פרולוג
בעזרת העט הנכון, אדם יכול לשלוט בעולם.
אפשר להשקות יין, לסעוד, לשלוח חיוכים, להעניק מתנות, לדשן במחמאות ובשבחים ולתת הרגשה של חבר ותיק. אפשר לשחק גולף או לראות בלט או להשוות חליפות בשווי ארבעת אלפים דולר ושעונים בשווי עשרת אלפים דולר ואז כלאחר יד להגביר את הלחץ, את העובדות המשוננות שננעצות בבטן הרכה ומלחיצת יד ללחיצת יד, נבנה משהו חדש ונוצץ ומוזהב.
וכשהם מגיעים אל שפת התהום, אל נקודת האל־חזור, כשהם מביטים לאחור ורואים את הסיכוי האחרון שלהם לסגת — אז נותנים להם את העט.
וכאשר הם לוקחים אותו בידיהם, הוא מוצק וכבד וקריר למגע. הם פותחים את הפקק כדי לראות את החוד המוזהב עם ההטבעה, שמוכן לנטוף הבטחות לכסף ולעוצמה, וכשהם מצמידים את העט לנייר והדיו זורם בנהר קריר וכהה, כמו דם נורא ונוזלי, אז זה קורה.
אז שולטים בעולם.
אני לא אדם טוב ומעולם לא התיימרתי להיות כזה. אני לא מאמין בטוב או באלוהים או בסוף טוב שלא משלמים עליו מראש.
במה אני כן מאמין? כסף. סקס. מקלאן 18.
יש כינויים לגברים כמוני — פלייבוי, רודף שמלות, דון ז'ואן.
אחי היה פעם כומר והוא מכנה אותי במילה אחת בלבד.
חוטא.
