לפעמים נדמה לי שרודפות אותי רוחות של האני שהייתי פעם.
של הילד הקטן שנהג לרוץ לחדר של אחותו אחרי שהתעורר מסיוטים. של המתבגר שהוריד את אותה אחות מחבל התלייה במוסך של הוריו. של הסטודנט שהטביע את כאבו בסקס אלים ובוויסקי.
ושל הכומר שלא הצליח להימנע מלהתאהב.
אני מרגיש שהרוחות האלה מצטופפות מאחוריי כשאני פוסע בקמפוס זרוע העצים. אני שומע אותן לוחשות לי כשאני מתעלס עם אשתי.
אני רואה אותן מאחורי עפעפיי כשאני כורע ברך בתפילה.
מכל הרוחות שרודפות אותי, זו של הכומר נשארת הכי קרובה. היא עוקבת אחרי צעדיי מזריחה עד שקיעה. רוחו של הכומר מזכירה לי את חטאיי, את כל מה שהשארתי מאחור, כל חלק בחיי החילוניים ששטחי, חסר צבע ועלוב.
את הכומר שאומר לי לא לפחד מעונש.
כאילו אני כבר לא מפחד.
אבל מעולם לא ציפיתי שהעונש שלי יגיע מהר כל כך.
פרק 1
אור הירח זרח אל החדר כמו מפל שקוף וסמיך ונקווה בשלולית על הרצפה. הבטתי באור הנוגה כבר שעה וניסיתי להירדם, אבל השינה בוששה להגיע. במקום זה, מוחי המשיך להריץ טיעונים נגד תאיזם תיאולוגי ונבר בציטוטים של תומס אקווינס שזכרתי.
הסכנה שבאמצע כתיבת התזה, כנראה.
התהפכתי כדי להיות קרוב יותר לפופי, אשתי ושייתי, שהייתה שקועה בשינה עמוקה. גופה היה מופנה ממני וברכיה מורמות אל החזה. העברתי יד על קימור מותניה. תחרת המכנסיים הקצרים שלה דגדגה את כף ידי והוציאה את מחשבותיי באיטיות ובהתמדה מהפילוסופים הקתולים שמתו מזמן.
התקרבתי אליה, הצמדתי את שפתיי לעורפה וכרכתי את גופי סביב גופה. היא הייתה חמימה. רכה. אפופה בניחוח לוונדר.
שלי.
גם לאחר שלוש שנות נישואים, המילה עדיין דקרה אותי. הכאיבה לי ביראת כבוד ובפליאה. האישה הזאת, המלוטשת, הנמרצת, החכמה בטירוף, בחרה בי.
ועכשיו עמד לי.
עמד לי מאוד.
רציתי להעיר אותה. רציתי להפוך אותה על הגב ולהכניס ברך בין ירכיה. רציתי לקפל אצבע בשולי התחתונים האלה, להזיז אותם הצידה ולשקוע בתוכה. רציתי לזיין אותה עד שאגמור ואז לזיין אותה שוב. לעזאזל, רציתי לזיין אותה כל הלילה וכל היום, עד שנצא לאחוזה של הוריה בניופורט לרגל חג ההודיה בעוד כמה ימים.
המועד המתקרב להגשת התזה שלי ולוח הזמנים העמוס בעבודתה הביאו למצב שבו לילות רבים בשנה האחרונה עברו עלינו בנפרד, ועכשיו חייתי עם תאווה עמוקה ומכרסמת בקרבי. רעב שלעולם לא ידע שובע, גם מייד לאחר הסקס. פופי הקניטה אותי על אופי חיי המין שלנו השנה — חגיגה או בצורת, וקיוויתי שההקנטה הזאת אינה מעידה על אומללות עמוקה יותר, כי ידעתי שאני בהחלט אומלל.
וזה בגלל התזה שלי. לכן במובן מסוים זו הייתה אשמתי, ואומללותי גברה. אבל הפרויקט הזה היה הצטברות של ארבע שנות המחקר האחרונות, שיא השלב החדש שלאחר הכמורה. הוא היה מרתק ומשמעותי וקסום והלילות השקטים הארוכים בספריה היו שלווים ומתגמלים. סוף־סוף נכנסתי למערת המלומדים המאובקת שרציתי לשכון בה במשך תקופה ארוכה. אבל... למה היא הייתה צריכה לבוא על חשבון הזמן שלי עם פופי?
