פרק ראשון:
איך התקבלתי לרפאל — Take one
סיימתי, כמו כולם, את מכסת שנות שהותי בטכניון, ובסופן קיבלתי תעודת B.Sc. מהפקולטה ל״הנדסת תעשייה וניהול״.
גילוי נאות, כנראה שלא כמו כולם. בעוד שרוב הסטודנטים בפקולטה הסתפקו בארבע שנות לימוד לצורך קבלת התואר, לי זה לקח חמש.
סיבה אחת לכך הייתה נעוצה כנראה בעובדה שבמהלך הלימודים (ובמקום הלימודים) התעסקתי בעוד מספר עיסוקים שהמכנה המשותף לכולם היה אי-לימוד.
ייתכן שסיבה נוספת הייתה הקשר החם והבלתי-אמצעי שנוצר ביני לבין סגל הפקולטה דאז.
קשר זה כנראה הקשה עליהם את הפרידה ממני, עד כדי כך שחלקם ממש לחץ עליי להמשיך ולקחת את הקורסים שלימדו, יותר מפעם אחת (ולפחות במקרה של אלגברה ליניארית, אפילו פעמיים).
חלקם האחר היה בטוח שאני איש סגל.
כאמור, סיימתי את הלימודים ללא כל אירועים חריגים, אם נתעלם לרגע מהעובדה שבתקופה זו התחתנתי, יצאתי לקורס קציני מילואים (שארך סמסטר), וילדנו את בתנו הבכורה (ז״א מרים אשתי ילדה, אני הייתי במילואים).
בהשראתו של גיסי, דוד פ׳ (אנחנו ברפאל לא חושפים שמות משפחה שלא לצורך) , הגשתי בקשה לעבוד ברפאל.
כדי להתפרנס ממשהו, חוץ מאהבה, עבדתי כשומר בחברת “דשנים״ בלילות והמתנתי לצלצול הגואל בימים.
יום אחד אכן מצלצל הטלפון והקול מעבר לקו (קול ביטחוני שכזה) מעין שואל מעין מודיע לי: ‘אתה עפר ט׳׳.
‘זה אני׳, הודיתי.
‘הגשת בקשה להתקבל לרפאל?!׳
‘אכן הגשתי, ואני מחכה לסיום התחקיר הביט...׳
‘אתה משחק כדורעף?!׳ קטע אותי הקול, בחוסר סבלנות מופגן.
‘בוודאי משחק׳, עניתי.
‘תתייצב מחרתיים באולם הספורט ב״קריית-ים״ לאימון ראשון׳.
‘רגע׳, כך אני, ‘בכלל עוד לא בטוח שהתקבלתי׳.
‘אל תדאג׳, כך ההוא, ‘התקבלת!׳
זה המקום לגלות שלמיטב ידיעתי וגאוותי הרבה, אני העובד היחיד שהתקבל לעבודה ברפאל על “מלגת ספורטאי״.
מסקנה ניהולית:
על כל תפקיד בחיים מתמודדים מספר רב של מועמדים.
כשאתה מנסה להתקבל לעבודה, תדאג תמיד שיהיה לך יתרון כלשהו על המתחרים.
היתרון יכול להיות קידומת ד״ר לפני השם, או שנות ותק רבות או יכולת להנחית כדורעף למגרש של היריבים, וגם לחסום.
שורה תחתונה — תביא איתך כישורים שחסרים לארגון.
איך התקבלתי לרפאל — Take Two
רפאל היא ארגון מסודר מאוד.
כחודש לאחר שהתחלתי לשחק כדורעף במסגרת נבחרת רפאל, ולאחר, כנראה, שהוכחתי את עצמי כמנחית לא רע, זומנתי לראיון עבודה. את הריאיון ערך חיים ג׳.
ברגע שחיים התחיל לשאול את השאלה הראשונה הבנתי שאני בצרה גדולה מאוד.
השאלה שחיים שאל אותי נמשכה בערך חמש דקות תמימות, ונסבה סביב איזו סוגיה תפעולית-מפעלית-פנימית של רפאל, ובמופגן מאוד טרדה את מנוחתו של חיים ג׳.
ראו זאת לפי שפת הגוף שלו.
