פרולוג
אית'ן
מעולם לא נשביתי כך בקסמה של אף אישה, אבל סמנתה היא משהו מיוחד.
אני מסוגל לדבר איתה שעות, לבלות איתה בלי להשתעמם במשך ימים. אני רוצה לנשק אותה, להפשיט אותה, לאהוב אותה, להפוך אותה לשלי שוב ושוב. מתחשק לי לסיים את הישיבה המיותרת הזאת וללכת אליה, אני ממילא לא מרוכז. אני לא יודע מאיפה האישה הזאת נחתה, אבל אני מתחיל לחשוב שהיא נבראה במיוחד בשבילי.
אני נאנח בתסכול כשאבא ממשיך לעבור על הנתונים, נתונים שאני ויתר הנוכחים בישיבה כבר מכירים בעל פה. אני מוציא את הנייד מהכיס ושולח לסמנתה הודעה.
אני: היי.
סמנתה: היי, חתיך.
אני: ארוחת ערב בשעה שמונה?
סמנתה: בשעה תשע. אני צריכה למסור מתנה קטנה לג'סיקה. לא לקנא, קניתי גם לך אחת.
אני: את לא צריכה לקנות לי מתנות, בייבי.
לעזאזל, התחלתי לקרוא לה 'בייבי'. אני מחוק.
סמנתה: אתה בטוח? קניתי אותה במיוחד בשבילך.
היא שולחת לי תמונה שלה, לבושה בתחתונים ובחזייה בצבע אדום. היא מושלמת, אבל לא בגלל זה נראה לי שהאוויר בחדר הישיבות מתחמם. אני משחרר את העניבה ומביט בחיוך היפה שלה, זה שהיא מעניקה בקמצנות ורק ברגעים נדירים, כשהיא מאבדת את עצמה לכמה שניות. החיוך שכדי שהוא יפציע על פניה היפות אני מוכן לעשות הכול.
"פאק," אני מסנן. הנוכחים מביטים בי בסקרנות.
"קרה משהו, בן?" אבא שואל.
"לא, אני מצטער."
הוא חוזר להתעסק בנתונים המוצגים על המסך. זה לא בדיוק הזמן לספר לו שהוא צדק ושגם לי זה קרה ברגע שהכי פחות ציפיתו לו. פגשתי אישה מדהימה ששבתה את ליבי.
סמנתה: התעלפת? :)
אני: נפלתי על הראש. את מושלמת.
סמנתה: אתה אוהב אדום.
אני: אני אוהב את החיוך שלך.
סמנתה: אית'ן... מה אעשה איתך?
אני: אל תדאגי, יש לי כמה רעיונות. נתראה בעוד כמה שעות.
סמנתה: XOXO
*
כמה שעות לאחר מכן אני נוסע לביתו של טיילור, שם סמנתה מוסרת לג'סיקה את המתנה שרכשה עבורה. אני מנסה לעשות סדר במחשבות, אבל זה לא מצליח במיוחד. במשך שנים יצאתי לדייטים ספורים והסתפקתי בסטוצים. אין לי רתיעה ממערכות יחסים כמו שיש לטיילור בגלל מערכת היחסים שהייתה לו עם שרון המגעילה, פשוט לא הכרתי מישהי ששבתה את ליבי. עד שסמנתה הגיעה.
"היי, סקסי."
סמנתה פותחת את דלת המכונית ומתיישבת לצידי.
"היי, יפיופה. ג'סיקה הייתה מרוצה מהמתנה שלך כמעט כמוני?" היא מצחקקת. אני אוהב את הצחוק שלה.
"לא בדיוק, אבל אני מאמינה שאחרי שהיא תשתמש בה היא תאהב אותה." חיוך מסתורי מדגדג את שפתיה.
"מה קנית לה?"
"אני לא יכולה לגלות לך, לצערי. היא השביעה אותי שזה יישאר בינינו."
"קנית לה ויברטור, נכון?"
היא פוערת את עיניה הכחולות ומלאות ההבעה. "מה? איך ידעת?"
"כי בשבועות האחרונים למדתי להכיר אותך."
"אולי תכיר אותי קצת יותר לעומק הערב, מה אתה אומר?"
אני יודע למה היא מתכוונת, אני הרי מחכה להגיע לנקודה הזאת עם כל אישה שאיתה אני יוצא, אבל לראשונה בחיי אני לא רוצה למהר. אני רוצה להתענג על כל רגע.
השתפכות רגשית על כמה אני חושב שהיא מיוחדת כמעט משתחררת מבין שפתיי, אבל במקום לומר את המילים אני מחליט להראות לה. משהו בתוכי מאותת לי שהיא מרגישה כמוני, אבל אולי היא לא בהכרח יכולה להתמודד עם האמת.
