החינוך האינטגרלי

פרק 1: העולם האינטגרלי

כפסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית אני עוסקת זה שנים רבות בטיפול בהורים ובילדיהם, לומדת ומלמדת, ומנסה לקשור גישות ותפיסות שונות העוסקות בהתפתחות האדם. הדבר שהדהים אותי בשיטת החינוך האינטגרלי, זו האוניברסליות שלה, וכן העובדה שהיא בנויה על עקרונות ומונחים שמתפתחים ואינם סותרים זה את זה. מפתיעה אותי אחדות השיטה. הייתי רוצה לדעת כיצד במסגרת שיטה אחת, ניתן להסביר תופעות שלפירושן קיימות גישות רבות ושונות. 

העניין הוא, שבכל הגישות שלנו אל העולם אנו מגלים עולם שאיננו מכירים. כל מחקר תלוי בייחודיות של האדם העורך את המחקר, בתפיסתו, בחוג מכריו וכן בזמן ובמקום שבהם נערך המחקר. לעומת זאת, המחקר שעליו מבוסס החינוך האינטגרלי, נובע מהיסוד המשותף לכולם – יסודו של הטבע – הרצון ליהנות, הרצון להתמלא. 

אני בודק זאת על-פי תהליך התפתחות הטבע כולו: תחילה נוצר רצון בדרגת הדומם, שגרם ליצירת חומר דומם. הרצון בדרגת הדומם התפתח, עד שהוליד את כל סוגי החומר הדומם, ולאחר מכן גדל לכדי רצון בדרגת צומח. הוא הוליד סוגים שונים של צמחים. דרגת הצומח התפתחה לכדי דרגת החי ונוצר כל עולם החי. ולאחר מכן הופיע רצון בדרגת אדם.

אנו רואים כיצד בטבע הכול נבנה על התפתחות האגואיזם, על הרצון ליהנות, שנמצא בכל אדם ומתפתח במין האנושי מדור לדור.

כלומר, הגישה אותה אתה מציג מסבירה לא רק את התפתחות האדם, אלא את התפתחות הטבע כולו?

כאשר אנו לומדים על התפתחות האנושות, אנו רואים שעד זמננו ההתפתחות היתה על ידי גדילת האגואיזם, הרצון לקבל. האגואיזם האנושי אילץ את כולנו להתפתח, ללמוד דברים חדשים, לגלות את העולם, לבנות חברות חדשות.

אך כיום אנו נמצאים בשלב התפתחות חדש – אנו ממשיכים להתפתח שלא תחת לחץ האגואיזם, שלמעשה הגיע למקסימום שלו. כלומר, אנו מתפתחים איכותית ולא כמותית. האגואיזם שלנו יוצר מעין קֶצֶר, הוא הופך להיות גלובלי ואינטגרלי. אנחנו מגלים את עצמנו כחלק ממערכת אחת שהיא קשורה לחלוטין, ואין לנו ברירה אלא להפוך קשורים יותר ויותר זה לזה בתוך המערכת הזו. לכן העולם שלנו נעשה יותר ויותר בלתי צפוי. נוצרנו כאגואיסטים, ולפתע אנו מוצאים את עצמנו במקום שבו פועלים חוקים של קשר הדדי מוחלט.

בזמנים עברו האדם ידע מראש כיצד הוא יחיה, הוא התקדם בדרך סלולה. הכול היה ידוע מראש. הוא ידע שיתחתן עם בת השכן, שכאן יהיה ביתו וכן הלאה. ואילו היום יש נתק מוחלט בין הדורות, ההורים אינם יודעים על מה חושבים ילדיהם, מהו רצונם, ואינם יכולים להבין את יחסם של ילדיהם לחיים. זאת משום שהילדים של היום לא סתם יותר מפותחים, כפי שהיה בין דורות בעבר, אלא הם שונים באיכותם: הטבע הכין אותם לקיום בעולם אינטגרלי. עדיין לא לגמרי, כיוון שאנו נמצאים בשלב המעבר.

זהו הגורם לחוסר הסבלנות. אני רואה ילדים חסרי סבלנות כבר מגיל צעיר, בין היתר כלפי בית הספר.

האגואיזם שלהם לא סתם גדל, אלא השתנה – והעולם שלנו אינו מסוגל לספק אותו. הילדים עצמם אינם יודעים מה ייתן טעם לחייהם וימלא אותם בתוכן. הילד נמצא במצב שבו הוא אינו מוצא משמעות בשום דבר.