לי, לעומת זאת, לא היה מושג או חצי מושג מה התשובה לשאלה. בעצם, גם את השאלה לא כ״כ הבנתי (זאת אומרת, הבנתי את המשמעות של כל מילה בנפרד, רק לא את המשפטים שחיים הרכיב ממילים אלו).
זמן לגיבוש אסטרטגיית הריאיון, לעומת זאת, היה לי למכביר (חמש הדקות שארכה השאלה הן הרבה זמן לחרטטן כמוני).
אני מעריך את עצמי כבעל לשון קלה ובדרך כלל הייתי מתחיל לאלתר תשובה, כל תשובה, וממשיך בהתאם לתגובת המראיין. אולם במקרה זה חשבתי שמכיוון שמדובר במקום “ביטחוני״, כמו רפאל, המראיין בוודאי יעריך כנות ואמינות על פני ניסיונות זולים לתשובה מתחכמת.
לכן כשחיים ג׳ סיים את השאלה הראשונה שלו ושאל לדעתי, עניתי לו, ביושר, בכנות ובפשטות, ‘אני לא יודע׳.
חיים ג׳ קיבל את תשובתי הכנה בהבנה רבה וצלל היישר לשאלה השנייה, שגם אותה סיים לנסח רק לאחר כחמש דקות צפופות.
גם לשאלה זו לא הייתה לי תשובה מכיוון שכאמור, לא רק שלא ידעתי מה התשובה לשאלה, גם את השאלה הזאת לא ממש הבנתי.
אתם בוודאי מתחילים לזהות את המגמה והמוטיב שילווה את הריאיון החשוב הזה מתחילתו ועד סופו.
ומכיוון שבחרתי בקו של אמינות ודבקתי בו, עניתי שנית, ‘אני לא יודע׳.
אך לא איש כחיים ג׳ יאבד תקווה, וכך נמשך הריאיון למעלה משעה.
חיים ג׳ הספיק לשאול כתריסר שאלות (מאוד חכמות, מעמיקות וממצות, אם תשאלו לדעתי), ואני המשכתי לדבוק בגרסתי המקורית ש׳אני לא יודע׳.
לפעמים, כדי לשמור על המתח הבריא של הריאיון, ולא להצטייר כחוזר בתשובה, השבתי ש׳את זה אני דווקא לא יודע׳ או ‘אני לא יודע את זה׳. רבגוניות תשובות זו הגבירה כמובן את תחושת האמינות ששידרתי לכל אורך הריאיון.
בתום ראיון תריסר השאלות נפרדנו חיים ג׳ ואני כידידים. הייתי בטוח שזה סוף הרומן שלי עם רפאל, אפילו שקלתי לפרוש מקבוצת הכדורעף.
אלא שלהפתעתי הרבה קיבלתי הודעה לאחר שבועיים שעברתי את הריאיון בהצלחה והתקבלתי לעבודה. שמחתי מאוד שחיים ג׳ התרשם מהכנות הרבה שהפגנתי במהלך הריאיון ומרהיטות הדיבור וההחלטיות שבה התבטאתי. ציינתי לעצמי שרפאל היא מקום כלבבי.
*
ביום הראשון לעבודתי ברפאל פגשתי בן שכבה שלי בשם ירון ט׳, ואז התבהרה לי כל התמונה.
מסתבר שחיים ג׳ סיפר לירון ט׳ ש׳הגיע מישהו בוגר טכניון לריאיון׳ ו׳לא היה לו מושג מכלום!!׳
ירון שאל, ‘איך קוראים למרואיין׳, וחיים ג׳ אמר ‘עפר ט׳׳.
‘הוא בסדר׳, אמר ירון. ‘אנחנו חברים כבר שנים. קח אותו׳.
זו עוד סיבה לכך שהתקבלתי.
מסקנה ניהולית:
על כל תפקיד בחיים מתמודדים מספר רב של מועמדים.
כשאתה מנסה להתקבל לעבודה, תדאג תמיד שיהיה לך יתרון כלשהו על המתחרים.
היתרון יכול להיות קידומת ד״ר לפני השם, שנות ותק רבות או חבר בארגון בשם ירון ט׳ שמכיר אותך וסומך עליך, וחשוב יותר — הארגון סומך עליו.
על זה כבר נאמר, ‘אם יש לך חברים — אתה לא צריך
לדעת את התשובות לשאלות בריאיון׳.
