למגע בין תינוקות להוריהם יש השפעות חשובות על תחושות הביטחון, הדימוי העצמי והערכה העצמית. תהליך ההתקשרות בין ההורים לילדיהם בריא יותר בזכותה קירבה פיזית. לא בכדי בכל פעם שילד מרגיש פחד הוא מחבק את הרגל של האימא, או חופן את ראשו בכתף של אביו. העולם המודרני בו אנו חיים מצמצם את המגע הבינאישי. ילדים נמצאים שעות רבות במהלך היום במסגרות החינוך, שם הם זוכים למעט מדי מגע מנחם של מבוגרים. בשעות אחר הצהריים והערב מכשירים אלקטרונים מושכים את תשומת הלב שלנו ומשאירים מעט מדי זמן או אנרגיה ליצירה של מרחבים בינאישיים מעצימים. ככל שחולף הזמן אנחנו מביטים אחד בשני פחות בעיניים, מדברים פחות זו עם זו, ומלטפים ומחבקים רק כטקס בתחילת או בסוף מפגש.
מישקה הקטנה מבקש לייצר מרחב קדוש של חוויה רב חושית המחברת בין ההורה לילד. ההורה מקריא את הספר, שכתוב במקצבים קצרים, כך שטון קולו וקצב הדיבור שלו מייצרים אצל הילד תחושה של ביטחון. ההורה מלווה במגע את המסלול שעושה מישקה הקטנה על גופה של התינוקות, כך שהקול והמגע פועלים בצורה משולבת ליצירה של קירבה, בטחון והקשבה. העיניים של התינוקת וההורה נפגשים, השמיעה מופנית רק זה לזו וההפך, חוש הריח מתכוונן זה לזו ועוד.
כולנו אוהבים את הילדים שלנו עם כל הלב. מישקה הקטנה מציעה דרך ללטף, לאהוב, לחבק גם עבור הורים שלא יודעים איך לעשות את זה. אני ממליצה להתחיל לעבוד עם הספר בכל יום, עד אשר התנועות יהפכו עבורכם אוטומטיים וברורים מאליהם. "מישקה העכברה" הוא ספר ילדים שנכתב בשבילכם, ההורים.
