בואו נגדל ילדים שמאמינים בעצמם
כשרוצים ומאמינים, היכולת אינה גורם מכריע וההצלחה אינה המדד. המסר הבסיסי שאותו מקבלים תינוק וילד הוא הקול שישמע בראשו כל חייו, ולכן בחירת המילים, בחירת התגובה ועוצמתה צריכות להיות תואמות למסרים שנרצה להעביר. השנים הראשונות ובהן הדמויות המלוות הן מרכיב חשוב בהתפתחות הפסיכולוגית והאישיותית של כל אדם (מה שנקרא בשפתי המקצועית: סביבה התפתחותית, שכוללת בתוכה גם את העולם הרגשי וגם את העולם המוטורי).
למשל: נעדיף לסייע בעידוד, במתן האפשרות לנסות או בהצעת עזרה מאשר לומר לילד "אתה קטן מדי", "אתה לא יכול", "זה לא בשבילך"...
נעדיף לעודד אותו ולשמוח מכך שהילד רוצה לנסות לבד מאשר לעשות עבורו (לרוב כדי לקצר את טווח הזמן...).
נעדיף להגיב בסובלנות ובהכלה (גם כשהילד מאבד את זה...) לאור העובדה שתמיד נהווה עבורו את מודל ההתנהגות בעולם ולא נרצה ללמד אותו להגיב בזעם, בחוסר הקשבה, בחוסר הכלה ובחוסר סבלנות.
לא פעם נגלה ונופתע מכך שיש לו יותר יכולות ממה שאנו משערים. לא פעם נגלה שההצלחה נמדדת בשלל אופנים: בין היתר בתחושת הסיפוק מהדרך, ביכולת לנסות, ברצון לנסות שוב ושוב, בתחושת העשייה, בתחושה ש"מאמינים בי", בתחושה ש"אני מאמין בעצמי".
.jpg)