הערב היה אופייני לחיינו החדשים. היא שלחה לי הודעה בשעות אחר הצהריים:
בוא הביתה מוקדם הערב. אני מחכה בקוצר רוח לספר לך על היום שעבר עליי!
הבטחתי לפופי שאגיע הביתה מהספרייה בזמן כדי לאכול ארוחת ערב מאוחרת. ואז השעה הגיעה וחלפה והבטחתי לה שאגיע לפני עשר. ואז מצאתי מהדורה מוערת של כתבי פול טיליץ' באוסף בארת ולא שמתי לב לשעה. כשהסתכלתי בשעון השעה הייתה כבר אחרי שתיים בלילה. מיהרתי הביתה ורצתי על פני כנסיית השילוש עם תיק המחשב הנייד הכבד שלי כל הדרך אל ביתנו — בית לבנים צר, קרוב לבית הקברות. כשנכנסתי לחדר השינה, ראיתי מראה מוכר ועוצר נשימה: פופי בפיג'מת תחרה מקסימה, ישנה עם אור דלוק ואצבעה בין דפי ספר המתח האחרון של רוברט גלבריית, כאילו סגרה אותו במחשבה שתיתן לעיניה לנוח רק לדקה.
היא ניסתה להישאר ערה ולחכות לי, כמו תמיד. ואני אכזבתי אותה.
כמו תמיד.
הורדתי את תיק המחשב הנייד ושקעתי במיטה, בלי לנסות להדחיק את המרירות שכיווצה את ליבי וחזרה על כל הדברים שכבר ידעתי.
אתה לא ראוי לה.
לעולם לא תהיה ראוי לה.
והכי גרוע: נכשלת בתור כומר. עכשיו תיכשל בתור בעל.
זה לא היה משנה שהתזה הייתה כמעט מוכנה. זה לא שינה שפיניתי את כל חופשת חג ההודיה כדי להיות איתה ושעד חג המולד יהיה לי זמן בלתי מוגבל להרעיף עליה תשומת לב.
מה שהיה חשוב הוא שהיא חיכתה לי ערה, לילה אחר לילה, כמו נסיכה במגדל. ובניגוד לנסיכים באגדות, מעולם לא דהרתי כדי להציל אותה.
ולכן עכשיו הייתי מצונף סביבה, עם זקפה כואבת ולב אשם. איך יכולתי להעיר אותה כדי לזיין אותה בשעה מאוחרת אחרי שחיכתה כל הלילה, לבד, רק לי? איזה מין מנוול הייתי לו עשיתי דבר כזה?
גנחתי בראשי, התהפכתי על גבי והזין שלי צרח אליי גסויות כשהרחקתי אותו מהכרבול החמים והמוצק של ישבנה. זה נבע בעיקר מאינסטינקט ופחות מכוונה, כשידי מצאה את הזין שלי אף שלא יכולתי להגיד את אותו הדבר על ידי השנייה שחפנה שוב את ישבנה.
אני צריך ללכת למקלחת, חשבתי. אבל משום מה הרגשתי שזה מביש יותר מפשוט לאונן כאן, ולמען האמת, רציתי אותה יותר משרציתי את הפורקן שלי. רציתי להיות קרוב אליה, להרגיש אותה, ואם לא אוכל לקבל את זה העדפתי לחכות עד הבוקר.
אבל... שיט. היא עובדת מוקדם מחר, כי היא יוצאת לחופש בשאר השבוע. והיא כנראה תעבוד עד מאוחר ולי יש פגישה בשעה חמש עם המנחה לתזה וזה אומר שאחר כך איכנס למרתון של תיקונים.
אולי זה הכי הרבה שאשיג עד שיגיע הזמן לנסוע לרוד איילנד. ואם היא צריכה להתעורר מוקדם, זה יהיה מחורבן מצידי להעיר אותה רק כדי לספק את צרכיי.
