף אחת אחרת. מודה. אני היא זו שחזרה פגועה לנקודת האפס, נטולת תשובה לשאלותיי, ונטולת חבר או כל עתיד "חתונתי" נצפה לעין באופק אזור חיוג 04 המשמים...
 
*
 
אז אחרי השלב הראשון בפרידה שבו בוכים כל היום בטירוף ונופלים למסכת רחמים עצמיים, מגיע השלב השני (שהוא דרך אגב מאוד דומה לראשון אבל בו אתם כבר מצליחים לקנח את האף בין לבין ולא מאפשרים לנוזלים לנוע חופשי להיכן שמתחשק להם), ואחר כך השלישי שדי דומה לשני רק טיפ־טיפה יותר נסבל, וברביעי כבר לוקחים שני "וָאבֶן" (סוג של כדור הרגעה) ומחליטים שלא להתאבד.
 
ואז בשלב החמישי, בדיוק כשהשליטה מתחילה לחזור לחייכם, קיבלתי החלטה שאני עם אזור חיוג 04 סיימתי ולא מעוניינת עוד בשום קשר אתו! כפי שאתם בטח מכירים (או שמעתם, או ראיתם אצל אחרים - לבעלי המזל מכם), אחרי שתקופת האבל והעצב מתפוגגת, המציאות מחלחלת חזרה פנימה ועמה כעס וזעם עצום.
 
"אני עוד אראה לארז מאיפה משתינים", סיננתי לעצמי, "הוא עוד יחזור אלי על ארבע, וגם אם לא, אני אמצא לעצמי מישהו כזה מוצלח, שהוא יאכל את הלב, תזכרו מה אמרתי! כלב, הלוואי שיידרס!" אבל עד שזה יקרה, הייתי חייבת להתקדם הלאה וליצור לעצמי הזדמנויות חדשות, מה גם שהשקיעה הזו ברחמים היא המהלך הכי לא קונסטרוקטיבי שיכול להיות. זו ממש "מלכודת השטן" בשביל אחת כמוני, מלכודת שלא רק שמדכאת אותך עד צאת נשמתך, אלא ובמיוחד מעכבת את השגת היעד. ובמילים אחרות, גוררת בזבוז זמן מוחלט, מה שנוגד את מהותו של כל תא ותא צרוב DNA אצלי בגוף, ודבר כזה פשוט לא יעלה על הדעת!
 
אז, אחרי קילומטר טישו שבוזבז (עד השלב החמישי — מה לעשות, אין ברירה) הפנמתי שזהו זה, אזור חיוג 04 יועד ככול הנראה להיות רק חזרה גנרלית בשבילי, חימום קנה שירה כדורי סרק... אבל מהיום לא עוד, היום אני עולה לליגת העל, מהיום החיים ימשיכו ב"זמן תל אביב", ואבן על אבן לא תישאר, תזכרו מה אמרתי,
 
!! IT’S SHOW TIME BABY
 
קידומת חיוג 03 — יש לך שלושים שניות להתחבא, ומי שייתפס מאחורי או לפני או מצדדי עושה זאת באחריותו המלאה, וכמובן אין החזרים כספיים, (באמת בדיחה טובה) - ראו הוזהרתם!
 
אז מצאתי עבודה שווה בתל אביב כסטטיסטיקאית מדופלמת בחברת "המבטח" שנחשבת לאחת מחברות הביטוח הגדולות בארץ. מצאתי דירה מדליקה בצפון תל אביב עם שותף מגניב הנודע בשם המקורי דני, ידיד טוב עוד מימי הלימודים בתיכון (אז גם הייתי מאוהבת בו בטירוף, אבל כמו שאמרו חכמים וגם שרו, "חביבי, הכול עובר חביבי" ו"דברים שרואים מכאן לא רואים משם או שלא רוצים בכלל לראות..." ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליכם), והחלטתי שפה אני מוצאת את בעלי לעתיד ויהי מה!
 
עכשיו את הכעס והתסכול כבר החליפה אמביציה מטורפת להשיג את היעד. לפתע צצו כוחות מחודשים כדי לצמצמם את נזקי הדיכאון ולהגשים את החלום מהר וטוב ככל שניתן. השתחררתי סוף סוף מכבלי 04, והעתיד נראה פתוח, מזמין וורוד מאי־פעם.
 
"אני אעשה את זה כמו גדולה!" אמרתי לכולם, ולא שחשבתי לרגע שהמשימה תהיה קלה, רק שבאותו שלב, באמת ובתמים האמנתי שהכיבוש ידרוש קצת פחות מאמץ וקורבנות ממה שנדרש בפועל. בכל זאת להכיר אלף בחורים, זה.... הישג שלא כולן "זוכות" בו, כלומר לא באותו גלגול, או ב- 10, או ב- 50...
 
 
 
נשיקות וחיבוקים,
 
שלכם "רווקה מתקדמת 27".