רייקיאוויק, חגה של לוצ'יה הקדושה
(עיניה של לוצ'יה נוקרו והוצגו לראווה. היא פטרוניתם של העיוורים.)
מוזר לבוא הביתה. אני חשה הקלה אבל עדיין יש בי געגוע לבית שעזבתי. אני צריכה לנסות לבנות לעצמי בית משלי. כנראה לבד. אולי אשיג לי כלב. הבעיה היא שקשה לנסוע או לטוס עם כלבים מעבר לים. האם שמים אותם בתא המטען?
האהבה עיוורת, והיא אינה היחידה. אני מרגישה כאילו עיניי מכוסות. אני עומדת להוריד את המסווה, לכתוב עליו באורה הקלוש של הזריחה. השמש נולדת מחדש.
רייקיאוויק
יום אמצע החורף
בשלהי אחר הצהריים נסעתי עם אמא במכונית כדי לבדוק בתים.
עברנו על יד בית והיא אמרה שהוא ללא ספק טוב לפיתוח הנפש. נזכרתי באינספור הפעמים שנסענו ברחבי העיר ומחוצה לה בחיפוש אחר בתים, כאשר הרגשנו שצפוף לנו מדי בבית שלנו, שברגעי שפל אמא קראה לו בקתת בוץ. ואז נסענו הביתה, שם אבי ואחי היו עסוקים בתליית שכווי השלג. אולי זה קורה בנסיבות לא הכי טובות, אבל נבלה יחד את חג המולד, במבנה המשפחתי של פעם; אחי ואני בשנות השלושים לחיינו, גרושים ומחפשים מפלט בקן הילדות. בימינו זהו מעמד חגיגי של ממש, כשארבעתנו יחד, למרות הסדקים או אולי בזכותם, מוצאים את הקשר השורשי, מתחזקים.
עץ טקסוס מעונב שנפגע מברק אך ממשיך לעמוד על תלו ולהניב פרי. פירותיו האדומים רעילים, אך יכולים לשמש לרפואה אם מטפלים בהם כמו שצריך ומזקקים אותם.