שפשפתי את הזין כמה פעמים, העפתי מבט לעברה ואז הרשיתי לעצמי לפלוט עוד אנחה שקטה תוך כדי ששמטתי את הראש על הכרית והרפיתי מאיברי.
פשוט תלך לישון, טיילר. אתה ילד גדול, אתה יכול לעבור יום אחד בלי אורגזמה.
גם אם עברו בעצם ארבעה ימים, ארבע־עשרה שעות ושלושים ושבע דקות, אבל מי סופר? פעם עברו עליי שלוש שנים בלי סקס.
מתברר שחיי הנישואים קלקלו אותי.
הייתי עירום ואפילו תחושת השמיכה עליי הייתה מעבר לכוחותיי, לכן הורדתי אותה ונשכבתי לאחור בניסיון לתת לאוויר הקריר בחדר לעשות את העבודה ההכרחית ולהרדים את גופי — ובעיקר איברים מסוימים בו.
ואז פופי החליטה להתעורר.
הרגשתי אותה נמתחת לידי, את רגליה נפרשות בעודה מסתובבת לאיטה על גבה. מבעד לשמיכה ראיתי את השרירים השופעים של ירכי הרקדנית שלה, את קימורי המותניים והאגן. הפטמות שלה היו זקורות מתחת לגופיית התחרה שלבשה והשמיכה גלשה אל בטנה.
התכנון שלי היה להירדם כדי להרגיע את הזקפה, אבל התוכנית הזו התחילה ברגל שמאל כי האישה הכי סקסית בעולם התמתחה והתפתלה בישנוניות לידי.
עיני האגוז שלה נפקחו וקרני הירח צבעו אותן בירוק בהיר וענבר.
"טיילר?" היא מלמלה, בקול סמיך מרוב שינה וצרוד מהרגיל.
"שיה," לחשתי. היא צריכה לקום בעוד שעתיים. כדאי שאגיד לה ללכת לישון.
כדאי, כדאי, כדאי.
היא מצמצה ופיהקה. שפתיה היו ורודות ומתוקות ללא השפתון האופייני שלה ופיה נותר פעור מעט לאחר שפיהקה. שפתיה היו כמעט תמיד פשוקות, כי שתי השיניים הקדמיות היו מעט גדולות מדי והאפקט היה שפיה תמיד נראה פתוח ומוכן.
ואז עיניה הפכו צלולות יותר והבעתה נדרכה. היא השעינה את ראשה על ידה והתקרבה אליי.
"מתי הגעת הביתה?"
"לפני שעה בערך."
זעף קל נפרש על פניה ולא ידעתי אם היא עצובה בגלל המחיר שלדעתה העבודה הזאת גבתה ממני או כי הייתה סתם לא מרוצה. אבל הזעף נעלם ברגע שראתה את הזין שלי, שהיה נוקשה ואדום מוורידים בולטים.
כשראיתי אותה מסתכלת על הזין שלי הוא התנפח וזז, וכעת התקשה לשכב בזווית ישרה על שרירי הבטן שלי.
היא ליקקה את שפתיה. לא טרחתי להשתיק את גניחתי הבאה.
"אל תכריח אותי לבקש ממך," הזהירה וידעתי בדיוק למה היא מתכוונת. היא לא רצתה לבקש ממני לטפל בה כפי שרצתה שיטפלו בה. היא לא רצתה להתחנן לצד הדומיננטי שבי שישתחרר מכלאו.
לא הלילה, נרמז בבקשתה, לא כשאני צריכה להיזכר שהכול עדיין בסדר.
גם אני רציתי להיזכר שהכול עדיין בסדר.
הבטתי בעיניה. "תגידי 'אדום' אם זה יהיה מוגזם. אם את לא יכולה לדבר, תצבטי לי בירך. ברור?"
ברגע שהנהנה, ידי נשזרה בשערה הערמוני הכהה וגררתי אותה אל הזקפה שלי.