בעיני ההורים הדור נתפס כדור "לא טוב", דור שאי אפשר ללמד אותו משהו, שלא רוצה ללמוד, דור חסר יכולת התמדה...

אפילו אם הילד ירצה להסביר משהו להוריו, מה הוא יאמר?! מה לדעתכם עלי להיות: רופא, אדריכל, עורך דין, רואה חשבון? הוא מלכתחילה רואה בזה ריקנות, ולא סתם ריקנות, אלא כלא. הוא נכנס לחיים שצריך לעבוד בהם 12-10 שעות ביום, וגם אם יקבל תגמול כספי הוגן, אין לכך משמעות עבורו!

בדיוק כך הם אומרים: "אני לא מעוניין לעבוד קשה, כדי לנוח מאוחר יותר. אני רוצה לנוח עכשיו, אני לא רוצה להתאמץ!" האם זה נקרא דור יותר מפותח? לפי דעתי, הדור הקודם היה יותר מפותח! אנחנו חשבנו, התפתחנו, רצינו להשיג משהו, שאפנו למשהו, היתה לנו מטרה. ואילו כאן הכול הפוך – אין שאיפות, אין רצונות... זו הידרדרות.

הרצונות של ילדינו גבוהים יותר מהרצונות שלנו. הם מגלים בהם ריקנות. ההתפתחות היא היפרבולית, אנשים צעירים מנסים להבין למה כדאי להשתוקק, ואילו המורים וההורים נמצאים במבוכה. הם אינם יודעים כיצד לפתור את הבעיה הזאת.

אני לא רואה אף מערכת מצליחה. בכל מערכת לא הילדים מרוצים, לא המורים, לא המנהלים ולא המומחים, ואין שום שיטה...

במקום לחפש שיטה, אנחנו מנסים להקטין את הנזק, להרגיע. הנשק שלנו הוא "ריטלין[3]". אך אם נבסס את יחסנו החדש אל העולם על האגואיזם הגלובלי שנוצר במקום האגואיזם האינדיבידואלי, נבין שאנו חייבים להתאחד – ובמצב זה נגלה עולם חדש וטוב. אנחנו חייבים לברר מהו הטבע החדש שבו מצאנו את עצמנו. 

אנו רואים שהדור החדש אבוד, הוא אינו רואה שום עתיד. בקרוב אפילו סמים ואלכוהול לא ימלאו אותם יותר. יגיע הזמן שהאדם לא יוכל יותר למלא את עצמו בשום דבר, בתוכו תיווצר הרגשת תהום שחורה וכאב...

בני האדם הבינו שיהיה גרוע יותר.

לכן עלינו להפיץ כבר עכשיו את שיטת הקיום בעולם החדש. להסביר כיצד אנו יכולים להפיק מהטבע את הכוחות הנסתרים שבו, כוחות אשר יצרו אותנו, ואשר יכולים לשנות היום את תכונותינו האגואיסטיות לאלטרואיסטיות, דבר שנהיה חייבים להגיע אליו במערכת גלובלית ואינטגרלית.

אנו רואים באיזו קלות הילדים מתחברים, והרבה פעמים ההורים מפריעים להם בכך שהם מחנכים אותם לתחרות ולרדיפת כבוד. אני רוצה לשאול: אם קיימת שיטה כללית, כיצד היא מסבירה את התפתחות האדם? מה משפיע יותר על התפתחותו – הסביבה או התורשה? מה בכלל משפיע על התפתחותו?

האדם מתפתח בהשפעת שני גורמים: תכונותיו הפנימיות והסביבה. הכול תלוי במידת ההרמוניה בין עולמו הפנימי של האדם לבין סביבתו. התכונות הפנימיות של האדם כוללות את הנטיות המולדות שלו וכן את מה שספג בבית הוריו עד גיל 4-3, לפני שהתחיל לקלוט את השפעת הסביבה.

עד אז הוא עדיין כמו בעל חיים?

עד גיל 4-3 הילד עדיין לא מרגיש קשר עם הסביבה, עם החברים, והוא מפתח את נטיותיו המולדות ואת אלה שרכש מהוריו. הן עולמו הפנימי. מגיל 4-3 הוא מתחיל להיות מושפע מהסביבה. אך אם נארגן נכון את סביבתו, היא תוכל לתקן חסרונות מוקדמים יותר באמצעות חינוך וללמד אותו להשתמש נכון בתכונותיו. כלומר, קודם כול עלינו לחנך את האימהות לעתיד.