אני מניח את כף ידי על לחיה, רוכן לעברה ומנשק אותה ברעבתנות, מאבד את עצמי ברגע. "בואי נלך אליי. אזמין לנו אוכל ממסעדה," אני אומר כשאנחנו מתנתקים, "מתחשק לי שנהיה לבד."
"בסדר," היא לוחשת בצרידות. אני משלב את אצבעותיי באצבעותיה ונוסע אל הבית שלי. אני לא נוהג להביא הביתה בחורות. אני תמיד מעדיף ללכת לבית מלון או אל הבחורה הביתה. ככה הפרידה בבוקר מביכה פחות.
אבל עם סמנתה לא תהיה פרידה מביכה בבוקר.
*
"הבית שלך מדהים, רואים בו את המגע המיוחד שלך," היא אומרת כשאני מסיים לערוך לה סיור.
"תודה, אני שמח שאהבת. מה את רוצה לאכול?"
היא מכווצת את שפתיה האדומות. "לא משנה, אני לא רעבה במיוחד."
אני מניח את זרועותיי על מותניה הדקיקים ומצמצם את המרחק בינינו. היא מניחה את אצבעותיה הארוכות על החזה שלי והצורך לנשק אותה משתלט עליי. אני רוכן לעברה ומדביק את פי לפיה, לשוני מלטפת את לשונה. הגוף שלה נצמד לגופי.
במקום להזמין אוכל אנחנו הולכים לחדר השינה. אני מפשיט אותה באיטיות, מתענג על כל סנטימטר חשוף של עורה העדין. אני טועם אותה, מנשק אותה, נהנה לשמוע אותה גונחת את השם שלי, מתחננת למגע שלי. מראה שערה הבהיר המפוזר על הכריות שלי מטריף אותי. אני מסתכל בעיניה המזוגגות מעונג כשאני לובש על עצמי קונדום.
"את מדהימה." אני נשכב עליה ומלקק את צווארה, "נעימה כל־כך." אני חודר אל גופה המתפתל.
"כן," היא גונחת כשאני נע בתוכה, נועצת את ציפורניה בגבי וכורכת את רגליה הארוכות סביבי. אני מנשק אותה שוב, בקושי מצליח לשלוט בעצמי. היא לוחשת את שמי כשאני מגביר את הקצב, עיניה נעצמות וחום בוקע מעורה כשהיא מתקרבת אל השיא. להיות בתוכה זה חלום שהתגשם. היא מושלמת.
כשהיא גומרת וזועקת אני מעמיק את חדירותיי ומתרוקן בתוכה. מבטינו מצטלבים והרגש נשפך מעיניה הכחולות, כמו מפל. אני המום מעוצמת הרגע.
אני מדביק נשיקה עדינה לשפתיה הפשוקות. "את ממכרת. אני לא חושב שאצליח להיגמל ממך גם אם אנסה. רק אל תשברי לי את הלב." אני קורץ לה ומנשק אותה שוב.
פרולוג
סמנתה
לכל אחד יש קול פנימי שמזהיר אותו מפני החלטות שגויות. בשנים האחרונות הקול הפנימי שלי שידר רק על תדר אחד. היינו לגמרי מסונכרנים, הוא ואני, עד שפגשתי את אית'ן.
אית'ן חתיך הורס ומצחיק בטירוף. יש לו קסם מיוחד שהפיל אותי, שועלת הדייטים הראשונים שלא טורחת להתקדם למערכות יחסים כבדות.
הייתי צריכה להתרחק ממנו. לא הייתי צריכה להישאר לפגישה העיוורת שג'סיקה תכננה לנו. לא הייתי צריכה להחליף איתו מספרי טלפון ולאחר מכן לדבר איתו במשך שעות מדי לילה.
לא הייתי צריכה לצאת איתו לארבעה דייטים. אסור היה לי לתת לו לנשק אותי. הייתי צריכה לעצור ברגע שהבנתי שאני מפתחת רגשות כלפיו.
אבל לא עשיתי שום דבר מכל אלה. הרשיתי לעצמי להיסחף עם השיחות העמוקות לתוך הלילה, עם הדייטים הרומנטיים, עם הנשיקות המפתות. השלתי מעליי שכבה אחר שכבה, מגננה אחר מגננה, עד שנותרתי כמעט עירומה.
אתמול בלילה נרדמתי בזרועותיו, והבוקר כבר לא הצלחתי לשקר לעצמי יותר. הבנתי שנשארתי יותר מדי, שנשאבתי פנימה.
אפילו שנשבעתי שלא אעשה זאת יותר לעולם, התאהבתי בו. זה הפחיד אותי כל־כך עד שלא הצלחתי לנשום.
אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות.
קמתי, התלבשתי וחמקתי אל מחוץ לדירה שלו בלי לומר לו מילה. בלי להשאיר אחריי אפילו פתק.
סיימתי את זה.
.jpg)