"תמצצי לי," הורדתי את ראשה בכוח בזמן שהיד השנייה שלי החזיקה את הזין ישר. ברגע ששפתיה התחככו בעטרה שלי, התנשפתי, איבדתי שליטה ונדחפתי לתוך פיה החם והרטוב לפני שהייתה מוכנה לחלוטין. שיט, זה היה מושלם כל כך, רטוב כל כך, והלשון שלה עשתה דברים מדהימים. יכולתי לגמור בקלות בעודי שוכב על הגב ופשוט נותן לה לשרת אותי. ואף שהרעיון הזה קסם לי, החלטתי שהלילה דורש משהו אחר. משהו קצת יותר תוקפני.
תפסתי שוב בשערה, הרמתי את ראשה ומשכתי אותה הצידה בשעה שירדתי מהמיטה. לאחר מכן הכרחתי אותה לשכב על הגב כשראשה תלוי על הקצה. נעמדתי והמיטה שלנו הייתה בגובה המושלם כדי לזיין את פיה. צפיתי מרותק בתנועות העדינות של צווארה כשהזין שלי עבר את שפתיה, החליק על לשונה ונכנס עד הסוף. עטפתי בידי את צווארה ואז יצאתי ונכנסתי שוב, מרגיש את חדירת הזין שלי מבעד לעורה.
בפעם הבאה שגלשתי לתוך גרונה, היא בלעה את הרוק עליי וגרונה מעך את ראש הזין שלי. לשונה נצמדה בכוח לאיברי ושפתיה נסגרו בהידוק סביב הבסיס.
"אלוהים," מלמלתי. היא שוב בלעה את רוקה ונאלצתי לסגת במהירות מפיה כדי לוודא שאהיה מסוגל להמשיך.
פאק, זה היה נעים. שטוף חטא, מדהים ומענג.
ובכל זאת רציתי עוד. את הכוס שלה, את התחת. כל איבר טוב והדוק שלה. רציתי לכבוש אותה, שוב ושוב ושוב.
משכתי בחוסר סבלנות בגופייה שלה וחשפתי את השדיים הקטנים והשובבים, שהיו בגודל מושלם כך שידי יכלה לחפון אותם. אבל לא חפנתי אותם עכשיו, רק נגעתי באגודלי בפטמות הקשות בזמן שהמשכתי לזיין את פיה ונתתי לכל שד מכה כואבת מדי פעם. ראיתי את ידה יורדת אל בטנה ולא עצרתי בעדה, צפיתי בה מתחילה לשחק עם הדגדגן שלה.
"שיה טובה," אמרתי לה. "תשפשפי את הכוס הזה בשבילי."
היא גנחה סביב הזין שלי והרטט עבר ישר דרכי, מהדהד במעלה עמוד השדרה.
"עכשיו תלטפי במעגלים את הפתח שלך בעזרת האצבע." היא צייתה ותוך כדי כך כל האוויר יצא מגופי, כאילו הכניסו לי אגרוף בבטן. "כן, בדיוק ככה, מותק."
משום מה, הזווית הפכה את ההתרחשות למרתקת פי כמה. לא יכולתי לראות ממש את הכוס שלה, רק את התלולית הנפוחה ואת האצבע הרטובה והנוצצת כשהופיעה ונעלמה בסיבובים. שמעתי את קולות הרטיבות החלשים כשנגעה בעצמה.
צבטתי בעדינות את הפטמה שלה.
"עכשיו תכניסי פנימה. שתי אצבעות."
היא שוב גנחה וגם על רקע גניחותיה, שמעתי את הצליל הנעים בעודה מזיינת את עצמה באיטיות. "ילדה טובה," פקדתי. "עכשיו חזק יותר. מהר יותר."
יצאתי מפיה והבטתי במופע שלפניי. בשדיים המתנודדים בשעה שהכניסה והוציאה אצבעות מהכוס, במכנסיה הקצרים המוסטים לצד אחד בדיוק כמו שפנטזתי לעשות בעצמי לפני רגעים ספורים — והכול תוך כדי שהיא מלקקת ומוצצת את הביצים שלי.
"הלוואי שיכולת לראות כמה את נראית מלוכלכת עכשיו," אמרתי לה. "קשה לי להחליט אם אני אמור לגרום לבחורה מלוכלכת כמוך לגמור על האצבעות שלה... או על הזין שלי."