אני נתקלת היום בתסכול מוחלט מצד ההורים. הם אינם יודעים מה לעשות.

מערכת החינוך צריכה להתחיל מההורים, לפחות מהרגע שבו הם הופכים לזוג צעיר, ועד הפיכתם להורים. הם צריכים לדעת על רצון האדם, על האגואיזם ועל הבסיס להתפתחותו, מה אנחנו רוצים מעצמנו, מדוע אנו חווים אכזבה וריקנות בחיינו, מדוע בדור שלנו הדבר בולט במיוחד, לְמה משתוקק הדור הצעיר – להבדיל מהדורות הקודמים. ובנוסף לכך, אדם שהופך להורה, במיוחד הגבר, חווה מהפך פסיכולוגי.

כן, הוא עובר שינוים דרמטיים!

ברגע שאשתי ואני הופכים לאבא ואימא, שנינו יורדים מדרגת האדם לדרגת החי! אנו מתייחסים לילד שלנו כמו בעל חיים – וזה שומר עליו. הטבע מעורר בנו כוח חייתי, מגן. בנקודה הזו עלינו לחנך את ההורים כך שיבינו שבידיהם גדל אדם חדש לגמרי שידרוש מהם התפתחות נכונה. אם ההורים רוצים לאפשר לילד להתקיים בעולם החדש והגלובלי, לפתח ולממש את תכונותיו ואת נטיותיו הפנימיות, הם צריכים להתעלות על עצמם.

מתוך ההסברים שלך משתמע שזאת אינה אשמת ההורים. השתתפתי בתוכניות טלוויזיה רבות בנושא החינוך, שמלמדות הורים לחנך נכון את ילדיהם. הורים מרגישים שהם עושים משהו לא נכון, ורוצים ללמוד לעשות זאת טוב יותר, הרי בעיות מתעוררות כל הזמן.

קודם כול יש צורך להכין הסבר נכון, שיטה ברורה, ואחר כך לארגן מערכת שתביא את הידע לכל הורה ותלמד אותו. כאן יש תפקיד חשוב מאוד לכלי התקשורת, אחרת אנו מאבדים את הדור הבא.

מה היית מייעץ היום להורים צעירים? כיצד אני יכולה להצטרף לתהליך הזה? מה עלי לקרוא, מה עלי ללמוד? נניח שאני נמצאת בתהליך ההכנה לבואו של ילד לעולם...

אנו חיים בדור שבו יהיה על כולנו ללמוד את טבע העולם הגלובלי והאינטגרלי. אין זה אומר שעלינו ללמוד לעומק את החכמה כולה. את למדת פסיכולוגיה, אך אין זה אומר שעלייך ללמד את ההורים, את המטופלים שלך, את הפסיכולוגיה כולה, אלא שמתוך הידע שלך בתחום, עלייך לתת להורים עצות ברורות, מעשיות.

עלינו לספק לאנשים עצות מתומצתות ופשוטות, ידע כללי ונגיש על טבע האדם, על התפתחותו הגלובלית, לאיזה שלב בהתפתחותנו אנו מתקרבים, מה מיוחד בדור שלנו, איזו מהפכה פנימית הוא עובר ביחס לדורות הקודמים. הרי זהו הדור הראשון שיהיה עליו לעלות לדרגת החיבור בין בני האדם, ולא לניצול אגואיסטי של הזולת. הטבע מחייב אותנו לכך על ידי כך שהוא נותן לנו להבין שאנו קשורים זה לזה בקשר גלובלי ואינטגרלי.

אנו נמצאים בפתחו של משבר גלובלי – וזהו משבר ביחסים בין בני האדם. אנחנו לא מסוגלים לבנות חברה אחידה, לא מסוגלים להתייחס נכון לאיכות הסביבה, לעצמנו, לחברה האנושית. את כל אלו יש לחבר לבעיה אחת – וכאן אנו יכולים להשתמש בהורים. אי אפשר להגיע לאדם רגיל, במיוחד לממשלות ולארגונים ולמשרדי החינוך – הם אינם מעוניינים לשמוע. אך ההורים, שעבורם זהו נושא כאוב, מוכנים לשמוע.

יש להם את המוטיבציה הגבוהה ביותר.

ההורים רוצים לראות את הילד שלהם מצליח, מלא שמחת חיים, בטוח, ואם אנחנו נסביר להם מה עליהם לעשות, לדעתי, נצליח.