פיה התרחק מספיק כדי למלמל, "בבקשה," ושפתיה דגדגו את עורי הרגיש.
"בבקשה מה, שיה? לתת לך לגמור? לזיין אותך? לא, אל תפסיקי עדיין עם האצבעות. תמשיכי."
המותניים שלה התרוממו מהמיטה ונשימותיה נעשו רדודות ולא יציבות. היא הייתה קרובה. "אני רוצה אותך," הצליחה לומר.
ואני רציתי אותה. כל כך. "אם תגרמי לעצמך לגמור, תוכלי לקבל אותי. מה דעתך?"
הרגשתי שהיא מהנהנת ואז בתוך שניות, היא השתנקה תוך כדי האורגזמה. צפיתי בהכול בחמדנות, לא מסוגל לחכות לה שתתאושש לפני שהתיישבתי על המיטה, משכתי אותה על הזין שלי וגנחתי לתוך שדיה כשאני משפד אותה עליי בתנועה פראית אחת.
היא הזדעקה, טמנה את פניה בצווארי ולא היה בעולמי דבר פרט לעננים של שיער משיי בריח לוונדר, תחושת ישבנה המוצק בידיי והכוס הרטוב והמתוק שלה על הזין שלי.
הנעתי אותה עליי, לא מעלה ומטה, אלא אחורה וקדימה, כמו שהיא אוהבת, ווידאתי שהדגדגן שלה מתחכך בשריר השטוח שמעל הזין שלי בכל פעם שזזה. "אלוהים, את כל כך יפה," מלמלתי וחיבקתי אותה קרוב אליי תוך כדי שהיטלטלנו. "פשוט מהממת."
תודה, הודיתי לאלוהים כשגופה של פופי החל לרעוד על גופי. תודה רבה.
האם זה מוזר להתפלל במהלך סקס? אולי כן, אבל לפעמים זה קורה. ניסיתי להשלים שזה מי שאני — גבר שאוהב את אלוהים ואוהב זיונים, שאני יכול להיות מלוכלך וקדוש בו זמנית.
הראש של פופי נשמט לאחור כשהאורגזמה השנייה השתלטה עליה. נשכתי את צווארה ואת שדיה החשופים כשהתנשמה והצטמררה ושרטה את גבי. הפעם אפשרתי לה להרגיש כל גל וכל רטט בזמן שהייתי בתוכה, מותח וממלא אותה.
וכשהיא סוף־סוף, סוף־סוף נרגעה, חמימה ורפויה ומסופקת, הורדתי אותה אל המיטה.
החלק הבא נועד לה.
לקחתי את ידה ועטפתי בעזרתה את הזין שלי, שהיה עכשיו נוקשה עד כאב והואר בקושי באור הירח. הוא הזדקר היישר ממפשעתי וראשו היה מעובה וכהה משאר חלקיו. טיפת זרע נצצה ממנו.
ברגע שאצבעותיה סגרו עליי, איבדתי את היכולת לחשוב או לנשום. רק הזיכרון הרגשי העמוק הכריח אותי לא לזוז, לשבת על קצה המיטה ברגליים שטוחות על הרצפה ויד אחת שעונה מאחוריי. השתמשתי ביד השנייה כדי לעטוף את ידה, כיוונתי את שפשופיה והרגשתי את העור של זקפתי, שהיה עדיין לח מהרטיבות של פופי, גולש יחד עם אצבעותיה.
נאלצתי לא לזוז כדי שתוכל לראות את זה.
כי עד כמה שהשיה שלי הייתה נזקקת ומגיבה, דבר אחד בעולם הדליק אותה יותר מכול — המראה שלי גומר. עצם האקט, הקולות, ההבעות ובעיקר הזין הפועם בידה או בכוס או בפה או בכל מקום אחר, ואז שפיכת הזרע.
כשנסעה, היא רצתה לראות את זה בשיחות הסקייפ. כשפקדתי עליה לגעת בעצמה, זו הייתה התמונה בראשה שדחקה אותה לקצה. ובפעמים הספורות בשנה שבהן נתתי לה לשלוט ולהפוך אותי לעבד שלה — לשם תמיד הובילו המשחקים.
לא רציתי לאכזב את השיה שלי. בעיקר אחרי שאכזבתי אותה במובנים אחרים.
אחיזתה התהדקה כשעיניה סקרו את פניי. מבטה ירד אל הבטן המתוחה ומשם למקום שבו שפשפה אותי. היא השתמשה בידה השנייה כדי ללטף את שרירי הבטן המכווצים ואת פס השיער הקלוש שהשתרע מהטבור למפשעה.
פניה היו רעבות והיא נשכה את שפתה. וכשידה פעלה במרץ גובר, הרגשתי איך ארבעה ימים של חסך מצטברים עמוק באיברי.
"זה מעולה," אמרתי בקול צרוד. "את מענגת אותי מצוין, שיה."
שפתיה התחככו באוזני והיא רכנה קרוב יותר. "תגמור בשבילי, האב בל."
אלוהים אדירים.
הביצים שלי נמתחו, הבטן נדרכה, כל שריר בבטני התגמש, בשעה שזיינתי בלי שליטה את ידה המאוגרפת ולפיתתי סביבה הלכה והתהדקה עד שקיללתי...
פאק.
פאק.
פאק.
כי היא קראה לי ככה לעיתים רחוקות וזה לא אמור היה להדליק אותי, זה לא אמור היה לגרום לי לגמור. אבל ברגע שאמרה את המילים המתנשמות האלה, הייתי אחוז דיבוק. התחככתי באצבעותינו השלובות עד שגמרתי בפרצים עצומים, התזתי את הפורקן שלי על הידיים שלנו, על חזי, על זרועה, ועוד לפני שסיימתי היא השכיבה אותי על הגב וליקקה אותי לחלוטין. את הזין שלי, את השרירים, את הטבור, את היד, אפילו את המקום הרגיש מאחורי הביצים. הלשון שלה הגיעה לכל מקום וליקקה כל טיפה מהגמירה שלי.
ועד שסיימה, שוב עמד לי.
"ידיים וברכיים," הוריתי לה בקול צרוד.
היא כרעה וצייתה מייד.
*
כעבור שעה יצאנו מהמקלחת, מסופקים ומטושטשים מרוב צורך בשעות שינה. היא ניגשה לחדר הארונות כדי להוציא זוג תחתונים נקיים ואני קרסתי למיטה, בלי לחשוב על מחר ועל הפגישה הקרבה עם היועץ.
הטלפון של פופי זמזם על שידת הצד שלה. זמזום קצר, הודעת טקסט.
השעה ארבע לפנות בוקר. מי מסמס בשעה כזאת?
בזזז.
בזזז.
בזזז בזזז בזזז.
פקחתי את עיניי בחוסר רצון והבטתי בטלפון בכעס. התיישבתי והושטתי יד למכשיר. תכננתי להשליך אותו לצד השני של החדר, אבל עצרתי כשראיתי את השם שהופיע על המסך.
אנטון ריס.
לא התאפקתי. עלעלתי בהודעות שהופיעו על הצג.
כיוון שהטלפון שלה היה נעול, ראיתי רק את השורה הראשונה בכל אחת מהן וכולן נראו תמימות למדי:
הרגע נחַתּי בשדה התעופה קנדי...
היה מוצלח בלונדון, תתקשרי אליי...
אל תשכחי את ההצעה של סופיה היום...
אגיע מוקדם...
הודעות שגרתיות מעמית לעבודה, אם אותו העמית הוא סגן חבר המנהלים בעמותה עטורת פרסים שמתרחבת בקצב מסחרר.
באיפוק שמימי בעיניי, הנחתי את הטלפון על השידה בלי לחטט עוד. ידעתי את הסיסמה לטלפון של פופי, אבל זה לא העניין. העניין הוא שלא משנה כמה יפה תואר ונבון היה אנטון ריס, לא משנה כמה הוא התלהב כמו אשתי מאותם דברים בדיוק, לא משנה כמה פעמים הם נסעו יחד, סמכתי עליה.
פעם טעיתי ולא סמכתי עליה. כשמצאתי את פופי מנשקת את החבר שלה לשעבר, הנחתי את הגרוע מכול ועזבתי את המקום בלי לדבר איתה. היא עשתה את זה בכוונה כדי להפריד בינינו, כי לא הייתה מסוגלת לשאת את האשמה שהיא הגורם לקרע ביני ובין הכמורה. במקום זה, ברחתי והאמנתי שבגדה בי. במשך שנה חיינו בנפרד ובאומללות.
מאז הקפדתי לסמוך עליה. לעזאזל, אפילו הייתי ידיד של האקס שלה בשלב זה.
אבל אשקר אם אגיד שאנטון לא העמיד אותי במבחן.
פופי חזרה מחדר הארונות לבושה בחוטיני אדום בלבד, למרות רוח הפרצים והקרירות ששררה בחדר.
"אנטון סימס לך," אמרתי ועיניי ננעצו בעור המצומרר של שדיה. "קצת מאוחר להודעות, לא?"
"דווקא מוקדם, חיית לילה שכמוך," הקניטה אותי וחזרה למיטה. היא התכרבלה לתוכי בלי להסס, כך שחזי נצמד לגבה ורגלינו השתלבו זו בזו. "הוא הגיע בטיסה מלונדון הבוקר וכנראה ייסע היישר למשרד."
"ממ." אמרתי בקול לא מחויב. קול של טיילר־משתדל־להיות־הבעל־המכיל.
בדרך כלל פופי הייתה מטפסת עליי. היא הייתה מסתובבת בזרועותיי, מתבוננת בעיניי ומוציאה ממני את האמת. אחד הדברים האהובים עליי בפופי הוא שהיא הכריחה אותי לדבר בפתיחות ובגלוי על הצרכים שלי. אחרי שנים שבהן הייתי יועץ ומקור כוח לאחרים, הרגשתי סיפוק שיש מישהי שממלאת עבורי את אותו התפקיד.
אבל לא הערב. הערב היא שזרה את ידיה בידיי ונאנחה. "אתה עדיין רוצה להביא ילדים?"
טוב, זה היה שינוי נושא פתאומי.
"ברור שכן," אמרתי ונשקתי לעורפה. "אני רוצה שתהיי בהיריון כל הזמן. אני רוצה שתלדי תשעת אלפים תינוקות ממני."
היא צחקקה ואני הצמדתי את ידיי אל בטנה וחייכתי אל צווארה. אהבתי את הצחוק שלה. הוא נשמע אצילי, אפילו מלכותי, כאילו אני האביר שהצליח להקסים את המלכה ולהיכנס למיטתה.
"תשעת אלפים זו הגזמה, אפילו בשבילנו."
"תשע מאות?"
"עדיין קצת שאפתני."
"או־קיי," נאנחתי בכבדות. "אז תשעה. הצלחת, הורדת אותי."
"תשעה ילדים," היא ניסתה לשמור על נימה יבשה, רצינית־לעגנית, אבל לא הצליחה ושוב פרצה בצחקוקים ישנוניים.
"אני אירי, פופי. מבחינה גנטית לא נוכל להביא פחות מתשעה ילדים."
"ואם לא? פטריק הקדוש יחזיר את כל הנחשים לאירלנד?"
"איך ידעת? אנחנו מספרים על הפולחן רק לחדשים."
"הפולחן כרוך בשתיית ויסקי ובשירת 'מולי מאלון'? אתה שוכח שביליתי את שלושת חגי פטריק הקדוש עם המשפחה שלך."
העברתי את אצבעותיי על הזרוע המצומררת שלה ואז הושטתי יד לשמיכה המקופלת בצידי המיטה. "אה, אשתי המתנשאת והמיוחסת. יש לך עוד הרבה ללמוד."
"כל עוד אזכה ללמוד את זה ממך," אמרה בישנוניות והרגשתי דקירה בלב כי אני אוהב אותה כל כך וגם כי נשארה לה רק עוד שעה לישון לפני שיהיה עליה לקום לעבודה.
פרשתי את השמיכה על שנינו, הצמדתי שוב את גופי לגופה ועד שהתמקמתי, היא כבר נחרה בשקט מתוך שינה עמוקה.
